למרבה הצער נכשלנו

 

במוצאי שבת אני הולכת לעצרת להשבת החטופים כדי לצעוק שצריך להחזיר את כולם עכשיו, שזו בעיניי החשיבות של כל הפעילות להשבת החטופים: לשמור שהנושא לא יירד מסדר היום ולצעוק שישיבו אותם מיד, למול ממשלה שמעוניינת להמשיך את המלחמה עד סמוך למועד הבחירות הבאות כאסטרטגיה להישארות בשלטון, ולצורך זה מנעה עד כה עסקה להשבת החטופים. להרבה מהדברים שנאמרים בעצרות על ידי דוברים שונים, רובם בני משפחות החטופים, אני לא מסכימה, אבל לא ממש אכפת לי, כי חשוב לדעתי שיבואו מה שיותר אנשים לצעוק שיחזירו את כולם עכשיו, ולא כל כך חשוב מה בדיוק נאמר מעל הבמה. הדבר שהכי מפריע לי זה שהדוברים, ובמיוחד בני משפחות החטופים, מרגישים צורך להחמיא לקהל, להאדיר את תרומתו ולהודות לו. אתמול בעצרת זה בלט במיוחד: הדוברים אמרו שבזכותנו משפחות החטופים מחזיקות מעמד והרבו בהעתרת מחמאות ותודות על הקהל, והיתה דוברת שגם החמיאה לעצמה ולפעילותה למען החטופים, כאילו אנחנו הפעילים והמפגינים אחראים לכך שסופסוף נחתמה ויצאה לדרך עסקה להשבת החטופים שחיכינו לה מאז שהעסקה הקודמת קרסה. כל המחמאות האלה לקהל רק גורמות לי להרגיש לא נוח ואפילו משפילות מבחינה מסוימת, כאילו היינו ילדים קטנים שצריך לעודד להתנהגות טובה במחמאות, ואני אשה די זקנה ומבינה מדוע צריך להפגין גם בלי שמחמיאים לי. לפעמים זה אפילו מביך, שמדברים על זה שהלילות בירושלים נורא קרים ובכל זאת אנחנו יוצאים מהבית ובאים להפגין, כאילו רחוב עזה לא מלא באנשים שיצאו מהבית ויושבים בבתי הקפה והברים ברחוב עזה ותמיד אני רואה אותם בדרך לעצרת וחושבת למה הם לא באים להפגין. הם לא באים, ובשטח העצרת יש תמיד רווחים גדולים בין המפגינים ולא קשה לעבור ביניהם. ירושלים עיר ימנית וביביסטית, ואמנם יש בה מיעוט לא מבוטל של אנשים שמתנגדים לממשלה, אבל אלה שבאים להפגנות אינם יותר מכמה אלפים וגם זה כבר הרבה, ואלה שבאים, וספגו לא מעט קללות ונאצות מביביסטים, שאמנם התמעטו בשבועות האחרונים, באים כי חשוב להם להשפיע על דמותה של מדינת ישראל, כדי שתהיה מדינה שמציבה בראש מעייניה חיי אדם, ולא מדינה שמוכנה להקריב חיי אדם בהמוניהם כדי לגזול אדמה מפלשתינים ולהקים עליה התנחלויות. זה כמובן קו השבר הפוליטי בחברה הישראלית, ולכן השבת החטופים היא עניין פוליטי, כי היא איננה רק מאבק פרטי של משפחות החטופים ותומכיהן, אלא מאבק פוליטי של מחנה פוליטי ששואף לחיות במדינה שמוקירה חיי אדם ושומרת על זכויות אדם, ולא במדינה שמקריבה חיי אדם ומאיימת על מערכת המשפט ומנסה להרוס אותה, כדי שלא יהיה בה בית משפט עצמאי שמגן על זכויותיו של הציבור הפלשתיני ומונע נישול וגירוש פלשתינים כדי לגזול את אדמותיהם. אבל בדרך כלל הפעילים להשבת החטופים מעדיפים לומר שהשבת החטופים איננה עניין פוליטי אלא עניין אנושי. כמובן שזה עניין אנושי, אבל גם להעדיף אנושיות על הישרדות בשלטון או על התנחלות בעזה זו העדפה פוליטית, ולכן ככל שהשבת החטופים היא עניין של אנושיות, כך היא גם עניין פוליטי, שלמרבה הצער רוב הפעילים להשבת החטופים ממש מפחדים לומר את זה, למרות שהמתנגדים לשחרור חטופים לגמרי מזוהים פוליטית, ומתנגדים לשחרור חטופים מסיבות פוליטיות לגמרי: המשך המלחמה לצורך כיבוש עזה, גירוש תושביה והקמת התנחלויות ליהודים בלבד.

