בחשכה חטופים יושבים

 

בחשכה חטופים יושבים

לפת חרבה הם מתאווים

בכל יום מכות, סבל ועמל

אך לא בכל יום בא דבר מאכל.

 

במלון פאר ביבי ושרה שרועים

מסביב לשעון זוללים וסובאים

דגים ובשר ושמפניה ורודה

וסיגר משובח לסיום סעודה.

 

להשיב חטופים? אין כל חפזון.

הנשיא טראמפ הגה פה חזון:

יבנו את עזה טראמפ אנד קו

היא תיראה כמו מונקו.

 

חזון מזהיר, רעיון נפלא!

הוא שומר על שלמות הממשלה.

עם בצלאל הגזען ואיתמר הבריון

ביבי ימריא על כנף ציון.

 

חטופים יושבים בחשכה

גם פת חרבה מפיהם נחסכה

אולי כבר תמותו, במחילה,

שלא תתפרק הממשלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תחקיר עובדה על חני בלייוייס ושרה נתניהו

 

התחקיר של ספי עובדיה ששודר בתכנית "עובדה", על שרה נתניהו וחני בלייוייס כמארגנות ומפעילות חבורת פעילי ליכוד לצורך התנכלויות, הטרדות, הכפשות ואיומים על התובעת במשפט נתניהו ליאת בן-ארי, על הדס קליין העדה בתיק 1000, וכן על יריבים ומתנגדים פוליטיים של נתניהו, זיעזע אותי עד כדי כך שהתקשיתי להירדם בלילה, ואינני מפסיקה לחשוב עליו באימה וחרדה. אינני בטוחה שאני מבינה בעצמי מדוע התחקיר טילטל אותי כל כך, שהרי כבר זמן רב אני משוכנעת שההתנכלויות האלה, שכולנו היינו עדים להן, מגיעות באופן מאורגן מסביבת נתניהו, אבל למרות כל מה שכולנו למדנו במשך השנים על שרה נתניהו, חשדתי שמי שמארגנים את ההתנכלויות הם עוזרי נתניהו, כמו למשל יונתן אוריך שחשוד גם בפרשת פלדשטיין, וגם היה מעורב בהטרדה ואיומים על העד שלמה פילבר, וחשבתי על שרה נתניהו כעל אשה קפריזית שמסוגלת להשתולל בגלל תמונה לא מחמיאה שלה בעיתון, בגלל שבידיעה עליה בעיתון לא הוזכרה העובדה שהיא פסיכולוגית עם ב.א. וגם מ.א., או בגלל שהטבחית האומללה לא החליפה את מפת השולחן (אחרי שהבן אבנר אמר לה שאין צורך). אבל לא חשבתי על שרה כמי שמפעילה בשיטתיות מנגנון של התנכלות ואיומים בעל אופי פלילי ומאפיונרי, וחשבתי שהדיווחים על מעורבותה במינויים בכירים אולי קצת מוגזמים. אבל בתחקיר הצטיירה שרה נתניהו – מופללת על ידי דבריה שלה – כאשת מאפיה אכזרית בלי גבול ונטולת מעצורים, שאין לה קווים אדומים.

במחשבה שנייה, מבחינתו של בנימין נתניהו, דווקא הפעלתה של רעייתו לצורך פגיעה ביריביו היא מחוכמת, שכן בניגוד לעוזריו היא איננה נחשבת כפופה לו, ואי אפשר לטעון שבכל מקרה יש לו אחריות מיניסטריאלית למעשיה, כפי שאפשר לטעון לגבי יונתן אוריך וטופז לוק, או עוזרים אחרים שעובדים בשירות נתניהו. גם אי אפשר להכריח אותה להעיד נגדו, ולכן גם אין אפשרות שתהפוך לעדת מדינה, כפי שקרה עם כמה מעוזריו לשעבר. ככל שמרבים לחשוב על כך, שרה נתניהו היא האדם המושלם לבצע מעשים פליליים, כגון הטרדת עדים או סחיטה באיומים או שיבוש הליכי משפט בשירות נתניהו, מבלי שיהיה אפשר לטעון לאחריות ישירה שלו למעשיה או להוכיח אחריות כזו. אמנם העובדה שהפעילה דווקא את חני בלייוייס, מי שעבדה במשך שנים רבות בשירותו של נתניהו והיתה ראש לשכתו, כלומר קיבלה משכורת כעובדת בשירותו, מצביעה לעבר מעורבות של בנימין נתניהו במעשים, אבל קל לטעון שהקשר בינה לבין שרה נתניהו היה קשר עצמאי ללא מודעות של נתניהו למעשים.  

אי אפשר להתעלם מהקווים המקבילים בין מעשיה של שרה נתניהו שנחשפו בתחקיר לבין האופן שבו מייחס לה בנימין נתניהו, בעדותו בתיק 4000 , שבו נאשם בעלי אתר וואלה שאול אלוביץ' במתן שוחד של סיקור אוהד לזוג נתניהו תמורת הטבות רגולטוריות לחברת בזק – אחריות בלעדית לקשר עם הזוג אלוביץ', ולדרישות לסיקור אוהד באתר וואלה, ששרה דרשה לכאורה מאחורי גבו וללא ידיעתו, ולכן כביכול איננו אחראי לדרישות לסיקור אוהד ואין להאשימו בקבלת שוחד, בעוד ששרה נתניהו, מאחר שאיננה מכהנת במשרה ציבורית, איננה יכולה להיות מואשמת בקבלת שוחד.

הגילוי המזעזע מכולם מבחינתי הוא העובדה שמפכ"ל משטרת ישראל, דני לוי, שנחשב למי שנבחר לתפקידו בזכות קרבתו וחנופתו לשר איתמר בן-גביר, הוא למעשה מינוי של שרה נתניהו בתיווכה של חני בלייוייס, שהתוודעה לדני לוי עוד כשהיה מפקד מרחב ירקון. לבקשת שרה המליצה עליו בלייוייס לשר המשטרה בזמנו אמיר אוחנה, בזכות פעילותו הנמרצת נגד מפגינים נגד הממשלה. נראה שהטיפוס המהיר לפסגה תחת השר בן-גביר, המינוי למפקד מחוז חוף במשטרה ואז למפכ"ל למרות הישגים דלים למדי בפעילותו במשטרה, הונחה על ידי שרה נתניהו כדי שיגשים את מה שמבחינתה הוא הפעילות המשטרתית החשובה ביותר: דיכוי המפגינים נגד נתניהו, ואין ספק ש"טיפול" המשטרה במפגינים לאחרונה מוכיח שלוי מצדיק את הציפיות. מלכתחילה חשבתי שמינויו של בן-גביר ל"שר לביטחון לאומי" מבוסס על הסכמה בשתיקה בינו לבין נתניהו, שנתניהו יעלים עין מכך שבן-גביר מעודד פשיעה לאומנית אלימה ואי אכיפה של החוק על פושעים לאומנים, ובתמורה ידאג בן-גביר לדיכוי המפגינים נגד נתניהו. כעת אני מבינה ששרה נתניהו לא הסתפקה במינוי שר משטרה שבראש מעייניו דיכוי המפגינים נגד הממשלה, ודאגה למנות גם מפכ"ל שזו תהא פסגת מפעלותיו.

האופן שבו דאגה שרה נתניהו לקידומו ומינויו למפכ"ל של דני לוי הזכיר לי נשכחות מפרשת בר-און- חברון בשנת 1997. אז ביקש נתניהו למנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה את רוני בר-און, שהיה אז עורך-דין פרטי ומקורב לליכוד – כמה שנים אחר כך נבחר לכנסת מטעם הליכוד, ולא היה לו ניסיון כפרקליט בשירות הציבורי, וגם לא קריירה אקדמית מוערכת כמו לפרופ' אהרון ברק. לאור הביקורת על מינויו התפטר רוני בר-און מהתפקיד עוד בטרם החל למלא אותו. זמן קצר אחר כך התפרסמו חשדות שמינויו של בר-און היה חלק מקנוניה בין ראש הממשלה נתניהו לראש ש"ס אריה דרעי שנאשם בעסקת שוחד. החשד היה שנתניהו הסכים למינוי בר-און ליועץ משפטי לממשלה תמורת הסכמה של ש"ס לתמוך בנסיגת צה"ל מאיזור חברון על פי הסכמות בין ישראל לרשות הפלשתינית, כדי שבר-און יסדיר לדרעי עסקת טיעון נוחה במשפט השוחד נגדו. מה שהזכיר לי את הפרשה ההיא הוא שהכל חשדו אז בשר המשפטים צחי הנגבי, שהתמחה במשרדו של בר-און, שהוא בישל את המינוי, בעוד שמי שיזם את המינוי בפועל היה דרעי. כך חשבו כולם כעת שמי שאחראי למינויו המתמיה של דני לוי הוא איתמר בן-גביר, כאשר בפועל עמדה מאחורי המינוי שרה נתניהו, מבלי שניתן להוכיח כמובן את מעורבותו או אפילו את מודעותו של בעלה.

כבר כתבתי כאן שבן-גביר, כפי שהתגלה מהקלטות שהושמעו בתכנית "המקור", הוא איש הקש של בנצי גופשטיין, ממנהיגי תנועת כ"ך שנאסר עליו להתמודד לכנסת, והוא מופעל על ידי גופשטיין וחתנו חנמאל דורפמן בכוונה לחרחר מהומות בקרב ערביי ישראל כדי להצדיק פגיעה בזכויותיהם. כעת אני חושבת שאולי בן-גביר הוא גם איש קש של בנימין נתניהו, לצורך דיכוי המפגינים נגדו, מבלי שנתניהו נושא באחריות ישירה לכך. כשעלתה הממשלה הזו לשלטון חשבתי לעצמי: הרי לנו ממשלת רצח רבין, שבראשה עומד מי שהסית נגד רבין, צעד בראש הפגנה שבה נישא ארון מתים שעליו הכתובת רבין, ולצדו מופקד על המשטרה מי ששבר את סמל מכוניתו של רבין והודיע שכפי שהגיעו לסמל יגיעו לרבין עצמו, מה שאכן התרחש במהרה, ואיפשר לנתניהו לעלות לשלטון על גופת רעו הטוב ממנו. האם רק כיום בן-גביר הינו איש הקש של נתניהו לצורך דיכוי המפגינים נגד הממשלה, או אולי כבר אז הפעיל אותו נתניהו נגד רבין? מה פשר מערכת היחסים בין שני האנשים האלה, שאיתמר בן-גביר תיאר כאהבה הדדית: "הוא אמר שהוא אוהב אותי, ואמרתי לו שגם אני אוהב אותו". נדמה לי שאין מדובר באהבה שאינה תלויה בדבר.

