אין אחדות עם מבקשי נפשנו

 

מאז שנודעו תוצאות הבחירות ניסיתי להרגיל את עצמי לרעיון של ממשלת אחדות בין נתניהו לאיזנקוט, למרות שאיפתי לממשלה יהודית-ערבית, שהיא בעיניי המתכון היחיד לתיקון. אבל לאחר כמה ימים של האזנה להתבטאויות של אנשי נתניהו, ובפרט ההפגנה אתמול של יקירי השלטון מול ביתו של איזנקוט, אני מבקשת רק הקמת ממשלה עם המפלגות הערביות, בכל מחיר, ואם החרדים ירצו להצטרף – יבורכו, אפילו תמורת פטור מגיוס.

בשום אופן אי אפשר יותר להשאיר בשלטון את אוכלי המוות בהנהגת ראש המסיתים נתניהו, וכל שופכי דמו של רבין שמבקשים כעת את נפשו של איזנקוט ואת נפש כולנו, ושואפים להישאר בשלטון באותה דרך שבה עלו לשלטון – על ידי הסתה חסרת מעצורים שהם מקווים שתביא לרצח היריב ולשיתוק תומכיו על ידי הטלת אימה עליהם. אנחנו לא עם אחד, ואין לנו שום מכנה משותף עם מי שמעריצים את היטלר על רצח משפחותינו ומבקשים לרצוח גם אותנו. מי שרוצים לעשות לנו אושוויץ וסוביבור אינם שותפים ואינם בני עמנו. אולי הם בני עמו של היטלר. לפחות כך הם נשמעים.

מי שצועקים לאיזנקוט שרצח את בנו ומאיימים על חייו וחיי אשתו בשליחות פטרוניהם נתניהו ולוין, חייבים לעוף מכל גוף שלטוני ולעמוד לדין על הסתה רצחנית. מי שמתנהג כך למשפחה שכולה איננו רשאי לנפנף בהיותו משפחה שכולה. מי שלועג לשכול של הזולת פסול לעדות.

אני שומעת וקוראת את אנשי מכונת הרעל המכנים את איזנקוט קוף או איזנקוף ובא לי להקיא מרוב גועל. במשך שנים הציג הליכוד את עצמו כפטרונם של המזרחיים המדוכאים, אבל כעת, כאשר המפלגה הגדולה בגוש השינוי מונהגת על ידי יוצא מרוקו – שמעולם לא עשה עניין ממוצאו, אפילו לא כאסטרטגיית בחירות - מתגלה פרצופם האמיתי של הביביסטים: גזענים מחליאים, שאינם מאמינים שיוצא מרוקו מסוגל לחשוב בעצמו ולהנהיג, גם אם הם עצמם יוצאי מרוקו, כמו מלחך הפנכה הצבוע והדוחה אבישי בן-חיים, שאי אפשר לשכוח את צחוקו הבהמי למשמע דברי בן מינו שכינה את איזנקוט קוף. הם אינם מרוקאים גאים אלא עבדים נרצעים של אשכנזי קמצן וגזען שבז להם ולהתרפסותם כלפיו – ובצדק, כי הם אנשים בזויים.

גזענות היא תכונה טוטאלית, היא מבנה נפשי והשקפת עולם. מי שגזען כלפי ערבים, יגלה גזענות גם כלפי אחרים, ואפילו אם מוצאו זהה לשלהם. מי שמאמין שתכונותיהם של בני אדם הן פרי מוצאם, ולא פרי אישיותם, איננו מסוגל לראות אנשים כיחידים, אלא כחלק מקולקטיב בלבד. הוא איננו מסוגל להתייחס לאדם לגופו, אלא על פי התכונות שהוא מייחס לו, ואם המציאות איננה מתאימה לדימוי שבראשו, הוא ממציא לעצמו מציאות אחרת: מי ששנאת אשכנזים היא תמצית עולמו, ממציא לעצמו שנתניהו הוא מזרחי, אבל בראש וראשונה ממציא לעצמו את נתניהו כגאון וכמלך, כי בעיני עצמו רק סגידתו לנתניהו מעניקה לו ערך עצמי. השנאה הגזענית והסגידה למנהיג הגזען פועלות יחדיו ומחזקות זו את זו: ככל שהשנאה כלפי אשכנזים עזה יותר, ורגשי הנחיתות כלפי אשכנזים עמוקים יותר, כך גוברת ההערצה העיוורת למנהיג האשכנזי הגזען. לכאורה פרדוקס, אבל תוצאה בלתי נמנעת של נפש גזענית, ששנאתה לזולת מקורה בראש וראשונה בשנאה עצמית. השנאה החולנית לערבים מקורה בחוסר היכולת לקבל את עצמך כיוצא ארצות ערב, וכאדם בזכות עצמו. מי ששונא את עצמו משוכנע שהוא שנוא על אחרים. לאיזנקוט, שהיה תמיד אהוב על זולתו, אין רגשי נחיתות ואין צורך בשנאה. השנאה שנתניהו ואנשיו מלבים נגדו היא שנאתם לעצמם ואמונתם, שבולטת כל כך אצל נתניהו הפרנואיד, שכולם שונאים אותם וכולם נגדם, פרנויה ששום גילוי של אהבה איננו יכול לרפא. לא במקרה נתניהו איננו מסוגל לקבל שום ביקורת ומכור לפולחן אישיות ממכר, שנזקק להעצמה אינסופית, כפי שכל התמכרות נזקקת ללא הרף להגדלת המינון. הוא איננו חדל לאיים שסילוקו מהשלטון יביא לאסון, אך הוא זה שהביא על ישראל לא אסון אחד, אלא שורת אסונות הולכים וגדלים: מנהרת הכותל, המרמרה, אסון הכרמל, אסון מירון, ומעל כולם אסון השביעי באוקטובר. מוטב להתעלם מאיומיו, ובפרט מהאיום שסילוקו מהשלטון יביא תוך זמן קצר לחזרתו לשלטון ברוב גדול, כאילו מי שמאסו בו בכל לבם יהפכו פתאם לאוהביו. את האסונות הוא כבר הביא עלינו. כעת עלינו לסלקו כדי שנוכל להירפא.

