עדים בעייתיים

 אריק וייס הכין כתבה לחדשות ערוץ 13 על פרשיות המתנות של בנימין נתניהו מאז הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, שזה נושא אקטואלי, ואפשר לשוחח עליו עם הרבה אנשים, אבל משום מה אריק וייס בחר לדבר על נתניהו עם אהוד אולמרט, שמאד מתבלט בשבועות האחרונים בביקורת על טוהר כפיו של נתניהו, וגם גינה את שולה זקן שהורשעה לדבריו פעמיים בבית המשפט – פעם אחת כשהגנה עליו ולקחה על עצמה את האשמה בארגון מימון כפול לנסיעותיו של אולמרט, ופעם אחרת באותה פרשת שוחד שבה הורשע אולמרט עצמו בעבירות חמורות יותר משל שולה זקן, ויצא בעונש קל יחסית כי בית המשפט העליון החליט להקל עמו, למרות שקיבל שוחד וגם דרש משולה זקן שתימנע מעסקת טיעון ותשב בכלא שנתיים כדי למלט אותו מאימת הדין. אולמרט אמר בראיון אחר שנתניהו הוא ראש ארגון פשע, שגם אני חושבת ככה, אבל אולמרט בעצמו גם הוא ראוי לתואר הזה, וזה לא נשמע טוב כשהפוסל במומו פוסל. אולמרט גם הלין על נתניהו שמימיו לא שילם על כוס קפה. הרבה אנשים העידו על כך שנתניהו תמיד התחמק מתשלום במסעדות, אבל היה מוזר לשמוע דוקא את האיש שזלל פירות ים על חשבון משה טלנסקי מגנה אותו. אחר כך אריק וייס דיבר עם עורך "מקור ראשון" חגי סגל, שקרא לנתניהו לפרוש, לא מפני שיש לו בעיה עם שוחד, או גזל, או רצח, אלא מפני שהרעיון – רעיון גזל האדמות מערבים, ככל הנראה – גדול מן האיש נתניהו, ולי לפחות היה די מוזר לשמוע את האיש שהטמין פצצות לראשי עיר ערבים מדבר בתור ערכאה מוסרית. הרגשתי מאד מאד מוזר מכל הכתבה הזאת, שהשאלה שהוצגה בה היתה איך נתניהו לא למד לקח מן ההסתבכות שלו במתנות שקיבל כראש ממשלה ולקח לביתו ונאלץ להחזיר למדינה אחרי שהראה בטלויזיה כמה מתנות ואמר שהן חסרות ערך, וגם עכשיו הוא טוען שהסיגרים והשמפניה שארנון מילצ'ן קנה עבורו לא היו שווים כל כך הרבה כסף כמו שהפרקליטות טוענת, כאילו רק לגנוב הרבה זה פשע, ולגנוב קצת זה בסדר. וחשבתי איך מכל האנשים במדינה שאפשר לדבר איתם על בנימין נתניהו, שלא חסר אנשים כאלה שהם נקיי כפיים וחכמים והגונים. אז למה לעזאזל חייבים לראיין את אהוד אולמרט שלקח שוחד והורשע וישב בכלא ועכשיו מעמיד פנים שהוא מומחה למוסר? למה מרבים כל כך לראיין אותו? אפילו כשריאיינו אותו על הפצצת הכור הסורי שהוא הורה עליה הרגשתי שהוא לא מתראיין לשם שמיים אלא חותר לטהר את עצמו מהאשמה, שאי אפשר לנקות אותו ממנה, אבל אפשר היה להבין למה היו חייבים לראיין אותו בתכנית על הפצצת הכור הסורי שהוא יזם כראש ממשלה. אבל למה לראיין אותו בכתבה על פרשיות המתנות של נתניהו, שכל כך הרבה אנשים אחרים יכולים לספר עליה דברים יותר מעניינים. איך בוחרים מרואיינים לכתבות הטלויזיה? האם איש שם איננו מבחין בכך שמאד בעייתי לראיין אדם שחולל בדיוק את אותם פשעים של נתניהו ועכשיו שם עצמו מטיף בשער כאילו היה הוא עצמו כליל השלמות. ברור שאולמרט עצמו שש להתראיין על פשעיו של נתניהו, כאילו הוא עצמו טלית שכולה תכלת, כי כבר מהצורה שבה הוא דיבר על שולה זקן אפשר היה להבין שמדובר באדם שעיוור לפשעיו שלו עצמו ומתכחש להם התכחשות גמורה. אבל האם לכתבי הטלויזיה אין חובה לוותר על מרואיינים נלהבים כאולמרט ולראיין אנשים נקיי כפיים, ולא תאומים רוחניים של הפושעים שבהם מדובר. הרי למרבה הצער רבים רבים מכירים את בנימין נתניהו ויכולים לספר על מעשיו, למשל מי שהיה חשב במשרד ראש הממשלה בזמן פרשת המתנות הראשונה, או יועצים לשעבר – אחד מהם, יוסי לוי, שהיה יועצו של נתניהו ולאחרונה מרבה לכתוב נגדו בחריפות רבה, אכן התראיין בכתבה, אבל מי שהכי נחרת בזיכרון מהכתבה הוא אהוד אולמרט, גם בגלל כשרונו הרטורי וההתלהבות היתרה שלו לגנות את יריבו הפוליטי שלמרבה הצער הרבה יותר דומה לו מאשר שונה ממנו. להביע דיעה על פשעי הזולת צריכים אנשים שלא חטאו, והם אלה שצריכים לקבל את ההזדמנות והבמה.     

