יום רביעי, 12 במאי 2021

מלחמה וייאוש

 

עכשיו אנחנו במלחמה וכנראה נהיה במלחמה עוד הרבה זמן, ואי אפשר לדעת מה יקרה. ברור שהחמאס חיפש הזדמנות לצאת למלחמה, כי הם כועסים שאבו-מאזן ביטל את הבחירות ברשות הפלשתינית, שבהן כוחם היה צפוי להתחזק, והם מאשימים בכך את ישראל, וברור שיום ירושלים ויום הקמת המדינה וסוף חודש הרמדאן הגבירו את המתיחות, ואולי גם המשטרה פעלה לא נכון, אבל כל הדברים האלה אינם מסבירים את הזעם של ערביי ישראל, ואי אפשר להבין אם מתעלמים מהפעילות הלאומנית של עמותות מתנחלים רבות בערים המעורבות בגיבוי מלא של ממשלת נתניהו להשתלט על בתי ערבים ולגרש את דייריהם הערבים בתירוצים שונים ומשונים, שהבית היה פעם בבעלות יהודית או שמדובר בנכסי נפקדים, ללא התחשבות בכך שהערבים מתגוררים בבתים האלה כבר שנים רבות, ולכך מצטרפות המיליציות של לה פמיליה וארגון להב"ה בהנהגתם של ברוך מרזל וחבר הכנסת החדש איתמר בן-גביר שנתניהו עודד את הבחירה במפלגה שהקים עם בצלאל סמוטריץ' שקורא בפה מלא לגירוש ערבים ומערער על זכויות האדם וזכויות האזרח שלהם. ארגונים אלה פועלים באלימות בתחושה שהממשלה מגבה אותם, אם במוצהר ואם בקריצה, ומבעירים יום יום ולילה לילה את ערי ישראל, כשמשאת נפשם היא שפיכות דמים שהם מקווים שתוביל לגירוש הערבים. כל הפעילות הזו היא תוצר של שלטון נתניהו, וסילוקו של נתניהו יכול היה להעניק תקוה לעתיד טוב יותר ביחסי יהודים וערבים, לולא העניק יאיר לפיד את ראשות הממשלה לנפתלי בנט, שבצדק הערבים אינם רואים כל הבדל בינו לבין נתניהו. הרי גם מפלגות השמאל היהודיות בגוש השינוי נדחקו לשוליים, כאילו הימין עושה עמן חסד בכך שהוא מוכן בכלל לכלול אותן בממשלה שבלעדיהן אין לה קיום, ומה אמורים להרגיש הערבים, שמוצאים את עצמם בין הפטיש לבין הסדן, בין נתניהו לבנט, ואין להם מפלט. אני עצמי כל כך מיואשת, שאינני מבינה איך אזרח ערבי יכול להרגיש משהו אחר חוץ מייאוש גמור מהחברה היהודית, ששקועה ברחמים עצמיים וצדקנות, כאילו איננה עוסקת ללא הרף בנישול אזרחים ערבים שזעקתם עולה השמיימה, כאילו איננה שומעת את הקולות הקוראים ברמה לגירוש ערבים מישראל ולשלילת מעמדם כאזרחים, כאילו איננה יודעת שחוק הלאום, שכלל בתוכו חוקים רבים שנחקקו לפני זמן רב, נחקק רק כדי להעביר שני חידושים זדוניים: הגדרת ההתיישבות היהודית, קרי נישול הערבים, כמטרת על של מדינת ישראל שגוברת על הזכות לשוויון ועל זכויות אדם של ערבים, ופגיעה במעמד השפה הערבית כדי לשלול את זכות הערבים לשימוש רשמי בשפתם. ונכון שהחברה הערבית היא אלימה ורבים מקרי הרצח בין ערבים, ונכון שהחמאס הוא ארגון טרור שהאלימות היא דרכו, ועדיין יש לפעילות הלאומנית והגזענית של עמותות מתנחלים להשתלטות על דירות ואדמות של ערבים בערים המעורבות ולאלימות המיליציות של איתמר בן-גביר וחבריו תפקיד מאד בולט בתחושת הייאוש והזעם של ערביי ישראל. וגם הרצח של מוסא חסונה בלוד – כי אין ספק שמדובר ברצח, היה פעולה של חבורת אנשים שיצאו לעשות שפטים בערבים, ולא הגנה עצמית כפי שהם טוענים, כי אילו רצו להגן על עצמם כל מה שהיו צריכים לעשות הוא להסתגר בבתיהם, להוריד את התריסים ולנעול היטב את הדלת, ואז איש לא היה פוגע בהם. מי שיצא עם נשק לרחוב לא עשה זאת לשם הגנה עצמית, שיכלה להיות לו לולא יצא מביתו לרחוב. ומי שהתיר לאנשי להב"ה בהנהגת איתמר בן-גביר להשתולל הערב באלימות ברמלה הצית אש ליד חבית דלק, ולא יכול להתפלא על האלימות שהתפרצה מצד הערבים. ואין לי ספק שחמאס היה מוצא תירוץ לירות בכל מקרה וגורר את ישראל למערכה, כי ירי הרקטות על ישראל מגביר מאד את כוחו ואת האהדה אליו, ואפשר להתמרמר על השמחה בערים הערביות על סבלם של היהודים, אבל מי שמשתמש בכוחה של המדינה ובמערכת של חוקים גזעניים ומפלים כמו חוק נכסי נפקדים וחוק הלאום לנישול אכזרי של אזרחים ערבים מביתם ומזכויותיהם, ומשסה בהם את איתמר בן-גביר עם המיליציות החמושות שלו שמכות עוברי אורח ערבים ופוגעות ברכוש ובנפש של אזרחים ערבים, שלא יתפלא ויתחסד כשהערבים נהנים לראות כיצד אלימות החמאס מכה ביהודים. מי שדורכים עליו ללא הרף רוצה לנקום, גם אם הנקמה פוגעת בסופו של דבר ביהודים חפים מפשע, ודוקא בחלשים, בקשישה נכה ובעובדת הזרה הסועדת אותה, או בעוברי אורח שכל חטאם היה להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. עכשיו כולנו סובלים והסבל ההדדי הזה לא יוליד דבר מלבד סבל נוסף ושפיכות דמים, והשמחה לאיד איננה שמחת אמת, היא שמחה אכולת ייאוש, והייאוש אינו נעשה יותר נוח.  

