היום עיינתי בארכיון גנזים בפנקס טיוטות של ש. שלום משנת 1979, מתוך עזבון ש. שלום מס' 97, שקיבל את המספר כ-73892, ואני מעתיקה כאן שתי טיוטות מכתבים שלו למשורר שלום בן-חורין ולפרופ' נורית גוברין, שעיקר עניינם בהתנגדותה של אהובתו ויורשתו של מכס ברוד אסתר הופה לפירסום מכתבי מכס ברוד לש. שלום שכבר עסקתי בה ברשימותיי "מדוע נמנע מכס ברוד מפירסום מכתבי פרנץ קפקא לאחרים?" ו"ש. שלום ועזבון מכס ברוד", אך הם מביאים פרטים בלתי ידועים על יחסי מכס ברוד ואסתר הופה, שש. שלום הפך צד להם.
רשום, אישי וסודי
מר שלום בן חורין היקר, (אריאל 3, י-ם)
הרשני לפנות אליך בעניין הנוגע לידידנו הדגול, המנוח מכס ברוד ז"ל: ברשותי נמצאים כ-300 מכתבים, שכתב אלי במשך 30 שנות ידידותנו, ושיש בהם ערך ספרותי רב. מהם בחרתי כמאתיים, שיש בהם ערך ספרותי ואינפורמטיבי, וכינסתי אותם לספר, בצירוף הערותי.
כאשר הודיעה לי המועצה לתרבות ואמנות של משרד החינוך והתרבות, שייסדה מדור בשם "סופרים בחייהם" והזמינה אותי להשתתף בו, פניתי אליה בדבר הוצאת ספר המכתבים הנ"ל וקיבלתי תשובה חיובית (מפי הפרופ' נורית גוברין, יו"ר הוועדה). הואיל והזכויות על מכתבים הן בידי המוען ויורשיו, פניתי לגב' אילזה אסתר הופה בבקשה להרשות לי להוציא את ספר המכתבים של מ.ב. היא ענתה לי לכאורה בחיוב, אך משהגיעו הדברים לשלב מעשי המציאה כל מיני תואנות, כדי לחבל בהוצאת הספר. במיוחד נאחזה בטענה, שצרור מן המכתבים האלה, העוסק באהבה טראגית שהיתה למכס, עלול לפגוע בכבודו. זו הטענה הידועה של ה"Spiesser" [בורגנים, ע.פ.], הרוצים לראות בסופר הגדול דמות המתאימה בדיוק למסגרת של ה"Zartenlaube" [יפי הנפש, ע.פ.]. אבל לא רק זאת. בכל התנהגותה וגינוני הסחבת שלה, התחלתי מרגיש, שיש בדעתה של הגב' הופה לחבל בהוצאת הספר ויהי מה.
בהרהרי בסיבות האפשריות להתנהגותה זו, מצאתי כי שתיים הן: א. הרצון להישאר בהיסטוריה הידידה האחת והיחידה של מ.ב. וב. וכאן אבקש סודיות גמורה: בין המכתבים נמצאים גם כאלה, המספרים על מעשה משונה שאיננו לכבודה של הגברת הופה. היא הציעה למכס הצעת נישואין, שיהיו כרוכים בגירושין מבעלה. מכס פנה אלי בשעתו במכתב דחוף בנדון, ואני יעצתי לו לא לקבל את ההצעה. ומכתב תשובתי למ. ב. נפל בידיה...
הצוואה שלפיה היא היורשת של כל רכושו נחתמה על ידי מכס דוקא בתאריך שלפי מכתב של מ.ב. אלי הוא היה בו חולה אנוש וזמן מה גם מחוסר הכרה. [משפט זה נמחק עד שכמעט אי אפשר לקוראו]
- וכאן הנני חוזר שוב על בקשת הסודיות הגמורה, (גם כלפי הגב' הופה, כמובן, שאסור לה לדעת שאתה יודע...) הן משום שאינני חפץ להעטות חרפה על האשה הזאת בעיני צאצאיה והן משום שנפשי סולדת מלהתגאל בקלחת הזאת. אבל לך, נכבדי, הייתי נאלץ לספר כל זאת, למען תדע איך לנווט בתבונתך את הדברים, כאשר תמצא לנכון להיענות לבקשתי. –
[הטקסט שבין המקפים הושם בין קווים אנכיים כאילו ביקש להשמיטו מנוסח המכתב].
ובקשתי היא, שבהיותך אחד מידידיו של מ.ב. המוזכרים בצוואה, תואיל להשפיע על הגב' הופה, שלא תוסיף להיות למיפגע להוצאת הספר, ואני מצדי אתחייב שלא יימצא בו שום מכתב העלול לפגוע בה אישית.