הייתי מאד רוצה שהפעילות של המתנדבים להשבת החטופים תביא להפסקת המלחמה ולעסקה להשבת חטופים כבר לפני שנה, אבל בכך נכשלנו. למרות פעילותנו המלחמה נמשכה ללא צורך וגרמה להרס והרג עצומים בעזה, ולמותם של מאות חיילים ועשרות חטופים שנחטפו חיים והיו צריכים לחזור חיים. זה לא אומר שעשינו משהו רע או שהפעילות שלנו היתה מיותרת, כי היה מאד חשוב להראות שיש בישראל ציבור גדול שתומך בהשבת החטופים מוקדם ככל האפשר כדי להציל את חייהם, והפעילות הזו נתנה תקוה לחטופים ששמעו עליה בעזה – ואנחנו כבר יודעים שהיו חטופים ששמעו על ההפגנות שקראו להשבתם ומצאו בכך נחמה ותקוה וכוח לסבול את יסוריהם. אבל לא צריך להגזים בהשפעתנו. למרבה הצער לא הצלחנו לגרום לממשלה להפסיק את המלחמה לפני שנה, שזה היה הזמן הנכון, שהיה מאפשר להחזיר את רוב החטופים בחיים, וחוסך הרבה שפיכות דמים וסבל. לא רק אנחנו לא הצלחנו, גם ג'ו ביידן, שהוא ושליחיו עמלו ללא הרף לסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים, לא הצליחו לגרום לנתניהו לחתום על עסקה. דונלד טראמפ הצליח בכך, לא מפני שטרח הרבה, ולא מפני שהוא איש טוב, אלא דווקא מפני שהוא מנוול ונתניהו חושש ממנו, ולכן נכנע ללחץ מצד טראמפ לחתום על עסקה, ואם יקיים את העסקה על כל שלביה וישיב את כל החטןופים לישראל, את כל החטופים החיים וגם את גופות החללים, הוא יעשה זאת בלחצו של טראמפ, וזה עצוב, לא רק מפני שלישראל יש ראש ממשלה שלא אכפת לו מחיי אזרחיו. זה עצוב כי עשרות חטופים נהרגו ונרצחו בשנה שחלפה ואת זה אי אפשר כבר לתקן. בכל זאת הפריעה לי דוברת אחת שכל הזמן דיברה על "מתווה טראמפ", שלמעשה הוא מתווה שגיבשו ביידן ואנשיו עם המדינות המתווכות ולהם צריך להודות עליו. זה לא אומר שזה מתווה טוב. זה מתווה עם המון מוקשים ובעיות שמסכנים את יישומו, אבל כנראה שזה מה שאפשר היה להשיג.

בצורך של משפחות החטופים להלל את המפגינים למענם יש משהו עצוב: המחשבה שהשבת החטופים היא עניינם של בני משפחות החטופים, ומי שתומך בהם כביכול עושה עמם חסד, וזה לא המצב. כאמור המאבק להשבת החטופים הוא מאבק על אופיה ודמותה של מדינת ישראל, ולכן הוא עניינם של כל האזרחים, ומי שמצטרף אליו פועל קודם כל למען עצמו כאזרח שרוצה לחיות במדינה שמוקירה חיי אדם ולא מפקירה אותם, והכישלון לגרום לנתניהו לסיים את המלחמה בזמן סביר ולא למשוך אותה ללא צורך למטרות הישרדות פוליטית איננו רק כשלונם של המפגינים להשבת החטופים. זהו כשלונם של כל האזרחים.