יום שישי, 7 במאי 2021

מה לעשות בעמק המצלבה

 

כשכרתו את רצועת החורש הטבעי בעמק המצלבה לאורך הרחובות הרצוג והזז, ושתלו במקומה גינה עם טפטפות לא הבנתי למה. מישהו אמר לי שמסיבות בטחוניות, כדי שלא יסתתר מישהו בחורש ויירה משם על שיירת ראש הממשלה, הסבר שנשמע לי מופרך לחלוטין, כי רצועת החורש היתה צרה ונמוכה וההולכים ושבים לצדה רבים למדי, ולא חשבתי שמישהו מסוגל להסתתר בתוכה ולא להיראות. אבל אנשים כבר התרגלו לכך שהחישופים וכריתות העצים בשכונה נעשו לצורך ההגנה על ראש הממשלה הנצחי נתניהו שהיה משוכנע שמישהו מעוניין לרצוח אותו, אולי מפני שהוא עצמו הסית נגד יצחק רבין ומאז לא חדל להסית נגד השמאל עד עצם היום הזה. מכל מקום לא התעוררה אז מחאה נגד העבודות בעמק המצלבה, שדרך העפר שחצתה אותו פעם הפכה כבר לפני שנים מספר לדרך אספלט, וכעת לשביל אופניים סלול לצד מדרכה מרוצפת להולכי הרגל, עם ברזיות ןפחי זבל שהיו די חסרים קודם, וגם כעת מלאים מדי. גם קודם אנשים הלכו ורצו בשביל, וכעת מספרם גדול אף יותר, וזה בוודאי דבר מבורך שאנשים עוסקים בספורט בעמק המצלבה. הדבר היחיד שמפריע לי הוא משאית המבורגרים שהחלה לחנות בכניסה לעמק בחודשים האחרונים ולמכור שם את מרכולתה, אבל נראה שגם מכך הציבור מרוצה למדי. 

