יום שני, 30 בדצמבר 2019

סיכום העשור שלי


סיכומי העשור בתקשורת גרמו לי לחשוב על כל הדברים שקרו לי בעשור האחרון ולערוך סיכום עשור משלי.
היה יותר הגיוני שיתחילו ב-2011 ויסיימו ב-2020, אבל אנשים מאד מוקסמים ממספרים, אז מתחילים משנת 2010, מאז שהעשרות התחלפו מאפס לאחת ועד שיתחלפו מאחת לשתיים. יש קסם במספרים, למרות שהם רק מספרים.
בשנת 2010 מת הכלב שלי קאיקאי שנולד אצלי עם עוד ששה אחיות ואחים לכלבה שלי קאיה וחי אצלי יחד עם אמו כמעט שלוש עשרה שנים ומת לפניה. הוא קיבל שבץ ומת בבית החולים הוטרינרי. הרופאים אמרו לי שמצבו נואש, אבל ביקשתי שינסו להחזיק אותו עוד קצת בחיים. זה עלה הרבה כסף, ושילמתי להם את כל החסכונות שלי, ואז ניצן וגיא החליטו להתחתן. קנינו ביחד שמלה לניצן ואני קניתי לה רק עגילים, כי אחרי שקאיקאי מת לא נשאר לי כסף. בוקר אחד ניצן וגיא נסעו לקפריסין ולמחרת הם חזרו נשואים. קינאתי בהם שהם לא היו צריכים ללכת לרבנות ולמקוה ולהזמין לחתונה את כל הקרובים.
בסתיו הם נסעו לאוקספורד אחרי שניצן קיבלה מלגה לדוקטורט ומאז הם גרים באנגליה. אני חושבת שאלה הדברים הכי חשובים שקרו לי בשנת 2010.
בשנת 2011 חזרתי לנהל בלוג ומאז אני כותבת בבלוג הזה.
בשנת 2012 מתה הכלבה הזקנה שלי קאיה שחיה איתנו שש עשרה שנים ומיד אימצתי את אושר שהיה מאד קטן ומוזנח ונהיה כלב ענקי. אושר תמיד אהב אנשים וכולם מכירים אותו בשכונה. גם אי אפשר להתעלם ממנו. עכשיו הוא חולה ואני מתפללת שהוא יבריא.
בשנת 2013 שרון סיימה את לימודי המשפטים ועזבה את העבודה שלה ברשות הפטנטים בירושלים ועברה להתמחות בתל-אביב. רק אושר ואני נשארנו בירושלים.
בשנת 2013 הצלחתי לסדר בספר את התרגומים שלי לסיפורי אמן רעב של קפקא. הוצאתי אותו על חשבוני ומכרתי כמה עשרות עותקים. את הרוב חילקתי במתנה ועוד נשארו לי רבים.
רציתי מאד להראות את הספר לחברתי רנאטה וולפסון. אבל היא מתה לפני שהוא היה מוכן. אני מאד מתגעגעת אליה. בכל פעם שאני עוברת ליד ביתה ברחוב התיבונים עצוב לי שהיא כבר לא שם.
שלחתי לאחי את הספר והוא צלצל להגיד לי שגילו לו סרטן במוח ויש לו שנה לחיות.
לא יכולתי לשמוח בספר באמת.
בקיץ אחי עבר טיפולים והתמוטט. אבל הוא התאושש וחי עוד שנה. בהתחלה הוא דיבר אתי הרבה, אבל יותר ויותר הוא התקשה לדבר. הוא ישב בכורסה ואחר כך שכב במיטה ואחר כך מת.
קברו אותו במקום יפה בעין-כרמל. זה היה בקיץ 2014 במבצע "צוק איתן", ומוכרת הפרחים שהכינה לי זר לקבר שאלה אם הזר מיועד לחייל שנפל. השאלה הזאת זיעזעה אותי.
אחרי שאחי מת לא כל כך בא לי להמשיך לעשות את הדברים שעשיתי קודם, והחלטתי לעשות דברים אחרים, או דברים כלשהם. מה שאצליח לעשות.
בעיקר כתבתי כל מיני דברים.
עוד לפני שאחי נפטר שרון הוסמכה לעורכת-דין ועברה לגור ביפו. גם אני למדתי להכיר מקומות חדשים.
בשנת 2015 ניצן סיימה את הדוקטורט ועוד לפני זה היא התקבלה לפוסט-דוקטורט בקיימברידג'. בסתיו נסעתי לבקר אותם שם. אלכס אמר שעכשיו יש לי שתי בנות בחו"ל.
בסוף שנת 2016 ניצן אמרה לי שהיא בהריון. במאי 2017 היא קיבלה משרה באוניברסיטה של אקסטר ובתחילת יוני 2017 דין נולד ונהייתי סבתא. השתדלתי לנסוע לאנגליה הרבה, אבל זה עדיין היה מעט מדי.
בסוף שנת 2018 אמא שלי מתה או נרצחה וגיסתי וילדיה קברו אותה מהר בלעדינו ולקחו לעצמם את הירושה.
בערב פסח 2019, ביום הולדתו השביעי אושר התחיל לצלוע ומאז הוא חולה או אולי היה חולה עוד קודם ולא ידענו.
בתחילת יוני 2019 שרון ילדה את אביב והפעם יכולתי להיות בלידה ונהייתי סבתא לשני נכדים ושתי הבנות שלי אמהות.
אני חושבת שאני הרבה יותר מאושרת עכשיו כשאני סבתא ממה שהייתי קודם, ואם אני עצובה אני מסתכלת על הנכדים ואני נהיית שוב שמחה.
אני חושבת ששנת 2020 תהיה שנת מפנה בחיים שלנו.
אני מקוה שזה יהיה מפנה לטובה.


    

יום שישי, 27 בדצמבר 2019

התמודדות סער-נתניהו


אני נמנית על השמאלנים שחשים הערכה לקריאת התגר של גדעון סער על שלטון האימים של נתניהו, כי אני מעריכה אומץ, גם אצל יריב פוליטי, ואני חושבת שההתמודדות הזאת כן שינתה משהו בליכוד, כי פעם ראשונה אחרי שנים יש בליכוד מוקד כוח גלוי שאיננו מתרפס בפני נתניהו בסגנון שמזכיר פולחן של דיקטטורים, לא מדינה דמוקרטית ולא מפלגה דמוקרטית. אני גם לא מתרגשת מהתמיכה הגדולה בנתניהו, כי אני לא מאמינה שהיא נובעת מ"דנ"א ליכודי" כמו שאומרים הפרשנים, אלא מכך שנתניהו הוא אדם כוחני ונקמן בלי גבול, ועדיין מחזיק בכוח רב כראש ממשלה, לא בזכות אמון הכנסת אלא בזכות תעלולים פוליטיים וניצול לרעה של אחיזתו בשלטון, ואנשים פשוט מפחדים ממנו, וחוששים מכך שאם לא יתמכו בו הוא יצליח בבחירות ויתנקם בהם. אני גם לא מתרגשת מהשקר הקבוע של הימין המתנחלי שהשמאל תמך באריאל שרון למרות תיקיו הפליליים בגלל ההתנתקות, שקר שאנשים כמו עמית סגל וישראל הראל חוזרים עליו ללא הרף ומשתיתים עליו את תמיכתם בנתניהו המואשם בקבלת שוחד, וכשבודקים על מה הם מסתמכים מתברר ש"ההוכחה" לכך שהשמאל תמך בשרון היא שאמנון אברמוביץ' אמר בשידור טלויזיה שצריך לתמוך בשרון למרות מעשיו הפליליים. לדברים שפרשן מוכר אומר בטלויזיה יש המון כוח, אבל רוב השמאל סלד משרון ותמך בהעמדתו לדין, וגם אם לא התנגד להתנתקות, סבר שהדרך הנכונה היא נסיגה בהסכם ולא נסיגה חד-צדדית ללא הסכם וללא הסדר. אבל הימין, ובפרט הימין המתנחלי, מתבצר בשקרים שלו, בין אם זו הטענה שלפני ההתנתקות היה בגוש קטיף גן עדן, כשבפועל היו פיגועי טרור מחרידים ללא הרף, שבהם נפצעו ונהרגו אזרחים וחיילים, ובפרט זכור לי הרצח של טלי חתואל ההרה וארבע בנותיה בצומת כיסופים, ובין אם ההגזמות על הישגיו המדיניים האדירים של נתניהו, שמחוץ לבועתם הסגורה של מעריציו נראים דלים למדי, ורובם מתמצים בחיבוק נלהב של נתניהו למנהיגים אנטישמים ומכחישי שואה ובציפיה של כמה שעות אחת לכמה שבועות לפגישה עם פוטין שבסופה נגוזות עוד כמה תקוות שוא ישראליות למחוות מצד פוטין לציבור הישראלי. אפילו ההבטחה של גדעון סער שאם ייבחר יפעל למינוי נתניהו לנשיא, שגרמה להרבה שמאלנים צמרמורת, לא נראתה לי בהכרח כסימן לחולשה, אלא כאיזכור לכך שגדעון סער הריץ בהצלחה את שנוא נפשו של נתניהו רובי ריבלין למשרת נשיא המדינה, כשנתניהו עצמו שאף אפילו לבטל את מוסד הנשיאות כליל, ובלבד שרובי ריבלין לא יכהן כנשיא, מה שמזכיר שנתניהו אמנם עומד בראש הליכוד המון שנים, אבל לא תמיד הוא מנצח, למרות שהוא מקפיד להתנהג כאילו כל עירעור על שלטונו רב השנים הוא מעשה בגידה וחתרנות שיש להוקיעו נמרצות. ביום שבו נתניהו יחדל מלכהן כראש ממשלה ההערצה כלפיו והתמיכה בו ידלדלו מאד.
בבחירות המוקדמות האלה בליכוד נתניהו ניצח ברוב גדול אבל הוא כבר לא יכול לרמוס לא את גדעון סער ומחנהו ולא את ישראל כץ שהתנדב לעמוד בראש מטה הבחירות של נתניהו. נתניהו זקוק כעת לתמיכתם, ולכן ההתמודדות הזאת היתה חשובה מאד כי היא הגבילה את שלטון האימים של נתניהו בליכוד וחייבה אותו להתחשב גם ביריבים פוטנציאלים, גם אם עדיין אין להם הכוח להדיח אותו מכהונתו, וזה דבר טוב למדינת ישראל ששלטון האימים של נתניהו בליכוד קצת ירוסן. זה ירסן במידת מה גם את שלטונו של נתניהו במדינת ישראל.
חוץ מנתניהו ניצח אתמול גם ערוץ 12 שכיהן בבירור כמדורת השבט, במשדר מרתק בהנחיית רינה מצליח ובהשתתפותם של אביב בושינסקי המצוין, לימור לבנת, דוד ביטן ומיקי זוהר, עמית סגל ודפנה ליאל, ובו זכינו לראות את דוד ביטן מטיח בלימור לבנת שאיננה מבינה בליכוד, ואולי כשמדברים על הליכוד של נתניהו הוא צודק במידה מסוימת, כי מהליכוד של לימור לבנת כבר לא נשאר הרבה. כולם היללו את הדמוקרטיה בליכוד, כי מאז הצטמקותה של מפלגת העבודה שעמיר פרץ מתעקש להשמיד יחד עם השמאל כולו, הליכוד הוא המפלגה המשמעותית היחידה שמקיימת בחירות מוקדמות אמיתיות, ובזה שהבחירות המוקדמות נותנות תנופה לבחירות הכלליות אני מסכימה עם הליכודניקים, שהבחירות המוקדמות האלה עשו להם טוב כמפלגה. יאיר לפיד קיבל המון מחמאות על הויתור שלו על הרוטציה עם גנץ במקרה שיצליחו להרכיב ממשלה, אבל נדמה לי שמפלגת כחול לבן היתה עושה טוב לעצמה אם היתה מנהיגה אצלה גם כן בחירות מוקדמות, במקום לקבוע רשימה שמייצגת רק כוח, ולכן יש בה דומיננטיות גברית שלי לפחות זה מפריע מאד, למרות שאני כמובן מעדיפה עשרת מונים את בני גנץ על בנימין נתניהו, מפני שהוא אדם הגון יותר, טוב לב יותר ולא גזעני בלי גבול ומסית. אמנם אביב בושינסקי ניפץ את טענת הדמוקרטיה המוחלטת שניסה ביטן לדחוף כשהוא מנסה כדרכו להשתלט על השיח בכוח, כשסיפר על הסקרים שעושה נתניהו בליכוד שבהן מסתמכים על פנקס הבוחרים של המפלגה שמצוי בידי יו"ר המפלגה ואיננו מצוי בידי יריבו, ויכולים לברר מי תומך ביריבו של ראש הממשלה ולסלק אותו מהרשימה, כפי שכככל הנראה נעשה בממדים ניכרים בבחירות המוקדמות האלה, שלא יכלו להיות יותר דמוקרטיות מיו"ר הליכוד הנוכחי, כפי שישראל ומדורת השבט שלה מתקשים להיות יותר דמוקרטים ופחות גזענים מראש הממשלה. שום ערבי לא השתתף בדיון, כאילו הציבור הערבי כלל אינו חלק מהמדינה, כאילו אין לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל שום אמירה לגבי ההתמודדות בין סער לנתניהו, ואין צורך לשתף אותם ולשאול אותם בכלל. ולא יכולתי שלא לחשוב על התוקפנות שבה ריאיינה רינה מצליח את אחמד טיבי לאחר שמעריצי נתניהו תקפו והיכו אותו, כי הטלויזיה, טובה או רעה, משקפת את פרצופה של המדינה.

