יום ראשון, 17 בנובמבר 2019

דוקא עכשיו ממשלה יהודית-ערבית




בכל פעם שנתניהו מסית שוב נגד ערבים אני מצטמררת. למה איש איננו דורש ממנו להפסיק להסית נגד ערבים? להפסיק להתיז את השמות של איימן עודה ואחמד טיבי כאילו היו קללות? והפנים האיומות שלו, מלאות רוע ושנאה, כמו הגרועים שבגזענים שהאכילו את עמנו מרורים אלפיים שנה. האם אין לנו הצלה מהאיש האיום הזה ומרעל השנאה שהוא מפיץ סביבו ומרעיל את כל חיינו? בכל יום סופרים כמה ימים נותרו לבני גנץ להרכיב ממשלה, ואני מתפללת רק שתהיה ממשלה בלי נתניהו. רק לראות פנים אחרות, פנים טובות, פנים שיודעות לחייך מתוך אהבה ולא מתוך שמחה לאיד, רק להפסיק סופסוף לשמוע הסתה נגד ערבים, מהולה בשקרים והכפשות. כמה חשוב דוקא עכשיו להקים ממשלה משותפת ליהודים וערבים, לסלק את הזוהמה הגזענית מחיינו, ולומר שאין לה מקום במדינה שלנו. מדוע איש איננו דורש מנתניהו קודם כל, לפני שמדברים איתו בכלל על משהו, להפסיק את ההסתה? איך השרים וחברי הכנסת שלו יושבים כמו מומיות מטופשות ומקשיבים לפרצי הגזענות המכוערים האלה ופשוט שותקים? אין צדיק אחד בסדום הליכודית שיפצה את פיו ויאמר שראש ממשלה לא יכול להסית ככה נגד מיעוט לאומי ולקרוא לכולם מחבלים ותומכים בטרור כאילו זה מצדיק את ההסתה שלו. מעולם לא היה לישראל ראש ממשלה כל כך מחליא, כל כך רעיל, כל כך אסון לדמוקרטיה. ואני כל כך מתפללת שתקום ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים שתסלק סופסוף את נתניהו מבית ראש הממשלה שאפשר יהיה לנשום במדינה הזאת בלי אדי הגזענות הרעילה שמרחפים מעל חיינו וגוזלים חמצן מאפנו. כמה יפה וצודק יהיה לכרות ברית יהודית וערבית ולסלק את הגזען המסית מבית ראש הממשלה, ולשמוע שיח אחר, שמחפש פיוס ושלום. הלואי שתהיה ממשלה כזאת שלא חושבת שמוצדק להרוס את חייהם של תושבי מחצית המדינה כדי להרוג כמה מחבלים שמיד יימצא להם תחליף. ממשלה שרואה קודם כל את המחיר שישלמו האזרחים, שבמקום תאוות נקמה ושפיכות דמים חושבת על הילדים שלא ילכו לבית-הספר, על בעלי העסקים שעסקיהם מתמוטטים, על האמהות החרדות שמגדלות ילדים מוכי-חרדה בצל האזעקות, ממשלה שאומרת: אולי נעשה משהו אחר, נחפש דרך אחרת, במקום להרוג ולהיהרג ולהתגאות בהישג המפוקפק של עוד להרוג, בזמן שהתושבים מלקקים את הפצעים. יש אנשים שחושבים שצריך לשנות תודעה כדי לשנות מציאות, אבל מה שבאמת צריך לעשות זה לשנות את המציאות כדי לשנות את התודעה, להרגיל את הציבור לכך שיש שרים ערבים והם לא נגד המדינה, והם דואגים לבריאות וחינוך ושיכון ורווחה, כי קודם כל אדם צריך לחם לאכול ובגד ללבוש וקורת גג לראשו ובית ספר לילדיו ובית חולים שיש בו מיטות ורופאים די הצורך וכבישים טובים וגינות נאות, כי אנשים רוצים קודם כל לחיות ולחיות טוב, ולא רק להילחם ולמות, ובמקום לשמוע כל הזמן שאין עם מי לדבר צריך להראות שיש עם מי ויש על מה לדבר. לא להגיד, להראות, ואת האומץ הכי גדול צריך בשביל לשנות, כי אחרי שהשינוי נעשה אנשים מקבלים אותו, כי אין דבר יותר משכנע מהמציאות. אם המציאות היא מציאות של מלחמה ומוות, זו המציאות שאנשים מתרגלים אליה וכבר לא מאמינים שאפשר אחרת. בשביל לגרום לאנשים להאמין שאפשר אחרת, צריך לגרום שיהיה אחרת, ואז אנשים יאמינו שאפשר אחרת. בבקשה בבקשה בבקשה שיהיה אומץ לעמוד מול הרוע והגזענות ולהביא שינוי אמיתי שאנשים אפילו לא מתארים לעצמם כמה שהם כמהים אליו, והם לא ידעו שהם כמהים אליו עד שהוא יקרה.

