אפי נוה וגילה גמליאל

קראתי וראיתי הרבה כתבות על אפי נוה, שעד לפני יומיים היה יושב הראש עתיר הכוח של לשכת עורכי הדין. ואני לא רוצה לעסוק בעניינים שהם עדיין בחקירה, אלא במה שכבר ידוע בוודאות, וטורד את מחשבותי, וזה הקשר שעליו קראתי בכתבות שונות בדה-מארקר, בין השרה גילה גמליאל ובעלה עורך הדין חובב דמרי, לבין אפי נוה. רעייתו של נוה תרמה לגילה גמליאל עבור הבחירות המקדימות בליכוד לפני בחירות 2015, ובאותו זמן פעל בעלה של גמליאל, עו"ד חובב דמרי, למען בחירתו של נוה ליו"ר לשכת עורכי הדין באותה שנה.

הקשר הזה מטריד אותי מפני שגילה גמליאל שיתפה פעולה עם חבר הכנסת יואב קיש בניסיון לבטל את חזקת הגיל הרך, והם הצליחו להוריד את הגיל שבו ילדים יישארו אוטומטית בחזקת אמם במקרה של גירושין. חזקת הגיל הרך היא העיקרון היחיד שמגן על נשים וילדים מפני ניצול לרעה בידי האב במקרה של גירושין, מפני שגברים נוהגים לדרוש משמורת על הילדים כאמצעי לחץ על נשיהם לוותר על קבלת מזונות עבור הילדים. בישראל שהיא מדינה תיאוקרטית המעמד האישי כפוף להלכה היהודית, שרואה בנשים נשואות רכוש של בעלן בדומה לשפחות, ולכן אשה יהודיה איננה יכולה להשתחרר מן הנישואים, אלא אם כן בעלה מואיל בטובו לשחרר אותה, מצב שמעניק לגברים בישראל כוח עצום לכפות על נשיהם גירושין בתנאים הנוחים להם, מצב שהופך את הנשים הגרושות בישראל לקבוצה חלשה במיוחד ופגיעה במיוחד, והניסיון לבטל או לצמצם את חזקת הגיל הרך נועד לגזול מן הנשים בישראל את ההגנה היחידה שיש להן מהתעמרות של בעלן בעת גירושין שממילא מתקיימים בישראל כשהנשים הן במעמד שפחות ולא במעמד של נשים חופשיות, והן תלויות לגמרי ברצונו הטוב של בעלן.

יואב קיש לא הסתיר מעולם את העובדה שניסיונו לבטל את חזקת הגיל הרך מונע מיצר נקמה אישי באשתו לשעבר, ושהוא חפץ לנצל את כוחו בכנסת ואת כוחם החברתי והכלכלי העדיף של הגברים לצורך התעמרות בנשים. מוזרה יותר היתה תמיכתה הנלהבת של גילה גמליאל, שלכאורה אמורה לדאוג לקידום מעמדן של נשים, במסע הנקמה של יואב קיש בנשים הגרושות. ומה שמטריד אותי עכשיו היא המחשבה שאולי גילה גמליאל שירתה בתמיכתה במאבקו הנלוז של יואב קיש לביטול ההגנה על נשים וילדים רכים גם את ידידה מלשכת עורכי הדין אפי נוה, שגם הוא התגרש מאשתו הראשונה וכעת מתגרש מאשתו השנייה, שבתם הצעירה ביותר נולדה בשנת 2016, והיא כעת בת שנתיים לערך. האם במאבק הגירושין שלו נעזר נוה גם בחוק שקידמה גילה גמליאל יחד עם שותפה האחר ח"כ יואב קיש כדי להפעיל לחצים על אשתו? האם מאחורי הקלעים תמך נוה בפועלה זה של גילה גמליאל להרעה נוספת במעמדן של נשים שהן במילא חלשות ומופלות לרעה, ונאלצות לא פעם להסכין עם תנאי גירושין בלתי הוגנים? לנוה יש רכוש רב, וגברים שמתגרשים אינם אוהבים לחלוק את רכושם עם נשיהם הזנוחות, גם כאשר הדבר איננו פוגע ברמת החיים שלהם.