 

שביבי תקווה

 

לפעמים התקווה צומחת דווקא ממחוזות היאוש. בעודי בולעת מאמרים וכתבות אחוזי יאוש שמתארים כמה גוש השינוי הצטיין במערכת הבחירות ובכל זאת הפסיד, או לפחות לא ניצח, אני מבחינה במהרה באבחנות שגויות שמתחילות להפוך לקונספציה, שביסודה עומדת טענה שמערכת הבחירות של גוש השינוי נוהלה בצורה המיטבית, ולכן בכל מערכת בחירות נוספת הוא ייכשל עוד יותר. אבל  האמת שונה: מערכת הבחירות של גוש השינוי כלל לא נוהלה היטב. על חלק מהדברים כבר כתבתי, וחזרתי וכתבתי, אבל תמיד טוב לחזור על דברים שסותרים טענות שגויות.

גוש השינוי אמנם ערך הסכמי עודפים, אבל לומר שהוא הגיע לבחירות מאורגן היטב, יותר מגוש נתניהו, זו אמירה מופרכת לגמרי, כי הסכמי עודפים זה חשוב, אך זה איננו העיקר במערכת בחירות, ובפרט כשהיריב הוא גוש שדבק עשרות שנים במנהיגו ורואה בו אדם שאין לו תחליף. לרוץ מול גוש נתניהו מבלי להתאחד מאחורי מנהיג מוסכם, רצוי זה שמפלגתו היא הגדולה ביותר ושסיכוייו לעמוד בראש הגוש הם הטובים ביותר, זו מכשלה שמונעת ניצחון. וזה בדיוק היה המצב בגוש השינוי: חוץ מאיזנקוט שחצה את רף עשרים המנדטים, והיה גיבוי לציפיותיו לעמוד בראש הגוש, בנט הריץ את עצמו לראשות הממשלה בתמיכת לפיד, ליברמן הריץ את עצמו, ובשולי הגוש השתרך מגלומן נוסף, יועז הנדל, שאף הוא ביזבז לגוש קולות נחוצים. איש מהם לא גרף כמות של קולות שהצדיקה את היומרה, וכולם הזיקו לאיזנקוט, במיוחד אביגדור ליברמן, שבסופו של דבר השיג רק שבעה מנדטים, ויצר תחושה שאין לגוש שום מצפן, שאיש איש לנפשו וכל אחד מאמץ אסטרטגיה אחרת ופונה ליעד שונה, ושכולם נלחמים בכולם. שוב ושוב ביקשו תומכי הגוש מראשי המפלגות בו להגיע להסכמות, אך כשכל ראש מפלגה בגוש מריץ את עצמו לראשות הממשלה, כמעט בלתי אפשרי להתחרות בגוש נתניהו, המלוכד בהתלהבות ממנהיגו ודבק בו בכל מאודו. כדי לנצח צריך מסר אחיד. בנט, שאין לו מושג קלוש על הונגריה, תבע את מנהיגות הגוש בטענה שהניצחון בהונגריה הושג בזכות היותו של פטר מדיאר איש ימין. לו הבין באמת מה קורה בהונגריה, היה יודע ששיטת הבחירות שם אזורית-רובנית, בדומה לאנגליה וצרפת, והניצחון הושג בזכות התלכדות של כל מתנגדי אורבן מאחורי מועמדותו של מדיאר. לו היו מפצלים את תמיכתם בין מנהיגים שונים כמו גוש השינוי בישראל, היו בהכרח מפסידים שוב לאורבן. כמו כן, לו הכיר בנט ולו מעט את הימין האירופי, להבדיל מהימין הקיצוני הישראלי שבנט משתייך אליו, היה מבין שמדיאר מייצג בעיקר ימין כלכלי שתומך בשיתוף פעולה הדוק עם האיחוד האירופי, ולא שום דבר שדומה למזכיר מועצת יש"ע ועמדותיו בעניין ארץ ישראל השלמה. לו רצו אנשי גוש השינוי ללמוד באמת מנצחונו של מדיאר, ולא רק לפמפם את עצמם, היו מבינים שראשית כל עליהם להתאחד מאחורי מנהיג אחד, מועמד יחיד לראשות הממשלה, ולדבוק בו בעקביות, ולא להסביר שהם טובים ממנו, בוודאי לא להכפיש ולבזות אותו, כפי שהתייחס ליברמן לאיזנקוט. גם הוויכוחים על הדרך צריכים להתנהל בפגישות פנימיות ולא בכיכר העיר, שם הציג גוש השינוי יד איש ברעהו.

התפעלות יתרה היתה גם מהישראלים שהגיעו להצביע. אמנם הגיעו כמאה אלף ישראלים להצביע למרות מחירי הטיסות המופקעים, אך בחו"ל חיים כשמונה מאות אלף ישראלים, כלומר שרק כשמינית מהישראלים החיים בחו"ל הגיעו להצביע. זה לא מעט, אבל רק חלקם הצביעו לגוש השינוי. חלקם, כמו בכל מערכת בחירות, הגיעו כדי לחזק את נתניהו והמפלגות החרדיות, שלמרבה הצער מצביעיהן עדיין נחושים ומחויבים יותר מתומכי גוש השינוי. כמו הקמפיין המגוחך של נפתלי בנט, שהלהיב בעיקר אותו עצמו, גם ההתלהבות ממצביעי גוש השינוי שנוהרים כביכול מחו"ל להצביע היתה מאד מוגזמת. לכן כלל לא בטוח שבבחירות חוזרות אנשים לא יגיעו להצביע. נכון שחלק מהמגיעים מחו"ל אמרו שהם מגיעים להצביע פעם ראשונה אחרי שנים רבות, אבל אחרים אמרו שהקפידו להגיע לכל מערכת בחירות, ולכן אם תהיה מערכת בחירות נוספת, לא בטוח שיגיעו פחות. אולי דווקא יגיעו יותר אנשים, שיבינו שמחנה השינוי זקוק להם כדי להצליח באמת לשנות. ואם אכן יצליח גוש השינוי להשתלט על הכנסת ולחוקק חוקים חדשים, כדאי מאד שיעביר חוק שיאפשר לאזרחים ישראלים להצביע גם בחו"ל בשגרירויות ובקונסוליות, כפי שיכולים לעשות אזרחי מדינות דמוקרטיות כמו ארצות-הברית וצרפת כל עוד יש להם דרכון בתוקף. חוק כזה יכול באמת לשנות את תמונת ההצבעה.

