מדוע יצא טראמפ למלחמה באיראן עם נתניהו

 

מאמרם ב"ניו יורק טיימס" של ג'ונתן סוון Swan ומגי הברמן, שהם בין מחבריו של ספר העומד להתפרסם בשם "שינוי משטר: בתוככי הנשיאות האימפריאלית של דונלד טראמפ", הוכתר בכותרת: "איך דונלד טראמפ הוביל את ארה"ב למלחמה עם איראן" ומתאר התייעצויות שערך טראמפ עם אנשיו, שבראשונה מביניהן הוצגה מצגת ששלח בנימין נתניהו, ובה דובר על תכנית ישראלית לחיסול המנהיגות האיראנית, לחיסול הטילים הבליסטיים, לחידוש המחאה באיראן והפלת משטר האייתולות, ואף לפלישה של כוחות כורדיים, שימוטטו יחדיו את המשטר. בעיתון "הארץ" תרגמו את המאמר תחת הכותרת: "נתניהו מכר את המלחמה באיראן, וטראמפ קנה". אבל כפי שהעירו קוראים, המאמר מתאר איך ניסה נתניהו בעזרת המצגת להשפיע על טראמפ ואנשיו להצטרף למלחמה נגד איראן. הוא איננו מתאר מה באמת שיכנע את טראמפ לצאת למלחמה. אמנם היו נוכחים בפגישה שטענו שהמצגת של נתניהו השפיעה עמוקות על טראמפ, אבל ראש ה-CIA חשב שהמצגת, ובפרט הצפי להתקוממות אזרחי איראן – לאחר שעשרות אלפי מפגינים נרצחו - ולפלישה של כוחות כורדיים שיפילו יחד את המשטר, מגוחכים, ושר החוץ מרקו רוביו תיאר אותם כ"בולשיט". ראש המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, אמר שהישראלים תמיד מפריזים כדי למשוך את האמריקאים לצדם. בקיצור, קשה להגיד שהמצגת של נתניהו עשתה רושם רב על אנשיו של טראמפ, בוודאי על היותר מנוסים ומקצועיים ביניהם. שר ההגנה פיט הגסת' תמך במלחמה, אך הוא שר בלתי מקצועי שטראמפ גייס מבין אוהדיו בתקשורת, ותפקידו העיקרי הוא לתמוך בעמדותיו של טראמפ, שכך אכן עשה. גנרל קיין הציג גם את סכנות המתקפה על איראן: ריקון מלאי אמצעי הלחימה של ארה"ב, כולל מיירטי טילים, וחסימה איראנית של מיצר הורמוז, כפי שאכן קרה. גם סגן-הנשיא ואנס העלה את החשש מפני חסימת מיצר הורמוז שתגרום לעליית מחיר הנפט, ומפני יצירת כאוס בזרח התיכון. בקיצור, התגובה בקרב אנשיו של טראמפ למצגת הישראלית היתה מאד פושרת, בלשון המעטה,

הישיבה האחרונה שמתוארת במאמר, שבסופה הכריע טראמפ לצאת למלחמה, כבר איננה דיון. נראה שמשתתפיה מודעים לכך שטראמפ כבר החליט לצאת למלחמה, וכל מה שנותר להם לעשות, הוא לנסות להפחית ציפיות,ולהתמקד ביעדים הסבירים יותר, כפי שאמר מרקו רוביו: "אם המטרה היא שינוי משטר או התקוממות, לא כדאי לעשות זאת, אבל אם המטרה היא להשמיד את תכנית הטילים של איראן, זה יעד שאנחנו יכולים להשיג." בהחלטה שנראה כי לא הפתיעה איש מאנשיו, אמר טראמפ שצריך לעשות זאת, כלומר לתקוף את איראן, ואיש לא התווכח איתו.

אני מטילה ספק בכך שטראמפ הושפע מהמצגת של נתניהו שאנשיו ראו כאוסף שטויות בלתי מציאותי, ושזו היתה הסיבה לרצונו לצאת למלחמה. המאמר מתאר אולי את לבטיהם של אנשי טראמפ לפני היציאה למלחמה, ואת הסכנות, שכולן היו ידועות מראש. המאמר איננו נותן תשובה על השאלה המטרידה מכל: מדוע החליט טראמפ לצאת למלחמה באיראן לצד נתניהו?

כמובן שאין לי על כך שום ידיעה, רק השערות שמבוססות על התבטאויותיו של טראמפ, ועל מאמציו החוזרים ונשנים לסייע לנתניהו לבטל את משפטו ולחזק את מעמדו בקרב הציבור הישראלי. אי אפשר להתעלם מהשבחים שחלק טראמפ לנתניהו, כביכול הציל נתניהו את ישראל מחורבן, כביכול בלעדיו לא היתה ישראל קיימת, ואת דרישותיו החוזרות והתוקפניות מאד וחורגות מאד מהיחסים המקובלים בין מנהיג זר למדינה זרה שהרצוג יעניק לנתניהו חנינה, "כדי שיוכל להתרכז במלחמה".

לדעתי טראמפ רואה בנתניהו מרכיב חשוב בציר הפשיסטי שהוא מנסה להקים ולבסס בכל העולם, ומוכן להקריב הרבה כדי להשאירו בשלטון, ולהשתמש בו כדי להכשיר משטרים פשיסטים אחרים: סגן-הנשיא ואנס תקף את ממשלת גרמניה שמגבילה את צעדיה של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הלאומנית והמתנגדת להגירה, ומשתמשת באוצר מושגים נאצי לקידום עמדותיה, ביניהם Ueberfremdung וUmvolkung, מושגים נאצים שפירושם הצפה בזרים והחלפת העם, כביכול מטרת ההגירה היא לפגוע בגרמנים הילידים ולהחליפם בזרים. השקפה זו קיימת גם בארצות-הברית ותומכיו של טראמפ בשרלוטסוויל צעדו בקריאות Jews will not replace us, יהודים לא יחליפו אותנו, שלקוחים מתיאוריית ההחלפה הנאצית שמפלגת אלטרנטיבה לגרמניה מקדמת. לכאורה תמיכתו של טראמפ בנתניהו סותרת השקפות אנטישמיות, אבל בעשורים האחרונים זו אסטרטגיית הלבנה מקובלת בימין הקיצוני באירופה, להציג את עצמו כתומך ישראל אבל מתנגד ליהודים המקומיים: כך נוהג גם טראמפ שתוקף את הרוב המוחלט בקהילה היהודית בארצות-הברית שמצביע לדמוקרטים, ומלבין את האנטישמיות שלו בתמיכתו כביכול בישראל, שמוגבלת לתמיכה בערעור הדמוקרטיה הישראלית בידי נתניהו. באותו אופן תומך טראמפ בדיקטטור ההונגרי ויקטור אורבן ומנסה לסייע לו להיבחר מחדש בבחירות שיתקיימו ביום ראשון הקרוב, ה-12 באפריל, שבהן יש לראשונה ליריביו של ויקטור אורבן, אנטישמי ומכחיש שואה שגם הוא מלבין זאת על ידי תמיכתו בנתניהו, סיכוי להביסו, ולגאול את הונגריה משנים של דיקטטורה. סגנו של טראמפ ואנס ביקר בהונגריה וקרא לבחור מחדש בויקטור אורבן ואף טראמפ, בשונה מהנוהג שלא להתערב במדינות זרות, קרא להונגרים לבחור ב"איש הנהדר" אורבן. גם נתניהו ובנו יאיר מקיימים קשרים הדוקים עם אורבן ותומכים בו, למרות שאורבן מקדם תפיסות רוויזיוניסטיות אנטישמיות, שמאשימות את היהודים בהשלטת הקומוניזם בהונגריה ולפיכך מצדיקות את רציחתם של יהודי הונגריה בשואה. כדי להלבין מנהיגים פשיסטים ואנטישמים טראמפ צריך את תמיכתו של נתניהו, וחשוב לו מאד שנתניהו יישאר בשלטון. לדעתי החלטתו לצאת למלחמה לצד נתניהו, נבעה מכך שנתניהו שיכנע אותו שללא מלחמה עם איראן יתקשה לבטל את משפטו ואולי אפילו יורשע ויישלח לכלא, וכמובן יתקשה למחוק את כשלונו בשביעי באוקטובר שבגללו פחתה התמיכה בו בישראל והוא עלול לאבד את השלטון. לדעתי טראמפ הסכים לצאת יחד עם נתניהו למלחמה כדי לסייע לנתניהו להיבחר שנית, כפי שהוא עושה הכל, גם בניגוד למקובל ביחסים בין מדינות, כדי שויקטור אורבן, שותפו לציר הפשיסטי ולשנאת מוסדות האיחוד האירופי, יישאר בשלטון. טראמפ ניסה גם להציל את שליטה הקודם של ברזיל בולסונארו ולהשאירו או להשיבו לשלטון, אך נכשל בכך כישלון מוחלט – בולסונארו הודח ונשפט לשנות מאסר רבות על ניסיונו לתפוס את השלטון בכוח לאחר שמתנגדיו זכו בבחירות, התנהגות שכידוע איננה זרה לטראמפ.

כשלון המערכה באיראן הוכיח שגם כוחו של טראמפ לסייע לנתניהו איננו בלתי מוגבל, ושמלחמה איננה משחק שאפשר לנחש את תוצאותיו מראש. ביום ראשון הקרוב ייערכו הבחירות בהונגריה, ואני מקווה מאד שגם שם ייכשל טראמפ בניסיונו להותיר בשלטון את הדיקטטורה של אורבן. הפסד של אורבן יהיה תקדים חשוב ליכולתה של מדינת ישראל להשתחרר ממחריב הדמוקרטיה נתניהו, למרות מאמציו האדירים של טראמפ להנציח את שלטון נתניהו בישראל.

ראו גם: טראמפ מעודד שליטים אנטי-דמוקרטים ואנטישמים 

מריה שמידט וההיסטוריה על פי אורבן

                                                                                                      

טראמפ מעודד שליטים אנטי-דמוקרטים ואנטישמים

 

בכל פעם שאני שומעת את טראמפ או את אנשי ממשלו – מרקו רוביו לאחרונה, וכעת טראמפ עצמו, מביעים את תמיכתם בויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה בשנים 2002-1998 ומאז 2010 ברציפות עד היום, אני מתחלחלת. ב-12 באפריל הקרוב הולכת הונגריה לבחירות, ולראשונה יש לאופוזיציה סיכוי להחליף את אורבן, רודן מושחת שהשתלט על התקשורת החופשית בהונגריה והפך אותה לשופר של השלטון, אנטישמי ומכחיש שואה, שקידם בכל כוחו את הצגת השואה בהונגריה כתגובת נגד לקומוניסטים, שכמו היטלר הוא מזהה עם היהודים, וכך בעצם מצדיק את השואה, וניהל מסע אנטישמי נגד ג'ורג' שורוש שתמך בגופים הונגריים מתנגדים למשטרו. במידה רבה מדיניותו האנטי-דמוקרטית של אורבן היא הדגם להפיכה המשטרית שמנסים נתניהו ושריו, לוין, קרעי ואחרים לכונן בישראל, אם כי בפחות הצלחה, מאחר שהמוסדות הדמוקרטיים בישראל עמידים יותר, לפחות בינתיים.

מאז עלה לשלטון תומכים טראמפ ואנשיו במשטרים ובמפלגות שמקדמים רודנות ופשיזם. הם ניסו, למרבה המזל ללא הצלחה, לכפות על ברזיל את המשך שלטונו של ז'איר בולסונרו, שהודח ונידון לשנים רבות בכלא. סגן-הנשיא ואנס תקף את ממשלת גרמניה שמנסה להיאבק במפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הלאומנית והאנטישמית, שמשתמשת במושגים נאציים בשיח שלה על ההגירה לגרמניה: היא החזירה לשיח על המהגרים את המונחים הנאציים ueberfremdung שפירושו הצפה בזרים ו-umvolkung, החלפת העם, כביכול ההגירה נועדה להחליף את העם המקורי במהגרים. במצעד הנאצי בעיירה שרלוטסוויל בוירג'יניה באוגוסט 2017, זעקו הצועדים Jews will not replace us, "היהודים לא יחליפו אותנו", וכיוונו לאותו מושג נאצי umvolkung, למרות שכיום ההגירה לארצות הברית מגיעה בעיקר ממרכז ומדרום אמריקה, אבל מי שקרובים בהשקפותיהם לנאצים רואים תמיד את היהודים כאויב וכמי שעומדים מאחורי המזימה "להחליף את העם". טראמפ הגדיר תחילה את הצועדים בשרלוטסוויל כ"אנשים טובים", אבל לאור התגובה הקשה לדבריו אלה לא חזר על כך. גם בין התוקפים את הקפיטול בטענה השקרית שנצחונו של ביידן על טראמפ הוא זיוף, היו מי שהתחפשו לויקינגים, מאחר שתומכי העליונות הלבנה, שמאמצים השקפות נאציות, רואים את עצמם כצאצאי הנורדים, בעלי המראה הבהיר, וחלקם אף נשאו כתובות של הכחשת השואה. למרבה הצער טראמפ תמיד היה מקורב לחוגים כאלה, וקשריו לישראל, כמו קשריו של אורבן לישראל, נועדו לחפות על עוינותו ליהודי אמריקה, שרובם הגדול דמוקרטים וליברלים, ובכך הוא איננו שונה מאד מאורבן, וגם מהשמרנים בפולין, שקשרו קשרים הדוקים עם נתניהו, מכחיש שואה בזכות עצמו ומי שטען ש"היטלר לא רצה להרוג יהודים, המופתי נתן לו את הרעיון", ואנגלה מרקל נאלצה ללמדו היסטוריה, שהיטלר רצה מאד להרוג יהודים, והחל בכך הרבה לפני שפגש את המופתי.

