מפקירי חטופים בטקס יום השואה

 

אתמול דילגתי על נאומי הפוליטיקאים בטקס הדלקת המשואות ב"יד ושם" וצפיתי רק בניצולי השואה ובדבריהם, אבל בעודם מספרים על יסוריהם וסבלם בשואה ועל אובדן בני משפחתם שנרצחו, שוטטה המצלמה שוב ושוב אל פניו של בצלאל סמוטריץ', זה שלא כל כך חשוב לו להחזיר את החטופים, וכן חשוב לו להגיד את זה בבוטות למשפחותיהם האומללות ולסובב את הסכין בליבם, וכמובן הכי חשוב לו לכבוש את רצועת עזה ולהקים בה התנחלויות, שלא ברור מי בכלל ירצה לגור בהתנחלויות בעזה – כרגע יש למדינת ישראל בעיה קשה להשיב ליישובי עוטף עזה וגבול לבנון את האנשים שהתגוררו בהם לפני טבח ה-7 באוקטובר, והדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו הוא ייסורי התופת שעוברים החטופים בעזה, שלא משוחררים לחופשי בגלל סמוטריץ' ובן-גביר ונתניהו, שמדי פעם המצלמה נחה גם על פניו - עוד לא ידעתי שהוא איחר מאד לטקס ולכן הכל התעכב, ואולי חבל שהוא בכלל בא לטקס הזה, שהיה עדיף שיתנהל בלעדיו ובלי השקרים וההסתה האינסופיים שלו, שכל נאום שלו מנוצל רק לכך. אחר כך שמעתי בחדשות הלילה שנתניהו גם אמר שנחזיר את החטופים, וזה היה בלתי נסבל לשמוע אותו אומר את זה, כשכולם יודעים שאין שום מניעה להפסיק מיד את המלחמה ולהשיב את כל החטופים, ושנתניהו עצמו חתם על עסקה בשלושה שלבים לסיום המלחמה, והפר אותה כדי להמשיך את המלחמה ולשמר את ממשלת הזוועות שלו. חשבתי רק כמה זה צבוע לשבת בטקס יום השואה ולהעמיד פנים שאכפת לך מסבל של אנשים, ובה בעת להפקיר את החטופים לעינויים ולמוות רק למען אשליית מיטוט החמאס וסיפוח עזה של סמוטריץ' וחבריו, שמייצגים פחות משלושה אחוז מאזרחי ישראל אבל חורצים גורל אנשים לחיים ולמוות כאילו היו אלהים או לפחות ד"ר מנגלה שהצביע באצבעו ימינה ושמאלה וכך שלח אנשים למוות בעינויים  - או לעינויים שסופם לא ידוע. כל הזמן שואלים אם מותר להשוות לשואה כאילו צריך רשות בשביל זה. אם אנשים בבארי ובניר עוז הרגישו שהם בשואה כשהבעירו להם את הבית וחנקו אותם בעשן עם הוריהם וילדיהם ובני זוגם ואף אחד לא בא להציל אותם, עדיף שאף אחד לא יטיף להם מוסר אם הם מרגישים שהם עברו שואה, בייחוד לא אלה שהיו אמורים להגן עליהם ולהציל אותם והכזיבו, כדאי שישתקו ולא יטיפו מוסר, ושלא ידברו גבוהה גבוהה על לקחים מהשואה. הלקחים היחידים מהשואה הם שהיא יכלה לקרות, ומכיוון שכך היא עלולה גם לקרות שוב. ויש עוד לקח שיש לו משמעות מיוחדת עכשיו, לאחר שהקשבנו לחטופים ששבו, והוא שגם אנשים שעברו גהינום – אם בשואה ואם בטבח החמאס ובשבי, מצליחים לשמור על האנושיות שלהם ולחשוב על הזולת לפני שהם חושבים על עצמם, דבר שההנהגה המפלצתית שלנו לא מסוגלת, ורק מציפה אותנו באינספור שקרים, ים של שקרים, שהיא פועלת להשיב את החטופים בזמן שהיא פועלת רק להפקיר אותם. מה חושבים אנשים כמו סמוטריץ' ונתניהו כשהם מקשיבים לסיפורים של ניצולי השואה? איך אפשר בכלל להאמין להם שאכפת להם מניצולי השואה, כשכולנו רואים ושומעים שלא אכפת להם בכלל מהחטופים בעזה, שזה קורה עכשיו והם יכלו להפסיק את זה ולהציל את האנשים האלה, שלמעלה מארבעים מתוכם מתו בשבי בגלל טרפוד העסקאות בידי נתניהו וחברי ממשלתו, שבן-גביר אפילו התגאה בזה, כי פשיסטים חושבים שלהיות אכזרי ונעדר אנושיות ולהפקיר אנשים למוות זו מעלה שצריך להתגאות בה. לו רק עמד נתניהו במילתו וקיים כלשונו את ההסכם שחתם עליו והפסיק את המלחמה ונסוג מרצועת עזה, כל החטופים כבר יכלו להיות בבית, ומה זה עוזר שהוא אומר שהחמאס הם כמו הנאצים, אם הוא עצמו אפשר להם לקבל כסף ששימש אותם גם לטרור ולא הגן על תושבי העוטף מפניהם ועכשיו מפקיר לעינוייהם ורציחותיהם את החטופים. יותר טוב שכל הממשלה הארורה הזאת לא תבוא לטקסים של יום השואה ובייחוד יותר טוב שלא יגידו כלום, שרק ישתקו.

