בעזבונו של ש. שלום בארכיון גנזים נמצאים, מלבד מאות מכתביו של מכס ברוד אליו, גם מכתביה של אהובתו ויורשתו של ברוד אסתר הוֹפֶה, שאליה פנה ש. שלום בבקשה להעתיק לו את מכתביו ששלח למכס ברוד, לבקשת ברוד בשפה העברית, ולפרסמם יחד עם מכתבי מכס ברוד, פירסום שאסתר הופה עשתה מאמצים רבים למנוע, בתואנות שונות ומשונות, ולמעשה הצליחה להכשיל. במכתב שאני מתרגמת פה (הופה כתבה את מכתביה בגרמנית), מספרת הופה על יחסו של מכס ברוד לפירסום מכתבי קפקא לאחרים. לדבריה נמנע מכס ברוד מפירסום מכתבי קפקא לאנשים אחרים שלא הכיר את תוכנם, כדי שלא להביך את קפקא, והיא דורשת איפוא מש. שלום שלא לפרסם מכתבים שעלולים להביך את מכס ברוד ללא רשותה.
אני סבורה שאסתר הופה מתכוונת למכתביו הרבים של קפקא לפליצה באואר, שעמה התארס פעמיים ופעמיים ביטל את האירוסין, מכתבים שלאחר מותו של ברוד פורסמו במסגרת המהדורה הביקורתית של כתבי קפקא. הפרופסור הנס-גרד קוך, עורך המהדורה, כתב לי בעבר שברוד לא היה מעוניין בפירסום מכתבים אלה.
אני סבורה שבמקרה זה, למרות שייתכן שהיו לברוד גם מניעים אחרים, התנגד ברוד לפירסום המכתבים לפליצה על פי בקשתו של קפקא עצמו. בפתק מקפקא שברוד ציטט בסוף דבר למהדורה הראשונה של "המשפט", ישנן השמטות:
מכס היקר, אולי בפעם הזו לא אקום עוד, בואה של דלקת הריאות לאחר חודש של קדחת ריאות סביר למדי, ואפילו העובדה שאני כותב זאת, לא תמנע את זה, למרות שיש לכך כוח מסוים.
ובכן במקרה זה צוואתי בנוגע לכל מה שכתבתי:
מכל מה שכתבתי שוים רק הספרים: גזר-דין, המסיק, הגלגול, מושבת העונשין, רופא כפרי והסיפור אמן רעב. (שני העותקים של "התבוננות" יכולים להישאר, איני רוצה להטריח איש לגרוס אותם, אבל אין צריכים להדפיסם מחדש). כאשר אני אומר, שחמשה ספרים אלה והסיפור שוים, אינני מתכוון בכך שברצוני שיודפסו מחדש וייקבעו מועדים חדשים, להיפך, לו יאבדו, יתאם הדבר את משאלתי. רק איני מונע מאיש, אם הם כבר שם, לקבל אותם, אם יש לו חשק לכך.
בניגוד לכך, כל מה שנמצא כתוב על ידי מלבד זאת, (מודפס בכתבי עת, בכתב-יד או במכתבים) ללא יוצא מן הכלל, במידה שהוא נגיש או באמצעות בקשות מן הנמענים (את רוב הנמענים אתה כבר מכיר, בראש וראשונה זה נוגע ל..., במיוחד אל תשכח כמה מחברות שיש ל...) – כל זה ללא יוצא מן הכלל, עדיף מבלי לקרוא (אך איני מונע ממך להציץ בפנים, אמנם הייתי מעדיף שלא תעשה זאת, אבל בכל מקרה שאיש מלבדך לא יציץ בפנים) – את כל זה יש לשרוף ללא יוצא מן הכלל, ואני מבקשך לעשות זאת מהר ככל האפשר.
פרנץ.
בגירסה אחרת של הפתק כתוב בשני המקומות "נוגע לפ." והכוונה ללא ספק לפליצה באואר.