יום רביעי, 13 בנובמבר 2019

תחת מתקפת טילים


לא שמחתי שהרגו את המחבל. לא שמחתי לא בגלל שאמרתי לעצמי לא לשמוח, אלא פשוט לא שמחתי. כשהתעוררתי והדלקתי את הטלויזיה כבר הודיעו שהלימודים בתל אביב בוטלו, וכבר נורו על ישראל עשרות רקטות. ראיתי שהעיניים נמשכות להסתכל על היירוטים של הרקטות, כי רואים רק את עמודי העשן שהטילים מושכים אחריהם, וזה נראה כמו כלי טיס כלשהו שמעופף בשמיים הכחולים, לא כמו משהו שיכול להרוג, ואנשים תמיד אוהבים להסתכל על דברים שעפים בשמיים כמו ציפורים, גם אם הם בכלל לא דומים לציפור. הרגשתי רק פחד ועצב, שאולי אנשים ייפגעו, ונבהלתי מאד מזה שירו טילים על יפו, ששם הבת והנכד שלי גרים, אם כי למרבה המזל הם אצלי עכשיו, ואמרתי לבת שלי שאם זה ימשיך אני לא מרשה לה לחזור הביתה, וראינו ביחד את הפקק הגדול בין ראשון לציון ותל-אביב, ואת האנשים שבאזעקה שכבו על הכביש לצד המכוניות שלהם וכיסו את ראשם בידיהם. זה הפחיד אותי עד צמרמורת. אני לא מבינה אנשים שאומרים שזה לא נורא. מה זאת אומרת לא נורא? יחסית למה זה לא נורא? יחסית למלחמת השחרור? או למלחמות העולם? זאת אמת המידה שלנו? הרי ככה אנשים בישראל חיים כמעט בשגרה, וזה נורא מאד שזאת מציאות החיים הלכאורה נורמלית שלנו, שיורים עלינו טילים ואנשים צריכים להתחבא בממ"ד, אם יש להם בכלל ממ"ד, לרוב האנשים אין, והילדים צריכים לפחד שיפול עליהם טיל, כי הטילים נורים על אוכלוסיה אזרחית, ולא חומלים על פעוטות וזקנים ונשים הרות ונכים, לא חומלים על איש, וזה נורא מאד בעיני שככה אנשים צריכים לחיות כבר שנים. והכי נורא שזה לא משהו בלתי נמנע שלא תלוי בנו, אלא מעשה שהממשלה שלנו עשתה מבחירה, ואפילו אם נאמין לנתניהו שהוא לא עשה את זה כדי ללחוץ על בני גנץ להסכים לסדר לנתניהו עוד שנתיים של שלטון, דבר שבשביל המצביעים והממליצים של גנץ שקול לאסון, כי רובם, ואני ביניהם, מאמינים שכל יום נוסף שנתניהו בשלטון הוא אסון למדינת ישראל, ומערער את כל המערכות שלה, שכולן משועבדות לאינטרסים של נתניהו ומשפחתו, בין אם מדובר בקניית צוללות מאחורי הגב של שר הביטחון והרמטכ"ל, ובין אם מדובר בהתקפות הקשות על מערכת המשפט ומינוי אנשים לא ראויים רק משום שהם חנפנים ומלחכי פנכה לתפקידים חשובים כמו שר המשפטים ושרת התרבות, ושטובת המדינה היא קודם כל ובראש וראשונה לסלק את נתניהו, ולא לאפשר לו בשום אופן עוד שנתיים בשלטון, עם מפלגת הליכוד שאיבדה כל עצמיות והפכה לכנופיית נתניהו ולאסקופה נדרסת שלו, לפי הסיסמה החדשה של עבדי נתניהו בליכוד "מתווה הנשיא", שזאת בכלל הצעה בלתי חוקית, כי לפי החוק ראש הממשלה איננו יכול להיות נבצר יותר ממאה ימים, אחר כך צריך לבחור לו מחליף, כי כל הרעיון במצב הנבצרות הוא שהוא מצב זמני ולא מצב קבע, שזה בלתי אפשרי שראש ממשלה יהיה נבצר ללא הגבלת זמן. וריבלין המציא את זה רק בשביל לרצות את נתניהו שרוצה להתמודד עם כתבי אישום מכסא ראש הממשלה ולא כאזרח מן השורה, ובגלל זה המדינה  