יום שני, 23 בדצמבר 2019

להחריש את קול הביקורת


אתמול בערב הלכתי לקנות לאושר בונזו בשופרסל, וכשעברתי ליד בית ראש הממשלה ראיתי שיש שם אנשים עם דגלים ושלטים של הליכוד שהשמיעו שירים ברמקול, שירים חסידיים כאלה כמו "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים" וגם שירי חנוכה, ומדי פעם שמעתי צעקה: "רק ביבי". ראיתי אנשים מתגודדים משני צדי הרחוב ולא כל כך הבנתי מה קורה. רק כשחזרתי עם שקיות די כבדות המוסיקה כבתה לרגע, ואז האנשים שעמדו בצד הרחוב המרוחק יותר מבית ראש הממשלה צעקו: "אלף, אלפיים, לך מירושלים! אלף, אלפיים, לך מירושלים!" כולם היו גברים די גבוהים עם שיער לבן וקול חזק, אבל הם היו מעטים וההפגנה שלהם נראתה מאד מאולתרת, אפילו שלטים לא היו להם, לעומת המפגינים ממול שנראו מאד מאורגנים. אולי הם היו כמה חברים שהחליטו לבוא להפגין נגד נתניהו, ולא חשבו לגייס גם את בני המשפחה. הם לא נראו כמו אנשים שיש להם חשבון בפייסבוק. מיד כשהם התחילו לצעוק "אלף, אלפיים, לך מירושלים!" התחילו לנגן ממול מוסיקה חזקה וצעקו "רק ביבי, רק ביבי", עד שהמוסיקה החרישה את קולם של הצועקים "אלף, אלפיים, לך מירושלים!" רציתי לצעוק איתם אבל כאב לי מאד הגרון ולא יצא לי שום קול. עמדתי קצת לידם אבל השקיות היו כבדות והמשכתי ללכת. למרות שהם נראו גברים חזקים וגבוהים עם שער שיבה וקול חזק היה לי קצת חבל עליהם. חשבתי אם התומכים של ביבי באו בכוונה כדי להחריש את קולם של המפגינים נגדו, למרות שהם היו מעטים, כי התומכים של ביבי לא יכולים לסבול שום ביקורת על ביבי, וכשמישהו מפגין נגדו הם מיד צועקים "רק ביבי", והם נראים כאילו הם מנסים לשכנע גם את עצמם שרק ביבי, ואולי בגלל זה כל ביקורת כל כך מערערת אותם. בעצם גם נתניהו בעצמו לא יכול לסבול שום ביקורת, רק חנופה, ובגלל זה יש לו תיק ארבעת אלפים, והוא מוקף במירי רגב ואמיר אוחנה ודודי אמסלם ומיקי מכלוף זוהר, שההתמחות שלהם היא חנופה לנתניהו, והם קשרו את גורלם בגורלו ורוצים להוציא את העיניים לכל מי שנגדו, והם אומרים שהפרקליטים והיועץ המשפטי לממשלה הם עבריינים, כי הם קצת כמו ילדים שאם אתה אומר להם משהו שלא לטעמם הם מיד אומרים לך: אתה בעצמך! והם מכסים את אזניהם בידיהם וצועקים כדי לא לשמוע את קולך. ממש טפשי להביא רמקולים וציוד רק בשביל להשמיע מוסיקה ולהחריש את קולם של כמה מפגינים בודדים. אבל זה כל כך מתאים לנתניהו, לעשות הכל בשביל למנוע קצת ביקורת. אפילו מה שאמנון אברמוביץ סיפר לעמית סגל, איך נתניהו הציע לו להיות דובר, ואמר לו שהוא ינהל מדיניות שאמנון אברמוביץ' יוכל להגן עליה, לדעתי הוא עשה את זה רק כדי לסלק את מי שהכי מותח עליו ביקורת בערוץ שתיים. חלק בלתי נתפס מזמנו נתניהו מקדיש למנוע ביקורת. והוא ממשיך להתנהג כאילו הוא ראש הממשלה ואין בלתו, למרות שהוא בסך הכל ראש ממשלה של ממשלת מעבר שנכשל בבחירות ומסרב להסיק את המסקנות. ובאמת אז הופיעה שיירת המכוניות הצפצפנית של נתניהו, רכבים שחורים כהי חלונות שנסעו במהירות וצפרו בכל הכוח, ומעולם לא הבנתי למה השיירה הזאת כוללת תמיד כמעט עשרה כלי רכב, ולמה הם כל כך מרעישים. אולי גם הם רוצים בעצם רק להשתיק את קול הביקורת, להחריש את אזני כולנו עד שלא נשמע דבר מלבד צפירות עולות ויורדות.

יום חמישי, 19 בדצמבר 2019

רופא ועובדת סוציאלית משקרים בבית המשפט


השבוע ישבתי שעות רבות בבית המשפט ושמעתי רופא ועובדת סוציאלית מעידים עדות שקר. ידעתי שהם משקרים לכל האורך כי הם דיברו על דברים שאני יודעת, והם לא אמרו אפילו מלה אחת של אמת. גם השופטת הבינה שהם משקרים והעירה להם על כך במלים מנומסות כמו: "לא אמין", "לא משכנע", "לא תואם את הכתוב בתצהיר". לפעמים היא העירה להם שדבריהם מנוגדים לדברי אחרים, ואז הם אמרו שהאחרים משקרים, אבל אלה היו הם ששיקרו, הרופא והעובדת הסוציאלית. הם כמובן לא היו שם במסגרת תפקידם אלא כאנשים פרטיים. הם באו לבית המשפט בתקוה לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, וכדי לשכנע את בית המשפט שהמיליונים כן מגיעים להם, הם דיברו בגנות זולתם ובשבחי עצמם. הם סיפרו על עצמם איזה אנשים נפלאים הם, בניגוד לאחרים, אלה שמהם אמורים המיליונים להילקח או שכבר נלקחו מהם בעבר, וכמה להם עצמם מגיעים המיליונים האלה, כי הם אנשים כל כך נפלאים, וחוץ מזה הם טענו שזה כלל איננו רצונם שלהם לזכות במיליונים, הדבר פשוט נכפה עליהם כדי לכבד את רצון הזולת שהוא מעל הכל, מה גם שרצון הזולת הזה מזכה אותם במיליונים, שלולא כן אולי היו דואגים קצת פחות לכבד אותו, כפי שכבר קרה בעבר, כשרצון הזולת זיכה דווקא אחרים. אנשים שהם שקרנים וגזלנים תמיד מאד משבחים את עצמם ואת המסירות וההקרבה של עצמם לאחרים, אבל איכשהו, כשמישהו מהלל את עצמו ומכפיש את זולתו בתקוה לקבל מיליונים, זה פחות משכנע. לכן לשופטת לא היה קשה במיוחד להבחין בכך שהם משקרים, למרות שבניגוד לי היא לא ידעה את העובדות האמיתיות, ונאלצה להסתמך על הגיונה וניסיונה בלבד. היתה שם עוד אשה ששיקרה, אבל היא היתה סתם שקרנית, לא רופאה ולא עובדת סוציאלית, לכן התמקדתי בהם. חשבתי שהאנשים האלה שהעידו עדות שקר לכל האורך מעידים בבתי משפט ויש להם לא פעם תפקיד מכריע בהחלטות הרות גורל, כמו להוציא ילדים מבית הוריהם, או להעביר קשיש למוסד סיעודי או למנות לו אפוטרופוס, ואם הם מסוגלים להעיד עדות שקר גמורה כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם על חשבון אחרים, אולי הם מסוגלים גם להעיד עדות שקר על מטופלים שלהם או על משפחות של מטופלים, ודוקא אז, כשאין להם אינטרס אישי מובהק וגלוי, דוקא אז אולי יותר קשה לשופטים להבחין בהתחסדות ובשקר, כשהם מוסווים כחוות-דעת מקצועית, שאמורה להיות אובייקטיבית, אבל לעולם איננה אובייקטיבית, כי לכל אדם יש דעה על דברים שהוא עוסק בהם או נוגע בהם, וההבדל היחיד בין אנשים הוא במידת ההגינות שלהם, לא במידת האובייקטיביות, למרות שלא פעם מבלבלים בין שני המושגים המאד שונים האלה, כי אדם יכול להיות אובייקטיבי רק כשאין לו שום עניין במשהו. למשל אני אובייקטיבית לגבי מכוניות כי אינני נוהגת ואני מבדילה ביניהן רק לפי הצבע והגודל, ואני יודעת לזהות בוודאות רק חיפושית פולקסוואגן שפעם היו המון ועכשיו נותרו מאד מעטות ורובן רכבי אספנות. אבל אין לי שום אובייקטיביות לגבי פוליטיקה או שאלות מקצועיות, שבהן יש לי דעה משלי. להיות הגון אדם יכול תמיד, ובלבד שהוא אדם הגון. אדם הגון איננו משקר, לא בעניינים מקצועיים ולא בעניינים אישיים, ואנשים שקרנים הם לא הגונים, לא בעניינים אישיים ולא בעניינים מקצועיים, ולכן די מפחיד לשבת שעות ולשמוע רופא ועובדת סוציאלית משקרים כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, ולחשוב על אנשים שאולי לוקחים מהם את הילדים או שוללים את חירותם על סמך עדות של רופא ועובדת סוציאלית שהם שקרנים גמורים, ולולא היה הדבר נוגע לי אישית, אפילו לא הייתי יודעת שהם קיימים.  