בין אם פרשנותי נכונה ובין אם כיוונה אסתר הופה לדברים אחרים, יש כאן עדות מעניינת שלה על רצונו של מכס ברוד למנוע, כעורך כתבי קפקא עבור הוצאת שוקן, פירסום מכתבים של פרנץ קפקא לאחרים, כדי למנוע פירסום התבטאויות מביכות לקפקא – זה לפחות המניע המוצהר. אנו רשאים כמובן לפקפק הן במניעיו של מכס ברוד ועוד יותר באלה של אסתר הופה, שללא ספק ניסתה להסתיר את ידידותו העמוקה ועבודתו המשותפת של מכס ברוד עם מי שהיה שנים רבות ראש אגודת הסופרים בישראל, ואת תרומתם המשותפת לתרבות הישראלית החדשה, ששיאה הינו אולי ביצירת האופרה העברית הראשונה "דן השומר", למחזהו של ש. שלום "יריות על הקיבוץ" שמכס ברוד עיבד ומרק לברי הלחין. להלן מכתביה של אסתר הופה:
גנזים, עזבון ש. שלום, 97-5154/9
תל אביב, 12 בנובמבר 1972
תל אביב, 12 בנובמבר 1972
ש. שלום היקר,
קיבלתי את מכתבך מיום ה-6.11 ביום ה-8.1, לאחר שקיבלתי משלוח חדש (ב-4 לחודש) של צילומי המכתבים. – היה לי קשה ועדיין קשה לי לענות על כך, בראש וראשונה מפני שנדמה שאי הבנות כה רבות קיימות בינינו. בבקשה, קרא שוב את הפיסקה השנייה במכתבי האחרון מיום ה-3 בנובמבר ותהיה חייב להכיר בכך שאני יודעת בדיוק, למה מתייחסים ה"מכתבים הסודיים" שאתה מזכיר. אבל גם במקרה הזה היית עלול, לעניות דעתי, להביך את מכס, ואני מרשה לעצמי לומר לך, שמכס נקט אותם אמצעי זהירות בפירסום מכתבי קפקא, במידה שיכלו להימצא התבטאויות עצמיות שיכלו להיות מביכות עבור קפקא במכתבים בלתי מוכרים לו לאנשים אחרים. – גם אסור לנו לכנות הכל בשם באופן כה מצער, היכן שאין זה נחוץ. אין להבין שלא נכונה "לכנות בשם" – ממכתבך עולות נסיבות, שמבלי להזכיר שם, הינן מצערות בשבילי, אם התוכן יגיע לעיניים שלא נועד להן. – בנוסף לכך המעטפה הגיעה מודבקת בצורה נראית לעין. אין ספק שהיא נפתחה מחדש על ידיך או על ידי זולתך והודבקה מחדש בדבק. אני מצהירה איפוא, שאני יודעת שמדובר במכתבים לאדם שלישי.
בנספח אני שולחת לך בחזרה את ההמחאה על 50 ל"י שהועברה לי עבור השתתפותך בהעתקת המכתבים [של ש. שלום למכס ברוד מהעיזבון]. עוד לא הרחקנו לכת עד כדי כך, ומכתבי דנים שוב ושוב בכך, שלי ולסוכנת הספרותית שלי אין תמונה של הטקסט המוצע, כל עוד לא קראתי את כל המכתבים אליך (מחוץ ל"סודיים"). מן המעטים שנמצאים לפניי, אי אפשר לקבל החלטה ואי אפשר לכנס כרך מכתבים. מדוע אינך רוצה בכל מקרה להציג לי את המכתבים לקריאה בתצלומים, כפי שהיה מובן מאליו, כאשר אתה מוכן לתת אותם טרף לציבור?
באשר למורה לעברית שעליו המלצת לי בידידות להעסיק אותו לשיעורים פרטיים, לא היית צריך להכליל הכללות כה גורפות, דבר שאיננו הולם את התכתבותנו, הרשה לי להעיר. התבטאויותיך בעניין זה לפחות הפתיעו אותי.