 

מאה בנקמות, אפס בביטחון

 

אני לא מכירה אישית מישהו שנמצא בפניקה בגלל האיומים האירנים להגיב על הריגת איסמעיל הנייה, אני רק קוראת ושומעת על פניקה בתקשורת. מה שבאמת מפחיד אותי זה פלשתיני עם סכין שיוצא לרצוח עוברים ושבים בחוצות, במיוחד אנשים זקנים כמוני שלא יכולים ממש להתנגד. הדגשת האיום האיראני לעומת הדחקת הפיגועים הפלשתינים, נראית לי כמו מטפורה למדיניות נתניהו: לדבר הרבה על איראן ולייחס לה כל אלימות נגד ישראל, אבל להמשיך ולהתעלם מהסכסוך הישראלי-פלשתיני, שאפילו נתניהו כבר לא מעז להתפאר ש"הוריד את הבעיה הפלשתינית מהשולחן", אבל עדיין מסרב לכל צעד שיכול לטפל בסכסוך עצמו ואולי לשפר במשהו את המצב, כמו להגיע להסכמות עם הרשות הפלשתינית, שבניגוד לחמאס מבקשת מדינה לצד ישראל ולא במקומה, הבדל מהותי שנתניהו ושותפיו מעדיפים להתעלם ממנו, ובמקום להתקדם לפתרון כלשהו, משקיעים אותנו במלחמה בלתי נגמרת שנזקיה למדינת ישראל קשים מנשוא, מה שלא מפריע לנתניהו להתפאר בהישגיו: אמרו לו, הוא אומר בלעג, להפסיק את המלחמה, אבל הוא לא שעה לעצות, כי לו היה שומע להן לא היינו שולטים ברפיח, שלו נתניהו היה מנהל את המלחמה כראוי היינו צריכים לכבוש את רפיח כבר בתחילת המלחמה, אבל במקרה כזה לא היה תירוץ למנוע עסקת חטופים ולהמשיך את המלחמה שהיא אסטרטגיית ההישרדות של נתניהו בשלטון. ואיני יכולה שלא לחשוב, מה היה קורה לו נתניהו הקשיב לשר הביטחון ולרמטכ"ל שהתחננו אליו להפסיק את המתקפה על מערכת המשפט ועל הדמוקרטיה, לו נתניהו הקשיב לאזהרות על מזימות החמאס, במקום לדבוק בקונספציה הנוחה שהחמאס הוא נכס להחלשת הרשות הפלשתינית, וש"החמאס מורתע", קונספציה נוחה כל כך שאפשרה להתעלם מכל האזהרות שהגיעו מלמטה, מהתצפיתניות, מקציני מודיעין זוטרים שהתעקשו שהחמאס מתכונן להתקפה והושתקו, וסיפקה הצדקה להעביר את הכוחות שהיו אמורים להגן על ישובי עוטף עזה ליהודה ושומרון, כדי לרצות את המתנחלים שלעולם אין די להם. העסקה הראשונה מצטיירת כעת כמאמץ להוריד את נושא החטופים מהשולחן על ידי השבת רוב הילדים והנשים והפקרת כל האחרים. מאז נתניהו מכשיל בהתמדה כל אפשרות לעסקה באמצעות שילוב של הצגת תנאים מכשילים וחיסולים. לפני נסיעתו לארצות הברית, נסיעה שנתניהו, לדברי הפרשנים, ייחס לה משמעות גדולה לשיקום מעמדו בקרב תומכיו המאוכזבים, הוא ליבה דיבורים על עסקה אפשרית, כדי לגייס את משפחות החטופים לסייע לו ביחסיו עם המימשל האמריקני, ובה בעת מנע את יציאת משלחת המו"מ לשיחות, כדי שגם יצליח לתעתע במשפחות החטופים ובמימשל האמריקני, וגם ימנע בפועל כל עסקה אפשרית. לאחר ביקורו בארצות הברית, שמותם מפגיעת כטב"ם של שנים-עשר ילדים במג'דל שמס העכיר מעט – לולא הביקורת על היעדרותו הארוכה בשעת מלחמה, לא היה נתניהו טורח להקדים את חזרתו לארץ – נועד חיסולו של הנייה להוריד סופית את הדיון בעסקה מעל השולחן, בתקוה שהציבור הישראלי יפנה את מבטו אך ורק לאיראן וסוכניה, וישכח את החטופים. לצערו של נתניהו זה לא יקרה. כוחו הפוליטי גדול דיו כדי למנוע עסקה ולהפקיר את החטופים למוות. כוחו אינו גדול דיו כדי לגרום לציבור לשכוח אותם, או את מי שאשם בהפקרתם, פעם אחת בשמחת-תורה ופעם שנייה לאורך כל התקופה מאז.

חוסר הבושה והמניפולטיביות של הזוג נתניהו אינם יודעים גבולות. האופן שבו גרר לארצות הברית את נועה ארגמני שבנוסף ליסורי השבי רק איבדה את אמה, כדי להשתמש בה לארגן מחיאות כפיים בקונגרס ל"רעייתי שרה", שלגמרי במקרה ישבה בדיוק ליד נועה, ואז לשלח את נועה ואביה לשוב לארץ בטיסה מסחרית (על חשבונם?), כדי להמשיך עם רעייתו שרה לפלורידה, שם אירגן לעצמו פגישה עם טראמפ – שהיה מוכן לפגוש אותו בניו יורק, שהרי הוא מייחל כעת לגרוף קולות יהודיים – לגמרי במקרה ביום ההולדת של בנו, שעם שיבת נתניהו לארץ נצפה, לגמרי במקרה, יוצא מהבניין המוכר ברחוב עזה. החשבון הוגש לאזרחי ישראל.

נתניהו בונה על כך שחיסולו של הנייה כל כך מלהיב ומשמח את תושבי ישראל שהם ישכחו כל דבר אחר. לא ממש. משפחות החטופים ורבים אחרים הבינו מיד שיותר משנתניהו שאף לחסל את הנייה, הוא שאף לחסל כל עסקת חטופים, ותושבי ישראל, גם אלה ואולי במיוחד אלה כמוני, שהרבה יותר מפחדים משנאת הפלשתינים וזעמם מאשר מהאיום האיראני, ודבר זה נכון כמובן לגבי תושבי הדרום והצפון ובעצם לכל תושבי ישראל מכל עדה ולאום – איננו בוטחים בממשלה ואיננו בטוחים תחת שלטונה, שמותיר אותנו חסרי אונים, רואים את עצמנו בנעליהם המדממות של תושבי העוטף שנרדפו ונרצחו בבתיהם באין מציל. יש כנראה בינינו גם כאלה שמאד מתלהבים מיכולתה של ממשלת נתניהו לנקום באויבינו, אבל רובנו חרדים הרבה יותר לבטחוננו האישי ובטחון משפחתנו, שמופקרים כליל. ממשלת נתניהו-סמוריץ' בן-גביר אולי תקבל ציון מאה בהפקת נקמות, אבל בשמירה על ביטחון האזרח אפשר להעניק לה רק אפס עגול ומוחלט.

מה שבאמת מטריד

אולי אני שאננה מדי לגבי סכנת מלחמה עם איראן, אבל לא נראה לי שנתניהו רוצה לתקוף את איראן. אם נתניהו היה רוצה לתקוף את איראן, אריה דרעי לא היה אומר שצריך להגיב רק בתיאום עם האמריקאים, שכידוע לא מעוניינים בשום אופן שישראל תתקוף באיראן. ממילא רק הדעה של נתניהו משנה, כי הוא עושה רק מה שהוא רוצה בהתאם לאינטרס האישי שלו ולא מתחשב בדעות של אחרים, אלא אם כן הוא מרגיש מאוים, וביידן בהחלט מאיים עליו שלא יעז לתקוף באיראן. לא האמנתי שטייסים אמריקנים ובריטים וצרפתים וירדנים יתגייסו לעזור לבלום את המתקפה האיראנית עלינו. אני יודעת שהם חששו שישראל תיפגע קשה כי הם חששו שבמקרה שישראל תיפגע קשה היא תתקוף חזרה וכל האיזור ידרדר למלחמה, אבל בכל זאת היתה לי הרגשה טובה מכך שמדינות אחרות התגייסו לעזור לנו לבלום את המתקפה האיראנית. נעים לחשוב שעדיין יש לנו ידידים, גם אם יש להם אינטרס משלהם. היה יפה לראות איך ביידן החמיא לטייסים האמריקנים ורישי סונאק החמיא לטייסים הבריטים ומקרון החמיא  לטייסים הצרפתים ונתניהו החמיא לעצמו.

מה שמטריד אותי והרבה יותר מכך מכאיב לי ומייאש אותי זה שאין שום צפי לעסקת שחרור חטופים. מטריד אותי גם שמדברים הרבה על כך שסינוואר איננו רוצה עסקה ואין לו אינטרס לעסקה, אבל לא מדברים על כך שחמאס הקשיח את הדרישות אחרי שצה"ל הרג שלושה מבניו של איסמעיל הנייה ושאולי זאת הסיבה להקשחה בעמדת חמאס, וזה דבר שישראל גרמה לו, וכבר כתבתי שאני משוכנעת שנתניהו יזם את החיסול, דוקא מפני שיצאה הודעה שהוא לא היה מעורב ורק הדרג הצבאי החליט וביצע את החיסול, ואני חושבת שהוא עשה את זה בכוונה ובכוונה הכשיל עסקה לשחרור החטופים, כדי להמשיך במצב מלחמה לכאורה שמסייע לו לשרוד בשלטון ועוזר לו לדכא את המחאה נגדו ואת הדרישה לבחירות. היום שוב הפגינו אנשים בגינת המשחקים ליד הבית שלי ומול הבית של נתניהו, ושמעתי אותם צועקים "הדם על הידיים של שרה נתניהו". אני לא יודעת למה הם האשימו את שרה ולא את בנימין נתניהו, אולי בגלל ששרה אמרה למשפחות החטופים לשתוק ולא למחות, שהיה עדיף שהיא תשתוק בעצמה. ראיתי שוטר רודף אחרי צעירים שברחו. מה שהפתיע אותי זה שאחרי שהם קראו קריאות הם שרו את "התקוה", כמו בהפגנות ברישיון, ומאז שהממשלה הזאת בשלטון גם המלים של "התקוה" קיבלו משמעות חדשה וטעונה, במיוחד "להיות עם חופשי בארצנו" שקשה להרגיש ככה כשמסתובבים ברחוב עזה בין הגדרות הגבוהות שהציבו מאז הלילה שהשוטרים הרביצו למשפחות החטופים וירו עליהם בבואש והאשימו אותם שהם היו אלימים וניסו לפרוץ לבית של נתניהו שזה שקר גמור כי הם היו בגינה מהצד השני של הרחוב כמו הערב. לא דיווחו בחדשות על ההפגנה הזו כי היא היתה קצרה ולא צפויה ולא היו שם עיתונאים ופרשים ומכת"זיות, ורק השכנים כמוני יצאו למרפסות והסתכלו.

