תפיסת הגבריות של סרנה ונתניהו

הדיון הציבורי בתביעת הדיבה של בני הזוג נתניהו נגד יגאל סרנה התמקד בשאלת חופש הביטוי וגבולות הביקורת, או בשאלת היתכנות האירוע שסרנה טען לאמיתותו ובני הזוג נתניהו לאי-אמיתותו, אך נמנע, אולי מטעמי אי נעימות, מדיון לגופם של אישום הדיבה וההרשעה בו, ונראה לי שיש מקום לדון לא רק בעקרונות הכלליים אלא בתוכן האישום ובהשקפות העולם העומדות מאחוריו, שיש להן משמעות חברתית עמוקה, והן חושפות לא רק את עולמם של בנימין נתניהו ויגאל סרנה, אלא את הרקע החברתי שבו הם פועלים.

מפסק הדין אני למדה, שבתאריך ה-7 במרס 2014 פירסם סרנה בפוסט בפייסבוק בין השאר את הדברים הבאים על בנימין נתניהו: "האיש שצמח כפטריית רעל משלולית הדם של רבין. קצנו בשקרן העלוב שביציו הקטנות כאפון בידי שרה."

"האיש שצמח כפטריית רעל משלולית הדם של רבין", זו אמירה חריפה מאד על נתניהו, שמתייחסת לחלקו השנוי במחלוקת בהסתה נגד רבין, או בסלחנות כלפי מופעי הסתה נגד רבין של תומכיו, והיא ביקורת פוליטית לגיטימית למרות חריפותה. גם המשפט הבא הוא אולי ביקורת מותרת, אך הוא מבזה בעיני את הכותב יותר משהוא מבזה את מושא הכתיבה. ויש בו שני מרכיבים: המרכיב האחד מבוסס על זיהוי בין גודל אשכיו של גבר לגבריותו ולעוצמתו החברתית, זיהוי שככל שהוא נפוץ בתרבות הוולגרית, כך הוא נמוך-מצח, נחות ובזוי, והמרכיב השני אף הוא משקף תפיסה נפוצה של גבריות כשליטה של הגבר באשה, ושלילת גבריותו כאשר אשתו מושלת בו, בדימוי הוולגרי אוחזת באשכיו, שבהתאם למרכיב הראשון מתוארים כאן כקטנים במיוחד, בגודל אפון. המסר שיוצר צירוף שני המרכיבים הוא שנתניהו לוקה בגבריותו ובעוצמתו: גם אשכיו זעירים כאפון וגם רעייתו אוחזת בהם ומושלת בו. צריך לציין שלשני המרכיבים הוולגריים במסר של סרנה יש יסודות בתנ"ך: האחד בדברים שנאמרו לחוה אמנו בספר בראשית פרק ג פסוק ט"ז: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", והשני בדברים פרק כ"ה פסוק י"א: "כי יִנָּצוּ אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מידי מַכֵּהוּ ושלחה את ידה והחזיקה במבושיו, וקַצֹּתָה את כפה, לא תחוס עינך", ומכאן ששניהם מושרשים בעמנו היטב.  

ממקורותינו אנו למדים איפוא, שעל הגבר למשול באשתו, ושאוי לאשה שמחזיקה באברי מינו של גבר, ולו גם במטרה להציל את בעלה מיד מכהו. אולי אפשר גם להבין שנתניהו, שרואה בחרדים את בעלי בריתו הטבעיים, מחזיק בערכים כאלה, אבל מה ליגאל סרנה החילוני ליברלי לכאורה ולתפיסת הגבריות הזו, שבה מסומלת העוצמה הגברית בגודל אשכיו של הגבר, והאשה הרעה מצוירת כמי שאוחזת באשכיו? למרבה הצער זו כנראה השקפת עולמו ותפיסת הגבריות שלו, ומבחינה זו אכן היטיב עורך דינם של בני הזוג נתניהו, יוסי כהן, לצטט את הקטע האמור מעמוד הפייסבוק של סרנה, שאיננו נשוא התביעה, הוא רק הובא כדי להדגים את רצונו של סרנה לבזות את ראש הממשלה, ונראה כי כבודו, כמו גם ביזויו של ראש הממשלה, הן לדעת סרנה והן לדעת נתניהו, כרוכים בגבריותו, כפי שהיא נתפסת אצל שניהם: הגבר הוא המושל באשה, ואם המצב אינו כך בבירור, הרי שהגבר איננו גבר, כמוהו כאשה שדינה להישלט ולא לשלוט, ולפיכך המצב שבו אשתו מושלת בו הוא מצב מבזה ופוגע מאין כמוהו.

