סקרים וטעויות

 

סקרי מנדטים מרתקים את הצופים בערוצי החדשות, ואחת לשבוע הם מציגים לצופים סקר כזה, שנערך על ידי סטטיסטיקאים מומחים ומיומנים, אבל מוגש לצופים על ידי כתבים ופרשנים פוליטיים, שאין להם מושג בסטטיסטיקה. את הסקרים הם אינם בוחנים מול סקרי עמיתיהם אלא מול סקרים קודמים שערכו באותו ערוץ בשבוע הקודם. כל תזוזה, ולו גם במנדט אחד, מפורשת ומנומקת כביטוי לשביעות רצון או לחוסר שביעות רצון של הבוחר ממעשי המפלגה או מנהיגיה. אבל עלייה או ירידה במנדט בודד איננה מייצגת שינוי בהשקפות הבוחרים, אלא טעויות דגימה, וכדי לפרש סקר, צריך להבין בסטטיסטיקה, ולא רק בפוליטיקה.  

וכך שומע הצופה בערוץ מסוים הסבר מלומד מדוע ירד יאיר גולן לשבעה מנדטים בלבד, ויום אחר כך הוא שומע בערוץ 12 שגולן עלה ל-11 מנדטים, ושוב שומע הסבר מלומד, אבל אם ההבדלים בין שני סקרים גדולים ומשמעותיים כל כך, הדבר היחיד שאפשר להבין מכך הוא שהסקרים אינם מהימנים.

מישהו היה צריך להזהיר את הציבור מייחוס חשיבות יתרה לתוצאות הסקרים, אבל לאיש כנראה אין עניין בכך: הצופים מרותקים לעמודות המנדטים ואינם מזפזפים, הסוקרים מתפרנסים היטב, והכתבים והפרשנים מרגישים חכמים ויודעי דבר. גרוע מכך: אנשים מחליטים לעתים למי להצביע ולמי לא להצביע על סמך הסקרים, ובפרט אותם מצביעים שנוטים ל"הצבעה אסטרטגית", מהלך שאפשר לתאר כ"הצבע למפלגה שאינך תומך בה והזק למפלגה שאתה תומך בה ולמחנה כולו". במיוחד מצטיינים ב"הצבעה אסטרטגית" מצביעי מר"ץ, שהצביעו פעם לציפי לבני – והקטינו את מר"ץ לשלושה מנדטים, שנותרו באופוזיציה, ובבחירות הקודמות הצביעו ליאיר לפיד, כדי שתהיה לו מפלגה גדולה, ואכן הוא נהיה ראש האופוזיציה, ומצביעי מר"ץ נשארו ללא ייצוג בכנסת, למרות שאילו הצביעו הצבעה לא אסטרטגית, היתה מר"ץ עוברת את אחוז החסימה, ומי יודע כמה אסונות היו נחסכים, מה שלא מפריע כעת למצביעי מר"ץ מסוימים לתכנן הצבעה אסטרטגית לנפתלי בנט, שאלהים ישמור מה יהיו תוצאותיה. זה לא יפריע למצביעים האסטרטגים להטיף מוסר למצביעי מפלגות אחרות, שמצביעים לתומם למפלגה שהם אוהבים ומאמינים בה, במקום להצביע "הצבעה אסטרטגית", שתגרום לעניינם את הנזק המירבי.

כעת, כשההצבעה האסטרטגית עברה לנפתלי בנט, יאיר לפיד, שנהנה ממצביעים כאלה בשפע בבחירות הקודמות, מרגיש נטוש ומקופח, ומאיים שאם לא יצביעו לו כל המחנה יפסיד לנתניהו. נראה כי לפיד עצמו מעדיף להישאר ראש האופוזיציה, מאשר להיות ראש מפלגה קטנה בגוש שיציל את מדינת ישראל מן הרודנות ההרסנית של נתניהו שמחריבה את הדמוקרטיה ואת המדינה. מכיוון שאינני מאמינה לסקרים, אינני יודעת אם נתניהו ינצח או יפסיד, אני יודעת רק שכל דקה שנתניהו בשלטון היא אסון למדינת ישראל, ושהמחשבה שהאסון הזה עלול להימשך הלאה מעבירה בי צמרמורת. יאיר לפיד חייב להבין שהמצביעים אינם חייבים לו דבר, ושאין לו שום זכות לבוא אליהם בדרישות. כראש אופוזיציה הוא אכזב מאד, ועדיין מאכזב. שוב ושוב הוא נגרר אחרי נתניהו, במקום להתנגד לו, שוב ושוב הוא מנסה לשאת חן בעיני הציבור, במקום להנהיג, במקום לומר לציבור שמלחמה באיראן נועדה לסייע לנתניהו בבחירות, יותר משיש לה סיכוי להחליף את המשטר האיראני, שלעונש מוות צריך להתנגד בכל הכוח, ובוודאי כאשר העונש הזה מיועד לערבים בלבד, ומטרתו היחידה היא להשביע את צמאון הדם הערבי של איתמר בן-גביר, והחשוב מכל – ששותפות בשלטון בין יהודים לערבים היא לא רק הכרח, אלא יעד מתבקש, ורק מאבק חסר-פשרות בגזענות של משטר נתניהו יוכל להביא שינוי. מי שמנסה לשאת חן יותר מאשר להילחם על צדק, איננו ראוי להנהיג.  

טראמפ מעודד שליטים אנטי-דמוקרטים ואנטישמים

 

בכל פעם שאני שומעת את טראמפ או את אנשי ממשלו – מרקו רוביו לאחרונה, וכעת טראמפ עצמו, מביעים את תמיכתם בויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה בשנים 2002-1998 ומאז 2010 ברציפות עד היום, אני מתחלחלת. ב-12 באפריל הקרוב הולכת הונגריה לבחירות, ולראשונה יש לאופוזיציה סיכוי להחליף את אורבן, רודן מושחת שהשתלט על התקשורת החופשית בהונגריה והפך אותה לשופר של השלטון, אנטישמי ומכחיש שואה, שקידם בכל כוחו את הצגת השואה בהונגריה כתגובת נגד לקומוניסטים, שכמו היטלר הוא מזהה עם היהודים, וכך בעצם מצדיק את השואה, וניהל מסע אנטישמי נגד ג'ורג' שורוש שתמך בגופים הונגריים מתנגדים למשטרו. במידה רבה מדיניותו האנטי-דמוקרטית של אורבן היא הדגם להפיכה המשטרית שמנסים נתניהו ושריו, לוין, קרעי ואחרים לכונן בישראל, אם כי בפחות הצלחה, מאחר שהמוסדות הדמוקרטיים בישראל עמידים יותר, לפחות בינתיים.

