מהיפים
בפסוקי התנ"ך הוא משלי כ', פסוק כ"ז: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ
כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן.
והנאמר
בפסוק הוא שנשמת האדם היא נר ה', כלומר שנשמת האדם מאירה אותו באור ה' הבוער בה,
שהרי הנשמה היא החלק האלוהי באדם, כמו שנאמר: ויצור ה' אלהים את האדם עפר מן
האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב, ז'). הנשמה היא
רוח האלהים שנפח באדם, והיא ההופכת אותו לנפש חיה, כלומר ליצור חי בעל תודעה. וכמו
שהאל בורא את האור ומאיר בו את העולם, כך הוא נופח נשמה באדם העשוי חומר, עפר,
והופכו לנפש חיה: וכשם שהאור הנברא מאיר את העולם, הנשמה שנפח האל באדם מאירה
אותו, הנשמה היא אור אלהים באדם ההופכו לנפש חיה. ופירש רד"ק שהנשמה המשכלת
היא בגוף האדם כמו הנר בבית, שיגלה כל מה שבתוכו, כי היא הנר שהקדוש ברוך הוא חופש
כל חדרי בטן, ויש לפרש שהשגחת השם והבטתו היא אפילו בנשמת האדם, ויודע כל מחשבותיו,
ופירש רלב"ג שהנשמה הוא השכל, הוא נר ה', והוא חופש כל העמוקות אשר בנמצאות,
לעמוד על סודם לפי מה שאפשר בעזרת השם יתברך, במה שישפיע עליו מאורו וזיוו, בו
יעמוד על אמיתת הדברים העיוניים.
נֵר ה'
נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן: יש
המבינים חֹפֵשׂ משורש חפש שכיום אנו משתמשים בו רק בבנין פִּעֵל, כלומר מחפש
כל-חדרי-בטן, ויש המבינים כחילוף אותיות, כלומר חושף כל-חדרי-בטן. ומהם חדרי-בטן?
בוולגטה,
התרגום הלטיני הקנוני של התנ"ך שהתקין הירונימוס מן העברית, מתורגם הפסוק כך:
Lucerna
Domini spiraculum hominis quae investigat omnia secreta ventris
כלומר:
נר ה' נשימת אדם שחוקרת את כל מסתרי הבטן, המקומות המבודדים, הנסתרים בבטן, ואפשר
לתרגם גם: סודות הבטן. ולא נשמת אדם נאמר כאן, אלא נשימת אדם, פעולת הנשימה עצמה
היא החוקרת את סודות הבטן.
ואילו
לותר תירגם את הפסוק כך:
Die
leuchte des Herrn ist des menschen odem, die gehet durchs ganze herz.
כלומר:
נר ה' הוא נשמת האדם החודר את כל הלב.
לותר
פירש חדרי-בטן כמתייחסים ללב האדם.
ותרגום
המלך ג'ימס מתרגם כפשוטו:
The
spirit of man is the candle of the Lord, searching all the inner parts of the
belly.
כאן
התהפך הסדר: לא "נר ה' נשמת אדם" אלא "נשמת האדם היא נר ה', החוקר
את כל חלקיה הפנימיים של הבטן".
ועוד
מופיע הביטוי "חדרי-בטן" בפסוק ל באותו פרק כ':
חַבֻּרוֹת פֶּצַע תַּמְרִיק בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי-בָטֶן.
וסברו
פרשנים שחבורות פצע הן פצעים מזוהמים שיש למרקם מירוק מכאיב כדי לנקות את הפצעים
ולחטאם, וכך יש גם להכות בחדרי הבטן כדי למרק את החטאים, והיו מי שפירשו שהחבורות
והמכות הן עונשו של הרע, אך אלה ואלה מתקשים בפירוש.
גם
התרגום בוולגטה קשה:
Livor
vulneris absterget mala et plagae secretioribus ventris
שפירושו:
כחול הפצע ימחה ברע ומכות במסתרי הבטן.
ואולי
את המלה livor צריך להבין כאן במשמעו של "רקב", שכן יש לה גם משמעות
כזו, של רקב בצומח וגם בחי, שכן גוף המת הוא כחול. ונראה שהכל הבינו ב"חבורות
פצע" פצעים מזוהמים. בוולגטה התחלף גוף שני בגוף שלישי ו"מכות"
מופיעות כשם עצם ולא כפועל, למרות שכוונת המקור כנראה לדבר על מכות כפועל בהווה
רבות.
ולותר
מתרגם אף הוא ברוחם של חלק מהפרשנים היהודים:
Man
muss dem boesen wehren mit harter strafe und mit ernsten Schlaegen, die man
fuehlet.
שפירושו:
מן הרע יש להתגונן באמצעות עונש קשה ומכות רציניות, שאדם יחוש בהן.
את
חדרי הבטן, או הלב, השמיט לותר מתרגום הפסוק ותירגם על פי השקפת עולמו שיש להעניש
את הרשעים בחומרה.
ותרגום
המלך ג'ימס הולך בעקבות הוולגטה:
The
blueness of a wound cleanseth away evil, so do stripes the inward parts of the
belly.