כעת כלל אינני יודעת, למה מתייחסת הערתך לגבי אפשרות תרגום עברי של מבחר המכתבים הזה שאליה התייחסת במכתב קודם.
בבקשה, הבן אותי נכונה: איננו יכולים להשקיע זמן וכסף עבור העתקים בפירסום שאיננו בטוח. לפני הכל חייבים לקבוע, מהם הסיכויים. ועוד: זה יכול לקרות רק לאחר שאעיין בחומר המוצע. – אני גם כותבת לך שאהיה מוכנה לבוא לחיפה לחצי יום ולקרוא לנגד עיניך את שאר המכתבים, אם אמונך בי כה מועט.
"שטפן רוט" יצא שוב בשבועות הקרובים, משאלה שמכס ייחל לה זמן רב ואני מאושרת שהצלחתי לבסוף לאחר עשורים כה רבים להוציא לפועל. הספר כבר מסודר. חוץ מזה קיבלתי את הסכמת ההוצאה שהביוגרפיה של קפקא מאת מכס תתפרסם שוב כספר כיס. היא כבר זמן רב out of print וכמו כן ישנם סיכויים מאד טובים להוצאה מחדש של "על קפקא". גם ספר חדש עם "ביקורות מוקדמות על קפקא" מאת מכס התקבל. אתה צריך להבין שאינני בטלה ממעש, ולעתים קרובות אני משיגה דרך שיחותיי האישיות בחו"ל יותר מאשר באמצעות התכתבויות ארוכות, שגם הן אינן חסרות.
לדבר היום על תנאי החוזה, כאשר הטקסט לפירסום איננו מוכר לי, מוקדם מדי. אני בעיקרון עומדת בתוקף על הצעתי, ואינני מקבלת בשום אופן שתישא בהוצאות בעצמך, כי זו היתה הצעתך הראשונה שתואמת את ציפיותיך.
בברכות לבביות ומיטב האיחולים, גם לרעייתך היקרה-
שלך,
א. אסתר הופה
נספח: החזר המחאה
המכתב הקודם שאליו מתייחסת אסתר הופה הוא מכתבה שתרגומו להלן:
עזבון ש. שלום, גנזים 97-5158/9
תל אביב 3 בנובמבר 1972
ש. שלום היקר,
תודה על מכתבך מיום ה-1/11 ותודה מיוחדת עבור כתובתו של מורה לעברית כה מהולל ומצליח. במקרה שהוא לא יקבל אותי או יהיה יקר מדי, הוא בוודאי יוכל להמליץ לי על קורס טוב, אם הוא יראה מבחינה קצרה, היכן אני חסרה. אני לא רוצה לדחות יותר מדי את הדרך הזו.
אני עונה בחיפזון, כדי להסיר במהרה מן הדרך אי הבנה: מעולם לא העליתי דרישה לראות את "המכתבים הסודיים", שעליהם דיברת איתי גם בע"פ ושבמכתבך האחרון שוב הזכרת. אתה גם סיפרת לי, ש"חתמת" אותם, שיש לקוות, שהאוצרים מספיק מצפוניים, לנהוג על פי ההנחיות שהורית. אתה חייב להוסיף, בבקשה, להנחיות אלה, שבשום אופן אין לפרסם משהו ללא הסכמתי או הסכמת יורשיי, כי הפירסום עלול להביך את מכס כמו גם אנשים אחרים, ישירות או בעקיפין. אני עוסקת כאן רק בטובת זכרו של מכס.
לפיכך אני מתייחסת רק למכתבי מכס האחרים ומצפה ברצון ובעניין לחומרים כרצונך, העתקים, שאני רוצה לאסוף כאן הכל, עד לעיבוד קובץ המכתבים או לדרישתך. אפשר יהיה גם לכנס יחד קובץ מכתבים נבחרים לסופרים שונים, אולי לקובץ כזה יימצא יותר בקלות מו"ל. אבל כאמור עדיין אינני מכירה את החומר הקיים.