שלנו בטירוף מערכות ואולי גם במלחמה ממש. יכול להיות שהרגו את המחבל הזה בתום לב משיקולים צבאיים, יכול להיות, אבל לצערי אין לי שום אמון בנתניהו שהוא עושה משהו מסיבות טהורות ולא בשביל לסדר לעצמו להישאר בשלטון לנצח, ואולי נבצרות בלתי מוגבלת זו הגדרת התפקיד שלו. ראיתי את לבנה ובת-שבע חדד שנפלה להן רקטה בתוך הבית, והן סיפרו על הבת מיכל שמתה לפני חצי שנה מסרטן והם מתקשים להתאושש מהאסון הזה ועכשיו גם נפלה להם רקטה בתוך הבית, ונזכרתי במה שאמרה לי חוה טס שהיתה המון שנים אחות בבית חולים, שיש אי צדק קוסמי, יש אנשים שיש להם כל כך הרבה צרות, כאילו כל הצרות של העולם נופלות דוקא עליהם, וגם הרקטה. הן לא בכו והשתדלו להיות חזקות מול המצלמה אבל אני בכיתי, מצער וגם מפחד, כי לכל מקום יכולות להגיע הרקטות, והמחשבה על כך מעבירה בי צמרמורת, שאצטרך לרוץ עם אביב התינוק לחדר המדרגות כי אין לנו מקום אחר. לאנשים יש זכות לחיות חיים נורמליים ושלווים ולא להיות מופגזים, אבל נתניהו מוכרח שתהיה מלחמה עם הערבים והוא יוכל להסית נגד חברי הכנסת הערבים, כדי שגנץ לא יקים איתם ממשלה אלא יעזור לו להישאר בשלטון וככה נישאר עם הדיקטטורה של נתניהו ועם הדיבורים הגזעניים, ורק הילדות מעוטף עזה שדיברו איתן בטלויזיה אמרו שהן היו רוצות שיפתרו את הדברים בדרכי שלום, ואולי צריך לחכות שהן תהיינה בשלטון כדי שתהיה לנו ממשלה נורמלית שדואגת לעם שכל כך עייף ומותש ולא צריך מחבלים מתים רק צריך קצת שלוה.   

יום ראשון, 10 בנובמבר 2019

התשיעי בנובמבר הוא ליל הבדולח


היום היה ה-9 בנובמבר, שזה תאריך ליל הבדולח, אבל לא שמעתי שדיברו על ליל הבדולח. דיברו כל השבוע על שלושים שנה לנפילת חומת ברלין, כאילו זה תאריך שמח, כאילו יהודים צריכים לשמוח שגרמניה התאחדה והרסה את צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, שזה מה שגרמניה עושה כשהיא חזקה מדי, והנאצים מאד התחזקו, שכל מי שמכיר את גרמניה ידע שזה בדיוק מה שיקרה. החומה בברלין היה מהרבה בחינות חומת הגנה על הקורבנות של גרמניה, חומת הגנה על הצ'כים והסרבים וגם על היהודים. גרמניה חזקה היא גרמניה מסוכנת לכל מי שהגרמנים מגדירים כאויב, והאויב הראשון במעלה מבחינת הגרמנים אלה היהודים, שעצם קיומם מזכיר להם את פשעיהם. לכן היה חשוב להם להפיל את החומה בתשיעי בנובמבר, ביום הזיכרון לליל הבדולח, כי עד להפלת החומה התשיעי בנובמבר היה המקבילה הגרמנית הצנועה ליום השואה שלנו . זה היה יום שדיברו בו בגרמניה לא רק על ליל הבדולח אלא על השואה בכלל. לכן היה מאד חשוב להפיל את החומה בתאריך של ליל הבדולח, כדי שיפסיקו לדבר על השואה ויתחילו לדבר על כמה הגרמנים סבלו מהקומוניסטים, ובאופן כללי על כמה הגרמנים סבלו, על כמה הגרמנים הם קורבן, וככה יוכלו לשכוח שהגרמנים הם לא קורבן אלא רוצחים שרצחו מיליונים רבים של אנשים ובראש וראשונה היה מאד חשוב להם להשמיד את העם היהודי, והיהודים לא עשו לגרמנים שום רע, אבל בשביל נאצים