 

 

לא לגיטימי להתנגד לשחרור חטופים

 

אתמול פחדתי אפילו לכתוב. בבוקר הייתי ממש עצבנית כי חמאס עוד לא העבירו את שמות החטופות שהיו אמורות להשתחרר, נתניהו הודיע שהפסקת האש לא תיכנס לתוקף עד העברת השמות וצה"ל תקף בעזה, ופחדתי שכל ההסכם עומד להתמוטט. פחדתי מאד שהדברים הנוראים של בצלאל סמוטריץ', שנתניהו הבטיח לו לחזור למלחמה, ושעזה תהיה בלתי ראויה למגורים, תגרום לחמאס להתנער מהעסקה, והחטופים שוב יופקרו לסבל ומות ללא תקוה. כבר לא האמנתי ששלוש החטופות תשוחררנה בשעה שנקבעה וזה מה שקרה, ויכולתי רק לבכות כי מאד התרגשתי  לראות אותן יוצאות מרכב החמאס לרכב הצלב האדום ונוסעות לישראל, והן נראו רזות ומותשות, לא כמו בתמונות היפות שלהן מהימים שלפני הטבח, אבל הן נראו מאד מאושרות, אבל גם לא יכולתי שלא לחשוב על עדן ירושלמי וכרמל גת והרש גולדברג-פולין ויגב בוכשטאב ואלכס לובנוב שאשתו נותרה אלמנה עם שני פעוטות, וכל האחרים שיכלו לחזור בחיים למשפחותיהם לו העסקה היתה קורית בזמן, ולא נדחית בגלל נתניהו וסמוטריץ' ובן-גביר וכל בני העוולה שהיו צריכים לעמוד למשפט על הפקרת החטופים, ולא יכולתי לסבול את כל אלה שאומרים שלהתנגד לעסקה לשחרור החטופים זה לגיטימי, כי אין שום דבר לגיטימי בהתנגדות הזאת, משום בחינה. מבחינת החטופים שהממשלה הפקירה לגורלם בשביעי באוקטובר ומאז והלאה, התנגדות לעסקה פירושה הפקרתם לסבל ועינויים ומות, ואין שום דבר לגיטימי בזה, וגם הטענה ששחרור מחבלים בתמורה לחטופים יגרום להרוגים וחטופים נוספים איננה לגיטימית, גם מפני שהצלת חיים שנמצאים בסכנה מיידית וודאית גוברת על סיכון עתידי אפשרי, אבל בעיקר מפני שזו איננה הסיבה האמיתית להתנגדות של סמוטריץ' ובן-גביר וחלק מהליכוד להסכם. הסיבה האמיתית להתנגדותם היא שהם חולמים לגרש את תושבי עזה ולהקים בעזה התנחלויות, ולמטרה זו הם רוצים להשאיר את צה"ל בעזה ולא לסיים את המלחמה עד להשגת מטרתם זו, שהיא פשע מלחמה, כי אסור לגרש אזרחים מבתיהם ואסור להרוס לשם הרס ואסור לגזול את אדמתם של אחרים ולהקים בה ישובים לעם הכובש, ולכן התנגדות לעסקה כדי לגרש אנשים מבתיהם ומארצם וליישב בה אחרים איננה לגיטימית, כי אי אפשר להצדיק אידיאולוגיה שמבוססת על פשע נגד בני עם אחר, ואי אפשר להפקיר את בני ארצך למוות כדי לשלוט בכוח בעם אחר. בכלל הניסוח של מטרות המלחמה בעזה הוא שקר, כי נתניהו וממשלתו מעולם לא התכוונו, לא לשחרר את החטופים, כי לשם כך צריך לסיים את המלחמה ולסגת מעזה, והם רצו להמשיך במלחמה לנצח כדי להקים בעזה התנחלויות, ולא למוטט את החמאס, כי למטרה זו הם היו צריכים לאפשר לרשות הפלשתינית להשתלט על עזה, שזה גם מה שנקבע בהסכמי אוסלו, שעזה תהיה חלק מהרשות הפלשתינית – גם הסכמים בינלאומיים צריך לקיים, ואי אפשר להפר אותם במטרה לקדם מעשים שהם פשעי מלחמה כמו גירוש תושבים כדי לבנות על אדמתם ישובים לעם הכובש. רק כמה ימים לפני חתימת הסכם השחרור אמר סמוטריץ' שלא צריך לפחד מהמלה כיבוש, כי רצה לכבוש את עזה ולשלוט בה לתמיד. אני מאד מפחדת מהמלה כיבוש, כי כיבוש פירושו מלחמה בלתי פוסקת ומוות בלתי פוסק של חיילים צעירים. הבוקר התפרסמה ידיעה ב"הארץ" שהבן של בצלאל סמוטריץ' בניה סמוטריץ' קנה במחיר מציאה מגרש במקום שהיה בו הישוב הבדואי אום-אל-חיראן שפונה באכזריות מתושביו ואחד מהם אף נורה למוות בטענת שוא שניסה לדרוס שוטרים. כך מסתבר שגזלני האדמות גם מפיקים רווח אישי מן הגזל והשוד. וכך מתברר כפי שטענתי לא פעם, שמי שמתיר את דמם של פלשתינים ושודד את רכושם, בסופו של דבר מתיר את דמם של בני עמו היהודים, כמו שאמרו חז"ל מי שמכה לגוי סופו שמכה לישראל ומי שגוזל לגוי סופו שגוזל לישראל ומי שהורג לגוי סופו שהורג לישראל, כי מי שלבו גס באנשים וחומד את רכושם, מאבד את האנושיות גם כלפי בני עמו, וזה מה שקרה לסמוטריץ' ובן-גביר וגם לנתניהו ולתומכיו ביחסם לחטופים, שהם הסיתו נגדם ונגד משפחותיהם ותיארו אותם כמשתפי פעולה עם חמאס נגד ממשלת ישראל, כי המשך המלחמה ללא השבת החטופים משרת את האינטרסים של נתניהו שרוצה לעכב את עדותו במשפט ואולי לבטל את המשפט לגמרי, ובכלל עוזר לו לשמר את הקואליציה המזוויעה שלו ולהישאר בשלטון, שזו מטרת חייו, להישאר בשלטון כדי לעכב את משפטו ובעיקר כדי להישאר בשלטון, ולבו גס בחטופים ובשבויים ובחיילים שעלולים למות לחינם אם המלחמה תימשך והכיבוש בעזה יימשך. כל הרצונות השפלים האלה של קואליציית נתניהו-סמוטריץ'- בן-גביר הם לגמרי בלתי לגיטימים. הדבר היחידי הלגיטימי הוא לסיים את המלחמה שהתארכה הרבה מדי ללא צורך ובניגוד גמור להגשמת מטרותיה, ולהשיב הביתה את כל השבויים והחטופים וכל הלוחמים שמחרפים את נפשם ואסור לנצל את מסירותם והקרבתם לרעה. לגיטימי רק להציל חיים ולרדוף שלום.

