התכנית "עובדה" כמופע יחצ"נות

 

לפני מספר שבועות עסקה התכנית "עובדה" בקריסתו של יזם הנדל"ן אלדד פרי (אין בינינו שום קרבה משפחתית) וברצח פרי שבו חשוד אדם שקנה מפרי שתי דירות ואיבד את כספו. זו היתה תכנית שהביאה את קולם של המרומים והעשוקים שאיבדו את כספם עקב מעלליו של פרי, וגם שיחזרה את הרצח. התכנית לא הועילה מן הסתם לבני משפחתו של פרי, שהחליטו להתראיין לתכנית נוספת של "עובדה", שתשרת אותם טוב יותר, וכך זכינו לתכנית נוספת, בהחלט מעניינת, על קריסתו של פרי ותוצאותיה, הפעם מנקודת ראותם של בני משפחתו. התירוץ לתכנית נוספת – שכלל לא הוזכרה בה התכנית הקודמת בנושא, כאילו לא היתה מעולם – הוצג כ"סוד של אלדד פרי". ה"סוד" שנחשף הוא שפרי חתם על ערבות אישית לקונים, ולכן יורשיו צריכים להשתתף בכיסוי החובות, ובין השאר לפנות את הבית שיימכר לטובת קופת הנושים. ככל שהתקדמה התכנית התברר יותר ויותר שמדובר בניסיון לעורר את רחמי הצופים על רעייתו שלושת בנותיו הקטנות של פרי בתקוה למנוע את פינוי הבית. פרי הוצג על ידי משפחתו כאדם שעשה הכל כדי לדאוג לקונים, הציב אותם בסולם העדיפויות לפני משפחתו, והתכוון להשיב להם את כספם ונרצח לכאורה בדיוק כשעמד לחתום על הסדר נושים שהיה משיב לנושים את כספם האבוד. הפליגו גם בתיאור אדיקותו ויציאתו עם שחר לבית הכנסת. נדמה לי שלקוני הדירות מפרי שלא יראו לא דירה ולא כסף לא עוזר שבזמן שהוריד את כספם לטמיון הקפיד להתפלל שחרית.

האלמנה ושלושת בנותיה הקטנות אכן אינן אשמות בקריסת החברה ובתוצאותיה המרות, אבל גם הקונים והמלווים לפרי אינם אשמים בכך שכספם ירד לטמיון והם נותרו בלא דירה ובלא כסף. נשמעה הקלטה של אחת מהמרומים שסיפרה שהיא הולכת לעבוד בניקיון בתים עקב המצוקה הכלכלית שאליה נקלעה בעטיו של פרי ששאב את כל כספה לבור השחור שאליו קרסה חברת הנדל"ן שלו. עורכי דין שמייצגים את הנושים סיפרו גם על מעשים פליליים שעשה פרי כשנקלע למצוקה: גניבה מחשבון הנאמנות, פיתוי לווים להלוות לו כספים תמורת תשואה לא ריאלית שכמובן לא התממשה, ועוד ועוד מעשים שלו נותר בחיים היו שולחים אותו לכלא.

לא הצלחתי לרחם על משפחתו של פרי. אך צודק הדבר שאשתו ובנותיו תשלמנה את המחיר ששלמו הקונים המרומים שנותרו בלא דירה ובלא כסף. כאשר אנשים כה רבים איבדו את כל כספם, אין סיבה לרחם דוקא על משפחתו של מי שאשם בכך. התגייסותה של תכנית "עובדה" לסייע למשפחה במאמציה להישאר בבית איננה ראויה, וראוי היה לפחות להביא, לצד סיפורה של המשפחה, את סיפוריהם של כמה מן הלקוחות שאיבדו את כל כספם. כפי שהתכנית נערכה והוגשה היא היתה בראש וראשונה מופע יחצ"נות אינטרסנטי של בני המשפחה.

וזו איננה הפעם היחידה שהתכנית התגייסה לשרת יחסי-ציבור של צד אחד. כך קרה גם בתכנית שהוקדשה לשיחה עם פניה ודניאל עוז, בתו הבכורה ובנו הצעיר של עמוס עוז, שיצאו נגד אחותם גליה עוז, שבספרה על ההתעללות שחוותה מאביה פגעה להם במותג והורידה את ערכו. לא היה שום עניין בתכנית הזו שבה חזרו האחים על דברים שאמרו בכמה הזדמנויות אחרות וקידמו את הספר שפרסם דניאל עוז נגד אחותו. גם לתכנית מיותרת וחד-צדדית זו הובאה כתירוץ טענה על "סוד" שהתגלה – הערות שרשם עמוס עוז בספר על הורים רעילים שקרא בעקבות בתו ורשם בו הערות שבהן הוא מוחה נגד הספר ומקונן על מר גורלו, שהבת שבהיותה ילדה בת שמונה היכה מכות נמרצות והשליך מביתו באמירה שאין זה ביתה ושתלך לבית הילדים, איננה רוצה קשר איתו. האחות הבכורה פניה, שהמכות שהוכתה אחותה לא הכאיבו לה כלל, סיכמה את התכנית בשאלה רטורית "אז מה?" לגבי הפגיעות שפגע אביה באחותה וקראה לצופים לקרוא את ספרו של אחיה הצעיר, שנולד ארבע-עשרה שנים אחרי גליה ולא היה כלל עד לרוב האירועים שתיארה בספרה.

שיא המפעל היחצ"ני של עובדה היה כמובן הראיון עם השופטת המודחת אתי כרייף, שהוצגה כקורבן של המערכת, כאילו אין מדובר באשה מושחתת שקשרה עסקת שוחד בזויה כדי להתמנות לשופטת. הגדיל לעשות המראיין עמרי אסנהיים שאף התבטא בראיון בתכניתו של שי שטרן ש"זאת אשה שרמסו אותה". אף אחד לא רמס את אתי כרייף. דוקא נהגו איתה בכפפות משי ותמורת פרישתה סגרו את התיק נגדה למרות העבירה הכה חמורה של מתן שוחד מיני תמורת מינוי לשופטת.

מובן שתכנית תחקירים צריכה לפעמים ללכת לקראת המרואיינים ולהגן עליהם כדי שיסכימו להשתתף בתכנית, אבל יש קו דק שמפריד בין הצורך להגן על המרואיינים ולדאוג שלא יינזקו מעצם הסכמתם להתראיין לתכנית, לבין הפיכת התכנית לבמה לקידום אינטרסים פרטיים, שבכל שלושת המקרים הנ"ל נוגדים את האינטרס הציבורי. למרבה הצער בשלושת המקרים הנ"ל חצתה "עובדה" את הקו הדק הזה.