היהודים מזוהים עם הקומוניסטים, וכל אנטישמי יודע שהיהודים הם קומוניסטים והקומוניסטים הם יהודים. הנאצים קראו לקומוניסטים יודובולשביקים והאנטישמים בפולין קוראים להם יודאקומונה. כשמדברים על הגרמנים כקורבנות של הקומוניזם, כאילו מדברים על ברית המועצות, אבל בעצם מדברים על היהודים, שהם כפו על גרמניה קומוניזם וגם על פולין. בשנים האחרונות יש הרמוניה מופלאה בין האנטישמים הפולנים לאנטישמים הגרמנים וגם אלה וגם אלה מאד אוהבים את הרעיון שהפולנים הם קורבנות של הנאצים וגם של היהודים, כי הקומוניסטים הם יהודים, והיהודים צריכים לתת דין וחשבון על השלטון הקומוניסטי בפולין, כי כביכול היהודים הביאו את השלטון הזה, מה שאין לו שום קשר למציאות אבל נורא מתאים לאיך שאנטישמים חושבים. וכמובן אם מדברים על נפילת חומת ברלין במקום על ליל הבדולח, אז גם הגרמנים יכולים להרגיש שהם בעצם קורבנות של הקומוניסטים, שהם לאו דוקא רוסים אלא יודובולשביקים, וככה במקום להרגיש רוצחים הגרמנים יכולים להרגיש קורבנות, שזה הרבה יותר נעים, ולספר כמה הם סבלו, ואף אחד לא כועס עליהם כי אם מישהו מספר כמה הוא סבל מהקומוניסטים אף אחד לא מתפלא, ופשוט מקשיבים לו בלי לחשוב מה הוא עשה לפני שהוא סבל מהקומוניסטים ולמה הוא בעצם מתכוון כשהוא מדבר על כמה הגרמנים סבלו, שאולי כדאי שהם יחשבו יותר על הסבל שהם גרמו לאחרים, שבאמת מי רוצה לזכור זכרונות כל כך מעיקים. אפילו היהודים שונאים להיות קורבנות של השואה. יותר נחמד להם לשמוח שחומת ברלין נפלה ולא לזכור שהם לא בצד של השמחים, והם חושבים שקומוניסטים זה הרוסים, ולא יודעים שכשמדברים על הקומוניסטים שעשו פשעים וגרמו המון סבל לגרמנים המסכנים מדברים עליהם, על היהודים. לדבר על קומוניסטים שעושים פשעים נגד האנושות זאת דרך נהדרת לדבר על יהודים בלי שהיהודים יבינו שמדברים על יהודים וככה מצדיקים את כל הפשעים שעשו נגד היהודים. לעמים קטנים כמו היהודים אין הרבה כוח והם לא יכולים להשפיע על מה שקורה בעולם כמו העמים הגדולים, אבל הם כן יכולים לזכור את מה שחשוב לזכור, כי תודעה עצמאית היא ההתנגדות היחידה האפשרית, והשמירה על הזיכרון. כל הזמן צריך לזכור שהתשיעי בנובמבר הוא תאריך ליל הבדולח, וזה היום שבו שנאת היהודים החלה ללבוש צורה מאד מאד אלימה ובהחלט אפשר לומר שבליל הבדולח מתחילה השואה, עוד לפני שמתחילה המלחמה הגדולה וגם אם כל העולם ישכח, לפחות היהודים צריכים לזכור.

יום רביעי, 6 בנובמבר 2019

הדרת נשים בפה רך


סיפור המופע שאורגן ובוטל לצורך גיוס תרומות לארגונו של הרב פירר בלא השתתפות נשים הזכיר  לי מדרש חכמים על עבודת הפרך של בני ישראל במצרים:
"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א', י"ג). רבי אלעזר אמר: "בפה רך". רבי שמואל בן נחמן אומר בפריכה. וכן עשו לכל אחד מישראל: כל מה שעשו הלבנים ביום ראשון שמו עליו לגזרה שיעשה כנגדן בכל יום ויום: וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך."    