לפני מספר שבועות סגרו את השביל היורד לעמק מרחוב בנימין מטודלה וגם את המנהרה שמתחת לכביש והחלו לשפץ את חלקו של העמק היורד מרחביה למנזר המצלבה, שהוא דוקא חלקו הקטן יותר. כעת התארגנה מחאה ערה ושלושת אלפים איש חתמו על עצומה נגד השיפוצים, שקראתי שהם יכללו הקמת מצפה, מזנון ושירותים.

לכאורה אני שמטיילת עם הכלב בעמק המצלבה צריכה להצטרף לעצומה להשאיר את הכל בעינו, אבל אני ממש לא בטוחה שהשיפוצים יהיו לרעה.

מאד חסרים בעמק שירותים ואנשים עושים את צרכיהם בין השיחים. עדיף כבר שיהיה מקום מוסדר. אולי זה לא יעזור לגמרי אבל זה בוודאי יעזור במידה רבה.

יכול להיות ששירותים מסודרים ימשכו לעמק המצלבה עוד יותר חסרי בית מאלה שמשתכנים בעמק מעת לעת, במיוחד במנהרה שמתחת לכביש. מעניין מה קרה עכשיו עם האחרון שבהם כשסגרו את המנהרה. אולי לקחו אותו למעון של העירייה, אבל חסרי הבית שונאים את מעונות העירייה, כי אסור להכניס אליהם אלכוהול וסמים. כמעט תמיד מישהו ישן במנהרה על ספסל האבן, בשק שינה או על שמיכות, ולידו מונחות שקיות עם בגדים וחפצים ומזונות ומשקאות. בזמנים שבהם לא מתגורר במנהרה חסר בית, מקיימים בה לעתים מסיבות עם הרבה בירה ומוסיקה רועשת, ולמחרת הכל מלא שברי בקבוקים. דווקא מפני שאני גרה ליד ומטיילת שם הרבה עם הכלב, אני רואה את כל הדברים הפחות נחמדים. לפני כמה שנים באביב המלצתי לתיירת חביבה שפגשנו לטייל לאורך הצמחייה הפורחת ולהנות מהתצפית היפה על המנזר, המוזיאון והכנסת, ואחרי דקה היא חזרה אליי מבועתת ואמרה שיש שם גבר שעושה מה שעושה. זה היה עובד זר שנמלט כנראה ממעסיקיו והתגורר בעמק כמה חודשים עד שנתפס וגורש כנראה מהארץ. בכל בוקר הוא ישב על הספסל ואכל את ארוחתו מתוך קופסאות פלסטיק וכשעברתי שם עם הכלב הוא היה מחייך מין חיוך שהביך אותי. די שמחתי שלקחו אותו משם. לפעמים כשיצאתי בבוקר מוקדם הוא עוד ישן על הספסל, והרגשתי כאילו אני נכנסת לחדר השינה של מישהו.

כל הדברים האלה עלו בראשי כשחשבתי על השירותים והמזנון והמצפה שמתכוונים להקים בעמק. אולי הם יפגעו בנוף, ואולי לא ממש. העיריה הלעיזה על המתנגדים שהם חוששים מאוטובוסים של תיירים שיחנו ברחוב בנימין מטודלה, אבל זו האשמה טפשית. האטרקציה בעמק היא מנזר המצלבה, ואליו הרבה יותר קל להגיע בכביש שעולה משכונת ניות, וברחוב בנימין מטודלה אין בכלל היכן לחנות והסיבוב מאד מסוכן. בסך הכל אני מבינה את האנשים שרוצים לשמור את העמק כפי שהיה, עם השיחים עוצי השקד והזית ועצי השיטה שעמוסים בכל אביב בפרחי הזהב שלהם. אולי אני צריכה להצטרף למאבק אבל אני לא בטוחה אם כדאי.