תימנים

איש אחד צעק בשוק. מוכר אחד. הצעקות היו די חזקות, מושכות תשומת לב.

הוא תימני, אמרה האשה שלידי. נכון שהוא תימני? גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.

נכון הוא תימני? גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.

הוא עצבני, אמר לה המוכר שעמדנו ליד הדוכן שלו.

אבל הוא תימני, היא חזרה ואמרה.

הוא גם תימני, ענה לה המוכר.

אני יודעת, אמרה האשה. גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.

היא היתה אשה מבוגרת. ניסיתי לנחש מאיזו עדה היא אבל לא הצלחתי. כמה כעס היה לה על בעלה, אבל היא נשארה איתו, הזדקנה איתו. עכשיו שפכה את מרי לבה מעל הקישואים. הכרובית היתה יקרה מדי.

התימנים שהכרתי לא היו קשים. הם היו די רכים ועדינים. האחות הגדולה של חיים נחטפה וההורים שלו חיפשו אותה כל החיים. הם הלכו לעולמם ולא מצאו אותה מעולם. הבן השלישי של חיים נרצח בפיגוע אכזרי. לפני כן הם היו צוחקים עליו שהוא הילד הכי אשכנזי שלהם, כי היה דומה לאמו האנגליה. הוא היה ילד עדין, כמעט טוב מדי לעולם הזה. קראו לו בשם של מלאך. הוא היה רק בן שבע עשרה שנים כשהפך למלאך.

לי הוא נראה תימני.

גם יגאל עמיר נראה תימני.  הרגיז אותי מאד שמשפחת רבין כתבה על קברו "נרצח בידי יהודי חובש כיפה".

חשבתי: טוב שלא כתבו "נרצח בידי תימני".

אבל כשבחרו שחקן לסרט על רצח רבין לקחו שחקן תימני. כדי שיהיה דומה למקור.

איך תימנים יודעים לשיר אמרו בתכנית "אולפן הקלטות". היתה שם זמרת תימניה ששרה את "אם ננעלו" של עפרה חזה. השירה שלה היתה מרטיטה. לא ראיתי שהיא תימניה. אבל אחרים ראו ואמרו.

עדנה נראית תימניה וגם הבן שלה נראה תימני. על כל מה שהיא עשתה בחיים, למשל כשהיא למדה פולנית, שאלו אותה איך תימניה עושה כאלה דברים ואיך תימניה לומדת פולנית. אותי שואלים רק איך דתיה מגדלת כלבים. דתיים שואלים וגם חילוניים שואלים.

אנשים צריכים להתנהג לפי איך שהם נראים, כי אחרת זה מאד מבלבל. תימנים צריכים לשיר, או לצעוק, דתיים צריכים לפחד מכלב, אשכנזים ופרסים צריכים להיות קמצנים, ורק פולנים צריכים לדבר פולנית.