וזהו אכן מוקד טענת הדיבה כנגד סרנה: שהוא מתאר את שרה נתניהו כמי שמושלת בבעלה, ועל ידי כך, במדינה כולה: "כשבלילה (מעשה שהיה) נעצרת שיירת ראש הממשלה הכבדה, ארבעה רכבים שחורים ועוד ועוד מאבטחים ומגנים ורכבים ונפלט ממנה בחושך אל כביש 1, בצעקות, גבר לא צעיר שהוא עילת הכל, כי אשה אחת לא רוצה שהוא יישאר איתה באוטו ושמה ללעג את כל האבטחה ובעצם את כל המדינה..."

שימו לב, לא "איש לא צעיר" אלא "גבר", ולמולו "אשה אחת", ולא "אשתו". לדידו של הכותב אין אלה איש ואשתו, שכנראה לא זכו ואין השכינה שורה ביניהם, אלא גבר ואשה, גבר כנגד אשה, שלא לומר אשה כנגדו. הזיהוי המיני הוא החשוב כאן, שכן לדידו של סרנה, ומן הסתם גם לדידו של נתניהו התובע את סרנה, עוצמתו של ראש ממשלה היא עוצמה גברית במהותה בנוסח התנ"כי: יכולתו למשול באשתו, ואם העדיף בנימין נתניהו, בהנחה הבלתי מוכחת שאירוע כזה או בדומה לזה התרחש, שהרי לצורך בירור השקפת עולמם של השניים אין חשיבות אם התרחש האירוע ואם לאו אלא כיצד הוא מתפרש בעיניהם, ובכן אם העדיף בנימין נתניהו מטעמי שלום בית והרגעת הרוחות למחול על כבודו ולסור מרכבו לרכב אחר בשיירה – שהרי תמיד נוסעים בה כמה רכבים, ובא לציון גואל, הרי לדידו של סרנה הושמה כל המדינה ללעג, שהרי אם ראש הממשלה מתייחס בסלחנות לאשתו במקום למשול בה (לצעוק עליה? להכותה? להוציאה להורג כמעשה אחשוורוש לוושתי ולשאת אחרת תחתיה?) סימן מוכח הוא שראש הממשלה לוקה בגבריותו, והמדינה כולה איננה נשלטת כהלכה.

גם מדרך התגוננותו של סרנה אנו למדים כיצד הוא מפרש את האירוע שתיאר. מפסק-הדין אני למדה שסרנה טען להגנתו כי היתה מוטלת עליו חובה ציבורית ומוסרית לפרסם את הדברים, מאחר שיש בהם כדי להציג את נתניהו כאדם רך-לב, רדוף על ידי התובעת הפועלת ממניעים לא רציונאליים. גם כאן איעזר בספר דברים, פרק כ' פסוק ח': "מי האיש הירא ורך-הלבב, ילך וישוב לביתו, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". רך לב כאן מקביל ל"ירא", כלומר מי שאחזו פחד, וחשוד שהפחדנות היא מידתו. ובכן לדידו של סרנה, ובהנחה בלתי מוכחת שהאירוע המדובר התקיים, אם בחר ראש הממשלה לסכור את פיו ולצאת מן הרכב, חזקה עליו שמעשהו נובע מפחדנות, ולא למשל, מסלחנות שיש בה מידת אצילות, מה שקוראים בלעז ג'נטלמניות, אותו נימוס אירופי ישן, שעל פיו נדרש הגבר איש המעלה לאו דוקא למשול באשתו אלא לנהוג עמה בעדנה ובחסד, ודוקא בכך הוא מוכיח את גבריותו ואצילותו. פרשנות שכזו לא עלתה כלל על דעתו של סרנה, ולא בכדי.

וכך הסביר בנימין נתניהו בעדותו את עילת תביעתו:

"לא רק השמצה והכפשה שקריים ביחס ליחסי משפחה, אלא שהדבר הזה בא לידי ביטוי שרעייתי שולטת במערך הביטחון והאבטחה של מדינת ישראל, הזוי."