ככל שחשבתי כמה גרוע ומפוצל היה הקמפיין של גוש השינוי, וכמה אפשר ללמוד ממנו לקח ולשפר אותו, הבנתי שהתחושה שאין עוד תקווה למתנגדי נתניהו, ושכל מערכת בחירות נוספת תסתיים בתוצאות גרועות עוד יותר, איננה מוצדקת. גם אינני חושבת שהערבים לא ייצאו יותר להצביע, כפי שטוענים. הם רק החלו להבין את כוחם ואת יכולתם להשפיע, וגם גוש נתניהו מתחיל להבין שלהתעללות בערבים ולרמיסתם עלול להיות מחיר כבד גם מבחינתו, כמו גם לרמיסה האכזרית של מתנגדי נתניהו וערכיהם. אבי בר-אלי ב"דה מארקר" ציטט אתמול ב"יומן הכנסת" שלו, חבר ליכוד שמקווה לממשלת אחדות עם איזנקוט, שאמר לו: "אותה ממשלה כבר לא תהיה. יריב לוין לא יהיה שר משפטים ואיתמר בן-גביר לא יהיה." אם כבר למחרת הבחירות הבינו בגוש נתניהו שרפורמה משפטית נוסח לוין וממשלה עם בן-גביר ירדו מהפרק, המצב איננו כה גרוע, ועוד יש לנו תקווה.   

אשר יגורתי בא לי

 

במשך שבועות הבעתי כאן את התסכול שחשתי מההתחייבות של איזנקוט שלא להישען על קולות הערבים, ומרוב כעס, ביני לביני, אמרתי לעצמי כמה פעמים: הלואי שהערבים יקבלו 18 מנדטים, אבל לא באמת האמנתי שזה יכול לקרות. ההצבעה הערבית הגדולה משמחת אותי מאד, למרות שאני מבינה שיהיה מאד קשה לאיזנקוט, בנט וליברמן לשתף פעולה עם הערבים, אחרי שהתחייבו שלא לשבת איתם, שזו היתה התחייבות יהירה מאד ומאד מטופשת. אסור היה להם לסמוך על הסקרים, ומה גם שהסקרים טעו רק לגבי הליכוד. מפלגות גוש השינוי קיבלו בסקרים תוצאות דומות לתוצאות שקיבלו במציאות. ההצבעה הערבית הגדולה היא מאד חשובה, כי היא מראה שהציבור הערבי מעוניין להשתמש בהליכים הדמוקרטים הממוסדים כדי להשפיע על הזירה הפוליטית, וזאת התפתחות חיובית.

אני כמובן מאד עצובה מכך שנתניהו קיבל כל כך הרבה קולות, ושיש לו כל כך הרבה תומכים, אבל אולי אחרי ההצלחה הגדולה של הרשימות הערביות, אולי בבחירות הבאות, במקום לגדף אותן, ינסו לשתף איתן פעולה, וזה הערך החינוכי של ההצלחה הערבית בבחירות, גם אם היא לא תתממש מיד.

ערך חינוכי יש גם למיעוט המנדטים, יחסית לציפיות, של נפתלי בנט המגלומן והסחטן, שדרש לעצמו את מועמדות הגוש לראשות הממשלה וסירב להתחייב שיתמוך בראש המפלגה הגדולה ביותר לראשות הממשלה, וכמוהו גם ליברמן. הייתי משוכנעת מראש, כפי שכתבתי כאן, שההימנעות של שני הטרולים מהכרזה על איזנקוט כראש הגוש ומועמדו לראשות הממשלה, תפגע מאד בהצלחת הגוש, ונדמה לי שהתוצאות הוכיחו זאת. מצד שני גם קמפיין המפלגה הגדולה של איזנקוט היה מיותר: הוא לא תרם להגדלת המפלגה אלא רק העכיר את היחסים בין המפלגות בגוש השינוי. מיותרות היו גם ההכרזות של ליברמן על כל חרמותיו נגד ערבים, חרדים ונגד הקמת ממשלת מיעוט, וההכרזה הטיפשית שיישב עם הליכוד ללא נתניהו, כאילו נתניהו יתנדב לפרוש מבלי שיכריחו אותו לפרוש. בניגוד לטענה החוזרת שגוש השינוי היה מאורגן היטב לבחירות, רץ גוש השינוי לבחירות כששלושה מראשי המפלגות בו מתחרים זה בזה ומערערים זה על מנהיגותו של זה, בעוד שגוש נתניהו התייצב כדרכו כאיש אחד מאחורי נתניהו. לא תרמה גם רפיסותו של לפיד, ששוב התעקש להמליך על גוש השינוי את בנט, כאילו לא למד דבר מכשלון ממשלתו המשותפת עם בנט, שנחרת בזיכרון כראש ממשלה עם ששה מנדטים. בהחלט היה צדק בטענתו של איזנקוט שמפלגה צריכה להיות גדולה כדי לזכות ללגיטימציה כשמנהיגה דורש את ראשות הממשלה, גם אם החוק איננו מחייב זאת. ברור שלו מפלגתו של איזנקוט היתה זוכה ליותר מנדטים מהליכוד, מצבו של גוש השינוי כעת היה טוב בהרבה. אבל את התמיכה במועמדותו לראשות הממשלה מטעם גוש השינוי היה איזנקוט צריך להשיג מראשי המפלגות בגוש בהסכמה בינם לבין עצמם. הוא לא הצליח בכך ועקב כך ניהל את מערכת הבחירות מעמדת חולשה. בסופו של דבר, אילו ידעו בנט וליברמן לרסן את האגו המגלומני שלהם, הם היו יוצאים נשכרים מהתייצבות מאחורי איזנקוט.

בגדול הוכיחו התוצאות שיכולתו של גוש השינוי למשוך קולות מגוש נתניהו מוגבלת. יאיר גולן קיבל את קולות העבודה ומרץ, והקולות של יאיר לפיד וגנץ התחלקו בין איזנקוט, בנט ולפיד. כמעט לא נוספו לגוש קולות חדשים, למעט מנדט בודד שעבר לליברמן ומנדטים בודדים שעברו לאיזנקוט. לגבי קמפיין הפרלמנטים של בנט אני מסכימה לדבריו של אלי אוחנה, שהתפארותו של בנט בקמפיין שלו הזכירה לו קבוצה שהפסידה שתיים-אפס ומתגאה כמה יפה שיחקה. גם לפני הבחירות חשבתי שטענותיו של בנט, שהצליח לשכנע מצביעים של בן-גביר להצביע לו, מגוחכות. אם יש משהו שמערכת הבחירות הוכיחה, הוא שאת דפוסי ההצבעה בישראל, שהם ביסודם זהותניים, קשה מאד לשנות, ואני האחרונה שאכחיש שזה מאד מייאש.