יום שישי, 13 בדצמבר 2019

עדים בעייתיים


 אריק וייס הכין כתבה לחדשות ערוץ 13 על פרשיות המתנות של בנימין נתניהו מאז הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, שזה נושא אקטואלי, ואפשר לשוחח עליו עם הרבה אנשים, אבל משום מה אריק וייס בחר לדבר על נתניהו עם אהוד אולמרט, שמאד מתבלט בשבועות האחרונים בביקורת על טוהר כפיו של נתניהו, וגם גינה את שולה זקן שהורשעה לדבריו פעמיים בבית המשפט – פעם אחת כשהגנה עליו ולקחה על עצמה את האשמה בארגון מימון כפול לנסיעותיו של אולמרט, ופעם אחרת באותה פרשת שוחד שבה הורשע אולמרט עצמו בעבירות חמורות יותר משל שולה זקן, ויצא בעונש קל יחסית כי בית המשפט העליון החליט להקל עמו, למרות שקיבל שוחד וגם דרש משולה זקן שתימנע מעסקת טיעון ותשב בכלא שנתיים כדי למלט אותו מאימת הדין. אולמרט אמר בראיון אחר שנתניהו הוא ראש ארגון פשע, שגם אני חושבת ככה, אבל אולמרט בעצמו גם הוא ראוי לתואר הזה, וזה לא נשמע טוב כשהפוסל במומו פוסל. אולמרט גם הלין על נתניהו שמימיו לא שילם על כוס קפה. הרבה אנשים העידו על כך שנתניהו תמיד התחמק מתשלום במסעדות, אבל היה מוזר לשמוע דוקא את האיש שזלל פירות ים על חשבון משה טלנסקי מגנה אותו. אחר כך אריק וייס דיבר עם עורך "מקור ראשון" חגי סגל, שקרא לנתניהו לפרוש, לא מפני שיש לו בעיה עם שוחד, או גזל, או רצח, אלא מפני שהרעיון – רעיון גזל האדמות מערבים, ככל הנראה – גדול מן האיש נתניהו, ולי לפחות היה די מוזר לשמוע את האיש שהטמין פצצות לראשי עיר ערבים מדבר בתור ערכאה מוסרית. הרגשתי מאד מאד מוזר מכל הכתבה הזאת, שהשאלה שהוצגה בה היתה איך נתניהו לא למד לקח מן ההסתבכות שלו במתנות שקיבל כראש ממשלה ולקח לביתו ונאלץ להחזיר למדינה אחרי שהראה בטלויזיה כמה מתנות ואמר שהן חסרות ערך, וגם עכשיו הוא טוען שהסיגרים והשמפניה שארנון מילצ'ן קנה עבורו לא היו שווים כל כך הרבה כסף כמו שהפרקליטות טוענת, כאילו רק לגנוב הרבה זה פשע, ולגנוב קצת זה בסדר. וחשבתי איך מכל האנשים במדינה שאפשר לדבר איתם על בנימין נתניהו, שלא חסר אנשים כאלה שהם נקיי כפיים וחכמים והגונים. אז למה לעזאזל חייבים לראיין את אהוד אולמרט שלקח שוחד והורשע וישב בכלא ועכשיו מעמיד פנים שהוא מומחה למוסר? למה מרבים כל כך לראיין אותו? אפילו כשריאיינו אותו על הפצצת הכור הסורי שהוא הורה עליה הרגשתי שהוא לא מתראיין לשם שמיים אלא חותר לטהר את עצמו מהאשמה, שאי אפשר לנקות אותו ממנה, אבל אפשר היה להבין למה היו חייבים לראיין אותו בתכנית על הפצצת הכור הסורי שהוא יזם כראש ממשלה. אבל למה לראיין אותו בכתבה על פרשיות המתנות של נתניהו, שכל כך הרבה אנשים אחרים יכולים לספר עליה דברים יותר מעניינים. איך בוחרים מרואיינים לכתבות הטלויזיה? האם איש שם איננו מבחין בכך שמאד בעייתי לראיין אדם שחולל בדיוק את אותם פשעים של נתניהו ועכשיו שם עצמו מטיף בשער כאילו היה הוא עצמו כליל השלמות. ברור שאולמרט עצמו שש להתראיין על פשעיו של נתניהו, כאילו הוא עצמו טלית שכולה תכלת, כי כבר מהצורה שבה הוא דיבר על שולה זקן אפשר היה להבין שמדובר באדם שעיוור לפשעיו שלו עצמו ומתכחש להם התכחשות גמורה. אבל האם לכתבי הטלויזיה אין חובה לוותר על מרואיינים נלהבים כאולמרט ולראיין אנשים נקיי כפיים, ולא תאומים רוחניים של הפושעים שבהם מדובר. הרי למרבה הצער רבים רבים מכירים את בנימין נתניהו ויכולים לספר על מעשיו, למשל מי שהיה חשב במשרד ראש הממשלה בזמן פרשת המתנות הראשונה, או יועצים לשעבר – אחד מהם, יוסי לוי, שהיה יועצו של נתניהו ולאחרונה מרבה לכתוב נגדו בחריפות רבה, אכן התראיין בכתבה, אבל מי שהכי נחרת בזיכרון מהכתבה הוא אהוד אולמרט, גם בגלל כשרונו הרטורי וההתלהבות היתרה שלו לגנות את יריבו הפוליטי שלמרבה הצער הרבה יותר דומה לו מאשר שונה ממנו. להביע דיעה על פשעי הזולת צריכים אנשים שלא חטאו, והם אלה שצריכים לקבל את ההזדמנות והבמה.     

יום שלישי, 10 בדצמבר 2019

תימנים


איש אחד צעק בשוק. מוכר אחד. הצעקות היו די חזקות, מושכות תשומת לב.
הוא תימני, אמרה האשה שלידי. נכון שהוא תימני? גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.
נכון הוא תימני? גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.
הוא עצבני, אמר לה המוכר שעמדנו ליד הדוכן שלו.
אבל הוא תימני, היא חזרה ואמרה.
הוא גם תימני, ענה לה המוכר.
אני יודעת, אמרה האשה. גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.
היא היתה אשה מבוגרת. ניסיתי לנחש מאיזו עדה היא אבל לא הצלחתי. כמה כעס היה לה על בעלה, אבל היא נשארה איתו, הזדקנה איתו. עכשיו שפכה את מרי לבה מעל הקישואים. הכרובית היתה יקרה מדי.
התימנים שהכרתי לא היו קשים. הם היו די רכים ועדינים. האחות הגדולה של חיים נחטפה וההורים שלו חיפשו אותה כל החיים. הם הלכו לעולמם ולא מצאו אותה מעולם. הבן השלישי של חיים נרצח בפיגוע אכזרי. לפני כן הם היו צוחקים עליו שהוא הילד הכי אשכנזי שלהם, כי היה דומה לאמו האנגליה. הוא היה ילד עדין, כמעט טוב מדי לעולם הזה. קראו לו בשם של מלאך. הוא היה רק בן שבע עשרה שנים כשהפך למלאך.
לי הוא נראה תימני.
גם יגאל עמיר נראה תימני.  הרגיז אותי מאד שמשפחת רבין כתבה על קברו "נרצח בידי יהודי חובש כיפה".
חשבתי: טוב שלא כתבו "נרצח בידי תימני".
אבל כשבחרו שחקן לסרט על רצח רבין לקחו שחקן תימני. כדי שיהיה דומה למקור.
איך תימנים יודעים לשיר אמרו בתכנית "אולפן הקלטות". היתה שם זמרת תימניה ששרה את "אם ננעלו" של עפרה חזה. השירה שלה היתה מרטיטה. לא ראיתי שהיא תימניה. אבל אחרים ראו ואמרו.
עדנה נראית תימניה וגם הבן שלה נראה תימני. על כל מה שהיא עשתה בחיים, למשל כשהיא למדה פולנית, שאלו אותה איך תימניה עושה כאלה דברים ואיך תימניה לומדת פולנית. אותי שואלים רק איך דתיה מגדלת כלבים. דתיים שואלים וגם חילוניים שואלים.
אנשים צריכים להתנהג לפי איך שהם נראים, כי אחרת זה מאד מבלבל. תימנים צריכים לשיר, או לצעוק, דתיים צריכים לפחד מכלב, אשכנזים ופרסים צריכים להיות קמצנים, ורק פולנים צריכים לדבר פולנית.
בשיר השירים כתוב עורי צפון ובואי תימן, כי תימן זה דרום. רבי אלעזר אמר: לכשיתעוררו הגלויות הנתונות בצפון יבואו ויחנו בדרום. לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבוא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום. הגלויות התעוררו ובאו מהצפון וגם מהדרום. מלך המשיח עוד לא בא. עד שיבוא מלך המשיח ויבנה את בית המקדש יקראו לתימנים תימנים ולפולנים פולנים. כשיבוא מלך המשיח ויבנה את בית המקדש אולי יחדלו מכך.
ואולי לא.

יום חמישי, 5 בדצמבר 2019

לא לממשלת אחדות


האם יש מישהו שאיננו מבין שנתניהו רוצה להמשיך להיות ראש ממשלה כדי להמשיך לתקוף את מערכת המשפט, לארגן לעצמו חסינות גורפת ולהימלט מאימת הדין? האם יש מישהו שאיננו מבין שחייהם של בכירי מערכת המשפט מאוימים כעת על ידי נתניהו, אנשיו וחסידיו? איך אפשר בנסיבות כאלה לדרוש מכחול-לבן להצטרף לממשלה בראשות נתניהו? ולמה? מה הם חייבים לו? למה צריך לאפשר לו להישאר ראש ממשלה? לא ראש ממשלת מעבר כפי שהוא עכשיו, אלא לתת לו לגיטימציה, להצביע הצבעת אמון בממשלתו, וכל זאת בתירוץ המבזה שממילא הוא יישאר ראש ממשלה עד הבחירות. יש הבדל בין נתניהו שכופה את עצמו על המערכת, כדי להישאר ראש ממשלה תחת כתבי אישום, לבין נתניהו שקיבל את אמון הרוב בכנסת. את זה צריך למנוע ממנו, כי יש חשיבות גם להתעקשות על עקרונות, וגם לניקיון כפיים. יש חשיבות לכך שנתניהו איננו מצליח לקבל את אמון הכנסת ולהקים ממשלה. אולי אין ליריביו מספיק כוח לסלק אותו, והוא עצמו בשום אופן לא יתפטר, כפי שהיה ראוי לעשות, אבל העובדה הזו איננה צריכה לגרום להם לתת לו לגיטימציה להמשיך בתפקידו, תוך כדי הסתה נגד מערכת המשפט ושיסוי חסידיו השוטים במערכת המשפט ובבכיריה עד כדי סיכון חייהם. לשבת תחת נתניהו בנסיבות אלה, פירושו להפקיר את מערכת המשפט לתוקפנותו ולאיומיו כאילו התנהגות כזו היא דבר נסבל שאפשר להשלים איתו. והרי טעם הקמתה של כחול-לבן היה המחאה נגד השחיתות של שלטון נתניהו, על ניהול ענייני המדינה באמצעות בני הדודים במקום באמצעות משרתי ציבור הכפופים לנהלים ולביקורת, על שעבוד מנגנון המדינה ותקציבה לאינטרסים אישיים, על הפיכת המדינה ואזרחיה לכלי משחק לקידום עניינים אישיים. איך כל אלה מתיישבים עם ישיבה בממשלת נתניהו, ואפילו לזמן מוגבל, ואפילו ברוטציה? נתניהו חייב להתפטר וללכת הביתה, ואם אין כוח לכפות זאת עליו, צריך לפחות להבהיר לו שהוא פסול מלשמש ראש ממשלה, ושאי אפשר לדון בכלל בישיבה בממשלתו. וכן, יהיו בחירות שלישיות בתוך שנה. עד שנתניהו יפסיד בבירור או יתפטר יהיו עוד ועוד מערכות בחירות ונתניהו יעמיד פנים שהוא ראש ממשלה נבחר עם כל הסמכויות,, וזאת בשום אופן לא סיבה להסכים לכך ולהצביע בו אמון. יש ערך גדול לכך שנתניהו יישאר ראש ממשלת מעבר ולא יהפוך לראש ממשלה שזכה לאמון הכנסת, כי הצבעת אמון בנתניהו היא הצבעת אמון בשחיתות ובשוחד ובערעור מערכת המשפט, ולכך אסור לתת יד, גם אם בחירות חוזרות ונישנות אינן דבר רצוי. ואם רובי ריבלין איננו מרוצה מהמצב שנוצר, שיקרא לנתניהו להתפטר, שזה מה שצריך לקרות. ואם הוא מפחד מנתניהו, ומפחד לקרוא לו להתפטר, עדיף שישתוק, ושיפסיק לדרוש הקמת ממשלה שקוראים לה ממשלת אחדות אבל היא בעצם המשך שלטונו של נתניהו בהסכמה. אם נגזר עלינו להמשיך לסבול את עולו של נתניהו, עדיף לסבול זאת תחת מחאה, כי גם אם אי אפשר להרחיק את הרע מחיינו, חשוב לפחות להזכיר לו שהוא רע ולהתנגד לו ולהילחם בו, ולא לתת לו יד ולהכניס אותו לסלון.  