ואכן שעבוד ודיכוי מתחילים לא פעם "בפה רך". גברים שמדכאים את נשותיהם מתחילים את הדיכוי בהצהרות אהבה לוהטות, ומה, לא תוותרי על אישיותך וחלומותייך למען גבר שכל כך אוהב אותך ומסור לך? והמתנחלים, האם אינם מלאים אהבה ודאגה לפלשתינים, ומהם כבר הכיבוש וגזל האדמות לעומת האהבה הגדולה הזאת? והמעסיק הנצלן העושק את פועליו, האם לא תשבחוהו על כך שהוא מספק להם עבודה, ובלעדיו היו מובטלים? וכל הנצלנים למיניהם, הרי הם מנצלים בלי גבול רק מפני שהם כל כך מעריכים את מנוצליהם, וסומכים רק עליהם, והאם מי שהם כל כך מעריכים וסומכים עליו לא יקדיש את חייו למענם חינם אין כסף? כמה מדויקת האמירה הזו של רבי אלעזר ורבי שמואל על טבעם של משעבדים, מדכאים ומנצלים, שראשיתם טובלת תמיד בחביבות ונופת צופים, למען תיפול בשביים, אבל במהרה הופך הפה הרך לעבודה בפרך, שעוד בטרם תשבור את הגוף, תשבור את הנפש.
כזו היא חתירתם הבלתי נלאית של החרדים, ולא רק שלהם, לביזוין והדרתן של נשים מהמרחב הציבורי. הם אינם נלאים להסביר שרק לכבוד האשה הם דואגים, שכל כבודה פנימה (הפסוק המקורי בתהלים מ"ה י"ד מדבר על "כְּבוּדָּה", כלומר המטען שנשאה עמה ולא על כבודן האבוד של הנשים), ורק לשם כבודן של הנשים סותמים את פיהן, מונעים מהן ייצוג ומגרשים אותן מכל מקום שהנוכחות בו מעניקה כוח. די היה לראות את כנס הניצחון של ש"ס לאחר הצלחתם בבחירות: ים של גברים ונשים אין, או את חגיגות שמחת תורה שקרייני הטלויזיה כה התפייטו על מראיהן, שאשה לא נראתה בהן בנהרות העולצים והחוגגים, וזו היתה רק השתקפות של מניעת הייצוג מנשים בכנסת, שזו פגיעה חמורה מאין כמוה בדמוקרטיה, שמדינת ישראל משתפת עמה פעולה כאילו אין דבר נורמלי מזה במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, שרבנים ימנעו מנשים ייצוג בכנסת ויגבילו אותו לגברים בלבד, ולפיכך גם ימנעו מנשים ייצוג בממשלה, וכאילו לא די בכך, ישפילו וידכאו את הנשים הלוחמות בצה"ל, כדי לספק לחרדים שמואילים בטובם להתגייס, דבר שעבור שאר האוכלוסיה הוא חובה, מעט עונג של דיכוי נשים, שמאפשר להם לחוש בצבא ממש כמו בבית. וכעת גם האקדמיה משתפת פעולה עם דיכוי והדרת נשים ופגיעה חמורה במעמדן ובפרנסתן, כאשר היא מעודדת מסלולים נפרדים לחרדים שבהם מותר לגברים ללמד נשים, אך נשים מנועות מללמד בהם, כאילו לא די באפליה הקיימת של נשים באקדמיה, כפי שאמר לי פרופסור אחד: אבל יש לך בעל ושתי בנות לטפל בהם, וגם אם תסכמי את החומר הקיים זו תהיה תרומה נאה." הוא התכוון תרומה נאה למחקריו, שבהם עשה שימוש בעבודתי מבלי לציין זאת. כעת נדרשות הנשים באקדמיה לפחת עוד את מעמדן הפחות ממילא, כדי שלא לפגוע בצניעותם של החרדים, שצריך לעזור להם להשתלב, להשתלב כמובן בשוביניזם הישראלי מדכא הנשים כפי שהוא מתגלה בהנהגה של הליכוד וכחול לבן גם יחד: לא ארץ לנשים, ישראל.
ואם נחזור לפה הרך, הרי שני טיעונים עיקריים הועלו להדרת הנשים מהמופע לכבוד הרב פירר, שבאופן מוזר מעט הוגדר כמופע מחוה לזמר שלמה ארצי, אדם לא חרדי בעליל שאף לשיריו אין שמץ זיקה לטעמו המוסיקלי של המגזר החרדי. מראש תמהתי מה לרב חרדי ולשלמה ארצי, ומדוע לא יקיימו באחד מבתי הכנסת שבה ממילא הנשים דחוקות מאחורי מחיצה ובריח, מופע של נעימי זמירות חרדים, שפלסטרם על עיניהם, וחשש ממראה אשה מזמרת מצמרר את כל גופם? אלא שהכסף הגדול, זה שחפצו לגייס עבור ארגונו של הרב פירר, נמצא בתל-אביב, אצל הציבור החילוני והליברלי, זה שמותר ליטול את כספו אך אסור לכבד את ערכיו ונשותיו, צנועות וכבודות ככל שתהיינה, מכונות בפי החרדים "פרוצות", מה שמראה כמובן על המון כבוד לנשים. ומדוע לא לנצל את ההזדמנות שבה מבקשים את תרומתם של החילונים התל-אביבים לארגונו של הרב פירר, כדי לקדם עוד קצת את המסע לדיכוי והשפלת הנשים שמנהלים החרדים כדי לסכל את אימת הפמיניזם שמאיים על שלטון הגבר הבלעדי במגזרם? ואתם, קשי לב שכמותכם, אומר הפה הרך, האם לא יירך לבבכם לנוכח עזרתו של הרב פירר לכל הציבור, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, שכולם מתדפקים על דלתותיו בצר להם, כשהם אנוסים להתמודד עם מחלות קשות ונוראות לנוכח מערכת הבריאות הקורסת של ישראל ומלבד הרב פירר אין להם מושיע? האם יירב מכם לוותר קצת לערכיו של הרב הצדיק ולסלק את הנשים מנגד עיניו?