אני כמובן מקווה מאד שגוש השינוי יקים ממשלה עם המפלגות הערביות, לפחות כדי למנוע מנתניהו לנצל את המצב כדי להישאר בשלטון בראש ממשלת מעבר ולערוך בחירות חוזרות עד שהתוצאה תמצא חן בעיניו, כפי שעשה בעבר, בטרם הוקמה ממשלת השינוי הראשונה בראשות בנט ולפיד. יהיה עצוב מאד אם גוש השינוי לא יסלק את ממשלת נתניהו, זאת שלא רק מושלת בציבור שרובו מתנגד לה, אלא גם מתעללת בציבור מתנגדיה, ובפרט בציבור הערבי. מצד שני אני מבינה את הקושי לשתף פעולה עם הערבים, כשגוש השינוי כולל ימנים קיצוניים כמו בנט וליברמן, והשמאל כל כך קטן וחלש.

האמת היא שהתאמצנו מאד, אבל כוחנו דל מדי, ולכן הפסדנו בבחירות, ואין על כך נחמה.

 

לסלק את שופכי דמו של רבין

 

מעולם לא היה בישראל פער כה גדול בין המציאות הפוליטית לבין השיח עליה. בכל הסקרים זוכים מתנגדי נתניהו לרוב מוחלט, בין 65 ל-70 מנדטים, אבל השיח במהדורות החדשות ובתוכניות האקטואליה הוא על "שוויון בין הגושים", והאפשרויות שמוצגות לצופים הן ממשלת אחדות עם נתניהו או בחירות חוזרות. הסיבה היא כמובן גזענות: כ-15 מנדטים שצפויות לקבל המפלגות הערביות אינם נספרים. האפשרות המאד פשוטה של מפלגות ישר, ביחד והדמוקרטים, אפילו ללא ישראל ביתנו של ליברמן, להקים ממשלת רוב עם המפלגות הערביות, איננה מוצגת אפילו כאפשרות תיאורטית, למרות שהיא לא רק אפשרית, אלא היא האפשרות הרצויה ביותר, זו שתוביל את ישראל לדרך חדשה, של שיתוף פעולה בין יהודים וערבים, במקום של גזענות ושנאה, שאליה אנחנו מובלים מאז רצח רבין, ששופכי דמו, תחילה באלימות מילולית המלבה שנאה, ובהמשך באלימות הולכת וגוברת עד למעשה הרצח, רודים בנו בשפלות ובאכזריות המאפיינות אותם, עד עצם היום הזה: איתמר בן-גביר עם הסמל השבור של מכוניתו של רבין, שהבטיח שהם יגיעו גם לרבין כמו שהגיעו לסמל המכונית, והם אכן הגיעו, ועל גופתו של רבין הוא עשה את דרכו לממשלת נתניהו, עד להשתלטות על משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, והפך אותם לגופים בשירות הדיקטטורה של נתניהו, ובלית דין ולית דיין הפך את ההתגרויות בעליות להר הבית למעשה שגרה, התגרויות שמילאו תפקיד מרכזי בעידוד החמאס לפלוש לישראל ולטבוח את תושביה, באירוע שהחמאס כינה "מבול אל-אקצה", ולא בכדי. ונתניהו, האיש מהמרפסת בכיכר ציון, שהסית נגד רבין הסתה שלא היתה כמוה קודם לכן, ומאז איננו חדל להסית ולשסות את חסידיו במתנגדיו, ואיננו חדל מלשסות אותם בקורבנות טבח השביעי באוקטובר, ששני אלה, נתניהו ובן-גביר, יחד עם חברם בצלאל סמוטריץ' ושותפתו אורית סטרוק, המיטו עלינו ומאז חומקים מכל אחריות ומאשימים את קורבנות מחדליהם באסון שהמיטו עליהם, ואין גבול לאכזריותם ושפלותם. אלה האנשים שמציעים לנו כשותפים לשלטון, כדי להמשיך את דרך הגזענות והשנאה ולמנוע שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, שלמעשה הן מפלגות משותפות ליהודים וערבים, כפי שהיו פעם רוב המפלגות, לפני שהשנאה והגזענות, ששפך עלינו מחנה הימין מאז שפך את דמו של רבין, בנו חומה בין יהודים וערבים שהפכה למובנת כל כך מאליה, עד שמי שמבקש לשבור אותה הוא זה שמרימים עליו גבה, ואילו מי שדוגל בפשעים נגד האנושות, וקורא לגירוש ורצח ערבים, הרס בתיהם וגזל אדמתם ורכושם, נחשב לנורמלי וסביר.

ביום חמישי האחרון, ב-22 באוקטובר, חל יום הזיכרון העברי ה-31 לרצח רבין, ורק ערוץ 8 של הוט טרח להקדיש תכנית ליום הזיכרון, ושידר את סרטם התיעודי של יוסי מלמן ונדב בן-צור "רצח רבין: מסיתים מבט" (שגיאת הכתיב מכוונת), שעוסק בהסתה לרצח רבין שמעולם לא נחקרה, שמראש הושמטה מן המנדט של ועדת שמגר שחקרה את הרצח, שאיש מהמסיתים הראשיים לרצח לא נתן עליה את הדין, לא נתניהו, לא איתמר בן-גביר, לא איש מהרבנים שהסיתו נגד רבין. כולם לא רק שלא נענשו, אלא פרחו ושגשגו על גופתו של רבין. וכעת, בפרספקטיבה של שלושים ואחת שנים, מזעזע לראות כמה גדול חלקם של שופכי דמו של רבין באחריות לטבח השביעי באוקטובר ולאסונם הנמשך של קורבנות הטבח. לא רק נתניהו ובן-גביר, גם הרב אליקים לבנון, לדוגמה, שהיה בין המסיתים נגד רבין, עובדה שהושמטה מערך ויקיפדיה שלו, ובינואר 2025, כאשר נחתמה עסקה עם חמאס לשחרור בשלבים של כל החטופים, קרא להפקיר את החטופים למותם למען המשך המלחמה.