עסקה בחסות טראמפ

 

ברור לי שהאנשים שתומכים בבן-גביר מאד שונים ממני, ושמאד קשה לי להבין אותם, ועדיין הייתי מופתעת מכך שבן-גביר מתגאה בכך שבמשך השנה האחרונה הכשיל כמה פעמים עסקאות לשחרור החטופים. במה בדיוק הוא מתגאה? שבגללו אנשים שממשלת ישראל הפקירה לטבח וחטיפה בידי החמאס ונחטפו חיים ויכלו לחזור חיים נרצחו בשבי? האם הוא מתגאה בכך שדמם של החטופים שנרצחו בשבי על ידיו? והאם זה לדעתו מה שאמור לחבב אותו על מצביעיו?

כמובן שההתפארות שלו חסרת שחר. ברור לי שמי שטרפד והכשיל את העסקאות עד כה הוא נתניהו, במחשבה שהמשך המלחמה יסייע לו לשרוד בשלטון, בניגוד לרצונו של רוב הציבור שיסיים את כהונתו האסונית והארוכה מנשוא, ושאילו רצה נתניהו בעסקה, היא היתה יוצאת לפועל מזמן, ומשיבה אלינו בחיים ובמצב בריאותי טוב בהרבה, הרבה יותר חטופים. נתניהו עצמו כידוע יצא מכליו, ראו פרשת פלדשטיין, לשכנע את הציבור הישראלי שהחמאס הוא זה שאשם בהכשלת העסקה, בסיועם של המפגינים והנאבקים להשבת החטופים, כי אין אצל נתניהו נבזות ללא הסתה נגד הקרבנות של מדיניותו והחלטותיו. נדמה לי שלמרות כישורי ההסתה המצטיינים של נתניהו, רוב הציבור לא האמין לו, והמשיך לחשוב שנתניהו הוא זה שמכשיל את העסקאות ומאריך את המלחמה כדי לשרוד בשלטון, ולא המפגינים להשבת החטופים אשמים בכך.

