יום שבת, 1 באוקטובר 2011

כותבת על מים

פעם כתבתי על נייר, אבל כבר שנים אני כותבת על מים. הכתיבה במים היא קלה להפליא, אבל קלה ממנה מחיקת הכתוב. אתה כותב, והכתב מופיע ונעלם מעשה קסם. להעלים אותו אפילו קל יותר מאשר לכתוב, למרות שגם לכתוב קל למדי. להימחק זו הרגשה מוזרה. כאילו לא היית מעולם. כמו באנציקלופדיה הסובייטית שבה ערכים ואנשים היו נמחקים פתאם ונעלמים, ואתה שואל את עצמך אם באיזה שהוא מקום אתה בכל זאת קיים, למרות שנמחקת. למשל בזיכרונם של אנשים, כי זיכרונם של מחשבים הוא קל ביותר למחיקה. לרגע ראית שנכנסו לרשימה מאה ועשרים ותשעה אנשים, ופתאם רשומים רק מאה ותשעה, ולרשימה האחרת שהיו לה שמונים וחמש כניסות, פתאם רק שבעים ותשע, וזו שהיו לה עשרים ושש פתאם רק עשרים וחמש. עקבות הקוראים נמחקות, שוב ושוב הן נמחקות, לא בבת אחת, רק זעיר פה, זעיר שם, אבל בעקביות, הן נמחקות כל הזמן, ואולי אין תימה בכך, כי אתה כותב על מים, ואם אתה כותב על מים, הקוראים אותך מהלכים אף הם במים, והמים מוחקים את עקבותיהם ללא הרף, כאילו לא קראו אותך מעולם. ואתה אנוס לשאול את עצמך, האם מניין הכניסות הנמחקות כבר עולה על מניין הכניסות שנרשמו, והאם מישהו בכל זאת זוכר אותן, האם במקום כלשהו שנעלם ממך הן בכל זאת הותירו את חותמן, ואולי יש מי שיכול לעקוב אחר היד המוחקת, האם היא מוחקת בכל יום, או בכל יומיים, או רק בכל שלושה ימים? אולי יש מי שיכול לגדוע את היד המוחקת, ולעצור את גלי הים? האם אפשר לגדוע את היד המוחקת, ולהותיר את הדברים בעינם? וגם הצבעים משתנים, פעם תכלת ופעם אפור, מה שהיה בערב תכלת הופך בבוקר לאפור, והרי כאלה הם צבעי המים, מתחלפים בין תכלת לאפור ואולי גם לגוונים אחרים. אתה אדם קטן ואתה עומד מול הים, במיפרץ חיפה למשל, אתה עומד מול הים ומביט בגלים ההולכים ושבים אל החוף מעומק הים, אתה רואה את חליפות הצבעים וחליפות הגלים, אתה רואה את סירות המפרש מפליגות אל האופק ומעבר לאופק נעלמות, אתה רואה ספינות גדולות מפליגות אל האופק ומעבר לאופק נעלמות, ואתה רואה אנשים רוחצים בים, אתה רואה המוני אנשים רוחצים בים, גברים ונשים וזקנים וטף, אבל המים מוחקים את עקבותיהם, מאוחר בלילה לא ייוותר זכר להמוני האנשים שהיו כאן במשך היום, ואתה תוהה האם אפשר פשוט למחוק עקבות באין-רואה ולהעלים את זכר כל האנשים שהיו כאן בהמוניהם, ואיש לא יידע דבר, או שבכל זאת יישאר משהו, כף משחק של ילד, טבעת שנשמטה לחול, מפתח לבית ישן, שקית שנסחפה במים, חרצני ענבים שמישהו אכל, תמונה שנקלטה במצלמת עובר אורח, ונדפסה על נייר? האם מי שיודע להתבונן יוכל לשחזר את מה שנמחק, ולהשיב דברים לקדמותם? וכמה מקוראי הרשימה הקטנה הזאת, ייגרעו אט אט ממצבת הקוראים, עד שלא ייוותר להם סימן? הרי אלה גלי הים, מי יידע את גלי הים?