מאז רצח רבין ועד היום מחריבים שופכי דמו את מדינתנו ואת חיינו, מחריבים את הדמוקרטיה ואת מוסדותיה, הופכים את ישראל למדינה שהרצח הוא לחם חוקה, שאין בה דין ואין דיין, כי מערכת המשפט מפריעה להם לפגוע בערבים חפים מפשע, והדאגה לחיי אדם שהניעה את המאבק למען שחרור החטופים, מפריעה להם לכונן מלחמת נצח לגזל ורצח של האוכלוסיה הפלשתינית, וגם על דמם של היהודים אינם חסים, אם הם עומדים בדרך למימוש שאיפות הגזל האינסופיות שלהם, כאשר שום מחיר דמים איננו גבוה מדי בעיניהם.

כעת בהישג ידינו לסלק מחיינו את אוכלי המוות, ולהתחיל בשיקום ההרס והחורבן שהמיטו עלינו, אך במקום תקוה וחתירה לשלום מציעים לנו גזענות ושנאה, שנאה וגזענות שאין להן סוף. וכמו טנטלוס אנחנו רואים לנגדנו את המים שצמאנו להם ואת הפירות שייחלנו לאכול, אבל ידינו איננה מגעת, ופינו נותר יבש, ואם לא יתעשתו מתנגדיו של נתניהו, ולא יקבלו את ידן המושטת של המפלגות הערביות, ימשיכו שופכי דמו של רבין לשלוט בחיינו, ולא נוכל לעלות אל קברו ולומר לו ולעצמנו, שסופסוף סילקנו מחיינו את שופכי דמו ושיש לנו תקוה.

על קופים וברווזים

 

גדעון סער התנפח מכתב התמיכה של טראמפ (שככל הנראה נוסח בלשכת נתניהו – טראמפ לא היה מסוגל לומר את הדברים בקולו ופרסם אותם בפוסט). השאלה בבחירות, הסביר לנו האדם לכל עת, היא מי יתקוף באיראן, ורק נתניהו יתקוף באיראן. אמת, רק נתניהו היה מסוגל לצאת עם טראמפ לתקיפה מטומטמת בטענה שהוא יפיל את המשטר האיראני, ולחזק את איראן ששולטת כיום במיצר הורמוז שקודם היה מיצר בינלאומי פתוח וכיום נתון לשליטת איראן שגורמת לעליית מחיר הדלק בכל העולם, ולכעס אינסופי של כל המחנות בארצות-הברית על נתניהו, שהפך את ישראל מאהודה על שתי המפלגות לשנואה על שתיהן. טראמפ עצמו אמר השבוע שכנראה הגזים בהריגת מנהיגי איראן, כי כעת אין לו עם מי לדבר שם. יאיר גולן אמר את זה קודם, אבל אז בישראל הסתייגו מדבריו כאילו לא היו האמת לאמיתה. כשטראמפ אמר אותו הדבר, ואפילו בצורה קיצונית יותר: הרגתי דרג ראשון, שני ושלישי, ועכשיו אין לי עם מי לדבר, התעלמו בישראל מדבריו אלה, שנאמרו רק ימים ספורים לפני הודעת התמיכה שלו בנתניהו, שחשיבותה העיקרית היא מה שהיא: תמיכה של טראמפ בנתניהו לראשות הממשלה, כדי שיצטרף אליו לתקיפה באיראן. מעניין אם מישהו ישאל בסקרי הבחירה האם הציבור בישראל חושב שלתקוף באיראן זה הדבר הכי חשוב שעליו הבחירות. אני מהמרת שהדבר האחרון שהציבור בישראל רוצה זה עוד מלחמה שבה יבטיחו לנו לחסל את הגרעין האיראני ולהפיל את המשטר האיראני, בדיוק כמו שהצליחו בשתי המתקפות הקודמות על איראן, ועם תוצאות דומות, אם לא קשות עוד יותר.

גם בקרב תומכי נתניהו קשה למצוא מישהו, שאחרי שלוש שנות מלחמה בלתי נגמרת רוצה עוד מלחמה. הציבור הישראלי זקוק נואשות למנוחה ושיקום, לקצת שלוות נפש, ובמיוחד לתחושה שהוא יכול לסמוך על ההנהגה שהיא תפעל להיטיב עם הציבור ולא עם עצמה, ולכן איזנקוט מקבל בסקרים אחוזי התאמה גבוהים יותר לראשות הממשלה. רוב הציבור מאמין לאיזנקוט שהוא יפעל לטובת הציבור ולא לטובת עצמו, ורוב הציבור מאמין לו שהוא לא צריך שיעירו אותו כשיש סכנה, כי אכפת לו והוא בעצמו יבדוק כל הזמן אם יש סכנה ויפעל להדוף אותה, וכזה הוא גם יאיר גולן, וכאלה הם גם בנט ולפיד. רק נתניהו התעלם מכל סכנה ומכל אזהרה, כי כל מה שעניין אותו, גם תוך כדי המתקפה באיראן, זה לסדר לעצמו בעזרת טראמפ חנינה, או ליתר דיוק ביטול משפט, ואם לא יצליח בעזרת טראמפ, להרוס את מערכת המשפט בישראל באמצעות הקוף שלו יריב לוין, כפי שניסה להכפיש ולרמוס את משפחות החטופים והמשפחות השכולות באמצעות הקוף השני שלו ינון מגל. לנתניהו יש הרבה קופים, חלקם אשכנזים כמו יריב לוין וינון מגל, וחלקם מרוקאים, כמו אבישי בן-חיים ומירי רגב. כמובן שהם קופים רק במובן של העולם התחתון, שלפי הקוף של נתניהו ינון מגל, המשמעות של קוף בעולם התחתון דומה למשמעות של מריונטה, שזו בובה שמופעלת על ידי חוטים, ומגרונה הבובתי בוקע קול אדוניה, שזה תיאור די מדויק של הקוף של נתניהו ינון מגל וגם של קופי נתניהו האחרים, שכנראה השימוש לגביהם במונחים של העולם התחתון איננו מקרי אלא מדויק והולם.