יום ראשון, 1 בדצמבר 2019

היינריך הינה / הללויה


ֹ     התרגום מוקדש לבתי ניצן ליום הולדתה

היינריך היינה / הַלְּלוּיָה

שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְכֹוֹכָבִים נוֹגְהִים
מְעִדִּים עַל כּוֹחוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.
לַשָּׁמַיִם נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו הַיָּרֵא
לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא.

לֹא אֶטְרַח כֹּה גָּבוֹהַ לְהִסְתַּכֵּל
כִּי כְּבָר עַל הָאָרֶץ מַסְפִּיק אֶמְצָא
שְׂכִיּוֹת חֶמְדָה שֶׁבָּרָא הָאֵל
שֶׁרְאוּיוֹת לְהַעֲרָצָה.

כֵּן יַקִּירַי, אֶל הָאֲדָמָה,
בַּעֲנָוָה אַרְכִּין רֹאשִׁי
וָאֶמְצָא פֹּה יְצִירַת מוֹפֵת:
הֲלֹא הִיא לִבֵּנוּ הָאֱנוֹשִׁי.

זַהֲרוּרֵי הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה מַרְהִיבִים,
וְאוֹר הַיָּרֵחַ כֹּה נָעִים
גַּם בְּלַיְלָה שָׁקֵט, עִם נִצְנוּץ כּוֹכָבִים,
וּזְנַב הַשָּׁבִיט זוֹהֵר לְהַדְהִים!

אַךְ כָּל מְאוֹרוֹת הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם,
הִינָם עֲבוּרִי כְּמוֹ נֵרוֹת בִּפְרוּטָה
בְּהַשְׁוָאָה לְלֵב הָאָדָם
אֲשֶׁר בְחָזֵנוּ בּוֹעֵר עַתָּה.

זֶה הָעוֹלָם בִּזְעֵיר-אַנְפִּין
פֹּה יֵשׁ הָרִים, יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת,
וְגַם מִדְבָּר עִם חַיּוֹת פֶּרֶא
שֶׁתְּכוּפוֹת עַל הַלֵּב הַמִּסְכֵּן מַכְבִּידוֹת.

פֹּה גּוֹלְשִׁים פְּלָגִים וּנְהָרוֹת הוֹמִים,
אֲדָמוֹת נִפְעָרוֹת, תְהוֹמוֹת סְלָעִים
גַנִּים צִבְעוֹנִיִּים וְכָרִים יְרוּקִים
שֶׁטְּלָאִים אוֹ חֲמוֹרִים בָּם רוֹעִים.

פֹּה מִזְרָקוֹת גַּנִּים
וּזְמִירִים מִסְכֵּנִים
כְּדֵי לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי שׁוֹשַׁנִּים
מְזַמְּרִים עַד לְזָרָא נִגּוּנִים.

ָגַּם חִלּוּף מֶזֶג אֲוִיר לֹא יֶחֱסַר:
הַיּוֹם הָאֲוִיר חָמִים וּמוּאָר
אֲבָל מָחָר סְתָוִי וְקַר
עֲרָפֶל אָפוֹר עַל שָׂדֶה וַכָר.

הַפְּרָחִים מְלַבְלְבִים
מַשָּׁבֵי הָרוּחוֹת נוֹרָאִים
וְלִבְסוֹף פְּתִיתֵי שֶׁלֶג עָבִים
נָהָר וַאֲגָם לְקֶרַח קוֹפְאִים.

כָּעֵת מִשְׁחָקֵי חוֹרֶף מַגִּיעִים
עֲטוּיֵי מַסֵּכוֹת הָרְגָשׁוֹת מוֹפִיעִים,
לְנֶשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת מִתְמַסְּרִים
וּמֵרִקּוּד הַמַּסֵכוֹת מִשְׁתַּכְּרִים.

אֱמֶת, בְּאֶמְצַע הָחֲגִיגָה
תְּכוּפוֹת מִתְגַּנֶבֶת לָה תּוּגָה -
לַמְּרוֹת הַנֶּשֶׁף וְהָרִקּוּד
נֶאֱנָחִים עַל אֹשֶׁר אָבוּד.

אַךְ פֶּתַע רַעַשׁ. אֵין דָּבָר!
זֶה רַק הַקֶּרַח שֶׁנִּשְׁבַּר.
נְמֵסָה קְלִפַּת הַכְּפוֹר
שֶׁאֶת לִבֵּנּוּ סָגְרָה מִסְּגוֹר.

הִתְרַכֵּךְ מַה שֶׁעָכוּר וַקַּר,
 כָּעֵת יָשׁוּב, כַּמָּה נֶהֱדָר!
הָאָבִיב, עוֹנָה מַלְהִיבָה,
בְּמַטֵּה קֶסֶם תַּצִּית אַהֲבָה!

רַבָּה תְּהִלַּת הָאֱלֹהִים
בָּאָרֶץ כָּאן כְּמוֹ בַּמְּרוֹמִים
אָשִׁיר לְאָב הָרַחֲמִים
וְהַלְּלוּיָה לוֹ אַנְעִים.

כֹּה יָפֶה הוּא בָּרָא, כֹּה מָתוֹק הוּא בָּרָא
אֶת לֵב הָאָדָם, וּפְנִימָה הֶעֱרָה
לְתוֹכוֹ מֵרוּחַ נִשְׁמָתוֹ הַטוֹבָה
הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר קְרוּיָה אַהֲבָה.

הָלְאָה יָוָן עִם הַלִּירָה
לֹא רִקּוּד לַמּוּזוֹת אָשִׁירָה!
כְּמוֹ יִרְאֵי הַשָּׁמַיִם, בְּשִׁיר הוֹדָיָה
אֶרְצֶה לְהַלֵּל אֶת הַבְּרִיאָה.

הָלְאָה עִם מוּסִיקַת הַכּוֹפְרִים!
נֵבֶל דָּוִד בְּנִגּוּן הוֹדָיָה
הוּא יְלַוֵּנִי בְּשִׁירִי
בְּעֵת זַמְרִי: הַלְּלוּיָה!



.





יום שישי, 29 בנובמבר 2019

שלטון האספסוף


הרגע הכי מזעזע בסדרה "ליכודניקים" מבחינתי היה כאשר לימור לבנת סיפרה כיצד בהיותה שרת החינוך בא אליה דודי אמסלם והודיע לה שהוא ועושי דברו יצביעו עבורה בתנאי שתמנה למשרות במשרד החינוך את מקורביהם על פי רשימה שימסרו לה. לימור לבנת אמרה שביקשה ממנו ומאנשיו לא להצביע בשבילה. אינני ממעריציה של לימור לבנת שפיטרה מורים לפני פנסיה בטענה שהם שחוקים כדי לגזול מהם את זכויותיהם תוך כדי שהיא רומסת ומבזה אותם, כפי שרק הימין יודע לבזות את האדם העובד, בעודו טוען שהוא "נציג העם". אבל הבנתי שסיפורה של לימור לבנת מתעד את התהליך הנורא שעבר הליכוד תחת שלטון נתניהו, ממפלגה שמקדמת אידיאולוגיה קפיטליסטית – דורסנית ומרושעת - לארגון פשע שמקדם פולחן הערצה עיוורת למנהיג ומעודד התנהלות מאפיונרית וביריונית מהמנהיג ומטה. תחת שלטון נתניהו עלה דודי אמסלם לגדולה, וקשה להאמין שעשה זאת אחרת מכפי שתיארה לימור לבנת. כמובן שאויביו הראשונים במעלה של כל ארגון פשע הם אנשי המשפט והחוק, שנתונים כעת בהשראת נתניהו לאיומי רצח ונזקקים לאבטחה, וכמותם שנואים גם אנשי התקשורת שמציגים את פרצופם האמיתי של תומכי נתניהו, כפי שהצטיירו בעצרת ברחבת המוזיאון, איימו ברצח, קיללו, היתוו תנועות מגונות, רשפו שנאה ל"שמאל" שמשתרע לדידם מגדעון סער עד גדעון לוי, ול"תקשורת" ששנואה עליהם מאחר שהכיעור איננו מחבב את הראי.
פעם הליכוד נחשב למפלגת האינטלקטואלים, ומפא"י למפלגת העסקנים. נדמה לי שהשנאה הרושפת לאינטלקטואלים ולכל מי שיש לו מחשבה עצמאית ועמוד-שדרה ומסוגל לחבר שלושה משפטים הגיוניים זה לזה היא תרומתו היחודית של נתניהו למפלגה שפעם היתה דמוקרטית ותוססת, והיום שקועה בפולחן מנהיג נוסח 1984 ובשיחדש נוסח 1984 שבו מלחמה היא שלום, ביריונות היא שמירת חוק, אספסוף נבער ומוסת שמקלל וצורח דברי הבל הוא "העם" והתרפסות נרצעת בפני מנהיג רודני שסרח ורוצה לשלוט לנצח היא "דמוקרטיה". חשיבה מעוותת מתחילה בעיוות השפה, בריקונה מתוכן, בשימוש מהופך בתכניה. לא תמיד קל להבחין היכן מושל הטמטום והיכן הטירוף כשעיוות השפה משקף את עיוות המציאות והיפוכה על ראשה. יש בזה משהו אינפנטילי. הרי ילדים הם אלה שמשליכים על זולתם את מה שנאמר להם בגנותם: כאילו אם יזעקו שפרקליט המדינה עבריין תימחק אשמתו של נתניהו, שמסית את האספסוף נגד מערכת המשפט בעודו מתעטף בנופת צופים ומודיע לפרוטוקול שהוא מכבד את החוק ומערכת המשפט שנגדה הוא מסית. כך עשה גם כשהסית נגד רבין. אחרי שרבין נרצח שלף משפט כיסוי שאמר נגד אלימות כהוכחה לכך שאין לו חלק בהסתה לרצח. לו היתה לו טיפת כבוד לשלטון החוק היה מתפטר. הוא לא יתפטר. הוא ייאחז בקרנות המזבח עד שיגררו אותו משם בכוח, וצריך להתפלל שההסתה שלו נגד בכירי מערכת המשפט לא תגבה קורבנות בנפש.
יש שמאלנים שחושבים שטוב שנתניהו ימשיך לשלוט בליכוד. אינני מסכימה איתם. אני מייחלת לכך שהליכוד, מפלגה גדולה וחשובה, יחזור להיות מפלגה שיש בה מאבקים וויכוחים וחילופי שלטון ויחדל להיות ארגון הפשע של נתניהו שבו התרפסות עיוורת בפני המנהיג היא החוק, והמתרפסים, הביריונים וחדלי האישים עולים לגדולה ומושלים בכולנו. ניקויו של הליכוד ממשטר נתניהו ושובו להיות מפלגה דמוקרטית אמיתית איננה מנוגדת לאינטרסים של השמאל. היא צורך חיוני של המדינה והחברה בישראל.