ומה שהכי מטריד זה שקטאר המתווכת רוצה להפסיק את התיווך, ואולי גם זה קשור להתקפות המילוליות של בנימין נתניהו על קטאר, שכמו החיסול של בניו של הנייה גם הן נועדו להכשיל עסקה לשחרור חטופים. המזל של נתניהו זה שהוא כל כך רשע, שאנשים לא מסוגלים להאמין שהוא מסוגל להיות כל כך רשע, לכן רוב האנשים משכנעים את עצמם שנתניהו רצה עסקה וזה לא התממש בגלל החמאס, אבל זה גם בגלל נתניהו. ברור שהחמאס רוצה לשמור לעצמו מה שיותר חטופים לכמה שיותר זמן, כי זה מבחינתו הנכס ואמצעי הסחיטה שלו, וברור שחמאס יודע יפה מאד איפה החטופים, כי כמו שמורן סטלה ינאי סיפרה, היא היתה ביחד עם נועה ארגמני שאמא שלה גוססת מסרטן, ואמרו להן שישחררו רק אחת מהן, והיא היתה משוכנעת שזו תהיה נועה, אבל שחררו אותה ונועה נשארה. אולי דווקא מפני שאמא של נועה סינית וחולה מאד החמאס חושב שאם הם יחזיקו בנועה הם יוכלו לסחוט יותר. ואז בפעימה השביעית והאחרונה הם החזירו רק שבע נשים במקום עשר שהיו צריכות לחזור. וזה כישלון גדול של צה"ל שלא הצליח לאתר ולשחרר יותר משלושה חטופים, ולמרבה הזוועה גם הרג שלושה חטופים, שבדיעבד די ברור שלחצו על ההורים שלהם "לסלוח" לרוצחים של ילדיהם, כדי להשתיק את כל העניין ולא להיגרר לעימותים עם חסידי אלאור אזריה. ברור גם שלא תדרכו את חיילי צה"ל להיזהר מאד ולא לירות כשאין סכנת חיים, כי לא באמת רצו שהצבא יעשה הכל למצוא ולהשיב לישראל את החטופים, ושובר את הלב לראות את המשפחות שלהם, שחג הפסח נהפך להם לחג של אסון כמו ששמחת תורה נהפכה לאסון, ובינתיים אין תקוה ואין מציל.

 

 

 

 

 

  

דיקטטור

היום עיינתי בעיתון מה-9 בדצמבר 2011, לפני שתים עשרה שנים בערך, והיה כתוב שם על נתניהו שהקדים את הפריימריס בליכוד ולא הבינו מדוע, ועל בחירות ברוסיה שבהן ניצח פוטין ומתנגדיו היו בטוחים שהבחירות זויפו ויצאו למחות נגדו, וחשבתי כמה מייאש לחשוב על זה שכל כך הרבה שנים אנחנו תקועים עם שני הרודנים האלה ולא מצליחים להיפטר מהם, והכל רק הולך ונהיה יותר ויותר גרוע ובלתי נסבל משנה לשנה, ואפילו כשהיתה ממשלת השינוי והרגשתי הקלה עצומה, ועדיין הרגשתי כל הזמן שאנחנו כמו אסירים שיצאו לחצר הכלא לטיול קצר ועוד מעט יחזירו אותנו לכלא בחזרה, ועדיין לא תיארתי לעצמי עד כמה נהיה כלואים כשנתניהו יחזור לשלטון, וכמה המראה העיקרי שאראה מול עיני בכל עת שאצא מהבית יהיה גדרות ומחסומים ומחסומים וגדרות ומכוניות משטרה ואנשי ביטחון, כאילו מתבצרים למלחמה בצבא אויב, כשבעצם ההתבצרות היא בפני אזרחי ישראל שמנפנפים בדגלים או בשלטים וצועקים בושה, שאולי זה לא נעים, אבל זה ממש לא מסוכן. היום כלאו אנשים בחנויות הסמוכות למספרה שבה הסתפר נתניהו, וכלאו את התל-אביבים והיפואים כדי שנתניהו יגיע לטכס השקת הרכבת הקלה בלי לראות מפגינים, למרות שהוא שמע אותם צועקים ומרעישים שזה דווקא משמח, ושאלו אולי זה בגלל האירוע הקודם, והאירוע הקודם היה כששרה הסתפרה בתל אביב בכיכר המדינה, ובאו מפגינים וצעקו דמוקרטיה וגם צעקו "המדינה בוערת ושרה מסתפרת", מה שנכון, ושלחו את השב"כ לחלץ את שרה, כלומר להקיף אותה כשהיא יוצאת מהמספרה, כאילו מישהו מאיים עליה, ואף אחד לא איים עליה, ואף אחד לא מת מצעקות "דמוקרטיה", אם כי אולי לזוג נתניהו צעקות כאלה עלולות לגרום התקף לב, או התייבשות כמו שקוראים לזה אצלם. היום התקרבה לנתניהו מפגינה שקראה לעברו "בושה", ומיד המאבטחים נעלו את כל החנויות בסביבה עם האנשים בתוכם, שלא יתקרבו חס וחלילה לנתניהו ויצעקו בושה, שזה מאד מסוכן.

יש אנשים שאומרים שנתניה לא דיקטטור כי הוא לא זורק לכלא את מבקריו ומתנגדיו כמו שפוטין ןארדואן עשו, אבל אני לא מסכימה לטענה הזאת. לא כל הדיקטטורים זורקים מתנגדים לכלא או מוציאים אותם להורג. זה קורה בדיקטטורות אכזריות במיוחד. זה לא קורה בהונגריה ופולין שישראל יותר ויותר דומה להן. גם אורבן ומורבייצקי אינם משליכים אנשים לכלא ומתנגדיהם אינם נמצאים ירויים בחדר המדרגות שלהם, ועדיין הן דיקטטורות, כי הממשלה השתלטה במדינות האלה על התקשורת ועל מערכת המשפט כפי שנתניהו מנסה לעשות, ומדינה שבה אין חופש ביטוי לתקשורת ומערכת המשפט נשלטת בידי הממשלה, איננה דמוקרטיה. גם מדינה שבה מפחדים להתנגד לראש הממשלה או להתמודד מולו איננה דמוקרטיה. הליכוד טוען שהוא מפלגה דמוקרטית, אבל מפלגה שבה מפחדים להתמודד מול ראש המפלגה, שהוא גם ראש הממשלה, איננה מפלגה דמוקרטית. בדמוקרטיה אנשים אינם חיים בפחד מפני נקמה של ראש הממשלה במי שאיננו נוח לו, ובדמוקרטיה ראש הממשלה איננו תוקף בבריונות את משרתי הציבור ומנסה להטיל עליהם אימה, כפי שנתניהו עושה באמצעות מקורביו ליועצת המשפטית לממשלה, לשופטים וכעת גם לרמטכ"ל ולראשי זרועות הביטחון. אני כמעט חשבתי שברצינות שנתניהו נהיה מודאג מהמצב וכינס ישיבה עם הרמטכ"ל ובכירים אחרים בזרועות הביטחון, והתברר שנתניהו כינס איתם ישיבה כדי לנזוף בהם שהם מדווחים לציבור על חומרת מצב המילואים בגלל החקיקה הדיקטטורית שנתניהו פועל להעביר, כי הכי חשוב לנתניהו שהציבור לא יקבל מידע אמין על מצב המדינה, וכדי לשלוט בתקשורת הוא לא רק מנסה להשתלט על אמצעי התקשורת, אלא יזם מסע הכפשות נגד הרמטכ"ל של מקורביו הנאלחים ביותר כמו ארז תדמור ודוד אמסלם ובנו יאיר, ומתקפה כזו על הרמטכ"ל כי יושרו מפריע למזימות ההשתלטות של ראש הממשלה ולשאיפתו להוליך שולל את האזרחים, והניסיון השקוף להטיל על הרמטכ"ל את האחריות לנזקים שנתניהו גורם למדינת ישראל, לכלכלתה, לבטחונה וללכידות החברתית שלה, אלה מאפיינים של שלטון דיקטטורי, שגם אם איננו אוסר או הורג את משרתי הציבור שאינם נוחים למנהיג, הוא מנסה להטיל עליהם אימה ולהשתיק אותם כשהם מותחים ביקורת או אומרים לציבור את האמת שאיננה נוחה לדיקטטור, כי דיקטטורים הם לפני הכל אויבי האמת ואצל נתניהו התכונה הזו בולטת במיוחד. בדמוקרטיה השלטון מתייחס בכבוד למשרתי ציבור, מקשיב ומציית ליועצים משפטיים, כי בדמוקרטיה הממשלה מחויבת לציית לחוק כפי שחברי הממשלה נשבעיפ לעשות גם אצלנו, ואין דבר כזה בדמוקרטיה שאם נבחרת לשלטון מותר לך לרמוס את החוקים ואת אנשי החוק ולהגיד שאם בחרו בי מותר לי הכל ואינני אחראי לדבר. בדמוקרטיה הדבר הראשון הוא שלשליט יש אחריות כלפי הציבור, והוא חייב לתת דין וחשבון לציבור על כל מעשיו ולשרת את טובת הציבור, ולא רק לעשות חוקים נגד הוצאתו לנבצרות ובעד שהמדינה תממן את הבתים הפרטיים שלו ותשלח לו עובדי מדינה בתור משרתים. בדמוקרטיה השלטון פועל לטובת הציבור ולא עושה מה שמתחשק למנהיג בלי לתת חשבון לאיש. ולכן נתניהו הוא דיקטטור, ושלטון האימים שלו יגיע בסופו של דבר לקצו והוא יועמד למשפט לא על שוחד של שמפניה וסיגרים, אלא על פגיעתו בדמוקרטיה שאין עליה סליחה.