ואכן הזמרת עלמה זוהר סיפרה כיצד סייע הרב לאמה החולה בניוון שרירים ולאחותה החולה בסרטן, וכמו קרובים רבים של חולים במחלות נוראות, היא חשה כלפיו הכרת תודה עצומה, שלא קשה להבין, ולמול החתירה להצלת חייהם של שכיבי מרע, הכעס על הדרת הנשים נראה לה קטנוני מאד, וזו בדיוק פעולתו של הפה הרך. את הדיכוי וההדרה דוחפים לנו אט אט, בעטיפות נאות של מעשי צדקה וחסד. אבל מופע גיוס הכספים כיוון לקהל חילוני והזמין זמרים חילוניים ועמד להתקיים באולם ציבורי ולהיות פתוח לכלל הציבור, וגם להוות תקדים, שאחריו יבואו מופעים רבים נוספים בהפרדה, שהרי מטרות קדושות ואנשים קדושים אינם חסרים בארצנו, ואם מותר להדיר נשים למען גיוס כספים להצלת חיים, יהיו אינספור הזדמנויות אחרות להדיר נשים למען מטרה דומה או זהה, ומה שנדרש לכאורה באופן חד פעמי יהפוך במהרה למעשה יום יום, כפי שכבר קורה במערכות חיים רבות באקדמיה ובצבא ועוד ועוד.
וזאת גם אם אין מתייחסים לכך שפעילותו של הרב פירר זכתה למשנה חשיבות משום כשליה הנוראים של מערכת הבריאות הציבורית, שמפריטה רבות מן הפעולות שהיתה אמורה לעשות למען החולים ומעבירה אותן לאגודות חסד פרטיות מסוג העמותה של הרב פירר. אזרחי ישראל משלמים לא מעט מסים שמופנים למטרות הזויות כמו עלותו המטורפת של מטוס ראש הממשלה, אבל בצר להם הממשלה מתנערת מהם. מדוע חולה שזקוק לטיפול או ניתוח מציל חיים בחו"ל שאין אפשרות לבצע בישראל נזקק לאגודות צדקה? האין די בביטוח הבריאות שמשלמים אזרחי ישראל כדי שקופות החולים או משרד הבריאות יסדירו ויממנו לחולים הנזקקים לכך טיפולים רפואיים בחו"ל? הרי יותר מהכל מעידה פעילותו של הרב פירר על הכשל הנורא במערכת הבריאות הישראלית, שגובה מאזרחי המדינה הרבה ומעניקה להם בתמורה מעט מאד – ונניח לרגע לניתוחים וטיפולים מורכבים בחו"ל, נסו לקבוע תור בקופת החולים שלכם לאורטופד או לרופאת נשים, כדי להבין עד כמה המצב גרוע ומסכן חיי אדם. אין פלא שאנשים רואים ברב פירר סוג של משיח בעת צרתם, ומוכנים לעשות למענו הכל, וגם לפגוע עוד קצת בנשים, מה שממילא מאד מקובל בתיאוקרטיה הישראלית שבה חל הדין הדתי בענייני אישות ונשים משועבדות לבעליהן עד שאלה יואילו לשחרר אותן משביין, בגיבוי מלא של המדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ושוויונית.