מאז עלה לשלטון תומכים טראמפ ואנשיו במשטרים ובמפלגות שמקדמים רודנות ופשיזם. הם ניסו, למרבה המזל ללא הצלחה, לכפות על ברזיל את המשך שלטונו של ז'איר בולסונרו, שהודח ונידון לשנים רבות בכלא. סגן-הנשיא ואנס תקף את ממשלת גרמניה שמנסה להיאבק במפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הלאומנית והאנטישמית, שמשתמשת במושגים נאציים בשיח שלה על ההגירה לגרמניה: היא החזירה לשיח על המהגרים את המונחים הנאציים ueberfremdung שפירושו הצפה בזרים ו-umvolkung, החלפת העם, כביכול ההגירה נועדה להחליף את העם המקורי במהגרים. במצעד הנאצי בעיירה שרלוטסוויל בוירג'יניה באוגוסט 2017, זעקו הצועדים Jews will not replace us, "היהודים לא יחליפו אותנו", וכיוונו לאותו מושג נאצי umvolkung, למרות שכיום ההגירה לארצות הברית מגיעה בעיקר ממרכז ומדרום אמריקה, אבל מי שקרובים בהשקפותיהם לנאצים רואים תמיד את היהודים כאויב וכמי שעומדים מאחורי המזימה "להחליף את העם". טראמפ הגדיר תחילה את הצועדים בשרלוטסוויל כ"אנשים טובים", אבל לאור התגובה הקשה לדבריו אלה לא חזר על כך. גם בין התוקפים את הקפיטול בטענה השקרית שנצחונו של ביידן על טראמפ הוא זיוף, היו מי שהתחפשו לויקינגים, מאחר שתומכי העליונות הלבנה, שמאמצים השקפות נאציות, רואים את עצמם כצאצאי הנורדים, בעלי המראה הבהיר, וחלקם אף נשאו כתובות של הכחשת השואה. למרבה הצער טראמפ תמיד היה מקורב לחוגים כאלה, וקשריו לישראל, כמו קשריו של אורבן לישראל, נועדו לחפות על עוינותו ליהודי אמריקה, שרובם הגדול דמוקרטים וליברלים, ובכך הוא איננו שונה מאד מאורבן, וגם מהשמרנים בפולין, שקשרו קשרים הדוקים עם נתניהו, מכחיש שואה בזכות עצמו ומי שטען ש"היטלר לא רצה להרוג יהודים, המופתי נתן לו את הרעיון", ואנגלה מרקל נאלצה ללמדו היסטוריה, שהיטלר רצה מאד להרוג יהודים, והחל בכך הרבה לפני שפגש את המופתי.

נתניהו ומשטרו משמשים כבר שנים בתפקיד מכבסי הפשיזם, הנאציזם והכחשת השואה באירופה, תוך פגיעה בקהילות היהודיות המקומיות שמנסות להילחם במשטרים האנטישמיים ומכחישי השואה. בזכות מפעל הכשרת האנטישמים באירופה זוכה נתניהו, שמייצג כביכול את העם היהודי קורבן השואה, למעמד מיוחד במחנה הפשיסטי והאנטישמי, וטראמפ מעוניין מאד לשמור עליו בשלטון. מאמציו של טראמפ ללחוץ להענקת חנינה לנתניהו ולהציגו כמושיע ישראל, בניגוד גמור למציאות, אינם נובעים רק מהיענות לבקשות העזרה שמבקש ממנו נתניהו. הן נועדו לשמר את המחנה הפשיסטי, הלאומני והאנטי-דמוקרטי בעולם כולו, שטראמפ הוא חלק בלתי נפרד ממנו, וכל חבריו זקוקים למה שמכונה בגרמנית "רשיון פרסיל" מנתניהו, כלומר כביסת האנטישמיות שלהם והצגתם כידידי היהודים.

אני מייחלת לנצחונם של מתנגדי אורבן בהונגריה, שתושביה זכאים, כמו תושבי כל מדינה, להשיב לעצמם את חירותם, את זכויותיהם ואת התקשורת החופשית והאקדמיה החופשית, ואני מייחלת לכך כמובן גם עבור הקהילה היהודית ועבור זכרון השואה שמעוות ומסולף ללא הרף על ידי העמים שחוללו אותה ושנטלו בה חלק, וגם בישראל תחת שלטון נתניהו, על ידי "הגאים בהיטלר שרצח מיליוני אשכנזים", בעידודו של ה"מנהיג המזרחי החזק" נתניהו. היטלר רצח גם יהודים ספרדים. גם אותם הוא רצה להרוג, ולא עניין אותו שבעתיד הם יצביעו לנתניהו, שכל כך התאמץ לטהר את היטלר וגם רוצחי יהודים אחרים כמו משתפי הפעולה הפולנים. ברוב חוצפתם מונים כעת הפולנים את היהודים שנרצחו בשואה יחד עם הנרצחים הפולנים, וטוענים שהיהודים נרצחו בשל היותם אזרחים פולנים. גם זו הכחשת השואה, וזו חרפה שגרמניה נותנת יד לכך. בפולין הכבושה בידי הנאצים לא הוכרו היהודים לא כאזרחים פולנים ולא כבני אדם בכלל. התעמולה הנאצית הגדירה אותם כטפילים שיש להשמיד בדומה לפשפשים, והשמדתם בגז נועדה להמחיש את היותם טפילים ולא בני אדם.