מה שעצוב הוא שגם האנשים שממשיכים לתמוך בנתניהו, תומכים בו כי הם מאמינים שהוא יגן עליהם ויביא להם ביטחון, למרות שהוא לא פעל נגד החמאס לפני השביעי לאוקטובר אלא העביר להם כספים שגרמו לחמאס להתעצם והתנגד להמלצות השב"כ וצה"ל לחסל את בכירי החמאס ובראשם את יחיא סינוואר, והוא לא מנע את הטבח ולא ברור מה הוא בדיוק עשה בבוקר השביעי באוקטובר גם אחרי שהעירו אותו. הוא לא הציל את הבסיס בנחל עוז ולא את קיבוצי בארי וכפר עזה וניר עוז ונחל עוז, למרות שאפשר היה לעשות הרבה יותר בבוקר השביעי באוקטובר וזה לא נעשה, לא רק באשמתו אבל במידה רבה באשמתו, כי כוחות צבא עמדו מחוץ לבארי ולא נכנסו לשם, ויש סיבות טובות לחשוב שזה היה בהוראתו הישירה שהם לא נכנסו לקיבוץ לסלק את המחבלים, וזו אחת הסיבות שהוא כל כך מפחד מוועדת חקירה, אפילו מוועדת בדיקה ממשלתית שהוא היה יכול להקים בלי הסכמת האופוזיציה, אבל הוא בכלל לא רצה שום וועדת חקירה עם סמכויות חקירה אמיתיות.

כמובן שהקמת ועדת חקירה ממלכתית זה מה שרוב מוחלט של הציבור מעוניין בו, ורוב מוחלט של הציבור חושב שבלעדי ועדת חקירה כזו שתעשה עבודה מאד יסודית, לא נוכל לתקן את מחדלי השביעי באוקטובר, ושלכן ועדה כזו היא אחד הדברים שהכי חיוני להקים אחרי הבחירות, ואם נתניהו ייבחר שוב לא תקום ועדת חקירה כזו כי הוא ימשיך להכשיל את הקמתה. יתרה מכך, חלק גדול מהציבור חושש שאם נתניהו ייבחר שוב, ישראל תהיה בסכנה של טבח נוסף, כי נתניהו לעולם לא יכניע את החמאס בעזה, כי האפשרות הריאלית היחידה לסלק את החמאס היא להכניס לשם את הרשות הפלשתינית, ונתניהו, וגם חלק נכבד מהקואליציה שלו, מעדיף את החמאס על הרשות הפלשתינית, ולכן לעולם הוא לא יסלק את החמאס אלא תמיד הוא חיזק והעצים את החמאס וחשב שהחמאס הוא נכס ושהוא מורתע, ואם הוא ייבחר הוא ימשיך לחזק את החמאס ולפגוע ברשות הפלשתינית שיש לה תיאום בטחוני עם ישראל, שגורמי הביטחון חושבים שהתיאום הבטחוני הזה מנטרל הרבה מאד פעילות טרור נגד ישראל. והדבר הכי מטורף שרונן בר מספר בתביעת הדיבה שלו נגד נתניהו, הוא שזמן קצר לפני השביעי באוקטובר שרים בממשלה, הוא לא מציין מי אבל אפשר לנחש, חשבו שצריך לתת לחמאס להשתלט גם על יהודה ושומרון, והוא, רונן בר, היה צריך להסביר להם שמדובר בארגון טרור אכזרי שרוצה להרוג ישראלים.

אי אפשר להגיד לישראלים, לא טראמפ ולא נתניהו ולא גדעון סער יכולים לומר להם מה באמת חשוב להם בבחירות. שבוע אחרי הבחירות בישראל תתקיימנה בארצות-הברית בחירות אמצע הקדנציה, והסקרים מנבאים לטראמפ מפלה קשה בבחירות האלה והפסד של השליטה בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט, שיהפוך אותו למה שמכנים ברווז צולע, ואולי הבעת התמיכה שלו בנתניהו קשורה להפסד הצפוי הזה. אינני יודעת כמובן בוודאות מדוע החליט טראמפ לתמוך בנתניהו, אבל כבר לא בטוח שהתמיכה הזו שווה הרבה, ועוד פחות בטוח מה התמיכה הזו תהיה שווה אחרי בחירות האמצע. מכיוון שאנחנו עסוקים בדיונים מעולם החיות, אי אפשר להימנע מהמחשבה שטראמפ ונתניהו הם שני ברווזים צולעים שתומכים זה בזה, וזו כמובן ההחלטה של כל אחד מאיתנו אם להמשיך לצלוע אחריהם, או ללכת בדרך חדשה.  

נתניהו ואלימות המתנחלים

 

אני לא באמת מבינה מה המתנחלים מנסים להשיג באלימות חסרת המעצורים שלהם. למה הם היכו מכות רצח את צלמת הוושינגטון פוסט היידי לוין? ואת משלחת הדיפלומטים? אני כבר לא שואלת למה הצבא לא עוצר את האלימות. את זה אני דוקא מבינה: הצבא לא עוצר את אלימות המתנחלים כי הממשלה לא רוצה לעצור את אלימות המתנחלים. נראה שהממשלה רוצה דווקא לעודד את אלימות המתנחלים ופשעיהם. לכן שר הביטחון ישראל כץ ביטל את המעצרים המינהליים של טרוריסטים לאומנים יהודים, וגם מעצרים של טרוריסטים יהודים שנתפסים בשעת מעשה לא מתקיימים, או שבמהרה משחררים אותם. ואיתמר בן-גביר ביקש להיות שר משטרה כדי למנוע אכיפה על פשיעה לאומנית ולעודד אותה, וחברתו למפלגה לימור סון הר-מלך אמרה ששורף משפחת דוואבשה הוא קדוש וצדיק. גם את הרב של בן-גביר, דב ליאור, לא עצרו עקב ההסתה לגניבת זיתים מפלשתינים. כמובן שאין שום בסיס הלכתי לגניבה וגזל ממי שאינם יהודים, כפי שהורה דב ליאור, לא בארץ-ישראל ולא בשום מקום. לעשרת הדיברות אין חריגים. אין חריגים ל"לא תרצח" ואין חריגים ל"לא תגנוב". יש רשעים שמתיימרים להיות רבנים ולהורות הלכה, ודב ליאור הוא מהגרועים שבהם. מקומו בכלא יחד עם חסידו בן-גביר. אבל שום דבר לא ישתנה אם לא תסולק ממשלת הטבח של נתניהו-סמוטריץ'-בן-גביר. מבלי לסלקם אי אפשר אפילו להתחיל לתקן. ומה שמצא נתניהו לנכון הוא לגנות את קורבנות האלימות על כך שהוכו מכות רצח, שזה מאד מכתים את תדמיתה של ישראל, כאילו אחרי חורבן עזה ושטפון אלימות המתנחלים נשארה לישראל איזו תדמית שאפשר להכתים. בעצם נתניהו בכלל הטיל ספק במכות הרצח שהוכו הצלמת היהודיה המבוגרת וראש עיריית אולנואה-אימריAulnoye-Aymeries)  ) שבצפון צרפת ברנאר בודו (Bernard Baudoux). נתניהו טען שהיידי לוין הותקפה "לכאורה" ושברנאר בודו הוא קומוניסט שהניף על בניין העירייה שלו דגל פלשתין. כנראה לדעת נתניהו מי שמצלם את אלימות המתנחלים צריך לקבל מכות רצח, שלא לדבר על מי שמניף את דגל פלשתין. נתניהו כמובן האשים את היידי לוין המוכה כמעט עד מוות, ואת ברנאר בודו שהוטח ארצה, שניהם אנשים מבוגרים, לא בעברית אלא באנגלית המצוינת שלו, כי נתניהו מדבר אנגלית כל כך מצויינת, שממש לא משנה כמה הדברים שהוא אומר באנגלית המצויינת שלו מחרידים.