גם העבירה שבעטיה כבר הוגש נגד נוה כתב-אישום, העבירה החמורה של סיוע להתחמקות חברתו מביקורת הגבולות פעמיים, בעת היציאה וובעת החזרה לישראל, עבירה ששום אדם שומר חוק לא היה מעלה בדעתו לבצע, נועדה לדבריו למנוע מאשתו לדעת על נסיעתו בחברת חברתו לחו"ל, כדי להסתיר ממנה את האמת ולמנוע ממנה מידע שעשוי לסייע לה בהליך הגירושין ביניהם. זוהי עילה מחפירה לכשעצמה להפרת חוק שיש לו חשיבות ביטחונית ממדרגה ראשונה. כזה הוא האיש שהשרה גילה גמליאל ובעלה תומכים בו ונתמכים על ידו, וכעת אני תוהה האם גם מאחורי תמיכתה של גילה גמליאל בפגיעה חמורה נוספת במעמדן הנמוך ממילא של נשים בישראל, עומד אולי אפי נוה המתגרש בפעם השנייה, וכדי לשפר את מעמדו בהליכי הגירושין, מרמה ומוליך שולל גם את רעייתו וגם את המדינה,

יואב קיש נגד אמהות וילדים

חבר הכנסת יואב קיש התמנה ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ועכשיו יש לו כוח נוסף לממש את שאיפתו להרוס את חייהן של אמהות גרושות וילדיהן, שזה הציבור החלש, המבוזה והמנוצל לרעה ביותר בישראל. כשרצו להעביר בישראל את החוק הברברי לשימוש בנשים כאינקובטורים הקרוי חוק הפונדקאות, החילו אותו תחילה על אמהות גרושות, כי לציבור הזה אין כוח ואין מגן. אחר כך הרחיבו את השימוש בחוק האינקובטורים גם לנשים עניות ומסכנות שאינן גרושות, אבל החוק הזה לא היה עובר לולא ייחדה אותו מדינת ישראל לניצול אמהות גרושות עניות שהניצול שלהן לכל מטרה שהיא נחשב לגיטימי, לא למרות אלא בגלל שהן המגזר העני והחלש וחסר המגן ביותר.

במדינת ישראל נישואים וגירושים כפופים לחוק הדתי ועל פי החוק הדתי נשים אינן בני אדם חופשיים אלא סוג של שפחות שמהוות חלק מקניינו של הבעל. לכן לא רק האשה עצמה איננה יכולה להשתחרר מנישואיה, גם בית דין איננו יכול להתיר את נישואיה, אלא היא תלויה ברצונו של הבעל לשחרר אותה מנישואיה, מפני שנישואים בחוק הישראלי שמאמץ את החוק הדתי הם סוג של עבדות, ואשה שמתחתנת הופכת לרכושו של בעלה עד שיואיל להתיר אותה מבעלותו. אם הבעל נעלם מרצונו או שלא מרצונו, האשה יכולה להישאר עגונה לכל ימי חייה ואיננה יכולה להינשא מחדש או ללדת ילדים לגבר אחר, כי אם תינשא או תחיה עם גבר אחר תיחשב אסורה לבעלה ולבועלה, ואם יוולדו לה ילדים מגבר אחר הם ייחשבו ממזרים עד דור עשירי. נשות ישראל כפופות לחוקים דרקוניים מלפני אלפי שנים, ואיש מחברי הכנסת איננו עושה דבר לשנות זאת. כשראיתי את הנאומים הארוכים של האופוזיציה נגד חוק ההמלצות השערורייתי, חשבתי שיפה מאד לעשות פעולות מחאה כאלה, אבל הרבה יותר משמעותי היה אם האופוזיציה היתה מדברת על דברים משמעותיים, כמו הנהגת נישואים אזרחיים בישראל וביטול מרותו של החוק הדתי הברברי על נשים, כמו הפסקת העסקתן של מורות, עובדות סוציאליות ואחיות כעובדות קבלן שנתניהו הנהיג בהתאם להשקפתו נגד מדינת הרווחה, מדיניות שהורסת את חייהן של עשרות אלפי נשים משכילות שנרמסות ועשוקות מדי יום ורבות מהן עוזבות את העיסוק במקצועות שלמדו והוכשרו בהם ועובדות בכל עבודה כדי להתפרנס בכבוד. התוצאה הבלתי נמנעת של מחסור באחיות ובמורות שפוגע קשה בחולים ובילדים ידועה ומוכרת, ובכל זאת קשה לי להיזכר מתי עלתה על סדר יומה של הכנסת. כנסת ישראל עסוקה במרץ רק בחוקים שמטרתם המוצהרת היא לפגוע בנשים ולקחת מהן את מעט ההגנה שהחוק עדיין מעניק להן.