התרגום העברי, לדבריך, הוא בינתיים רק חלום, אבל במקרה של אפשרות תרגום לעברית אני מקוה בכל זאת, שהקשיים הביתיים לא יהיו הסיבה לכוונת התרגום.
בברכות לבביות, גם לאשתך,
א. אסתר הופה
ה"מכתבים הסודיים" הינם מכתביו של ברוד בשנת 1942 לש. שלום בעקבות ניתוק הקשר עמו מצד מאהבתו אלה ב. שאת העיקרי בהם פירסמתי ברשימתי "מכס ברוד ורסקולניקוב:
אני מביאה כאן תרגומים של שני מכתבים נוספים, שבהם עומדת אסתר הופה על זכותה למנוע פירסום של מכתבי מכס ברוד או לצנזר אותם:
גנזים, עזבון ש. שלום, 97-71191/1
אילזה אסתר הופה, רחוב שפינוזה 23, תל אביב 64516
תל אביב, 26 בדצמבר 1977
ש. שלום היקר,
כמובן מאד שמחתי ונרגעתי לשמוע ממך, שהשערתך, שנפלת קרבן למחלה קשה, התגלתה כטעות, ושיש לקוות שבמהרה תשוב לאיתנך. אני מקוה לשמוע במהרה על רפואתך השלמה.
אם יורשה לי אשוב כעת למחלוקת בינינו. – אינני רוצה להתייחס ביחידות לכל אחת מהערותיך, שכלולות במכתבך מיום ה-28.11 ושאליהן צורף נספח ארוך, שאתה רואה כהקדמה ל"מכתבים המזעזעים". היה לי קשה להתעלם מהערות שונות, שיורשה לי לומר: בלתי הולמות, לא-נכונות, מעוותות. אז הגיע מכתבך מיום ה-16.12 שעוד עלה על הנ"ל בגסותו, למרות שהוא מתחיל בהערה, שמביעה התנצלות, למקרה שאעלב מן ההערות המובאות בהמשך.
הייתי רוצה איפוא היום להגביל את עצמי לנקודות החשובות ביותר, כדי שהכל יהיה ברור ומפורש:
אתה כותב ב-28.11 על "הזכויות שירשתי", שעליהן אני עומדת, ובהמשך על "מה שאפשר לרשת" וכו'. – דרישתי לעיון במכתבים המיועדים לפירסום נובעת אך ורק מחובתי כמנהלת עזבונו של מכס ולפיכך אני חייבת לשמור לעצמי את הזכות לעיין במכתבים, גם כאלה שממוענים אליך, עם המחיקות וההערות האפשריות שלך, לפני הדפסה. רשות הדפסה (imprimatur) ממני נחוצה בהחלט. את זה היית צריך לקבל בשלוות נפש. מקרה מקביל לכך היה, שהחבר הכי טוב של מכס, פליכס ולטש, מינה את חתנו למנהל עזבונו, וגם מכס היה חייב לעתים לקבל את רשותו, מבלי לחוש נפגע כהוא זה מכך.
כשאתה כותב: "סופר גדול כמו מכס כותב מכתבים "סודיים", כדי שיגיעו לציבור ויאירו את יצירתו", הרי במקרה של מכס אתה טועה. – אני רוצה לבקש ממך רק עוד פעם בידידות לשלוח לעיוני את כל המכתבים המיועדים לפירסום בקובץ זה במקור הגרמני. כדי שאוכל לתת מתוך ידיעה את הסכמתי, הגבלתי או סירובי להם. זו איננה "יומרה" מצדי, כפי שאתה מעדיף לכנות זאת, אלא מחויבות לטיפול ברוחו של מכס.
להשקפתו של מכס, כיצד הוא התייחס לפירסום הודעות "סודיות", אני מצטטת כאן שתי הערות, שמצאתי ביומניו בין הרבה אחרות: "... אחרת הייתי חייב להשתחרר מפרטים מבישים, שבגללם רציתי לפעמים להשמיד הכל..." הערה אחרת על הערות אינטימיות שאבדו: "לפחות נפטרתי מדאגה זו, שיישארו לאחר מותי דברים בלתי ראויים."