 

  

נכון שאתם חברים?

 

נכון שאתם חברים, נכון שלא ציפית ממנו לתמורה, נכון שהוא עשה רק מה שטוב למדינה ולא לחברים שלו, שאל עו"ד עמית חדד את ארנון מילצ'ן, שענה יפה "אין לו חברים", ושוב חדד: "שרה אמרה שיש לביבי שתי משענות, אתה והיא". עדות אמינה של מי שאין לה שום אינטרס. נכון? נכון. קוראים לשאלות כאלה שאלות מדריכות, שאלות שבאמצעותן מנסה עורך-דין לשים בפי העד את הדברים הרצויים לו. אסור לעורכי-דין לשאול שאלות כאלה, ובמשפטים אחרים השופטים היו מעירים לעו"ד חדד, ששאלותיו מדריכות את העד מה לומר ושיחדל מכך. אבל השופטים במשפט נתניהו שתקו. לאו דוקא מפחד. פשוט אין טעם להתווכח. התמונה כל כך ברורה. אין לנתניהו חברים. זו האמת. ספק אם למילצ'ן יש חברים. העסקה ברורה עד כאב: מתנות לזוג נתניהו, ארגזי שמפניה יקרה, סיגרים קובנים מן המיטב, חולצות איכותיות, מעילים, תכשיטים. התמורה: זמינות. זו התמורה האמיתית: זמינות של ראש הממשלה העסוק לטרדותיו של מילצ'ן. נתניהו בכלל לא עזר לו לקבל ויזה לארצות הברית, רק צלצל לשר החוץ האמריקאי ולשגריר ארצות-הברית בישראל ודיבר איתם בעניין הארכת הויזה של מילצ'ן. ומה בכך? הרי כל אזרח שיש לו בעיה עם הויזה יכול להתקשר לנתניהו ולבקש שידבר עם שר החוץ האמריקאי ועם השגריר בתל-אביב, עניינים של מה בכך, כפי שכל אחד מאיתנו יכול לבקש מנתניהו לסדר לו פטור מתשלום מס. זה כל מה שנתניהו עשה. מעבר לכך הוא לא עזר, וכולנו יודעים שאת הוויזות מוציאים הפקידים ולא שר החוץ והשגריר, נכון? מה כבר נתניהו עשה בשבילו? לא כלום. רק חברות ואהבה.

ההצגה כמובן איננה עבור השופטים שמבינים היטב במה מדובר. ההצגה עבור המצביעים המעריצים: זו רק חברות. הרי כולנו מבקשים מחברינו מתנות, ארגזים של מתנות, וגם אומרים להם מה לשלוח לנו, ואם הם מביאים לנו שמפניה מסוג אחר, מיד אנחנו שולחים אותם להחליף אותה בסוג החביב עלינו (יש לנו סוג חביב עלינו? לא ממש. אצלנו הולך יותר רביעיות של סודה מארגזים של שמפניה, אבל אנחנו באמת לא דוגמה.) זה קצת מזכיר לי סיפור על מנהיג מזרח גרמניה שאמר בראיון שהוא בסך הכל איש פשוט, בערב הוא אוהב לשתות פחית של בירה כמו כולם, וכולם צחקו, כי במזרח גרמניה מכרו פחיות של בירה רק בחנויות המיוחדות של בכירי המנגנון. אזרחים מן השורה יכלו לקנות רק בירה בבקבוקים. אבל מילצ'ן מזמן שכח מה זה להיות אזרח פשוט, ונתניהו כנראה מעולם לא היה. חברה שאתרע מזלה ללדת בהדסה עין-כרם כששרה נתניהו ילדה את יאיר, סיפרה לי שדחסו אותן שמונה יולדות בחדר, ואילו שרה נתניהו שכבה בחדר לבד. נתניהו עדיין לא היה ראש הממשלה אבל מיוחס הוא היה תמיד. אולי זה תלוי לא רק בסביבה. אולי אנשים נכנעים לו כאשר הוא דורש, והוא דורש בלי גבול. מילצ'ן נכנע, שלח סיגרים ושמפניה והתחנף והתחנף ועדיין מתחנף. כל כך הרבה מיליונים ובסופו של דבר – שפוט של ראש ממשלה מושחת. כמעט מעורר רחמים.

לכאורה מה ברור יותר מתיק השוחד המובהק הזה, שבו איל הון משמן במתנות יקרות ערך את ראש הממשלה כדי שזה יטה לו אוזן ויסייע בענייניו. ובכל זאת אנחנו מתקשים לצפות את תוצאת המשפט, וזה לא מפני שהדברים הם דו-משמעיים. הם דוקא לא. חברות אין שם, רק תן וקח אכזרי, תובעני, נטול רגשות. אבל מי רוצה לראות את האמת החשופה והאכזרית הזאת, שעשירי הארץ אינם נושאים את ראשם בגאון ומביטים בבוז אל עניי הארץ, אלא זוחלים על הקרקע כדי לנשק את כפות רגליהם של בעלי העוצמה ואנו העניים מתבוננים בהם ואיננו מרגישים דבר מלבד בחילה. מי בכלל רוצה לדעת את האמת העירומה מאחורי המסכות.

מתנות לאביונים

 

יפה שלכבוד פורים החליטה הכנסת להעביר חוק מתנות לאביונים, ומי לנו אביון יותר מבנימין המרוד נתניהו ורעייתו הקבצנית שרה, שכעת יוכלו ללקט תרומות להוצאותיהם המשפטיות ללא הפרעה מצד היועצת המשפטית לממשלה, שעוז רוחה ועמידתה מול הממשלה המושחתת עד היסוד מעורר הערצה. כמה שקרים נאלצנו לשמוע מפי מגיש החוק ח"כ עמית הלוי, כאילו המצב החוקי הקודם אוסר על אנשי ציבור לקבל תרומות מקרובי משפחה. מותר לקבל תרומות מקרובי משפחה שהם אך ורק קרובי משפחה, אבל התברר שבן הדוד שממנו קיבל נתניהו תרומה לא היה רק בן-דוד, אלא שותף עסקי, שנתניהו החזיק במניות חברתו ואף מכר אותן ברווח נאה, ולכן נאסר על נתניהו לקבל ממנו תרומות. כעת יוכל ראש הממשלה לקבל תרומות גם מאנשי עסקים שיש להם אינטרסים כאלה ואחרים, תמורת קידום האינטרסים האלה בתפקידו כראש ממשלה. ולא רק נתניהו, אלא רעייתו וגם בניו, על פי לשון החוק, כך שיאיר נתניהו, שבתי המשפט חייבו אותו לשלם סכומים גבוהים כפיצוי לאנשים שהכפיש את שמם והוציא את דיבתם ללא בסיס. כעת יוכל לגייס תרומות ולא לשלם את הקנסות מכיסו.

את היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה, שחוות דעתה התנגדה להצעת החוק מאחר שהיא מעודדת שחיתות ומכשירה שוחד, למעשה היא השחיתות השלטונית בהתגלמותה, הכפיש השר במשרד המשפטים דודי אמסלם בגסות-רוח שקשה לתאר, גסות רוח שהיא המאפיין הבולט של ממשלת הפושעים שנכפתה עלינו הר כגיגית. כל כך התנפח דוד אמסלם מאז מונה לשר במשרד המשפטים, בחלוקת סמכויות לא ברורה בינו לבין שר המשפטים יריב לוין. נראה שתפקידו העיקרי של אמסלם הוא להתגולל על האנשים ההגונים שעוד נותרו במערכת בסגנון שלא היה מבייש את המאפיה הסיציליאנית, ולדחוק אותם להתפטר, כדי שאפשר יהיה להחליפם במושחתים לטעמם של השרים בממשלת הזוועה הזו, שלולא היתה מחרידה ומסוכנת כל כך, יכלה להיות מצחיקה להפליא.

למשל השר בן-גביר, שדיווח על מידע מודיעיני שהמפגינים מתכננים רצח, אמירה שמתכתבת עם הניסיון לייחס למפגינים ליד המספרה שבה הסתפרה שרה נתניהו "ניסיון לינץ' בשרה נתניהו", שהרי עמדו ליד המספרה וצעקו בקול גדול "דמוקרטיה", שזאת התנהגות מפחידה ביותר לזוג נתניהו, כי הם נמצאים פה כדי לשלוט לנצח, והמחשבה שתהיה פה דמוקרטיה, ואולי יבחרו במישהו אחר במקום נתניהו, והזוג לא יוכל להעמיס את הוצאותיו הפרטיות על המדינה, היא אכן מחשבה מחרידה עבור זוג הפרזיטים שרשות הממשלה עבורם איננה שליחות בשירות העם, אלא גן עדן של שוד הקופה הציבורית לצרכיהם הפרטיים.

אפשר לצחוק על בן-גביר ועל נתניהו ושופריו בערוץ 14, שהפכו הפגנה בלתי מזיקה לניסיון לינץ', ובודים איומים ברצח, אבל קשה לצחוק כשחושבים על כך שכל אחד מהאישים הבזויים האלה משליך על המפגינים את אופיו שלו. נתניהו שהסית נגד רבין טוען שהם מסיתים לרצח ראש הממשלה, וכך גם בן-גביר, חברו להסתה נגד רבין. הם בודים את ההאשמות נגד המפגינים, מפני שהם עצמם היו שמחים לירות במפגינים ולקפח את חייהם, בתקוה לעצור את המחאה שעוכרת את שלוותם ומטלטלת את כסאם. ואל תטעו בנתניהו: נוח לו מאד שבן-גביר אחראי על המשטרה ופועל לדיכוי המחאה, לכאורה מטעם עצמו, אבל בפועל לגמרי בשירותו של נתניהו. המדיניות שהם מקדמים ברורה מאד ומשותפת לשניהם: פוגרומים נגד ערבים ואלימות נגד מפגינים, הכפשות ונאצות נגד אנשי שלטון החוק ועידוד תומכיהם לאלימות נגדם עד כדי סיכון חייהם. קשה לצחוק כשחושבים על רצח אמיל גרינצוויג ורצח רבין, רצח בסגנון דומה שישרת את האינטרס של נתניהו ובעלי בריתו, שכמובן הם יתכחשו לאחריותם לו בדיוק כפי שהתכחשו לאחריותם לרצח רבין, ויתלוננו על כך שמאשימים אותם על לא עוול בכפם.