יש אנשים שחושבים שנתניהו רוצה להבעיר את הגדה כדי למנוע בחירות וחילופי שלטון, ויש אנשים שחושבים שנתניהו רוצה לנרמל אלימות קשה, כדי להפעיל אותה ביום הבחירות נגד יריביו ולמנוע את החלפת ממשלתו באחרת, ואני לא כל כך בטוחה שנתניהו באמת כל כך מבריק כמו שטוענים אוהביו ושונאיו גם יחד. אני חושבת שהרבה ממעשי הזוועה ומאמירות הזוועה של נתניהו, משקפים את הרשעות והנקמנות שלו, ולא בהכרח מחשבה חדה ותכנית סדורה. כשמותחים עליו ביקורת, הוא תוקף את קורבנותיו ומכפיש אותם עד שנמאס להם והם מגישים תביעת דיבה, כפי שעשה רונן בר אחרי שנתניהו טען שרונן בר מנסה להסתיר "מחדלים ופשעים". אם הוא היה מסתפק באמירה שרונן בר רוצה להסתיר את מחדליו, רונן בר לא היה מגיש תביעה, אבל ברגע שנתניהו האשים אותו ב"פשעים", הוא לא יכול היה לשתוק יותר, ובניגוד לכל החכמים שאומרים שהתביעה לא מתאימה לדיון בבית-משפט, אני דווקא משוכנעת שבית-המשפט יכול בהחלט להרשיע את נתניהו בהוצאת דיבה על רונן בר, ושבית המשפט זה מקום בכלל לא רע לדון בהכפשות של נתניהו על אנשים אחרים, שמטרתן היא לחפות על מחדליו שלו. במיוחד נתניהו נוטה להשליך על זולתו את מה שנכון לגביו, ולכן כשהוא ועורך הדין המקורב אליו אילן בומבך האשימו את אחים לנשק והקפלניסטים שברצונם לזייף את הבחירות התמלאתי פחד, כי ברור לי שאם נתניהו מאשים את מתנגדיו ברצון לזייף את הבחירות, הוא משליך עליהם את הרצון ואולי גם הכוונה שלו עצמו לזייף את הבחירות, וכשנתניהו וסמוטריץ' הכריזו שהם ישלחו אלפיים איש "לבדוק שלא יהיו זיופים אצל הערבים", הבנתי שנתניהו וסמוטריץ' רוצים להשתמש בבריונות כדי למנוע הצבעת אמת של ערבים, ושאולי יש קשר בין אלימות המתנחלים ביהודה ושומרון לבין התכניות של נתניהו וסמוטריץ' לגבי הבחירות. ביני לביני אני מתפללת שכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, כלומר שהערבים יקבלו בבחירות לפחות חמישה עשר מנדטים, ואפילו יותר, ואני מייחלת שיהיו ל"ישר" ו"ביחד" ול"דמוקרטים", יחד עם המפלגות הערביות, יותר מששים מנדטים, כדי שיוכלו להקים ממשלה עם הערבים ובלי ליברמן שמתאמץ להכשיל את גוש השינוי, כי זה התסריט הכי טוב והכי צודק. אני לא יודעת אם זה מה שיקרה, אבל מה שחשוב שזה לא בלתי אפשרי, אם רק יהיה רצון.

 

האנשים שאינם נספרים

 