ח"כ יואב קיש איננו מוטרד כמובן מהאפלייה הנוראה של נשים בחוק הדתי ששורר בישראל בחסות מדינת ישראל. אפליית נשים ושיעבודן דוקא קוסמים לו מאד. מה שמפריע לו זה סעיף החוק היחיד שמעניק לנשים ולילדים, בתוך תנאי העבדות, האפליה והניצול של נשים בחוק הישראלי, מעט הגנה משרירות לבם של גברים: חזקת הגיל הרך, שמעבירה ילדים מתחת לגיל שש למשמורת אמם. ח"כ קיש רוצה לבטל את החזקה הזאת, ויש לו החוצפה לטעון שהוא מבקש להנהיג שיוויון בין שני ההורים, במדינה שבה אשה אפילו לא יכולה לבקש גט ואילו גבר יכול לחיות עם נשים אחרות ולהוליד ילדים כרצונו בעודו נשוי, הוא מדבר על סעיף חזקת הגיל הרך, שהוא הסכר הצנוע היחיד נגד שרירות לב מוחלטת ביחס לנשים וילדיהן, כאילו חוץ מהסעיף הזה החוק הוא שיוויוני, וכמו כל גבר שרוצה לפגוע בנשים, הוא מצא כעזר כנגדו את השרה גילה גמליאל, שנושאת בתואר השרה לשיוויון חברתי כדי לעשות את ההיפך הגמור מתוארה. החרדים יודעים היטב שגילה גמליאל היא בעצם השרה לדיכוי נשים, והם ביקשו להעביר את הטיפול בהדרת נשים מהמישנה ליועץ המשפטי דינה זילבר שבאמת פעלה נגד הדרת נשים, לשרה גילה גמליאל שמנצלת את תפקידה אך ורק כדי לפגוע בנשים יחד עם חברה ח"כ יואב קיש. שניהם ניסו להפחית את חזקת הגיל הרך לגיל שנתיים, כדי שח"כ יואב קיש וחברתו גילה גמליאל יוכלו להתענג על הפרדת ילדים רכים מאמותיהם. מה לא עושים למען התענוג של התעללות בנשים, ואם גם פעוטות נפגעים, אז מה.

למרות שישראל במה שנוגע לזכויות הנשים נמצאת לגמרי במרחב הנכון בין מצריים לסעודיה ואיראן, יש בה בכל זאת כמה גורמים שמחוברים לאיזורים אחרים בעולם, שבהם יש יותר אחיזה לרעיון השיוויון לנשים והדאגה לטובת הילד. משרד הרווחה למשל דורש להשאיר את חזקת הגיל הרך לפחות עד גיל שלוש, כי ילד בן שנתיים, כפי שיודע כל אדם שיש בו טיפת אנושיות, מתקשה להיפרד מאמו אפילו לזמנים קצרים. במרכז רקמן לקידום מעמד האשה סבורים שמתן המשמורת צריך להתבסס על המצב לפני הגירושים, ולהשאיר את הילד עם ההורה העיקרי שמטפל בו, כדי שהילד לא ייפגע יותר מדי מהליך הגירושים, ולא יצטרך להתמודד עם שינויים שיחמירו את טראומת הגירושים. אבל ח"כ קיש הוא גבר גבר, והוא לא לוקח שבויים, במסעו לפגוע בנשים גרושות הוא מוכן להרוס גם את חיי הילדים. התחשבות בטובת הילדים איננה משרתת את מטרתו של ח"כ יואב קיש לפגוע בנשים הגרושות בכל מחיר. לכן הוא מבקש למחוק את הנוהג והשאיפה להתחשב במצב לפני הגירושים ובהישארות הילד עם ההורה המטפל, כי התחשבות בטובת הילד מעניקה עדיפות לאמהות שהן ברוב המכריע של המשפחות מי שמטפלות בילדים ומגדלות אותם, ויואב קיש רוצה לדרוס את האמהות, ואם תוך כדי כך הוא דורס גם את הילדים, זה ממש לא מפריע לו. הוא בא לכנסת בשביל לדרוס את האמהות, וכן, גם את הילדים. וגם לגילה גמליאל זה ממש לא מפריע לדרוס את האמהות והילדים. היא מניחה ככל הנראה, שהיא עצמה לא תסבול מהחוק הזה, והיא הולכת עם יואב קיש באש ובמים, וכנראה זה גם משתלם לה, כמו שמשתלם לה לעזור לחרדים במאבקם נגד דינה זילבר כדי להמשיך בהדרת הנשים. והאמהות הגרושות אין להן מגן. אף לא אחת מחברות הכנסת נלחמת על השארת חזקת הגיל הרך בעינה. חברות הכנסת רחל עזריה, מירב בן-ארי ושולי מועלם נלחמות על כך שהחזקה לא תרד מתחת לגיל ארבע. היכן חברות הכנסת מהאופוזיציה? מדוע חברת הכנסת רוויטל סוויד שהיא גם עורכת דין במקצועה ויודעת שכל הרעיון מאחורי ביטול חזקת הגיל הרך הוא להקטין תשלומי מזונות לאמהות ותו לאו, של אבות שאפילו אינם טורחים לבקר את ילדיהם, כי הרי איש איננו בודק אחרי הגירושים אם האב בכלל מתעניין בילדים. יואב קיש במוצהר איננו מתעניין בטובת הילדים, שהרי אחרת לא היה דורש לבטל את העיקרון להשאיר את הילד עם ההורה המטפל ולשמור על יציבות לטובת הילד. אבל יואב קיש הוא עכשיו גם יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, והוא יכול לאיים בעיכוב חוקים ובכל מיני איומים כגון זה על חברות הכנסת שלא ישתפו איתו פעולה במסע הנקמה שלו נגד הגרושות וילדיהן, והנשים וילדיהן הרכים יכולים רק להתפלל שחברות הכנסת לא ינהגו כגילה גמליאל ולא יפקירו את אחיותיהן לנקמנותו הפרטית חסרת הרסן של גבר שעלה לגדולה במטרה מוצהרת להרוס את חייהם של נשים וילדים רכים.    