יום שלישי, 26 בנובמבר 2019

להילחם בכל מחיר על סילוק נתניהו


בניגוד לרבים שהביעו את צערם על כתבי האישום נגד נתניהו, אני דוקא חשתי שמחה גדולה על כתבי האישום האלה, ולא מפני שאני חושבת שנתניהו ייפרד כעת מכסא ראש הממשלה. ברור לי שהוא ייאחז בכל כוחו בכסאו כבקרנות המזבח, ייזעק שנעשה לו עוול ומדיחים אותו, ולא יבחל באמצעים כדי להימנע מהעמדה לדין. אבל שמחתי בגלל שכתבי האישום האלה צודקים, ונתניהו עצמו הודה בצדקתם, כאשר אמר שמותר לקבל מתנות מחברים וכאשר אמר שסיקור תקשורתי איננו שוחד, וטען שרק טובת הנאה כספית היא שוחד, ובכך הודה גם בקבלת מתנות וגם בדרישתו לסיקור חיובי בתמורה להטבות רגולטוריות. כל טובת הנאה שניתנת בתמורה למתת שלטוני היא שוחד, ונתניהו ורעייתו דרשו סיקור חיובי ונתנו בתמורה החלטות שלטוניות שהעשירו את מלחכי פנכתם בממון רב. נתניהו ניצל את מעמדו כדי להיטיב גם עם שאול אלוביץ' בעלי בזק וגם עם טייקון הגז קובי מיימון, כדברי יאיר נתניהו לבנו של מיימון "אבא שלי סידר לאבא שלך עשרים מיליון", ומן הסתם גם עם אילי הון אחרים שזיכו אותו ואת רעייתו בטובות הנאה ומתנות, ורק חלק ממעשיו הוביל לכתבי אישום. אלה אינם פשעיו היחידים כפי שלמדנו מתיק הצוללות ומהמניות שקיבל מבן דודו מיליקובסקי, שהתגלה כספק של איחוד התאגידים הגרמני בעל העבר הנאצי תיסנקרופ, שלא הובילו לכתב אישום, ולאו דוקא משום שאין הצדקה לכך. בעיני שלי דוקא תיק אלף שבו נאשם נתניהו בקבלת ארגזי שמפניה וסיגרים בכמויות מסחריות הוא המגעיל מכולם, כי אין דבר מבזה יותר בעיני מתמונת ראש ממשלה שאנשים מגיעים אליו עם ארגזי מתנות כמו אריסים שמשחרים את פניו של האדון הפיאודלי במשטרים שממש איננו רוצים להידמות להם ובעידנים שאיש מאיתנו לא היה רוצה לחיות בהם. ועוד דבר שימח אותי מאד בכתבי האישום של נתניהו: הידיעה שאת מעשיו הפסולים עשה במחשבה שלא ישלם עליהם שום מחיר, כי כוחו הפוליטי עצום כל כך וכל המדינה בכיסו, ובכל זאת הצדק הגיע לפתחו. כל חיי סבלתי מאנשים שחשבו שהם יכולים לעשות כל רעה ופשע נגדי כי הם חזקים ממני ואני נראיתי להם חלשה, ותמיד היתה לי שמחה גדולה להראות להם שמי שפוגע באחרים משלם על כך, ואני מקוה ובטוחה שגם נתניהו משלם ועוד ישלם מחיר על מעשיו הפסולים, והיוהרה והמגלומניה שלו ותחושתו כי אין כמוהו בחלד וכי הוא מורם ונישא מעם, ולכן הכל מותר לו, תחושתו הזו שמתוכה הוא פועל נגד האינטרסים המובהקים של מדינת ישראל, מושך אותנו לבחירות אחר בחירות ומונע בשילוב של חלוקת טובות הנאה וטרור הקמת ממשלה בראשות אחר, כדי להישאר ראש ממשלת מעבר לזמן בלתי מוגבל, רק משום שהחוק איננו אוסר זאת עליו, כאילו כל דבר שהחוק איננו אוסר הוא מותר וראוי.
וגם התחבולות שנתניהו נוקט כדי למנוע הקמת ממשלה חלופית פסולות מן השורש. במשטר דמוקרטי כל מפלגה היא ישות עצמאית. לא ייתכן שנתניהו, באמצעות פיתוי מחד גיסא – כמשרת שר הביטחון לנפתלי בנט, ואיומים מאידך גיסא, כמו איומיו על "גוש הימין" שכולל מפלגות אחרות שלא יעזו לנהל משא ומתן עצמאי עם בני גנץ אלא יתנהלו רק באמצעות שליחיו הנאמנים יריב לוין וזאב אלקין, ימנע ממפלגות שאינן מפלגתו לנהל משא ומתן להרכבת ממשלה עם יריבו. גם לא ייתכן שימנע מחברי מפלגתו להתמודד מולו ולהחליף אותו, לאחר שכיהן כראש ממשלה למעלה משלוש עשרה שנים, פרק זמן ארוך במידה בלתי סבירה שמערער את אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל. כמובן וכמובן שנתניהו איננו רשאי להסית נגד המיעוט הערבי ונגד נציגיו הנבחרים, שלגביהם הוא איננו מכבד את מה שהוא דורש לעצמו, לכבד את הבחירה שבחרו בו תומכיו הרבים. אותן זכויות שנתניהו דורש לעצמו יש לחברי הכנסת הערבים, שהם נציגים נבחרים של הציבור הערבי, ונתניהו חייב לכבד את הבחירה הזו, שלא לדבר על כך שההסתה שלו נגדם נשאה אופי גזעני חולני, שמזכיר לבושתנו את הגרועים שברודפי העם היהודי. הלואי שהיינו מדינה שבה מסלקים ראש ממשלה גזען בגלל גזענותו, ולא רק בגלל שחיתותו המוכחת, ובניגוד לטענות תומכי נתניהו, כתב אישום איננו עניין של מה בכך, גם אם טרם הובא לבית המשפט, מה גם שמדובר בכתב אישום שהוגש בדחילו ורחימו, אחרי שנים של חקירות ודיונים שבהם נטלו חלק משפטנים רבים, וגם סניגוריו של נתניהו קיבלו זכויות מעל ומעבר למקובל להשמיע את טענותיהם בפני רשויות החוק.
פגיעתו הקשה של נתניהו בדמוקרטיה מתבטאת בהיבטים רבים של האווירה הציבורית ואופי השלטון שמכתיב נתניהו באמצעות מסע דה-לגיטימציה רב שנים למנגנונים הדמוקרטים עצמם. עקרון היסוד של המשטר הדמוקרטי הוא שניתן להחליף את השלטון. נתניהו עורך כבר שנים מסע שטיפת מוח שעל פיו התמודדות מולו ורצון להחליפו בשלטון, דבר שהוא נשמת אפה של כל דמוקרטיה, הוא מעשה בגידה וחתרנות, וכך הוא מתייחס הן להחלפתו כראש מפלגתו והן להחלפתו כראש ממשלה, כאילו מדובר בפשע ולא בהליך דמוקרטי חיוני כדי למנוע ממדינת ישראל להפוך לדיקטטורה נוסח רוסיה של פוטין, תורכיה של ארדואן או רומניה של צ'אושסקו הזכורה לרע, מדינות שאנו הולכים ונדמים אליהן, ודרישתו של נתניהו לחקור את החוקרים מזכירה לא במעט את מעשי ארדואן שהשליך לכלא את המשפטנים שחקרו שחיתות בממשלו, יחד עם העיתונאים שמתחו עליו ביקורת. גם נתניהו מנהל מסעות הכפשה נגד מיטב העיתונאים בתקשורת הישראלית באופן שחייב את המשטרה לאבטח כמה מהם, דבר שהוא בושה מאין כמוה למדינת ישראל, שעיתונאי איננו יכול לעשות את עבודתו מבלי שחייו יהיו בסכנה. את אווירת האימים שזורע נתניהו משלים מי שמונה לממשלת המעבר של נתניהו כשר חינוך, הרב רפי פרץ, שהתנפל על הגננת שהעזה לומר את המובן מאליו, שאין זה ראוי להציג את בנימין נתניהו כדוגמה ומופת לילדי הגן ובית הספר, לאחר הגשת כתבי האישום נגדו, שלו היה לנתניהו ולו טיפת כבוד לערכים מוסריים ודמוקרטים, הוא היה מתפטר מתפקידו כבר מזמן, כשהתברר כמה החשדות נגדו מבוססים, ולא מנסה לנצל את כוחו כראש ממשלה שמטיל טרור על מפלגתו ומחוצה לה כדי לסדר לעצמו חסינות בחתירה לבחירות בלתי נגמרות שיאפשרו לו להישאר לאין קץ כראש ממשלת מעבר. למרות שחשוב מאד להחליף את נתניהו כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית, עדיף ללכת לבחירות נוספות ולא לערוך עם נתניהו הסכמים שיתנו לו לגיטימציה כראש ממשלה נבחר, שהוא לא. עדיף להמשיך להילחם בעד סילוקו של נתניהו בכל מחיר, כי עם נתניהו אין דמוקרטיה בישראל, ורק סילוקו הגמור מתפקיד ראש הממשלה יאפשר לישראל לשקם את משטרה הדמוקרטי.         

