פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 37, 42

שיר 37

מַלְאֲכִי, הוֹ מַלְאֲכִי

תִּרְצֶה כְּבָר לְעוֹפֵף!

הָאִם אֶצְלֵנוּ כָּל כָּךְ רַע?

שֶׁעַד כְּדֵי כָּךְ רוּחִי קְצָרָה

לִרְאוֹתְךָ עַל כְּנָפֶיךָ מִתְנוֹפֵף.

מַלְאֲכִי, הוֹ מַלְאֲכִי,

וַדַאי תִּרְצֶה לִדְאוֹת!

כָּל יוֹם הִנְךָ יָפֶה יוֹתֵר,

לִבִּי פּוֹעֵם וּמְפַרְפֵּר:

אַתָּה יָפֶה מִכְּדֵי לִחְיוֹת.

מַלְאֲכִי, הוֹ מַלְאֲכִי,

תִּרְצֶה לַחֲמֹק מִיָּדַי,

אַךְ בְּכֹל שָׁעָה יוֹתֵר תִּתְחַבֵּב   

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

אוֹתְךָ יוֹתֵר מִדַּי.

שיר 42

לִהְיוֹת כְּבָר מֵת זֶה מְלַבֵּב

גַּם לָמוּת זֶה לֹא מְאֹד כּוֹאֵב.

קָשֶׁה יוֹתֵר לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ

שֶׁל מִי שֶׁכֹּה אָהַבְנוּ אוֹתוֹ.
לוּ רַק הִנַחְתֶּם לָנוּ לְנַפְשֵׁנוּ

שֶׁהַקְּבוּרָה לֹא כָּל כָּךְ תַכְעִיסֵנוּ:

כְּשֶׁצְבָא נִדְחָפִים וּבַטְלָנִים

אֶת יִסוּרֵינוּ מַאֲרִיכִים

אֶת הַלְּוָיָה לְהוֹצָאָה לָהוֹרֵג הוֹפְכִים

עַד שֶׁיְּצַלְצְלוּ סוֹפְסוֹף הַפַּעֲמוֹנִים.

כְּשֶׁאֶת הַיָּקָר לְךָ מִכָּל מוֹצִיאִים מִבֵּיתְךָ

וְאַתָּה מְיַחֵל שֶׁיוֹצִיאוּ אוֹתְךָ

רַק בַּחוּץ לִהְיוֹת, רַק הַחוּצָה לָצֵאת,

וְהַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר: סְעוּדַת הַמֵּת

שְֶׁמְזַעֲזַעַת אֶת קְרָבֶיךָ

אֶת הַכָּרַתְךָ, אֶת יִרְאַת שָׁמֶיךָ

שֶׁבַּשָּׁעָה הַזֹאת תְנַחֲמֵךָ.

כְּאִילוּ רַק בַּעֲבוּר הַנְּבָלִים

אָנוּ נוֹלָדִים וּגְדֵלִים

וְאֶת יַלְדֵּנוּ שׁוֹכְלִים

כְּדֵי שֶׁתְּחִלָּה יִזְלְלוּ בַּטְּבִילָה

וְכָעֵת לִרְוָיָה מֵעֻגַּת הַלְּוָיָה

הִתְפַּלֵל, לִבִּי, חֶרֶשׁ, בַל תַּשְׁמִיעַ קְלָלָה!

יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות איבה תשע"ח