השקר של טובת הילדים

כבר שבוע אני מנסה לכתוב את הרשימה הזו ולא מצליחה, כי הדברים יותר מדי מכאיבים. אני כבר אשה מבוגרת, בנותי כבר נשים בוגרות שמנהלות את חייהן היטב, איש לא לקח אותן ממני אף פעם, אחרי שאביהן עזב את הבית ועבר להתגורר עם אשתו השנייה הוא לא ביקש לקחת אותן ממני ועורך-הדין שייצג אותי אמר לי במפורש שאין לו שום סיכוי לקבל אותן, ובכל זאת פחדתי מאד שיקחו אותן ממני. הרבה זמן היו לי סיוטים שחוטפים אותן ממני ועדיין, אחרי עשרות שנים, יש לי לפעמים סיוטים כאלה, וגם את הדיונים על ביטול חזקת הגיל הרך אני חווה כסיוט, למרות שחיי כבר לא ישתנו, גם אם המכה הנוספת הזאת תיפול על הנשים בישראל הכפופות לחוק דתי דכאני ומפלה שמטיל עליהן גזירות אכזריות ובלתי-אנושיות כמו עגינות לכל ימי חייהן – לא רק תמי ארד שאת סיפורה המזעזע מכירים כולם, גם נשים רבות אחרות שאינן מוכרות לציבור נשארות משועבדות עשרות שנים לגברים שנמלטו והשאירו אותן לבדן עם ילדים וחובות וללא שום יכולת לבנות לעצמן חיים חדשים, אבל בעצם החוק משעבד גם את כל הנשים הנשואות לבעליהן עד שיואילו לשחרר אותן מהשיעבוד, בעוד שהוא מתיר לבעלים להחזיק מאהבות ולהוליד ילדים כחפצם וללא כל פגיעה במעמדם. מי שמתגאה בכך שמצב הנשים אצלנו טוב יותר מאשר בסעודיה עדיף שיתבייש.

כעת לא רק שנשים צריכות לנהל מאבקי גירושין אכזריים מתוך אימה ופחד שבעליהן יסרבו לתת להן גט ויסחטו מהן רכוש וממון תמורת הסכמה לגט, פחד שמלוה כל אשה בישראל, לפחד הזה נוספת כעת האימה מגזילת הילדים, לא חלילה כדי שיקבלו טיפול טוב וראוי, שהרי הטיפול הזה, בחלקן הארי של המשפחות בישראל, ניתן בידי האמהות וממשיך להינתן בידי האמהות, אלא מפני שגידול הילדים נקשר בעניין מזונות הילדים, והגברים נוכחו שהבקשה למשמורת בלעדית או משותפת היא שיטה נפלאה להפחתת המזונות, גם אם לאחר הגירושין, כפי שקורה במשפחות אינספור, הם אינם טורחים כלל לפגוש את ילדיהם, בוודאי שאינם מעוניינים להפוך להורה המטפל בהם. גברים אחרי הגירושים עסוקים בבניית זוגיות חדשה, או במתן תוקף רשמי לרומן שניהלו מחוץ לנישואים. נשים גרושות עסוקות בהישרדות, ולרוב הן לבדן בעולם, כי גם קרובי משפחה מתנכרים לא פעם לנשים גרושות. כשכבר אינם צריכים להתחרות בהורי הבעל ולהרשים אותם, נדיבותם כלפי בנותיהם עלולה להצטמצם פלאים. זה לא קורה כמובן אצל כולם. יש הורים שתומכים בבנותיהם הגרושות, אבל התמיכה הזו הרבה פחות נפוצה משחושבים. וכמובן לא כל ההורים מסוגלים לתמוך, גם אם הם רוצים.