בשיר השירים כתוב עורי צפון ובואי תימן, כי תימן זה דרום. רבי אלעזר אמר: לכשיתעוררו הגלויות הנתונות בצפון יבואו ויחנו בדרום. לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבוא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום. הגלויות התעוררו ובאו מהצפון וגם מהדרום. מלך המשיח עוד לא בא. עד שיבוא מלך המשיח ויבנה את בית המקדש יקראו לתימנים תימנים ולפולנים פולנים. כשיבוא מלך המשיח ויבנה את בית המקדש אולי יחדלו מכך.

ואולי לא.

לא לממשלת אחדות

האם יש מישהו שאיננו מבין שנתניהו רוצה להמשיך להיות ראש ממשלה כדי להמשיך לתקוף את מערכת המשפט, לארגן לעצמו חסינות גורפת ולהימלט מאימת הדין? האם יש מישהו שאיננו מבין שחייהם של בכירי מערכת המשפט מאוימים כעת על ידי נתניהו, אנשיו וחסידיו? איך אפשר בנסיבות כאלה לדרוש מכחול-לבן להצטרף לממשלה בראשות נתניהו? ולמה? מה הם חייבים לו? למה צריך לאפשר לו להישאר ראש ממשלה? לא ראש ממשלת מעבר כפי שהוא עכשיו, אלא לתת לו לגיטימציה, להצביע הצבעת אמון בממשלתו, וכל זאת בתירוץ המבזה שממילא הוא יישאר ראש ממשלה עד הבחירות. יש הבדל בין נתניהו שכופה את עצמו על המערכת, כדי להישאר ראש ממשלה תחת כתבי אישום, לבין נתניהו שקיבל את אמון הרוב בכנסת. את זה צריך למנוע ממנו, כי יש חשיבות גם להתעקשות על עקרונות, וגם לניקיון כפיים. יש חשיבות לכך שנתניהו איננו מצליח לקבל את אמון הכנסת ולהקים ממשלה. אולי אין ליריביו מספיק כוח לסלק אותו, והוא עצמו בשום אופן לא יתפטר, כפי שהיה ראוי לעשות, אבל העובדה הזו איננה צריכה לגרום להם לתת לו לגיטימציה להמשיך בתפקידו, תוך כדי הסתה נגד מערכת המשפט ושיסוי חסידיו השוטים במערכת המשפט ובבכיריה עד כדי סיכון חייהם. לשבת תחת נתניהו בנסיבות אלה, פירושו להפקיר את מערכת המשפט לתוקפנותו ולאיומיו כאילו התנהגות כזו היא דבר נסבל שאפשר להשלים איתו. והרי טעם הקמתה של כחול-לבן היה המחאה נגד השחיתות של שלטון נתניהו, על ניהול ענייני המדינה באמצעות בני הדודים במקום באמצעות משרתי ציבור הכפופים לנהלים ולביקורת, על שעבוד מנגנון המדינה ותקציבה לאינטרסים אישיים, על הפיכת המדינה ואזרחיה לכלי משחק לקידום עניינים אישיים. איך כל אלה מתיישבים עם ישיבה בממשלת נתניהו, ואפילו לזמן מוגבל, ואפילו ברוטציה? נתניהו חייב להתפטר וללכת הביתה, ואם אין כוח לכפות זאת עליו, צריך לפחות להבהיר לו שהוא פסול מלשמש ראש ממשלה, ושאי אפשר לדון בכלל בישיבה בממשלתו. וכן, יהיו בחירות שלישיות בתוך שנה. עד שנתניהו יפסיד בבירור או יתפטר יהיו עוד ועוד מערכות בחירות ונתניהו יעמיד פנים שהוא ראש ממשלה נבחר עם כל הסמכויות,, וזאת בשום אופן לא סיבה להסכים לכך ולהצביע בו אמון. יש ערך גדול לכך שנתניהו יישאר ראש ממשלת מעבר ולא יהפוך לראש ממשלה שזכה לאמון הכנסת, כי הצבעת אמון בנתניהו היא הצבעת אמון בשחיתות ובשוחד ובערעור מערכת המשפט, ולכך אסור לתת יד, גם אם בחירות חוזרות ונישנות אינן דבר רצוי. ואם רובי ריבלין איננו מרוצה מהמצב שנוצר, שיקרא לנתניהו להתפטר, שזה מה שצריך לקרות. ואם הוא מפחד מנתניהו, ומפחד לקרוא לו להתפטר, עדיף שישתוק, ושיפסיק לדרוש הקמת ממשלה שקוראים לה ממשלת אחדות אבל היא בעצם המשך שלטונו של נתניהו בהסכמה. אם נגזר עלינו להמשיך לסבול את עולו של נתניהו, עדיף לסבול זאת תחת מחאה, כי גם אם אי אפשר להרחיק את הרע מחיינו, חשוב לפחות להזכיר לו שהוא רע ולהתנגד לו ולהילחם בו, ולא לתת לו יד ולהכניס אותו לסלון.  