בעיניי התמיכה של נתניהו באנטישמים ומכחישי שואה היא לבדה סיבה מספקת לסילוקו מכסא ראש ממשלת ישראל, גם לו היה ראש ממשלה הגון וטוב, והוא איננו אדם הגון וטוב, אבל העובדה שהוא מציב את ישראל במחנה האנטי-דמוקרטי היא מזעזעת בעיניי, גם אם אנטישמים ומכחישי שואה אינם תופעה בלעדית בימין הפוליטי הלא-דמוקרטי, ולא חסרים כאלה גם בשמאל הליברלי כביכול, כמו זוהרן ממדאני ראש עיריית ניו-יורק. יהודים צריכים להתייצב נגד אנטישמים, גם אם הם מתחזים לתומכי ישראל כדי לקבל הכשר לפגיעה ביהודי ארצם ובזכר השואה, כפי שנוהג ויקטור אורבן.

אני מייחלת לכך שאורבן יסולק מראשות ממשלת הונגריה, ואני מייחלת לכך שנתניהו יסולק מראשות ממשלת ישראל, ושכמו שקרה בברזיל, למרות כוחו הגדול והברוטאלי של טראמפ, הדמוקרטיה תנצח.

ראו גם:

מריה שמידט וההיסטוריה על פי ויקטור אורבן 

הם נרצחו כיהודים, לא כפולנים 

השקר היותר גרוע של פולין

טראמפ דורש מהרצוג חנינה לנתניהו

 

כבר לפני כמה שבועות הניחו ברחוב עזה קוביות בטון ענקיות צבועות כחול מול הבית הפרטי של נתניהו. בתי שאלה אותי לשם מה ולא ידעתי לומר, אבל הבוקר, כשירדתי לרחוב ראיתי שחיברו לקוביות הבטון שערי ברזל, כדי שיוכלו לחסום את הגישה לבית של נתניהו בקלות, בלי להשתמש במחסומים ניידים. גם בגינת המשחקים ע"ש אנה טיכו שלידנו, מול ביתו של נתניהו, התקינו בכניסה שמול ביתו שערי ברזל גדולים, כדי שיוכלו לחסום את המעבר מהגינה לרחוב, פן יתכנסו בגינה מפגינים שיצאו לרחוב ויצעקו אתה הראש אתה אשם, או משהו כגון זה שמטריף את נתניהו. כבר כתבתי פה כמה פעמים שברחביה אפשר לראות באופן גרפי את התקדמות הדיקטטורה של נתניהו, וגם את התעצמות הפראנויה שלו, שלקראת הבחירות הקרבות מגיעה לשיאה. הוא כל כך מפחד מהמפגינים והמוחים ובאופן כללי מהציבור, וגם רחוב בלפור שהוא מהרחובות היפים ביותר בירושלים, וגם רחוב עזה, נראים יותר ויותר כמו בסיס צבאי או בית סוהר, וכבר אי אפשר לטייל בהם בשלוות-נפש ולהרגיש עם חופשי בארצנו. עכשיו בכל פעם ששרים את התקוה, המשפט "להיות עם חופשי בארצנו" הפך בשבילי למאד משמעותי, ואני מדמיינת איך כל המחסומים והגדרות והסורגים וקוביות הבטון ושערי הברזל נעלמים מרחוב עזה, ומהרחובות בלפור וסמולנסקין, ושכונת רחביה חוזרת להיות מקום פתוח ונעים, וגם מדינת ישראל כולה, ואני מדמיינת שנתניהו יברח למיאמי עם אשתו והילדים שלו ואנחנו נהיה שוב חופשיים, כל האנשים בישראל יהיו חופשיים ושמחים.

אבל בינתיים אנחנו בני ערובה של נתניהו, שגייס את טראמפ לדרוש מהנשיא הרצוג להעניק לו חנינה, למרות שהוא לא הורשע ולא הודה בעבירות שבהן הוא מואשם. לפני הנסיעה שלו הפרשנים התלבטו ושקלו ודנו מדוע הקדים את נסיעתו לארצות  הברית, ורובם חשבו שהוא נסע כדי לשכנע את טראמפ לתקוף באיראן, ואחרים חשבו שבעיקר הם ידונו במצב בעזה, לרגל התכנסות מועצת השלום שהקים טראמפ בשבוע הקרוב, וחשבו שנתניהו הקדים את נסיעתו לארצות-הברית כדי שלא יצלמו אותו יחד עם נשיא תורכיה ארדואן. אף אחד מהפרשנים לא חשב שנתניהו נוסע לטראמפ כדי לשכנע אותו ללחוץ עוד יותר על יצחק הרצוג לתת לו חנינה, לחץ כזה שהרצוג יתקשה להדוף, אבל אולי התוצאה היא הפוכה, כי על הרצוג צריך ללחוץ בעדינות ובתחכום, וטראמפ הוא בולדוזר גדול וברוטאלי, ופתאם כולם הבינו שנתניהו נוסע לטראמפ ומדבר איתו לא רק על איראן ועזה, אלא מבקש ממנו לסדר לו את ביטול המשפט שלו מהר, לפני הבחירות שנתניהו עלול להפסיד בהן, ולא בטוח שטראמפ מסתפק בתמורה בפרס ישראל ובהדלקת משואה לתפארת מדינת ישראל, בהחלט יכול להיות שטראמפ דורש מנתניהו לשלם לו על הסיוע בחנינה בוויתור על אינטרסים ישראלים. ואני מנסה לדמיין איך בזמן שבישראל כולם בטוחים שנתניהו משכנע את טראמפ לתקוף באיראן ולמוטט את המשטר שלה, נתניהו יושב עם טראמפ ומסביר לו כמה חיוני לתת לו חנינה ולפטור אותו מהמשפט, שלפי נתניהו מתנהל רק על בובת באגס באני שנתניהו קיבל במתנה מארנון מילצ'ן, אבל כמו שג'וליה רוברטס אמרה בסרט "אשה יפה" שמילצ'ן הפיק, big mistake. נתניהו יותר מתעניין אם ישלחו אותו לכלא מאשר בטילים הבליסטים שעלולים לנחות על בניינים בתל-אביב או בבאר-שבע, ובעשרים השנים כמעט שנתניהו רודה בציבור הישראלי ומעניש אותו על כך שהוא לא סוגד לו מספיק, הפרשנים עדיין לא למדו שנתניהו נמצא בראשות הממשלה כדי לדאוג לנתניהו, ולא כדי לדאוג למדינת ישראל, וככה גם מדינת ישראל נראית אחרי עשרים שנות נתניהו, ומי שמצפה ממנו עדיין לתפקד כראש ממשלה ולדאוג לאזרחים שלו, שנמחצים תחת קוביות הבטון והברזלים שבהם הוא מקיף את עצמו, זה כל מה שאפשר להגיד לו: big mistake, huge one.