קשה לצחוק בפורים הזה, למראה להקת הטורפים שהשתלטה על כנסת ישראל וממשלתה ועושה שמות במדינה. אכן הצחוק יפה לבריאות, אבל כעת אנו זקוקים לא לצחוק אלא לנחישות והתמדה, כי את ממשלת הזדון הזו צריך להפיל ולסלק, כי כל רגע נוסף שממשלה זו עדיין בשלטון הוא סכנה נוראה לשפיכות דמים, וסכנה לעצם קיומנו.  

 

שרה מסתפרת

 

ההפגנה מחוץ למספרה בכיכר המדינה שבה הסתפרה שרה נתניהו, בסיסמה הקולעת "המדינה בוערת ושרה מסתפרת", גרמה לי עונג רב, והסתייגות הפוליטיקאים ממנה נראתה לי מפגן של צביעות וגיחוך שמחמיץ הן את השחיתות, הנצלנות והחזירות של משטר נתניהו, שקשור קשר בל יינתק לאופי האוטוריטרי-דיקטטורי של שלטונו, זמן רב לפני המהפכה המשטרית שהוא מוביל, והן את התחושות האמיתיות של ציבור גדול מאד שכולל גם רבים מתומכי הליכוד.

ראשית יש לומר, שלמרות השיח האורווליאני של נתניהו, שמנסה לצייר את המפגינים בדמות הבריונים והפוגרומצ'יקים שתומכים בו וחברים בממשלתו, שרה נתניהו לא היתה בשום סכנה, והיא עצמה הבינה זאת היטב, כאשר התעקשה להישאר במספרה עד להשלמת הטיפול בשערה. אדם שחש מאוים ישמח להימלט מהמקום ולא יישאר לתספורת. ה"חילוץ" באמצעות רכבים מאובטחים ואינספור אנשי ביטחון היה הצגת תכלית שאיננה שונה ממה שמתרחש ליד ביתי ברחוב עזה, בלי שום קשר לאיומים ממשיים על נתניהו, שבהכירי את קהל המפגינים, כלל אינם קיימים, אלא במוחו הקודח של נתניהו, שהולך ומתבצר יותר ויותר מיום ליום: אתמול גם גינת המשחקים השכונתית שליד ביתי, למול ביתו של נתניהו, נחסמה ונסגרה בפני הציבור, ונותרה גם הבוקר סגורה וחסומה. האם גם את הגינה שעשרות ילדים מבלים בה מדי אחר צהריים יקחו מאיתנו, כדי לענות על גחמות המשפחה המלכותית, וניסיונם להציג את עצמם כנרדפים בעודם רודפים, מנצלים ומדכאים את אזרחי המדינה? אתמול נדרשתי להציג תעודת זהות כדי שיותר לי לחזור לביתי, ועל המפגינים ששבו לביתם עם דגל ישראל נאסר להכניס  את דגלי ישראל לרחוב עזה שנחסם הרבה מעבר לבית נתניהו, כנראה מחשש שמישהו יצטלם עם דגל ישראל, המזוהה עם ההפגנות, ליד בית המשפחה. גם לדגלי ישראל אסורה הכניסה לביתו של נתניהו.

מדוע לא יכלו בני הזוג נתניהו להתגורר כמו הזוג לפיד בבית אריא שנמצא במתחם בלפור המוגן, וניצלו את השיפוצים בבלפור כדי להעמיס על אוצר המדינה את אחזקת הבית ברחוב עזה, שהוא למעשה בית דירות שלם שמשמש את משפחת נתניהו, ובנוסף לכך גם את אחזקת הווילה בקיסריה המשמשת את הזוג בסופי שבוע בלבד? ואם לחזור לתספורת של שרה, כיצד לא התביישו, בתקופה שבה הציבור נאנק מעול המשכנתאות הגדלות, המחירים העולים, הקצבאות שנשחקו עקב יוקר המחיה – שנתניהו נבחר בהבטחה להילחם בו, וטרם עשה דבר בנושא, אך לא התבייש להעביר החלטה לממן שניים מבתיו על חשבון המדינה, להכפיל את תקציב הביגוד וההופעה של רעייתו, ולסדר תקציב מיוחד לנסיעות שלה לחו"ל, תקציב שהוא חזירות גמורה: הרי שליחויות עבור המדינה משולמות ממילא מתקציבי משרד החוץ ומתקציבי ממשלה אחרים, ואין מדובר איפוא בכיסוי הוצאות מתבקש, אלא בתוספת, כדי לספק את משאלותיה של הגברת החמדנית.

כן כן, שרה נתניהו מסתפרת על חשבוננו, ואף הכפילה את התקציב העומד לרשותה לצורך ביגוד וכיו"ב, ולכן ההפגנה מול המספרה היתה מאד עניינית: מי שמנצל את מעמדו כדי לסחוט את אוצר המדינה, הוא בהחלט יעד להפגנה, שלא לדבר על כך שרעיה שמתערבת במינוי ראש שב"כ, ראש מוסד ורמטכ"ל איננה "בת משפחה לא מעורבת", התיאור הכי מגוחך לתאר בו את שרה נתניהו.

דבר בהתנהלותה של משפחת נתניהו איננו פרטי, כי כל מעייניהם של נתניהו ובני משפחתו הם בעצמם, ואמת המידה המעוותת שלהם לכל דבר ועניין היא טובתם האישית. לכן יוצא נתניהו מכליו וממציא איומים מדומים כדי להשחיר את המפגינים שאותם הוא מעוניין לרמוס, ומשוה אותם לפורעי חווארה שהם לחלוטין זרוע של ממשלת הפוגרום שהקים. רבים מחו על ההשוואה שערך נתניהו בין המפגינים נגד ריסוק מערכת המשפט לבין הפוגרומצ'יקים ששרפו בתים על יושביהם, אבל התעלמו מהצד השני של המשוואה: ההבדל העצום ביחסו של נתניהו לשני האירועים. הוא הכריז אמנם בתקיפות שלא יתיר פריעת חוק לא בחווארה ולא בתל-אביב, אבל בניגוד גמור לדברים שקריים אלה, הוא בהחלט התיר פריעת חוק בחווארה, ובמשך שעות של השתוללות הפוגרום בכפר בעידוד שותפיו בממשלה, הוא לא עשה דבר להפסיק את הפרעות, ועד עכשיו מספר העצורים מהפורעים בכפר מגוחך – לעומת עשרות מפגינים שנעצרו ונאזקו ללא סיבה, רק בניסיון לפגוע ולהטיל אימה על מתנגדי הדיקטטורה של נתניהו. לעומת החידלון הזועק והשתיקה המבישה מול הפרעות בחווארה, דואג נתניהו לבצר את ביתו ולחסום עורק תנועה חשוב במשך ימים ולילות כדי למנוע הפגנות ליד ביתו, תוך שהוא מצדיק התנהלות זו בהאשמות שקריות על אלימות ואיומים מצד המפגינים, שכל מי שמשתתף בהפגנות יודע שאלו האשמות שוא ועלילות דם חסרות שחר. ואין לנו אלא לחזור על דבריו הנכוחים של אברהם לינקולן, שאי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן, ושהאמת תנצח.   

לנשום אוויר נקי

 

פרישתו של עיסאווי פרייג' מהפוליטיקה העציבה אותי מאד, כי הוא אחד האנשים שלמענם הצבעתי למר"ץ, ונראה שמר"ץ עומדת כעת על פרשת דרכים. יאיר גולן רוצה להתמודד על ההנהגה, אבל יש בו משהו מאד תוקפני שמאד מפריע לי, ואני מעדיפה כבר את ניצן הורוביץ עליו, למרות שאני מסכימה עם עיסאווי פרייג' שחסרה להורוביץ מנהיגות. תמיד חשבתי שתמר זנדברג קרבה מאד למר"ץ את הציבור הערבי, ושההתקפה עליה בגלל שהתייעצה עם משה קלוגהפט, שהוא יועץ פוליטי להשכיר,  היתה מטומטמת ומרושעת וילדותית, ובמיוחד הרגיזו אותי אנשים שאמרו שבגללה הם לא יצביעו למר"ץ ואני ידעתי שהם מעולם לא הצביעו למר"ץ ובכלל לא בדעות של מר"ץ. ניצן הורוביץ הצליח להביא למר"ץ ששה מנדטים וזה לזכותו, אבל מספר הערבים שהצביעו למר"ץ מאד ירד וזה מאד מצער, כי מר"ץ מחויבת לפעול למען שותפות יהודית-ערבית ולשמירה על זכויות האדם של הערבים שתמיד מדוכאות בשם הביטחון והלאומיות באמצעות חוקים שפלים ונבזיים כמו חוק הלאום וחוק האזרחות שפוגעים קשות בזכויות האדם של אזרחים ערבים, ומר"ץ לא נלחמה בהם מספיק כפי שהיתה צריכה לעשות, למרות המציאות הפוליטית הקשה, ולמרות שקשה לעמוד בראש מפלגה קטנה שהדעות שלה מאד לא מקובלות, אבל דוקא בגלל זה אין לה תחליף, ואני מאד מתפללת שמר"ץ תתעשת, כי אחרת לא יהיה לי למי להצביע.