נתניהו ומשטרו משמשים כבר שנים בתפקיד מכבסי הפשיזם, הנאציזם והכחשת השואה באירופה, תוך פגיעה בקהילות היהודיות המקומיות שמנסות להילחם במשטרים האנטישמיים ומכחישי השואה. בזכות מפעל הכשרת האנטישמים באירופה זוכה נתניהו, שמייצג כביכול את העם היהודי קורבן השואה, למעמד מיוחד במחנה הפשיסטי והאנטישמי, וטראמפ מעוניין מאד לשמור עליו בשלטון. מאמציו של טראמפ ללחוץ להענקת חנינה לנתניהו ולהציגו כמושיע ישראל, בניגוד גמור למציאות, אינם נובעים רק מהיענות לבקשות העזרה שמבקש ממנו נתניהו. הן נועדו לשמר את המחנה הפשיסטי, הלאומני והאנטי-דמוקרטי בעולם כולו, שטראמפ הוא חלק בלתי נפרד ממנו, וכל חבריו זקוקים למה שמכונה בגרמנית "רשיון פרסיל" מנתניהו, כלומר כביסת האנטישמיות שלהם והצגתם כידידי היהודים.

אני מייחלת לנצחונם של מתנגדי אורבן בהונגריה, שתושביה זכאים, כמו תושבי כל מדינה, להשיב לעצמם את חירותם, את זכויותיהם ואת התקשורת החופשית והאקדמיה החופשית, ואני מייחלת לכך כמובן גם עבור הקהילה היהודית ועבור זכרון השואה שמעוות ומסולף ללא הרף על ידי העמים שחוללו אותה ושנטלו בה חלק, וגם בישראל תחת שלטון נתניהו, על ידי "הגאים בהיטלר שרצח מיליוני אשכנזים", בעידודו של ה"מנהיג המזרחי החזק" נתניהו. היטלר רצח גם יהודים ספרדים. גם אותם הוא רצה להרוג, ולא עניין אותו שבעתיד הם יצביעו לנתניהו, שכל כך התאמץ לטהר את היטלר וגם רוצחי יהודים אחרים כמו משתפי הפעולה הפולנים. ברוב חוצפתם מונים כעת הפולנים את היהודים שנרצחו בשואה יחד עם הנרצחים הפולנים, וטוענים שהיהודים נרצחו בשל היותם אזרחים פולנים. גם זו הכחשת השואה, וזו חרפה שגרמניה נותנת יד לכך. בפולין הכבושה בידי הנאצים לא הוכרו היהודים לא כאזרחים פולנים ולא כבני אדם בכלל. התעמולה הנאצית הגדירה אותם כטפילים שיש להשמיד בדומה לפשפשים, והשמדתם בגז נועדה להמחיש את היותם טפילים ולא בני אדם.

בעיניי התמיכה של נתניהו באנטישמים ומכחישי שואה היא לבדה סיבה מספקת לסילוקו מכסא ראש ממשלת ישראל, גם לו היה ראש ממשלה הגון וטוב, והוא איננו אדם הגון וטוב, אבל העובדה שהוא מציב את ישראל במחנה האנטי-דמוקרטי היא מזעזעת בעיניי, גם אם אנטישמים ומכחישי שואה אינם תופעה בלעדית בימין הפוליטי הלא-דמוקרטי, ולא חסרים כאלה גם בשמאל הליברלי כביכול, כמו זוהרן ממדאני ראש עיריית ניו-יורק. יהודים צריכים להתייצב נגד אנטישמים, גם אם הם מתחזים לתומכי ישראל כדי לקבל הכשר לפגיעה ביהודי ארצם ובזכר השואה, כפי שנוהג ויקטור אורבן.

אני מייחלת לכך שאורבן יסולק מראשות ממשלת הונגריה, ואני מייחלת לכך שנתניהו יסולק מראשות ממשלת ישראל, ושכמו שקרה בברזיל, למרות כוחו הגדול והברוטאלי של טראמפ, הדמוקרטיה תנצח.

ראו גם:

מריה שמידט וההיסטוריה על פי ויקטור אורבן 

הם נרצחו כיהודים, לא כפולנים 

השקר היותר גרוע של פולין

ישראל בונה כ"צט

 

לצערי למרות שאינני מאמינה לנתניהו, האמנתי גם אני שביקורו בוושינגטון יניב עסקה לשחרור חטופים. לא האמנתי לנתניהו ואנשיו, אבל כן האמנתי לטראמפ ולאנשיו שעסקה להפסקת אש ולשחרור חטופים קרובה. האמנתי שהממשל האמריקני יפעיל לחץ כבד על נתניהו לסיים את המלחמה בעזה, כפי שלחץ עליו, בהצלחה, לסיים את המלחמה באיראן, ולהשיב אחורה מטוסים שכבר יצאו להפצצה באיראן. אבל לחץ כזה לא היה. כל הדיבורים על עסקה קרובה היו מזימה להפחית את הלחץ על נתניהו. במקום הפגנות זועמות נגד הפקרת החטופים שהיו צריכות לקבל את פניו בכל מקום, נסעו משפחות חטופים אומללות לחלות את פניו בתחנונים לכלול את קרוביהם בין המשתחררים, כאשר הוא עצמו לא התכוון כלל לשחרר איש מהחטופים, אלא רק להמשיך את ההתעללות בהם ובמשפחותיהם, כשכולו זחוח ומדושן עונג מהחיבוק שהוא זוכה לו מצד טראמפ ואנשיו, שמסיבותיהם שלהם אינם מפעילים את הלחץ שהיו יכולים להפעיל כדי לסיים את הסיוט של עזה וישראל גם יחד. כנראה שכפי שאמר טראמפ בקריאתו לבטל את משפטו של נתניהו, חשוב לו יותר להציל את נתניהו מסכנת אובדן השלטון, מאשר לסיים את המלחמה בעזה. פרס נובל הוא לא יקבל על ההעדפה הזו, אם היה לו בכלל אי פעם סיכוי כלשהו לקבל את הפרס (לדעתי לא היה ואין שום סיכוי לכך שמנהיג שדרש להעביר את השליטה בגרינלנד מדנמרק לארצות-הברית יקבל פרס ממדינות סקנדינביות, וכל הדיבור על פרס נובל לטראמפ הוא קשקוש, כמו הטענה שלחץ צבאי ישחרר חטופים).

השיטה שבה מטרפד נתניהו עסקאות עם חמאס פשוטה מאד: הוא מביא למשא-ומתן מפות שבהן מסומנת ישראל כשולטת בעזה או בחלקים נרחבים ממנה, ואילו תושבי עזה מסומנים בהן כמיועדים לעקירה ממקומות מגוריהם. כמובן שחמאס מסרב להסכם שכולל מפות כאלה, שהן למעשה תכניות גירוש ורצח של תושבי עזה, ועצם העלאתן הוא פשע מלחמה, אפילו אם אין היתכנות להוציאן לפועל. אסור ליזום גירוש המוני של מאות אלפי אזרחים, ומי שמתכנן גירוש כזה מקומו בכלא לפושעי מלחמה. העובדה שטראמפ, שהוא קשקשן גדול, השמיע אמירות הזויות על העברת תושבי עזה למקום אחר, איננה מכשירה את תכניות העקירה והגירוש של בצלאל סמוטריץ' ואנשיו, ששר הביטחון ישראל כ"ץ מורה ליישם ונוזף בכל מי שמעז לומר שמדובר בהזיה שהיא גם פשע מלחמה. נתניהו וכ"ץ הזחוחים, שהמחמאות שקיבלו על המתקפה באיראן, שהישגיה מפוקפקים ונזקיה מרובים וקשים, ניפחו את יוהרתם המרושעת לממדים לא טבעיים, מדברים על העברת תושבי עזה בכפייה לעיר אוהלים שתוקם על חורבות רפיח, פשע מלחמה נורא שצה"ל איננו מוכן לשתף אתו פעולה, מה שגורם לשרים הפושעים לתקוף את הרמטכ"ל, שאיננו מוכן לתת את ידו למימושם של פשעי מלחמה כאלה.

לנתניהו המנוול אין די בכך שהוא מפקיר את החטופים ומתעלל במשפחותיהם ללא מעצורים לצורך שרידותו הפוליטית ודחיית משפטו. בשפלותו האינסופית הוא איננו מתבייש לטעון שהמלחמה נמשכת בגלל החטופים, כאשר ההיפך הגמור הוא הנכון: הנבל נתניהו מונע את שחרור החטופים כדי להמשיך את המלחמה, שכן מלחמה בלתי נגמרת היא האמצעי שבחר כדי להתיש ולשבור את מתנגדיו ולשרוד בשלטון, המטרה היחידה שלמענה הוא פועל, במחיר חייהם של חיילים וחטופים שהם בעיניו כקליפת השום. מקומם של נתניהו וממשלתו בכלא – לא רק על קבלת שוחד וטובות הנאה, אלא על הפקרה נפשעת והמתה בקלות דעת, גם של תושבי עזה, וגם של אזרחי ישראל.

מסרסר בדם

 

כפי שכבר כתבתי כאן, מלכתחילה לא האמנתי שהמתקפה באיראן התבצעה ממניעים בטחוניים, והייתי משוכנעת שמדובר במניעים פוליטיים – שמירה על שלמות ממשלתו של נתניהו והישרדותו בשלטון, לאור האיום החרדי לפזר את הכנסת אם לא יחוקק חוק שיפטור חרדים מגיוס. כעת מתברר שאפילו לא מדובר באינטרסים פוליטיים, אלא באינטרס אישי לגמרי – חתירתו של נתניהו לביטול משפטו. במקום להתאמץ להזים את ההאשמות, דבר שפחות עולה בידיו, מבקש נתניהו לנצל את מעמדו וכוחו הפוליטי, כולל נגישותו לנשיא ארצות הברית, כדי לבטל את משפטו. כמובן שנתניהו יכול היה לבקש עסקת טיעון מקלה, אבל אז היה צריך להודות לפחות בחלק מההאשמות, לחזור בו מטענתו שהתיקים תפורים ואינם אלא רדיפה פוליטית, ולפרוש מכהונת ראש הממשלה, ונתניהו איננו רוצה לפרוש, הוא רוצה להישאר ראש ממשלה עד יום מותו ועד כמה שהדבר תלוי בו, גם אחרי המוות. לכן הוא מחפש דרך לביטול משפטו שאיננה קיימת בחוק הישראלי הקיים, ולצורך זה גייס גם את נשיא ארצות הברית.

מלחמה שנובעת מאינטרסים פוליטיים איננה מוסרית, אבל יש לה הצדקה חלקית בכך שהיא מייצגת מדיניות של מחנה פוליטי שלם, שבחר בממשלת הזוועות הנוכחית, ומוסיף עדיין לתמוך בה, למרות האסונות שהמיטה על ישראל. אבל שימוש בסמכויות השלטון כדי לשלוח חיילים אל מותם, ולהפקיר חטופים אל מותם, ולחשוף את תושבי ישראל לאיומי מוות והרס בתיהם ורכושם, לצרכים אישיים לגמרי, זו רמה של רשעות, שפלות וציניות שקשה היה לצפות לה אפילו מנתניהו. מה אפשר לחשוב לאור הקמפיין שהשיק טראמפ לביטול משפטו של נתניהו, שניכרות בו היטב טענותיו של נתניהו עצמו אודות התביעות נגדו, על המלחמה הקטלנית בעזה, ואפילו על התקיפה באיראן, שהציבור הישראלי שילם בגינה מחירים כה כבדים? שחיילינו נשלחים למשימות שוא סיזיפיות של פיצוץ בתים ומנהרות, ולעתים מאבדים את חייהם או נפצעים קשה, שלמעלה מארבעים חטופים שנחטפו חיים נרצחו, ואלה שנותרו בחיים עוברים עינויי תופת, הכל כאמצעי לחץ לביטול משפט נתניהו? הרי אם זו אמת, ראוי נתניהו לשבת בכלא עד יומו האחרון, ולהיענש בחומרה גדולה בהרבה מכפי שייענש על קבלת טובות הנאה מבעלי עניין. האם נתניהו מסרסר בדם חיילים, חטופים ואזרחים בתמורה לביטול משפטו?

אבי בר-אלי כותב בThe Marker Week ביום ו' האחרון: "האם החיילים בעזה נלקחו כבני ערובה עד לחנינה?" ועוד הוא כותב: "כל כך הרבה אמהות שבעקבות הציוץ של דונלד טראמפ בליל רביעי תוהות האם חנינה לנתניהו תוכל להשיב את בניהן מעזה בשלום, האם זו העסקה שעליה היו צריכות ללחוץ מלכתחילה – ולא על עסקה מול חמאס." כמה נאלח הטיעון שטראמפ חוזר עליו, כאילו המשפט מונע מנתניהו לחתור לעסקה. והרי נתניהו כבר חתם על עסקה עם החמאס, שחלקה הראשון יצא לפועל: שחרור עשרים וחמישה חטופים חיים ושמונה חללים. הוא כבר חתם על נסיגה מציר פילדלפי ומעזה כולה תמורת השבת שאר החטופים, אבל במקום להמשיך בעסקה הפר אותה, סירב למשא ומתן על נסיגה מעזה, ושוב הפקיר את החטופים לסבל אינסופי וסכנת מוות בפעם המי יודע כמה. לא המשפט מנע ממנו להשיב את כל החטופים ולסיים את המלחמה, אלא שיקוליו הפוליטיים והאישיים, להישרדות אישית ופוליטית על חשבון דמם השפוך של החיילים, החטופים, האזרחים המתים, הפצועים, הנפגעים בגופם וברכושם, שלא לדבר על תושבי עזה שמתים בעשרות מדי יום. כל מה שנדרש כעת מנתניהו הוא לבצע את העסקה שכבר נחתמה, ובתור התחלה לסגת מציר פילדלפי ןלהכריז סופסוף על סיום המלחמה.