יום חמישי, 21 בנובמבר 2019

שנה למות אמי


אמא שלי מתה לפני שנה, ב-21 בנובמבר 2018, בדירתה בחיפה. זה קרה מאוחר בלילה, זמן קצר לפני חצות.
את הודעת הפטירה וטופס ההכרזה על מות אמי קיבלתי במטה משטרת חוף בחיפה ביום ה-28 באוגוסט 2019.
על פי הודעת הפטירה שמילא הפאראמדיק אמי נפטרה ביום ה-21.11.2018 בשעה 23:52, שתי יממות לאחר שחרורה מבית החולים.
וכך נכתב בטופס הכרזה על מוות ע"י פאראמדיק מד"א שנמסר לידי במטה משטרת חוף בחיפה:
"בת 90 סיעודית נמצאת בביתה. סבלה מקשיי נשימה לאחר שככל הנראה סבלה מאספירציה לאחר שככל הנראה שלפה את הזונדה. צוות אמבולנס רגיל מקדים למקום העניק חמצן. בהגעתנו נמצאה מחוסרת הכרה ונצפו נשימות אגונאליות ובמוניטור נצפה PEA. במקום נמצא נכדה של הגברת רופא במקצועו ד"ר........ לבקשתו לא בוצעו פעולות החייאה ובתיאום עם רופא ממל"מ התקבל אישור לאי ביצוע החייאה ובהמשך נצפה דום נשימה ודום לב ותועד אסיסטולה במוניטור והתקבל אישור לקביעת מוות."
הבנתי שהיה סיכוי להציל את אמי, אבל אחייני הרופא, ומי שהיה שם איתו העדיף שאמי תמות, וכנראה היתה לו סיבה טובה.  בעצם יכלו להציל אותה עוד קודם, כשצוות האמבולנס הראשון הגיע למקום, ויכול היה להבהיל אותה לבית החולים ולהציל את חייה. אני לא יודעת מדוע צוות האמבולנס הראשון שהגיע למקום לא פינה אותה לבית חולים. האם מי שהיה איתה באותה עת, אינני יודעת מי היה איתה באותה עת, אסר לפנות אותה? איך אמי, שחזרה הביתה רק שתי יממות קודם לכן מניתוח בכתף ימין ובקושי הניעה את ידה הימנית, ולכן כשניסו לקחת אותה הביתה נחבלה קשה בידה והגירה דם רב, ולכן הושארה בבית החולים יום נוסף לפני ששוחררה, איך יכלה לשלוף את הזונדה בעצמה? עורכת-הדין שלנו, שאחד מבניה רופא, אמרה לי שלא קשה לשלוף זונדה, אבל אני לא כל כך מאמינה שאמי שלפה את הזונדה בעצמה. אולי מישהו אחר שלף אותה. קשה לי מאד להאמין שהיא שלפה אותה בעצמה. ואם כן, האם הגיוני שהיא מתה מזה, ואיך נתנו לה למות מזה, האנשים שהיו שם ויכלו להציל אותה?
הקצינה במשטרה הקריאה מאיזה מסמך אחר שהיה בתיק שאחייני הרופא סירב להחייאה של אמי וסירב לנתיחת גופה. אני הייתי רוצה נתיחה, אמרתי לקצינת המשטרה, למה היית רוצה נתיחה, כמעט צעקה עלי קצינת המשטרה. זה עניין שלי, אמרתי לה. לא אמרתי לה שהייתי רוצה נתיחה כי אני מאמינה שאמי נרצחה. לא אמרתי לה שאולי לא הייתי צריכה לבקש נתיחה כי הייתי דורשת שיעשו החייאה ואולי אמי היתה חיה. אבל הנכד היה שם, הנכד לקח אחריות, צעקה עלי הקצינה, אבל היא סירבה לתת לי את העדות המלאה של אחייני כי אלה חומרי חקירה. היא צילמה לי רק את שני העמודים של הודעת הפטירה וטופס ההכרזה על מוות. היה לי ערפל בעיניים וכשיצאתי משם לא ראיתי דבר אז הלכתי פשוט ישר עד שהגעתי לשוק תלפיות שאני מכירה מהילדות, כי סבא וסבתא שלי גרו ברחוב החלוץ, מאד קרוב לשם. הלכתי לרחוב הרצל למשרד של חברא קדישא, ואמרתי לאיש שישב שם שהסתירו ממני שאמי מתה וקברו אותה בלעדי. הוא היה קצת המום. ביקשתי לדעת מי ביקש לקבור אותה. הוא שאל אם יש לי אחים. אמרתי לו שהיה לי רק אח אחד שמת מסרטן לפני חמש שנים, ואני הבת היחידה של אמי שחיה. הוא שאל איך קוראים לאשתו של אחי, כי השם שלה היה רשום לו במחשב. היא זאת שביקשה את רישיון הקבורה כדי לקבור את אמי באותו יום אחרי הצהרים, אבל הודיעה לנו רק שעה ועשרים דקות לפני הקבורה, כשהיתה כבר בטוחה שלא נוכל להגיע. שאלתי איך נותנים רישיון קבורה לאנשים שאינם מקרבה ראשונה, כי למשל תעודת פטירה נותנים רק לבני זוג או לילדים. הוא אמר שאם בני משפחה מבקשים הם בדרך כלל מקבלים רשיון קבורה. אני חושבת שאולי הוא אף פעם לא שמע על מקרה כזה שהסתירו מוות של אשה מהבת שלה וקברו אותה בלעדיה. גם השופטת אמרה שהמקרה שלנו מקרה קיצון, והיא עוד לא ידעה מה שאני כבר ידעתי. האיש מחברא קדישא היה די נחמד אליי, אז הרגשתי יותר טוב מאשר עם הקצינה המפחידה במשטרה. אחר כך הלכתי לבית הישן של סבא וסבתא שלי ברחוב החלוץ, שבדיוק גמרו לשפץ אותו, שיפוץ שאמי שילמה עליו שנה לפני שמתה. ביקשנו מעורך-הדין שלה את ההמחאות בשביל המומחית לכתבי-יד. ממול היו כמה חנויות וכבר לא יכולתי לזכור היכן בדיוק היתה ממוקמת חנות העורות של סבי, שהיתה בדיוק מול הבית. עליתי קומה אחת לדירה של סבא וסבתא שהדלת שלה ממוסמרת ושום איש איננו גר בה. עורך-הדין הזקן שטיפל בענייניה לפני עורך-הדין שמצא לנו את ההמחאות שלה, אמר לה למכור את הדירה הישנה הזאת בבית הישן הזה, שהוא אמר שגורמת לה יותר הוצאות מרווחים, אבל אמי סירבה למכור את הדירה הזאת, כי היא גדלה בה, וגם אחי שמת מסרטן לפני חמש שנים ואני שעוד חיה גדלנו בה. לבית שאני גדלתי בו אינני יכולה להיכנס כי אשתו של אחי וילדיה השתלטו עליו וחוסמים בפנינו את הכניסה. בחצר שלו יש סבך שיחים וקוצים כמו ביער של היפהפיה הנרדמת. כל מה שקורה לנו נשמע כמו משהו שקורה בסרטים, אבל הוא קורה לנו בחיים. מאז שהייתי במשטרה קראתי את השורות שכתב הפראמדיק אלפי פעמים, וכל הזמן אני רואה לפני העיניים שלי את אמא שלי גוססת והאחיין הרופא והצוות של מד"א ואולי עוד אנשים, אני לא יודעת מי בדיוק היה שם, כולם עמדו והסתכלו איך אמא שלי גוססת עד שהיא מתה, ואף אחד לא ניסה להציל אותה. זה גורם לי לתחושת חנק. במשטרה מנסים למנוע מאיתנו לקבל את התיק. אולי הם מפחדים שנתבע אותם על רשלנות. אני לא חושבת שנתבע אותם על רשלנות, אבל אני רוצה לקבל את כל התיק, את כל המסמכים שהם קוראים להם חומרי חקירה. אני רוצה לפחות לדעת מה באמת קרה.   


יום ראשון, 17 בנובמבר 2019

דוקא עכשיו ממשלה יהודית-ערבית




בכל פעם שנתניהו מסית שוב נגד ערבים אני מצטמררת. למה איש איננו דורש ממנו להפסיק להסית נגד ערבים? להפסיק להתיז את השמות של איימן עודה ואחמד טיבי כאילו היו קללות? והפנים האיומות שלו, מלאות רוע ושנאה, כמו הגרועים שבגזענים שהאכילו את עמנו מרורים אלפיים שנה. האם אין לנו הצלה מהאיש האיום הזה ומרעל השנאה שהוא מפיץ סביבו ומרעיל את כל חיינו? בכל יום סופרים כמה ימים נותרו לבני גנץ להרכיב ממשלה, ואני מתפללת רק שתהיה ממשלה בלי נתניהו. רק לראות פנים אחרות, פנים טובות, פנים שיודעות לחייך מתוך אהבה ולא מתוך שמחה לאיד, רק להפסיק סופסוף לשמוע הסתה נגד ערבים, מהולה בשקרים והכפשות. כמה חשוב דוקא עכשיו להקים ממשלה משותפת ליהודים וערבים, לסלק את הזוהמה הגזענית מחיינו, ולומר שאין לה מקום במדינה שלנו. מדוע איש איננו דורש מנתניהו קודם כל, לפני שמדברים איתו בכלל על משהו, להפסיק את ההסתה? איך השרים וחברי הכנסת שלו יושבים כמו מומיות מטופשות ומקשיבים לפרצי הגזענות המכוערים האלה ופשוט שותקים? אין צדיק אחד בסדום הליכודית שיפצה את פיו ויאמר שראש ממשלה לא יכול להסית ככה נגד מיעוט לאומי ולקרוא לכולם מחבלים ותומכים בטרור כאילו זה מצדיק את ההסתה שלו. מעולם לא היה לישראל ראש ממשלה כל כך מחליא, כל כך רעיל, כל כך אסון לדמוקרטיה. ואני כל כך מתפללת שתקום ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים שתסלק סופסוף את נתניהו מבית ראש הממשלה שאפשר יהיה לנשום במדינה הזאת בלי אדי הגזענות הרעילה שמרחפים מעל חיינו וגוזלים חמצן מאפנו. כמה יפה וצודק יהיה לכרות ברית יהודית וערבית ולסלק את הגזען המסית מבית ראש הממשלה, ולשמוע שיח אחר, שמחפש פיוס ושלום. הלואי שתהיה ממשלה כזאת שלא חושבת שמוצדק להרוס את חייהם של תושבי מחצית המדינה כדי להרוג כמה מחבלים שמיד יימצא להם תחליף. ממשלה שרואה קודם כל את המחיר שישלמו האזרחים, שבמקום תאוות נקמה ושפיכות דמים חושבת על הילדים שלא ילכו לבית-הספר, על בעלי העסקים שעסקיהם מתמוטטים, על האמהות החרדות שמגדלות ילדים מוכי-חרדה בצל האזעקות, ממשלה שאומרת: אולי נעשה משהו אחר, נחפש דרך אחרת, במקום להרוג ולהיהרג ולהתגאות בהישג המפוקפק של עוד להרוג, בזמן שהתושבים מלקקים את הפצעים. יש אנשים שחושבים שצריך לשנות תודעה כדי לשנות מציאות, אבל מה שבאמת צריך לעשות זה לשנות את המציאות כדי לשנות את התודעה, להרגיל את הציבור לכך שיש שרים ערבים והם לא נגד המדינה, והם דואגים לבריאות וחינוך ושיכון ורווחה, כי קודם כל אדם צריך לחם לאכול ובגד ללבוש וקורת גג לראשו ובית ספר לילדיו ובית חולים שיש בו מיטות ורופאים די הצורך וכבישים טובים וגינות נאות, כי אנשים רוצים קודם כל לחיות ולחיות טוב, ולא רק להילחם ולמות, ובמקום לשמוע כל הזמן שאין עם מי לדבר צריך להראות שיש עם מי ויש על מה לדבר. לא להגיד, להראות, ואת האומץ הכי גדול צריך בשביל לשנות, כי אחרי שהשינוי נעשה אנשים מקבלים אותו, כי אין דבר יותר משכנע מהמציאות. אם המציאות היא מציאות של מלחמה ומוות, זו המציאות שאנשים מתרגלים אליה וכבר לא מאמינים שאפשר אחרת. בשביל לגרום לאנשים להאמין שאפשר אחרת, צריך לגרום שיהיה אחרת, ואז אנשים יאמינו שאפשר אחרת. בבקשה בבקשה בבקשה שיהיה אומץ לעמוד מול הרוע והגזענות ולהביא שינוי אמיתי שאנשים אפילו לא מתארים לעצמם כמה שהם כמהים אליו, והם לא ידעו שהם כמהים אליו עד שהוא יקרה.

