גרמניה אחראית לשואה, לא לישראל

עופר אדרת ריאיין לעיתון "הארץ" ולתאומו הגרמני ה"קלנר שטאדט אנצייגר" (שניהם בבעלות משפחת נוון-דומונט בעלת העבר הנאצי) את ארמין לשט, ראש ממשלת נורדריין-וסטפליה, המדינה המאוכלסת ביותר בגרמניה – כשמונה-עשר מיליון נפש - לרגל ביקורו השבוע בישראל. ארמין לשט, אדם סימפטי ממפלגת הנוצרים-דמוקרטים של הקנצלרית, דיבר על "האחריות ההיסטורית" של גרמניה לישראל, ועל "היחסים המיוחדים של גרמניה עם ישראל". זה גרם לי להיזכר בפעם הראשונה שבה שמעתי בהקשר הזה את המושג "אחריות" לפני שלושים שנה בערך, מפי חבר גרמני שאמר שהוא לא מרגיש אשמה, אבל הוא מרגיש אחריות. היתה לי הרגשה מאד מוזרה לשמוע את זה, אבל לא אמרתי לחבר דבר, כי לא רציתי לצער אותו. זאת כמובן לא אמירה מקרית, אלא התבטאות מקובלת בשיח הגרמני, שלגרמניה יש אחריות כלפי ישראל, ולעתים קרובות אומרים כמו ארמין לשט "אחריות היסטורית", שזאת הצורה המכובסת לומר שגרמניה מכירה באחריותה לרצח ששה מיליון יהודים, שזה כמובן הדבר היחיד שגרמניה באמת אחראית עליו, השואה. אין לגרמניה שום אחריות למדינת ישראל. אחריות יש להורים על ילדיהם, לשליטים על אזרחיהם, אחריות היא מחויבות לדאגה וטיפול שכוללת סמכויות לשלוט ולחנך ולהעניש, ולכן גרמנים מאד אוהבים לדבר על האחריות שלהם לישראל, כי זה מושג שהוא חרב פיפיות, הוא אומר שהם חייבים לדאוג לישראל, והוא אומר גם שמותר להם להגיד לישראל מה לעשות, לחנך אותה ואפילו להעניש אותה, ואני דוקא חושבת שבתור הרוצחים של ששה מיליון יהודים, יש להם אחריות רק לרצח ולפצות את הקורבנות ששרדו את ההתעללות שלהם. הם לא אחראים למדינת ישראל, וממש אין שום חובה שהם ימכרו צוללות לישראל כמו שכתבו בעיתונות הגרמנית "כי הם אחראים לקיומנו", חבל מאד שחיל הים לא קנה את הצוללות הפחות יקרות שהציעו לישראל הדרום-קוריאנים, כמו שלא היה שום צורך שהגרמנים ימכרו טורבינות לחברת החשמל, וכדי להבטיח את העיסקה ישלמו שוחד של מיליונים לבכירים בחברה. כמעט בכל עיסקה בין ישראל לגרמנים יש מרכיב של שוחד, גם אם קוראים לו בשם אחר. למשל ממשלת גרמניה מממנת מכוני מחקר באוניברסיטאות בישראל שעוסקים בהיסטוריה גרמנית, ומקדמת ומתגמלת מאד חוקרים נוחים לגרמניה, לא כאלה שהמחקרים וההתבטאויות שלהם ביקורתיים כלפיה. גרמניה מאד אוהבת ביקורת על ישראל, אבל כשהביקורת היא על גרמניה, אין כמעט גבולות לתוקפנות שבה המימשל הגרמני תוקף ורודף את מבקריו, ופועל למנוע מהם פרנסה ופירסום ולהשתיק אותם. ארמין לשט אמר בראיון שחופש הדיבור בגרמניה מאפשר ביקורת על ישראל, אך לא אנטישמיות, כאילו שהגרמנים מסוגלים בכלל להבחין בהבדל. אפילו המושג שבו הם משתמשים, Israelkritik, הוא מושג