נתניהו מתמקד איפוא אף הוא בטענתו של סרנה שהאירוע מעיד על שליטתה של רעיית ראש הממשלה במערך הביטחון והאבטחה, ובכך הוא מקבל את פרשנותו של סרנה לאירוע, שלטענת נתניהו כלל לא התממש. הדיון איננו נסוב איפוא על הטענה שרעיית ראש הממשלה דרשה ממנו לעזוב את הרכב שבו נסעו, אלא על הטענה שאילו התרחש אירוע כזה, היה הדבר מוכיח כביכול שאשת ראש הממשלה שולטת באבטחה, ודבר זה איננו מתקבל כלל על הדעת (מפני שאין זה תפקידה או משום שמצב כזה מעיד לכאורה על פגם בגבריותו של נתניהו?)

לעדותה של אשת ראש הממשלה התייחס השופט מאד בקצרה, כאילו היתה עדות משנית הן מבחינת התביעה והן מבחינת הפגיעה .

וזו דעתו של השופט על הפירסום, שמובאת בסעיפים 123, 124 ו-125 לפסק-הדין:

123. סבור אני כי פירסום מסוג זה, המתואר כעובדה ולא כהבעת דיעה, עלול להשפיל את התובעים בעיני הבריות, או לעשותם מטרה לבוז או ללעג, וכן קיימת האפשרות כי הפירסום עלול לפגוע בתובע במישרתו הציבורית.

124. במקרה זה מתעצמים ההשפלה והבוז ביחס לתובע, דווקא בשל היותו ראש ממשלה האמור להיות עמיד בפני לחצים כבדים ולהחליט החלטות הרות גורל עבור כל אחד מאזרחי המדינה בעניינים של חיים ומות.

125. באשר לתובעת, הרי שהאירוע המתואר מייחס לה תכונות של אשה נרגנת, "הפועלת ממניעים לא רציונאליים", עד שבעת נסיעת השיירה המאובטחת גבר עליה כעסה עד כדי כך, שגרמה, לעיני כל המאבטחים והנוכחים, לעצירת השיירה ולהשלכת בעלה מהרכב. תיאור מסוג זה עלול להשפיל את התובעת בעיני הבריות ולעשותה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

עד כאן דברי כב' השופט עזריה אלקלעי.

אני במחילה מכבודו חולקת על דברי השופט לגבי הפגיעה בבנימין נתניהו. לדעתי אין שמץ חשש שהפירסום פגע או יפגע בנתניהו במישרתו הציבורית. הגזירה השוה שגוזר סרנה, ושדומה כי נתניהו ובא-כוחו, ואולי אף השופט, מקבלים כעובדה, כאילו השלטון במדינה הוא מקבילה של שלטון אדם ברעייתו, וכאילו יחס רך של אדם לרעייתו מעיד על חוסר משילות, פחדנות, העדר גבריות או אי יכולת עמידה בלחצים מדיניים ואחרים הנדרשים מראש ממשלה, מעיד על תפיסה נפוצה אך נגועה בדיעות קדומות מצערות על גבריות ונשיות, שככל ששורשיה עמוקים, כך ראוי להתנער ממנה.  

אני מסכימה עם כב' השופט שתיאורה של שרה נתניהו בפוסט של סרנה ובפוסטים אחרים שלו מכפיש אותה כאשה נרגנת, כעסנית וחובבת מדון, ולכן מבזה אותה. אני רואה בפוסט של סרנה פוסט שמבזה בעיקר את שרה נתניהו, ולכן היא זו שזכאית לדעתי לפיצוי הגדול יותר, בעוד שלבנימין נתניהו נגרם, אם בכלל, נזק שולי לגמרי, שמצדיק לעניות דעתי רק פיצוי סמלי. אני מצרה על כך שהשופט פסק דוקא לבנימין נתניהו פיצוי גדול יותר, מתוך אותה השקפה שאין עלבון גדול יותר לגבר, כל שכן בעל עמדה בחברה, מכך שיטענו כנגדו שרעייתו מושלת בו ושהוא פוחד ממנה. צר לי שזו ההשקפה המושלת במדינתנו על מושג הגבריות ועל יחסי גבר ואשה.