היינריך הינה / הללויה

ֹ     התרגום מוקדש לבתי ניצן ליום הולדתה

היינריך היינה / הַלְּלוּיָה

שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְכֹוֹכָבִים נוֹגְהִים

מְעִדִּים עַל כּוֹחוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.

לַשָּׁמַיִם נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו הַיָּרֵא

לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא.

לֹא אֶטְרַח כֹּה גָּבוֹהַ לְהִסְתַּכֵּל

כִּי כְּבָר עַל הָאָרֶץ מַסְפִּיק אֶמְצָא

שְׂכִיּוֹת חֶמְדָה שֶׁבָּרָא הָאֵל

שֶׁרְאוּיוֹת לְהַעֲרָצָה.

כֵּן יַקִּירַי, אֶל הָאֲדָמָה,

בַּעֲנָוָה אַרְכִּין רֹאשִׁי

וָאֶמְצָא פֹּה יְצִירַת מוֹפֵת:

הֲלֹא הִיא לִבֵּנוּ הָאֱנוֹשִׁי.

זַהֲרוּרֵי הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה מַרְהִיבִים,

וְאוֹר הַיָּרֵחַ כֹּה נָעִים

גַּם בְּלַיְלָה שָׁקֵט, עִם נִצְנוּץ כּוֹכָבִים,

וּזְנַב הַשָּׁבִיט זוֹהֵר לְהַדְהִים!

אַךְ כָּל מְאוֹרוֹת הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם,

הִינָם עֲבוּרִי כְּמוֹ נֵרוֹת בִּפְרוּטָה

בְּהַשְׁוָאָה לְלֵב הָאָדָם

אֲשֶׁר בְחָזֵנוּ בּוֹעֵר עַתָּה.

זֶה הָעוֹלָם בִּזְעֵיר-אַנְפִּין

פֹּה יֵשׁ הָרִים, יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת,

וְגַם מִדְבָּר עִם חַיּוֹת פֶּרֶא

שֶׁתְּכוּפוֹת עַל הַלֵּב הַמִּסְכֵּן מַכְבִּידוֹת.

פֹּה גּוֹלְשִׁים פְּלָגִים וּנְהָרוֹת הוֹמִים,

אֲדָמוֹת נִפְעָרוֹת, תְהוֹמוֹת סְלָעִים

גַנִּים צִבְעוֹנִיִּים וְכָרִים יְרוּקִים

שֶׁטְּלָאִים אוֹ חֲמוֹרִים בָּם רוֹעִים.

פֹּה מִזְרָקוֹת גַּנִּים

וּזְמִירִים מִסְכֵּנִים

כְּדֵי לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי שׁוֹשַׁנִּים

מְזַמְּרִים עַד לְזָרָא נִגּוּנִים.

ָגַּם חִלּוּף מֶזֶג אֲוִיר לֹא יֶחֱסַר:

הַיּוֹם הָאֲוִיר חָמִים וּמוּאָר

אֲבָל מָחָר סְתָוִי וְקַר

עֲרָפֶל אָפוֹר עַל שָׂדֶה וַכָר.