אנטישמי ישן, שמתייחס לביקורת התיאולוגית המסורתית על הזיופים שהיהודים זייפו כביכול בתורה כדי לסלף את הנצרות ולהסתיר את ההוכחות שהנוצרים מוצאים במקרא לאלהותו של ישו. ישראל בשפות האירופיות זה כינוי לעם היהודי, ותמיד מצחיקים אותי אלה שמדברים על לאום ישראלי, להבדיל כביכול מלאום יהודי, כי בשפות האירופיות קוראים לקהילות היהודיות "הקהילה הישראלית" וברור שזו הקהילה היהודית, ואלה שני מונחים נרדפים לאותו הדבר בדיוק, ובדיוק בגלל זה קראו למדינה מדינת ישראל. והיטלר הכריח את הגברים היהודים להוסיף לשמם את השם "ישראל", שהתפקיד של זה היה בדיוק כמו התפקיד של החותמת Jude בדרכון הגרמני, לסמן את היהודים כיהודים. פעם כשאחי עבד בארכיון גרמני ומילא שם טופס וכתב את שמו, גלעד מרגלית, מישהו בארכיון מחק את השם גלעד וכתב במקומו "ישראל". קשה להתגבר על הרגלים ישנים. ארמין לשט אומר בצדק שהאנטישמיות היתה נוכחת בגרמניה מאות שנים, לא רק בתקופת הרייך השלישי. זה יפה שהוא אומר את זה. אבל הוא מייחס את האנטישמיות ל"שני הצדדים" כמו שהוא מגדיר אותם, כלומר לימין הקיצוני, שזה המונח הגרמני המכובס לנאצים, ולמהגרים המוסלמים לגרמניה שהנאצים שונאים ורודפים, ולכן הם כביכול "הצד השני". בארצות ערב יש הרבה אנטישמיות, אבל בגרמניה יש הרבה יותר. למעשה רוב האנטישמיות במדינות ערב הגיעה אליהן מגרמניה, וזה מאד לא בסדר שמפיצים במדינות ערב את מיין קאמפף והפרוטוקולים של זקני ציון, אבל אחרי הכל לא הערבים כתבו אותם, כמו שלא המופתי הגה את השואה, ויש משהו מאד לא נעים בהטלת אחריות לאנטישמיות הגואה בגרמניה, ולו בחלקה בלבד, דוקא על המהגרים. מהגרים נוטים להתחנף לתרבות הרוב, ואם הם מבטאים אנטישמיות קשה, זה מפני שהגרמנים צמאים לאנטישמיות ומתגמלים אותה. הרי גם יהודים שיורדים לגרמניה מתחנפים לגרמנים על ידי הכפשת ישראל והשוואתה לנאצים, מפני שהגרמנים  רעבים לשמוע יהודים שמכפישים את ישראל ומשווים את ישראל לנאצים, וזה ממש לא מוגבל למהגרים או לנאצים מוצהרים. לכן דניאל בארנבוים שחי ופעל רוב חייו בהנאה רבה במדינה שרצחה את עמנו, מנפנף כל הזמן בשנים הספורות שחי בישראל ומציג את עצמו כאזרח ישראלי, כדי להצהיר באוזני הגרמנים כמה הוא מתבייש להיות אזרח ישראלי, למרות שהאזרחות הישראלית שלו פורמלית בלבד וחסרת כל משמעות אלא לצורך הכפשת ישראל באוזני הגרמנים. בזה שהוא בחר לחיות את חייו בארצם של הגרמנים שרצחו את עמו הוא בכלל לא מתבייש, כי זה ממש כבוד גדול ליהודי לגור בארץ של נאצים, ועכשיו גם אתי טיראן נוסע לגרמניה לעשות שם קריירה וכסף, ועוד לפני שהוא עלה על המטוס הוא כבר מנאץ את ישראל. יהודים שיורדים לארצות הברית או לארצות עשירות אחרות לא מרגישים