כלומר
שכחול הפצע ממרק את הרע, כפי שעושות מכות לאיברים הפנימיים של הבטן.
ואין
לנו אלא לקוות שאינם מתארים פרקטיקה מצויה.
עוד
פעם אחת מופיע הביטוי חדרי-בטן, במשלי כ"ו, פסוק כ"ב: דִּבְרֵי נִרְגָן
כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי-בָטֶן. מה פירוש נרגן אנו למדים משני
הפסוקים הקודמים: בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק
מָדוֹן: פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ, וְאִישׁ מְדוֹנִים לְחַרְחֵר-רִיב:
נרגן
הוא איפוא איש ריב ומדון, ולא סתם המרבה להתלונן כפי שאנו משתמשים במלה כיום.
ודבריו של הנרגן הינם מתלהמים, פועל שמתורגם בוולגטה במלה perveniunt שפירושה
"מגיעים". למרבה ההפתעה הפסוק מתורגם כאן בהיפוך משמעותו:
Verba
susurronis quasi simplicia et ipsa perveniunt ad intima ventris
כלומר:
דברי הלוחש כנים ומגיעים בעצמם אל פנים הבטן.
כאן
תורגם המושג חדרי בטן כ"פנים הבטן", ולא כ"מסתרי הבטן" או
"סודות הבטן", כפי שתורגם משלי כ' כ"ז, משמעות שעדיין קרובה למקור,
אך תרגום המלה "נרגן" ל"לחשן" מוזר, כי איננו מתאים כלל
למשמעות המתבהרת משני הפסוקים הקודמים.
ואיך
תירגם לותר את הפסוק "דברי נרגן כמתלהמים, והם ירדו חדרי-בטן"?
Die
worte des verleumders sind wie schlaege, und sie gehen durchs herz
כלומר:
דברי המשמיץ הם כמכות, והם חודרים את הלב.
ותרגום
המלך ג'ימס דומה:
The
words of a talebearer are as wounds, and they go down into the innermost parts
of the belly.
כלומר:
דברי הרכלן הם כפצעים, ויורדים לחלקי הבטן הכי פנימיים.
אצל
לותר הנרגן הוא המכפיש, המלעיז, המוציא דיבה: דברי הנרגן הינם כמכות, והם חודרים
את הלב, ותרגום המלך ג'ימס עוד מרחיק לכת: דברי הנרגן הם כפצעים, היורדים לעומק
הבטן, ונראה שהושפע בתרגום זה מפסוק ל' במשלי כ', ששם נזכרו חַבֻּרוֹת פֶּצַע,
בגלל הביטוי חדרי-בטן החוזר בשני הפסוקים. לותר מתרגם גם כאן "חדרי-בטן"
כ"לב", אולי מפני שללב ארבעה חדרים. אך בעוד תרגום המלך ג'ימס מבחין בין
"חופש כל-חדרי-בטן" שמתורגם כ"מחפש, חוקר", לבין "ירדו
חדרי-בטן" שמתורגם כפשוטו, לותר מתרגם באופן זהה "חופש כל-חדרי-בטן"
ו"ירדו חדרי-בטן", ומדגיש את החדירה פנימה, כמדקרת חרב החודרת את הלב
כולו, ומכאן קל לראות שלותר רואה קשר שאיננו רק מילולי בין שני הפסוקים, למרות
שהראשון, "נר ה' נשמת אדם" מתאר את החיוב שבנשמה שמאירה כל-חדרי-בטן,
ואילו השני מתאר את פגיעתו הרעה של הנרגן, איש המדון, שדבריו פוצעים חדרי-בטן
כחרב. ואולי בהשפעת לותר עודנו אומרים, גם אם בלשון מליצה, "יורד חדרי
בטן", כשכוונתנו למה שחודר אל הלב, וכבר איננו אומרים "חופש
כל-חדרי-בטן", אבל משלי כ' כ"ז יפה בהרבה מדברי הנרגן היורדים חדרי-בטן,
ועניינו איננו חדירה לחדרי-הבטן הפוצעת אותם, כמו במשלי כ"ו, כ"ב, אלא
חקירת חדרי-הבטן שאולי הם אכן לב האדם, מחשכי נפשו, כפי שהנר מאיר סביבו, מחפש
וחושף, כך מאירה נשמת האדם את נפשו החיה, כי נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ
כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן.
נֵר
ה' נִשְׁמַת אָדָם
חֹפֵשׂ
כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן
חֹשֵׂף כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן
יוֹרֵד כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן
אוֹר
ה' נִשְׁמַת אָדָם
תָּאִיר
כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן.
נִשְׁמַת
אָדָם תָּאִיר מַחְשַׁכָּיו
תַּחֲשֹׂף
מִסְתָּרָיו
תֵּרֵד
חֲדָרָיו
נֵר
ה' נִשְׁמַת אָדָם
חֹפֵשׂ
כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן
חֹֹשֵׂף
כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן
יוֹרֵד
כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן
נֵר
ה' נִשְׁמַת אָדָם.