הַפְּרָחִים מְלַבְלְבִים

מַשָּׁבֵי הָרוּחוֹת נוֹרָאִים

וְלִבְסוֹף פְּתִיתֵי שֶׁלֶג עָבִים

נָהָר וַאֲגָם לְקֶרַח קוֹפְאִים.

כָּעֵת מִשְׁחָקֵי חוֹרֶף מַגִּיעִים

עֲטוּיֵי מַסֵּכוֹת הָרְגָשׁוֹת מוֹפִיעִים,

לְנֶשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת מִתְמַסְּרִים

וּמֵרִקּוּד הַמַּסֵכוֹת מִשְׁתַּכְּרִים.

אֱמֶת, בְּאֶמְצַע הָחֲגִיגָה

תְּכוּפוֹת מִתְגַּנֶבֶת לָה תּוּגָה -

לַמְּרוֹת הַנֶּשֶׁף וְהָרִקּוּד

נֶאֱנָחִים עַל אֹשֶׁר אָבוּד.

אַךְ פֶּתַע רַעַשׁ. אֵין דָּבָר!

זֶה רַק הַקֶּרַח שֶׁנִּשְׁבַּר.

נְמֵסָה קְלִפַּת הַכְּפוֹר

שֶׁאֶת לִבֵּנּוּ סָגְרָה מִסְּגוֹר.

הִתְרַכֵּךְ מַה שֶׁעָכוּר וַקַּר,

 כָּעֵת יָשׁוּב, כַּמָּה נֶהֱדָר!

הָאָבִיב, עוֹנָה מַלְהִיבָה,

בְּמַטֵּה קֶסֶם תַּצִּית אַהֲבָה!

רַבָּה תְּהִלַּת הָאֱלֹהִים

בָּאָרֶץ כָּאן כְּמוֹ בַּמְּרוֹמִים

אָשִׁיר לְאָב הָרַחֲמִים

וְהַלְּלוּיָה לוֹ אַנְעִים.

כֹּה יָפֶה הוּא בָּרָא, כֹּה מָתוֹק הוּא בָּרָא

אֶת לֵב הָאָדָם, וּפְנִימָה הֶעֱרָה

לְתוֹכוֹ מֵרוּחַ נִשְׁמָתוֹ הַטוֹבָה

הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר קְרוּיָה אַהֲבָה.

הָלְאָה יָוָן עִם הַלִּירָה

לֹא רִקּוּד לַמּוּזוֹת אָשִׁירָה!

כְּמוֹ יִרְאֵי הַשָּׁמַיִם, בְּשִׁיר הוֹדָיָה

אֶרְצֶה לְהַלֵּל אֶת הַבְּרִיאָה.

הָלְאָה עִם מוּסִיקַת הַכּוֹפְרִים!

נֵבֶל דָּוִד בְּנִגּוּן הוֹדָיָה

הוּא יְלַוֵּנִי בְּשִׁירִי

בְּעֵת זַמְרִי: הַלְּלוּיָה!

 ראו גם: היינריך היינה / שירי בריאה

.

שלטון האספסוף

הרגע הכי מזעזע בסדרה "ליכודניקים" מבחינתי היה כאשר לימור לבנת סיפרה כיצד בהיותה שרת החינוך בא אליה דודי אמסלם והודיע לה שהוא ועושי דברו יצביעו עבורה בתנאי שתמנה למשרות במשרד החינוך את מקורביהם על פי רשימה שימסרו לה. לימור לבנת אמרה שביקשה ממנו ומאנשיו לא להצביע בשבילה. אינני ממעריציה של לימור לבנת שפיטרה מורים לפני פנסיה בטענה שהם שחוקים כדי לגזול מהם את זכויותיהם תוך כדי שהיא רומסת ומבזה אותם, כפי שרק הימין יודע לבזות את האדם העובד, בעודו טוען שהוא "נציג העם". אבל הבנתי שסיפורה של לימור לבנת מתעד את התהליך הנורא שעבר הליכוד תחת שלטון נתניהו, ממפלגה שמקדמת אידיאולוגיה קפיטליסטית – דורסנית ומרושעת - לארגון פשע שמקדם פולחן הערצה עיוורת למנהיג ומעודד התנהלות מאפיונרית וביריונית מהמנהיג ומטה. תחת שלטון נתניהו עלה דודי אמסלם לגדולה, וקשה להאמין שעשה זאת אחרת מכפי שתיארה לימור לבנת. כמובן שאויביו הראשונים במעלה של כל ארגון פשע הם אנשי המשפט והחוק, שנתונים כעת בהשראת נתניהו לאיומי רצח ונזקקים לאבטחה, וכמותם שנואים גם אנשי התקשורת שמציגים את פרצופם האמיתי של תומכי נתניהו, כפי שהצטיירו בעצרת ברחבת המוזיאון, איימו ברצח, קיללו, היתוו תנועות מגונות, רשפו שנאה ל"שמאל" שמשתרע לדידם מגדעון סער עד גדעון לוי, ול"תקשורת" ששנואה עליהם מאחר שהכיעור איננו מחבב את הראי.