אבל אני מדברת על "מכתבים חסויים", שאת תוכנם אינני מכירה ושאולי אין לי דבר או אין לי הרבה נגד פירסומם. כישלון היחסים עם א. ב. נזכר לדעתי רק ב"אוּנַמְבּוֹ".
לא מובן לי מדוע הינך משהה את העניין ואינך מתרצה לרצוני המוצדק לשלוח לי מכתבים אלה להכרתם וקביעת עמדה לגביהם. אני חייבת לקבל את כל חומר המכתבים המיועדים לפירסום עם המחיקות וההערות האפשריות שלך במקור הגרמני. – אתה רואה משני הציטוטים מרישומי היומן של מכס, כמה העמדות שלך ושלו מנוגדות.
בהקדמתך הארוכה לחמשת המכתבים האינטימיים יש לך שלוש שגיאות: אלזה ברוד כותבים בלי י' אחרי הא', אחרת זה נקרא אילזה, שזה גורם בילבול. אלזה ברוד תירגמה בשיתוף פעולה עם ידידה רוסיה סיפורים קצרים ורומאנים מרוסית לגרמנית וכך הם גם הופיעו, לא בצ'כית. זו תמונה שקרית של אלזה ברוד כשאתה מסביר: "... וניסתה בעזרת מורפיום לשלוט בכאבים שונים, שהעיקו עליה". אלזה ברוד לקחה מורפיום רק במחלת הסרטן הסופנית שלה. – לכל השאר אינני רוצה להיכנס.
גם חברים של מכס אישרו לי, שאפשר לפרסם מכתבים מאד פרטיים רק כשיצירת הסופר יותר מוכרת, השפעתו וחייו, כמו למשל במקרה של קפקא.
לבסוף עוד שאלה: קיבלתי ביום ששי 23.12 מעטפה ששלחת עם מאמר, ללא אף מלת הסבר. על הטקסט העברי כתבת: "מתוך מאמר על מכס וחייו בישראל". התוכל להודיעני אם והיכן הופיע מאמר זה – לי הוא איננו מוכר. אבל אם הוא אמור להופיע בהקשר זה (או אחרת), אבקשך מאד, לשנות את שתי השורות הראשונות, שנותנות תמונה לגמרי מוטעית. אתה מוסר תמונה פוגעת של אישיותי. אתה יכול להתחיל במה שחזרת ואמרת לי לעתים כה תכופות כהתבטאות של מכס לגבי: "האשה שמכס ברוד תיאר כמלאך הגואל שלו, לאחר המשבר העמוק ביותר של אהבתו הנכזבת, היתה הגברת א. א. הופה [אילזה אסתר הופה]."
לבסוף עלי להזכיר שוב, שעדיין אין אפילו חוזה עם הוצאה, שמציין את תנאי היסוד, שהודעת לי במכתבך הראשון לציריך. גם בImprint אסור להשמיט בהדפסה את מה שקבעתי בתשובתי הראשונה מציריך:
"Copyright למכתבי מכס ברוד שייך לאילזה אסתר הופה."
מיד כאשר אתפנה מעט, אבקר אצלך. אבל לפני כן עלינו לנקות את יחסינו מן הרפש שאליו גררת אותם, כדי שנוכל שוב לדבר איש עם רעהו בידידות ובהבנה. – אני מאד מאד עסוקה בזמן האחרון.