בנימין נתניהו ושרה נתניהו נגד יגאל סרנה, תא 56211-03-16

   

  

נתניהו ונתניהו נגד סרנה

היום הייתי מרותקת לדיווחים מתביעתם של בני הזוג נתניהו נגד יגאל סרנה. עוד לפני הדיון חיכיתי שהם יגיעו לבית המשפט. ידעתי שאם השופט הורה להם לבוא הם יבואו, אבל קצת באיחור, כמו גברת שמאחרת קצת לנשף, שידעו שהיא עושה טובה ובאה אבל לא ממש בזמן, שיגידו תודה שהיא בכלל באה. ואחר כך הייתי מרותקת לציוצים מהדיון, שהיו בו כמה דברים מפתיעים. העדות של בנימין נתניהו היתה טובה. הוא היה בטוח בעצמו וענה תשובות טובות על שתי השאלות המרכזיות: לגבי האירוע שסרנה תיאר, ששרה זרקה אותו מהרכב בשיירה המאובטחת שבה נסעו שניהם, נתניהו אמר שהאירוע לא היה ולא נברא, שזה מה שצריך לומר מישהו שתובע תביעת דיבה, ולגבי הסיבה שהוא תובע דוקא את סרנה, נתניהו אמר שסרנה תיאר כאילו שרה שולטת במערך האבטחה של השב"כ, וכאילו כך מתנהל ביטחון המדינה, ואי אפשר היה לא לתבוע על דבר כזה. העדות של שרה נתניהו היתה גרועה. כששאלו אותה אם היא אף פעם לא רבה עם בעלה בשיירה מאובטחת, היא ענתה שהיא לא מבינה את השאלה ושלא זכור לה דבר כזה. זאת תשובה גרועה, כי אם היא לא זוכרת זה לא אומר שזה לא קרה, וכששאלו אותה למה מכל הדיווחים עליה היא תובעת דיבה דוקא את יגאל סרנה ודוקא במקרה הזה, והיא ענתה שאם היא תתבע על כל שקר היא תהיה כל יום בבית משפט, אז לפעמים היא בוחרת תביעות. זאת תשובה גרועה כי מי שתובע דיבה צריך לדעת להסביר לשופט בצורה משכנעת למה דוקא הדבר שהוא תובע עליו פגע בו במיוחד וגרם לו לתבוע, ולא לתאר את זה כאילו הוא עושה אן-דן-די-נו ותובע על מה שיוצא במקרה. היא גם אמרה שיגאל סרנה כתב דברים נוראים על הבנים שלה, ושהוא לא אנושי, וגם זה לא היה כל כך לעניין, כי אסור לתובע במשפט דיבה להיראות כאילו הוא מנסה להתנקם במישהו על עניין אחד דרך תביעת דיבה בנושא אחר. בכל זאת העדות של שרה לא היתה גרועה לגמרי, כי בסוף היא התרגזה ובכתה ואז היא צעקה מה פתאם שאני אזרוק את ראש הממשלה מהשיירה שלו, זאת השיירה שלו, וזה היה החלק היותר משכנע בעדות שלה. לפעמים דוקא כשבן-אדם מתרגז הוא אומר את הדברים שהכי עוזרים לו, ולכן עדיף לעורכי-דין לא להעליב ולהרגיז את העד, למרות שלרובם זה קצת קשה. האמת היא שאין לי מושג למה בני הזוג נתניהו תבעו את סרנה על השטות שהוא כתב, בין אם היא נכונה ובין אם לא. לבנימין נתניהו אין לדעתי בכלל עילה לתביעת דיבה על הפוסט הטיפשי הזה של סרנה, כי בין אם אשתו זרקה אותו מהרכב ובין אם לאו, זה לא אומר עליו שום דבר רע. הוא בכלל מתואר בפוסט הזה כקורבן. ולגבי שרה נתניהו הפוסט הזה מביך, אבל לריב עם בעלך ולזרוק אותו מהרכב זה אולי לא יפה אבל אין בזה שום דבר פלילי או בלתי מוסרי, להבדיל מדברים אחרים שבני הזוג נתניהו נחשדו בהם, כמו קבלת טובות הנאה מבעלי עניין שזה עלול לעלות לכדי עבירת שוחד. אז למה באמת הם טרחו לתבוע את יגאל סרנה על הפוסט הזה, שהוא כל כך מטופש לעומת החשדות שהועלו לגביהם בפרשות אחרות שעלולים להביא להגשת כתב אישום נגדם בעבירות הפרת אמונים ואפילו שוחד? זה דבר שדוקא מעסיק אותי, מה הכי מעליב אנשים. מה מהדברים שאומרים