ולמרות שאני בקצה השני של המפה הפוליטית גם פרישתו של יובל שטייניץ העציבה אותי, כי למרות שהוא דיבר בנימוס, ולמרות שכל הפרשנים הפוליטים הסבירו את פרישתו בכך שלא היה לו סיכוי להיבחר במקום גבוה בבחירות הפנימיות בליכוד, שגם זה סימפטום למה שקרה בליכוד, אני חשבתי שכשאדם מנומס ומאופק כמו שטייניץ אומר ש"מגיע לי וגם למשפחתי לנשום אוויר נקי", הוא מותח בדרכו המעודנת ביקורת מאד קשה על ההזדהמות וההתבהמות של חברי הכנסת מהליכוד, שהפכו בשנים האחרונות לארגון הפשע של בנימין נתניהו, וזה רק הולך ומידרדר. שטייניץ נשוי לשופטת גילה כנפי-שטייניץ שלפני מספר חודשים מונתה לכהן בבית המשפט העליון. זה לא היה אמור להיות מכשול בפני כהונה של יובל שטייניץ בכנסת, אבל במפלגת הליכוד כיום זה מכשול כבד, כי נתניהו שעומד לדין בשלושה אישומים פליליים של שוחד ומרמה והפרת אמונים הוא לפני כל דבר אחר אויבה של המערכת המשפטית בטענה המגוחכת שתפרו לו תיקים, כאשר כל מי שמקשיב כעת לעדותה המזעזעת של הדס קליין, העוזרת של ארנון מילצ'ן, שמגובה בהרבה הקלטות ומסמכים, וגם תואמת לגמרי עדויות רבות שכבר נשמעו על התנהגותם של בני הזוג נתניהו מאנשים אחרים, מבין שלא רק שלא תפרו לנתניהו תיקים, אלא שהקלו איתו מאד ועשו איתו חסד גדול, כי בהתנהגות שלו עם מילצ'ן הוא לא רק הפר אמונים אלא קיבל שוחד, אם אפשר לקרוא לזה קיבל, כי בעצם בני הזוג נתניהו לא קיבלו שוחד אלא דרשו וסחטו שוחד בצעקות ואיומים, כפי שנהגו לסחוט את כל סביבתם בצעקות ואיומים, וכפי שנתניהו נוהג גם בפוליטיקה כלפי יריבים פוליטיים. הדרישה של שרה נתניהו מהדס קליין שתקנה לה תכשיטים מסוימים מחנות מסוימת שהיא חשקה בהם מאד מזכירה את הסיפור של רוני מאנה שהיה בעבר ידיד אישי של בני הזוג נתניהו, שהוא ועוד חברים קנו לשרה נתניהו ליום הולדתה שובר מתנה לחנות תכשיטים, והיא הלכה לחנות ולקחה פריט נוסף והורתה לחנות לחייב את רוני מאנה ושאר החברים בתשלום על הפריט הנוסף, כי שרה נתניהו חושבת שכולם משרתים שלה וכולם צריכים לקנות לה מתנות, וגם על הדס קליין היא צעקה כאילו היתה עובדת שלה שחייבת לה משהו, וגם כשהדס קליין שלחה לה אגרטל עם פרחים שנסדק והשולחן נרטב היא צעקה עליה. לבנימין נתניהו יש חוצפה לטעון שהוא קיבל מתנות מחברים, אבל חברים קונים לך מה שהם בוחרים לקנות ואתה לא אומר להם מה להביא לך ובוודאי ובוודאי שלא מבקשים מחברים שקונים לך שרשרת לקנות לך תכשיט נוסף על חשבונם ולא צועקים עליהם אם משהו במתנה שבור. קשה להכיל את החוצפה של הזוג נתניהו שמתגלה בעדות הזאת, איך נתניהו ביקש מהדס קליין שיקנו לו בנוסף לסיגרים הקובנים היקרים גם ליקר קואנטרו, כי הוא אוהב לטבול את הסיגרים בליקר הזה, שיש לו ניחוח תפוזים ואני קיבלתי פעם בקבוק במתנה, והליקר הזה לבדו הוא מתנה מאד יפה לתת למישהו ובן אדם נורמלי שמח לקבל אותו במתנה בשביל לשתות מפעם לפעם כוסית קטנה ולהנות ממנה ולא בשביל לטבול בו סיגרים. יש משהו כל כך מושחת וחסר גבולות בבני הזוג נתניהו, שאמרו להדס קליין שכל עוד קונים להם מוצרים מתכלים, גם כשהיה מדובר במאות אלפי שקלים, זה מותר, ורק אסור לתת להם משהו כמו דירה, למרות שעדיין יש מקומות בישראל שאפשר לקנות בהם דירה בסכום שארנון מילצ'ן קנה להם שמפניות וסיגרים ובגדים ותכשיטים, ומה שמטורף עוד יותר שמתברר שגם שותפו של מילצ'ן ג'ימס פאקר קנה כאילו לעצמו אבל בעצם למענם את הווילה הסמוכה לשלהם בקיסריה, והם השתמשו בביתו כבשלהם ושרה נתניהו אפילו דרשה מסוכנת הבית שלו לבשל ארוחות גם בשבילם. בני הזוג נתניהו התנהגו כאילו הם אדונים פיאודלים בימי הביניים שכל תושבי נחלתם הם משרתים שלהם שצריכים לחלות את פניהם במתנות וטובות הנאה ואין להם בכלל גבולות חוקיים. וזה המסר שבנימין נתניהו מעביר לציבור גם בחייו הפוליטיים, שהוא איננו כפוף לחוק והוא מעל החוק והוא אפילו לא צריך להיבחר לראשות הממשלה, כי הזכות שלו למשול בנו היא זכות שמוקנית לו בלעדית ואם מישהו אחר מכהן כראש ממשלה הוא גוזל מנתניהו את הזכות המוקנית לו בלבד לכהן כראש ממשלה בישראל, ושנפתלי בנט שזכה באמון הכנסת גזל ממנו כביכול את זכותו הטבעית לכהן כראש ממשלה ולכן מותר היה לו לשחד את חברי מפלגתו של בנט לערוק לנתניהו תמורת שריון בליכוד ולהפיל את ממשלתו של בנט. אין אצל נתניהו שום הבדל בין ההתנהלות בחייו הפרטיים והציבוריים: בשני המקרים הוא חושב שהוא מעל החוק, שהחוק איננו חל עליו, שכולם צריכים לשרת אותו אישית ושהוא איננו כפוף לשום מגבלות של חוק ומוסר. וזה בדיוק האוויר המזוהם במפלגת הליכוד של נתניהו שיובל שטייניץ דיבר עליו בדרכו המנומסת. ומכיוון ששלטון החוק מגביל את ההשתוללות של בני הזוג נתניהו ושם להם גבולות ומעמיד אותם לדין על התנהלותם באמצעות מתן וקבלת שוחד, כי גם לשאול אלוביץ' שהיה בעלים של "בזק" העניק נתניהו טובות הנאה עצומות על חשבון הציבור תמורת סיקור מחמיא של בני הזוג נתניהו באתר וואלה של אלוביץ', בנימין נתניהו הפך לאויבו של שלטון החוק. כבר שנים שנתניהו פועל להרס ולהשחתה של המערכת המשפטית, כמובן בעזרת אנשים כמו היו"ר לשעבר של לשכת עורכי הדין אפי נוה שהתגלה כעבריין, והשרה איילת שקד שפעלה למינוי שופטים שבמקום לעמוד כנגד השחיתות הפוליטית ולרסן אותה, נכנעים לפוליטיקאים המושחתים ומשרתים אותם. כיום סדר היום של הליכוד בהנהגת נתניהו מוקדש כולו להרס המערכת המשפטית ולהפיכתה לנחלתם של הפוליטיקאים המושחתים, ובין השאר הם מאיימים על היועצת המשפטית לממשלה שתפקידה הוא להנחות את הממשלה לנהוג על פי החוק והם מתכננים לסלק אותה מתפקידה אם יחזרו לשלטון כדי לבטל את משפטו של נתניהו, ולהעביר חקיקה שהשופטים ימונו על ידי הפוליטיקאים בלבד, כדי שמערכת המשפט תשרת ותאפשר את ההתנהלות המושחתת של נתניהו וחבריו, תעניש את אנשי החוק ותרומם את הפושעים. אי אפשר לתאר כמה מסוכנות ומעוררות חלחלה תכניותיהם של נתניהו ומרעיו למקרה שיצליחו לחזור לשלטון, ואין לי ספק שלזוהמה הזו שהשתלטה על מפלגת הליכוד בהנהגת נתניהו כיוון שטייניץ כשאמר שמגיע לו וגם למשפחתו לנשום אוויר נקי. בליכוד בהנהגת נתניהו האוויר מזוהם משחיתות פרטית וציבורית, ושום אדם הגון איננו יכול לנשום בליכוד בהנהגת נתניהו. במקום הפילוסוף הפורש שטייניץ שאיננו יכול עוד לנשום בליכוד מגיע להתמודד בבחירות הפנימיות השופטת המודחת אתי כרייף, שהודתה כי התמנתה לתפקידה בזכות "קשר מיני חברי" עם היו"ר לשעבר של לשכת עורכי הדין אפי נוה, ואין מטפורה טובה משטייניץ הפורש וכרייף הנכנסת כדי לתאר את הדרדרותה לתהום של מפלגת הליכוד.    

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.

גדעון לוי במסיבת נתניהו

 

אף פעם לא האמנתי שיש חיה כזאת שמאלני שתומך בנתניהו, לכן מאז שגדעון לוי תמך בנתניהו נגד יצחק הרצוג, ראיתי בו ימני שמתחזה לשמאלני כדי להזיק לשמאל, שאת זה הוא עשה תמיד בהצלחה. רק עכשיו חשבתי על כך שהשימוש של גדעון לוי במושג "שמאל" זהה לשימוש של נתניהו במושג, כלומר כל מי שגדעון לוי או נתניהו שונאים מכונה אצלם "שמאל", וזה לא יכול להיות מקרי. גם הכתיבה של לוי על פלשתינים הזכירה לי יותר את השיח האנטישמי האירופי שמתמצה באמירה: "היהודים עושים לפלשתינים בדיוק מה שהנאצים עשו ליהודים, ואין להם זכות להאשים אותנו" וגם השיח הזה הוא שיח הרבה יותר ימני משמאלני.

