הרשימה הזו כבר בוערת בי ימים רבים, אבל חיכיתי כל הזמן שמשהו יקרה: שאולי השופטת תיתן החלטה בעניין הבקשה לעיון במסמכים שהגיש בא-כח הספרייה הלאומית בלוויית חוות דעת שלי כבר לפני פסח האחרון, ומאז לא שמעתי בעניין זה דבר, למרות שעברו כבר חודשים, או אולי יקרה משהו אחר שיאפשר לי לומר את דבריי בבית המשפט. מאז שהתנדבתי בנובמבר 2009 לעזור לספרייה הלאומית במשפט של עיזבון מכס ברוד וכתבי קפקא, ועבדתי במשך חודשים רבים מאד מאד קשה בתקוה שאוכל משהו לשנות, קיויתי שאולי יזמינו אותי לבית המשפט להעיד, דבר שמעולם לא קרה, ואינני בטוחה שמישהו באמת רוצה לשמוע את מה שיש לי לומר, כי האמת היא תמיד מאד קשה להתמודד איתה, ורוב האנשים מעדיפים שקרים נוחים על פני אמיתות קשות, אפילו אם האמיתות הקשות הן לטובתם. הגשתי לבית המשפט חוות דעת חלקיות שלא הזדמן לי להשלים מעולם, וחוות דעת אחת כמעט שלמה שביקשתי להגיש מטעם עצמי כשכבר הייתי מיואשת כליל, והשופטת סירבה לקבל כי אינני צד למשפט, שזה נכון פורמלית אבל לא נכון משום בחינה אחרת, כי מי שמעורב במשפט כלשהו בדרך כלשהי, גם אם הוא איננו צד באופן פורמלי, מרגיש לגמרי צד למשפט, בוודאי מי שעזב את כל עיסוקיו כדי לעבוד בהתנדבות תקופה ארוכה, בתקוה קלושה שמישהו יקשיב לו ושלפחות מבחינת התנהלות הדברים ותוצאותיהם יהיה שכר לעמלו הרב. מכל מקום מאותה חוות-דעת עצמאית שלא התקבלה אבל השפיעה יותר מכל הדברים האחרים שעשיתי, ושאני מאד מצטערת שלא כתבתי והגשתי אותה קודם לכן, הבנתי שעדיף לי לדבר מאשר לשתוק, ושהשתיקה שלי לא הועילה לשום דבר. בכלל כשאדם מרגיש שהצדק איתו, אני חושבת שהוא צריך להשמיע את קולו ולהאמין שהצדק ייעשה בסופו של דבר.
כשביקשתי לעזור לספרייה הלאומית זה היה בעקבות מאמר מאד אנטישמי ומאד מקומם שהתפרסם בעניין עזבון מכס ברוד, ובמיוחד כתבי היד של פרנץ קפקא שעוד נותרו בו, בשבועון הגרמני "די צייט", שהוא אחד מן העיתונים הגרמנים שאני קוראת בקביעות. באותו מאמר הוזכרה כספת אחת שנמצאה ברשות בנותיה של אסתר הופה, שהיתה המאהבת של ברוד ומנהלת עזבונו, והופיע תצלום עמוד אחד מתוך רשימת מצאי של אותה כספת. כמו כן הופיע צילום של שני עמודי מכתב של מכס ברוד לאסתר הופה מתאריך ה-2 באפריל 1952, שקראתי בעזרת זכוכית מגדלת מהצילום בעיתון וראיתי שמדובר בעמוד הראשון והרביעי ממכתב בן ארבעה עמודים שנכתב בניגוד לכיוון השעון על דף יחיד מקופל לשניים באמצעו, ואמרתי לבא כח הספרייה שעליו למצוא את המכתב השלם, שהוא אמנם הצליח למצוא צילום של כולו. בעניין הזה מסרתי בחודש פברואר 2010 חוות דעת לבית המשפט, כי מנהל עזבון הופה טען ששני העמודים שבצילום הם המכתב כולו, ורק כשבא-כח הספרייה הציג צילום של ארבעת עמודי המכתב הודו שאכן יש במכתב ארבעה עמודים. אחר כך ביקשתי להגיש חוות דעת על משמעות המכתב ודבר זה התאפשר לי לצערי, מסיבות שאינני מבינה, רק באיחור של שנה, שאולי זה מדי מאוחר בשביל המשפט, אבל לעולם אין זה מאוחר מדי לספר את האמת. בתוכן מכתב זה לא אעסוק כאן כעת.
שבוע אחרי פרסום המאמר שבגללו התנדבתי לעזור במשפט ובהמשך לו, התפרסם בעיתון "די צייט" ראיון קצר עם פילולוג שויצרי בשם ברנרד אכטה, שלא הכרתי את שמו קודם לכן, ולהלן תרגומו:
די צייט, גיליון 49, עמ' 56
26 בנובמבר 2009
מחלוקת-קפקא
ישראל מופתעת מן המסמכים
תחקיר "די צייט" אודות העימות על מסמכי קפקא (צייט מס' 48/09) גרם על פי עיתון "הארץ" לסערה בספריה הלאומית בירושלים. פרקליט הספריה, מאיר הלר, הודה בפני "הארץ", שגם לאחר שנה של התנהלות ההליך, אינו מכיר את מכתב המתנה של ברוד להופה, ש"די צייט" צילם כפקסימילה. קיומו זורע אור חדש על ההליך בפני בית המשפט למשפחה בתל-אביב, מאחר שהוא סותר את צוואתו של ברוד. תובנות חדשות לקיום התעודה יכול לספק גם חוקר הספרות ברנרד אֶכְטֶה Bernhard Echte, אשר בשנות השמונים ערך רשימת מצאי של קניינן של האחיות הופה.
