התחלתי
את החודש בשירו האהוב של וויליאם וורדסוורת' William Wordsworth "נרקיסים" ואני
שמחה לסיים אותו בשיר אהוב נוסף משלו:
וויליאם
וורדסוורת' (1850-1770)
לִבִּי
קוֹפֵץ כְּשֶׁאַבְחִין
בְּקֶשֶׁת
בַּשְּׁחָקִים:
כָּךְ הָיָה
מִבְּרֵאשִׁית,
וְכָךְ
כָּעֵת כְּשֶׁאֲנִי אִישׁ,
וּלְוַאי
גַּם כְּשֶׁאַזְקִין,
אוֹ שֶׁתִּפַּח
רוּחִי!
הַיֶּלֶד
הוּא אֲבִי הָאִישׁ,
וַאֲיַחֵל
שֶׁכָּל יָמַי
זֶה לַזֶּה
יִקָּשְׁרוּ בְּחֶסֶד חַי.
My heart leaps up when I behold
A rainbow in the sky:
So was it when my life began;
So is it now I am a man;
So be it when I shall grow old,
Or let me die!
The child is father of the man;
And I could wish my days to be
Bound each to each by natural piety.