פעם הליכוד נחשב למפלגת האינטלקטואלים, ומפא"י למפלגת העסקנים. נדמה לי שהשנאה הרושפת לאינטלקטואלים ולכל מי שיש לו מחשבה עצמאית ועמוד-שדרה ומסוגל לחבר שלושה משפטים הגיוניים זה לזה היא תרומתו היחודית של נתניהו למפלגה שפעם היתה דמוקרטית ותוססת, והיום שקועה בפולחן מנהיג נוסח 1984 ובשיחדש נוסח 1984 שבו מלחמה היא שלום, ביריונות היא שמירת חוק, אספסוף נבער ומוסת שמקלל וצורח דברי הבל הוא "העם" והתרפסות נרצעת בפני מנהיג רודני שסרח ורוצה לשלוט לנצח היא "דמוקרטיה". חשיבה מעוותת מתחילה בעיוות השפה, בריקונה מתוכן, בשימוש מהופך בתכניה. לא תמיד קל להבחין היכן מושל הטמטום והיכן הטירוף כשעיוות השפה משקף את עיוות המציאות והיפוכה על ראשה. יש בזה משהו אינפנטילי. הרי ילדים הם אלה שמשליכים על זולתם את מה שנאמר להם בגנותם: כאילו אם יזעקו שפרקליט המדינה עבריין תימחק אשמתו של נתניהו, שמסית את האספסוף נגד מערכת המשפט בעודו מתעטף בנופת צופים ומודיע לפרוטוקול שהוא מכבד את החוק ומערכת המשפט שנגדה הוא מסית. כך עשה גם כשהסית נגד רבין. אחרי שרבין נרצח שלף משפט כיסוי שאמר נגד אלימות כהוכחה לכך שאין לו חלק בהסתה לרצח. לו היתה לו טיפת כבוד לשלטון החוק היה מתפטר. הוא לא יתפטר. הוא ייאחז בקרנות המזבח עד שיגררו אותו משם בכוח, וצריך להתפלל שההסתה שלו נגד בכירי מערכת המשפט לא תגבה קורבנות בנפש.

יש שמאלנים שחושבים שטוב שנתניהו ימשיך לשלוט בליכוד. אינני מסכימה איתם. אני מייחלת לכך שהליכוד, מפלגה גדולה וחשובה, יחזור להיות מפלגה שיש בה מאבקים וויכוחים וחילופי שלטון ויחדל להיות ארגון הפשע של נתניהו שבו התרפסות עיוורת בפני המנהיג היא החוק, והמתרפסים, הביריונים וחדלי האישים עולים לגדולה ומושלים בכולנו. ניקויו של הליכוד ממשטר נתניהו ושובו להיות מפלגה דמוקרטית אמיתית איננה מנוגדת לאינטרסים של השמאל. היא צורך חיוני של המדינה והחברה בישראל.