הציוצים של טראמפ לביטול משפט נתניהו, לא רק שאינם מדברים בזכותו של נתניהו, אלא הם מנסחים נגדו כתב אשמה נורא על סרסרות בחיי אדם לצורך ביטול משפטו ועל ניצול לרעה מחריד של מעמדו כראש ממשלת ישראל לפגיעה קשה בעצמאות מערכת המשפט וביחסי החוץ של המדינה. זו התנהגות מחרידה ונפשעת שאין עליה סליחה ומחילה.

טראמפ מעניש את נתניהו בצדק

 

 

כזה הוא טראמפ, חוזרים ואומרים הכתבים והפרשנים, כאשר אינם יכולים להדחיק עוד את העובדה שהנשיא המועדף על מרבית אזרחי ישראל, זה שייחלו לשובו לשלטון, מתעלם מישראל, בעודו מנהל משא ומתן עם איראן על פרויקט גרעין אזרחי, ועל העשרת אורניום בסעודיה – ללא נורמליזציה עם ישראל, ועל הפסקת ההפצצות האמריקניות על החות'ים – בדיוק כשמטוסינו שבים מהפצצה בתגובה לטיל שנורה לנתב"ג. והרי זה אותו טראמפ שבניגוד לביידן מעולם לא החרים את נתניהו, והזמין אותו לבית הלבן, ושלח לישראל חימושים שביידן עצר, פצצות במשקל טונה, אז מה קרה לו פתאום.

קודם כל, טראמפ הפגין לא מעט עוינות כלפי נתניהו לפני שנבחר בשנית, ולא רק בגלל שנתניהו בירך בזמנו – באיחור - את ביידן על בחירתו לנשיא. טראמפ ציין בזמנו שנתניהו נסוג מהתחייבות לשתף פעולה עם ארצות הברית במבצע חיסולו של סולימני, שתוכנן כמבצע משותף אמריקני-ישראלי, וזאת רק יומיים לפני המבצע. העובדה שמעריצי טראמפ בישראל העדיפו להתעלם מכך ולשגות באשליות על תמיכה בלתי מסוייגת של טראמפ בישראל או על אהדה שלא קיימת מצדו כלפי נתניהו, היתה על אחריותם בלבד.

וכן, טראמפ דיבר על טרנספר של תושבי עזה, ומיד קפצו הסמוטריצ'ים בהתלהבות, כאילו ניתן לבצע טרנספר כזה, שהוא כמובן פשע מלחמה, והאפשרות להוצאתו לפועל היא הזיה גמורה. גם ישראל כ"ץ הודיעה על הקמת גוף לביצוע הטרנספר, וכמובן נתניהו דיבר על כך כתכנית ליום שאחרי לרצועת עזה, כשטראמפ כבר שכח שהוציא את דברי ההבל הללו מפיו, כל שכן שאין לו שום כוונה לפעול למימושם.

משום מה איש מהכתבים והפרשנים לא הזכיר את התכנית היותר מעשית של טראמפ לסיום המלחמה בעזה. אותו מתווה שגיבשו יועצי ביידן וכפו על ישראל בעזרתו של טראמפ מיד עם השבעתו: מתווה שלושת השלבים לסיום המלחמה בעזה, שרק השלב הראשון שלו, שבו הוחזרו לישראל עשרים וחמישה חטופים חיים ושמונה חללים, יצא לפועל, וגם הוא לא יצא לפועל במלואו, כי נתניהו מעולם לא ניהל משא ומתן על ביצוע השלב השני והשלישי, אלא הפר את ההסכם וחזר ללחימה.

משום מה שכחו בישראל שהסכם שלושת השלבים הזה, שבמסגרתו היתה ישראל אמורה לסיים את המלחמה בעזה ולסגת מהרצועה, תמורת השבת כל החטופים, ההסכם הזה נעשה בערבות אמריקנית, ובמעורבות אישית של טראמפ עוד בטרם השבעתו לנשיא. סיום המלחמה בעזה היה מאד חשוב לטראמפ, ומבחינתו ההסכם התלת-שלבי היה אמור לסיים את הלחימה הישראלית בכל החזיתות, להשיב את החטופים ולהביא לרגיעה באיזור, אבל נתניהו, שמזלזל בכל מי שאיננו הוא עצמו, חשב שאם יפסיק את המלחמה בלבנון, טראמפ יסתפק בכך. לטראמפ יש חתן לבנוני, שאביו בעל מהלכים בקהילה האמריקנית-לבנונית, והביא לטראמפ מצביעים רבים. לכן מיהר נתניהו לסיים את המלחמה בלבנון, אבל סירב להפסיק את המלחמה בעזה ולסגת ממנה, כפי שהתחייב בהסכם, בהנחה שטראמפ יבלע את הפגיעה בכבודו – שהרי ההסכם שנתניהו הפר נעשה בערבות אמריקנית – וימשיך לנהוג בישראל כבידידה קרובה.

ובכן, טראמפ איננו בולע עלבונות. אמנם הוא איננו מחרים את נתניהו ואיננו עוצר משלוח חימושים לישראל. את הדברים האלה ביידן עשה, ולטראמפ חשוב לעשות את ההיפך מביידן. טראמפ גם מקפיד להגיד שישראל מדינה ריבונית ורשאית לעשות כרצונה. הוא למד מניסיונו המר של ביידן, שנתניהו ממנף כל עימות עם נשיא ארצות-הברית לחיזוק מעמדו בקרב חסידיו השוטים, שמתלהבים, כמו נתניהו עצמו, מתעוזתו להתעמת עם הממשל האמריקני. הוא איננו מתעמת עם נתניהו. הוא פשוט איננו סופר אותו.

הוא הרי הציע לנתניהו מתווה כולל לסיום הלחימה בדמות הסכם שלושת השלבים. כאשר ישראל קיימה את הפסקת האש, גם החות'ים קיימו אותה. לו קיימה ישראל את הסכם שלושת השלבים, היתה בעיית הירי החות'י נפתרת מעצמה. מבחינתו של טראמפ, אם ישראל הפרה את ההסכם ואת הפסקת האש – שהרי היא מדינה ריבונית, תתכבד ישראל הריבונית ותתמודד לבדה עם הירי החות'י. טראמפ צריך לדאוג לחופש השיט, ואם החות'ים מפסיקים לפגוע בספינות, הוא מרוצה. אם לישראל יש בעיה עם החות'ים, שתואיל להפסיק את המלחמה בעזה, ואם לא, שתישא בתוצאות.

ואם בגלל ההתעקשות הישראלית להמשיך במלחמה בעזה, רעיון הנורמליזציה ביחסי סעודיה-ישראל הוא בלתי אפשרי, טראמפ יעשה עסקים עם סעודיה ללא נורמליזציה בין סעודיה לישראל. נתניהו ידע היטב שתנאי הכרחי לנורמליזציה עם סעודיה היא הפסקת המלחמה בעזה, שבה היה גם טראמפ מעוניין. אבל אם נתניהו מתעקש כל כך להילחם בעזה, טראמפ לא ימנע בעדו. הוא רק יימנע מלבקר בישראל וייסע ישר לסעודיה, כדי לחתום על הסכם כלכלי נדיב וחשוב לשתי המדינות. ישראל יכולה להמשיך להילחם – הוא צייד אותה בכל הדרוש. אם נתניהו יחליט להפסיק את המלחמה, טראמפ ישמח לשלב את ישראל בעסקיו המזרח-תיכוניים. אם נתניהו מסרב לעצור את הלחימה שמוציאה את מדינות ערב מדעתן, ומרגיזה מאד את טראמפ – ישראל היא מדינה ריבונית, שתאכל את הדייסה שבישלה. כמובן שאנו, אזרחי ישראל, הם אלה שסובלים ומפסידים את יתרונות השלום, כשם שאנחנו סובלים ממלחמה בלתי נגמרת, ממוות מיותר של חיילים ומהפקרת החטופים. טראמפ מעניש גם אותנו יחד עם נתניהו, אבל מי שהעלה לשלטון בפעם הששית את נתניהו, לא יכול להתלונן.

שנה למתקפה האירנית על ישראל

 

היום לפני שנה תקפה איראן את ישראל בהתקפה מאסיבית של טילים וכתב"מים, מבלי להרוג ולו אזרח ישראלי אחד. את המתקפה בלמה קואליציית הגנה שהרכיב נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן, והיא כללה את חילות האוויר של ישראל, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וירדן, שהיטיבו להכשיל את המזימה האיראנית לפגוע בישראל בצורה קשה. היה ראוי היום להזכיר את הקואליציה הזו ולהודות לכל שותפיה, לנשיא לשעבר ביידן, לרישי סונאק ראש ממשלת בריטניה לשעבר, לעמנואל מקרון נשיא צרפת ולמלך עבדאללה. הרי אנו עלולים עדיין להזדקק לקואליציה הזו, שכה הצליחה במשימתה. אבל משפחת נתניהו עסוקה בחנופה לנשיא טראמפ, ואזכור לטובה של תרומת ג'ו ביידן לבטחון ישראל, ולא רק בהזדמנות ההיא, איננו עולה על הדעת. ואילו הנשיא מקרון, לא זו בלבד שלא זכה להכרת תודה, אלא הותקף בגסות-רוח חריגה מקולמוסו של יאיר נתניהו, שלוותה בהסתייגות כביכול מסגנונו של הבן על ידי האב, שאף הוא תקף את מקרון על כך שהעז לייחל להקמתה של מדינה פלשתינית. נתניהו האב הקפיד לציין שבנו הוא אזרח ככל אזרח וזכאי להביע את דעתו, וזו חוצפה נוספת על חוצפתו כלפי מקרון: זו חוצפה כלפי הציבור הישראלי.

יאיר נתניהו איננו אזרח ככל אזרח. הוא לא רק בנו של ראש הממשלה, אלא גם אישיות מאובטחת על חשבון אזרחי ישראל, דבר שמחייב אותו לפחות לא להזיק לאזרחי ישראל, ובוודאי לשמור על פיו. הניסיון העלוב של נתניהו האב להפריד בין ההשתלחות הגסה של בנו בנשיא צרפת לבין עמדתו שלו, שאיננה שונה בעיקרון, איננו מתקבל על הדעת. ברור שבארמון האליזה רואים בקללה של יאיר נתניהו ביטוי לעמדת ראש ממשלת ישראל, שכפי שהיא מנסה להשמיד כל ביטוי של ממלכתיות ביחס לאזרחי ישראל, היא משמידה כל התנהלות דיפלומטית מקובלת ביחסים בין מדינות, וגם בכך היא מאמצת את סגנונו המאוס של דונלד טראמפ, שסיפר לכולם שאחרי הטלת המכסים על יצוא לארצות הברית, מנהיגי המדינות הנפגעות "מנשקים לו בתחת", התפארות גסה שאיננה תואמת את המציאות: בפועל גרמה הודעתו של טראמפ על הטלת המכסים לכאוס ולנפילת הבורסות, שאילצה אותו לחזור בו ולהשעות את הטלת המכסים לתשעים יום, כאשר יש כלכלנים שסוברים שהמכסים לא יחודשו גם לאחר תשעים יום. אפילו הנשיא גס-הרוח של ארצות-הברית נאלץ לפעמים להכיר בכך שאיננו כל יכול, כל שכן ישראל הקטנה והכה מאויימת על ידי אויבים כה רבים, שזקוקה נואשות לרצונם הטוב של מנהיגי העולם החופשי, דווקא בעידן הנשיא טראמפ, שכפי שמראה המקרה של אוקראינה, קשה לסמוך עליו ועל תמיכתו בישראל, מה גם שלמרות נסיעתו של נתניהו לוושינגטון, סירב טראמפ להפחית את גובה המכס בגובה 17% שהטיל על ישראל – בטרם השעה את הטלת המכסים – וגם ראה לנכון לציין שישראל מקבלת מארצות-הברית ארבעה מיליארד דולר לשנה, וזה די הרבה, ובקיצור – תגידו תודה על מה שאתם כן מקבלים, שלכשעצמה זו עצה לא רעה.

האם טראמפ היה מכונן קואליציה להגנת ישראל מהתקיפה האיראנית כפי שעשה ג'ו ביידן? כולנו רוצים לקוות שכן, אבל הדבר שמאפיין יותר מכל את שלטונו של טראמפ הוא השליפות מהמותן, הקיצוניות במעשיו והפראות שבה הם מונחתים על הציבור ועל מדינות אחרות. טראמפ כן נאבק בעוצמה גדולה בחות'ים, גם עקב האינטרס האמריקני במעבר חופשי של ספינות מהאוקינוס ההודי לים סוף, אבל הביטחון שביידן השרה על ישראל בתמיכתה היציבה של ארצות-הברית איננו קיים עוד. הוא הוחלף בחשש תמידי מגחמותיו של טראמפ הבלתי-צפוי, שמבלי לתאם עם ישראל החל במשא ומתן ישיר עם איראן.