   

עצרו אותנו

 

"עצרו אותנו, אותי ואת הידיד שלי", אמר לי רופא השיניים שלנו, כשנפגשנו ביום חמישי האחרון בכניסה למרפאה שלו ברחוב עזה. הוא סיפר שנפגש עם ידידו בכניסה למרפאה והם עמדו ושוחחו, ועוד בצרפתית! "כנראה שאסור לדבר", הוא אמר, עדיין מזועזע מכך שהמאבטחים של נתניהו דרשו משני הידידים, שניהם בעשור השמיני לחייהם, להתלוות אליהם, למה שהמונח המשפטי המדויק יותר המגדיר אותו הוא כנראה "עיכוב לצורך תשאול". לא נאמר להם במה בדיוק הם נחשדו, אבל שיחה ידידותית בקרבת מבנה שמוגדר כ"מעון רשמי של ראש הממשלה", בין אם מדובר במעון ברחוב בלפור, ובין אם מדובר במעון הפרטי של נתניהו ברחוב עזה, שבראשית כהונתו האחרונה הוכרז כמעון רשמי נוסף, ומאז מוחזק, משופץ ומאובטח על חשבון האזרחים, היא סיבה לעיכוב ואפילו למעצר. אזרח שרוצה לעבור בשלום בקרבת המעונות הרשמיים, אמור לחלוף בחטף על פני הבית, לכל היותר לנפנף לשלום לידיד, אבל חס וחלילה שישתהה מעט לשיחת חולין. זו כבר סיבה לחשוד בן בכוונות זדוניות כלפי ראש הממשלה.

בימי ממשלת בנט-לפיד עצרו התורכים זוג תיירים ישראלים שצילמו את ביתו הפרטי של ארדואן ואף הקיפו את הבית בעיגול כששלחו את הצילום לאחרים. כמה סערה התקשורת הישראלית על המעצר הזה, "רק בגלל צילום הבית הפרטי של ארדואן". ובכן יקירי, גם במדינת ישראל, שאתם בטוחים, לא ברור על סמך מה, שהיא טובה יותר ודמוקרטית יותר מתורכיה, יכול אדם להיעצר על שיחה תמימה שמתרחשת בסמוך לבית פרטי של ראש הממשלה, שבהליך שבפני עצמו מסמל את הפיכת ישראל לדיקטטורה, הוכרז כמעון רשמי. כן כן, ישראל בשלטון נתניהו היא דיקטטורה. לא "בסכנה להפוך לדיקטטורה", לא "דיקטטורה מתהווה", אלא פשוט דיקטטורה. כל עובר אורח עלול להיות מעוכב עקב עמידה ברחוב בסמוך למעון ראש הממשלה, ואם חלילה אין לו תעודה מזהה או חלילה יתרגז על עיכובו, או על חיפוש שנערך עליו ללא צו וללא עילה, או שחלילה יאמר למאבטח או לשוטר משהו שיעורר את חמתם, הוא עלול אף להיאזק ולהיעצר, כפי שכבר חזיתי במו עיניי. אם אדם גר או עובד בסמוך לבתיו של נתניהו, כדאי שייזהר לנפשו: שלא יישא שלטים, במיוחד לא תמונות של חטופים, שגם לא ילבש חולצה עם תמונה של חטוף או כתובת של ארגון מחאה, ומיד לאחר ההפיכה המשטרית אפילו מעבר במתחם עם דגל ישראל נאסר. בדיקטטורה של נתניהו צריך להיזהר מכל רמז להתנגדות לשלטון, אם חפץ אדם לנוע בביטחון ברשות הרבים. בעצם, זו כבר איננה בדיוק רשות הרבים. כשבתי חנתה פעם, בהעדר מקום אחר, במקומות החנייה שהופקעו לטובת רכבי ראש הממשלה, היא קיבלה מיד טלפון "ממשרד רה"מ", שהיא "חנתה בחנייה פרטית", כלומר בסמטה הסמוכה לביתנו. כן, כמו במקרה של השוטר אזולאי, הסמטאות כולן שלו, ובניגוד לשוטר אזולאי לא באופן מטפורי, אלא בכוח הזרוע, תרתי משמע.

וזה לאחר שבתירוץ של "חדירת מפגינים לגינה בדרכים נסתרות" (הם צעדו במדרכה ונכנסו לגינה) הוצמדו למדרכות גדרות גבוהות, שאינן מאפשרות את חציית הרחוב מצד לצד, כדי למנוע את הסכנה הגדולה שמפגינים יתאספו בגינת המשחקים שממול לביתו הפרטי של נתניהו, ינופפו בדגלים ויקראו קריאות נוסח "אתה הראש אתה אשם", או גרוע מכך, ידרשו להשיב את החטופים "את כולם עכשיו", דבר שמהווה מן הסתם סכנה קיומית לשרידותה של ממשלת נתניהו, וכמנהג הדיקטטורות מתויג לפיכך כ"איום קיומי על ראש הממשלה".

איך זה לגור מול נתניהו? שואלים החברים. ובכן, זה כמו לגור מול דיקטטור. בדיוק כמו שאתם מתארים לעצמכם שנראים המגורים מול ביתו של דיקטטור: אל תתעכבו, אל תדברו, אל תשאלו שאלות, אל תדרשו להשיב את החטופים ואל תשאו עליכם כל סימן שאתם מייחלים להשבתם, ושהמלחמה מבחינתכם איננה יתרון אלא קללה נוראה, הנושאת בכנפיה חורבן ומוות, מלחמת שרידותה של ממשלת נתניהו על חשבונכם, ותו לאו.

כאלה הם החיים בדיקטטורה, ואם עוד לא הכרתם בעובדה שזה מה שקורה פה, אתם מוזמנים לבקר ברחוב עזה.   