במיטב איחולי ההחלמה והברכות, גם לרעייתך וליצחק עקביהו [מתרגם המכתבים לעברית] –
שלך
אילזה אסתר הופה
ומכתב נוסף בעניין תביעותיה של אסתר הופה לגבי מכתבי מכס ברוד:
גנזים, 97-5161/9
אילזה אסתר הופה, רחוב שפינוזה 23, תל אביב 64516
תל אביב 7.3.1978
ש. שלום היקר,
סלח לי בבקשה על תשובתי המאוחרת. קודם היה עליי "להתגבר" על מכתבך מיום ה-1.1.78 (כתבת 77), אז לא הרגשתי טוב במשך שבועות ועדיין אינני בריאה לגמרי. – אני מייחלת לכך שנמצא שוב את הטון בהתכתבות שלנו (ובהזדמנות גם בשיחותינו), כפי שהיה מימים ימימה בינינו והיה יכול להיות וברוחו של מכס. מתי טענתי, שאמנותך הספרותית לא זכתה להכרה מלאה?! בעניין זה אני תלמידה נאמנה מדי של מכס. – היה עוזר, אם היית מוותר על אי-האמון המיותר שלך כלפיי!
מכיוון שאתה תמיד עונה לי באותה נימה פושרת ואינך נכנס לעניין המהותי, פניתי לעו"ד מומחה, שמסר לי כדלהלן: "מכתבים ממכס ברוד מוגנים בזכויות יוצרים, כי עניינם בהבעת דיעות אישיות, ואופן הבעה זה על ידי אישיות כמכס ברוד נושא את חותמו ומתייג אותם כ"יצירה ספרותית" שנכללת באופן מאד רחב בזכויות היוצרים. זוהי פסיקה משפטית איתנה, גם בישראל. הרי משמעות זכויות היוצרים הינה בראש וראשונה שהמחבר (או יורשי זכויותיו) בלבד קובע, אם "יצירה", שלכך כאמור משתייך גם מכתב, תתפרסם או לא."
גם לו נתתי את הסכמתי העקרונית, כבעלת זכויות היוצרים לאחר מכס ברוד, לכך שמכתבים מסוימים בעלי אופי ספרותי, שמכס ברוד כתב ושנמצאים בחזקתך, יכולים להתפרסם, הרי ההיתר מתייחס רק על אלה שנתוודעתי אליהם, ובכל מקרה בהגבלה לקיצורים או מחיקות מסוימות שאני זכאית להן. בשום אופן אין הרשות שניתנה לך מציריך תקפה לגבי מכתבים, שאת כוונת פירסומם ציינת בפניי רק במכתבך השלישי, וכינית "מכתבים חסויים אינטימיים אודות אהובה בלתי-נאמנה".
בשום אופן אין רשות פירסום יכולה להתייחס למכתבים שאינם מוכרים לי, ושמשיקוליך האישיים אתה רוצה להראותם לי "רק לפני ההדפסה", כלומר לאחר שכבר נוצרו הוצאות על תרגום,
אתה יודע, שאני חייבת לראות את המכתבים המקוריים בתצלום, לא תרגומים לעברית. אתה תמיד כתבת (במכתבך השלישי אליי בעניין זה) על 5 מכתבים ש"תוכנם חסוי". במכתבך האחרון אתה מעלה את המספר ל"בין 5 ל-10 מכתבים".
לכן אני שוב מציעה, שתיתן לי גישה בזמן המתאים ל"מכתבים האינטימיים" עם מחיקות אפשריות שלך, ואני מבטיחה לך, שאהיה נדיבה, אבל זכרו של מכס לא צריך להינזק, גם אם הוא אולי הופך את הספר לפיקנטי יותר. לא נעים לי לחזור על כך, שזכות ההחלטה היא שלי, ואני אעשה בה שימוש על פי מיטב ידיעתי ומצפוני ברוחו של מכס.
תודה לך על משלוח ההקדמה על ידידותך עם מכס, שבוודאי תעורר עניין רב. אני ארשה לעצמי היום רק להעיר ברשותך על כמה טעויות קטנות: ד"ר פליכס ולטש מעולם לא היה פרופסור ולטש. "רויכלין" לא היה היצירה האחרונה של מכס ברוד שנכתבה בישראל, לאחריה באו עוד: כמו רויכלין יצאו בהוצאת קולהאמר, בשנת 1966 "חוג פראג", בשנת 1968 "הבלתי נשמד", ובאביב 1969 מה שמכס השלים אך הופיע רק לאחר מותו "על הישארות הנפש". – כמו כן הופיע גם "פראגר טאגבלאט – רומן מערכת" בהוצאת פישר, בינואר 1968.