מחשבות בעקבות פרשת ילדי תימן

 

שמחתי לקרוא את מאמרו של אהוד עין-גיל ב"הארץ" שמתייחס לסרטה של ישראלה שאער מעודד "וויני ידידה?" ששודר בערוץ "כאן" במוצאי השבת שעברה (7 בפברואר) ועוסק בדודתה שנעלמה בהיותה תינוקת בת כמה חודשים, לאחר שאושפזה בבית חולים, ככל הנראה בניגוד לרצון האם. שאער מעודד הולכת בעקבות סבתה, שושנה ג'ובני, שהיתה משוכנעת שהתינוקת היתה בריאה, ושלא מתה ונקברה כתינוקת, אלא הועברה לאימוץ, והעידה על כך בפני ועדת שלגי לחקר היעלמות ילדי תימן. אהוד עין-גיל מדגיש, שרק בשנת 1968, באיחור של שמונה-עשרה שנה, הודיעו רשמית למשפחה שבתם מתה, ומסרו להם תעודת פטירה ומקום קבורה שעוררו את חשדה של אם הילדה, כי תעודת הפטירה התייחסה במקור לבן זכר והרישום שונה לנקבה, וגם הופיע בה שם אב שונה משמו של אבי הילדה. מדוע לאחר שמונה-עשרה שנה דווקא? איננו יודעים, אבל עלה בדעתי שהמשפחה פנתה שוב לרשויות לאחר שמונה-עשרה שנה, מפני שאז קיבלו כנראה צו גיוס לילדה, שהיתה אמורה להיות מתה מזה שמונה-עשרה שנה. האם אפשר להאשים את המשפחה בכך שאיבדו את האמון ברשויות המדינה וחשדו שבתם הועלמה במתכוון?

אני מתקשה להבין את הזעם על המשפחות שילדיהן נעלמו, ועל ההאשמות נגדם, כאילו הם ממציאים דברים כדי להעליל עלילות דם על אשכנזים, וכיו"ב. האם מישהו מהמטיפים להורי הילדים הנעלמים ולבני משפחותיהם, היה מוכן להתייחס בשוויון נפש להיעלמות של ילדו "בגלל אי-סדרים" ולראות בכך הסבר מספק? או שהיה ממשיך לחפש את ילדו כל חייו, כפי שעשו רבים מאותם הורים, שקיבלו תעודות פטירה רק לאחר שנים רבות, ולא תעודות מהימנות במיוחד?

אני עצמי התוודעתי לסיפורם של ילדים תימנים שנעלמו לפני כחמישים שנה, בעקבות היכרות עם משפחה שבתה הבכורה נעלמה לאחר שאושפזה בבית חולים, ובניגוד למקרה של ידידה, ההורים לא מצאו שום מידע על גורלה, למרות שעשו הכל כדי לברר את גורל בתם: לא תעודת פטירה, לא קבר, לא כלום. כיום ההורים כבר אינם בחיים, והם היו משוכנעים שבתם נמסרה לאימוץ וחיפשו אותה כל חייהם. את הבן שנולד לאחר היעלמות התינוקת ילדה האם בבית והחביאה מתחת למיטה מפחד שיילקח ממנה גם כן. אחריו נולדו לה עוד שבעה בנים ובנות. כל הילדים גדלו לתפארת ולמיטב ידיעתי כולם אנשים בריאים ובעלי משפחות, כיום בשנות הששים והשבעים לחייהם, ועדיין חיים את השבר של היעלמות אחותם שהעכירה את חיי הוריהם. מדוע אי אפשר להתייחס אליהם לפחות בחמלה? מה פשעם? שהם אינם משלימים עם מה שאי אפשר להשלים איתו?

והרי כפי שמראה שאער מעודד בסרטה, וכפי שאנו יודעים מעדויותיהן של אחיות שטיפלו בילדים, לא הקפידו לוודא שזהות הילדים תישמר, כדי שאפשר יהיה להחזירם למשפחות, וילדים שהוריהם לא נמצאו נמסרו לבתי יתומים ומשם אומצו, ככל הנראה בעיקר על ידי משפחות יהודיות דתיות בארצות הברית. אי אפשר לקבל בשוויון-נפש את ההסבר ש"הפלסטרים עם פרטי הזיהוי נפלו כשרחצו אותם" וכיו"ב. האם לא יכלו לסמן את הילדים בסרט על ידם כפי שסימנו תינוקות בכל מחלקת תינוקות? כיצד דווקא ילדי עולים לא סומנו בצורה ראויה – ואכן לא רק ילדי עולים מתימן נעלמו באותן שנים, גם ילדי עולים מארצות אחרות.

מעדויות הרופאים והאחיות בוועדת שלגי (פעלה בין השנים 1995-1988) מובא הסבר מזעזע לכך שלא אפשרו להורי הילדים שנפטרו בבתי החולים לראות אותם ולקחתם לקבורה בעצמם: רופאים ואחיות העידו על נתיחת גופות הילדים ללא אישור וללא סמכות, ובצורה שהשחיתה את הגופות לחלוטין. זה חלק מאותו זלזול בהורי הילדים שנבע מגזענות, כפי שעולה גם מאמירות חוזרות של האחיות והרופאים שהעידו, שההורים לא התעניינו בילדים כי היו להם עשרה ילדים, בעוד שבמקרים המוכרים לי, כמו במקרה של ידידה ג'ובני, נלקחו מהאמהות דווקא ילדים בכורים, הילד או הילדה היחידים שהיו להם באותו זמן.