מצבן של נשים בהליכי גירושין כבר הורע מאד מאז פירסום מסקנות ועדת שניט, שמחקו את ההטבה שהביאה לנשים הקמת בתי המשפט למשפחה. כעת נהנים הגברים גם מהיתרון שמעניקים להם בתי הדין הרבניים שמתייחסים לאשה נשואה כאל שפחה של בעלה שזקוקה להסכמתו כדי להתגרש ונתונה לאינספור סנקציות נוראות על הפרת השיעבוד הזה, ומצד שני נהנים כעת, ושואפים להינות עוד יותר מהגל האנטי-פמיניסטי, שמאמץ באופן שקרי את הרטוריקה של שיוויון כדי לשעבד את הנשים עוד יותר ולהתעלל בהן עוד יותר, ובטענה של שיוויון מנסה לבטל את חזקת הגיל הרך שמעניקה הגנה מינימלית לאמהות ולילדיהן מפני גברים שמוכנים להרוס את חיי ילדיהם ובלבד שיפחיתו את תשלום המזונות. כמו כל מי שמנסה לפגוע בנשים ובילדים מכריזים גם חברי וועדת שניט שכבר המיטו אסון על אינספור נשים וילדים וגם פוליטיקאיות ופוליטיקאים שעניינם היחיד הוא להחניף לגברים ששולטים ברמה בכל מפלגות הימין, שהם לא לטובת נשים ולא לטובת גברים אלא לטובת הילדים.

עורך הדין שייצג אותי בהליך הגירושין, לא נהג איתי תמיד בהגינות, גם הוא היה גבר שהזדהה במידה רבה עם בעלי וסייע לי רק בלית ברירה, אבל הוא נתן לי עצה אחת ששוה זהב: אל תתייחסי לאנשים שאומרים לך לוותר לטובת הילדים, כי מי שדואג לטובת הילדים דואג קודם כל לך. בכל עת שאני שומעת כעת מאנשים ששואפים לפגוע אנושות בנשים שהם לטובת הילדים, אני נזכרת בדברים האלה שבמהרה נוכחתי כמה הם נכונים: כל מי שהיה לו אינטרס לפגוע בי, לראות אותי נזרקת לרחוב ואולי מתאבדת, כפי שהמליץ לי בעלי לעשות, המלצה שלא התכוונתי לקבל ולא קיבלתי, כל אלה נאמו לי על טובת הילדים. אין שקר גדול יותר מהדיבור על טובת הילדים, כי אין הפרדה בין טובת האמהות לטובת הילדים. ילדים שאמם אומללה הם ילדים אומללים, ילדים שאמם עשוקה ורמוסה ורעבה ללחם הם ילדים אומללים, ילדים שנלקחים ומורחקים מאמם ולו לתקופה קצרה הם ילדים אומללים. כל השאר הוא שקר וכזב. מי שדואג לטובת הילדים דואג לזכויות הנשים. לו דאג מישהו מהפוליטיקאים לטובת הילדים, כבר היו בישראל מזמן נישואים אזרחיים שיוויוניים באמת, שבהם הנישואים הם הסכם בין שני צדדים שווים ולא חוזה שיעבוד כמו הנישואים הדתיים הנכפים עלינו בחוק המדינה, נישואים אזרחיים שבהם היעלמות של הבעל מאפשרת לאשה אחרי תקופה סבירה התרת נישואים, נישואים אזרחיים שיאפשרו לנשים לבקש את התרת הנישואים כפי שמתירים כל חוזה אזרחי שבו שני הצדדים הם שווים, וגם לתבוע מהבעל פיצויים הולמים במידה שיש הצדקה לכך, למשל במקרה שבו טיפלה האשה לבדה בבית ובילדים ואיפשרה לבעל להתקדם בלימודיו ובעבודתו ולשפר את הכנסותיו, בעוד שהיא נשארה מאחור, מצב נפוץ בקשרי נישואים רבים.

כבר כעת ניכרות התוצאות הקשות לגבי נשים גרושות וילדיהן של פסיקות בתי משפט בעקבות וועדת שניט ורוח השלטון במדינת ישראל שאיננו מדכא רק פלשתינים, הוא מדכא לא פחות את ציבור הנשים ששכרן נשחק, מעמדן נשחק מעובדות מדינה לעובדות קבלן עשוקות ומבוזות, והן נאלצות יותר ויותר לציית לדיכוי נשים שאיננו מתבסס לא על התורה ולא על ההלכה אלא על שנאת נשים בלבד, כמו הסירוב להאזין לדברי נשים ולשירת נשים שמוצג ברבים כאילו היה חלק מעשרת הדיברות, ואיננו אלא גחמה מיזוגנית שמושלטת בכוח הזרוע. כמו כל נבלה מתקשט גם דיכוי הנשים בדיבורים נאים על "שיוויון" ו"טובת הילדים" שכמו "גמישות תעסוקתית", "התייעלות" ו"רפורמה" הפכו לכסות מילולית למעשי נבלה שלטוניים, שמטרתם היחידה היא גזילת לחמם וזכויותיהם של העניים והחלשים בחברה ורמיסת כבוד האדם.     