היום אמרו בערוץ אחת עשרה שיש סקר דרמטי שלפיו גוש נתניהו מקבל יותר מגוש איזנקוט, וזאת הבעיה שלי, כי אני ספרתי בגוש איזנקוט ששים ושלושה מנדטים, ובגוש נתניהו רק חמישים ושלושה. בטלויזיה, לא משנה באיזה ערוץ, לא סופרים קולות של ערבים. כמו הרבה דברים שנוהגים לומר בטלויזיה, לא מסבירים למה לא סופרים קולות של ערבים. כנראה האנשים בטלויזיה מבינים משהו שאני לא מבינה. אני מכירה כמה ערבים והם נראים לי בני אדם בדיוק כמו היהודים. יש להם אף ופה ושתי עיניים ממש כמו ליהודים, ואם הם מכירים אותי הם אומרים לי שלום ומה שלומך ממש כמו היהודים שמכירים אותי. כשחייתי בחו"ל ופגשתי שם ערבים מישראל הם היו מאד שמחים לפגוש אשה מישראל, וזה קצת הפתיע אותי, ואחר כך חשבתי שאחרי חודש לבד בהונגריה אתה שמח לדבר עם מישהו עברית, אפילו אם עברית היא לא שפת האם שלך. פגשתי שם פעם עיראקי אחד שמאד שמח וסיפר שאחיו נשוי ליהודיה אז הוא יודע כמה מלים בעברית כמו שבת שלום וחג שמח. פגשתי אותו באוטובוס מוינה לברטיסלבה, והייתי היחידה בכל האוטובוס שהייתי צריכה לרדת בתחנת הגבול בין וינה לסלובקיה ולהראות את הויזה שלי לגנרלית כזאת שמנה עם עשרות מדליות על החזה שלה, והרגשתי ממש רע להיות היחידה שיורדת מהאוטובוס והולכת לגנרלית בתחנת הגבול, למרות שזה היה רק פורמלי ולא עשו לי שום בעיות להיכנס לסלובקיה. אני מניחה שלהיות ערבי בישראל זה קצת דומה לחוויה הזו, ומאז שיש ממשלה של נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' זה הרבה יותר גרוע כי יכולים סתם להכות אותך בלי שום סיבה בגלל שאתה ערבי, ובגלל מה שעושים לערבים בשלטון נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' ישראל התחילה להגעיל אותי ממש, והרבה פעמים כשאני מנסה לראות מה קורה אני כל כך נגעלת מהגזענות שאני מכבה את הטלויזיה ואחר כך אני מסתכלת באתר "הארץ" מה קורה כי בכל זאת אני רוצה לדעת. הבוקר למשל הפרשן הפוליטי החרדי ישי כהן דיבר על ההבטחה של הרשימה המשותפת שהם יתנו רשת ביטחון להחלפת ממשלת נתניהו, וישי כהן, שהוא אמנם פרשן חרדי ומן הסתם גם תומך בממשלת נתניהו עם החרדים, אמר שזאת מתנה לנתניהו. רשת ביטחון של המפלגות הערביות להחלפת הממשלה שתאפשר לסלק את ממשלת נתניהו זאת מתנה לנתניהו? ועוד כשחושבים כמה זה לא מובן מאליו, ואיך הרשימה המשותפת שיתפה פעולה עם נתניהו נגד ממשלת השינוי, והם גם רקדו אתו ביחד כשהצליחו להפיל אותה, כי כל מה שעניין אותם זה לפגוע במנסור עבאס שנפרד מהם והצטרף לממשלת השינוי. ועיידה תומא סולימן אפילו כתבה מאמר כזה, שבו היא לעגה לאנשים שמפחידים אותה מבן-גביר, כי היא טענה שמה כבר ההבדל בין בן-גביר לממשלת השינוי. נדמה לי שעכשיו היא כבר יודעת מה ההבדל, ועכשיו הרשימה המשותפת מוכנה לעשות הכל כדי להיפטר מהממשלה שהשופרות שלה מספרים שרופאים ערבים מרעילים חולים יהודים, שזה מזכיר את עלילות הדם שהנאצים המציאו על רופאים יהודים. אולי צריך להרגיש כעס, אבל אני מרגישה בעיקר בחילה. בחילה מינון מגל ובחילה מבן-גביר עם פולחן חבל התליה שלו ובחילה מנתניהו וסמוטריץ' וסטרוק, וככל שהזמן עובר אני מרגישה יותר ויותר בחילה ממדינת ישראל שהעלתה את האנשים האלה לשלטון, ועכשיו אני מתחילה להרגיש בחילה גם מגוש השינוי שלא מפסיק לדבר שהוא יקים ממשלה בלי ערבים, למה בעצם? למה לא להקים ממשלה עם ערבים שרוצים להצטרף? בגלל שנתניהו יגיד שלאיזנקוט יש ממשלה עם ערבים? שלזה גם ישי כהן התכוון. נתניהו יגיד שלאיזנקוט יש ממשלה עם ערבים? אז הוא יגיד. למה אנחנו צריכים לחיות לפי מה שיגיד הגזען המבחיל שהמיט עלינו אינספור אסונות והרס לנו את המדינה? למה צריך להיות אכפת לי מה אומר האיש ששלח את חסידיו לירוק ולקלל אותנו במאהל החטופים ועכשיו מתגאה שהוא החזיר את כל החטופים, למרות שארבעים וששה חטופים שנרצחו וחזרו בארונות יכלו לחזור בחיים, אם הוא לא היה מבטל עסקאות לשחרורם כדי שבן-גביר וסמוטריץ' יהיו מרוצים, כי לא רק ערבים הם אוהבים להרוג, גם את החטופים הם העדיפו מתים, ובן-גביר אפילו את התינוקות לא רצה להחזיר. עכשיו אמרו לאיציק בונצל ולינון מגל להתנצל כביכול, אבל הם בסך הכל ממשיכים לומר את אותם הדברים שנתניהו עודד אותם להגיד כשהחטופים היו בעזה והוא לא רצה להחזיר אותם כי פחד על הקואליציה שלו וגם רצה למשוך מה שיותר זמן את המלחמה, כי יותר קל לשלוט בזמן מלחמה כשהאנשים פחות חופשיים ויושבים במקלטים ומפחדים שיפול להם טיל על הבית והולכים למילואים במקום לצאת להפגנות. הלואי שהערבים יסכימו להצטרף לקואליציה ששלוש מבין המפלגות בה פוסלות אותם בגלל גזענות ופחדנות, ויוסי ורטר כתב ב"הארץ" שליברמן תוקף את מנסור עבאס בגלל שיואב סגלוביץ' שהצטרף לרע"מ, חקר אותו בזמנו והמליץ להעמיד אותו לדין, ואם זה נכון, זה שיא השפלות וזה לא שונה מנתניהו שמוכן להרוס את המדינה בגלל אינטרסים אישיים ונקמנות. אני כמובן אצביע ליאיר גולן, היחיד שאיננו חוטא בגזענות ופחדנות, שסופסוף מתחיל להגיד את האמת גם על התקיפה המטומטמת של טראמפ ונתניהו באיראן שהביאה אסון על כל העולם, וחבל שהוא בכלל תמך במלחמה הזאת בהתחלה, כשכל בן-אדם עם קצת שכל היה יכול להבין שאחרי הטבח שמשמרות המהפכה טבחו במפגינים לא תהיה שום התקוממות ושום נפילת משטר, ושנתניהו רצה את המתקפה הזאת רק כדי ללחוץ שיבטלו את המשפט שלו בגלל מצב המלחמה, וגם עכשיו הוא מפזר תחזיות מלחמה לפני הבחירות ואין ספק שהוא ישמח לדחות את הבחירות, כי תגידו מה שתגידו על נתניהו, לספור הוא יודע, אולי הוא מעדיף לספור בלב ולא בקול רם, אבל הוא יודע שלמתנגדים שלו יש יותר מנדטים ממה שיהיו לו, כי שום ערבי כבר לא יצביע לממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ', ממשלת חבל תלייה והפקרת חטופים ואסון אחרי אסון אחרי אסון, ממשלה שמוכרחים להעיף כי פשוט אי אפשר יותר לסבול את מה שהם עשו מהמדינה שלנו, שהיתה תמיד מדינה בעייתית עם שני עמים מסוכסכים ביניהם, אבל רק בקדנציה האחרונה של נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' נהייתה מדינה מגעילה, שבא להקיא ממנה, אלא אם כן אתה ממש מחבב חבלי תלייה.