יש בעמק המצלבה קיפודים ודורבנים ומיני לטאות. הרבה פעמים אפשר לראות שם זיקית מטפסת על עץ או מתחממת על סלע. וכמה פעמים כשטיילתי עם הכלב יצא מבין השיחים תן, הביט בנו ואז ברח חזרה אל תוך השיחים. גם עקרב שחור ראיתי פעם מתרוצץ על השביל. אני מרחמת על התנים כי הם דומים מאד לכלבים, אבל אני גם מפחדת מהם, למרות שכל אלה שפגשתי פחדו בעצמם מנוכחות אדם.

בשנים האחרונות היו בעמק יותר ויותר מסיבות טבע. חוץ מהמסיבות במנהרה היו גם מסיבות בכרי הדשא שמעל למנזר. הביאו רמקולים גדולים והחרידו את כל השכונה. אבל החוגגים נהנו מאד כמובן.

מדי שנה ביום העצמאות ובל"ג בעומר הופך העמק למנגליה אחת גדולה ומעשנת, ולמחרת החגים הוא מכוסה בכמויות בלתי נתפסות של אשפה. ערימות אשפה מהפארק בניות ועד גן סאקר. גם אם מסתגרים בבית וסוגרים את כל החלונות העשן חודר. אחרי ל"ג בעומר תמיד חלק מהחורשה שרוף. לפעמים חלק קטן ולפעמים חלק גדול. לפעמים הצמחייה נשרפת ומשחירה במשך חודשים, עד שאביב חדש מפריח את האדמה.

ועדיין בחורף מכסה העשב את האדמה והרקפות והכלניות צומחות בהמוניהן, וגם נוריות, איריסים כחולים עם כתם צהוב, תלתן ארגמני ועולש כחול, ודם המכבים. וכמובן חרדלון ועירית ושיחי הרוזמרין הפורחים שאנשים באים לקטוף מהן לתבשיל וגם הגבאי של בית הכנסת בא לקטוף רוזמרין לבשמים של הבדלה.

עמק המצלבה הוא לא בדיוק שמורת טבע. אולי היה ראוי שיהא שמורת טבע, אולי היה ראוי שיאסרו להדליק בו אש וינקו ממנו לעתים תכופות יותר את האשפה וישמרו על החורש הטבעי. אבל כל זה הוא משאלת לב ולא באמת המציאות. העמק הוא חלק מחיי העיר והתושבים לא באמת שומרים עליו. הם באים בהמוניהם עם הצידניות שלהם ומבעירים את המנגל ולא באמת אכפת להם הפיח והאפר וזיהום האוויר שהם גורמים, וחסרי הבית חיים את חייהם ברשות הרבים כאילו היו בביתם, שמן הסתם אין להם כזה. אולי בכל זאת השיפוץ יהיה לטובה. אולי לא כל תוספת היא גרועה. אולי העמק יהיה נקי יותר, מתאים יותר לשימושים שעושים בו תושבי העיר. אולי יסדרו מקום טוב יותר להבעיר בו מנגל, במקום שאנשים יבעירו כטוב בעיניהם ויציתו שריפה.

משהו כבר אבד כשכרתו את רצועת החורש הטבעי ושתלו במקומה גינה ופרחים שמעולם לא צמחו בעמק המצלבה. משהו אובד כל הזמן כשמשנים את המציאות ויוצרים דברים לגמרי חדשים.

אבל אולי כל זה לא יהיה לרעה.

 

יום שלישי, 4 במאי 2021

מה הועילו חכמים בתקנתם?