כקוליהן וכחומריהן

אפילו בימים הקשים והכואבים האלה, הדבר שהכי מכאיב לי הוא הפגיעה בנשים, שלכאורה אין לה שום קשר למצב הביטחוני, אבל אני לא בטוחה שבאמת אין קשר: אולי כשהחזון השלטוני הוא לַנֶּצַח תאכל חרב, יותר קל לדחוק את הנשים לשוליים, ואז גם הרבה יותר קל לפגוע בהן. לכאורה שום דבר לא קשור לשום דבר, ובעצם הכל קשור: למשל הרבנים האורתודוקסיים שהכריזו לפני שבוע שנשים שהוסמכו לרבנות אינן מוכרות מבחינתם, וגם ברבנים שתומכים בהסמכת נשים לרבנות הם לא יכירו. זה קרה בארצות-הברית, אבל כבר שנים רבות המימסד הרבני האורתודוקסי בישראל מתעלל בנשים שהתגיירו אצל רבנים שמכבדים נשים, ומסרב להכיר בגיור שלהן, שהוא כרטיס הכניסה לקבלת אזרחות בישראל, וכך הנשים האלה וילדיהן ובעליהן חוזרים לחיות בארצות-הברית וישראל מפסידה אותם כאזרחים. עכשיו זה יחמיר עוד יותר, כי האורתודוקסיה נלחמת על התורה החדשה-ישנה שלה: אפליית והדרת הנשים והתעללות בהן פי כמה מבעבר, כמשקל נגד לעצמאות ולהשכלה שנשים קנו להן בעשרות השנים האחרונות, שאינן נושאות חן בעיני הרבנים.

ואיש כבר איננו מדבר אפילו כרעיון על נישואים אזרחיים. ברור לגמרי שהנישואים בישראל יישארו כפופים לדין הדתי, ושנשים תהיינה אנוסות להתגרש בבית דין רבני שבו מעמדן כשל רכוש ולא כשל אדם – הן רכושו של בעלן עד שיאות להתיר אותן מרצונו החופשי, כאילו היו בהמת בית ולא אדם. הבעל רשאי להקים משפחה חדשה, למצוא לו בת זוג חדשה ולהוליד עמה ילדים, מבלי שאשתו תהיה זכאית אפילו לבקש גט מסיבה זו, ומבלי שמעמדו ייפגע כהוא זה. אבל אם האשה תקשור קשר עם גבר אחר, תוכרז אסורה לבעלה ולבועלה, ואם יוולדו לה ילדים מקשר זה הם ייחשבו ממזרים עד דור עשירי. זה החוק בישראל של המאה העשרים ואחת ואלו החוקים החלים על נשים במדינה שמתיימרת לשיוויון בין המינים.

כל זה כמובן איננו מפריע כלל לשרה לשיוויון מגדרי, שתוארה איננו אלא לשון סגי נהור, כמו כל דיבור של הממשלה הזו. אין לשרה שום בעיה עם זה שנשים כפופות לחוקי דת מימי יציאת מצרים ושינוי אינו נראה באופק, אין לה שום בעיה עם זה שחדשות לבקרים גברים לוקחים להם אשה שנייה ומולידים איתה ילדים מבלי שרעייתם כחוק יכולה לנקוף אצבע להתגונן מהסבל והנזק שנגרם לה ולילדיה, אין לה בעיה עם זה שגבר יכול לחיות עם המאהבת וילדיהם המשותפים ועדיין לסחוט את אשתו באיומים שימנע ממנה להמשיך בחייה ולבנות קשר חדש. כל זה איננו מפריע לשרה שרוממות השיוויון בפיה ובתוארה. מה כן מפריע לה? שבחוק הדתי יש כמה הלכות שבכל זאת מגינות על נשים וילדים משרירות לב גמורה של אבי המשפחה: השארת הילדים הרכים בחזקת האם, ותשלום מזונות של האב לאם, שהוא תמיד עלוב ונמוך בהרבה מהצרכים, ודוחק את האמהות החד-הוריות לתחתית הסולם החברתי והכלכלי, ובכל זאת הוא מציל אותן מרעב גמור. הלכות אלה הן כמובן פועל יוצא ממצבה הנחות להחריד של האשה בהלכה, מכך שהיא קשורה לבעלה ואיננה יכולה למצוא לה גבר אחר שיסייע לה בגידול הילדים ובפרנסה. רק על חודו של קול, ורק לעת עתה, נדחה בינתיים ניסיונם של השרה ותומכיה, במיוחד ארגון של גברים ששנאת הנשים שלו עולה על גדותיה, ולדברי כתבים פוליטיים התפקדו חבריו לליכוד, וכעת הם פועלים לקדם את ענייניהם כמו הפייגלינים בשעתו, ויהי רצון שסופם יהיה כסופם של האחרונים, רק על חודו של קול נדחה הניסיון לבטל את חזקת הגיל הרך, כדי לתת בידי הגברים נשק נוסף להתעלל בנשיהם ולסחוט אותן, שהרי מי שמעוניין בשיוויון חייב לדרוש לבטל את החוק הדתי ולהנהיג נישואים אזרחיים, ומי שטובת הילדים באמת לנגד עיניו, יגיע להסכמה מרצון עם אשתו, הסכמה שחזקת הגיל הרך כמובן איננה מונעת אותה כלל, בניגוד לטיעונים שקריים שהתפרסמו בתקשורת: כל גבר שמגיע להסכמה עם אשתו על הסדרי משמורת משותפים, ובכלל כל הסכם שמקובל על שני בני הזוג, יוכר בשמחה על ידי בתי הדין ובתי המשפט. לחזקה יש תוקף רק כאשר אין הסכמה ויש מחלוקת גלויה. רק גברים שלא די להם במצבן המאד נחות ממילא של הנשים, מעוניינים להשתמש גם בילדיהם כקלף מיקוח נגד נשותיהם, ומעוניינים בביטול חזקת הגיל הרך. לו דאגו הגברים באמת לילדיהם, לא היו נלחמים כל כך שלא לשלם מזונות. הרי שום גבר בר-דעת איננו חושב שילדו החי אצל אמו ירוויח מהקטנת המזונות, ובכל זאת רבות כל כך התביעות להפחתת תשלום המזונות, ועזה כל כך התנגדות הגברים לתמוך באמהות שמגדלות את ילדיהם, שהם מחפשים כל עילה כדי לחמוק מכך.