ועוד בקשה בשולי מכתבי זה, שעשוי גם להרגיע את הגב' הופה:
שמא תואיל לקבל על עצמך, להיות העורך של ספר המכתבים הזה. (בשכר המקובל, כמובן). אם כן – אציע זאת מייד למשרד החינוך והתרבות ואין לי ספק שייענו לי בחיוב.
ולתשובתך הטובה אצפה בתודה מראש,
המוקירך ומכבדך, ש. שלום
את תשובת שלום בן-חורין לא מצאתי עד כה, אבל תשובתו השלילית נרמזת מן המכתב הבא של ש. שלום לפרופ' נורית גוברין:
הפרופ' נורית גוברין היקרה,
מכתבך גרם לי עונג ועצב כאחד. עונג על שלא הסחת דעתך מספר המכתבים של מכס ברוד, ועצב על שאין באפשרותי להצטרף לתקוותך, שנתגבר בקרוב על המכשולים, ומיצור שהשקעתי בו חודשים רבים של עמל, יהא מוטל, כנראה, זמן ממושך כאבן שאין לה הופכין.
צעדים שונים נקטתי מאז נודע לי לתדהמתי, שהזכויות החוקיות על המכתבים הן בידי "היורשת" הגב' אסתר הופה. השגתי מבית המשפט העתק של הצוואה, ושוב נוכחתי לדעת שמ. ב. היה למעשה שבוי בידיה, והיא החתימה אותו על צוואה ערוכה בערמומיות רבה לפי רצונה ותוכניותיה. הראיה המכרעת לכך היא הן בבחירת שמות "המוציאים לפועל" של הצוואה, מתוך דילוג מתוכנן עלי שהייתי לפי עדות המכתבים, מלבד פליכס ולטש, הידיד הקרוב ביותר של מכס ברוד בארץ, והן "בחלקים" כביכול מן הירושה שנקבעו באותה צוואה לידידיו המוזכרים בה, חלקים אפסיים, שלא באו אלא לשם אישור האותנטיות, כביכול, של הצוואה.
בין המוזכרים בצוואה נמצא גם שמו של הסופר והעיתונאי (בגרמנית) שלום בן-חורין. כתבתי אליו, שינסה הוא להשפיע על הגב' הופה, והצעתי לו לשם הרגעתה להיות העורך של ספר המכתבים (מתוך הנחה שתסכימי לכך), וזה אשר השיב לי בהעתק מכתבו המ"פ.
בו בזמן כתבתי גם לגב' הופה, אבל לצערי אינני דיפלומט, ומשנתבררה לי כובד אשמתה והטחתי בפניה גלויות, שהיא מחבלת בהוצאת המכתבים משום שהיא חוששת מפני גילוי האמת, שהיא הציעה למכס ברוד, שישא אותה לאשה לאחר שתתגרש עם בעלה, וכן, שהיא חפצה להישאר "בהיסטוריה" הידידה האחת והיחידה שלו. מאז מכתבי זה ניתקה את הקשר עמי.
מצדי הנני איפוא אובד עצות. אבל נראה לי שיש רק מוצא אחד מן הסבך, והוא, שאת תטלי בטובך את המו"מ עם הגב' הופה בידייך, לאמור, שתואילי להזמין אותה אלייך לשיחה ולהשתדל להשפיע עליה, שתחדל לשים מכשולים על דרך הוצאת הספר. בשיחה איתה לא תזכירי, כמובן, את כל הדברים שמאחורי הקלעים, שנודעו לך ממני אישית וסודית. הכתובת של הגב' הופה היא:
אסתר אילזה הופה, ת-א, שפינוזה 23, טל. 248924
אשר למו"ל, מצדי באים בחשבון הוצאת יבנה והוצאת עקד, אבל אסכים גם לכל הצעה שתציעו אתם בנדון.
והנני שלך בתודה, בידידות ובהוקרה,
אני מצרפת כאן את תרגום צוואתו התקפה של מכס ברוד, כפי שתירגמתי מהמקור הגרמני. התרגום העברי שהגישה משפחת הופה לבית המשפט שונה מעט ואיננו מדויק לדעתי.
צוואתי
אני הח"מ, ד"ר מכס ברוד, המתגורר בתל-אביב בישראל, עורך בזה בדיעה צלולה וללא כל כפייה את הצוואה הבאה:
כל ההוראות הצוואתיות הקודמות מבוטלות בזה, ואני מצהיר כי צוואה זו היא רצוני האחרון.