ובאותה מידה רוב הציבור משוכנע שהעסקה יוצאת עכשיו לפועל בגלל אימתו של נתניהו מפני טראמפ. לכל מנוול יש מנוול גדול ממנו שמטיל עליו אימה. ואני שמתעבת את טראמפ בכל לבי, מוצאת את עצמי מייחלת לכך שיצליח לאלץ את נתניהו להשיב אלינו את החטופים ששרדו את השבי המחריד, מתפללת שרבים מהם עדיין בחיים, אפילו מתפללת לכך שאנשים שכבר נחשבו למתים יתגלו כחיים, שזה יהיה בגדר נס, אבל אני מתפללת לנסים, ואפילו כשאומרים שהמחיר כבד אינני מרגישה שהמחיר כבד. שחרור המחבלים שרבים מהם כבר הזדקנו בבתי הסוהר איננו מפחיד אותי. חלקם יחזרו לטרור, אבל מנהיגי החמאס תמיד הצליחו לחולל טרור גם כשהיו בכלא, ובמקום כל אלה שנהרגים מתגייסים לחמאס רבים יותר מאלה שנהרגו, ולהתגונן מפני החמאס נצטרך גם בעתיד, והיינו עושים זאת טוב יותר לולא הפיץ נתניהו את הרעיון המטורף שצריך לטפח את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, ואת הרעיון המטורף לא פחות שאפשר לקנות את החמאס בכסף ושאם מעבירים לחמאס כספים החמאס מורתע ואין נשקפת ממנו סכנה. שוב ושוב כתבתי כאן על כך שלאחר כל תוקפנות כלפינו מצד החמאס נתניהו היטיב עם החמאס ופגע ברשות הפלשתינית שמשתפת פעולה עם ישראל. ביום ראשון התראיין לתכנית המצוינת של עמרי אסנהיים ורוני קובן מי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן עמית סער, שעזב את תפקידו בגלל מחלתו הקשה. הוא ניסה שוב ושוב להזהיר את נתניהו וגלנט מפני תוקפנות של אויבינו בגלל השקפתם שהמהפכה המשטרית החלישה מאד את ישראל והיא עומדת להתפורר כקורי עכביש כדברי נסראללה, אבל גם הוא חשב שהסכנה היא מהחיזבאללה ומאיראן ולא מהחמאס. גם הוא חשב שהחמאס מורתע, ואינני מתפלאת על כך, כי נתניהו מעולם לא איפשר לאנשים לאתגר את תפיסותיו שלו. אצל נתניהו כל מי שאיננו מתיישר עם דיעותיו הוא בוגד שצריך להכחיד, ולא אדם שמביע דעה מושכלת שאולי כדאי להביא אותה בחשבון. אין מודיעין יעיל בדיקטטורות, כי מודיעין יעיל מחייב פתיחות מחשבה ולגיטימציה לדעות אחרות, דבר שאיננו קיים בשלטונו הדכאני של נתניהו, שפיטר את גלנט קודם כל מפני שהתריע מפני סכנותיה הקשות של ההפיכה המשטרית, ואחר כך מפני שדרש לסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים, ולגלנט הצטרפו בדרישה זו הרמטכ"ל וראש השב"כ שנתניהו עדיין מנסה לפטר וגם להאשים במחדליו ובכשלונותיו האיומים.

כל תככיו ותוקפנותו של נתניהו כלפי כל מי שלא התכופף בפניו מתפוגגים כעת למול פחדו מטראמפ, שמצליח להיות מגלומן עוד יותר מנתניהו, כוחני עוד יותר מנתניהו וגם אנוכי עוד יותר מנתניהו, ואם דוקא משום כך יצליח במה שכולנו נכשלנו בו עד כה, לגרום לנתניהו להשיב את החטופים, יבורך.