בעידן בלתי יציב זה אנו זקוקים לרצונן הטוב ולתמיכתן של בריטניה וצרפת, ואם יאיר נתניהו מעכיר את יחסי ישראל עם צרפת, האחריות היא על אביו, והוא איננו יכול להתנער ממנה, למרות מנהגו להתנער מכל אחריות לכל מעשיו ומחדליו, קטנים כגדולים. מה גם שתמיכתו של מקרון בהקמת מדינה פלשתינית היא הדרך היחידה למוטט את שלטון חמאס ברצועה. ההזיה של גירוש כל תושבי הרצועה, השתלטות ישראלית עליה והקמת התנחלויות לאורכה, איננה מקובלת אפילו על רוב הישראלים, ושום מדינה בעולם, כולל ארצות-הברית של טראמפ, לא תתמוך בה. טראמפ שעומד לבקר בסעודיה לא יוכל למכור לשליטיה שליטה ישראלית ברצועת עזה, גם אם סמוטריץ' וסטרוק כבר מתכננים את גירוש העזתים, וישראל כץ אפילו הקים מנהלת במשרד הביטחון לצורך מימוש הפנטסיה המטורפת. עמנואל מקרון הוא קולה של המציאות, שממנה לא יוכל איש להימלט, לא דונלד טראמפ המלא מעצמו ובוודאי לא בנימין נתניהו.

שני נרקיסיסטים

 

"ביידן לא עזר לנו בזה" אמר דונלד טראמפ על העסקה לשחרור חטופים שג'ו ביידן טרח עליה שנה שלמה ונתניהו דאג לסכל שוב ושוב. עכשיו טראמפ לוקח עליה קרדיט, על העסקה שביידן עבד עליה שנה ונתקל בקיר החסום של אטימות נתניהו. נתניהו הקשיב בשקט, ענוב בעניבה האדומה הרפובליקנית שהוא מקפיד לענוב מאז בחירתו של טראמפ, אבל הפעם טראמפ התנאה דוקא בעניבה בצבע תכלת. לפעמים חנופה נראית כמו עניבה. הם הרבו להחמיא זה לזה ולהכפיש את ממשלו של ביידן. לפעמים חנופה נראית כמו שתיקה. נתניהו התגולל על ממשלו של ביידן שלא העניק לו פצצות במשקל טונה. טראמפ הסביר שאילו היה בשלטון לא היה מתרחש הטבח בשביעי באוקטובר. ביידן אשם בכל. ביידן אשם בעיקר בכך שניצח את טראמפ בבחירות ומנע ממנו כהונה רצופה של שתי קדנציות. טראמפ לא יסלח לעולם. חשוב להחזיר את החטופים ולשקם את עזה החרבה. אבל הכי חשוב זה להכפיש את ביידן. נתניהו משתף פעולה, אם בדיבור ואם בשתיקה כהסכמה. שניהם חשים מושפלים מביידן, ואצל שני נרקיסיסטים ההשפלה איננה נסלחת לעולם.

נתניהו נראה קצת המום מהתכנית לפינוי עזה והעברת מיליון ושמונה מאות אלף מתושביה לכל המדינות שאינן מתכוונות לקבלם. הוא אמר שהוא רק רצה שעזה לא תהווה יותר סיכון לישראל, אבל שטראמפ התעלה הרבה מעל זה. סמוטריץ' ובן-גביר חגגו. גנץ אמר שהתכנית מעניינת ולפיד אמר שהוא צריך יותר פרטים. אף אחד לא אמר שהתכנית של טראמפ היא פשע נגד האנושות, שזה מה שהיא, והדבר היחיד שהיא תביא זה עוד טרור פלשתיני, כמו האסטרטגיה המבריקה של נתניהו לחזק את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית וככה להוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן.  הוא התגאה בזה שהוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן. ודוקא אז התרחש הטבח. ממש כמו הסוס שהתרגל לעבוד בלי לאכול, ודוקא אז מת. גם פרופסור אחד מאחד הפאנלים אמר שאף אחד לא מדבר עכשיו על מדינה פלשתינית, שזה לגמרי לא נוכח. הוא לא שמע שצועקים בכל מקום from the river to the sea, Palestine will be free

הם לא רק רוצים מדינה פלשתינית. הם רוצים מדינה פלשתינית במקום ישראל.

כולם יודעים להגיד שמדינה פלשתינית זה מסוכן ושמסוכן לשחרר מחבלים. אף אחד לא אומר שכשמתעלמים מעם שלם, מקבלים טבח. אף אחד לא מתייחס לדברי החמאס שהסיבות שלהם לטבח היו להעלות מחדש את הבעיה הפלשתינית על השולחן ולמחות על ההתגרויות של בן-גביר בעליות להר הבית. עדיף להאשים את עסקת שליט וההתנתקות, שזה לא ממש מסביר למה לא הגנו על עוטף עזה, אם עסקת שליט וההתנתקות יצרו כזו סכנה. אף אחד לא מתייחס להצהרת סעודיה שלא תסכים ליחסים דיפלומטיים עם ישראל ללא הקמת מדינה פלשתינית. למה להקשיב למה שאנשים אומרים אם אפשר להקשיב רק לעצמך. נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. נתניהו נשאל אם הוא תומך בהמשך עסקת החטופים. הוא עונה תשובה טיפוסית: הוא רוצה להחזיר את כל החטופים, אבל הוא גם רוצה למוטט את שלטון החמאס. נתניהו תמיד רוצה גם וגם, שזה אומר לא זה ולא זה. הוא אומר לא חמאסטאן ולא פתחסטאן, שזה אומר רק חמאסטן. נתניהו תמיד כפסע מניצחון שזה לא לנצח לעולם במלחמה, אבל אולי לנצח בבחירות. בכל מקרה לשרוד בשלטון.

טראמפ מאד מרוצה מעצמו וגם נתניהו. עכשיו שניהם בשלטון וזה מה שחשוב, להיות בשלטון. עסקת החטופים כנראה תמשך עד סופה, הודות למרים אדלסון שלוחשת על אוזנו של טראמפ. זה מה שרוצים רוב יהודי ישראל ורוב יהודי אמריקה, ומכיוון שסמוטריץ' ובן-גביר מאד מתלהבים מרעיון הטרנספר של העזתים, יש לנתניהו ממשלה, והוא פחות מודאג מכך שלא הצליח לסכל את המשך העסקה, שלשם כך הוא נסע, כדי לסכל את העסקה ולשוב למלחמה ולשמור על הממשלה. החטופים כנראה ישוחררו, וגם החללים כנראה יוחזרו, אם כי עדיין קשה להאמין ולהירגע. סיפורי החוזרים מהשבי נוראים, כמעט כמו סדרת השבי של נתניהו והעוול שנעשה לטראמפ כשהוכרח להעביר את השלטון לביידן. שני נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. הטרנספר של שני מיליון עזתים לא יקרה, גם לא הנורמליזציה עם סעודיה, לא לפני שתקום ממשלה ישראלית שתכיר במדינה פלשתינית. עזה לא תיראה כמו הריוויירה הצרפתית. השיקום יהיה ארוך וצנוע. כנראה שיממנו אותו בעיקר הסעודים. הם יסייעו גם למצרים ולירדן שטראמפ ינסה להעניש, והם ישקיעו פחות בארצות הברית מכפי שהתכוונו. רומי גונן שחזרה מהשבי אחרי יותר משנה תעבור ניתוח מסובך ביד ואולי היד שלה תחזור לתפקד ואולי לא, כי השאירו אותה בעזה הרבה יותר מדי זמן, למרות שאם זה היה תלוי בביידן היא היתה משתחררת לפני יותר משנה ואולי היה אפשר להציל לה את היד. אבל נתניהו ציפצף על ביידן וסיכל כל ניסיון לעסקה, ורומי נשארה בשבי יותר משנה. בעולם שולטים הנרקיסיסטים, ובדיוק ככה זה נראה.

אילו הפסיקו את המלחמה

 

 

מאז הוצאת צווי המעצר של בית הדין בהאג נגד נתניהו וגלנט, דנים בתקשורת מה יכול היה למנוע את הוצאת הצווים – אולי הקמת וועדת חקירה ממלכתית, אולי יחס מכבד יותר מצד הממשלה כלפי מערכת המשפט והיועצים המשפטיים. כל אלה היו בוודאי צעדים רצויים ומועילים, שהיו שומרים על מעמדה של ישראל כדמוקרטיה, אבל למניעת הצווים היתה רק דרך אחת: הפסקת המלחמה בעזה כבר לפני חודשים, לאחר שבעצם רוב המטרות הצבאיות של המלחמה הושגו וחמאס הוחלש מאד, ובטרם התערערו יחסי ישראל עם מדינות אירופה, מדינות ערב המתונות ואפילו עם משטרו הדמוקרטי התומך של ביידן בארצות הברית, התערערות שהרסה כל אפשרות להחלפת שלטון חמאס בעזה בגורמים ערביים מתונים יותר, שבחודשים האחרונים התקרבו דווקא לאיראן ושיפרו את יחסיהם עמה, והתרחקו מאד מישראל, שלאחר הרג של למעלה מארבעים אלף עזתים והרס חסר הבחנה של מבנים בעזה, נתפסת, גם בעיני הערבים המתונים יותר, כאויבת מושבעת של האומה הערבית שאין מקום לקיים איתה יחסים קרובים. אין שקר גדול יותר מדברי נתניהו על שלום קרוב עם סעודיה, ובחירתו של טראמפ לנשיאות, שנתניהו ומחנהו תולים בה תקוות מפליגות, רובן בתחום הפנטסיה, לא תוכל לגבור על הזעם בקרב מדינות ערב על מה שנתפס כהשמדה של עזה מתוך נקמנות וכניסיון לכונן בה משטר כיבוש ולגרש את תושביה לצורך הקמת התנחלויות, שעל כך מכריזים השרים סמוטריץ' ובן-גביר במפורש, מבלי שנתניהו אוסר עליהם להתבטא באופן שכזה, מה שמתקבל בעולם כולו כהודאה בכך שאלו כוונות הממשלה, ומגביר את התחושה בעולם שיש לפעול בהקדם לסיכול כוונה ישראלית לגרש את תושבי עזה וליישב במקומם מתנחלים. גם הנשיא מקרון אמר, שגם בתגובה לטבח המחריד, עדיין ישראל לא יכולה להרוס את כל עזה, אזהרה ששיקפה את דעת רוב מדינות אירופה, ובממשלה התעלמו ממנה התעלמות מוחלטת.

למעשה היתה בקשת הצווים מצד התובע בבית הדין הפלילי, כארים חאן, כרטיס צהוב שממשלת ישראל התעלמה ממנו, ולכן הוצא לה כעת כרטיס אדום. ההתרברבות של נתניהו ושרי ממשלתו לאחר בחירתו החוזרת לנשיאות של טראמפ, נוסח דבריו של בצלאל סמוטריץ', ששנת 2025 תהא שנת החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, זירזה לדעתי את הוצאת הצווים. מדינות העולם מצטערות על כך שלא עצרו מלכתחילה את ההתנחלות הישראלית הזוחלת ביהודה ושומרון מאז שנות השבעים, עד שהפכה לעובדה מבוססת בשטח, והן נחושות למנוע תהליך דומה בעזה. בעוד שהמתנחלים ואולי הממשלה כולה חושבים שניתן כיום לשחזר בעזה ואולי גם בלבנון את תהליך ההתנחלות ביהודה ושומרון, ללא השלכות מרחיקות לכת למעמדה הבינלאומי של ישראל, כפי שהיה בשנות הששים והשבעים, כאשר היתה לפלשתינים נוכחות דלה בשיח הבינלאומי, הרי שכיום גוררת הפגיעה הקשה מאד של ישראל בעזתים תגובות בלתי מתפשרות מצד מדינות העולם וגם מצד הציבור הרחב במדינות רבות, והעולם נחוש למנוע כיבוש ישראלי קבוע בעזה. כבר כעת מתבטא הדבר בעיכוב ומניעת משלוחי נשק לישראל, מעין אמברגו חלקי, מצד מדינות ידידותיות כגרמניה, בריטניה וצרפת, שחשובות מאד לישראל כספקיות נשק וכשותפות סחר, וכלל אין זה בטוח שממשל טראמפ ימלא את מה שאלה יחסירו, גם מפני שאין זה אפשרי, וגם מפני שבניגוד לאשליות של הימין המשיחי, טראמפ איננו מעוניין להכביד על האוצר האמריקני בהוצאות לתמיכה במדינות אחרות, גם אם הן ידידותיות לארצות הברית כישראל, ולעניות דעתי, למרות מינויו של האוונגליסט תומך ההתנחלויות מארק האקבי לשגרירו בישראל, טראמפ, שאיננו מוכן להתעמת עם פוטין על שלטון אוקראיני בקרים, וקורא לזלנסקי להכיר בשליטה הרוסית בקרים מאז 2014, לא יתעמת עם רוסיה וסין על החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, קל וחומר בעזה ולבנון. למעשה הסיפוח של חלק מההתנחלויות שהציע טראמפ ב"תכנית המאה" שלו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני, נועד לפצותם על הקמת מדינה פלשתינית שהיא חלק בלתי נפרד מתכנית זו, ורק נטייתם של המתנחלים – כמו גם של נתניהו – לבלבל בין משאלות לבם לבין המציאות – ראו ערך "החמאס מורתע" - מאפשרת להם לשגות באשליות עקב בחירתו של טראמפ.

כמובן שצעדים מסוג החלטתו של שר הביטחון החדש ישראל כץ לבטל הוצאת צווים מנהליים למתנחלים אלימים – מבלי לבטל הוצאת צווים כאלה נגד ערבים החשודים בטרור – רק מחמירה את מצבה הבינלאומי העגום של ישראל.  