 

כשאנשים חושבים שמשהו הוא בלתי נמנע, הם מתחילים לשכנע את עצמם שזה טוב. למשל ההצעה של לפיד לבנט להיות ראש ממשלה, אפילו אנשים מהשמאל כותבים על זה כאילו מדובר באיזה דבר נפלא שמסמל משהו, למרות שבסך הכל מדובר על איש ימין קיצוני שממליכים אותו על אנשים שרחוקים מדיעותיו בתקוה לסלק את נתניהו מראשות הממשלה, שלא בטוח שזה שוה את המאמץ. היום זה היה צורם במיוחד, כשכל היום דיברו על איילת שקד שרוצה להיות שוב שרת המשפטים, כדי שהיא והחבר הטוב שלה אפי נוה שמנסה לחזור לפעילות יוכלו למנות שופטים ושופטות שמתאימים להם, שזה מעורר חלחלה. איך אנשים יכולים לשכוח ששלטון נתניהו מאוס לא רק בגלל נתניהו, אלא גם בגלל שותפיו כמו שרת המשפטים לשעבר איילת שקד וחברה אפי נוה שקראתי היום בדה-מארקר על אירוע שבו נכח וגם שרת איכות הסביבה גילה גמליאל, שגם היא חברה של אפי נוה, והרי את הפגיעה במערכת המשפט גרם לא רק נתניהו, ואפילו לא בטוח שדווקא נתניהו פגע יותר מאיילת שקד. יכול גם להיות שאיילת שקד פגעה יותר. ומדברים כל הזמן כמה קשה לנפתלי בנט ולחברים האחרים בסיעתו לחבור לשמאל, ובינתיים מירב מיכאלי וניצן הורוביץ מתחבאים ולא מייצגים את הבוחרים שלהם שרובם מוכים צמרמורת למחשבה על נפתלי בנט בראשות הממשלה ואיילת שקד במשרד המשפטים או בכל משרד שהוא. ואני לא מצליחה לשמוח מזה שכנראה נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, גם זה לא ממש בטוח, אבל גם להחליף את הליכוד בימינה לא ממש מושך מבחינתי, ואני לא חושבת שהבעיה עם נתניהו היא רק השחיתות והאופי המרושע והאנוכי שלו. אופי רע זו כמובן בעיה, אבל לא יותר מאידיאולוגיה גזענית מזעזעת כמו זו שמחזיקים בה כל אנשי ימינה, וגם בריונות היא אצלם סוג של אידיאולוגיה, ואלימות כלפי ערבים וגזל מערבים הם עבורם מטרות לשאוף אליהן. איך השמאל יכול לשתף פעולה עם אנשים כאלה, ובמה זה שונה מההצטרפות של שמולי ופרץ לממשלת נתניהו וגנץ. אני ממש לא מצליחה להבין למה אנשים כל כך שואפים לזה ומה הם חושבים שיקרה? האם אנחנו מתנקמים בנתניהו, או בעצמנו? ומה עם מוסר וכבוד עצמי שפעם היו חשובים לפחות למר"ץ, ועכשיו כלום, רק שאיפה כנראה לא ריאלית לכהן כשר החינוך, ומה? מה יקרה תחת ראש הממשלה נפתלי בנט? יטיפו בבתי הספר סובלנות ללהט"בים? האם העובדה שהשמאל חלש מצדיקה כזו התקפלות וכזו התרפסות וכניעה? האם אין שום קווים אדומים? כל הזמן רק שומעים על מפלגת ימינה וחברי הכנסת שלה ומה שהם חושבים, ואף אחד לא מראיין את חברי הכנסת מהשמאל, כי הם ממלאים את פיהם מים, אז אף אחד לא טורח להתעניין במה שהם חושבים, אם הם בכלל חושבים, אם הם בכלל מביניפ שגם הבוחרים שלהם ידרשו דין וחשבון על מעשיהם, ועל מחדליהם ואפסות ידם. ואם יש תוצאה טובה לכל זה שכבר באמת לא אכפת לי מי ירכיב ממשלה, נתניהו או בנט, מה כבר ההבדל, ולמה רק ברשימה המשותפת שואלים את השאלה שכולם היו צריכים לשאול, לשם מה בכלל להחליף את נתניהו בבנט? מה הועילו חכמים בתקנתם?