ההתעלמות מהפלשתינים לא השתלמה

 

אם בנט ולפיד קיוו לחגוג השבוע קבל עם ועולם את מדיניות ההתעלמות מהפלשתינים, הרי שהתכנית לא עלתה יפה. אזרחי ישראל יזכרו את הפיגועים הרצחניים בבאר-שבע ובחדרה יותר מאשר את "פסגת הנגב", שחיברה יחדיו את כל מי שיחסיו עם הפלשתינים בעייתיים: ישראל כמובן, איחוד האמירויות ובחריין שיחסיהן, כמו של כל מדינות המפרץ, עם הפלשתינים, נעכרו מאז תמיכתם של האחרונים בסדאם חוסיין שכבש את המדינה-האחות כוויית, ומרוקו, שכועסת על תמיכת הפלשתינים באלג'יריה בסכסוך ביניהן על סהרה המערבית. גם יחסיה של ארצות הברית עם הפלשתינים טרם נרפאו מנזקי העידן הטראמפי ליחסים אלה, שתמיד היו בעייתיים. כמובן שכל המדינות המשתתפות גם חוששות מאיראן ומהקבוצות הנתמכות על ידיה כמו החות'ים שפוגעים במדינות המפרץ, אבל ישראל בעיקר מנצלת את העוינות בין מדינות אלה לפלשתינים כדי לקדם את ענייניה, וככל שיחסינו עם מדינות האיזור חשובים, ואין חולק על כך, יש משהו לא נעים בניסיון להשתמש במדינות שיחסיהן עם הפלשתינים נעכרו כדי להתחמק מהצורך להתחשב בזכויותיהם של שכנינו הפלשתינים.  

חבל מאד שבנט ולפיד לא האזינו לעצתו הטובה של המלך עבדאללה מירדן לשתף גם את הפלשתינים בפסגה, שלכן גם ירדן סירבה להשתתף בה. הפעם צדק בני גנץ שרצה להיפגש עם אבן-מאזן והמלך עבדאללה, וטעו בנט ולפיד שמנעו ממנו פגישה משולשת כזו. הם חשבו כנראה שהעדרות הפלשתינים מהפסגה תעלים אותם מהתודעה, וקיבלו את התזכורת הגרועה ביותר לקיומם של הנעדרים.

ברור שהמחבלים שחוללו את הפיגוע בחדרה אגרו נשק ותחמושת במשך זמן רב וזממו מזימות רצחניות במשך תקופה ארוכה, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מכך שבחרו לבצע את זממם דוקא ביום קיום "פסגת הנגב". קשה לדעת אם השתתפותו של אבו-מאזן בפסגה היתה מונעת את הפיגוע, אבל השאלה בכל זאת מטרידה: האם ההתעלמות מאבו-מאזן ותחושת ההשפלה מן ההתעלמות הזו מילאו אף הן תפקיד בפיגוע? וגם אם הפיגוע היה מתקיים בכל מקרה, עדיף היה לישראל שאבו-מאזן יישב בפסגה ברגע שבו נודע הדבר. השתתפותו היתה מוכיחה שהפיגועים בישראל אינם הייצוג הבלעדי של העם הפלשתיני. אבל ההתנכרות של בנט ולפיד לאבו-מאזן, שלפיד אף הבטיח שתימשך כשיחליף את בנט כראש הממשלה, מביאה לכך שקולם של הפלשתינים נשמע רק כאשר הם רוצחים יהודים, ואז קל לומר למי שמעוניין לומר זאת, שאין עם מי לדבר.

לא יכול להיות שבכירי ממשלת ישראל יתעלמו מהפלשתינים וינהגו כאילו אם נקיים יחסים טובים עם מדינות ערביות רחוקות מאיתנו, נוכל להעמיד פנים שהפלשתינים אינם קיימים ולהמשיך כרגיל. הפלשתינים קיימים והם חולקים איתנו את ארץ אבותינו, שהיא גם ארץ אבותיהם - גם הם בני אברהם, ומי שהעניק להסכמים בין ישראל למדינות המפרץ את השם רב המשמעות "הסכמי אברהם", כדאי שיזכור שבני אברהם יושבים קודם כל בארץ הקודש, והם אינם רק יהודים, וגם אם קשה ומתסכל להגיע איתם להסדר, הצורך הקיומי של ישראל מחייב לכבד אותם ואת זכויותיהם, והם זכאים להגדרה עצמית ולמדינה משלהם כפי שהיהודים זכאים לכך. מי שעומדים בראש ממשלת ישראל חייבים להכיר בפלשתינים ולקיים איתם קשר רצוף והדוק גם אם הדבר איננו נוח להם, ואם יתכחשו לחובתם זו, יקבלו לכך שוב ושוב תזכורת בדרך הנוראה ביותר.