שנה למתקפה האירנית על ישראל

 

היום לפני שנה תקפה איראן את ישראל בהתקפה מאסיבית של טילים וכתב"מים, מבלי להרוג ולו אזרח ישראלי אחד. את המתקפה בלמה קואליציית הגנה שהרכיב נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן, והיא כללה את חילות האוויר של ישראל, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וירדן, שהיטיבו להכשיל את המזימה האיראנית לפגוע בישראל בצורה קשה. היה ראוי היום להזכיר את הקואליציה הזו ולהודות לכל שותפיה, לנשיא לשעבר ביידן, לרישי סונאק ראש ממשלת בריטניה לשעבר, לעמנואל מקרון נשיא צרפת ולמלך עבדאללה. הרי אנו עלולים עדיין להזדקק לקואליציה הזו, שכה הצליחה במשימתה. אבל משפחת נתניהו עסוקה בחנופה לנשיא טראמפ, ואזכור לטובה של תרומת ג'ו ביידן לבטחון ישראל, ולא רק בהזדמנות ההיא, איננו עולה על הדעת. ואילו הנשיא מקרון, לא זו בלבד שלא זכה להכרת תודה, אלא הותקף בגסות-רוח חריגה מקולמוסו של יאיר נתניהו, שלוותה בהסתייגות כביכול מסגנונו של הבן על ידי האב, שאף הוא תקף את מקרון על כך שהעז לייחל להקמתה של מדינה פלשתינית. נתניהו האב הקפיד לציין שבנו הוא אזרח ככל אזרח וזכאי להביע את דעתו, וזו חוצפה נוספת על חוצפתו כלפי מקרון: זו חוצפה כלפי הציבור הישראלי.

יאיר נתניהו איננו אזרח ככל אזרח. הוא לא רק בנו של ראש הממשלה, אלא גם אישיות מאובטחת על חשבון אזרחי ישראל, דבר שמחייב אותו לפחות לא להזיק לאזרחי ישראל, ובוודאי לשמור על פיו. הניסיון העלוב של נתניהו האב להפריד בין ההשתלחות הגסה של בנו בנשיא צרפת לבין עמדתו שלו, שאיננה שונה בעיקרון, איננו מתקבל על הדעת. ברור שבארמון האליזה רואים בקללה של יאיר נתניהו ביטוי לעמדת ראש ממשלת ישראל, שכפי שהיא מנסה להשמיד כל ביטוי של ממלכתיות ביחס לאזרחי ישראל, היא משמידה כל התנהלות דיפלומטית מקובלת ביחסים בין מדינות, וגם בכך היא מאמצת את סגנונו המאוס של דונלד טראמפ, שסיפר לכולם שאחרי הטלת המכסים על יצוא לארצות הברית, מנהיגי המדינות הנפגעות "מנשקים לו בתחת", התפארות גסה שאיננה תואמת את המציאות: בפועל גרמה הודעתו של טראמפ על הטלת המכסים לכאוס ולנפילת הבורסות, שאילצה אותו לחזור בו ולהשעות את הטלת המכסים לתשעים יום, כאשר יש כלכלנים שסוברים שהמכסים לא יחודשו גם לאחר תשעים יום. אפילו הנשיא גס-הרוח של ארצות-הברית נאלץ לפעמים להכיר בכך שאיננו כל יכול, כל שכן ישראל הקטנה והכה מאויימת על ידי אויבים כה רבים, שזקוקה נואשות לרצונם הטוב של מנהיגי העולם החופשי, דווקא בעידן הנשיא טראמפ, שכפי שמראה המקרה של אוקראינה, קשה לסמוך עליו ועל תמיכתו בישראל, מה גם שלמרות נסיעתו של נתניהו לוושינגטון, סירב טראמפ להפחית את גובה המכס בגובה 17% שהטיל על ישראל – בטרם השעה את הטלת המכסים – וגם ראה לנכון לציין שישראל מקבלת מארצות-הברית ארבעה מיליארד דולר לשנה, וזה די הרבה, ובקיצור – תגידו תודה על מה שאתם כן מקבלים, שלכשעצמה זו עצה לא רעה.

האם טראמפ היה מכונן קואליציה להגנת ישראל מהתקיפה האיראנית כפי שעשה ג'ו ביידן? כולנו רוצים לקוות שכן, אבל הדבר שמאפיין יותר מכל את שלטונו של טראמפ הוא השליפות מהמותן, הקיצוניות במעשיו והפראות שבה הם מונחתים על הציבור ועל מדינות אחרות. טראמפ כן נאבק בעוצמה גדולה בחות'ים, גם עקב האינטרס האמריקני במעבר חופשי של ספינות מהאוקינוס ההודי לים סוף, אבל הביטחון שביידן השרה על ישראל בתמיכתה היציבה של ארצות-הברית איננו קיים עוד. הוא הוחלף בחשש תמידי מגחמותיו של טראמפ הבלתי-צפוי, שמבלי לתאם עם ישראל החל במשא ומתן ישיר עם איראן.

בעידן בלתי יציב זה אנו זקוקים לרצונן הטוב ולתמיכתן של בריטניה וצרפת, ואם יאיר נתניהו מעכיר את יחסי ישראל עם צרפת, האחריות היא על אביו, והוא איננו יכול להתנער ממנה, למרות מנהגו להתנער מכל אחריות לכל מעשיו ומחדליו, קטנים כגדולים. מה גם שתמיכתו של מקרון בהקמת מדינה פלשתינית היא הדרך היחידה למוטט את שלטון חמאס ברצועה. ההזיה של גירוש כל תושבי הרצועה, השתלטות ישראלית עליה והקמת התנחלויות לאורכה, איננה מקובלת אפילו על רוב הישראלים, ושום מדינה בעולם, כולל ארצות-הברית של טראמפ, לא תתמוך בה. טראמפ שעומד לבקר בסעודיה לא יוכל למכור לשליטיה שליטה ישראלית ברצועת עזה, גם אם סמוטריץ' וסטרוק כבר מתכננים את גירוש העזתים, וישראל כץ אפילו הקים מנהלת במשרד הביטחון לצורך מימוש הפנטסיה המטורפת. עמנואל מקרון הוא קולה של המציאות, שממנה לא יוכל איש להימלט, לא דונלד טראמפ המלא מעצמו ובוודאי לא בנימין נתניהו.