יום רביעי, 13 בנובמבר 2019

תחת מתקפת טילים


לא שמחתי שהרגו את המחבל. לא שמחתי לא בגלל שאמרתי לעצמי לא לשמוח, אלא פשוט לא שמחתי. כשהתעוררתי והדלקתי את הטלויזיה כבר הודיעו שהלימודים בתל אביב בוטלו, וכבר נורו על ישראל עשרות רקטות. ראיתי שהעיניים נמשכות להסתכל על היירוטים של הרקטות, כי רואים רק את עמודי העשן שהטילים מושכים אחריהם, וזה נראה כמו כלי טיס כלשהו שמעופף בשמיים הכחולים, לא כמו משהו שיכול להרוג, ואנשים תמיד אוהבים להסתכל על דברים שעפים בשמיים כמו ציפורים, גם אם הם בכלל לא דומים לציפור. הרגשתי רק פחד ועצב, שאולי אנשים ייפגעו, ונבהלתי מאד מזה שירו טילים על יפו, ששם הבת והנכד שלי גרים, אם כי למרבה המזל הם אצלי עכשיו, ואמרתי לבת שלי שאם זה ימשיך אני לא מרשה לה לחזור הביתה, וראינו ביחד את הפקק הגדול בין ראשון לציון ותל-אביב, ואת האנשים שבאזעקה שכבו על הכביש לצד המכוניות שלהם וכיסו את ראשם בידיהם. זה הפחיד אותי עד צמרמורת. אני לא מבינה אנשים שאומרים שזה לא נורא. מה זאת אומרת לא נורא? יחסית למה זה לא נורא? יחסית למלחמת השחרור? או למלחמות העולם? זאת אמת המידה שלנו? הרי ככה אנשים בישראל חיים כמעט בשגרה, וזה נורא מאד שזאת מציאות החיים הלכאורה נורמלית שלנו, שיורים עלינו טילים ואנשים צריכים להתחבא בממ"ד, אם יש להם בכלל ממ"ד, לרוב האנשים אין, והילדים צריכים לפחד שיפול עליהם טיל, כי הטילים נורים על אוכלוסיה אזרחית, ולא חומלים על פעוטות וזקנים ונשים הרות ונכים, לא חומלים על איש, וזה נורא מאד בעיני שככה אנשים צריכים לחיות כבר שנים. והכי נורא שזה לא משהו בלתי נמנע שלא תלוי בנו, אלא מעשה שהממשלה שלנו עשתה מבחירה, ואפילו אם נאמין לנתניהו שהוא לא עשה את זה כדי ללחוץ על בני גנץ להסכים לסדר לנתניהו עוד שנתיים של שלטון, דבר שבשביל המצביעים והממליצים של גנץ שקול לאסון, כי רובם, ואני ביניהם, מאמינים שכל יום נוסף שנתניהו בשלטון הוא אסון למדינת ישראל, ומערער את כל המערכות שלה, שכולן משועבדות לאינטרסים של נתניהו ומשפחתו, בין אם מדובר בקניית צוללות מאחורי הגב של שר הביטחון והרמטכ"ל, ובין אם מדובר בהתקפות הקשות על מערכת המשפט ומינוי אנשים לא ראויים רק משום שהם חנפנים ומלחכי פנכה לתפקידים חשובים כמו שר המשפטים ושרת התרבות, ושטובת המדינה היא קודם כל ובראש וראשונה לסלק את נתניהו, ולא לאפשר לו בשום אופן עוד שנתיים בשלטון, עם מפלגת הליכוד שאיבדה כל עצמיות והפכה לכנופיית נתניהו ולאסקופה נדרסת שלו, לפי הסיסמה החדשה של עבדי נתניהו בליכוד "מתווה הנשיא", שזאת בכלל הצעה בלתי חוקית, כי לפי החוק ראש הממשלה איננו יכול להיות נבצר יותר ממאה ימים, אחר כך צריך לבחור לו מחליף, כי כל הרעיון במצב הנבצרות הוא שהוא מצב זמני ולא מצב קבע, שזה בלתי אפשרי שראש ממשלה יהיה נבצר ללא הגבלת זמן. וריבלין המציא את זה רק בשביל לרצות את נתניהו שרוצה להתמודד עם כתבי אישום מכסא ראש הממשלה ולא כאזרח מן השורה, ובגלל זה המדינה  שלנו בטירוף מערכות ואולי גם במלחמה ממש. יכול להיות שהרגו את המחבל הזה בתום לב משיקולים צבאיים, יכול להיות, אבל לצערי אין לי שום אמון בנתניהו שהוא עושה משהו מסיבות טהורות ולא בשביל לסדר לעצמו להישאר בשלטון לנצח, ואולי נבצרות בלתי מוגבלת זו הגדרת התפקיד שלו. ראיתי את לבנה ובת-שבע חדד שנפלה להן רקטה בתוך הבית, והן סיפרו על הבת מיכל שמתה לפני חצי שנה מסרטן והם מתקשים להתאושש מהאסון הזה ועכשיו גם נפלה להם רקטה בתוך הבית, ונזכרתי במה שאמרה לי חוה טס שהיתה המון שנים אחות בבית חולים, שיש אי צדק קוסמי, יש אנשים שיש להם כל כך הרבה צרות, כאילו כל הצרות של העולם נופלות דוקא עליהם, וגם הרקטה. הן לא בכו והשתדלו להיות חזקות מול המצלמה אבל אני בכיתי, מצער וגם מפחד, כי לכל מקום יכולות להגיע הרקטות, והמחשבה על כך מעבירה בי צמרמורת, שאצטרך לרוץ עם אביב התינוק לחדר המדרגות כי אין לנו מקום אחר. לאנשים יש זכות לחיות חיים נורמליים ושלווים ולא להיות מופגזים, אבל נתניהו מוכרח שתהיה מלחמה עם הערבים והוא יוכל להסית נגד חברי הכנסת הערבים, כדי שגנץ לא יקים איתם ממשלה אלא יעזור לו להישאר בשלטון וככה נישאר עם הדיקטטורה של נתניהו ועם הדיבורים הגזעניים, ורק הילדות מעוטף עזה שדיברו איתן בטלויזיה אמרו שהן היו רוצות שיפתרו את הדברים בדרכי שלום, ואולי צריך לחכות שהן תהיינה בשלטון כדי שתהיה לנו ממשלה נורמלית שדואגת לעם שכל כך עייף ומותש ולא צריך מחבלים מתים רק צריך קצת שלוה.   

יום ראשון, 10 בנובמבר 2019

התשיעי בנובמבר הוא ליל הבדולח


היום היה ה-9 בנובמבר, שזה תאריך ליל הבדולח, אבל לא שמעתי שדיברו על ליל הבדולח. דיברו כל השבוע על שלושים שנה לנפילת חומת ברלין, כאילו זה תאריך שמח, כאילו יהודים צריכים לשמוח שגרמניה התאחדה והרסה את צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, שזה מה שגרמניה עושה כשהיא חזקה מדי, והנאצים מאד התחזקו, שכל מי שמכיר את גרמניה ידע שזה בדיוק מה שיקרה. החומה בברלין היה מהרבה בחינות חומת הגנה על הקורבנות של גרמניה, חומת הגנה על הצ'כים והסרבים וגם על היהודים. גרמניה חזקה היא גרמניה מסוכנת לכל מי שהגרמנים מגדירים כאויב, והאויב הראשון במעלה מבחינת הגרמנים אלה היהודים, שעצם קיומם מזכיר להם את פשעיהם. לכן היה חשוב להם להפיל את החומה בתשיעי בנובמבר, ביום הזיכרון לליל הבדולח, כי עד להפלת החומה התשיעי בנובמבר היה המקבילה הגרמנית הצנועה ליום השואה שלנו . זה היה יום שדיברו בו בגרמניה לא רק על ליל הבדולח אלא על השואה בכלל. לכן היה מאד חשוב להפיל את החומה בתאריך של ליל הבדולח, כדי שיפסיקו לדבר על השואה ויתחילו לדבר על כמה הגרמנים סבלו מהקומוניסטים, ובאופן כללי על כמה הגרמנים סבלו, על כמה הגרמנים הם קורבן, וככה יוכלו לשכוח שהגרמנים הם לא קורבן אלא רוצחים שרצחו מיליונים רבים של אנשים ובראש וראשונה היה מאד חשוב להם להשמיד את העם היהודי, והיהודים לא עשו לגרמנים שום רע, אבל בשביל נאצים היהודים מזוהים עם הקומוניסטים, וכל אנטישמי יודע שהיהודים הם קומוניסטים והקומוניסטים הם יהודים. הנאצים קראו לקומוניסטים יודובולשביקים והאנטישמים בפולין קוראים להם יודאקומונה. כשמדברים על הגרמנים כקורבנות של הקומוניזם, כאילו מדברים על ברית המועצות, אבל בעצם מדברים על היהודים, שהם כפו על גרמניה קומוניזם וגם על פולין. בשנים האחרונות יש הרמוניה מופלאה בין האנטישמים הפולנים לאנטישמים הגרמנים וגם אלה וגם אלה מאד אוהבים את הרעיון שהפולנים הם קורבנות של הנאצים וגם של היהודים, כי הקומוניסטים הם יהודים, והיהודים צריכים לתת דין וחשבון על השלטון הקומוניסטי בפולין, כי כביכול היהודים הביאו את השלטון הזה, מה שאין לו שום קשר למציאות אבל נורא מתאים לאיך שאנטישמים חושבים. וכמובן אם מדברים על נפילת חומת ברלין במקום על ליל הבדולח, אז גם הגרמנים יכולים להרגיש שהם בעצם קורבנות של הקומוניסטים, שהם לאו דוקא רוסים אלא יודובולשביקים, וככה במקום להרגיש רוצחים הגרמנים יכולים להרגיש קורבנות, שזה הרבה יותר נעים, ולספר כמה הם סבלו, ואף אחד לא כועס עליהם כי אם מישהו מספר כמה הוא סבל מהקומוניסטים אף אחד לא מתפלא, ופשוט מקשיבים לו בלי לחשוב מה הוא עשה לפני שהוא סבל מהקומוניסטים ולמה הוא בעצם מתכוון כשהוא מדבר על כמה הגרמנים סבלו, שאולי כדאי שהם יחשבו יותר על הסבל שהם גרמו לאחרים, שבאמת מי רוצה לזכור זכרונות כל כך מעיקים. אפילו היהודים שונאים להיות קורבנות של השואה. יותר נחמד להם לשמוח שחומת ברלין נפלה ולא לזכור שהם לא בצד של השמחים, והם חושבים שקומוניסטים זה הרוסים, ולא יודעים שכשמדברים על הקומוניסטים שעשו פשעים וגרמו המון סבל לגרמנים המסכנים מדברים עליהם, על היהודים. לדבר על קומוניסטים שעושים פשעים נגד האנושות זאת דרך נהדרת לדבר על יהודים בלי שהיהודים יבינו שמדברים על יהודים וככה מצדיקים את כל הפשעים שעשו נגד היהודים. לעמים קטנים כמו היהודים אין הרבה כוח והם לא יכולים להשפיע על מה שקורה בעולם כמו העמים הגדולים, אבל הם כן יכולים לזכור את מה שחשוב לזכור, כי תודעה עצמאית היא ההתנגדות היחידה האפשרית, והשמירה על הזיכרון. כל הזמן צריך לזכור שהתשיעי בנובמבר הוא תאריך ליל הבדולח, וזה היום שבו שנאת היהודים החלה ללבוש צורה מאד מאד אלימה ובהחלט אפשר לומר שבליל הבדולח מתחילה השואה, עוד לפני שמתחילה המלחמה הגדולה וגם אם כל העולם ישכח, לפחות היהודים צריכים לזכור.