ונשאלת השאלה: אם פני הרב פירר להצלת חייהם של כל מי שנזקקים, ועצם קיומו של ארגונו מאוים מביטול המופע, מדוע כל כך חשוב לו דוקא שלא תופענה נשים, כל כך חשוב לו שלא תופענה נשים שהוא מוכן לסכן את קיום מפעל חייו רק כדי למנוע מופע בהשתתפות זמרות? הרי אם המפעל כל כך חשוב, גם הרב יכול לוותר קצת, לא? או אולי המופע הוא רק תירוץ, והמטרה היא בעצם לקדם עוד קצת דיכוי והדרת נשים ולהרגיל את הציבור החילוני, תחילה בפה רך, רק למען הצלת חיי אדם שהיא כה חשובה, ואז למען מטרות מעורפלות ומפוקפקות בהרבה, לקבל את הדרת הנשים כתופעה מתקבלת על הדעת, מנהג יום יום?
ועוד נימוק היה לתומכי המופע והרב פירר: מדוע החילונים / הפמיניסטיות כה בלתי סובלנים? והרי הם תומכים בסובלנות. ועל כך נאמר לחרדים הכופים על כל ישראל להינשא ולהתגרש ולהיקבר אצלם על פי אמונתם ובניגוד לאמונת הרבים, שסובלנות איננה יכולה להתקיים מתוך פגיעה בעקרון היסוד של הסובלנות, שהוא עקרון השוויון של כל בני האדם, ואשה, כפי שאנו למדים מספר בראשית פרק א', אף היא קרויה אדם, שהרי זכר ונקבה בראם. במקום שאין בו שוויון ממילא אין בו סובלנות, כי סובלנות מעצם הגדרתה היא כלפי כל בני האדם, ולכן היא איננה יכולה להתקיים יחד עם הפרדה בין בני אדם, על פי מינם או על פי כל עקרון מפלה אחר. סובלנות ואפליה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
ועצם העובדה שדבר כזה בכלל אפשרי במדינתנו, שצריך בכלל להסביר למה דרישה שלא תופענה נשים היא דרישה בלתי נסבלת שאסור להסכים לה בשום תנאי ובשום אופן, זוהי בעצמה בושה, שמבהירה עד כמה אפליית הנשים מקובלת ונסבלת ואפילו מקודמת במדינת ישראל, ובדיוק משום כך אסור להתפשר ואסור להיכנע לנופת הצופים של הפה הרך, שבעקבותיו יבוא במהרה שוט האפליה.


יום שבת, 2 בנובמבר 2019

הטרדת עד המדינה שלמה פילבר


עו"ד עמית חדד שמייצג את משפחת נתניהו וגם את יועצי נתניהו הנאשמים בהטרדת עד מדינה שמעיד נגד נתניהו – עניין מטריד בפני עצמו, שכן עלולים בהחלט להיות ניגודי עניינים בין אלה לאלה - כבר הסביר את כוונותיו: "צריך לפסול את כל הראיות שהשיגה המשטרה בחקירת יועצי נתניהו, כי הן הושגו שלא כחוק", הוא אמר. בקיצור, עו"ד עמית חדד איננו נלחם על זכויות חשודים או על שמירת החוק, אלא מחפש תירוץ לשלול את קבילותן של ראיות שהוא ככל הנראה מודע לקיומן, למעורבותם לכאורה של בני משפחת נתניהו בפשע הטרדת עד המדינה שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת שמינה נתניהו, ומעיד נגד נתניהו בתיק 4000, שכן הטלפונים הניידים מעידים ככל הנראה מאין הגיעה ההוראה להטריד את שלמה פילבר ולבזות אותו בראש חוצות, בהקלטה שבה כונה פילבר שקרן והושמעה בקולי קולות ליד ביתו. ההטרדה הזו איננה בשום אופן מעשה קונדס או שובבות, זוהי הטרדה מאיימת שברור שהיא מגיעה מכיוונו של ראש הממשלה שמסרב להיפרד מכסאו ולעמוד לדין כאחד האדם, כלומר, מי שמאיים על עד המדינה שלמה פילבר, מבזה ומטריד אותו ואף מכנה אותו שקרן בראש חוצות, הוא האדם החזק ביותר במדינה, מי שגרר אותנו לשתי מערכות בחירות ומסרב לקבל את תוצאותיהן וללכת סופסוף הביתה, ועושה הכל למנוע הרכבת ממשלה בראשות יריבו בניסיון לגרור את המדינה למערכת בחירות שלישית שתשאיר אותו בראשות ממשלת מעבר בעת הגשת כתבי האישום הצפויים נגדו. שום אדם שבנימין נתניהו מאיים עליו איננו יכול