העם לא איתם

 

ברשימה הקודמת סיפרתי על האיש שעבר ליד מאהל החטופים כשעמדתי שם עם תמונה של חטוף וצעק: "איפה כולם? העם לא אתכם". היום עמדתי שוב לפני הצהריים עם תמונה של אחד החטופים, ועברה אשה ואמרה: :איזה מין הפגנה יש לכם, אין פה אף אחד". אמרתי לה שטוב הלב שלה עולה על גדותיו ואז היא ירקה לעברי פעמיים. היא לא ירקה עלי, כי עמדו בינינו כסאות עם תמונות החטופים, רק לעברי, ואז אמרתי לה "תירקי, תירקי, מתאים לביביסטית מסריחה כמוך", והיא היתה קצת בהלם והלכה משם לאט לאט. המדיניות במאהל היא לא לענות לאנשים כאלה ולא להתווכח איתם, ולעמוד שם בפנים קפואות כמו משמר המלכה הבריטי שחייליו אינם מנידים עפעף גם כשמציקים להם, אבל אני לא ממשמר המלכה הבריטי ואני מקללת בחזרה את הביביסטים שבאים לקלל אותנו במאהל. מתנדב אחר שהיה שם אמר לי שהיא לא הבינה, חשבה שזאת הפגנה וזאת לא היתה הפגנה, רק הפעילות השגרתית של המאהל בבוקר שבת – ההפגנה היא בערב, ואז באים אלפי אנשים והביביסטים לא מראים את הפרצוף. ואני חשבתי שהיא הבינה מצוין, ובאה להעביר את המסר שלה שזהה למסר של האיש שהזכרתי קודם – העם לא אתכם, העם רוצה שהחטופים ימותו ולא ישתחררו בעסקה, כי זה מה שנתניה רוצה, ונתניהו ואספסופו הם "העם". האחרים הם סתם שמאלנים בוגדים. אני חושבת שצריך לקלל את הביביסטים בחזרה, כדי להראות להם שלא מפחדים מהם, וכדי שלא ילכו הביתה בתחושת כוח. כשמקללים אותם בחזרה הם תמיד קצת בהלם, כי בעולמם מי שתומך בהשבת החטופים הוא חנון אשכנזי שמפחד מהם. זה קצת דומה לסצינה האהובה עלי בסרט "העד", כשהריסון פורד, שמשחק שוטר מוסווה לאיש כת ההאמיש, במטרה להגן על ילד קטן מהכת שהיה עד לרצח, והוא נוסע עם בני הכת לעיר הקרובה לקנות מצרכים ורואה איך אנשים מתגרים בבני הכת שאסור להם להשיב באלימות, ואחד מהם תוקע גביע גלידה באפו של בן הכת שלא מגיב, ואז הריסון פורד יורד מהכרכרה של ההאמיש – הם נוסעים בכרכרה כי אסור להם גם להשתמש בטכנולוגיה מודרנית כמו מכוניות - ומכניס אגרוף ישר באפו של המתנכל לבני הכת, וכולם שם בהלם גמור, כי הם התרגלו שאפשר להתנכל לבני ההאמיש והם לא מגיבים. אני חושבת שלאלימות המילולית של הביביסטים כלפי משפחות החטופים ותומכיהן צריך להשיב באלימות מילולית, לא להכות אותם באגרופים אבל בהחלט להכות אותם במלים, ולדעתי זה גם ירתיע אותם מלעשות את זה שוב. לפעמים כשאנשים אומרים שלא ראוי לענות הם בעצם מתכוונים שהם חוששים להתעמת וזאת טעות, כי מי שחושש להתעמת מתנכלים לו יותר.

כמובן שכל זה מראה כמה נתניהו ותומכיו מוטרדים מהעובדה שרוב הציבור תומך בהפסקת המלחמה ובהחזרת החטופים, ובמיוחד בהצלת החטופים החיים שבסכנת מוות בשבי החמאס, וכמה הם מודעים לכך ש"העם", לא מה שהם מכנים "העם" אלא העם האמיתי, לגמרי לא איתם, וזה דבר שצריך לתת למשפחות החטופים ותומכיהן כוח ואומץ להתמודד עם הרשעות הביביסטית שמייחלת למות החטופים במחשבה שמות החטופים יפטור אותם מהצורך להפסיק את המלחמה ולהחזיר אותם, הביביסטים מן הסתם מוטרדים מאד גם מכך שרוב הציבור איננו מקבל את השקר שהחזרה ללחימה נועדה למוטט את החמאס ולהשיב את החטופים ולהביא "ניצחון מוחלט". הציבור מבין היטב שלא יהיה שום ניצחון מוחלט ושהחזרה ללחימה נועדה לרצות את מפלגות סמוטריץ' ובן-גביר ולא להשיג שום מטרה אחרת, בוודאי לא את מיטוט החמאס ולא את השבת החטופים, שהחזרה ללחימה מגבירה מאד את הסכנה לחייהם, שממילא, כל עוד הם בשבי, תלויים על בלימה.