לכן לא הופתעתי ולא התרגשתי במיוחד ממאמר החנופה של לוי לזוג נתניהו בעקבות השתתפותו במסיבת יום ההולדת שערך בני ציפר לשרה נתניהו, ולא ממש רציתי לכתוב על זה, מה גם שרבים אחרים כתבו תגובות שכמעט עם כולן הסכמתי, ותיארו את ההסתה של נתניהו נגד יצחק רבין ונגד השמאל, את המתקפה שהוביל נגד מערכת המשפט והמשטרה ונגד העיתונאים המסקרים את פרשותיו הפליליות, שרק השבוע הוכו אחדים מהם בידי חסידיו האלימים והמוסתים, ואת פגיעתו הקשה בדמוקרטיה כדי לחלץ את עצמו ממשפט. כל זה נכון וידוע וגם אני כתבתי על כך פעמים רבות. ובכל זאת החלטתי לכתוב על מאמר החנופה הזה, כי חשבתי שהפעם היתה לו מטרה אחרת, הרבה יותר מחושבת וממוקדת, שלא ראיתי התייחסות אליה בתגובות הרבות שקראתי. המאמר  התמקד במאמץ לשכנע את הציבור שבנימין ושרה נתניהו הם אנשים ממש נחמדים, צנועים, חמים, מרגשים וראויים לחיבה. לא פחות משעסק בנתניהו,  עסק המאמר ברעייתו, ותיאר אותה כאשה צנועה, רכה, עדינה ונעימה, שאיננה נוגעת באלכוהול, איננה צורחת ומעליבה, ומתרועעת עם פשוטי עם, עם חברותיה הדיילות מאז ששירתה כדיילת. ככל הנראה חברות אחרות שהתרגלנו לראות בסביבת שרה נתניהו, כמו ניקול ראידמן הלא כל כך עממית ומלבישת המפורסמות סנדרה רינגלר ובעלה שף המפורסמים, וצלם המעון הרשמי מושיק גלאמין, לא הוזמנו למסיבה. זה היה עלול להחטיא את המטרה.

והשאלה היא איך כל זה קשור ליחס של השמאל לנתניהו, שנובע מההסתה שלו נגד רבין ונגד השמאל ונגד מערכת המשפט והמשטרה והעיתונות, ולא מאופיים של בני הזוג נתניהו שרוב הציבור לא פגש ולא מתכוון לפגוש אותם אישית, והאמת היא שזה לא ממש קשור. כלומר, גדעון לוי הוזמן למסיבה וכתב את מאמרו לא כדי לסתור את מתנגדיו הפוליטיים של בנימין נתניהו המכונים "שמאל", אלא כדי לסתור את הדברים שנודעו לציבור על התנהגותם ויחסם האישי לאנשים של בני הזוג נתניהו ברשות הפרט שלהם, שלרוב הציבור אין כל גישה לשם, והדברים האלה נודעו לציבור לא מה"שמאל", אלא מעובדי משק הבית של בני הזוג נתניהו, שחלקם תבעו את המדינה בגין יחסם של בני הזוג נתניהו אליהם, וחלקם רק העידו בבית המשפט או התראיינו לתקשורת. לא ה"שמאל" אלא עובדי משק הבית של הזוג נתניהו, אנשים קשי יום שרק רצו להתפרנס, הם אלה שסיפרו על התעמרות נוראה, שעות עבודה ארוכות ללא אפשרות אפילו לצאת לשירותים, משימות בלתי אפשריות, הטרדות באישון לילה, צעקות ועלבונות, צריכת אלכוהול מטורפת, הטלת קנסות, ניצול אינסופי, ביזוי והשפלות, עד כדי כך שאחד העובדים קיבל התקף לב, טבחית התעלפה – שרה נתניהו סירבה להזמין לה אמבולנס – ואחרים נמלטו על נפשם.

גדעון לוי כתב איפוא את מאמרו לא כדי לסתור את דעתם של מתנגדיו הפוליטיים של נתניהו על האיש, אלא כדי להזים את העדויות של אותם עובדים קשי יום שההתעמרות בהם, במיוחד של שרה נתניהו, אבל בידיעתו של בעלה, נדונה בבתי משפט – שפסקו לטובת העובדים, ובתחקירים עיתונאיים רבים, שהותקפו במלים קשות על ידי נתניהו ומקורביו, אבל מעולם לא נסתרו. ההתקפה של גדעון לוי על ה"שמאל" בהקשר הזה היא ספין של הזוג נתניהו שגדעון לוי התנדב לשרת, כאילו מתנגדים פוליטיים המציאו על הזוג נתניהו עלילות מטעמים פוליטיים. במציאות אין מדובר לא ב"שמאל" ולא במתנגדים פוליטיים בכלל, אלא  באנשים כמו עובדי משק הבית, מנקות ומבשלות, כמו מני נפתלי, גיא אליהו, ליליאן פרץ, עמנואל סלע, אתי חדד, שירה רבן ואחרים, שהעידו על הצעקות הנוראות שספגו משרה נתניהו, על הביזוי, ההשפלות, הגזענות וההתעמרות שחוו בבית ראש הממשלה, כאשר בסך הכל ניסו לעשות את עבודתם ולהרוויח את פת לחמם.

אני מתקשה להאמין שהזמנתו של לוי למסיבה ומאמרו בעקבותיה היו ספונטניים. הרבה יותר סביר בעיני שגדעון לוי הוזמן על ידי ציפר והתבקש "בעדינות" לכתוב על כך ביוזמת הזוג נתניהו ועורכי דינם הממולחים, ושכל המסיבה לא נועדה לחגוג את יום ההולדת של שרה נתניהו, אלא להזים את התמונה הקשה שעלתה מעדויות העובדים במיוחד על התנהגותה ואופיה של שרה נתניהו. מדוע דוקא בעיתוי הזה אינני יודעת. אני יכולה רק לשער שהניסיון של לוי להחמיא לאופיים של בני הזוג נתניהו קשור למשפט השוחד והפרת האמונים שמתנהל בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים. אולי גדעון לוי גויס למשימת יחסי הציבור בעקבות מידע שהגיע לזוג נתניהו על עדותה החדשה של הדס קליין שנחשפה לציבור זמן קצר אחר כך, והתעורר צורך לתגבר את החנופה של בני ציפר לזוג שכבר הפכה לבדיחה על ידי מי שתומך כבר שנים בנתניהו, ולכן דוקא הימין מרומם אותו כאיקונין שמאלי שגדעון לוי לא היה מעולם, כדי להשתמש בו לטובת נתניהו ונגד מתנגדיו. הפעם גויס גדעון לוי, בתפקידו האמיתי זה שנים כשופר של נתניהו, לצרכיהם המשפטיים והתקשורתיים של בני הזוג נתניהו, שעדיין לא קיבלו באותה עת את המידע המלא על עדותה הנוספת של הדס קליין, סוכנת הבית של ארנון מילצ'ן, על התכשיטים שדרשה וקיבלה שרה נתניהו, ביניהם צמיד זהב ויהלומים ב-45 אלף דולר, עדות שמחזקת מאד את החשד לעסקת שוחד בין מילצ'ן לנתניהו, ומחזקת עוד יותר את תמונת האופי הפיאודלי החשוך של משטר נתניהו חובב המתנות, ששרה נתניהו הסבירה לניר חפץ שהן היו מתנות הדדיות, כי כנגד צמיד הזהב והיהלומים ב-45 אלף דולר וארגזי השמפניות במאות אלפי שקלים, היא קנתה לדבריה לילדיו של מילצ'ן טרולים קטנים ושמיכ'לה וחתלתולים ודובונים, ובקיצור מיני זוטות. גדעון לוי לא ניסה איפוא לסתור את טענות ה"שמאל" נגד בנימין נתניהו, אלא את עדויותיהם המוכחות על אלכוהוליזם, חמדנות אינסופית והעסקה מאד פוגענית של רעיית ראש הממשלה מצד עובדי משק בית, אנשים מתחתית הסולם החברתי והכלכלי, שאינם מוזמנים למסיבות אצל בני ציפר, ושהזוג נתניהו מתקשה בכלל לראות בהם בני אדם שראויים למינימום של יחס אנושי וכבוד.

גדעון לוי התנדב איפוא להתארח במסיבה שערך בני ציפר לכבוד שרה נתניהו ובתיאום עמה ועם בעלה, כדי לרמוס פעם נוספת בשירות הזוג נתניהו את אמינותם של עובדים עניים ורמוסים ממילא. הוא שתה ואכל והתמוגג מהחברה האינטלקטואלית על גבם של עובדי כפיים שמצאו כל חייהם את פרנסתם בעבודה קשה שגדעון לוי לא עבד כמותה ולו יום אחד בחייו.

ועל כך מגיעים לו הבוז והסלידה.

האשה על העדשה

 

הָאִשָּׁה עַל הָעֲדָשָׁה

 

בְּאֶרֶץ חֶמְדָתֵנוּ פֶמִּינִיזְם מְשֻׁכְלָל

אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה מִנְּתָה אֶת הַרַמַּטְכָּ"ל.

עַל כָּךְ הֵעִידוּ חֲכָמִים, וְלֹא זוּ בִּלְבַד:

אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה מִנְּתָה גַּם רֹאשׁ מוֹסָד.

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַצִבּוּר הָיָה לֹא מְסֻפָּק

אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה מִנְּתָה גַּם רֹאשׁ שַׁבַּ"כּ.

לּאֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה בְּאֵלֶה לֹא דַּי לָה –

הִיא הִצְטַרְפָה לְבַעֲלָה לִנְּסִיעָה שֶׁל לַיְלָה.

וּמִכֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר בִּגְּבֶרֶת יִִצּוּגִִית,

הַנַּגָּרִים הִתְקִִינוּ בַּמָּטוֹס מִטָּה זוּגִית,

כְּדֵי שֶׁשְּׁנָתָה תִּהְיֶה מְאֹד מְאֹד נוֹחָה,

אֲבָל אַבוֹי! הַגְּבֶרֶת כָּל הַלַּיְלָה הִתְהַפְּכָה,

כִּי מִתַּחַת לַמִּזְרוֹן, אֲבוֹי לָה לַבּוּשָׁה,

דַּיָּלִים מּרֻשָּׁלִים הִשְׁאִירוּ עֲדָשָׁה

וְאֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הָיְתָה כֹּה אֻמְלָלָה

כִּי עַל גַּבָּה הִתְנוֹסְסָה לָה חַבּוּרָה כְּחֻלָּה.

כָּעֵת דַּיֶּלֶת לָה שַׁמְפַּנְיָה מַגִּישָׁה,

כִּי רַק אֵירוֹפִּית עֲדִינָה תִּסְבֹּל מֵעֲדָשָׁה.