אילו הפסיקה ממשלת ישראל את המלחמה לפני חודשים רבים, היו ניצלים חייהם של עשרות חטופים ושבויים ומאות חיילים שמתו מאז לחינם, כשהם חוזרים וסובבים בעזה, שבים שוב ושוב לג'בליה ולחאן יונס, ובכך גוזרים עוד ועוד מוות והרס על תושבי עזה ועל אנשינו יחד עמם. אילו הופסקה המלחמה היה נמנע חיסולם של חלק מבכירי חמאס וחיזבאללה, אבל היה נמנע גם הרבה מהרס ישובי הצפון ומותם של עשרות תושבים וחיילים מרקטות וכתב"מים, שגררו סבל אנושי עצום ונזקים כלכליים קשים לתושבי הצפון המפונים ושאינם מפונים. לכל דבר יש מחיר, ולהתמשכות המלחמה, גם אם הביאה להישגים מסוימים, יש מחירים כבדים במיוחד, שתושבי עזה ולבנון, אבל גם רבים מתושבי ישראל משלמים. כעת נגבה מחיר גם ממי שהוביל וממשיך להוביל את התמשכות המלחמה ללא צורך משיקולים זרים, והלוואי שהייתי מאמינה שהדבר יוריד את ממשלת ישראל האיומה מהעץ שטיפסה עליו, ויגרום לה להכיר במציאות הקשה שאליה דירדרה את ישראל ולשים סופסוף קץ למלחמה, ולהציל את מי ואת מה שעדיין ניתן להציל. לצערי נראה שממשלת ישראל ממשיכה בסורה.

עשרים ותשע שנים לרצח רבין

 

עשרים ותשע שנים לרצח רבין. שלושים שנות חיים בצל נתניהו, שעלה לשלטון על גופתו של רבין שנגדו הסית ללא מעצורים, ומעולם לא נענש. אנחנו נענשנו, וממשיכים להיענש בכל יום ויום.

כולם מדברים על הפרשיה הבטחונית. האם באמת היה מישהו שלא הבין מיד שה"בילד" קיבל הדלפה מלשכת נתניהו? אפילו הניסוח בעיתון היה זהה לטקסטים שנתניהו השמיע עוד לפני ש"ציטט את הבילד". האם מישהו נזקק ל"פרשיה" ולפרצופים המטושטשים כדי לדעת שמלשכת נתניהו יוצאת הסתה מתמדת כנגד החטופים ומשפחותיהם, שהם מוקעים כתומכי החמאס, כמי שמונעים את "הניצחון המוחלט", מה שזה לא יהיה, וכמובן כסכנה לשלטון נתניהו. הרי די לעמוד ברחוב עם תמונת חטוף והכתובת החזירו אותם הביתה, כדי שיצעקו לתוך אוזנך: "רק ביבי", או בזמנו "רפיח, רפיח", שם הביאה כניסת צה"ל לרצח שנים-עשר חטופים לפחות. במקרה הטוב רק יצעקו משהו. במקרה הרע גם יקללו וינאצו את כל מי שמזכיר להם שהחטופים נמקים במנהרות וגוועים ברעב וביסורים.

המחאה המתפרצת – וקצרת הימים – בעקבות רצח ששת החטופים הצעירים הרש גולדברג-פולין, אורי דנינו, כרמל גת, עדן ירושלמי, אלמוג סרוסי ואלכס לובנוב, שזיעזע את המדינה, החרידה את נתניהו, שבעצם הימים האלה, כפי שלמדנו מהתקשורת, איננו מתכונן למתן העדות במשפטו, שנקבעה, לאחר שכבר נדחתה, ליום השני בדצמבר, אלא לבקשת דחייה נוספת. הסיבה שיציין היא כמובן התמשכות המלחמה, שהוא חייב לנהל. כיצד איפוא ישים קץ למלחמה וישיב את החטופים, כאשר הוא נתלה במלחמה כדי לדחות את עדותו? אמרו שהוא ממתין לבחירות בארצות הברית שתתקיימנה מחר, בתקוה שינצח בן-דמותו האמריקני, דונלד טראמפ המאוס, שנתניהו עושה הכל כדי לסייע לו להיבחר, מאותן סיבות שהזרזיר הולך אצל העורב. טראמפ מצדו איננו חדל להכין את הקרקע להפסד, ולצד האשמת הדמוקרטים בזיופים הוא כבר הסביר שיפסיד בגלל שהיהודים אינם מצביעים לו, ובגלל זה הוא ניבא שבעוד שנתיים ישראל לא תהיה. עכשיו נשאר לראות מה יקרה במקרה שטראמפ יפסיד. האם תומכיו יעלו על הקפיטול או יתקפו יהודים. לגבי מדינת ישראל אני מרשה לעצמי לנבא שהיא בהחלט תתקיים גם בעוד שנתיים, ותתקיים טוב יותר אם קמלה האריס תנצח, כי ניצחון שלה יפגע ביוהרה האינסופית של נתניהו, ואני מקוה שזה יעזור לרסן את רשעותו חסרת המעצורים נגד החטופים, ולסיים סופסוף את מלחמת שמירת כסאו של נתניהו, שהורגת בנו ללא הרף. מניצחון של דונלד טראמפ אני מפחדת פחד מוות. השילוב של טראמפ ונתניהו מכהנים בראש מדינותיהם מעורר בי חלחלה, למרות שאני מאמינה שגם טראמפ ילחץ בכל כוחו לעצור את המלחמה, ואולי פחות יאיר את פניו לנתניהו ממה שנתניהו מקווה. סביר שנתניהו איננו רוצה לסיים את המלחמה לפני שתיוודע תוצאת הבחירות בארצות-הברית, אבל בראש וראשונה הוא איננו רוצה לסיים כעת את המלחמה בגלל שזו הסיבה שבחר כדי לדחות ולדחות את משפטו ולהישאר ראש הממשלה וכמובן לא ללכת לכלא. האסון שמביאה המלחמה על משפחות כה רבות איננו מטריד אותו. רק מסיום המלחמה הוא חושש, ומהתייצבות בפני השופטים, ממש כאחד האדם.

עשרים ותשע שנים לרצח רבין ועודנו חיים בצלו של נתניהו, מבכים את אסוננו וחרדים מעוד אסון.

בשירות נתניהו

 

שני אבות צעירים נהרגו אתמול במסוק שהתרסק והותירו אחריהם שתי אלמנות וחמישה יתומים קטנים. אמרו שזו היתה טעות אנוש. טעויות קורות לאנשים עייפים ושחוקים ממאמץ יתר ממושך. זה כנראה המצב של רוב היחידות הלוחמות, לא רק של יחידה 669. המלחמה היתה צריכה להסתיים זה מכבר, השבויים והחטופים היו אמורים להשתחרר זה מכבר, וכך היו ניצלים עשרות מהם שמתו ונרצחו. אבל נתניהו מאריך את המלחמה כדי לדכא את ההתנגדות ולהישאר בשלטון. אפשר לראות מאופן תכנון המלחמה שהיא נועדה בעיקר למשוך זמן, לדברי נתניהו להימשך שנתיים, עד סמוך למועד הבחירות, ולא קודם לכן. נתניהו התכוון רק למשוך את המלחמה. מעולם לא התכוון למוטט את שלטון החמאס. הרי אין לו פיתרון אחר: הוא איננו מוכן להכניס לעזה את הרשות הפלשתינית, גם לא בלוויית כוחות של מדינות ערב המתונות כולל סעודיה שתנרמל את יחסיה עם ישראל. הצעת זהב כזאת הציע לו הנשיא ביידן בראשית המלחמה. אבל נתניהו רצה מצב מלחמה נמשך בישראל, לא פתרון לרצועת עזה. זה לא השתנה באחד עשר החודשים שעברו מאז. נתניהו איננו מעוניין בפיתרון אלא בהמשך מצב המלחמה. לו רצה למוטט את חמאס היה צריך לתקוף את עזה בכמה צירים, לפחות מצפון ומדרום בו זמנית. אבל כך היתה המלחמה מסתיימת מהר מדי למי שנאחז בכוח בשלטון ברוכבו על סוס המלחמה.

לישראל אין משאבים למלחמות ארוכות. לא משאבים כספיים, לא משאבי כוח אדם, ולא די אמצעי לחימה. התלות בארצות הברית במהלך לחימה ממושכת הופכת לקריטית. הנכונות האמריקנית לתמוך בישראל היא כמעט נס. לפני מלחמת ששת הימים ישראל קנתה נשק, מטוסים וספינות מצרפת. כשפרצה המלחמה הטיל עלינו נשיא צרפת שרל דה-גול אמברגו נשק. ישראל לא יכלה לסמוך עוד על אמצעי לחימה מצרפת. העובדה שארצות הברית החלה לצייד אותנו בנשק ועושה זאת בנאמנות עד עצם היום הזה נראית כיום כמובנת מאליה והיא לא. העובדה שהנשיא ביידן הגיע לישראל לאחר טבח החמאס ושלח לכאן נושאות מטוסים ונשק היתה אמורה לזכות אותו בהוקרה אין קץ. אבל בביקורו אצל משפחתו של החטוף שנרצח אורי דנינו מצא נתניהו לנכון לטעון שהוא עמד לבד נגד נשיא ארצות הברית. לא נגד איראן, לא נגד חיזבאללה וחמאס, נגד נשיא ארצות הברית! נשיא שלא היה לישראל תומך נלהב ממנו. עד כמה אפשר לנשוך את היד המאכילה אותך? ובאיזו זכות הורס נתניהו בהתמדה את יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית. תמיד הקפידה מדינת ישראל להיות מקובלת על שתי המפלגות בארצות הברית, לא להיות נתונה במחלוקת מפלגתית. אבל נתניהו עושה הכל לפגוע בנשיא הדמוקרטי, וכך הוא חושב מן הסתם להתחנף לדונלד טראמפ שהוא משוכנע שינצח בבחירות בארצות הברית. נתניהו משוכנע שדונלד טראמפ ינצח לא מפני שזה בטוח. הוא משוכנע שטראמפ ינצח מאותה סיבה שהיה משוכנע שהחמאס מורתע – מפני שזה התסריט שלדעתו ייטיב עמו. נתניהו תמיד בוחר במדיניות שמבוססת על משאלת לב. הוא תמך בחמאס במחשבה המטורפת שיסייע לו להחליש את הרשות הפלשתינית, ושכח שהוא מזין את הנמר שיטרוף אותנו. לא מפני שהסכנה מהחמאס לא היתה ידועה לו, אלא מפני שלא התאימה לתסריט שהיה מעוניין בו – החלשת הרשות הפלשתינית בכל מחיר ומניעת הקמתה של מדינה פלשתינית. הוא עדיין תומך בחמאס, גם אם הוא  אומר את ההיפך.

לנתניהו יש תמיד מזימה אחת ואין לו תכנית חלופית. חיזוק החמאס להחלשת הרשות הפלשתינית מבלי לחשוב על הסכנה הנוראה, השתלטות על בית המשפט העליון וריסוקו מבלי לתת את הדעת על ריסוק החברה הישראלית כתוצאה מכך. כעת הוא דבק בתכניתו להאריך את המלחמה . תכנית חלופית אין. החטופים מתים, הלוחמים מתים, נתניהו ממשיך את המלחמה. אם המדינה נהרסת חבל, אבל נתניהו איננו סוטה מהתכנית. גם את המהפכה המשטרית לא זנח ואיננו זונח, גם כשראה את התוצאות.

ויש לו בני ברית שאפשר לגייס לכל מטרה. מאז הטבח המטרה היא להילחם במשפחות החטופים ובתומכיהן, מאחר שהם מעוניינים בהפסקת המלחמה ובהשבת החטופים. אתמול כשהייתי במאהל החטופים נעמד מצדו השני של הכביש יהודי חרדי עם שלט: "מחלל שבת חייב מיתה". לשמור שבת, הוא קרא למול מאהל החטופים, וכל השבויים יחזרו. יש לנתניהו רבנים שמסיתים את הציבור החרדי נגד השבויים. אמרו להם שאלה מחללי שבת ולכן טוב שימותו. החרדי הגיע למאהל להעביר את המסר, לכאורה באופן ספונטני, למעשה בשליחות נתניהו. התעצמות המחאה מאז רצח ששת החטופים הצעירים מחייבת תגובה הולמת. מה מועיל יותר מלהסית את החרדים, חסידים שוטים מאין כמותם, נגד החטופים?

שאלתי אותו אם הוא שמח שהבן של הרב דנינו נרצח. הוא לא ענה, ואחרי זמן מה הלך. שאלתי את עצמי אם הוא בכלל יודע על הירצחו של אורי דנינו ז"ל, בנו של רב מקובל מאד בתנועת ש"ס. כדי לתמוך בנתניהו עדיף לדעת מה שפחות, לחשוב מה שפחות, ולהקשיב רק לרבנים מטעם. כאלה הם תומכיו של נתניהו: אנשים בורים, שמופעלים בשירותו כמריונטות. מכוונים אותם למטרה כפי שמכוונים כלב ציד, שמנפנפים מול אפו סמרטוט, וכבר הם מוכנים לקרוא למותם של אנשים ולהתיר את דמם. רק אל תגידו שהם לא מתגייסים. לשירות מכונת הרעל הם מגויסים תמיד.

