הילארי קלינטון מועדת

הבחירות בארצות-הברית מעוררות בי חרדה מאז שהתחיל המירוץ, ודי מהר הבנתי שלדונלד טראמפ יש סיכוי טוב לנצח, ואם דונלד טראמפ ינצח, זו תהיה נסיגה במעמד הנשים עשרות שנים אחורה, כי ארצות-הברית היתה תמיד המנוע של הפמיניזם העולמי, ואם אדם כמו טראמפ, שהיחס שלו לנשים דומה לזה של ברלוסקוני, כלומר כאובייקט מיני, ולא כבנות אדם, יהיה נשיא ארצות-הברית, היחס שלו לנשים יקרין על היחס לנשים בארצות-הברית ובעולם כולו, וזה לא קשור לזה שמתמודדת מולו אשה. בכל מקרה הייתי תומכת בכל מי שנגד טראמפ, גם בגלל יחסו של טראמפ לנשים וגם בגלל הגזענות המאד בוטה שלו, והשיפוט שלו את זולתו לפי המין, המוצא והמראה החיצוני. אני מפחדת משנאת הנשים שלו ואני מפחדת מהגזענות שלו ומסוג האנשים שמתלהבים ממנו. אף פעם לא פחדתי כל כך מבחירה של מועמד מסוים לנשיאות ארצות-הברית. כשג'ורג' בוש הבן התחרה בג'ון קרי ואובמה התחרה בג'ון מקיין, לא פחדתי שאם הבחירה תהיה הפוכה יקרה משהו רע. עכשיו אני מאד מפחדת מהאפשרות שטראמפ יהיה נשיא ארצות-הברית, ומאיך שזה ישפיע על אירופה שבה מתחזקות בגרמניה, אוסטריה, צרפת, הולנד ובעוד מדינות המפלגות שונאות הזרים. לכן כל מעידה ורעידה ושיעול של הילארי קלינטון מגבירים פי כמה את החרדה שאני חשה, כי המחשבה שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארצות-הברית מעוררת בי חלחלה.

האמת שלא חשבתי שהילארי קלינטון תתמודד שוב לנשיאות, בגלל כל בעיות הבריאות שהיו לה כשהיתה שרת החוץ, ובגלל שהיא כבר לא צעירה, ובארצות-הברית נורא חשוב להיות צעיר ולהיראות טוב, שזה די טיפשי בסך הכל, נדמה לי שאצלנו יותר מעריכים את חוכמתם וניסיונם של אנשים מבוגרים, והמנהיגים היותר מוערכים אצלנו היו דוקא זקנים, ופחות מתפעלים אצלנו מהנעורים, שאולי גם זה לא בצדק. בכל אופן הילארי קלינטון התמודדה וגם זכתה במועמדות וזה שימח אותי. לא בגלל שחשבתי שהילארי באמת שברה איזו תקרת זכוכית. אני חושבת שלא, כי היא לא נבחרה רק בזכות עצמה אלא כרעייתו של ביל קלינטון ובזכות כל הקשרים שלו, שזה יותר דומה לשליטות כמו אינדירה גנדי, שהיתה אשה אינטלקטואלית מרשימה ומנהיגה חזקה מאד, אבל היא לא היתה מגיעה לראשות ממשלת הודו לולא היתה בתו של ראש הממשלה הראשון של הודו ג'והרלל נֶהרוּ. בכלל ארצות-הברית דומה מהרבה בחינות יותר לעולם השלישי מאשר למערב אירופה. היא ארץ שהמערכת הפוליטית שלה מעדיפה במפורש את הכסף הגדול, וכשהכסף הגדול הוא הגורם הדומיננטי בבחירות, קשה מאד לנשים להצליח בהן – לגברים יש יותר כסף והם מצליחים לאסוף יותר כסף מתומכיהם. הילארי קלינטון התקשתה מאד לממן את המירוץ הראשון שלה נגד אובמה. היא הצליחה בכך רק כעת, בעזרתו של ביל קלינטון ולא בטוח שבדרך הישר. לכן המועמדות שלה יותר משהיא מראה על הישג לנשים, היא מראה על הקושי לנשים להגיע לנשיאות ארצות-הברית.