כשקראתי כעת את מאמרו של אהוד עין-גיל, שבעצמו חקר ופירסם בזמנו כתבות נרחבות בנושא ב"הארץ" יחד עם יגאל משיח, היתה לי תחושה של טלפתיה. כבר שנים אני שואלת את עצמי מדוע לא רק ממשלות מפא"י והעבודה, שהואשמו בחטיפת ילדי עולים מתימן ומסירתם לניצולי שואה, ללא ספק האשמת-שווא, התנגדו כל כך לחקירת הנושא, והניחו לבער ארכיונים שהחזיקו חומרים מהמעברות ויכלו אולי לשפוך אור על הנושא, אלא גם ממשלות הימין היקשו על בירור העניין, כאשר כבר עמדו לרשותנו בדיקות דנ"א מהימנות. ואכן אהוד עין-גיל עומד על כך, שהשרים הרלוונטיים לשאלת הילדים הנעלמים, שרי הפנים, הבריאות והרווחה בשנים הרלוונטיות, היו שרי המפד"ל ואגודת ישראל, כלומר, אותן מפלגות שעדיין נמצאות בקואליציה השלטת, שנים רבות אחרי שמפא"י ויורשתה מפלגת העבודה כמעט נעלמו מהמפה הפוליטית, וכאשר חברי הכנסת הנוכחיים של מפלגת העבודה, כמו נעמה לזימי, אוהדים לעניינם של ילדי תימן וילדי עדות אחרות שנעלמו, וסופגים עלבונות על עמדה אנושית זו.

ויתרה מכך – אימוץ ילדים שהועברו לבתי יתומים על ידי משפחות דתיות בארצות הברית, בתיווכם של רבנים, כפי שעולה מהעדויות שנאספו, הזכיר לי דווקא פרשת חטיפה מאד מפורסמת מילדותי, חטיפתו של הילד יוסל'ה שוחמכר, שסבו החרדי הבריח לארצות הברית כדי למנוע מהוריו להעניק לו חינוך חילוני. האם ייתכן שילדים תימנים הועברו במכוון, בתיווכם של רבנים, כפי שעולה מהעדויות, למשפחות דתיות בארצות הברית, כדי למנוע מהם לעזוב את הדת בישראל החילונית? אולי דווקא רבנים, ולא מפא"י המושמצת, העלימו את ילדי תימן ודאגו שיאומצו בארצות הברית ויקבלו חינוך דתי או אפילו חרדי?

מאז שצפיתי בסרטה של שאער מעודד, ושוב קראתי על היעלמות ילדי תימן והשמועות שרחשו בעניין, על רב שמוכר ילדים תימנים למשפחות אמריקניות, המחשבה הזו איננה מניחה לי. אולי לא רק ההאשמות, אלא גם החקירות, לא התנהלו בכיוון הנכון, וזו איננה סיבה להניח לעניין, אלא לחקור מחדש, בכיוונים אחרים.  

פגיעה נוספת בהתיישבות החקלאית

 

לא כל כך רציתי להתייחס לרפורמת החלב של סמוטריץ', כי חשבתי שאני לא מכירה מספיק את הפרטים ולא יכולה לשפוט וזה לא תחום שאני עוסקת בו, ורק כשראיתי את הכתבה של ישראל רוזנר בערוץ כאן 11 הבנתי שכמו בהרבה דברים אחרים, זו איננה מחלוקת על שיטה כלכלית נכונה או בלתי נכונה, אלא כמו רוב הדברים שעושה ממשלת החורבן ובצלאל סמוטריץ' ומפלגתו בפרט, זו מחלוקת על אנושיות, שמטבעה היא איננה מושלמת, מול רשעות עם נימוקים מושלמים. אכן מחיר החלב ומוצריו בישראל גבוה בהרבה מהמחירים באירופה, ואכן משק החלב בישראל מאורגן בשיטה סוציאליסטית ריכוזית שהנהיגה מפא"י, עם מכסות ייצור ומחיר קבוע, ואכן במדינות אירופה הכל מאורגן אחרת, ולרוב זה טוב ללמוד מאחרים, אבל למרות זוועת המלחמה באוקראינה, ברוב מדינות אירופה אין מלחמה, ואין התקפות טילים ואין ארגון טרור אכזרי מעבר לגבול שפלש לעוטף עזה ורצח ילדים וקשישים וגברים ונשים ללא הבחנה והותיר את כל תושבי המדינה המומים וכואבים, אבל יותר מכולם את תושבי עוטף עזה, אנשי הקיבוצים והמושבים, חקלאים שהאכילו את מדינת ישראל כולה בחיטה שלהם, בתפוחי האדמה שלהם, בביצי התרנגולות שבלוליהם ובחלב הפרות שברפתותיהם, שעבדו קשה כל חייהם ושמרו על גבולות המדינה למרות שספגו אינספור טילים ופצצות מרגמה, ונאחזו בקרקע ככל יכולתם, ודווקא עכשיו, אחרי הטבח והמלחמה וההרס הנורא, כשהם פצועים וחבולים ונאבקים להשתקם, נזכר סמוטריץ' לערוך רפורמה שעלולה לפגוע בהם קשות. אם רצה סמוטריץ' לערוך רפורמה במשק החלב, מדוע חיכה יותר משלוש שנים, לשלהי הקדנציה של הממשלה? מדוע נזכר רק עכשיו? ודווקא אחרי שסופסוף נגמרה המלחמה, וישובי עוטף עזה וגבול הצפון מנסים להשתקם?

האם האיש הזה, שיש לו אשמה כה כבדה בטבח, כי הוא זה שדאג להעביר כוחות צבא מעוטף עזה ליהודה ושומרון, ולהותיר את ישובי עוטף עזה חשופים לגמרי לחמאס, שאותו הגדיר כנכס, החליט להתנכל למי שהם קורבנות המדיניות שלו, לא פחות משהם קורבנות החמאס? ואין מדובר כאן רק בהתנכלות לקיבוצים הרחוקים מלבה של הממשלה. מושבים רבים בעוטף עזה תומכים בליכוד, ובין תושביהם רבים בעלי הרפתות הקטנות שעלולים להיפגע קשה מהרפורמה.