אולי החטופים הנמקים בשבי אינם יודעים שהעם איתם, אבל אנחנו יודעים את זה, ולא שוכחים, וגם אם איננו מצליחים להשפיע על ממשלת הדמים, הידיעה של החטופים, ולו גם בעתיד, ולו בדיעבד, כשסופסוף יחזרו, שנלחמנו בשבילם ולא ויתרנו עליהם, היא סיבה מספיקה לגמרי לצאת ולהפגין, יותר ויותר אנשים בכל שבוע, ויהי רצון שהזעם הציבורי על הפקרת החטופים הבלתי נסבלת רק יתגבר ויתגבר, ולא יניח לנתניהו, עד שישיב את אחרון החטופים.  

עיוורון הסוגדים לדיקטטורה

 

עיוורון מרצון הוא מרכיב בלתי נמנע בכל פולחן אישיות כמו גם בכל תנועה פשיסטית, והפשיזם הביביסטי מדגים זאת בצורה מושלמת. אלפי אנשים עוברים בכל יום ליד ביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה, שהוכרז בראשית כהונתו האחרונה כמעון רשמי, המשופץ והמבוצר על חשבון הציבור, בין גדרות גבוהות ומחסומי לחץ המקיפים אותו מכל עבר, והולכים ומתרבים עם הזמן, וכמה עשרות מטרים משם המעון הרשמי של ראשי הממשלה ברחוב בלפור, אף הוא משופץ ומבוצר, מוקף סורגים ומסכים שחורים, בשני המקרים בניגוד לחוקי הבנייה והתכנון ותוך רמיסה גמורה של האזרחים החיים בשכונה, ברובם זקנים וסטודנטים. הציבור איננו מודע לכך שראש הממשלה משתמש גם במעון הרשמי וגם בביתו הפרטי שהוכרז כמעון רשמי, יחד עם ביתו הפרטי בקיסריה, והוצאות ההחזקה של שלושת המעונות מושתים על הציבור, וזאת על פי חוק שהועבר בראשית כהונתו האחרונה של נתניהו, יחד עם חוקים נוספים שנועדו להקשות על הוצאתו לנבצרות ולהגדיל את תקציבי האיפור וההלבשה של שני בני הזוג נתניהו. למרות שאלפים צופים מדי יום בבית הפרטי שהוסב למעון רשמי על חשבון הציבור, מעטים מבינים שהם צופים במופע בוטה של דיקטטורה. בדמוקרטיות ישנה הפרדה גמורה בין רכושו הפרטי של השליט, לבין רכוש המדינה ששייך לכלל האזרחים, והמדינה מממנת רק בתי כהונה ששייכים לה ומוקצים למגורי נשיאים וראשי ממשלה בעת כהונתם בלבד. מדינות דמוקרטיות אינן מממנות ומשפצות על חשבון האזרחים בתים פרטיים של מנהיגיהן, ואינן מבצרות ומאבטחות אותם. אבל הבית ברחוב עזה מאובטח גם כשראש הממשלה איננו נמצא בו, וכפי שהסביר לי איש משמר הגבול, יש "אבטחת הבית" שאיננה תלויה בהימצאותו של ראש הממשלה במבנה – היא מחויבת גם בהיעדרו, אלא נובעת מהכרזתו כמעון רשמי ממומן ומאובטח על ידי המדינה, למרות היותו רכוש פרטי של משפחת נתניהו.

סבלם של תושבי ירושלים ותושבי רחביה בפרט נגזר במידה רבה מחקיקה זו שהפכה את ביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה למעון רשמי, שכפי שקרה קודם לכן בהליך זוחל ברחובות בלפור וסמולנסקין, מוקף יותר ויותר גדרות ומחסומים ונסגר יותר ויותר לתנועת הולכי רגל ורכבים, תוך הפקעת מקומות חנייה לטובת רכבי ראש הממשלה והטלת מגבלות אינסופיות על תנועת הולכי הרגל והמכוניות ברחוב. למעשה השכונה כולה מופקעת לטובת מופע של רודנות, שמתחזה לצורך בטחוני, אך משרת אך ורק את משטר הרודנות והטלת האימה על האזרחים. גם כמות אנשי המשטרה, משמר הגבול והמאבטחים הסובבים את הבית הפרטי שהוסב למעון רשמי היא עצומה ואיננה יכולה להיות מוסברת בצורכי הביטחון בלבד. ישובי עוטף עזה לא נהנו אפילו מחלקיק של הגנה כזו, וספק אם הם נהנים מהגנה כזו כיום, לאחר האסון שהנחית עליהם משטר הרודנות של נתניהו.

למרות מופעי הדיקטטורה הדוקרים את העין, הבידור החביב על חסידיו של נתניהו הוא ללגלג על הטענות לאובדן הדמוקרטיה בישראל. הם מעדיפים להעמיד פנים שגילויי הרודנות הם צורך בלתי נמנע, ושאשמים בהם המפגינים ברחוב, או המפגינים בכנסת, או המפגינים במקום כלשהו בעיר. היום בצהריים סילקה המשטרה את המפגינים ברחוב באלימות רבה והכתה אותם, כולל אנשים זקנים. שבוע שלם היה הרחוב סגור, לכאורה בגלל ההפגנות. למעשה בגלל הדיקטטורה. המפגינים לא נהגו באלימות, למרות המאמץ הבלתי פוסק של השלטון לאפיין אותם כאלימים ומסוכנים, כדי להצדיק את האלימות כלפיהם ואת מופע ההתבצרות של בית נתניהו וסביבתו.