וכל זה במשק שהנשים בו משתכרות בממוצע, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כשני שליש משכר הגברים. שכרה הממוצע של אשה בשנת 2014 היה לפי נתוני הלמ"ס 7,439 ₪ לחודש, לעומת 11,114 ₪ לגבר. השכר החציוני כמובן נמוך בהרבה, ולפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, השכר החציוני לנשים איננו עולה על 5,500, או במלים אחרות, כמחצית הנשים בישראל אינן מתרוממות הרבה מעל שכר המינימום. בעשירונים התחתונים אחוז הנשים כשני שליש, בעשירונים העליונים אחוז הנשים איננו עולה על רבע. גם הנשים ששכרן מעל השכר החציוני, מתקשות להגיע לשכר הממוצע במשק (לגברים ונשים יחדיו, מעל 9000 ₪). כל זה איננו מפריע לכמה נשים שמשתכרות הרבה יותר ומצבן החברתי והכלכלי חזק, לתמוך בביטול חזקת הגיל הרך ובהפחתת מזונות האב לילדים. ההוויה קובעת את התודעה, ואם מזלך שיחק לך להשתכר כמו גבר, כדאי שתזדהי עם הגברים ותסייעי להם לרמוס את אחיותייך החלשות. זה לא יזיק לך בליכוד, וגם לא במערכת דה-מארקר.

לפני אלפיים שנה אמרו רבותינו:

הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כדברי בית שמאי וכדברי בית הלל, על זה נאמר והכסיל בחושך ילך.

התופס קוּלֵי בית שמאי וקוּלֵי בית הלל רשע.

אלא אם כדברי בית שמאי כקוליהן וכחומריהן אם כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן.

בכל שיטה משפטית יש היגיון פנימי של איזונים כלשהם, כדי שלא לנהוג בטיפשות או חלילה ברישעות, ולכן כשבוחרים מערכת חוקים צריך לקבל אותה בשלמותה, על האיזונים הפנימיים שלה, או לדחות אותה כליל. להשאיר על כנו את הדין הדתי ואת כפיפות הנשים לבתי הדין הרבניים עם הלכות מימי פרעה, אבל לבטל את מעט ההגנות שמעניקה להן ההלכה הדתית, זה איננו שיוויון, זו שיפלות ורישעות.