אכן השיטה שהנהיגה מפא"י היתה ריכוזית וסוציאליסטית ומיושנת, וגורמת למחירים גבוהים לחלב ומוצריו בישראל, אבל זו היתה שיטה שנועדה לאפשר למדינת ישראל הצעירה והענייה של ראשית ימי המדינה להתמודד עם מצב המלחמה והצורך להבטיח את פרנסתם של היושבים בגבולות ואת ייצור המזון במדינה. כן, מפא"י דאגה להתיישבות העובדת, לחוזקה וליציבותה, וכך נפגע חופש העיסוק והמחיה בישראל התייקרה, אבל גבולות המדינה נשמרו וההתיישבות בהם התקיימה ולעתים גם שגשגה. האם מצבנו הבטחוני השתנה מאד מאז קום המדינה? האם מישהו חושב כך אחרי השביעי באוקטובר? מדוע הממשלה האיומה הזו שהמיטה עלינו אסון נורא, חייבת גם להתעלל בקורבנותיו, במקום לחבק אותם ולתמוך בהם? לא זו בלבד שהיא מסרבת לחקור את האסון, לקבל עליו אחריות, שלא לדבר על להתפטר ולהניח את ניהול המדינה לטובים ממנה, במקום לדאוג ולשקם, במקום לחבק ולטפח את קרית-שמונה ומטולה, מנרה וכפר-יובל, בארי וכפר-עזה, אורים ויכיני ובטחה, היא עושה הכל לפגוע בהם. לו פעלה הממשלה לרפורמה כזו בראשית כהונתה, במקום לפעול להרס מערכת המשפט, אפשר היה אולי להצדיק זאת, אבל כעת, לאחר הטבח והמלחמה, זו הוספת חטא על פשע, ממי שהפקיר להרס וחורבן התיישבות של מאה שנה שהקימה מפא"י, כן מפא"י השנואה והמושמצת, שבוחרי הליכוד נלחמים כעת בכל מאודם לשמר את מכסות הביצים והחלב שלה, את השיטה המפא"יניקית הזו שפרנסה אותם עשרות שנים והפכה את ישוביהם לסיפור הצלחה, וכעת האיש שהרבה מתחת לאחוז החסימה רוצה להרוס, כאילו לא די במה שהרס עד כה, כמובן בתמיכתו המלאה של בנימין נתניהו, שהוא שורש כל רע.  

יולי אדלשטיין בראיון לרוני קובן

 

יולי אדלשטיין הגיע לראיון עם רוני קובן בתכניתו "פגישה" בערוץ כאן 11, על תקן הליכודניק האידיאליסט של פעם, שהודח מכהונתו כיו"ר וועדת חוץ וביטחון מאחר שסירב לקדם חוק השתמטות לחרדים, אבל ככל שהראיון נמשך, הצטיירה דמות שונה מזו שאדלשטיין ניסה להציג, ואתייחס לשני עניינים שהועלו בראיון, שבהם, בניגוד לדמות שניסה אדלשטיין להציג, הצטיירה דמות אחרת לגמרי.

העניין האחד הוא מעצרן של שלוש נשים שהניחו בבית הכנסת בו מתפלל אדלשטיין עלונים שקוראים להשבת החטופים, ומאוחר יותר נעצרו בביתן והחזקו בתחנת המשטרה אזוקות במשך תשע שעות.

"הן אומרות שהן הוחזקו תשע שעות אזוקות. אני לא הייתי מסתמך עליהן", אמר אדלשטיין, וסיפר כי אחת מהנשים האלה נכנסה לשירותים במקום העבודה של אשתו ותלתה שם מודעות עם תמונתה, ולכן איננו מאמין לדבריהן. כשסיפר על כך ניכר בו שהוא זועם על הנשים האלה. זה היה כל כך מגעיל, הוא אמר, וברור שציפה מהמראיין והצופים גם יחד לחוש גועל כלפי האשה הזו ובעצם כלפי שלוש הנשים.

רוני קובן כדרכו המשיך בשאלות שהכין מראש ולא התעכב על הנקודה, שמבחינתי לפחות, היתה מידע חדש ולא ידוע – שכאשר אדלשטיין דאג שידווחו למשטרה ששלוש הנשים פרצו כביכול לבית הכנסת באופן לא חוקי – למרות שהן פשוט נכנסו לבית הכנסת כשהיה פתוח כדי להניח שם את העלונים, כפי שנוהגים אזרחים רבים שמניחים בבתי כנסת עלונים ומודעות למיניהם, וגרם בכך למעצרן ואיזוקן למשך שעות – כבר היה לו חשבון פתוח לפחות עם אחת מהן, ולכן היה לו מניע ברור להתנקם בהן ולגרום שהמשטרה תתאנה להן ותטיל עליהן אימה כאילו היו עברייניות. והמידע הזה בהחלט סותר את הרושם שניסה ליצור בראיון ובכלל, כאילו לא היתה לו שום מעורבות במעצרן של הנשים, כי כדבריו הוא איננו נותן פקודות למשטרה. אבל המשטרה עצרה את הנשים כפורצות ומסיגות גבול, מאחר שמישהו דאג ליצור אצל המשטרה רושם כזה, והמישהו הזה יכול היה להיות רק אדלשטיין. גבאי בתי כנסת ובאי בתי כנסת רגילים לאנשים שנכנסים ומניחים עלונים שונים ומשונים בבתי הכנסת, גם אם אינם מתפללים במקום, ואינם נוהגים להזעיק את המשטרה במקרים כאלה. אם קודם לכן חשבנו שאדלשטיין התרגז רק על הנחת העלונים לשחרור החטופים בבית הכנסת שבו הוא מתפלל, כעת מתברר שהיה לו מניע אחר, כעסו על מודעות – מן הסתם לשחרור החטופים – שתלתה אחת הנשים בשירותים במקום עבודתה של אשתו, עם תמונתה של אשתו.