המפגינים צעקו: "הממשלה אחראית לחיי החטופים", וגם "אלף ושמונה מאות אזרחים מתים, הדם על הידיים של ממשלת הדמים", וגם "אנחנו לא נפקיר אותם, אנחנו כן נחזיר אותם". אתמול בבוקר החליטה גם תנועת הליכוד להפגין נוכחות ברחוב, כדרכה באמצעות רמקולים שהשמיעו בעוצמה רבה שירים. במיוחד נשמע השיר: "ביבי, יא חביבי, רק אתה מנהיג עולם / אוהבים אותך כולם". מדי פעם חזר השיר והושמע. נתניהו הוא המסר, האידיאולוגיה ותכנית העבודה. גם זה מאפיין של דיקטטורה. במשטר דמוקרטי המסר הוא האידיאולוגיה של השלטון. בדיקטטורה הדיקטטור הוא האידיאולוגיה והמסר. זה לא מפריע לתומכי נתניהו לא לראות את הדיקטטורה ואת הצטמצמות האידיאולוגיה השלטונית לפולחן אישיות של הדיקטטור. הערב, לאחר סילוק המפגינים מהרחוב בכוח, עמדתי ליד מאהל משפחות החטופים עם שלט של אחד מהחטופים שהופקרו לטובת השבת בן-גביר לממשלה ושרידותה בשלטון. רכב התקרב אליי והנהג צעק: "איפה כולם? העם לא אתכם". הוא התכוון שהעם בעד הפקרת החטופים למוות כי זה מה שהחליט הדיקטטור לצורך הישרדות הדיקטטורה, ותומכי הדיקטטורה הביביסטית תמיד מדברים בשם העם ותמיד מסבירים שהעם איתם. הם גם מעבירים בהתמדה את המסר שצריך להפקיר את החטופים למוות, ושזה רצון העם, מה שלא מפריע לתומכי הדיקטטורה המתוחכמים יותר להתרעם על כך שמייחסים להם שאיפה למות החטופים, שאיפה שמובעת תדיר כלפי מאהל משפחות החטופים בטרה-סנטה, לצד הקריאות "רק ביבי" שמושמעות תדיר כלפי הנוכחים במאהל. עיוורון מרצון הוא מרכיב בלתי נמנע בסגידה לדיקטטור, וגם אטימות הלב ואכזריות, ולא במקום אחרון גם מידה יתרה של טמטום.

 

אני והביביסטים

 

בשבוע שעבר הייתי בביקור תנחומים בשבעה של אשה שמאד אהבתי, שמתה בגיל מופלג. השיח בשבעה התמקד בשני נושאים: האחד, שהמנוחה ובעלה הקימו משפחה ציונית וחינכו את ילדיהם לציונות, ובהתאם לכך עלתה המשפחה כולה לארץ וכל צאצאיה חיים בישראל, והשני, שהמנוחה, שהיתה בת יחידה, ובעזרת קסם אישי, אנשים טובים שעזרו והרבה מזל, הצליחה לשרוד את השואה, וילדה בן ובת, זכתה לנכדים רבים ולעשרות רבות של נינים, שממחישים את האמרה שכל המציל נפש אחת מציל עולם שלם.

אורחים הלכו ואחרים באו ובשלב מסוים התגלגלה השיחה לחסימות הכבישים בעקבות המחאות ולכך שאנשים נאלצו עקב כך להמתין שעה לאוטובוס, וגם אני אמרתי שאכן חסימות הכבישים מכבידות, ועל כך העירה בתה של המנוחה, לא בלי ציניות, שעדיף שיפסיקו את ההפגנות ואז לא יהיו חסימות כבישים, ואני אמרתי שההפגנות לדעתי מוצדקות, אבל החסימות מכבידות. בשלב זה הייתי רק אני לבדי עם בתה ונכדתה של המנוחה, וכשאמרתי שההפגנות לדעתי מוצדקות הן פשוט שתקו, וגם אני לא רציתי להרחיב בנושא ולהתווכח, כי באתי לניחום אבלים ולא לריב, והעדפתי להחליף נושא ולשבח את יופיו של בית המנוחה ואת הרהיטים והשטיחים הנאים, שאותם הביאה לארץ עם עלייתה, ואז הלכתי לשוק, וסחבתי את הסלים מרחק גדול ברגל ובלי כעס, כי ברור לי שאין ברירה אלא להפגין, כדי להציל את חיי החטופים שהממשלה מפקירה, וכדי לסלק את משטרו של נתניהו, שמזמן הפך למשטר דיקטטורי, ומזה שנה וחצי הוא שופך את דמם של האזרחים.

ברור לי כמובן שאין שום קשר בין החסימות לבין ההפגנות. אין שום צורך בטחוני לחסום את רחוב עזה כאשר מתקיימות הפגנות. ביתו של ראש הממשלה מוגן היטב בגדרות אבן, סורגי ברזל ותריסי ענק, וגם אם יותר למפגינים להתקרב לבית, לא יאונה כל רע לראש הממשלה. החסימות נועדו להעניש את הציבור על ההפגנות בתקוה להמאיס עליו את המפגינים, ולצייר תמונת כזב כאילו המפגינים מסוכנים לראש הממשלה, בדומה לטענת הזוג נתניהו שהמפגינים שצעקו בכיכר המדינה דמוקרטיה, לנוכח שרה המסתפרת, ביקשו לבצע בה לינץ'. המפגינים נגד הדיקטטורה והפקרת חיי האדם של ממשלת נתניהו אינם מסוכנים. נתניהו וממשלתו הם הסכנה, ולא רק לחיי החטופים.