 

פרידה מביידן

 

אני מרגישה עצב עמוק על האופן שבו מסיים ג'ו ביידן את כהונתו, ואני חשה חרדה קשה מהאפשרות שדונלד טראמפ, הגזען, משפיל הנשים, גס הרוח, הבור והנבער והמרושע, יחזור לכהן כנשיא ארצות הברית, ואני חשה בושה עמוקה מכך שכל כך הרבה ישראלים, כולל שרים בממשלה, תומכים בו ומביעים בגלוי עוינות לביידן, שזאת כפיות טובה מזעזעת לנשיא שתמך בנו באמת כל המלחמה, לא רק בדיבורים, וזה מראה עד כמה השרים בממשלה טפשים ובורים ורשעים, שזה כמובן לא מידע חדש. שש מאות אלף אמריקנים מתו מקורונה, הרבה בגלל הבורות והנבערות והרשעות והטפשות של טראמפ, והייתי בטוחה שבמרכז המירוץ לנשיאות יעמוד המוות הנורא הזה מקורונה בארצות הברית בגלל נשיא לא כשיר שלעג לאנשים שחבשו מסכה ולבסוף נדבק בעצמו בקורונה וניצל בזכות טיפול רפואי מסור של הרופאים שקודם לכן לעג להם, אבל בקושי מזכירים את הקורונה, וכשביידן הזכיר את הקורונה התייחסו רק לכמה הוא גימגם, ולא למציאות הנוראה שהיתה בפועל מאחורי הגמגום של ביידן וזרם השקרים הרהוט של טראמפ, והרי מאחורי הופעות בטלויזיה יש גם מציאות, ולזרם השקרים והפנטזיות של טראמפ אין שום קשר למציאות הזו, אבל נדמה שאנשים מעדיפים תמיד את השקר על האמת, כי כך הם יכולים גם לשקר לעצמם, והרבה אנשים יכולים לחיות רק אם הם משקרים לעצמם את השקרים הגדולים ביותר, כמו האיש שצעק אתמול במגפון ברחוב עזה: "ביבי נתניהו, כל עם ישראל תומך בך, יש לך הישגים הישגים הישגים", והוא עמד לבדו ברחוב, כל עם ישראל לא בא וגם לא מקצתו. כולם כבר שכחו את משאיות הגופות העמוסות בחדרי המתים של ניו יורק, שלא היה להן מקום לפרוק בו את מטען הגופות הנורא. וגם את ההתקפה על הקפיטול, הקריאות לתלות את מייק פנס, האיש שעמד איתן לצד הדמוקרטיה. ערד ניר הזכיר בלהט שפנס, האיש שהציל את הדמוקרטיה בארצות הברית, קיבל רק שלושה אחוז מהקולות, ולתדהמתי הוא האשים בכך את ביידן, שלא החזיר את האמון בדמוקרטיה. איך ביידן אחראי לזה שמצביעיה הטפשים של המפלגה הרפובליקנית מעדיפים את טראמפ השקרן על פנס? משחר ההיסטוריה הלכו האנשים בהמוניהם אחרי דמגוגים ודיקטטורים. לשום נבחר דמוקרטי לא היו מעריצים נלהבים כמו להיטלר וסטלין, אנשים שעד היום חוגגים את יום הולדתם ובוכים על מותם. האם צריך להסיק מכך מסקנות על משהו למעט על טמטומו של המין האנושי, ועל קרבתו הנפשית והאבולוציונית לחיות שהוא מתנשא עליהן, אבל נוהג בדיוק כמו החיות שנוהות אחרי הזכר הכוחני והמרושע ביותר בלהקה, ותוקפות את מי שמראה חולשה, גם אם הוא חכם בהרבה וטוב בהרבה. רק אחרי שהדמגוג הדיקטטור מתגלה במערומיו ומביא על חסידיו – וגם על מי שאינם חסידיו – אסון נורא שקשה מאד להתאושש ממנו – רק אז יש מי שמפנים לו עורף, וגם אז לא כולם. תמיד יישארו אלה שידבקו בו ביתר שאת וימשיכו להלל אותו ולהאשים את כל העולם מלבדו, ולהתגעגע אליו, ולכמוה אליו כמו לאהוב. והאנשים האלה בעצמם הם לא פעם מרושעים, אבל לפעמים הם פשוט עיוורים לחלוטין, כאילו כיסה מישהו את עיניהם מבלי ידיעתם, והמציאות לעולם איננה חודרת לעולמם, בעיוורונם הם חיים ובעיוורונם הם מתים, ובעיוורונם הם מביאים אסון על עצמם ועל כל סביבתם.

מלאכי החבלה

 

רני רהב, שמבין משהו ביחסי ציבור, אמר שעל ישראל להודות לקטאר על העסקה הראשונה להשבת חטופים, שהחזירה לישראל למעלה ממאה חטופים, בעיקר אמהות וילדים, קשישות ופצועות, ולמרבה הצער הסתיימה במשבר שלא יושב מאז. נתניהו בחר שלא להודות לקטאר, וכעת, כשמתנהלים מאמצים להשגת עסקה נוספת, אף התגאה בכך שלא הודה לקטאר ותקף אותה בטענה שתמכה בטרור, תוך התעלמות גמורה מכך שהוא עצמו ביקש מקטאר להעביר כספים לחמאס, באמונה שכך ישקוט החמאס על שמריו ולא יתקוף את ישראל. החרה החזיק אחריו בצלאל סמוטריץ', שהוא אמנם גזען הזוי, נבער ורשע, שמקדם תכנית מטורפת לגירוש תושבי עזה והתיישבות יהודית בשטחה, ובסקרים בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל בנושאו את תואר שר האוצר של ישראל הוא נחשב לשר בכיר ולמי שמייצג את כוונות הממשלה, שתיאר את קטאר כמדינת טרור. אי אפשר להבין את התנהלותו של נתניהו אלא כחבלה מכוונת בעסקת שבויים שאיננה נוחה לו: הוא איננו מעוניין בהפסקת הלחימה, שבה הוא תולה את תקוותו להישארות בשלטון, ושכבר הודיע שתימשך עד שנת 2025, למרות שכבר כעת, אחרי שלושה וחצי חודשי לחימה, המפונים מאזורי הגבול מתקשים להחזיק מעמד, הציבור כולו מדוכא ומותש, והנזק למשק עצום ומאיים על מטה לחמם של רבים. כבר היום ברור שהפגיעה של ישראל בחמאס היא פגיעה חלקית מאד, ושאין ללחימה מטרה ברורה. תמיד אפשר לשלוח לוחמים לפוצץ עוד בתים או מנהרות – במחיר של חיי לוחמים שספק רב אם יש הצדקה לשלם – אבל שינוי מהותי במצב לא יקרה כתוצאה מכך. המשך המלחמה איננו אלא דשדוש קטלני וחסר תוחלת, רק כדי להישאר במצב מלחמה ולאפשר לנתניהו לדחות את משפטו ואת הדרישה של רבים לקיים בחירות שעלולות להביא להדחתו מכס ראש הממשלה.

קשה להכיל את הרשעות שבהתנהלות הזו, וגם קשה להיות מופתע ממנה ומהניסיון השפל כל כך להאשים את משפחות החטופים בהדלפה שברור שהגיעה ממנו עצמו ושהוא התיר לצנזורה לפרסם כדי לחבל בקידום עסקה להשבת החטופים, לא רק משום שממשפחות החטופים שהשתתפו בפגישה עמו נלקחו הטלפונים מראש, אלא מפני שמשפחות החטופים מייחלות בכל מאודן לעסקה כזו שתשיב לפחות חלק מיקיריהן המעונים שחייהם בסכנה מתמדת, והן חוששות לעשות מעשים שיפגעו בסיכויים לעסקה, ורובן אינן מעזות אפילו להרגיז את נתניהו או למתוח עליו ביקורת, מפחד שנקמנותו הידועה תסכן את חיי יקיריהן. ואילו נתניהו מצדיק את הכינוי שהעניק לו ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר: "מלאך חבלה".

גם החסימה של משאיות הסיוע ההומניטרי, בהובלת משפחת ליבמן מקריית ארבע, שמשתמשת בבנה החטוף כדי להילחם במשפחות החטופים האחרות, ולסייע לנתניהו לסכל עסקה להשבת חטופים, נועדה אך ורק להרגיז את ארצות הברית וקטאר שפועלות לקידום עסקה כזו ודורשות מישראל להכניס לרצועה סיוע כזה. נדרשו אזהרות מפורשות מצד הנשיא ביידן ושר ההגנה אוסטין כדי שנתניהו יפסיק את מיצג "משפחות חטופים מונעות את הסיוע ואני לא בעסק" ויורה לצבא לדאוג להכנסת המשאיות. רבים בישראל כועסים על כך שישראל מאפשרת סיוע הומניטרי לעזה בעוד שחמאס איננו מאפשר לצלב האדום לבקר את החטופים, מרעיב אותם ומתעלל בהם, אבל ישראל היא מדינה ולא ארגון טרור, ולאחר שכבשה את רוב שטחה של רצועת עזה היא חייבת לדאוג לכך שלתושביה יהיה לחם לאכול, ואיננה יכולה לחקות את התנהגות החמאס, וגם מי שחושב שאין חובה כזו צריך להסכים לה כדי לשמר את התמיכה האמריקנית בישראל, שבלעדיה לא נוכל לעמוד במערכה הניטשת נגדנו. ההתגרות של נתניהו בארצות הברית במקום להודות לה מסכנת את מדינת ישראל, כפי שההתגרות בקטאר מסכנת את חיי החטופים וגורלם. גם צו שהוציא בית הדין בהאג מחייב את ישראל לדאוג לכך שתושבי עזה לא יגוועו ברעב. גם במקרה זה בחר נתניהו להימנע מאמירת תודה לשופט אהרן ברק ולצוות המשפטי המצוין שהגן על ישראל בהאג. זו איננה רק כפיות טובה. זהו רוע שגובל בטיפשות.

התנהגותו של נתניהו מוכיחה שוב ושוב עד כמה הרסנית כהונתו כראש ממשלה. לאחר שתמיכתו בחמאס כאמצעי להחלשת הרשות הפלשתינית ולמניעת מדינה פלשתינית המיטה עלינו אסון נורא, הוא ממשיך למעשה באותה מדיניות אסונית, ומאחר שאין לו מצפון וגם לא בושה, הוא  מרהיב עוז להכריז במסיבת עיתונאים שהוא נלחם בחמאס והתקשורת נלחמת בו – עוד מופע מחליא של זדון וחוסר בושה. במאבקו הנמשך נגד הרשות הפלשתינית, נתניהו נלחם למעשה לשימור החמאס ולא לסילוקו, מאחר שאין גורם אחר מלבד הרשות שיכול לתפוס את מקומו של החמאס. בכך הוא ממשיך את תעמולת השקר המסורתית שלו כאילו הוא לבדו נלחם בחמאס, שהיתה תמיד הפוכה לגמרי למדיניות האמיתית שניהל: חיזוק החמאס ועידוד הקטארים לתמוך כלכלית בחמאס, שעל כך הוא מגנה אותם כעת כדי לסכל עסקת חטופים שתסלול את הדרך לסיום הלחימה. המשך המלחמה לא יביא להרס המנהרות הרבות מספור ברצועה ולא יסלק את החמאס שנהנה מתמיכה של חלק גדול מתושבי עזה, שרבים מהם ישמחו להחליף את המחבלים שנהרגו. התוצאה היחידה של המשך המלחמה תהיה למרבה הצער אובדן חיי אדם, גם חטופים וגם חיילים, והתערערות של כלכלת ישראל שתפגע באזרחים רבים. אזרחי ישראל צריכים להפסיק להשלות את עצמם שירוויחו מהתמשכות הלחימה, וללחוץ על הממשלה ככל יכולתם להניח את הנשק ולחתור לעסקה מצילת חיים.

להילחם, לא לברוח

 

אתמול ראיתי בחדשות שדונלד טראמפ מביס את כל יריביו במפלגה הרפובליקנית וצפוי להיות מועמדה בבחירות 2024 לנשיאות ארה"ב, ומכיוון שמועמד המפלגה הדמוקרטית צפוי להיות הנשיא המכהן ג'ו ביידן שהוא אדם מבוגר ולא מאד כריזמטי, צריך להביא בחשבון את האפשרות מעוררת החלחלה שטראמפ ייבחר בשנית לנשיאות ארצות הברית, ויעשה הכל לרסק את מאפייניה הדמוקרטיים כפי שנתניהו עשה הכל – גם בעבר, לא רק בהווה – כדי לרסק את אופיה הדמוקרטי השברירי של מדינת ישראל. חשבתי על כך לא רק מפני שנצחון אפשרי של דונלד טראמפ ותוצאותיו מטילות עלי אימה נוראה, אלא גם מפני שבערוץ כאן דיווחו בדרמטיות גדולה על הנוירוכירורג ד"ר ציון זיבלי שעבר לקונטיקט, לטענתו בגלל המהפכה המשטרית בישראל, כדי לגדל את בנותיו במדינה דמוקרטית, וזה בעיני אירוני, כי ארצות הברית היא דמוקרטיה מפוקפקת מאד, ששיטת הבחירות שלה נותנת עדיפות גדולה לאיזורים חקלאיים שמרניים ונחשלים על פני הכרכים הדמוקרטיים הגדולים, אזורי הבחירה בה מחולקים בכוונת מכוון כדי להפלות שחורים ולמנוע מהם קול שווה, והשופטים בה נבחרים בידי פוליטיקאים, כך שבית המשפט העליון שלה משקף כעת בפסיקותיו את דיעותיהם של טראמפ ודומיו. גם הרעיונות הדיקטטוריים של נתניהו ויריב לוין יובאו מארצות הברית בעזרת פורום קהלת שמייצג אילי הון מנוכרים לציבור הרחב ומתנחלים פנאטים שחולמים על ארץ ישראל השלמה שאזרחיה הערבים מגורשים או נטולי זכויות אזרח ואדם. כלומר הד"ר זיבלי שברח מישראל כי הוא רוצה לגדל את בנותיו בדמוקרטיה, עלול למצוא את עצמו בעוד שנה וקצת בשלטון אוטוקרטי הזוי וגזעני של דונלד טראמפ. אולי כמנהל מחלקה נוירוכירורגית נחשבת עם משכורת גבוהה הוא יסבול מחילופי השלטון פחות מאזרחים שחורים או מהגרים מקסיקנים בשכונות העוני, אבל עדיין הוא יחיה במדינה שהדמוקרטיה שלה מעורערת, והיא אפילו לא המדינה שלו.

