יום שבת, 11 באפריל 2015

התאונה



תמיד בחגים, במיוחד בחגים הארוכים, אני מפחדת מתאונות שיקרו לאנשים שמטיילים ומבלים ולא מאמינים כנראה שיכול לקרות להם משהו רע, אבל בפסח הזה התאונות נחתו עלינו הרבה יותר מכפי שיכולתי לשער, האנשים שנמחצו למוות בלוויית הרב, האנשים שנהרגו בתאונות דרכים, המטייל שנפל אל מותו מצוק במדבר יהודה, הילדה שנשרפה למות בספינה בתאילנד, הצעיר שנפל מאומגה בפרו, וזה שנרצח בברלין, שאי אפשר לקרוא לזה תאונה אבל גם זה קרה בפסח, אבל התאונה שאני לא מפסיקה לחשוב עליה היא זו שקרתה מאד קרוב, אצלנו בשכונה, כשאוטובוס תיירים פגע בווטרינר שאני מכירה והוא נפצע קשה בראשו, ועכשיו הוא בבית-החולים מחוסר הכרה, ולא יודעים אם הוא יוכל להחלים מהפציעה הקשה שלו. על התאונה הזאת נודע לי לא מאמצעי התקשורת, אלא משכנה של הווטרינר שאני מכירה, כי הכלב שלי חבר של הכלב שלה – כשהם היו קטנים הם אהבו לשחק ופעם שניהם ברחו לנו יחד ורצו בעמק המצלבה ורצנו אחריהם הרבה זמן עד שהצלחנו לתפוס אותם, ומאז הכלב שלי תמיד רץ אחרי הכלב שלה ולא רוצה לעזוב אותו. התאונה קרתה מוקדם בבוקר וכשטיילתי עם הכלב שלי פגשתי אותה מחזיקה שני כלבים, והיא צעקה לי שאחזיק את אושר, אבל אושר נשאר צמוד אליי, כי הוא נורא מפחד מהכלב של הווטרינר, ולכן נמנע מלרוץ אל חברו שעמד ליד הכלב של הווטרינר ונראה אדיש למדי לסערת-רוחה של גבירתו. היא אמרה לי זה הכלב של הווטרינר, הוא נדרס, וחשבתי שהיא מתכוונת שהכלב נדרס, כי כל הזמן אני שומעת על כלבים וחתולים שנדרסים, ואמרתי איך יכול להיות שהוא נדרס, הווטרינר תמיד מחזיק אותו צמוד אליו, והיא צעקה לי לא הכלב, הווטרינר נדרס, והרגשתי מאד מטומטמת. היא אמרה שפגע בו אוטובוס שהיה כנראה מסונוור מהשמש והוא נפצע קשה ולקחו אותו לבית-החולים. אחר כך ניצן באה וסיפרה לי שאמרו ברדיו שגבר נפצע קשה בתאונה ברחוב רמב"ן, והיא נרגעה כשאמרו שזה גבר, כי אם זאת היתה אשה היא היתה מפחדת שאולי זאת אני. אבל היא לא ידעה שזה הווטרינר שאנחנו מכירות, שפעם טיפל בכלבה שלנו שכבר מתה בשיבה טובה, ואחרי שהיא המליטה שבעה גורים והחלטנו לשמור אחד מהם, היינו חייבים לעקר אותה, ואני פחדתי מהניתוח, ושאלתי אותו אם אין סיכונים, והוא ענה לי בוודאי שיש סיכונים, אם רופא יגיד לך שאין סיכונים, אז תתחילי לדאוג. אולי האמירה הזאת הצילה אותי לימים, כשהרופאה רצתה לשלוח אותי לטיפול בהרדמה כללית, וכשאמרתי לה שאני לא מבינה למה להסתכן בהרדמה כללית כשאין ממש סיבה, היא אמרה לי מה הבעיה עם הרדמה כללית, ואז נזכרתי בדברים של הווטרינר והתחלתי לדאוג. ויתרתי על הטיפול וגם על הרופאה ובכלל השתדלתי מאז למעט מאד בביקורים אצל רופאים, מה שתרם מאד לבריאותי. הכלבה שלי דוקא עברה את הניתוח בהצלחה וחיה שש עשרה שנים, שזה גיל מופלג לכלב. אחר כך הווטרינר עבר למרפאה רחוקה יותר ואנחנו ביקרנו אצל וטרינר אחר. לפעמים ראיתי אותו מטייל עם הכלב שלו שמת בינתיים, ובמקומו הוא אימץ את הכלב הזה, שהיה איתו בזמן התאונה, כך סיפרה לי שכנה אחרת, וליקק את הווטרינר אחרי שנפגע, אבל הוא כבר היה בלי הכרה, ולא יודעים אם הוא יכול להחלים, האחים שלו רצו שהעיריה תיקח את הכלב, אבל השכנה ביקשה שיישאר אצלה, היא ריחמה כל כך על הכלב שראה את בעליו נפגע, וכלבים הם חיות חכמות והם מבינים טוב מאד מה שהם רואים. כל זה קרה בחג הפסח שהיה אמור להיות שמח וגם היה רוב הזמן שמח בשבילי, ובכל זאת אני לא יכולה להפסיק לחשוב על התאונה, איך היא קרתה, ולמה היא קרתה, ומה יקרה עכשיו עם הווטרינר, ועם הכלב של הווטרינר, ואם יסכימו לומר לי בבית החולים מה שלומו, או שאם אשאל יאמרו לי שלא עונים לזרים, ואני באמת זרה, רק פעם הוא טיפל בכלבה שלי, וניתח אותה בהצלחה, אחרי שהיא המליטה שבעה גורים, ונתן לי על הדרך עצה טובה שיכולה להציל חיים, אחר כך הלכתי לווטרינרים אחרים, ראיתי אותו לפעמים מטייל עם הכלב שלו, אבל לא דיברתי איתו בכלל, ופתאם התאונה הנוראה הזאת, במקום שאני עוברת בו הרבה כי הוא בשכונה שלי, קרוב לבית, אני מכירה את האיש שנפצע קשה, אני מכירה את השכנים, אני מכירה את פינת הרחוב, הכל מאד קרוב ומוחשי, השכנה סיפרה לי שזה היה אוטובוס של תיירים שהגיע מכיוון גן סאקר, וכל זה קרה ביום שני שהיה גם היום השני בחול המועד של פסח, ומאז אני מנסה לחשוב על דברים אחרים, אני לא רוצה לדבר עם הבנות שלי שבאו לחג על דברים כאלה נוראים ואני באמת לא מדברת איתן על זה, אבל בראש אני חושבת כל הזמן על הווטרינר ועל הכלב של הווטרינר.