גם אחרי שהלכתי נותרו לנגד עיניי פני בתה של המנוחה כשאמרה שעדיף שההפגנות ייפסקו, ולא הפסקתי לחשוב על הציניות שבה אמרה את דבריה. הרי ההפגנות הן קודם כל על השבת החטופים שעדיין מוחזקים בשבי החמאס וסובלים ייסורי גיהנום, ולכך קשור הכל: הדחת ראש השב"כ מניהול המו"מ להשבת החטופים והדחתו בכלל, קשורה להימנעות הממשלה מקיום שלב ב' בעסקה, וזאת כדי לשמר את חברות מפלגתו של סמוטריץ' בממשלה ולהבטיח את שובם של בן-גביר ומפלגתו לממשלה, כדי להבטיח את אישור התקציב והישרדות הממשלה. הממשלה מקריבה את החטופים כדי לשמר את עצמה, והחטופים ממשיכים לסבול ייסורי גיהנום ועלולים אף למות, והדחת היועצת המשפטית לממשלה כרוכה בהתנגדותה לפיטורי ראש השב"כ ובמעורבותה – ההכרחית על פי החוק – בחקירת פרשת המעורבות הקטארית בתשלומים ליועצו של נתניהו שלא עבר סיווג בטחוני כנדרש מעובד לשכת ראש הממשלה, וכבר הודו כמה מעורבים בהעברת ובקבלת הכסף, שזו שערוריה בפני עצמה שיש לה משמעות קודם כל במישור הציבורי, ורק אחר כך במישור המשפטי.

לא רציתי לשאול את בת המנוחה אם לא אכפת לה מהחטופים. זה ממש לא מתאים לניחום אבלים לשאול שאלה כזאת, אבל השאלה הזו מאד הטרידה אותי. כבר שנים ידעתי שהמשפחה היא ביביסטית מושבעת, שאחרי רצח רבין הם לעגו לאבלים שהם שרים לזכרו כי אינם יודעים להתפלל, ואחרי שנתניהו לא הצליח להקים ממשלה ובנט התמנה לראש ממשלה הם ממש התאבלו על כך שנתניהו הודח מהשלטון ושיוועו לשובו. אז שאלתי את חברתי, בתה של המנוחה, אם נתניהו לא שלט מספיק זמן לדעתה, והיא אמרה מה זה משנה, הצביעו לו, ובעצם אז לא הצביעו לו מספיק אנשים כדי לכונן ממשלה, אבל היא חשבה שרק הוא צריך להיות ראש הממשלה, ואוי אם יתמנה לתפקיד מישהו אחר.

בכל זאת היינו חברות, ופעם אפילו התגאיתי בכך שאינני בוחרת חברים לפי הדעות ושיש לי חברים בדעות שונות ובכל זאת אנחנו חברים, אבל עכשיו, כשיותר מארבעים חטופים שנחטפו בחיים מתו או נרצחו בגלל העיכובים בשחרור, ועוד למעלה מעשרים נמצאים שם בסכנת חיים, ובמיוחד כעת כשצה"ל חזר ללחימה, הפעם היה לי קשה לשאת את הניכור הזה לסבלם של החטופים, שמאפשר לאדם לומר: "יותר פשוט שיפסיקו את ההפגנות", כאילו אי הנוחות של הציבור מן ההפגנות גרוע מהפקרת חייהם של החטופים ומסבלן של משפחות החטופים.

הכעס גרם לי לחשוב על דברים שידעתי גם קודם, אבל קודם הם לא הרגיזו אותי. פתאם חשבתי על כך שצאצאיה של המנוחה רבים כל כך מפני שבנה הפך לחרדי והוליד ילדים רבים שגדלו כחרדים והולידו אף הם ילדים רבים, וגם בן בתה הפך לחרדי והוליד חמישה ילדים, שזה לא הרבה בחברה החרדית ובכל זאת – הם הפכו למשפחה ענקית בגלל ההתחרדות והחרדיות של בני המשפחה.

ואז חשבתי לראשונה על מה שלא חשבתי עליו מעולם קודם לכן: שמשפחתם היא אכן משפחה חיובית ומשכילה ומלומדת  ואוהבת תרבות וספרות ואמנות ומוסיקה ועתירת כשרונות יצירתיים, אבל שמעטים מאד מבני המשפחה הגדולה הזו, שמתהדרת בגודל ובציונות, שירתו בצבא. פתאם שאלתי את עצמי כמה מהם באמת שירתו בצבא? הבנות בכלל לא, אף לא אחת מהן, אבל כמה מהגברים? אולי בעלה של הנכדה שמשפחתם ציונית לאומית ולא חרדית, אולי הוא שירת ואולי גם בניהם ישרתו בצבא. אבל מצאצאיו החרדים של בן הבת ועשרות צאצאיו של בן המנוחה, כמה שירתו או ישרתו בצבא? אני חוששת שמעטים מאד אם בכלל.

וחשבתי על הציונות שהם מתהדרים בה. איזו מין ציונות זו שאיננה שותפה לחוויה המרכזית ולחובה האזרחית הראשונה במעלה במדינתנו: לשרת בצבא. קודם אפילו לא רציתי לחשוב על כך. לרוב הרגיז אותי שאנשים בישראל חושבים שרק השירות בצבא מקנה לך זכויות במדינה, אבל כעת, כשהשירות בצבא מעיק כל כך על רבים כל כך, והחרדים, ובכללם בני משפחה גדולה זו, משתמטים ממנו, ויחד עם זאת יושבים בממשלה ותומכים בממשלה שכופה על הציבור מלחמה אינסופית והפקרת חטופים לצורך קיומה, אינני יכולה לשאת זאת יותר. חשבתי שכל הציונות הזאת היא מעשה הונאה וניצול ושאין להם בכלל זכות מוסרית לכפות עלינו את ממשלת הזדון שהם תומכים בה, ואת החובה להילחם במלחמה שרק הם מעוניינים בה, ולחרוץ את גורל החטופים למוות, וגם את גורלם של חיילים רבים כל כך שמגויסים לשירות ונשלחים אל מותם למען קיומה של ממשלה שמייצגת בעיקר את הלא משרתים והמפקירים.

וגם שאלתי את עצמי עד כמה אנחנו יכולים עדיין להיות באמת חברים, אבל על כך אין לי תשובה.