1. מן הכסף המזומן שיימצא בשעת מותי ומיתרת הזכות שלי בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף תל-אביב, רחוב טרומפלדור, יש לתת לאחותי, גברת סופי פרידמן, צפון הוליווד/ארצות-הברית, סכום של 3000 ל"י (שלושת אלפים לירות ישראליות), אם הכסף המזומן ויתרת הזכות שלי בבנק יספיקו. אם יימצא פחות, ירושה זו תקוצץ בהתאם לכך.
2. בנוסף לכך אני מצוה שיש למסור לאחותי, גברת סופי פרידמן, עשרה ספרים או חוברות תוים מספרייתי על פי בחירתה שלה. בכך אין כלולים ספרים שלי, של רעייתי, של פרנץ קפקא, פליקס וולטש ופרנץ ורפל, וספרים נוספים עם הקדשות עבורי, כי הספרים הנזכרים צריכים להישאר יחד כחלק מספרייתי המקורית.
3. במקרה שאחותי תמות לפני, יעברו כל המענקים ((Zuwendungen האלה ליורשיה החוקיים.
4. בנוסף לכך אני מצוה את המתנות הבאות מעזבוני ל:
א. חברי, ד"ר פליכס וולטש, חמשה ספרים מספרייתי למזכרת לפי בחירתו, בהגבלה המבוארת בסעיף 2.
ב. גיסתי, גברת נדיה טאוסיג, 200 ל"י (מאתיים לירות ישראליות), מהוני במזומן (סעיף 1).
ג. גיסי, פריץ טאוסיג, 200 ל"י (מאתיים לירות ישראליות), מהוני במזומן (סעיף 1).
5. המתנות הנזכרות בסעיף 4 מיועדות רק לנזכרים אישית ואינן עוברות ליורשיהם, במקרה שהנזכרים לא יהיו עוד בחיים בעת מותי.
6. אני מצוה שכל אחד מיורשיי החוקיים, שאינו נזכר בצוואה זו, יקבל סכום של 5 ל"י (5 לירות ישראליות), במקרה שידרוש זאת.
7. בהתחשב בציוויים הקודמים, תקבל גברת אילזה אסתר הופה, המתגוררת כעת בתל-אביב בישראל, רחוב שפינוזה 20, את כל רכושי מכל סוג, ובכל אשר יימצא.
8. אני ממנה את גברת אילזה אסתר הופה למוציאה לפועל היחידה של צוואתי.
9. במקרה שגברת אילזה אסתר הופה תלך לעולמה לפניי או יחד עמי, הריני מצוה שיורשיה החוקיים, שיהיו בשעת מותי בחיים, או מי שאמורים להיות יורשיה החוקיים, במקרה שהיא לא תהיה בחיים בשעת מותי, יבואו במקומה. במקרה זה אני מצוה שמר שמעון פריץ האז, עורך-דין, תל-אביב, רחוב אלנבי 108, יהיה המוציא לפועל של צוואתי.
10. אני מצוה שגברת אילזה אסתר הופה תהיה הזכאית היחידה להוציא לאור את כל יצירותי, יומניי מכתביי והערותיי שכבר נדפסו ושטרם נדפסו. משאלתי היא שהיא תיעזר לצורך זה בעצתם של ד"ר פליכס וולטש, שלום בן-חורין, ד"ר יירג מאגר (דיסלדורף) וקרל זליג (ציריך), בכל מקרה ומקרה באחד מהם. עם זאת הכרעתה של גברת אילזה אסתר הופה תהיה תמיד המכרעת. במקרה שהירושה תחול על פי סעיף 9, יהא המוציא לפועל של צוואתי זכאי להוציא לאור, ולצורך זה יתייעץ בכל מקרה עם הנזכרים לעיל או אחד מהם.
11. בנוגע ל(כתבי יד, מכתבים ממוענים אליי, ויתר עזבון יצירותי הספרותיות והמוסיקליות, כמו גם עזבונו הספרותי של אחי אוטו) שיימצאו בשעת פטירתי, הריני קובע כדלקמן:
גם חלק זה של עזבוני צריך לעבור לגברת אילזה אסתר הופה. אבל היא תהיה מחויבת לדאוג לכך, שלאחר מותה, יורשי עזבונה בכללו (Erben) או יורשיה לחלק מוגדר בעיזבון(Vermaechtnisnehmer) , אמנם ימשיכו להיות זכאים לזכויות ולתביעות החומריות (תמלוגים, רווחים וכיו"ב), אבל כתבי יד ומכתבים, ומסמכים ותעודות אחרים שהוזכרו בפיסקה הראשונה של סעיף 11 זה, צריכים להימסר למשמרת לספריית האוניברסיטה העברית בירושלים או לספריה העירונית בתל-אביב או לארכיון ציבורי אחר בארץ או בחו"ל, במקרה שאינם נמצאים כבר למשמרת באחד או יותר מן המוסדות שהוזכרו, או במקרה שהגברת אילזה אסתר הופה לא הורתה לגביהם אחרת בימי חייה.