וראו גם: האיום על חזקת הגיל הרך

האיום על חזקת הגיל הרך

יוזמתה של ציפי לבני להגביל את מה שמכונה "חזקת הגיל הרך", הקובעת שבמקרי גירושין תקבל האם משמורת על הילדים שמתחת לגיל שש, לגיל שנתיים בלבד, מעוררת בי חלחלה, למרות שכבר איננה יכולה לפגוע בי, ובנסיבות הנישואים והגירושים שלי ספק אם היתה יכולה לפגוע בי גם לו היתה תקפה בזמנו, ובכל זאת היא מעוררת בי חלחלה. בו ברגע שבו שאלתי את עורך-הדין שייצג אותי מה יהיה אם בעלי יבקש לקחת ממני את בנותיי הוא ענה קצרות: "אין לו שום סיכוי" ולא נתן על כך את דעתו מעבר לכך, אבל אני פחדתי. תמיד זכרתי את המקרה של יונתן רטוש, שעזב את אשתו וגם לקח ממנה את הילדים. לרוע מזלה הם היו בנים. לי יש רק בנות, ובעלי מעולם לא ביקש לקחת אותן, מעולם גם לא רצה לטפל בהן כשהיינו נשואים. אולי הוא היה קיצוני בגישתו, אבל כמה גברים באמת מטפלים בילדיהם הרכים גם כיום? יותר מאשר פעם, ועדיין האמהות הן אלה שמקדישות את עיקר זמנן לילדים, וגם אלה שמקריבות הרבה יותר כדי לגדל אותם, והן אלה שהילדים זקוקים להן יותר, כי הקשר בין ילד לאמו הוא קשר עז יותר מהקשר בין הילד לאביו, וחסרונה של אם פוגע בו יותר. יש דברים שאי אפשר לשנות בחקיקה. למשל את ההזדקקות הנואשת של ילד לאמו. למשל את העובדה שהבעלים הם אלה שעוזבים יותר למען נשים אחרות ולא פעם מפקירים את רעייתם וילדיהם לעוני ומצוקה מבלי להרהר על כך. למשל שגברים יכולים להקים משפחה חדשה בעודם נשואים מבלי לשלם על כך כל מחיר, ואילו נשים נשואות שבויות בידי בעלן, נתונות לסנקציות דתיות דרקוניות על קשר עם גבר אחר.

גם גילה גמליאל, שלמרבה הזוועה היתה ממונה פעם על קידום מעמד הנשים, מקדמת חוק לביטול חזקת הגיל הרך, יחד עם "פסיפס של חברי כנסת מכל סיעות הבית". הפסיפס הוא גברי לגמרי וכולל את שאול מופז מקדימה, מאיר שטרית מהתנועה, משה פייגלין מהליכוד, אמנון כהן מש"ס. אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה.

גם עדי קול מ"יש עתיד" רוצה לבטל את חזקת הגיל הרך. ציפי לבני, גילה גמליאל ועדי קול הן נשים נשואות. קל להן להתחנף לגברים על גב נשים אחרות, שהן אינן יכולות לדמיין אפילו את סבלן. כי אי אפשר לדמיין. רק כשאת מתגרשת את מבינה שכשמדובר במעמד הנשים שיוויון הוא בדיחה גרועה. כשאת מתחתנת, הרבנית מזהירה אותך שאם לא תשמרי דיני נידה בעלך יברח ממך, ושאר חכמות שהרבנות מאלפת בהן את בנות ישראל. אבל הרבנית לא מספרת לך שהגבר איננו חייב לך נאמנות, שהוא רשאי לבגוד ואת אינך רשאית להתלונן על כך, שביום שאת מתחתנת את לא נקשרת רק לבעלך אלא גם לכל המאהבות שיהיו לו בעתיד, שכולן עומדות יחד איתך תחת החופה, גם אם אינך יכולה עדיין לראות אותן, כי היהדות היא בעצם דת פוליגמית, וכרעיה אין לך שום זכות לבלעדיות על בעלך. רק לו יש זכות לבלעדיות עלייך. רק כשהזהירו אותי שלא לומר ברבנות שאינני רוצה להיות נשואה לגבר שחי עם אשה אחרת, פן יכריזו עליי "אשה מורדת" ואאבד את כל זכויותי, רק אז קלטתי כמה מחריד מצב הנשים בישראל, ומה משמעות אימוצה של ההלכה היהודית בענייני אישות. פירושה הוא אחד: ביטול מגילת העצמאות וכל חקיקה של זכויות אדם בישראל בנוגע לנשים והפקרתן לכל דאלים גבר.

לכן בישראל אפשרי חוק פונדקאות שמפקיר את האמהות החד-הוריות לבדן לשמש רחם להשכיר ומסכן את בריאותן ואת ילדיהן. גם החוק הזה איננו מפריע לנשים שמעזות לכנות את עצמן פמיניסטיות להציג כל ניצול מחפיר של נשים, ובפרט אמהות לא-נשואות, כביטוי לקידמה, כפי שמציגים את ביטול חזקת הגיל הרך, שתיתן לגברים כלי נוסף להתעלל בנשים שהם חפצים להיפטר מהן, כאילו אין להם מספיק כלים לכך. במדינה שבה אשה שבעלה נעלם יכולה להישאר עגונה עד סוף ימיה, במדינה שבה נשים חייבות בנאמנות מוחלטת לבעליהן הנואפים והמדינה נותנת גיבוי לשיטת משפט שמטילה על נשים כאלה סנקציות בלתי נסבלות שאין כמותן, במדינה כזו לדבר על מציאות חדשה ולהוסיף בכוח החוק פגיעה נוספת בנשים, מבלי לבטל דבר מחוקי ההלכה הברברים המושלים בהן בגיבוי המדינה, זו איננה קידמה, זו נבלה ברשות התורה.