וויליאם וורדסוורת' / לבי קופץ

 

התחלתי את החודש בשירו האהוב של וויליאם וורדסוורת' William Wordsworth  "נרקיסים" ואני שמחה לסיים אותו בשיר אהוב נוסף משלו:

 

וויליאם וורדסוורת' (1850-1770)

 

לִבִּי קוֹפֵץ כְּשֶׁאַבְחִין

בְּקֶשֶׁת בַּשְּׁחָקִים:

כָּךְ הָיָה מִבְּרֵאשִׁית,

וְכָךְ כָּעֵת כְּשֶׁאֲנִי אִישׁ,

וּלְוַאי גַּם כְּשֶׁאַזְקִין,

אוֹ שֶׁתִּפַּח רוּחִי!

הַיֶּלֶד הוּא אֲבִי הָאִישׁ,

וַאֲיַחֵל שֶׁכָּל יָמַי

זֶה לַזֶּה יִקָּשְׁרוּ בְּחֶסֶד חַי.

 

My heart leaps up when I behold

A rainbow in the sky:

So was it when my life began;

So is it now I am a man;

So be it when I shall grow old,

Or let me die!

The child is father of the man;

And I could wish my days to be

Bound each to each by natural piety.