לא יעזור לך, ישראל כץ

לא יעזור לך, ישראל כץ. ההצהרה היומרנית על "הגבורה" שבה חולצו עוד גופות של חטופים שעד לפני כמה חודשים עוד היו בחיים, והיו צריכים לשוב לביתם בחיים, לא תעזור לך. גם לא ההתגוללות על הרמטכ"ל ודובר צה"ל. הדם על ידיך ועל ידי נתניהו, ומדמם השפוך של החטופים שהפקרתם ביום הטבח ומאז ואילך לא תינקו. איש בממשלת הדמים שלכם לא יינקה מהדם ששפכתם, אם בהפקרת עוטף עזה לידי החמאס, ואם בהפקרת החטופים והשבויים מאז ואילך, כאשר אתם מכשילים כל עסקה אפשרית כדי להמשיך במלחמה ללא מטרה מלבד הישארות בשלטון.

גלנט חשב שפוטר כדי להעביר את חוק ההשתמטות עבור החרדים, ועבור הישארותכם בשלטון על חשבון הציבור המשרת בצבא שהעול עליו כבד מנשוא. אבל הוא פוטר בראש וראשונה מפני שתמך בעקשנות בסיום המלחמה ובשחרור החטופים, ואתה החלפת אותו כדי לסייע לנתניהו למנוע את סיום המלחמה ולשפוך את דם החיילים והחטופים כדי להישאר בשלטון. אם חשבת שהאחריות על המשך המלחמה תביא לך תהילה, אתה טועה טעות מרה. כל חייל וכל חטוף שיוקרב למען הישארותכם בשלטון – דמו על ידיכם, ולא תינקו ממנו. לא יעזרו לנתניהו דברי תנחומים ריקים והצהרות ש"נעשה הכל למען שחרור החטופים". השקר צף מעלה מעלה. הדרישות הנוספות שמעלה נתניהו בכל עת שיש סיכוי לעסקה של סיום המלחמה ושחרור החטופים גלויות לעין. תמיד יש משהו חשוב יותר משחרור החטופים. פעם זה ציר פילדלפי, פעם זה מיטוט החמאס, שאתם טיפחתם וחיזקתם כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, ומעולם לא התכוונתם לחסל.

כדי להרשים את בוחריך, הצטלמת ליד תותחים, התותחים שהועברו מעוטף עזה ללבנון וליהודה.ושומרון, והותירו את ישובי העוטף חשופים לחמאס. "כַּוֶּנֶּת תֶּרמִית" נכתב על התותחים המשוכללים, אבל ראוי היה לקרוא "כַּוָּנַת תַּרְמִית". כל כהונתך כשר ביטחון היא תרמית, ניסיון לחמוק מאשמה שצרובה בדם על פניכם ועל ידיכם של כל שרי ממשלת הדמים, ומתוקף תפקידך שלך במיוחד, ולהחזיק בשלטון במחיר דמים בלתי נסבל. ששת החיילים הצעירים שנהרגו השבוע לשוא, וכל חטוף נוסף ששב בארון במקום על רגליו, דמם על ידיך. רצת לדווח לתקשורת על מות חטוף שטרם אושר רפואית. מה בדיוק חשבת לעצמך? שנתפעל מחילוץ גופות של אנשים ששרדו בשבי זמן רב, עד שנהרגו ככל הנראה בידי צה"ל, בגלל ההתעקשות להמשיך את המלחמה עד אין קץ ולפעול במקומות בהם הוחזקו חטופים, במקום להכריז על סיום המלחמה ולחתום על הסכם לשחרור החטופים והשבויים כולם, שלא יצריך שום סיכון של חיילים והפקרתם למוות יחד עם החטופים. כמה דם עוד תשפכו לשוא? מתי תשימו קץ למלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה, שביחס הפוך לכך הישגיה הם הדלים ביותר, והם ילכו וידלדלו, כי המשך המלחמה והקזת הדם מערער ומחליש אותנו, והפקרת החטופים למוות שוברת את האמונה בערבות הדדית ובאנושיות הבסיסית ביותר. מיטוט החמאס הוא מליצה ריקה על לשונכם, לשון של שקר ורשעות. המשך קיומו של החמאס הוא חלק בלתי נפרד מתכניתכם להמשיך את המלחמה עד הבחירות הבאות, כדי לדכא את המחאה נגדכם, כדי להישאר בשלטון. אבל לא יעזור לכם. אתם תיזכרו לדיראון עולם כמפקירי האזרחים והחיילים, השבויים והחטופים, לטבח ולמוות, והאשמה תידבק בכם לנצח, כל עוד יהיה באדם זיכרון.   

