גרמניה וחוק השואה הפולני: שתיקה כהסכמה?

עד כה גרמניה יצאה נשכרת מחוק השואה הפולני. היהודים הזועמים בצדק על ממשלת פולין האנטישמית, שמסתחררת יותר ויותר בהתבטאויות אנטישמיות שהאחת גרועה מהשנייה, ומתבוססת בהכחשת השואה, פורקים את זעמם על הפולנים באמירות הבל שהפולנים היו גרועים מן הנאצים, ושגרמניה מתמודדת עם העבר בצורה מכובדת יותר מפולין, שזה כמובן לא קשה במיוחד. אבל האם באמת גרמניה נוהגת בהגינות בעניין החוק הפולני? כל מה שהיה לקנצלרית מרקל לומר בעניין החוק המאיים בשלוש שנות מאסר על מי שייחס לעם הפולני שותפות ברצח יהודים, הוא ש"אנחנו כגרמנים אחראים למה שקרה בשואה במשטר הנאצי", ושאיננה רוצה להתערב בחוק של השכנים. מדוע איננה רוצה להתערב דוקא בחוק הזה? הרי ברפורמה שערכה פולין במערכת המשפט שלה, שבה העניקה לממשלה זכות לפטר שופטים, גרמניה בהחלט התערבה והיתה שותפה לאיום מצד האיחוד האירופי על פולין להשעות את זכות ההצבעה שלה במוסדות האיחוד, אם תחוקק חוקים שיחתרו תחת המשטר הדמוקרטי. בכלל גרמניה, כמדינה הגדולה, העשירה והחזקה ביותר באיחוד איננה נמנעת מהתערבות בענייניהן של מדינות האיחוד האחרות, כפי שיכולנו לראות במשבר הכלכלי ביוון, ופתאם דוקא בעניין חוק מזעזע שכל תכליתו למנוע דיון בשיתוף פעולה פולני עם הנאצים ברצח יהודים שהיה גם היה, פתאם גרמניה נתקפת שיתוק? גם זיגמר גבריאל, שר החוץ הגרמני מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שלישראל דוקא יש לו הרבה מה להגיד ולבקר, אפילו הצדיק את החוק הפולני והכריז ש"אין שום ספק מי אחראי למחנות הריכוז, הפעיל אותם ורצח בהם מיליוני יהודים אירופיים, כלומר הגרמנים", ובכך חזר בדיוק על הטענה הפולנית הצבועה, כאילו סיבת החוק היא שמישהו מכחיש כביכול את אחריות הגרמנים לרצח היהודים במחנות הריכוז, בעוד שהגרמנים כמו שאר העולם יודעים היטב, שסיבת החוק האמיתית היא המחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות, למשל מחקריהם של ההיסטוריונים יאן תומס גרוס ויאן גרבובסקי, שחשפו את מעורבותם של פולנים ברצח יהודים בשואה ואכן לא במחנות הריכוז, אלא בכפרים ובעיירות שבהם התגוררו היהודים ושבהם נרצחו בהמוניהם, לעתים גם ללא מעורבותם של הנאצים. מחקרים אלה הציתו בפולין ויכוח ער ועודדו פירסומים נוספים בנושאים אלה, כמו ספרה של אנה ביקונט "אנחנו מידוובנה" שהביא גם את קולם של הרוצחים ומשפחותיהם. את כל אלה רוצה ממשלת פולין להשתיק, והסעיף בחוק המחריג דיון מדעי או אמנותי לא יסייע לעיתונאים ולניצולים שישמיעו את דבריהם. הוא גם לא עזר לחוקרים שהזכרתי, שכולם מותקפים ומאוימים בפולין "כמשמיצי המולדת", ולא בלי התייחסות למוצאם היהודי.

שתיקתה של גרמניה מקוממת במיוחד בהתחשב בכך שדוקא הגרמנים מרבים מאד בשנים האחרונות להדגיש את ממדי שיתוף הפעולה של העמים הכבושים על ידיהם ברצח היהודים, בבחינת "לא רק אנחנו", והנה דוקא בעניין החוק הפולני המחפיר, פתאם נשכחה מהם הטענה הזאת שהם מרבים כל כך לחזור עליה בהקשרים אחרים, מבלי שהם טורחים להדגיש שהם היו האחראים והמתכננים וההוגים של רצח העם היהודי.

בעבר הופתעתי מהמהירות שבה אימצו כלי תקשורת גרמנים את נוסחת השקר שתיארתי ברשימתי "השקר היותר גרוע של פולין", ושבאמצעותה מנסים הפולנים לנכס לעצמם את שואת היהודים ולהציג את עצמם כקורבנות השואה האמיתיים, ושמכתבתו אתמול של איוו מינסן ב"נויה ציריכר צייטונג" למדתי, שלמרבה החוצפה מפלגת השלטון הפולנית אף השתמשה בנוסחת שקר זו כנימוק לחוק האנטישמי שלהם: שפולין נמנית על הקורבנות הגדולים ביותר של הנאצים, וששה (כך!) מיליון איש, שהיו עשרים אחוז מאוכלוסייתה בזמן הכיבוש הנאצי, נהרגו. "באופן ראוי לציון", מעיר מינסן, "הם לא הזכירו שמחצית מהרוגים אלה היו לפני המלחמה יהודים בעלי אזרחות פולנית" (וגם הטענה שהיו שלושה מיליון הרוגים פולנים היא שקרית והומצאה רק לצורך ניכוס המספר ששה מיליון לפולנים). אבל כעת, יחד עם התמיכה למעשה של ממשלת גרמניה בחוק הפולני, אינני יכולה להימנע מהמחשבה, שהגרמנים, בדיוק כמו הפולנים, פשוט שמחים על כל צורה של הכחשת השואה ושל אנטישמיות שפוגעת ביהודים ומערערת על מעמדם כקורבנותיה המובהקים של גרמניה הנאצית, וגוזלת מהם אפילו את הזכות לגנות את הרוצחים.