שרלוט קירק נגד ג'ימס פאקר ומשפחת נתניהו

 

את הידיעה הזאת קראתי תחילה בזווית העין כשישבתי לאכול, אבל מאז שקראתי אותה היא איננה נותנת לי מנוח. איתי שטרן כתב אותה במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" והיא הופיעה תחת הכותרת "שרלוט קירק נגד הוליווד" (1.10.20). שרלוט קירק היא שחקנית בריטית צעירה שרצתה לשחק בסרטים בהוליווד. היא הגישה תביעה נגד ג'ימס פאקר, איל ההון האוסטרלי שהיה שותפו של ארנון מילצ'ן וקנה וילה סמוכה לזו של משפחת נתניהו בקיסריה שבני המשפחה השתמשו בה לעתים כאילו היתה גם שלהם. התפרסם גם שפאקר אירח את יאיר נתניהו בדירתו במלון דירות בתל-אביב ובאחוזתו בארצות-הברית, ואף מימן לו חופשות. יאיר נתניהו אמר למיטב זכרוני שפאקר הוא חברו, וזה נשמע לי מוזר כי פאקר מבוגר ממנו בערך בעשרים שנה. בעצם גם בנימין נתניהו אמר שארנון מילצ'ן חבר שלו ובגלל זה הוא נתן לו מתנות.

הידיעה של איתי שטרן מתבססת על פירסום של המגזין Holywood Reporter שהוא שבועון בידור שעוסק בעיקר בתעשיית הסרטים ובמה שמסביבה, והידיעה של המגזין מבוססת על כתב התביעה שהגישה שרלוט קירק נגד ג'ימס פאקר. את מה שהצלחתי להבין מתוך הידיעה אני מנסה לסדר על פי מה שנראה לי כסדר הדברים הנכון, שהוא כפי שנראה לי כזה:

ג'ימס פאקר ניהל חברת הפקה יחד עם שותפו הבמאי ברט ראטנר, והאחרון הכיר בינו לבין השחקנית המאד צעירה שרלוט קירק, שאיתה ניהל ג'ימס פאקר רומן.

האירוע נשוא התביעה התרחש בשנת 2013. פאקר הביא את שרלוט קירק למפגש במלון פאר עם קווין צוג'יהרה, מנכ"ל ויו"ר אולפני וורנר, ואמר לה שהפגישה עם צוג'הרה היא הזדמנות חייה לקדם את קריירת המשחק שלה. הוא לקח אותה לסוויטה הנשיאותית שבה חיכה לה צוג'יהרה עירום ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין. היא ניסתה לצאת משם אך ג'ימס פאקר, איש גדל-גוף, חסם את דרכה וגם הציע לה שלושים אלף דולר כדי שתסכים לשכב עם צוג'יהרה. קירק הסכימה, לדבריה מפני שחששה שסירוב ישים קץ לקריירת המשחק שלה שבקושי התחילה. בדיעבד התברר לקירק שימים אחדים מאוחר יותר נחתמה בין פאקר וראטנר לבין צוג'יהרה עסקת ענק שבמסגרתה מכרו את חברת ההפקה שלהם לאולפני וורנר בסכום של 450 מיליון דולר, ושפאקר שלח אותה לצוג'יהרה כדי לשכנע אותו לחתום על העיסקה.

צוג'יהרה סידר לקירק תפקיד קטן בסרט "אושן 8" והיא דרשה ממנו תפקידים נוספים, וכך גם מברט ראטנר, שענה לה שהוא לא חייב לה כלום, ושהיא זו שחייבת לו על כל הכסף שג'ימס פאקר שילם לה.  

עורך הדין של פאקר אמר להוליווד ריפורטר ששרלוט קירק ובן זוגה הנוכחי הבמאי ניל מרשל סוחטים את פאקר. עורך הדין של קירק אמר שקירק היא על הרצף האוטיסטי ושחבורה של גברים עשירים ניצלו אותה.

הדבר שהכי זיעזע אותי בסיפור של שרלוט קירק הוא האופן שבו ג'ימס פאקר חסם את דרכה ומנע ממנה לברוח. אני מרגישה מחנק כשאני חושבת על כך. שרלוט קירק איננה טוענת שנאנסה, אבל אני חושבת שזה אונס לכל דבר, אפילו אם היא הסכימה בסופו של דבר מחשש לקריירה שלה, או מתקוה שקיום יחסי מין עם צוג'יהרה יקדם את הקריירה שלה. אפילו אם נניח ששרלוט קירק היא אשה ששכבה מרצונה עם גברים חזקים בתעשיית הקולנוע, ושאין לה שום הפרעת אישיות שמקלה על אנשים לנצל אותה, זה איננו משנה דבר לגבי העובדה שפאקר סחר בה כמו בחפץ, ניהל איתה רומן וסירסר בה, ושצוג'יהרה ניצל את מעמדו כדי לשכב איתה, ושלצורך חתימת עסקת ענק בין שתי חברות בתעשיית הסרטים הקריבו אותה כאילו היתה בקבוק שמפניה שפותחים כדי לחגוג חתימת עסקה.

ואז לא יכולתי שלא לחשוב על יאיר נתניהו משוחח עם חבריו בהקלטה שהקליט אותו הנהג שהסיע אותם למועדון חשפניות ומדבר על החברה שלו כאילו היתה סחורה שמעבירים מיד ליד, וחשבתי שאולי הוא באמת חבר של ג'ימס פאקר ואלה ערכי המוסר בחוגם של האנשים האלה, שמשפחת נתניהו כל כך אוהבת להסתופף בחברתם: גברים עתירי כסף שסוחרים בנשים. ואלה הערכים של בנימין נתניהו שאומר על עצמו שהוא בליגה אחרת מן היריבים שלו, כי הוא מסתובב עם ג'ימס פאקר ועם ולדימיר פוטין ועם דונלד טראמפ, ושלושתם מתייחסים לנשים כמו לבובות משחק.

ומי שזאת צורת החשיבה שלו על נשים לא פלא שלא אכפת לו ששבעים אחוז מהמוצאים לחל"ת הם נשים, והמאמץ שלו איננו להגן על הנשים אלא לבטל בתואנה של מאבק בקורונה את הזכות הכי בסיסית של נשים להגנה מפיטורין בזמן הריון, ואלפי נשים בהריון פוטרו במהלך הסגר הקודם בברכתו של נתניהו, שתמיד שמח לכל תירוץ כדי לקעקע הגנה על עובדים חלשים. והיחס שלו לעובדי משק ביתו הוא בדיוק היחס שלו לאדם העובד בכלל ולנשים עובדות בפרט. ושרה נתניהו הרביצה לטבחית שלה בגלל שהיא לא החליפה את מפת השולחן והטבחית התעלפה ושרה נתניהו לא הרשתה להזמין לה אמבולנס. תמיד אומרים שנתניהו מסכן שיש לו כזאת אשה, אבל היחס של אשתו לעובדות משק הבית מיישם בדייקנות את הערכים של בעלה.

והיה עוד דבר בידיעה הזו שלא נתן לי מנוח. המיסגור שלה. איתי שטרן תיאר את שרלוט קירק כ"אשה שהשפיעה על חייהם של האנשים הכי חזקים בהוליווד", מפני שצוג'יהרה נאלץ להתפטר מתפקידו במארס 2019 לאחר שהתגלה כי הבטיח לשחקניות תפקידים בסרטים בתמורה לקיום יחסי מין איתו, וסיפורה של שרלוט קירק היה אחד מהסיפורים שהביאו להתפטרותו, וגם סגן נשיא אולפני NBC-Universal רון מאייר התפטר לאחר שהתגלה שניהל עם שרלוט קירק רומן בשנת 2012, כשהיא היתה בת 20 והוא בן 68 ולפי התקשורת האמריקאית מאייר היה אמור לשלם לקירק שני מיליון דולר כדי להשתיק את הפרשה. שטרן לא הזכיר את תנועת Me Too שנראתה לו כנראה לא קשורה לעניין, אבל היא מאד קשורה. אבל לא זה מה הייתי רוצה לשאול אותו. הייתי רוצה לשאול אותו, ואת העורך של הידיעה, אם שחקנית בת עשרים שבכירי תעשיית הסרטים, אנשים שיכולים להיות לא רק אבותיה אלא אפילו סביה, ניצלו את חלומה לקריירת משחק כדי לשכב עמה – ועם שחקניות צעירות אחרות, ונאלצו להתפטר לאחר שהתנהלותם נחשפה ברבים, האם אפשר לקרוא לשחקנית כזו "אשה שהשפיעה על חייהם של האנשים הכי חזקים בהוליווד"? האם האשה הנאנסת, או אפילו "מקיימת יחסי מין בהסכמה" תמורת תפקידי משחק בקולנוע, האם היא "אשה משפיעה"? או שכפי שאני חשה, לא רק הסיפור מעוות ומזעזע, אלא גם האופן שבו הוא מסופר, כי אחרי שאת נאנסת, את גם הופכת ל"שיחת מלתחה".     

עלים עלים ורודים ורודים

רֹב מְהוּמָה בָּעִיר שׁוּשָׁן:

מִן הָאַרְמוֹן עוֹלֶה עָשָׁן

הַמֶּלֶךְ עַל כֵּס מַלְכוּתוֹ

מַקְטִיר עָלִים בְּמִקְטַרְתּוֹ.

עָלִים עָלִים

וְרֻדִּים וְרֻדִּים

הָעַם מֵרֹב עָשָׁן הָלוּם

וְאֵין כְּלוּם

כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם.

וְהַמַּלְכָּה בִּלְּבוּשׁ רַב הוֹד

מֵרֶגֶל וְעַד רֹאש וָרֹד

וְתַּכְשִׁיטֵי זָהָב כְּתֻמִּים

גַּם צָמִיד, גַּם שַׁרְשֶׁרֶת תּוֹאֲמִים.

עָלִים עָלִים

וְרֻדִּים וְרֻדִּים

וְאֵין כְּנִיסָה לְלֹֹא תַּשְׁלוּם

וְאֵין כְּלוּם

כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם.

לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָרַכָּב

מַחֲנֶה אֶת מֶרְכֶּבֶת הַזָּהָב

וַעֲבָדִים פּוֹרְקִים כְּבֻדָּה:

וְרֻדִּים לַגְּבֶרֶת הַוְּרֻדָּה.

עָלִים עָלִים

וְרֻדִּים וְרֻדִּים

בַּמְּזָוֶה אוֹצָר בָּלוּם

וְאֵין כְּלוּם

כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם.

משנכנס אדר מרבים בשמחה