המבצע להשבת בן-גביר הצליח

לפחות אם הם לא היו חוזרים ומדקלמים את השקר הנתעב הזה, כאילו ההפצצות על עזה נועדו להשיב את החטופים. לפחות אם הם לא היו מעמידים פנים שממשלת ישראל לא הפרה הסכם חתום להשבת החטופים, שלו קיימה אותו הממשלה כלשונו יכלו כל החטופים שעדיין בחיים להיות כבר בבית. אבל מי שלבו מלא זדון, ממלא את פיו שקר וכזב. רק סיבה אחת יש למתקפת צה"ל היום על עזה: השבתם לממשלה של איתמר בן-גביר ומפלגת "עוצמה יהודית" שלו, כדי להבטיח את העברת התקציב עד סוף חודש מרס, כדי למנוע את נפילת הממשלה ולהבטיח את הישארותו בשלטון של שונא ישראל ומחריב המדינה בנימין נתניהו. ואכן, החזרה ללחימה השיגה את מטרתה, והמפלגה המשוקצת שתרומתה מתמצית עד כה בעידוד הפשיעה הלאומנית היהודית ועידוד הפשיעה בכלל, והשלכת רימוני הלם ופציעות קשות של מפגינים נגד הממשלה, הודיעה על שיבתה לממשלה, כך שאם יסרב חלקם של החרדים לתמוך בממשלה עקב אי העברת חוק הגיוס, עדיין תצליח הממשלה להעביר את התקציב בעזרת בן-גביר ואנשיו, ולהבטיח את המשך שלטונה. 

לא זו בלבד שהממשלה מעולם לא התעניינה בהצלת החטופים, ואם השיבה אותם היה זה בלחץ חיצוני וכמי שכפאה שד, אלא שהאספסוף הביביסטי המוסת, שאיננו מצטיין בתחכום ובחלקלקות של הפוליטיקאים הביביסטים, חושף את האמת על מניעי הממשלה, כאשר הוא מקלל את המפגינים להשבת החטופים ומייחל למות חטופים, או צורח למול מאהל משפחות החטופים "רק ביבי" וכיו"ב, שקל להבין מכך מהו הסנטימנט הביביסטי, כאשר הם מסמנים את החטופים ומשפחותיהם כאיום לשלטון האימים של נתניהו, שלטון שנתיבו מגואל בדמם של תושבי עוטף עזה, וכל שאר הנרצחים, והוא מייחל למותם של מי שמעידים בגופם על המחדל הנורא של הממשלה.

מאז שובם התגייסו החטופים שחזרו מן הגיהנום למען מי שנשארו מאחור. הם ישבו ושיחזרו בפני התקשורת את יסורי הגיהנום שלהם בשבי החמאס, וענו על כל השאלות, בתקוה שלא רק הציבור, אלא גם ממשלת הזדון תקשיב להם, ותקיים את ההסכם להשבת החטופים, ותסיים את המלחמה הזו שהיא עונש נורא לציבור הישראלי, כמובן לא לתומכי הממשלה הארורה שרבים מהם משתמטים מגיוס, אבל לאלו שכן משרתים וכן נלחמים, ועוזבים אשה וילדים רכים כדי להילחם למען מה? למען שרידות נתניהו בשלטון כמובן, שהרי נתניהו לא ימוטט לעולם את שלטון החמאס. שום דבר לא השתנה במדיניותו של נתניהו מאז האסון שהמיט על ארצנו. הוא מסרב בכל תוקף להשיב לרצועת עזה את הרשות הפלשתינית ומסית נגדה בכל פה, ובידיעה שאין אפשרויות נוספות: אם הרשות הפלשתינית לא תיכנס לעזה בתמיכת מדינות ערב המתונות, החמאס ימשיך לשלוט שם, ונתניהו תמיד העדיף ותמיד יעדיף את שלטון החמאס ברצועה, כדי למנוע הקמת מדינה פלשתינית וכדי להציג את עצמו כלוחם נועז בחמאס, בעודו מטפח ומממן את הארגון הרצחני. נתניהו איננו מסוגל להשתנות: הוא תמיד יראה רק את טובתו האישית, ותמיד יעדיף אותה על טובת המדינה וטובת האזרחים. זה טבעו והוא איננו ניתן לשינוי, וכל עוד לא יסולק מהשלטון יביא על ישראל מוות ואסונות.

עומר ונקרט ששוחרר מהשבי בחודש שעבר כתב בפוסט באינסטגרם: "הלילה ננקט צעד מסוכן נגד החטופים. האם הקשבתם למילה ממה שאנחנו השבים אמרנו בפניכם? האם אתם רואים אותנו?!". ונקרט הוסיף כי "דווקא עכשיו כשאני בבית, התחושה שמוותרים עלינו היא העמוקה ביותר שחוויתי".

עצוב לומר לו, ולכל החטופים האחרים ששבו ומזועזעים היום מאדישות הממשלה לגורל אחיהם שנותרו מאחור, שאכן הממשלה איננה רואה את החטופים ואיננה מקשיבה, לא לחטופים ששוחררו, לא למשפחות החטופים שעדיין בעזה, ולא לציבור בכלל. מפלגות קטנות, שחלקן אינן עוברות את אחוז החסימה, הן אלה שמכתיבות את גורלנו, ובראש וראשונה את גורל החטופים, ולא כדי להסיר את סכנת החמאס, אלא כדי לשרוד בשלטון ולהמשיך להתעלל בעמנו ולהרוס את ארצנו. אנחנו במלחמה, והאויב איננו רק החמאס. האויב הגרוע ביותר הוא ממשלת ישראל וראשה, ובהם עלינו להילחם מלחמת חורמה, כדי להציל את החטופים ולהציל את המדינה.