יום רביעי, 6 בנובמבר 2019

הדרת נשים בפה רך


סיפור המופע שאורגן ובוטל לצורך גיוס תרומות לארגונו של הרב פירר בלא השתתפות נשים הזכיר  לי מדרש חכמים על עבודת הפרך של בני ישראל במצרים:
"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א', י"ג). רבי אלעזר אמר: "בפה רך". רבי שמואל בן נחמן אומר בפריכה. וכן עשו לכל אחד מישראל: כל מה שעשו הלבנים ביום ראשון שמו עליו לגזרה שיעשה כנגדן בכל יום ויום: וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך."    
ואכן שעבוד ודיכוי מתחילים לא פעם "בפה רך". גברים שמדכאים את נשותיהם מתחילים את הדיכוי בהצהרות אהבה לוהטות, ומה, לא תוותרי על אישיותך וחלומותייך למען גבר שכל כך אוהב אותך ומסור לך? והמתנחלים, האם אינם מלאים אהבה ודאגה לפלשתינים, ומהם כבר הכיבוש וגזל האדמות לעומת האהבה הגדולה הזאת? והמעסיק הנצלן העושק את פועליו, האם לא תשבחוהו על כך שהוא מספק להם עבודה, ובלעדיו היו מובטלים? וכל הנצלנים למיניהם, הרי הם מנצלים בלי גבול רק מפני שהם כל כך מעריכים את מנוצליהם, וסומכים רק עליהם, והאם מי שהם כל כך מעריכים וסומכים עליו לא יקדיש את חייו למענם חינם אין כסף? כמה מדויקת האמירה הזו של רבי אלעזר ורבי שמואל על טבעם של משעבדים, מדכאים ומנצלים, שראשיתם טובלת תמיד בחביבות ונופת צופים, למען תיפול בשביים, אבל במהרה הופך הפה הרך לעבודה בפרך, שעוד בטרם תשבור את הגוף, תשבור את הנפש.
כזו היא חתירתם הבלתי נלאית של החרדים, ולא רק שלהם, לביזוין והדרתן של נשים מהמרחב הציבורי. הם אינם נלאים להסביר שרק לכבוד האשה הם דואגים, שכל כבודה פנימה (הפסוק המקורי בתהלים מ"ה י"ד מדבר על "כְּבוּדָּה", כלומר המטען שנשאה עמה ולא על כבודן האבוד של הנשים), ורק לשם כבודן של הנשים סותמים את פיהן, מונעים מהן ייצוג ומגרשים אותן מכל מקום שהנוכחות בו מעניקה כוח. די היה לראות את כנס הניצחון של ש"ס לאחר הצלחתם בבחירות: ים של גברים ונשים אין, או את חגיגות שמחת תורה שקרייני הטלויזיה כה התפייטו על מראיהן, שאשה לא נראתה בהן בנהרות העולצים והחוגגים, וזו היתה רק השתקפות של מניעת הייצוג מנשים בכנסת, שזו פגיעה חמורה מאין כמוה בדמוקרטיה, שמדינת ישראל משתפת עמה פעולה כאילו אין דבר נורמלי מזה במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, שרבנים ימנעו מנשים ייצוג בכנסת ויגבילו אותו לגברים בלבד, ולפיכך גם ימנעו מנשים ייצוג בממשלה, וכאילו לא די בכך, ישפילו וידכאו את הנשים הלוחמות בצה"ל, כדי לספק לחרדים שמואילים בטובם להתגייס, דבר שעבור שאר האוכלוסיה הוא חובה, מעט עונג של דיכוי נשים, שמאפשר להם לחוש בצבא ממש כמו בבית. וכעת גם האקדמיה משתפת פעולה עם דיכוי והדרת נשים ופגיעה חמורה במעמדן ובפרנסתן, כאשר היא מעודדת מסלולים נפרדים לחרדים שבהם מותר לגברים ללמד נשים, אך נשים מנועות מללמד בהם, כאילו לא די באפליה הקיימת של נשים באקדמיה, כפי שאמר לי פרופסור אחד: אבל יש לך בעל ושתי בנות לטפל בהם, וגם אם תסכמי את החומר הקיים זו תהיה תרומה נאה." הוא התכוון תרומה נאה למחקריו, שבהם עשה שימוש בעבודתי מבלי לציין זאת. כעת נדרשות הנשים באקדמיה לפחת עוד את מעמדן הפחות ממילא, כדי שלא לפגוע בצניעותם של החרדים, שצריך לעזור להם להשתלב, להשתלב כמובן בשוביניזם הישראלי מדכא הנשים כפי שהוא מתגלה בהנהגה של הליכוד וכחול לבן גם יחד: לא ארץ לנשים, ישראל.
ואם נחזור לפה הרך, הרי שני טיעונים עיקריים הועלו להדרת הנשים מהמופע לכבוד הרב פירר, שבאופן מוזר מעט הוגדר כמופע מחוה לזמר שלמה ארצי, אדם לא חרדי בעליל שאף לשיריו אין שמץ זיקה לטעמו המוסיקלי של המגזר החרדי. מראש תמהתי מה לרב חרדי ולשלמה ארצי, ומדוע לא יקיימו באחד מבתי הכנסת שבה ממילא הנשים דחוקות מאחורי מחיצה ובריח, מופע של נעימי זמירות חרדים, שפלסטרם על עיניהם, וחשש ממראה אשה מזמרת מצמרר את כל גופם? אלא שהכסף הגדול, זה שחפצו לגייס עבור ארגונו של הרב פירר, נמצא בתל-אביב, אצל הציבור החילוני והליברלי, זה שמותר ליטול את כספו אך אסור לכבד את ערכיו ונשותיו, צנועות וכבודות ככל שתהיינה, מכונות בפי החרדים "פרוצות", מה שמראה כמובן על המון כבוד לנשים. ומדוע לא לנצל את ההזדמנות שבה מבקשים את תרומתם של החילונים התל-אביבים לארגונו של הרב פירר, כדי לקדם עוד קצת את המסע לדיכוי והשפלת הנשים שמנהלים החרדים כדי לסכל את אימת הפמיניזם שמאיים על שלטון הגבר הבלעדי במגזרם? ואתם, קשי לב שכמותכם, אומר הפה הרך, האם לא יירך לבבכם לנוכח עזרתו של הרב פירר לכל הציבור, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, שכולם מתדפקים על דלתותיו בצר להם, כשהם אנוסים להתמודד עם מחלות קשות ונוראות לנוכח מערכת הבריאות הקורסת של ישראל ומלבד הרב פירר אין להם מושיע? האם יירב מכם לוותר קצת לערכיו של הרב הצדיק ולסלק את הנשים מנגד עיניו?
ואכן הזמרת עלמה זוהר סיפרה כיצד סייע הרב לאמה החולה בניוון שרירים ולאחותה החולה בסרטן, וכמו קרובים רבים של חולים במחלות נוראות, היא חשה כלפיו הכרת תודה עצומה, שלא קשה להבין, ולמול החתירה להצלת חייהם של שכיבי מרע, הכעס על הדרת הנשים נראה לה קטנוני מאד, וזו בדיוק פעולתו של הפה הרך. את הדיכוי וההדרה דוחפים לנו אט אט, בעטיפות נאות של מעשי צדקה וחסד. אבל מופע גיוס הכספים כיוון לקהל חילוני והזמין זמרים חילוניים ועמד להתקיים באולם ציבורי ולהיות פתוח לכלל הציבור, וגם להוות תקדים, שאחריו יבואו מופעים רבים נוספים בהפרדה, שהרי מטרות קדושות ואנשים קדושים אינם חסרים בארצנו, ואם מותר להדיר נשים למען גיוס כספים להצלת חיים, יהיו אינספור הזדמנויות אחרות להדיר נשים למען מטרה דומה או זהה, ומה שנדרש לכאורה באופן חד פעמי יהפוך במהרה למעשה יום יום, כפי שכבר קורה במערכות חיים רבות באקדמיה ובצבא ועוד ועוד.
וזאת גם אם אין מתייחסים לכך שפעילותו של הרב פירר זכתה למשנה חשיבות משום כשליה הנוראים של מערכת הבריאות הציבורית, שמפריטה רבות מן הפעולות שהיתה אמורה לעשות למען החולים ומעבירה אותן לאגודות חסד פרטיות מסוג העמותה של הרב פירר. אזרחי ישראל משלמים לא מעט מסים שמופנים למטרות הזויות כמו עלותו המטורפת של מטוס ראש הממשלה, אבל בצר להם הממשלה מתנערת מהם. מדוע חולה שזקוק לטיפול או ניתוח מציל חיים בחו"ל שאין אפשרות לבצע בישראל נזקק לאגודות צדקה? האין די בביטוח הבריאות שמשלמים אזרחי ישראל כדי שקופות החולים או משרד הבריאות יסדירו ויממנו לחולים הנזקקים לכך טיפולים רפואיים בחו"ל? הרי יותר מהכל מעידה פעילותו של הרב פירר על הכשל הנורא במערכת הבריאות הישראלית, שגובה מאזרחי המדינה הרבה ומעניקה להם בתמורה מעט מאד – ונניח לרגע לניתוחים וטיפולים מורכבים בחו"ל, נסו לקבוע תור בקופת החולים שלכם לאורטופד או לרופאת נשים, כדי להבין עד כמה המצב גרוע ומסכן חיי אדם. אין פלא שאנשים רואים ברב פירר סוג של משיח בעת צרתם, ומוכנים לעשות למענו הכל, וגם לפגוע עוד קצת בנשים, מה שממילא מאד מקובל בתיאוקרטיה הישראלית שבה חל הדין הדתי בענייני אישות ונשים משועבדות לבעליהן עד שאלה יואילו לשחרר אותן משביין, בגיבוי מלא של המדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ושוויונית.
ונשאלת השאלה: אם פני הרב פירר להצלת חייהם של כל מי שנזקקים, ועצם קיומו של ארגונו מאוים מביטול המופע, מדוע כל כך חשוב לו דוקא שלא תופענה נשים, כל כך חשוב לו שלא תופענה נשים שהוא מוכן לסכן את קיום מפעל חייו רק כדי למנוע מופע בהשתתפות זמרות? הרי אם המפעל כל כך חשוב, גם הרב יכול לוותר קצת, לא? או אולי המופע הוא רק תירוץ, והמטרה היא בעצם לקדם עוד קצת דיכוי והדרת נשים ולהרגיל את הציבור החילוני, תחילה בפה רך, רק למען הצלת חיי אדם שהיא כה חשובה, ואז למען מטרות מעורפלות ומפוקפקות בהרבה, לקבל את הדרת הנשים כתופעה מתקבלת על הדעת, מנהג יום יום?
ועוד נימוק היה לתומכי המופע והרב פירר: מדוע החילונים / הפמיניסטיות כה בלתי סובלנים? והרי הם תומכים בסובלנות. ועל כך נאמר לחרדים הכופים על כל ישראל להינשא ולהתגרש ולהיקבר אצלם על פי אמונתם ובניגוד לאמונת הרבים, שסובלנות איננה יכולה להתקיים מתוך פגיעה בעקרון היסוד של הסובלנות, שהוא עקרון השוויון של כל בני האדם, ואשה, כפי שאנו למדים מספר בראשית פרק א', אף היא קרויה אדם, שהרי זכר ונקבה בראם. במקום שאין בו שוויון ממילא אין בו סובלנות, כי סובלנות מעצם הגדרתה היא כלפי כל בני האדם, ולכן היא איננה יכולה להתקיים יחד עם הפרדה בין בני אדם, על פי מינם או על פי כל עקרון מפלה אחר. סובלנות ואפליה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
ועצם העובדה שדבר כזה בכלל אפשרי במדינתנו, שצריך בכלל להסביר למה דרישה שלא תופענה נשים היא דרישה בלתי נסבלת שאסור להסכים לה בשום תנאי ובשום אופן, זוהי בעצמה בושה, שמבהירה עד כמה אפליית הנשים מקובלת ונסבלת ואפילו מקודמת במדינת ישראל, ובדיוק משום כך אסור להתפשר ואסור להיכנע לנופת הצופים של הפה הרך, שבעקבותיו יבוא במהרה שוט האפליה.