הבמאי הקוריאני קים קי דוק

 

מאז שנודע לי שהבמאי קים קי דוק נפטר מקורונה אני חושבת על סרטו "אביב קיץ סתיו חורף אביב", שהוא סרטו היחיד שצפיתי בכולו, והוא אחד הסרטים שנחרתו בזכרוני במיוחד, וחשבתי על הסרט הרבה גם שנים אחרי שראיתי אותו, וגם עכשיו אני רואה לפני העיניים תמונות מהסרט הזה, שכולו מתרחש באי שמנותק מהעולם והוא עולם בפני עצמו. גיבור הסרט הוא נזיר שתחילה חי באי לבדו ואחר כך מגדל בו ילד של אשה מסתורית שמגיעה לשם וזהותה איננה ידועה והיא משאירה את הילד ונעלמת, והנזיר מחנך אותה. כשהילד מתעלל בבעלי חיים וקושר אליהם אבן, הנזיר קושר אבן על גבו כדי שירגיש כמו בעלי החיים, וכשהוא מוריד מגבו של הילד את האבן הוא אומר לו שהאבן תישאר עכשיו על לבו. החלק הזה בסרט השפיע עלי מאד, לכן היה לי מאד מוזר לקרוא שקים קי דוק הואשם שבסרטו ה"אי" שלא ראיתי, הוא התעלל בדגים וצפרדעים, וזה הדבר הכי פחות גרוע שהוא מואשם בו.

הילד גדל לנער ולאיש ומתאהב בנערה שמגיעה לאי ועוזב איתה ואחר כך חוזר לבדו, ואפשר להבין מקטעי עיתונים שהוא רצח את אשתו, אבל זה לא ברור לגמרי. לא מדברים בסרט הזה הרבה. ככל שהזמן עובר מדברים פחות, ובסוף הנזיר מצית את עצמו למות. כל כך הושפעתי מהסרט הזה, למרות שהיה לי ברור שישנם בו דברים שאינני מבינה, למשל כתובות בקוריאנית שלא תורגמו. זה היה סרט יפהפה וגם מטריד, כי חושבים אם הילד שגדל אצל הנזיר באמת רצח את אשתו וזה מטריד כל הזמן, ולמה הוא מתאבד, ואם הסיפור מעגלי ובעצם הנזיר הזקן הוא הצעיר שרצח את אשתו ובסוף הוא מתאבד ולא ברור למה כי רואים מה הוא עושה אבל הוא לא מסביר את עצמו, רק עושה דברים, ואם הכתובות שהוא כותב בקוריאנית על סף ביתו מסבירות משהו, לא יכולתי להבין. שאלתי את עצמי אם חוסר ההבנה הוסיף לקסם של הסרט, ונדמה לי שכן, אבל עיקר הקסם הוא בנוף של האי, בטבע היפהפה ובהתבוננות השקטה בו. יש בסרט הזה שקט מיוחד שאיננו רגילים אליו בתרבות שלנו, והיה ברור שהוא מכניס אותנו לעולם אחר שלרוב אין לנו כניסה אליו, וגם זה היה חלק מהקסם של הסרט.

עכשיו אני חושבת, אולי ההתייחסות לבעלי חיים והמקום הרב שלהם בסרט הזה "אביב קיץ סתיו חורף אביב", שהיה סרטו הידוע והמצליח ביותר, נועד לפייס את האנשים שכעסו על ההתעללות בבעלי חיים בסרט "האי", כלומר שזו היתה התייחסות מחושבת להשיג תגובה מסוימת, וזה מאד מקלקל את הזכרון היפה של הסרט. וזה רק הדבר הפחות גרוע שאני מבינה על קים קי דוק.

רק עכשיו לאחר שהוא מת וכתבו עליו בעיתונים למדתי יותר על הסרטים שלו ועליו, ואלה היו דברים נוראים. שחקניות התלוננו שהוא תקף אותן, דרש מהן לקיים סצינות מין ולקיים איתו יחסי מין, ושחקנית אחת התלוננה שבזמן צילומים באתר מרוחק הוא והשחקן הקבוע שלו אנסו אותה בכל לילה.

כשקראתי עליו נזכרתי שהיה עוד סרט שלו שהתחלתי לראות "להרגיש בבית" והפסקתי לראות באמצע, אני כבר לא ממש זוכרת למה בדיוק. משהו בסרט הטריד או הפחיד אותי ולא ניסיתי לראות עוד סרטים שלו, למרות שכשראיתי את "אביב קיץ סתיו חורף אביב" חשבתי שאני ארצה לראות כל סרט שקים קי דוק עשה. אפילו אחרי כל מה שקראתי אני עדיין חושבת שלא הוגן להשוות את הסרטים שלו לסרט הקוריאני "הפרטיזנים" שהצליח מאד השנה, שהוא סרט וולגרי מופרך ודוחה, והסרטים של קים קי דוק, למרות האלימות, עדינים ומסוגננים ויפהפיים. אבל גם זה מטריד, שיש בסרטים האלה מסרים מוצנעים שמתייחסים בסלחנות לאלימות נגד נשים ולרצח של נשים, כאילו היופי מכפר על הרצח. ואולי גם המסרים החיוביים, כמו המסר כלפי בעלי החיים, איננו מייצג את יחסו האמיתי לבעלי חיים, ויחסו לנשים היה מחריד. קשה לי מאד לחשוב על זה כי כל זה מזעזע, וקשה לי עם עצמי, כי קשה לי לוותר על הזיכרון של "אביב קיץ סתיו חורף אביב" שתמיד חשבתי שהוא אחד הסרטים הכי יפים שראיתי בחיי והרבה נזכרתי בו וחשבתי עליו, ועכשיו אני כבר לא יודעת מה לחשוב.