שנה עצובה

 

בשוק מחנה-יהודה שרו בהתלהבות "אל תירא ישראל" ו"עוד יותר טוב", ולי נשמע ששרים ורוקדים על הדם. כל כך הרבה הרוגים, כל כך הרבה הורים שכולים, אלמנות ויתומים, ומאה שבויים וחטופים שנמקים בסבל ועינויים ובאימת מוות מתמדת. ולמען מה? למען הישרדות בשלטון. זה ההישג שנתניהו התגאה בו בסרטון שהוציא לרגל השנה החדשה. ההישג היחיד: הישארות בשלטון. לשם מה? לשם הישארות בשלטון.

שנת 2025 לא מביאה בינתיים שום בשורה ושום שמחה. בשנת 2024 היו שמחות בודדות, והרבה מאד עצב וצער: חטופים מעטים ששוחררו במבצעים צבאיים. הקצין ארנון זמורה נהרג במבצע הצלה. חטופים שהיה אפשר להציל הוחזרו בארונות מתים. מאות חיילים ועשרות אזרחים נהרגו. היתה הרבה התפעלות ממבצעים כאלה ואחרים שבהם נהרגו מנהיגי החמאס והחיזבאללה. אבל חייהם של תושבי ישראל לא השתפרו במאומה. טילים וכתב"מים מלבנון, מעזה, מתימן. עשרות אלפי מפונים מדרום ומצפון. לא שלוה, לא שקט, לא שלום. רק מלחמת נצח שסופה איננו נראה באופק.

סבלם של החטופים והשבויים ומשפחותיהם, מותם של חיילים, ההרג וההרס הנוראים בעזה, את כולם ניתן להפסיק תמורת הפסקת המלחמה ונסיגת צה"ל מעזה. אבל נתניהו מסרב. לא נכון לומר שהוא שבוי בידי הקיצונים. הוא עצמו איננו מעוניין: לא בהכנסת הרשות הפלשתינית לעזה בתמיכת מדינות ערב המתונות, כדי להחליף את החמאס, לא בנסיגת צה"ל מעזה שתאפשר לאנשי המילואים ומשפחותיהם לחזור לחיים, לא בהכרזה על סיום המלחמה שתפסיק את ההרג, שלנו ושל אחרים. לכאורה הנימוק הוא שלטון החמאס הנמשך בעזה, שנתניהו מונע כל אפשרות להחליף אותו, ומשתמש בו כתירוץ להמשך המלחמה. אבל המשך המלחמה לא ישנה שום דבר, מלבד עוד מוות וסבל. במקום המחבלים שנהרגים מתגייסים חדשים. כפי שקרה בלבנון, האש נפסקה רק לאחר שנחתם הסכם עם ממשלת לבנון. המכות שהנחית צה"ל על החיזבאללה בהחלט עזרו להשיג הסכם, אבל עד שנחתם ההסכם לא חדלה האש, למרות המכות שהוכה חיזבאללה. עד שישראל תגיע להסכם עם חמאס לא תחדל האש, ובמו עינינו אנו רואים שחמאס ממשיך להילחם למרות שהוכה שוק על ירך. יש לנו סיכוי להשיג הסכם שיהיה טוב עבורנו, ואנו חייבים לחתור להפסקת אש, להפסקת הלחימה הקטלנית הזו, שאיננה מוסיפה לנו ביטחון, אלא שוחקת אותנו עד דק.

התקוה היחידה היא סיום המלחמה בהסכם ובהחזרת החטופים והשבויים. עד אז לא יניחו לנו הצער והאימה. כל יום שחולף ללא הפסקת המלחמה הוא פשע, שאת פגיעתו קשה לתקן.