די צייט: כיצד אתה מעריך את התנהגותה של ישראל?
ברנרד אכטה: לדעתי גובלת התנהגותן של רשויות ישראל בניצול החוק לרעה. הבעיה מוכרת כבר מזה זמן רב, ואסתר הופה היתה מוכנה תמיד, ליצור יחסים ברורים. לכן היא הטילה עליי בשנות השמונים, לזהות ולקטלג באופן מדעי, את כל מה שהיה ברשותה. לכן בין השנים 1983 ו-1987 יכולתי לראות את כל מה שהיה ברשותה של הופה. רשימת המצאי, שהדפסתם ב"די צייט", מקורה במכונת הכתיבה שלי. אין שום אוספים סודיים, כפי שטוענים שוב ושוב גם עכשיו.
די צייט: המטרה היתה כבר אז למסור למוסד ציבורי?
אכטה: פעילותי נועדה לספק שקיפות, כדי שאפשר יהיה למסור הכל למוסד אחד. אסתר הופה העדיפה כבר אז את מרבאך, אבל אז היו חילוקי דעות עם הבת שלה. חיפשנו אז חלופות: בדיוק נוסד אז ארכיון הספרות השויצרי, וחשבנו, ששוויץ הנייטרלית יכולה להיות חלופה. מלבד זאת היתה דעה, שכל מה שמתייחס להקמת מדינת ישראל יישאר בישראל, ורק כתבי היד הספרותיים יועברו למרבאך.
צייט: אתה מכיר את הכספות בישראל ובשוויץ?
אכטה: כשאני ערכתי את רשימת המצאי, נמצאו האוספים בשני בנקים בתל-אביב בכספות, והיו שתיים או שלוש כספות בבנק השוויצרי, שהיום שייך ל-UBS.
בכל עת שאסתר הופה שהתה בשוויץ לצורכי מרפא, נפגשנו בשעה עשר בבוקר בחדר בקומת הקרקע של הבנק בציריך ועברנו על המסמכים.
ערך את השיחה שטפן קולדהוף.
רצתי עם קטע העיתון למשרדו של בא כח הספרייה עו"ד מאיר הלר, ובעקבות ראיון זה נעשתה פנייה לבנק UBS בשוויץ ונתגלו בו ארבע כספות של אסתר הופה המכילות מסמכים מעזבון מכס ברוד ובכלל זה אוטוגרפים של קפקא. למעשה בזכות הראיון הזה הצליחה הספרייה הלאומית לאתר ארבע כספות בשוויץ שאילולא כן אולי היו מוסתרות מאיתנו עד עצם היום הזה.
כבר אז אמרתי לבא כח הספרייה שאני משוכנעת, והיו לי ראיות לכך, שיש כספות נוספות בשוויץ שמוסתרות עדיין מבית המשפט. בסך הכל הצליחה הספרייה לאתר ארבע כספות בבנק UBS בציריך ושש כספות בבנקים בתל-אביב, אחת מהן ריקה. אני המשכתי לטעון כל העת שישנן כספות או מטמונים נוספים שמוסתרים מבית המשפט, והבעתי את דעתי שיש להגיש בקשה לבית המשפט לאלץ את האחיות הופה ואת ארכיון הספרות הגרמנית במרבאך, שמדברי אכטה עצמו עולה שהם מחזיקים ברשימה, למסור אותה לבית המשפט. אינני יודעת מדוע הדבר לא נעשה.
בעקבות מאבק משפטי ארוך הורה בית המשפט לפתוח את הכספות שאותרו ולבצע רישום של תוכנן, וכמו כן להציג לבית המשפט את כל המסמכים שיימצאו בכספות ויכולים לסייע לבירור שאלת הבעלות על העיזבון. רישום זה התבצע ביולי 2010 על ידי הפרופסור לספרות גרמנית באוניברסיטה העברית איטה שידלצקי, שיש לה ניסיון רב בכתבי יד ספרותיים בגרמנית, אבל הדו"ח המבוסס עליו הוגש לבית המשפט רק בפברואר 2011, עם סיום שלב ההוכחות במשפט. אני עזבתי את עבודתי עבור הספרייה ביולי 2010 עם פתיחת הכספות, והסכמתי לחזור ולסייע רק לאחר שהובא לידיעתי תוכנו של דו"ח זה, שבהכנתו היתה מעורבת מומחית מטעם מנהלי העיזבון שתומכת בעמדת האחיות לבית הופה, ולא הפרופסור שידלצקי שמונתה לכך על ידי בית המשפט.