עליך פחות אכפת לך, ואלו דברים בן אדם לא יכול לסבול שאומרים עליו. מהבחינה הזאת אני דוקא יכולה להבין את בני הזוג נתניהו, שלפעמים משהו שאומרים על החיים האישיים שלך, למרות שזה לא עבירה פלילית ולא מהווה שום כתם עליך, יכול להעליב אותך יותר מזה שמאשימים אותך בעיסקאות שוחד במיליארדים. למשל בנימין נתניהו, שחושב את עצמו למנהיג חזק, קשה לו לשמוע שאומרים שעם אשתו הוא מתנהג כמו סמרטוט, למרות שזה דוקא גורם להרבה אנשים לחמול עליו ולחוש כלפיו אהדה, ולאו דוקא לכעוס על זה, זה אפילו מציג אותו כג'נטלמן, שסובל בגבורה את המשוגות של אשתו ולא מחזיר לה, ולשרה נתניהו, שמרגישה שהיא מקריבה את חייה למען בעלה, הכי קשה לשמוע שבעצם היא נטל עליו ופוגעת בו, במיוחד שהיא יודעת שיש בזה מידה גדולה של אמת, ואולי בגלל זה היא בכתה. יש לזוג נתניהו סיכוי טוב לזכות בתביעה, כי יגאל סרנה לא יכול להוכיח שבאמת קרה מה שהוא כתב, אבל אני לא מאמינה שישיתו עליו קנס כבד, פשוט כי הוא לא האשים את נתניהו בשום מעשה רע, ומה שהוא האשים בו את שרה כאמור איננו יותר ממביך, והנזק שנגרם להם הוא לדעתי אפסי, בגלל שהסיפור של סרנה הוא כאין וכאפס לעומת האמת שכבר הוכחה לגביהם, כמו היחס המחפיר של שרה נתניהו לעובדים העניים שמשרתים אותה שנחשף בתביעות הפיצויים של גיא אליהו ומני נפתלי, וזה אולי גם כן מסביר את התביעה שלהם נגד סרנה, שהיא אולי ניסיון לזכות בכמה נקודות, כאילו זה יכפר על הדברים האמיתיים שכבר הוכחו לגביהם בבית-משפט. עורכי-הדין של סרנה, שלא היו להם שום הוכחות שהוא כתב אמת, שזה מצב די רע לנתבע בתביעת דיבה, הקדישו הרבה זמן להראות שבני הזוג נתניהו סתם נטפלים לסרנה, לעומת עיתונאים אחרים, והראו לשרה למשל פירסום של אביעד גליקמן שלטענתם ברור שהוא לא נכון ובכל זאת הם לא תבעו אותו דיבה. השופט לא הירשה להראות את תוכן הפירסום הזה לציבור, רק לשרה, וזה היה לי מאד מוזר, כי אם זה פירסום זה כבר פורסם וכולם שמעו את זה, ובכל אופן מאד סיקרן אותי לדעת במה מדובר, אבל אני לא באמת חושבת שזה יעזור לסרנה, כי לאביעד גליקמן יש צורת דיבור מאד נינוחה ובכלל הוא נראה אדם נוח לבריות, והוא לא מעורר באנשים כעס ועוינות כמו סרנה, שנוטה לדרמטיות ולהגזמות, כמו שהוא כתב בסוף הפוסט שלו "להכות בתופים". למה להכות בתופים, ומה כל כך נורא בזה ששרה נתניהו זרקה את בעלה מהרכב באמצע השיירה המאובטחת, גם אם זה באמת קרה, הרי תמיד נוסעים בשיירה הזו המון כלי רכב שאין לי מושג למה, כל היום השיירה המגוחכת הזאת מתפתלת ברחובות ירושלים כמו לטאה שחיברו לה סירנות והוציאו אותה מדעתה, ואם נתניהו יצא מרכב אחד, הוא יכול היה מיד להיכנס לרכב אחר, ולא היה קורה כלום, בוודאי הוא לא היה צריך לתפוס טרמפים לירושלים, וגם סרנה לא כתב את זה, למרות ששרה נתניהו אמרה כאילו זה מה שהוא כתב, כדי להדגים כמה סרנה אומר דברים הזויים. קצת מצחיק שהאיש שאמר ביום הבחירות בסרטון בפייסבוק שלו שהערבים נעים בכמויות עצומות לקלפי ועמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים בא להתבכיין בבית המשפט שכתבו עליו שקרים הזויים. אולי לא מצחיק, אולי בעצם מקומם, אבל כאלה הם החיים.