מאד פופולארי בקרב המעמדות הגבוהים של מתנגדי ההפיכה המשטרית לדבר על רילוקשיין – כבר לא אופנתי לומר ירידה מהארץ, או הגירה. לי אין בעיה עם אנשים שעוזבים את הארץ לחיים יותר טובים מבחינתם, אבל כן מפריע לי שהם מציגים את העולם כמקום נפלא שרק צריך לבחור באיזה מגני העדן הפרושים עליו להתנחל, וכאילו כל הדברים שהבריחו את אבותינו מהגולה אינם קיימים עוד. אבל העולם הוא מקום די רע, גם בארצות שבהן היאוש נעשה יותר נוח. בשום מדינה לא אוהבים במיוחד מהגרים, ואלה שסובלים במיוחד בישראל, יסבלו עוד יותר בארצות כמו איטליה בשלטונה הפשיסטי של ג'ורג'יה מלוני, שמבטלת כעת את הורותם של בני זוג הומוסקסואלים שאינם הוריהם הביולוגיים של ילדיהם אלא הוכרו ככאלה בבית המשפט. קשה לתאר את רשעותו של השלטון הזה שאיננו מסתפק בשינויים בעתיד, אלא מבטל גם פעולות משפטיות שנעשו כדין בעבר. ג'ורג'יה מלוני זכתה לקבלת פנים אוהדת בארצות הברית, כי ביידן זקוק לה כחברה בנאט"ו שמשתפת אתו פעולה נגד רוסיה של פוטין ובעד עצמאות אוקראינה, ומפני שלפשיזם האיטלקי אין כרגע השלכות בינלאומיות מסוכנות, כפי שיש למדיניות עידוד הפרעות בערבים והעלייה להר הבית של סמוטריץ' ובן-גביר, שעלולה להבעיר את המזרח התיכון כולו, תרחיש שארצות ברית חרדה ממנו מאד. אבל האם איטליה היא מדינה שכדאי להתגורר בה? מבחינתי עדיף להתרחק כיום מאיטליה, עם כל הכבוד ליופיה המופלא ומסעדותיה המפתות.

גם צרפת לא ממש מושכת אותי עם אובססיית ההתנגדות שלה לנשים בבגדים ארוכים ובכיסוי ראש, והאנטישמיות שתמיד מבעבעת מתחת לפני השטח, שלא לדבר על גרמניה שחמישית מתושביה אוהדים מפלגה בעלת דעות נאציות וטרמינולוגיה בהתאם. התערערות הדמוקרטיות והמאבק עליהן הוא כלל עולמי. ערוץ פוקס האמריקני איננו שונה בהרבה מערוץ 14, לא בדמויות שמאיישות אותו ולא באלה שמאזינים לו בשקיקה, הן הפוליטיקאים והן מעריציהם. אולי כשיש לך משרה בכירה בארצות הברית ומשכורת אמריקאית, קל לך יותר להתעלם מאופי המדינה שאתה חי בה, ואתה יכול לשלוח את ילדיך לבתי ספר פרטיים ולקוות שלא ישתלטו עליהם רפובליקנים פנאטיים ויהפכו אותם לכנסיות הטפה נגד פמיניסטיות ולהט"בים. אבל האמונה שאתה חי בדמוקרטיה טובה יותר מישראל היא במידה רבה אשליה.

מי שבאמת רוצה לחיות בדמוקרטיה ליברלית, וגם לשמור על זהות יהודית, אין לו לאן לברוח. העולם איננו מקום מזמין, תרתי משמע. מהגרים – למעט בודדים בעלי כישורים נדירים - אינם רצויים בשום מקום, על תחושת זרות קשה מאד להתגבר גם כשאתה רצוי, ומי שמקצועם מבוקש בכל מקום הם ממילא מיעוט קטן. לרובנו אין לאן ללכת, ונשארה לנו רק ברירה אחת: להילחם בכל כוחנו, דל ככל שיהיה, כדי לשמר ולחזק ולבצר את הדמוקרטיה הישראלית. רבים שותפים למאבק ואין סיבה להתייאש מראש. במוקדם או במאוחר ממשלת הזדון של נתניהו-סמוטריץ'-בן-גביר תיפול ותקום לנו ממשלה טובה יותר. זה תלוי בכך שלא נברח מהמערכה, אלא שנהיה נחושים ואיתנים להישאר במקומנו ולהשיב מלחמה. מי שנמלט מישראל שיהיה לו בהצלחה. לא בטוח שהממשלה מצטערת על עזיבתו. מבחינתם מתנגד אחד פחות זו איננה בשורה רעה, והם ישמחו לקלוט במקומו עוד משפחה חרד"לית שתצביע לנתניהו או סמוטריץ'. אבל מי שבאמת רוצה ישראל דמוקרטית צריך להישאר פה, למלא את ריאותיו באוויר ולהמשיך להילחם.   

הקשר הפולני

 

הידיעה כי ממשלת הפוגרום של נתניהו ביקשה את עצתו של המימשל הפולני האוטוקרטי, הלאומני, האנטישמי ומכחיש השואה, כיצד להשתלט על מערכת המשפט ולדכא את המחאה נגד חורבן הדמוקרטיה בישראל, היא ידיעה מזעזעת שאיננה נותנת מנוח. האם עצירת החקיקה להרס הדמוקרטיה היא חלק מאותם לקחים פולניים? האם לכן מיהרה הממשלה להעביר את חוקי שכרון הכוח בקריאה ראשונה, כדי שיהיו מוכנים לחקיקה מהירה בתוך 24 שעות, וכעת עצרה את החקיקה כביכול רק כדי להרדים את המחאה, כפי שעשה נשיא פולין בזמנו, כאשר עצר כביכול את החקיקה להשתלטות ממשלת פולין על מערכת המשפט, כדי לשכך את המחאה נגדה, ואז העבירה הממשלה את החקיקה בהפתעה ערב חג המולד, וביטלה למעשה כל סממן דמוקרטי בפולין? האם זו כוונתו של נתניהו, להרדים את המחאה ואז להעביר במהירות את החקיקה הדיקטטורית בקיץ, כאשר ישראלים רבים שוהים בחו"ל? האם פולין האוטוריטרית, הקתולית והאנטישמית היא הדוגמה שבחר נתניהו כדי להוביל לאורה את מדינת ישראל? אי אפשר להגזים בחשיבות הקשר הזה בין ממשלת נתניהו לממשלת פולין, ובצל שהוא מטיל על כוונותיה החשודות ממילא של ממשלת נתניהו. כי לבחור בפולין פירושו לבחור במודע במסלול אנטי-דמוקרטי ולהפוך למדינה מצורעת שחברותה באיחוד האירופי, תחת סנקציות בשל הפגיעה בדמוקרטיה, מחזיקה מעמד רק בשל חשיבותה האסטרטגית למערב, והפחד מהתקרבות פולנית לפוטין בתקופה של מתיחות מוגברת בין רוסיה למערב עקב המלחמה הנוראה הנמשכת באוקראינה. כך מתייחסות מדינות המערב גם להונגריה, שנחשבת המקורבת ביותר לפוטין באיחוד האירופי. עצם העובדה ששמה של ישראל מוזכר כעת בנשימה אחת עם מדינות מצורעות אלה, שאיש איננו חושב לדמוקרטיות אמיתיות, גם אם הן מגדירות את עצמן ככאלה, היא הידרדרות ופגיעה נוראה בשמה של מדינת ישראל שגרמו נתניהו ואנשיו. מוניטין מפוקפק שכזה די בו בפני עצמו כדי לפגוע בהשקעות זרות ובשיתופי פעולה עם מדינות המערב. אבל גרועה מכך החרדה שמעוררת ההתייעצות הזאת, שעצירת המחאה רק נועדה לדכא את ההתנגדות, אם בדרך של יצירת הרושם שאין עוד למה להתנגד, ואם על ידי החרפת האלימות נגד המפגינים שמופיעה כעת יותר ויותר, בד בבד עם ההודעה על עצירת החקיקה, מבלי למשוך את החוקים שמוכנים כעת להעברה מהירה בקיץ הקרוב. אם זו התכנית, הרי הקמת מיליציה בפיקודו הישיר של ראש הפורעים איתמר בן-גביר משתלבת בה היטב: בקיץ תיתקל המחאה לא רק במשטרת ישראל, אלא גם בבריוניו של בן-גביר הסרים למרותו, בשירותו של נתניהו. כפי שהושיטו השניים יד זה לזה בהסתה נגד יצחק רבין, משתפים כעת שני השותפים להתרת דמו של רבין פעולה להרס הדמוקרטיה הישראלית וכינון דיקטטורה לאומנית פורעת חוק שתמרר את חיי מתנגדיה ותתיר את דמם.

האם בנסיבות כאלה יש בכלל ערך להידברות עם ממשלת הפוגרום? האם יש סיכוי לשינוי המגמה להרס הדמוקרטיה? האם המשתתפים בהידברות מסייעים לשמור על הדמוקרטיה, או מייצרים מסך עשן שמאחוריו ממשיכים הדחפורים במרץ בהרס הדמוקרטיה? כל זה כעת לוט בערפל, אבל אין ספק שדבריו החריפים של נשיא ארצות הברית, שלמעשה מחרים את נתניהו, הושפעו מאד מהידיעה הזו על הקשר הישראלי עם המימשל הפולני, על רצון שמיוחס לנתניהו להרוס את המוסדות הדמוקרטיים בישראל ולהפוך את פרעות חווארה לנוהל קבע בשטחי הרשות הפלשתינית, יחד עם ביטול ההתנתקות והקמה מחודשת של התנחלויות. טועה מי שחושב שמעשי ישראל בשטחי הרשות וחוק ביטול ההתנתקות אינם קשורים לשאיפה לשלוט במערכת המשפט. המימשל האמריקני ומדינות האיחוד האירופי בוודאי אינם מפרידים בין הדברים, ובצדק אינם מפרידים. מיליציה בשליטת בן-גביר והכשרת השיבה להתנחלויות שפונו מאיימת לבטל  מבחינת האמריקאים גם את ההישגים הצנועים שהושגו בהרגעת יחסי ישראל והפלשתינים, ולהבעיר את שטחי הרשות הפלשתינית ללא ריסון משפטי. הנשיא ביידן וממשלו מבועתים מהחזון הזה למתיחות בין ישראל לפלשתינים, שעלולה לערער את היציבות ואת מערכות היחסים במזרח התיכון כולו.

מוטב לנו לא למהר מדי לשמוח על עצירת החקיקה ולשמור על עירנות, כל עוד איננו יודעים מה יילד יום, וכל עוד ממשלת הזדון עם שאיפות ההרס והחורבן עומדת על כנה ומאיימת להחריב את כל מה שבנו אבותינו ושבנינו אנו במדינת ישראל, ולגזול מאיתנו את זכויותינו ואת חירותנו, ולשלח בנו את ראש הפורעים שהפך לשר ובן-ברית של נתניהו, לא במקרה, אלא כדברי חז"ל, מפני שהוא בן מינו.

 

אפגניסטאן

 

אני יודעת כל כך מעט על אפגניסטאן. רק תמונות מצפייה בטלויזיה. כמעט כולן תמונות זוועה. האנשים שנאחזו במטוסים הממריאים ואז נפלו מהם אל מותם הזכירו לי תמונת אדם שקפץ אל מותו ממגדלי התאומים כדי לא להישרף באש. אולי קיוה בכל זאת שיינצל בדרך פלא. הוא לא ניצל. גם הנאחזים במטוסים נהרגו כולם. מראה הנפילה הוא מראה אדם צונח אל מותו. מראה שלא נותן מנוח, כי תמונת ההתרסקות אל הקרקע צפונה בתמונת הנפילה. אין צורך לראות אותה במציאות כדי לחוש אותה בעצמות, כדי לשמוע באזנינו את החבטה שתבוא.

מה ידענו כל השנים על מה שקורה באפגניסטאן? כמעט לא כלום. אחרי שהאמריקאים השתלטו עליה היתה מין אוופוריה. ראינו את הנערות שהלכו לבית הספר, את הנשים שהשתחררו מן הבורקה ויצאו לעבוד ולחיות. האם ידענו כמה הטאליבן חזק, כמה הוא שומר על כוחו? לא ממש. בניגוד לעיראק שנשארה בתודעה ,אפגניסטאן נותרה רחוקה ובלתי ידועה. פעמיים ראיתי את סרטו של מוחמד מחמלבאף "ליקוי חמה בקנדהאר". חשבתי שהסרט נעשה אחרי פיגועי האחד עשר בספטמבר, אבל בעצם הוא נעשה לפניהם. הוא איננו מסרטיו הטובים של מחמלבאף – כמוהו כאוסף של תמונות חולפות מחלון רכבת שמותירות זיכרון עמום, שהתבלבל בתודעתי עם סרטה של בתו סמירה מחמלבאף "בחמש אחר הצהריים"  על נערה אפגנית שאפתנית, שאף הוא מבולבל משהו, ומותיר בזיכרון בעיקר דמות נערה עטופת בורקה תכולה משוטטת בבורקה ובנעלי עקב. מדוע נמשכו בני משפחת מחמלבאף לתעד את אפגניסטאן שאיננה ארצם? אני יודעת רק שגם עבור האיראנים אפגניסטאן היא ארץ אויב. ניכר בסרטים האלה שנעשו במבט מבחוץ ולא במבט מבפנים. אני מזכירה אותם מפני שרבים מאיתנו מכירים ארצות, את ארצות הברית למשל, דרך סרטי הקולנוע שנעשים בהן. את אפגניסטאן איננו מכירים אפילו מהקולנוע. רב המכר "רודף העפיפונים" נכתב על ידי אפגני שהיגר לארצות הברית והסרט שנעשה על פיו בוים על ידי במאי אמריקני וצולם בסין. עיתונאים מארצות אחרות מיעטו לבקר באפגניסטאן, ומי שביקרו בה וחזרו בשלום לא ששו לשוב לשם. סכנת החיים היתה גדולה מדי.