ברצוני רק להוסיף עוד, שה"האשמות" שלך, שבראיונות או בהזמנה לראיונות "העלמתי לגמרי את העובדה שהיית ידידו של מכס", כמו גם טעותך ש"בעיזבון לא נמצא הרקוויאם לשירך", שאובות לגמרי מהאוויר! אני עצמי כתבתי מעט מזיכרונותיי, אולי אתה מתכוון ליומן בית-החולים שלי, שלא היתה לי הרבה השפעה על ההקדמה שלו כמו גם על דברים אחרים, שהיו בעצמם הפתעה עבורי.
אני מקוה, שמצב בריאותך השתפר ושגם להבא אשמע ממך דברים חיוביים.
במיטב הברכות והאיחולים,
שלך,
אילזה אסתר הופה
אני מוצאת שטענתה של אסתר הופה במכתב משנת 1977:
"גם חברים של מכס אישרו לי, שאפשר לפרסם מכתבים מאד פרטיים רק כשיצירת הסופר יותר מוכרת, השפעתו וחייו, כמו למשל במקרה של קפקא."
סותרת את טענתה במכתב משנת 1978:
"מכיוון שאתה תמיד עונה לי באותה נימה פושרת ואינך נכנס לעניין המהותי, פניתי לעו"ד מומחה, שמסר לי כדלהלן: "מכתבים ממכס ברוד מוגנים בזכויות יוצרים, כי עניינם בהבעת דיעות אישיות, ואופן הבעה זה על ידי אישיות כמכס ברוד נושא את חותמו ומתייג אותם כ"יצירה ספרותית" שנכללת באופן מאד רחב בזכויות היוצרים. זוהי פסיקה משפטית איתנה, גם בישראל. הרי משמעות זכויות היוצרים הינה בראש וראשונה שהמחבר (או יורשי זכויותיו) בלבד קובע, אם "יצירה", שלכך כאמור משתייך גם מכתב, תתפרסם או לא."
אם מכס ברוד הינו סופר ברמה שגם מכתביו מוגדרים כ"יצירות ספרותיות", בוודאי שיש להם ערך ספרותי, תרבותי והיסטורי, במקרה של מכתביו לש. שלום יש להם בוודאי ערך שכזה, אין זה ראוי למנוע את פירסומם, בוודאי לא כדי למנוע מבוכה, וכך הוסכם גם לגבי פרנץ קפקא, שהתבייש בפרשת יחסיו הבעייתיים מאד עם פליצה באואר.
אני מצדי שמחתי מאד לגלות שדעתו של ש. שלום כדעתי שמכתבים אלה חייבים לראות אור ואין להשלים עם ניסיונותיה של משפחת הופה, בעבר או בהווה, למנוע פירסום כזה, בתואנות כאלה ואחרות. לפרשה זו התייחס גם איתמר מחנות הספרים בדף המידע שלו על ש. שלום שאני מאד ממליצה לבקר בו.
שאלה מעניינת עולה מטענתה של אסתר הופה לגבי פעולתה שלה ושל יורשיה במכתבים העבריים של ש. שלום למכס ברוד: אם לסופר יש זכות יוצרים במכתביו, הרי לש. שלום ויורשיו יש זכות למנוע את מכירת המכתבים לגרמניה, דבר שש. שלום בשום אופן לא היה מסכים לו. אי אפשר להחזיק במקל בשני קצותיו: אם משפחת הופה תובעת לעצמה זכויות חריגות ובלתי מקובלות במכתבי מכס ברוד לאחרים שמעולם לא היו ברשותה, ראוי שתעניק זכויות כאלה גם לסופרים ולמלחינים הישראלים שמכתביהם שמורים בעזבון ברוד, ותבקש את רשותם ורשות יורשיהם למכור את העיזבון לגרמניה.