צורך מיוחד לנאץ את ישראל, או לחפש סיבות למה הם ירדו לאמריקה – זה לגמרי מובן וגם לגיטימי שנוסעים לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לעשות קריירה וכסף, אבל כשיהודי הולך לגור בארץ של רוצחי עמנו ולחלות את פניהם, הוא חייב קודם לירוק על ישראל וללקק לגרמנים, ובעצם הוא חייב כל ימי חייו בגרמניה לירוק על ישראל וללקק לגרמנים, כי זה מה שבגרמניה רוצים לשמוע, וזה לא אומר הרבה על ישראל, אבל זה אומר הרבה מאד על גרמניה, הלהיטות הגרמנית חסרת המעצורים להכפיש את ישראל ולתאר אותה כמדינה נאצית, והלהיטות הזאת רק גוברת ככל שהנאציזם מתעצם בגרמניה, שזה בדיוק המצב בימים אלה, שהנאצים כבר אפילו לא מתביישים ויש להם כבר נציגות ענקית גם בבונדסטאג וגם ברחוב הגרמני, ולא רק במזרח גרמניה כמו שנוח לגרמנים להגיד. וגם הניסיון של גרמניה, בכובעה כמנהלת איגוד השידור האירופי, תחילה למנוע מישראל לזכות באירוויזיון, ואחר כך למנוע ממנה לארח את האירוויזיון – צוות השיפוט הגרמני העניק לשירה של נטע נקודה אחת, למרות שהשיר היה אהוב בגרמניה, וההנהלה הגרמנית של איגוד השידור נתנה הוראה בכתב למנחות הטקס שלא לומר ערב טוב ירושלים, כמו בכל הבירות האחרות, אלא רק "ערב טוב ישראל" ואף כתבו זאת שחור על גבי לבן. וכעת הם רוצים שבנימין נתניהו יכתוב להם שחור על גבי לבן שהוא מסכים לערוך חזרות לאירוויזיון בשבת, כאילו אי אפשר לערוך חזרות ביום חמישי או ששי ובשבת רק לבדוק שכל הדברים הטכניים עובדים, וזה נשמע כמו הדרישות בימים עברו מיהודים מומרים להתכחש פומבית לדתם, ובוודאי בכל ההתנהגות של ההנהלה הגרמנית של איגוד השידור האירופי אין שום ידידות לישראל ושום יחסים מיוחדים, רק ניחוח עז של אנטישמיות גרמנית מסורתית, שזה היחס הגרמני האמיתי לישראל כשאין לגרמניה אינטרסים כלכליים או תעמולתיים, כמו שהיו להם בענייני הצוללות והטורבינות והמימון של מחקר והוראה מחניפים לגרמניה באוניברסיטאות. כמובן לא נעים ומפחיד לראות את התעצמות הנאציזם בגרמניה ואיך נכנסו לבונדסטאג כמעט מאה צירים ממפלגה שהמנהיג שלה הצהיר שצריך לכבד את החיילים הנאצים כמו שמכבדים במדינות בעלות הברית את וינסטון צ'רצ'יל ותיאודור רוזוולט, שהוא כאילו הישווה את החיילים הנאצים לצ'רצ'יל ורוזוולט, אבל כולם הבינו שהוא הזכיר את צ'רצ'יל ורוזוולט למול החיילים הנאצים, כי מה שהוא באמת רוצה זה להקביל אותם להיטלר ולכבד את היטלר, שאת זה בינתיים אסור לומר במפורש, אז אומרים ברמזים וחידות, אבל אומרים. תמיד יש אנשים תמימים שמקווים שאם המצב מחמיר, לפחות זה יגרום לאנשים להיות יותר מפוכחים לגבי מה שבאמת קורה בגרמניה, אבל אני שכבר זקנה ולמודת אכזבות, כבר אינני מפתחת כאלה תקוות ויחולים.