אפילו על חיי החיילים האמריקנים באפגניסטאן בקושי שמענו. הנסיגה האמריקנית החזירה אותה פתאם לתודעה מבלי שהיינו כמעט מודעים לנוכחותם שם במשך עשרים שנה. אפילו כיצד נראית קאבול אין לי מושג. כשאני מפשפשת בזיכרון אני מצליחה להיזכר רק בנוף מדברי, בבקתות ובאנשים עטופים שכבות בגדים שמצביעות מן הסתם על אקלים קר. רק התמונות העכשוויות של שדה התעופה בקאבול והאנשים המצטופפים שם כדי לעלות על המטוסים מרחפות לי לפני העיניים.

כיצד השתלט הטאליבן שנית על אפגניסטאן? האם האמריקאים רצו בכך כדי להחזיר את חייליהם משם? מדוע חשב ביידן שאם יוציא את הכוחות יבוא קץ לטרור? מבלי לדעת דבר על אפגניסטאן שמעתי את דבריו כשהפינוי החל, וחשבתי לעצמי, מבלי לדעת דבר על אפגניסטאן: הטרור לא יפסיק, הוא רק יתעצם. זה קרה מהר יותר משיכולתי לשער.

בעצם חשבתי על לבנון, שצה"ל פינה בן לילה כנמלט, ועל אינתיפאדת אל אקצה שבאה בעקבותיה. לא שרציתי שצה"ל יישאר בלבנון, אבל חשבתי שהיו צריכים להתפנות אחרת, בצורה יותר מסודרת, לאחר חתימת הסכם. כמובן אינני יודעת אם זה היה עוזר. אם הטרור לא היה מתגבר ורודף אותנו בכל מקרה, ומעצים את השנאה בין יהודים לערבים בישראל כפי שלא היתה מעולם.

חשבתי על היאוש של מי שאיננו רוצה במלחמה, ואיננו רוצה בכיבוש, ורוצה לפנות את החיילים ממדינות זרות וכבושות, וחולם על שלום, ורוצה להאמין שאם לא יהיה כיבוש לא יהיה טרור, אבל החיילים מתפנים והטרור רודף אחריהם לארצם, ואולי עוד לפני שהגיעו לארצם.

ואולי יש מי שמבינים ויודעים ויש להם תשובה, אבל לרובנו ישנם רק הרחמים למי שנשארו שם ואינם יכולים להימלט משם, לנשים שנהפכו בן לילה לאסירות בבתיהן, למי שיעונו ויירצחו באכזריות באין מציל, וגם לחיילים האמריקנים שרצו לכונן שם מדינה טובה יותר ולא עלה בידם, ואולי ייאלצו בלית ברירה להישאר שם או לשוב לשם, כי הטרור ירדוף אחריהם גם שם ואולי גם בארצם.

רק רחמים ופחד על אנשים ונשים כמונו בארץ שאת פניה איננו מכירים, וחוסר האונים שאוחז בנו מול רוע בלתי מובן.

גזענים ונאצים וגם יהודים

 

כשטראמפ נבחר לנשיאות ואני ממש פחדתי ממנו, מהצורה שהוא עודד את התומכים שלו לצעוק שהילארי קלינטון פושעת וצריך לכלוא אותה, מיחסו המזעזע לנשים, והכי פחדתי מהגזענות הבוטה שלו גם כלפי שחורים וגם כלפי יהודים, ומהקשרים שלו עם חוגים של מכחישי שואה כמו סטיב באנון ונאצים מוצהרים כמו ריצ'רד ספנסר, שקיבל את בחירתו של טראמפ בהצדעה במועל יד ובשלוש קריאות: הייל טראמפ, הייל טראמפ, הייל טראמפ! שעוררו בי חלחלה אבל כנראה לא הדאיגו כלל את רוב היהודים, אמר לי ידיד שמאד מתנגד לטראמפ שהוא דוקא חושש יותר ממייק פנס, כי הוא אוונגליסט ומחזיק בעמדות פונדמנטליסטיות, ואני דוקא הרגשתי כל הזמן שפנס הוא האדם השפוי בממשל הזה, האדם שאפשר יותר לסמוך עליו, כי הוא שמרן הגון ויציב שהיה מושל אינדיאנה ונחשב למושל טוב, ואני תמיד מעדיפה אנשים הגונים ממוסדים ושומרי חוק, גם אם דיעותיהם רחוקות משלי, על פני אנשים שאין להם שום ערכים וגם אין להם אלהים. עכשיו נזכרתי בשיחה הזו, כי פנס היה האדם שהתמודד עם המתקפה של אוהדי טראמפ על הקפיטול, מתקפה אלימה של אנשים שחלקם הגיעו חמושים בכלי נשק, ואיימו לתלות את פנס על כך שלא מנע את אישור בחירתו של ביידן כמצוות טראמפ, וטראמפ סירב לקרוא למשמר הלאומי לסייע למשטרת הקפיטול שקרסה מול המתקפה, ופנס הוא זה שהורה להם לבוא ולסייע בסיכול המתקפה ואחר כך חידש את הדיון בקונגרס בבחירתו של ביידן, שהוא דיון פורמלי אבל הוא חלק מההליכים שהחוק מחייב לבחירת נשיא חדש. אני זוכרת שגם נחמיה שטרסלר כתב במאמר ב"הארץ" שהוא מעדיף את טראמפ על הילארי קלינטון, כי היא ממוסדת וצפויה וטראמפ לא צפוי, והוא ראה בזה יתרון גדול וכתב שטראמפ בגלל שהוא לא צפוי יביא להסכם שלום בין ישראל לפלשתינים. מאד כעסתי על המאמר הזה כי חשבתי שטראמפ רק יגרום נזק ליחסים בין ישראל לפלשתינים שזה מה שבאמת קרה, ואני לא מתפעלת מהסכמי השלום בין ישראל לדובאי ובחריין ומשדרוג היחסים עם מרוקו, שכולם נראים לי כמו עסקאות נשק משודרגות של ארצות-הברית עם מדינות שעלולות גם לפנות נגד ישראל ולהפנות נגדה את הנשק האמריקאי המתקדם שהן תקבלנה במסגרת ההסכמים. ואפילו אם זוקפים לזכותו של טראמפ את הסכמי השלום ואת ההכרה בירושלים כבירת ישראל שחבל מאד שממשלים אמריקאים קודמים התנגדו להכיר לפחות בירושלים המערבית כבירת ישראל, כפי שעשתה דוקא רוסיה, שיחסינו איתה ידעו לא מעט עליות ומורדות, עדיין אני חושבת שהנזקים שהוא גרם והאכזריות שלו כלפי המהגרים ממקסיקו וממקומות אחרים, בין אם חוקיים ובין אם לא חוקיים, ובפרט חטיפת הילדיהם מההורים, שגם נתנה לגיטימציה בישראל לחלאות אדם כמו אמיר אוחנה, מאי גולן ושפי פז להתעלל בערבים ובאפריקנים ואפילו בילדיהם הקטנים, הנזקים האלה חמורים מכל מתנותיו לישראל, מה גם שמטרתו העיקרית בתמיכה המפוקפקת הזו בישראל, כפי שכבר כתבתי כמה פעמים, רק שיקפה את המגמה של חוגים נאצים בעשורים האחרונים להפגין תמיכה בישראל ובאופן כזה לזכות בלגיטימציה למדיניות שפוגעת בקהילות היהודיות בארצותיהם וביהודים שמתנגדים בתוקף למנהיגים אוהדים לנאצים ומכחישי שואה. נתניהו תמיד הצטיין במתן לגיטימציה למנהיגים מהסוג הזה, כמו ויקטור אורבן מהונגריה, ז'איר בולסונרו מברזיל וכמובן דונלד טראמפ, שיחסו ליהודים תמיד היה בעייתי ולא במקרה גברו בתקופת שלטונו במידה רבה ההתקפות האנטישמיות על יהודים. בשרלוטסוויל צעדו אוהדי טראמפ כשהם צועקים Jews will not replace us, ובפיטסבורג נכנס נאצי לבית כנסת יהודי בשבת בבוקר ורצח אחד-עשר יהודים, והיו מקרי רצח אנטישמים נוספים בסן-דיאגו ובניו-ג'רסי. זאת לצד אירועים אנטישמים רבים כמו כתובות נאצה וחילול מצבות בבתי קברות יהודים.

האנשים שנענו לקריאתו של טראמפ ועלו על הקפיטול היו מאותם חוגים שמטילים אימה על יהודים ושחורים: רבים מהם נשאו את דגלי הקונפדרציה של מדינות הדרום שנלחמו בביטול העבדות, דגלים שיש להם רק משמעות אחת בזירה האמריקנית: התנגדות לזכויות האזרחים השחורים, הן לזכויות האזרח שלהם והן לזכויות האדם שלהם, ובוודאי התנגדות לכך שיכהנו במשרות ציבוריות בכירות ובתפקידי הנהגה, שלא לדבר על הנשיאות. אוהבים לומר שזו תגובת נגד לכהונתו של ברק אובמה כנשיא, אבל תגובת הנגד הזו לא הופיעה במרחב הציבורי בזמן כהונתו של אובמה. הגורמים האלה קיבלו עידוד ולגיטימציה לכבוש את המרחב הציבורי כפי שעשו באורח קטלני בשרלוטסוויל רק לאחר שטראמפ נבחר לנשיאות, בחירה שהם ראו בה מתן לגיטימציה לקידום סדר היום הנאצי והגזעני שלהם.

טראמפ החל להתבלט בפעילותו הציבורית בשנת 1989, כאשר ניהל קמפיין נרחב באמצעות מודעות בעיתונות לחידוש עונש המות בניו יורק ולהוצאתם להורג של חמישה נערים שחורים ולטינים שהואשמו והורשעו באונס אשה לבנה בסנטראל פארק, מבלי שהיו ראיות לאשמתם. את מסעו לנשיאות החל בטענה שברק אובמה איננו יליד ארצות-הברית ולכן נשיאותו איננה לגיטימית, וכדרכו המשיך להתעקש על טענה שקרית זו גם לאחר שאובמה הציג לתקשורת את תעודת הלידה שלו. טראמפ רץ לנשיאות ונבחר בתמיכתם הנלהבת של אנשי העליונות הלבנה, ולאורך כל כהונתו סירב לגנות אותם.

לצד הגזענים היו בין הפורעים בקפיטול נאצים מוצהרים שלבשו חולצות עם כיתובים כמו "קייטנת אושוויץ" ו"ששה מיליון זה לא מספיק", והזכירו לאותם יהודים ששכחו למרבה הצער שגזענים נגד שחורים הם גם אנטישמים ובחלקם נאצים פעילים. מעטים זכרו שבמדינות הדרומיות לא רק שחורים נרצחו במעשי לינץ' אלא גם יהודים. לא במקרה תמכו יהודים כה רבים בשוויון לאזרחיה השחורים של אמריקה.

אבל למתקפה על הקפיטול הצטרפו גם כמה יהודים בעלי אזרחות אמריקנית וישראלית. אחד מהם ניסה להסביר לתקשורת הישראלית שלמתקפה אחראים אנשי "אנטיפה", קיצור של אנטי-פאשיזם, תנועת שמאל רדיקלית, שטראמפ האשים גם במהומות לאחר רצח ג'ורג' פלויד, האיש השחור ששוטרים חנקו למות. ובכן אנשי אנטיפה אינם לובשים פרוות ואינם נושאים את דגלי הקונפדרציה וחולצות של "קייטנת אושוויץ". אבל מי שתומך בטראמפ מכור כנראה לתרבות השקרים וההסתה, וניחן כנראה ביכולת מופלאה לעיוורון סלקטיבי כלפי נאצים וגזענים. ישראלי-אמריקני נוסף שהתראיין בטלויזיה טען בתוקף שנצחונו של ביידן הושג באמצעות זיופים ושהוא ראה עדויות לכך והשתכנע. גם יו"ר המפלגה הרפובליקנית בישראל הסביר לתקשורת שטראמפ צודק ושגנבו ממנו את הנצחון ושכל הרפובליקנים וגם שליש מהדמוקרטים מסכימים שכך הדבר. כזכור גם בארץ היו אנשי תקשורת כאברי גלעד שסירבו להכיר בהפסדו של טראמפ.

למרבה הצער יש יהודים שאופי מסוכן, גזענות מוכחת ואפילו בני ברית נאצים, שלא לדבר על שקרים וסילופים מרחיקי לכת, אינם מרתיעים אותם, ואולי אפילו ההיפך מכך. 

ראו גם רשימתי לאהוב את ישראל כדי לשנוא את היהודים ועוד רשימות תחת התגית דונלד טראמפ.