וישנו הכוח הפיזי שצריך, לא כדי לתפקד כנשיא ארצות-הברית, אלא כדי לנהל מסע בחירות לנשיאות ארצות-הברית. להתרוצץ בין חמישים מדינות שמשתרעות על פני שלושה איזורי זמן זה קשה מנשוא, ואולי יש אנשים שיכלו להיות נשיאים נהדרים של ארצות-הברית, והם לא חולמים אפילו לרוץ, כי לא יהיה להם כוח לנהל מסע בחירות בארצות-הברית, שדורש כוחות עליונים מהמועמדים. וזה אחרי שמראש נופו כל אלה שאין להם כסף או לפחות תומכים מאד עשירים. כסף וכוח לגברים יש הרבה יותר מאשר לנשים, ולכן יש להם יתרון מובנה בבחירות לנשיאות ארצות-הברית וגם לתפקידים אחרים.

אומרים שהילארי היא קרה ומחושבת ולא מעוררת סימפטיה. אני דוקא מאד מחבבת אותה, והיא נראית לי בן-אדם הרבה יותר נעים מהרבה נשיאים ומתמודדים אחרים. אני מעדיפה אותה בהרבה על אובמה, שהוא מאד שחצן ויש לו הערות מאד לא נעימות על יהודים,

וזה מה שמפחיד אותי עוד יותר, כי אני חושבת כל הזמן על אריאל שרון שאחרי השבץ הראשון שהיה לו, שהיה באמת קל, אבל עדיין שבץ זו התראה חמורה על מצב הגוף ועל סכנה לחיים, יצא עורך-הדין דב וייסגלס והכריז: "היה כלא היה", ובמקום לפרוש מהפוליטיקה ולנוח, מה שאולי היה מציל את חייו, שרון חזר מיד לעבודה וכולנו יודעים איך זה נגמר. ווייסגלס כאילו עשה את זה למען שרון, אבל אם הוא היה חבר אמיתי, הוא היה צריך לומר לו שיודיע על פרישה וינוח, ואולי זה היה מציל את חייו ומאפשר לו להינות עוד קצת מהחיים.

עכשיו כאילו כל מי שתומך בהילארי צריך להגיד שלא קרה כלום ושתמשיך במירוץ. אבל אולי הילארי באמת חולה וצריכה לנוח, ואולי המירוץ לנשיאות עלול לסכן את חייה. אני לא רוצה לחשוב על זה, אבל אני חושבת על זה כל הזמן. אולי מלכתחילה היו צריכים לומר לה שעדיף שלא תסכן את בריאותה בריצה לנשיאות. מפחיד אותי מאד שטראמפ ינצח את הילארי קלינטון, אבל עוד יותר מפחיד אותי שהילארי קלינטון תמות.

אולי אני לא חושבת בהיגיון. הרי אני לא יודעת מה באמת קורה, אין לי מושג. כשמשתעלים זה יכול להיות הכל: סרטן קטלני בריאות או "זיהום על רקע אלרגי" שזה מה שהרופאים איבחנו אצלי לפני שנים כשהשתעלתי במשך חודשים כמו שחפנית ואנשים התחלחלו לשמוע אותי, ובמשך חודשים נאלצתי לבלוע כמויות מפחידות של אנטיביוטיקה וסירופים. אבל ראיתי היום את הפנים של פרופסור גבי ברבש כשדיברו איתו על המצב של הילארי קלינטון, ואני מכירה פרצופים של רופאים כשהם מאבחנים משהו מאד לא טוב, גם כשהם מאד נזהרים במלים.

זה לא כל כך אכפת לי אם הילארי שיקרה ועדיין משקרת. בענייני בריאות כולם משקרים, קודם כל לעצמם ואז גם לאחרים. אני רק רוצה שהיא תחשוב על עצמה ותשמור על עצמה, שזה מה שאנשים חולים צריכים לעשות, וזה לא מועיל לאיש אם הם מנסים להתעלם מהמחלות שלהם, כי כולנו רק בני אדם ולכולנו יש בסך הכל כוחות מוגבלים.

הכל קשה יותר לנשים, ומה שצריך לעשות זה לא לצפות מהנשים להיות חזקות כמו גברים, אלא לשנות את העולם, כדי שיהיה מקום טוב יותר גם לנשים, ובסופו של דבר זה יהיה לטובת כולם. אין שום תועלת בכך שהמירוצים לנשיאות ארצות-הברית הם כמו מסעות צלב: ארוכים עד אינסוף, קשים מנשוא ואכזריים. זה רק מוציא מהמועמדים ומהבוחרים גם יחד את כל הרוע והאכזריות, ובסוף הם בוחרים באנשים כמו דונלד טראמפ, כי הם הכי מרושעים ואכזריים.     

אלה לא הנשים שצריכות להפוך לגיבורות-על, אלא העולם הוא שצריך להפוך למקום טוב יותר, מקום של רוך וחמלה, והרי לכך, ולא לאכזריות, כמהים בלבם כל האנשים.