על הגברת הופה לקבוע, איזה מן המוסדות הנזכרים כאן ייבחר, ובאלו תנאים תתנהל משמרת כתבי היד.
12. במקרה שירושתי תחול על פי ההוראות בסעיף 9, צריך המוציא לפועל של צוואתי שיתמנה במקרה זה לנהוג על פי ההנחיות שניתנו בפיסקה האחרונה ולפני האחרונה בסעיף 11, ובעצה אחת עם האנשים הנזכרים בסעיף 10 או אחד מהם, וכמו כן, בעצה אחת עמהם, לנהל או להשלים, במידה שיהא מאוחר יותר צורך בכך, את הוצאתם לאור של כתביי וחיבוריי המוסיקליים.
13. מכתבים מגברת אילזה אסתר הופה אליי, וממני לגברת אילזה אסתר הופה, לא יפורסמו בטרם חלוף עשרים וחמש שנה ממועד פטירתו של הנפטר אחרון משנינו, (אם יפורסמו בכלל), אלא אם כן גברת אילזה אסתר הופה תחליט אחרת.
14. כדי להקל על זיהויים של האנשים הנזכרים בצוואה זו הריני מצהיר שכתובתם הנוכחית של הנזכרים מטה הינה כדלהלן:
שלום בן חורין, ירושלים – רוממה/ ישראל, בית ברמן.
ד"ר ירג מאגר, Dr. Joerg Mager, מנהל בית הספר הלאומי הגבוה (Volkshochschule) בדיסלדורף,Winckstrasse 6.
קרל זליג, , Carl Seelig, ציריך, רחוב מילבאך 17, (Muehlebach Strasse 17).
ד"ר פליכס וולטש, ירושלים/ישראל, רחוב פלמ"ח 9.
תל אביב, 7 ביוני 1961. ד"ר מכס ברוד
Dr. Michael Gellont, Henriette Herschberg
אנו, הח"מ, ד"ר מיכאל גלונט, הנרייטה הרשברג
מאשרים בזאת שד"ר מקס ברוד חתם מרצונו החופשי על צוואה זו בנוכחותו ובנוכחותנו המשותפת, ואנו שנינו בנוכחותו ונוכחותנו המשותפת חתמנו כעדים על הצוואה.
תל אביב, 7 ביוני 1961. הנרייטה הרשברג, ד"ר מ. גלונט, עו"ד
אפשר להשוות צוואה זו לצוואת ברוד משנת 1948, שאף היא העניקה סמכויות נרחבות לאסתר הופה, אבל הגבילה אותה להעביר את העיזבון הספרותי של מכס ברוד לספרייה או ארכיון בארץ ישראל, על פי רשימה שתיערך מיד לאחר מותו של מכס ברוד ותועבר לספרייה או לארכיון שייזכו בעזבונו. כמו כן הוריש מכס ברוד בצוואתו זו ירושה משמעותית יותר לאחותו וילדיה.
צוואתי
אני החתום מטה ד"ר מכס ברוד, מתגורר בתל-אביב, עורך בזאת בהכרה מלאה וחופשי מכל כפייה את הצוואה הבאה למקרה שאמות.
1. אני מבטל בזאת את כל הצוואות או ההוראות הצוואתיות הקודמות וקובע תעודה זו כצוואתי התקפה היחידה.
2. אני מצוה שלידי יורשתי הכללית (Universalerbin), גברת אסתר הופה, כעת מתגוררת בתל-אביב ברחוב שפינוזה מס' 20. יפול כל הוני, הכולל כסף מזומן, תביעות לתמלוגים, שכר סופרים, ריהוט הדירה, חפצים אישיים, ספריה, עיזבון ספרותי ומוסיקלי, כתבי יד, יומנים, מכתבים, רשימות וכו', במידה שלא אורה בהמשך אחרת.
3. אני מצוה כמו כן שגברת אסתר הופה תהיה המוציאה לפועל של עיזבון זה.