אני מניחה שאדלשטיין רצה כבר אז להתלונן במשטרה, ואולי היתה לו סיבה מוצדקת להתלונן, על כך שפגעו באשתו רק משום שהיא נשואה לו, שהרי איננה אשת ציבור ולא בעלת תפקיד ממלכתי, ואם המודעות היו פוגעניות ומבזות, אפשר להתלונן על ביזוי ועל לשון הרע ואולי גם על הטרדה -הכל תלוי מה בדיוק היה באותן מודעות, כמה מהן נתלו, וכמה עוגמת נפש גרמו. אבל אדלשטיין לא התלונן על מה שבאמת הרגיז אותו, כנראה משום שאשתו העדיפה שלא להתלונן, כדי לא למשוך תשומת לב נוספת לעניין, ולכן ניצל את ההזדמנות שהנשים הניחו עלונים בבית הכנסת שלו, כדי להתנקם בהן, שהרי לפי עדות עצמו היה לו מניע להתנקם, ואי אפשר היה לטעות בזעמו הרב על אותן נשים. בקיצור, אינני מכירה את אותן נשים ומה בדיוק עשו, והאם נהגו שלא כראוי, אבל ברור שמעצר השווא שלהן למשך תשע שעות כשהן אזוקות, בעקבות הנחת העלונים לשחרור החטופים בבית הכנסת, היה פעולת נקם של אדלשטיין שבה ניצל לרעה את מעמדו הציבורי, שכן כפי שהעיד על עצמו בראיון עם קובן, היה לו מניע לנקום בהן, ובדבריו הוא ביקש להרשיע את הנשים שנעצרו, אבל בעצם הרשיע את עצמו.

העניין השני שעלה בראיון נוגע לכלל הציבור, והוא סירובו של אדלשטיין במרץ 2020 לציית לפסיקת בג"ץ לכנס את מליאת הכנסת ולאפשר בחירת יו"ר כנסת אחר כבקשת 61 חברי כנסת מהאופוזיציה, בעקבות תוצאות הבחירות. אדלשטיין סירב לפסיקת בג"ץ, התפטר מכהונתו והותיר את הכנסת ללא יו"ר שיוכל לכנס את המליאה, וזאת כדי לאפשר לבנימין נתניהו זמן נוסף ללחוץ על בני גנץ לפרק את סיעתו ולהצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כפי שאכן קרה לבסוף.

בראיון עם רוני קובן תיאר אדלשטיין את בג"ץ כמי שפעל נגד החוק, ואת עצמו כצדיק הדור, שפעל רק לטובת מדינת ישראל, ובזמן משבר איפשר את הקמתה של ממשלת אחדות כביכול, למעשה ממשלת ליכוד נוספת בראשות נתניהו ובשותפות עם בני גנץ המרומה והמשוטה, שנתניהו לא התכוון לרגע לקיים את ההסכם איתו. את התרגיל המלוכלך שעשה אדלשטיין לטובת נתניהו והליכוד – ולא לטובת מדינת ישראל - תוך הפרת פסיקת בג"ץ, אך ורק כדי לאפשר לנתניהו לסכל את תוצאות הבחירות ולהמשיך את שלטונו ושלטון הליכוד, תיאר אדלשטיין בראיון עם קובן תוך היפוך היוצרות, כאילו בג"ץ הוא שפעל באופן לא חוקי ולא ראוי, בעוד שהוא עצמו פעל כביכול רק לטובת המדינה, שהרי לפי תפיסתו טובת המדינה וטובת נתניהו והליכוד חד הם. וכאילו לא די בכך, הוסיף אדלשטיין והלין על כך ששופטי בג"ץ לא ביקשו ממנו סליחה, על כך שהעזו לפסוק שעליו לכנס את הכנסת לבקשת 61 מחבריה, ולא לעכב את כינוסה כדי לסייע לנתניהו להישאר בשלטון.

לאור האופן שבו הצטייר אדלשטיין בראיון, כמי שמנצל את מעמדו הפוליטי, הן לקידום האינטרסים הפוליטיים של מפלגתו, והן לחיסול חשבונות עם אזרחים פרטיים שנפגע מהם, מוזר שקובן שאל אותו האם לאור הדחתו מראשות ועדת חוץ וביטחון יתמודד במפלגה אחרת או יישאר בליכוד. ברור שאדלשטיין יישאר בליכוד, שהרי הוא חולק עם מפלגתו ועם ראש מפלגתו את אותם מאפיינים: חוסר יכולת גמור להבחין בין אינטרסים מפלגתיים ואישיים לאינטרס המדינה ובלבול גמור ביניהם, ושימוש פסול במשטרה לצורך נקמנות אישית ודיכוי מתנגדים לשלטון בשיטות לא דמוקרטיות. הליכוד בראשות  נתניהו ראוי לאדלשטיין, ואדלשטיין לגמרי ראוי לליכוד בראשות נתניהו.

  

 

 

אין סגירת מעגל

 

