יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

אנשים טובים



לפני שבועיים ארתור בא מהפיליפינים לטפל באחי. אחי מאד שמח שארתור בא, גם מפני שלאחייניות שלי היה קשה לטפל באחי לבדן, וגם בגלל שאחי מאד אוהב אנשים, וארתור הוא גם חבר. בהתחלה  אחי היה מתבלבל ומדבר לארתור בגרמנית במקום באנגלית, כי גרמנית הוא יותר רגיל לדבר, ואחי  אמר לארתור קצת בצחוק וקצת ברצינות אולי תלמד גרמנית. בסך הכל ארתור לא צריך שיגידו לו הרבה מה לעשות, כי הוא מסתכל באחי ומנחש מה הוא רוצה לפני שאחי אומר: לקום מהכסא, או לשכב או לשתות, וארתור גם מכסה אותו בשמיכה כשהוא נרדם ומסיר לו את המשקפיים מהאף, כי הרבה פעמים אחי נרדם מבלי להסיר את המשקפיים, במיוחד עכשיו שהוא מאד חלש ועייף. בינתיים ארתור למד מעט עברית והוא מדבר עברית ואנגלית במעורב. אחי רצה לדעת מה שפת האם של ארתור, וארתור הסביר שזאת שפה פיליפינית שנקראת תַּאגֶלוֹ ויש בה גם מלים בהשפעת ערבית וספרדית, למשל סלמאת זה תודה וקוורטו זה חדר, אבל רוב המלים הן מאד שונות ממה שאנחנו מכירים. אחי תמיד אהב שפות והוא מדבר עברית וגרמנית ואנגלית ותורכית, ועכשיו הוא מנסה ללמוד את שפת התאגלו של ארתור. האחייניות שלי כותבות על פתקים את המלים בתאגלו באותיות לטיניות ואת המלים בעברית באותיות עבריות וככה אחי לומד לאט לאט את השפה של ארתור, ואחי כבר יודע להגיד לארתור בוקר טוב, לילה טוב ותודה בשפתו. האחיינים שלי כבר למדו שפות אסיאתיות: אילי עבד בנפאל ולמד נפאלית, וגאיה עבדה בתאילנד והיא מדברת וקוראת וכותבת תאילנדית. אילי אמר שנפאלית ותאילנדית זה בכלל לא דומה, כי תאילנדית שפה טונאלית ונפאלית לא, ואני נזכרתי בחברים התאילנדים שלמדו איתי באוניברסיטה, ובדרך שבה ביטאו את שם ארצם תהאי, שזה ארץ החופש, כך הם אמרו לי. חשבתי לעצמי אם באוניברסיטאות שלנו לומדים נפאלית ותאילנדית כמו שלומדים סינית, ואם לומדים שפות פיליפיניות, הרי יש פה עכשיו כל כך הרבה אנשים מן הארצות האלה, והרבה מאד צעירים ישראלים ולא רק צעירים נוסעים לאסיה, והיה יפה אם היו פותחים באוניברסיטאות בארץ חוגים ללימוד הארצות האלה, אבל לפחות באוניברסיטה העברית שאני מכירה כי למדתי בה וכבר שנים כף רגלי איננה דורכת בה, רק סגרו חוגים כל הזמן, סגרו את החוג לאיטלקית ואת החוג ליידיש. איך אוניברסיטה יהודית בארץ ישראל סוגרת את החוג ליידיש. אבל תמיד צריך לקוות שדברים ישתפרו, גם אם אין לזה בינתיים שום סימן. בכל אופן אחי וארתור מלמדים איש את רעהו לדבר זה את שפתו של זה, וארתור לומד כל הזמן מלים בעברית ומדבר עברית ואנגלית במעורב.
היום האחייניות שלי ביקשו מסרגיי להביא לארתור ארון כי קודם לא היה לו ארון בגדים משלו. סרגיי בא והרכיב את הארון ואמרו לו ספסיבה. סרגיי מדבר עברית לא רע אבל מערבב קצת רוסית. אחרי שסרגיי גמר להרכיב את הארון בשביל ארתור גילי שאלה את ארתור אם הארון החדש מוצא חן בעיניו. היא רצתה לומר לו תתחדש אבל לא ידעה איך בדיוק אומרים, אז היא סתם אמרה לו שהיא שמחה שיש לו ארון חדש, וארתור אמר כן, ניו ארון, וחשבתי על זה שלרוב נדמה לי שהתקשורת בין אנשים היא כל כך קשה גם כשהם קרובים ובני אותה תרבות, ולפעמים נדמה שהניכור בין אנשים הוא גזירת גורל ואיש איננו יכול להבין את רעהו ולו במעט. אבל לפעמים נדמה שכל כך קל להבין איש את רעהו שאפילו מלים לא צריך, כמו שארתור מבין בדיוק מה אחי צריך ורוצה גם כשאחי איננו אומר מלה. בסך הכל זה עניין של רצון טוב, להבין איש את רעהו. כשיצאתי מאחי והמתנתי לאוטובוס אשה מבית שכן הציעה לי טרמפ למרכז הכרמל, אבל כששמעה שאני צריכה להגיע לתחנה המרכזית של אגד בחוף הכרמל היא הציעה להוריד אותי במרכז חורב שמשם לקח אותי האוטובוס לתחנה. המון שנים אני גרה בירושלים ותמיד אני חולמת שמישהו יציע לקחת אותי לאנשהו, מה שאף פעם לא קרה לי, ופתאם אני באה לחיפה שאותה עזבתי לפני כמעט ארבעים שנה ואשה חביבה מציעה לי טרמפ מבלי שביקשתי אפילו, היא רק אמרה שהיא רואה שהאוטובוס לא מגיע ושהאנשים מתייאשים. והאשה הזאת לא מכירה אותי בכלל ולא ידעה שבאתי לבקר את אחי החולה ועוד יש לי דרך ארוכה הביתה, היא לא שאלה אותי דבר ואני לא סיפרתי. לפעמים אני נזכרת במשפט של יאנוש קורצ'אק שהאנשים הם טובים אם הם יודעים ויכולים, שזה משפט מאד אופטימי, ולרוב נראה לי שהוא לא באמת משקף את החיים האמיתיים, אבל היום פגשתי אנשים שרוצים להיות טובים לזולתם, וחשבתי כמה מחוה אנושית קטנה היא כמו צרי ללב וכמה תקוה היא מביאה לחיים.