4. אני מצוה לשלם או למסור מעזבוני את הירושות הבאות לאנשים המוזכרים להלן:
א. לחברי ד"ר פליכס ולטש, ירושלים, סך של 50 (חמישים) ל"פ בכסף מזומן, כמו גם עשרה ספרים מספרייתי על פי בחירתו.
ב. לגיסי ארנסט פ. טאוסיג, תל-אביב, סך 50 (חמישים) ל"פ בכסף מזומן וגם ספר מספרייתי על פי בחירתו.
ג. לגיסי פריץ טאוסיג, תל-אביב, סך 50 (חמישים) ל"פ כמו גם כל לבניי וחליפותי מלבד שתי חליפות, למקרה שגברת אסתר הופה תרצה לשמור אותן כמזכרת לעצמה.
ד. לאחייני ארנסט שטרנשוס (שטרנה), לונדון, סך 30 (שלושים) ל"פ בכסף מזומן, כמו גם ספר מספרייתי על פי בחירת גברת אסתר הופה.
ה. לאחייני פרנסיס שטרנשוס (שטרנה), שפילד, סך 30 (שלושים) ל"פ בכסף מזומן, כמו גם ספר מספרייתי על פי בחירת גברת אסתר הופה.
ו. לקרן קימת לישראל בע"מ, ירושלים, סך 50 (חמישים) ל"פ בכסף מזומן.
אני מצוה עוד שהירושות המוזכרות בסעיפים ג, ד, ה, מיועדות אך ורק ליורשים המוזכרים, אם אחד או יותר מן היורשים הנזכרים לעיל ילך לעולמו לפניי או יסרב ליטול את הירושה, תעבורנה כל הירושות שתשתחררנה לידי אחותי הגברת סופי פרידמן, שיקגו, או במקרה של מותה לידי יורשיה החוקיים.
5. אני מצוה שהכסף המוזמן הנמצא בדירתי או בחשבון בבנק אנגלו-פלשתינה בע"מ, תל אביב (במידה שלא השתמשו בו לכיסוי הירושות תחת פיסקה 4א-ו), יפול בידי אחותי גברת סופי פרידמן.
6. אני מצוה עוד, שכל ההכנסות מן ההוצאה בגרמנית או בשפות אחרות של ספריי "דרכו של טיכו בראהה לאלהים" ו"ראובני", במידה שהכנסות כאלה תשולמנה רק לאחר מותי, תיפולנה בידי אחותי גברת סופי פרידמן.
אני מצוה עוד, שיימסרו לאחותי גברת סופי פרידמן עשרה ספרים או חוברות תוים מספרייתי לפי בחירתה שלה.
במקרה שאחותי סופי פרידמן תלך לעולמה לפניי, תעבורנה כל ירושותיה ליורשיה החוקיים ותשולמנה או תימסרנה להם.
7. אני מצוה שמיד לאחר מותי, יעביר המוציא לפועל של צוואתי העתק מצוואתי זו לאחותי גברת סופי פרידמן.
8. אני מצוה עוד, שגברת אסתר הופה לבדה תהא זכאית להוציא לאור את כל יצירותיי, יומניי, מכתביי ורשימותי שכבר נדפסו או טרם נדפסו. רצוני הוא, שתעשה למטרה זו שימוש בעצתם של ד"ר פליכס ולטש וקרל זליג, ציריך. אולם החלטתה של גברת אסתר הופה תהיה תמיד המכרעת.
9. רצוני הוא, שלאחר פטירתי תוכן רשימה מדויקת של ספריי, כתבי היד שלי וכו', כמו גם של העיזבון הספרותי הנמצא ברשותי של אחי אוטו, ותימסר לספריה או ארכיון יהודיים ציבוריים בפלשתינה. לאחר פטירתה של גברת אסתר הופה צריכים כל הספרים, כתבי היד, התוים וכו' הנזכרים ברשימה הנ"ל לעבור לבעלות הספרייה או הארכיון כנ"ל, להוציא היצירות, כתבי היד וכו' שלגביהן תצוה גברת אסתר הופה בימי חייה אחרת.
10. אם תימצא בעזבוני תכנית לפירסום מהדורה שלמה של יצירותיי לאחר מותי, אזי תהא גברת אסתר הופה מחויבת ככל האפשר לתכנית הנ"ל בהוצאה לאור.
זוהי צוואתי האמיתית, שאני מצהיר עליה כעל צוואתי וחותם עליה בנוכחותם הבו-זמנית של שלושה עדים שזימנתי במפורש למטרה זו, כאשר גם שלושת העדים יצרפו את חתימתם על התעודה.
תל אביב, 24 במרס 1948 ד"ר מכס ברוד