בכל פעם שחזרתי ועברתי על אלפי הפריטים המופיעים בדו"ח זה, התעוררו בלבי תמיהות חדשות. את חלקן העליתי בחוות-הדעת הנ"ל שמסרתי לעו"ד הלר לפני פסח האחרון. אחרות התעוררו בלבי יותר מאוחר. קשה היה לעכל את תוכנו העצום של הדו"ח ונדרשו לכך אינספור עיונים חוזרים. בין השאר בדקתי את ההתאמה בין המסמכים שצוינו בדו"ח כעשויים להשליך אור על מעמד העיזבון ולפיכך הוצאו לצילום והוגשו לבית המשפט, לבין המסמכים שתצלומיהם הוגשו בפועל לבית המשפט. רק לאחר עיונים חוזרים ונשנים ברשימת פריטי העיזבון המופיעים בדו"ח, שמתי את לבי לפריט מס' 121.
פריט 121 תועד, מן הסתם על ידי פרופסור שידלצקי, בכספת מספר 6577, בבנק UBS בציריך. וכך הוא מופיע בדו"ח:
"121. תיקייה חומה ועליה כתוב "רשימה של מה שיש בכספות" (הערה – הועבר לצילום)."
מסמכים אחרים שסומנו באופן כזה צולמו וצורפו לדו"ח. לא כן פריט מספר 121. פריט זה כלל איננו מופיע בסעיף ג2 בדו"ח המתייחס לכספת 6577 הנ"ל, בתת-סעיף 9.4 שבו כלולים:
9.4 מסמכים/רישומים שנמצאו בכספת זו ואשר עשויים לסייע בבירור המחלוקות בין הצדדים
אין זכר לפריט 121, ולולא הקפדתי לעבור על הדו"ח פריט פריט, לא הייתי כלל שמה לב לכך, שפריט זה מכיל את מה שעשוי להיות מידע רב ערך לבירור המחלוקת המשפטית "רשימה של מה שיש בכספות", ושאכן פריט זה הוצא לצילום ותצלומו אמור היה להיות מצורף לדו"ח ומוגש לבית המשפט והצדדים, אך לא כן קרה.
לאחר שהתגלה לי חסרון תצלומו של פריט 121 מסרתי על כך ידיעה לעו"ד מאיר הלר בא כח הספרייה, וגם למנהלי העזבונות. לצערי לא זכיתי לקבל תשובה או תגובה עניינית כלשהי לחסרונו של פריט זה.
הדבר לא נתן לי מנוח גם מפני שחשבתי כל העת על רשימת הפריטים בעזבון ברוד שערך ברנרד אכטה, על פי עדות עצמו, לבקשת אסתר הופה. ברנרד אכטה טען אמנם שאין שום אוספים סודיים, ושהמטרה היא שקיפות, אבל אם כך הדבר, מדוע אין מוסרים את רשימת המצאי שהכין ברנרד אכטה לטענתו עוד בשנות השמונים לבית המשפט? לא זו בלבד שעד עצם היום הזה לא נמסרה רשימת המצאי שערך אכטה לבית המשפט, אלא שבחקירתה הנגדית הכחישה הגברת חוה הופה כל ידיעה על רשימה זו. ראוי להזכיר שוב שבזמן הראיון עם ברנרד אכטה, בנובמבר 2009, הודו האחיות לבית הופה בקיומה של כספת אחת בלבד בציריך. רק כמה חודשים אחר כך, בעקבות פניית הספריה הלאומית, התברר שישנן לפחות ארבע כספות.
האם הרשימה שסומנה כפריט 121 בתכולת הכספות מוסתרת מבית המשפט בישראל מכיוון שהיא כוללת מידע על פריטים נוספים וכספות או מטמונים נוספים שעד כה הוסתרו מבית המשפט? האם זוהי הרשימה שערך ברנרד אכטה? התשובה על כך אינה ידועה לי, אבל הרגשתי קשה.
בזמנו פירסמתי בבלוג רשימה על תכולת הכספות של עזבון ברוד על פי הדו"ח:
ברשימה זו ציינתי את העובדה שהעיזבון, כפי שהוא ידוע לנו כיום, חסר מאד, וחסרים בו אוספים ופריטים רבים שהיו אמורים להימצא בו בוודאות. ברשימה נוספת "סיפורי הופה והיומן הנעלם" הזכרתי את יומני ברוד שנכתבו בין השנים 1913 עד 1924, השנים המקבילות לשנות היצירה הפוריות והחשובות ביותר של קפקא.
יומנים אלה לא נמצאו בכספות שאותרו. כמו כן חסרים פריטים חשובים רבים אחרים.
האם ב"רשימה של מה שיש בכספות" שצוינה בדו"ח מנהלי העזבונות כפריט 121 והוצאה לצילום, אך תצלומה לא נמסר לבית המשפט ולצדדים, מצוין מקומם של פריטים חסרים, שנמצאים בכספות שעדיין מוסתרות מבית המשפט?
והאם בכל זאת ייעשה אי פעם צדק, ומישהו יצליח לחשוף את כל הסודות והשקרים?