אני שמחה שכבר אין חטופים ישראלים בעזה, לא חיים ולא חללים, אבל אני לא מרגישה באמת הקלה. יותר מארבעים חטופים שנחטפו בחיים והיה צריך להחזירם במהרה לישראל, כי כמעט כולם היו אזרחים שנחטפו ממיטתם, נרצחו בשבי או נהרגו מהפצצות צה"ל, בגלל שממשלת החורבן העדיפה להפקירם בשבי במקום להפסיק את המלחמה, שבחודשים הראשונים היתה הכרחית, אבל כבר בשנת 2024 הפכה למלחמה להנצחת שלטון נתניהו ותו לאו. כבר בחודשים הראשונים הוצע לישראל להכניס לעזה כוחות מצריים ואמירתים לצד כוחות של הרשות הפלשתינית, כדי להחליף את שלטון חמאס, ונתניהו התנגד לכך, והמשיך במדיניות הקודמת שלו – לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, ולדבר דיבור שקרי על "לא חמאסטן ולא פתחסטאן" בידיעה שאפשרות שלישית איננה קיימת, וללא החלפת החמאס ברשות הפלשתינית, חמאס יישאר ברצועה, שזה בדיוק מה שקרה. בוודאי שהמשך המלחמה היה מיותר ורצחני, עבור העזתים ועבור הישראלים כאחד, וגרם לאובדן גדול בחיי אדם, עשרות חטופים ומאות חיילים שחייהם הוקרבו לשווא, רק לצורך ההישארות בשלטון, כדי להשאיר את הימין הלאומני בממשלה וכדי להקשות על ההתנגדות לשלטון נתניהו, כאשר חלק ניכר ממתנגדי הממשלה גויסו לתקופות מילואים ארוכות מאד, ואווירת המלחמה הכבידה מאד על המחאה נגד הממשלה. לאובדן המיותר הזה בחיי אדם, שלא הביא שום ניצחון מוחלט, שום סילוק חמאס ושום יעד שקרי אחר שנתניהו מכר לציבור, אין כפרה, ואין סגירת מעגל. זהו חור שחור של מוות, שאליו נוספו אובדן של מיליארדי שקלים שנגרעו משיקום המדינה מאסון השביעי באוקטובר ומאיכות חייהם של אזרחי ישראל, ופגיעה אנושה במעמדה הבינלאומי של ישראל, בשל פשעי המלחמה בעזה, הרג כשבעים אלף איש שמרביתם ככל הנראה אזרחים, והרס מטורף של הישובים ברצועה, שנועד להתנקם בעזתים, לא על הסבל שגרמו לאזרחי ישראל, שלא עניין את הממשלה האטומה כהוא זה, אלא על כך שחשפו את עליבותה וכשלונה האדירים של ממשלת נתניהו, שהתיימרה להגן על תןשבי ישראל ולחזקם, אך בפועל הביאה עליהם את הגרוע באסונות, ומלבד זאת הזינו ההרג וההרס המטורפים ברצועה את הזיות ההתנחלות של קואליציית נתניהו, שכל אדם שפוי הבין שאין שום היתכנות לממשן.

לאובדן הנורא הזה, שנוסף על מחדל השביעי באוקטובר, שנתניהו ושריו מנסים לחפות עליו על ידי פשע נוסף של הפצת שקרים ועלילות דם על אחרים, במיוחד על אלה שניסו למנוע את האסון, ואת התמשכות המלחמה לאחריו, אין כפרה ואין פיצוי. זהו פצע פתוח שכך יישאר. לצערי גם אם תתממש כותרת המאמר הראשי ב"הארץ" היום, "המעגל ייסגר כשתתפטרו", כמובן כשממשלת השביעי באוקטובר תלך הביתה, המעגל לא ייסגר לצערי, כי האובדן לא יפוצה, והפצע הנורא לא יירפא. כמובן שעד סילוקה של ממשלת החורבן כלל אי אפשר להתחיל לשקם את המדינה, והפצעים והנזקים רק הולכים ומתרבים, שהרי הממשלה רק דוהרת יותר ויותר בנתיב ההרס, בתקוה להרוס את מערכת המשפט, לסגור את גלי צה"ל, לפגוע בתאגיד השידור ובתקשורת החופשית, וכמובן לחסל את המחאה ואת ההתנגדות לשלטון, בתקוה להנציח את שלטונה של ממשלת הדמים.

את השבת החטוף האחרון ניסה נתניהו לנצל כדי להציג את עצמו כמשיב החטופים, בניגוד גמור לאמת. אפשר היה להשיב את החטופים בקיץ 2024 ולהציל כך את חייהם של רבים מהם, ובוודאי שאפשר היה להמשיך בשלב השני והשלישי של תכנית ביידן-טראמפ לסיום המלחמה והחזרת כל השבויים עם עליית טראמפ לשלטון בינואר 2024, אך לאחר השלב הראשון שבו הוחזרו 25 חטופים חיים ושמונה גופות, סירב נתניהו לסגת מהרצועה כפי שהתחייב ומנע את המשך קיום ההסכם. את רוב האנשים שלחמו לשחרור החטופים כמו שר הביטחון יואב גלנט וראש השב"כ רונן בר הוא פיטר, ואת ניצן אלון שנשאר עד הסוף הוא מנסה להעלים מהתמונה ולהציג את עצמו כמשיב החטופים. שותפיו המבחילים כאורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ', שיש להם אחריות עצומה לאסון השביעי באוקטובר, שכן הם אלה שפעלו להעביר כוחות צבא מעוטף עזה ליהודה ושומרון, תוך הפקרה מזעזעת של ישובי עוטף עזה לאכזריות החמאס, והפקרה מתמשכת של החטופים לסבל ומוות לצורך המשך הזיית ההתנחלות בעזה, מנסים כעת לרומם ולהלל את כל מי שמנע את שחרור החטופים והפקירם, בטענות חסרות שחר שמי שפעל לשחרור החטופים עיכב את שחרורם, ובכך הם מתנערים כמובן גם מאחריותם שלהם גם לאסון השביעי באוקטובר וגם להפקרת החטופים.

"לא תהיה כל כפרה על מחדל ההפקרה", נהגו לקרוא בהפגנות להשבת החטופים, ההפגנות שרוממו וחיזקו את רוחם של החטופים בשבי והניעו את נשיא ארצות-הברית לפעול לשחרורם בהצלחה. כעת חשים הרבה מפגינים שצריך לשנות את הקריאה, אבל בעיניי הקריאה הזו נשארה נכונה, כי סיום המלחמה והשבת החטופים בלחצו של נשיא ארצות הברית – ובניגוד לשאיפת נתניהו להמשיך את המלחמה, לא ריפא את חטא ההפקרה ואת תוצאותיו הכה קשות. מחדל ההפקרה עדיין מדמם ואין לו תרופה. אין כפרה על מות החטופים שהממשלה הפקירה. איו כפרה על מחדל ההפקרה, לא היתה קודם וגם עכשיו אין.