להיות משועשע. בנימין נתניהו איננו רק האדם החזק ביותר במדינה, אלא הוא אדם מטיל אימה שאין לו גבולות ומעצורים. יריביו בליכוד אינם מעזים אפילו להכריז על התמודדות מולו, ומסבירים שיתחרו על ראשות המפלגה רק אחרי עידן נתניהו, כאילו מדובר במלך בחסד עליון ולא בראש ממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות, וראוי מאד שאחרי למעלה מעשר שנים בתפקיד יעביר את משרתו לאחר. את מפלגת הליכוד התוססת, שבעבר היו בה מחנות ומאבקים, בריתות ויריבויות, קולות כאלה וקולות אחרים, הפך נתניהו למיליציה הפרטית שלו הפועלת כארגון פשע לכל דבר. די היה להאזין בחלחלה בכתבתו של בראנו טגניה לעדותה של פעילת הליכוד ששלחה אל שלמה פילבר את הנהג עם ההקלטה  המבזה והמאיימת, כיצד הורדה אליה הפקודה על ידי שרשרת פעילי ליכוד שכולם ללא יוצא מן הכלל ובפרט אותה פעילת ליכוד צייתו לפקודות מלמעלה כאילו היו חיילים בצבא, מבלי שאיש מהם יאמר לא, לא אשתתף בפעילות פלילית של הטרדת עד מדינה, לא אעשה מעשה פשע שאין לו שום קשר לקידום מפלגת הליכוד בבחירות אלא הוא פשע שנועד להטיל אימה על עד מדינה שמעיד נגד נתניהו בניסיון לשבש משפט. כיצד אין שרי הליכוד וחברי הכנסת שלו מתחלחלים מהאופן שבו מפעיל נתניהו את פעילי המפלגה כחיילים בארגון פשע פרטי שלו? וכיצד אין מתנגדיו של נתניהו הלוחמים למען צדק וזכויות אדם רואים את חוסר הפרופורציות, בין המתקפה על אי כיבוד הנהלים של המשטרה החוקרת לבין פשע הטרדת עד המדינה שראוי לכל ההגנה שמדינת ישראל מחויבת להעניק לו מפני כל איום והטרדה כלפיו מצד החשוד בנימין נתניהו. שמירת נהלי חקירה חשובה וראוי להקפיד על כלליה יותר מהמקובל בישראל, שהתרבות השלטת בה איננה מעודדת הקפדה יתרה על נהלים וכללים, ועדיין, הפרת נהלים היא הפרת נהלים, ופשע של הטרדה מאיימת של עד מדינה הוא פשע חמור, וחמור שבעתיים כשהוא נעשה על ידי האדם החזק ביותר במדינה שחשוד בעבירות חמורות ומנצל לרעה את פעילי מפלגתו כחברים בכנופיית פשע, וזאת בתקוה שאם ייתפסו, יקשה על המשטרה להגיע אל מקור ההוראה הנפשעת להטריד את פילבר. במי שנוהג כראש ארגון פשע יש לנהוג כבראש ארגון פשע: זכויותיו לפרטיות.חשובות הרבה פחות מהגנת הציבור מפניו. הרי כל מעצר של אדם, חקירה וחיפוש בחפציו פוגעים בפרטיות. גם המאבטחים בפתחי תחנות הרכבת והאוטובוסים ושדות התעופה שמחטטים בתיקינו ובחפצינו הפרטיים ואפילו עורכים חיפוש על גופנו, פוגעים בפרטיותנו, לא פעם פגיעה קשה ומשפילה, ובכל זאת ניתנת להם הסמכות הזו לפגוע בפרטיותנו כדי למנוע פיגועי טרור רצחניים, למרות שהרוב המכריע של הנבדקים הם אנשים חפים מפשע שמושפלים ונחשפים לעתים באופן פוגעני על לא עוול בכפם. הזכות לפרטיות איננה זכות מוחלטת, ובפרט כאשר אנשים חשודים בביצוע פשע, והטרדת עד מדינה היא פשע חמור שעלול גם לאיים על חייו של אדם. לכן החרמת הטלפונים מיועצי ראש הממשלה החשודים באחריות להטרדתו של פילבר היא פעולת חקירה חשובה ומוצדקת, גם אם לא התקבל צו בית משפט מראש, ואם ראש הממשלה או מי מבני משפחתו אכן השתמש בכוחו וניצל את פעילי הליכוד לצורך הטרדת עד מדינה נגדו, הרי חומרת הפשע וכוחו הכמעט בלתי מוגבל של ראש הממשלה מצדיקים את חשיפת האמת והבאת הפושעים לדין. הזכות לפרטיות בקושי נשמרת לאנשים הגונים במדינתנו, ואין שום סיבה להעניק לה משנה חשיבות דוקא כאשר מדובר בפושעים רמי מעלה.