להילחם בכל מחיר על סילוק נתניהו

בניגוד לרבים שהביעו את צערם על כתבי האישום נגד נתניהו, אני דוקא חשתי שמחה גדולה על כתבי האישום האלה, ולא מפני שאני חושבת שנתניהו ייפרד כעת מכסא ראש הממשלה. ברור לי שהוא ייאחז בכל כוחו בכסאו כבקרנות המזבח, ייזעק שנעשה לו עוול ומדיחים אותו, ולא יבחל באמצעים כדי להימנע מהעמדה לדין. אבל שמחתי בגלל שכתבי האישום האלה צודקים, ונתניהו עצמו הודה בצדקתם, כאשר אמר שמותר לקבל מתנות מחברים וכאשר אמר שסיקור תקשורתי איננו שוחד, וטען שרק טובת הנאה כספית היא שוחד, ובכך הודה גם בקבלת מתנות וגם בדרישתו לסיקור חיובי בתמורה להטבות רגולטוריות. כל טובת הנאה שניתנת בתמורה למתת שלטוני היא שוחד, ונתניהו ורעייתו דרשו סיקור חיובי ונתנו בתמורה החלטות שלטוניות שהעשירו את מלחכי פנכתם בממון רב. נתניהו ניצל את מעמדו כדי להיטיב גם עם שאול אלוביץ' בעלי בזק וגם עם טייקון הגז קובי מיימון, כדברי יאיר נתניהו לבנו של מיימון "אבא שלי סידר לאבא שלך עשרים מיליון", ומן הסתם גם עם אילי הון אחרים שזיכו אותו ואת רעייתו בטובות הנאה ומתנות, ורק חלק ממעשיו הוביל לכתבי אישום. אלה אינם פשעיו היחידים כפי שלמדנו מתיק הצוללות ומהמניות שקיבל מבן דודו מיליקובסקי, שהתגלה כספק של איחוד התאגידים הגרמני בעל העבר הנאצי תיסנקרופ, שלא הובילו לכתב אישום, ולאו דוקא משום שאין הצדקה לכך. בעיני שלי דוקא תיק אלף שבו נאשם נתניהו בקבלת ארגזי שמפניה וסיגרים בכמויות מסחריות הוא המגעיל מכולם, כי אין דבר מבזה יותר בעיני מתמונת ראש ממשלה שאנשים מגיעים אליו עם ארגזי מתנות כמו אריסים שמשחרים את פניו של האדון הפיאודלי במשטרים שממש איננו רוצים להידמות להם ובעידנים שאיש מאיתנו לא היה רוצה לחיות בהם. ועוד דבר שימח אותי מאד בכתבי האישום של נתניהו: הידיעה שאת מעשיו הפסולים עשה במחשבה שלא ישלם עליהם שום מחיר, כי כוחו הפוליטי עצום כל כך וכל המדינה בכיסו, ובכל זאת הצדק הגיע לפתחו. כל חיי סבלתי מאנשים שחשבו שהם יכולים לעשות כל רעה ופשע נגדי כי הם חזקים ממני ואני נראיתי להם חלשה, ותמיד היתה לי שמחה גדולה להראות להם שמי שפוגע באחרים משלם על כך, ואני מקוה ובטוחה שגם נתניהו משלם ועוד ישלם מחיר על מעשיו הפסולים, והיוהרה והמגלומניה שלו ותחושתו כי אין כמוהו בחלד וכי הוא מורם ונישא מעם, ולכן הכל מותר לו, תחושתו הזו שמתוכה הוא פועל נגד האינטרסים המובהקים של מדינת ישראל, מושך אותנו לבחירות אחר בחירות ומונע בשילוב של חלוקת טובות הנאה וטרור הקמת ממשלה בראשות אחר, כדי להישאר ראש ממשלת מעבר לזמן בלתי מוגבל, רק משום שהחוק איננו אוסר זאת עליו, כאילו כל דבר שהחוק איננו אוסר הוא מותר וראוי.

וגם התחבולות שנתניהו נוקט כדי למנוע הקמת ממשלה חלופית פסולות מן השורש. במשטר דמוקרטי כל מפלגה היא ישות עצמאית. לא ייתכן שנתניהו, באמצעות פיתוי מחד גיסא – כמשרת שר הביטחון לנפתלי בנט, ואיומים מאידך גיסא, כמו איומיו על "גוש הימין" שכולל מפלגות אחרות שלא יעזו לנהל משא ומתן עצמאי עם בני גנץ אלא יתנהלו רק באמצעות שליחיו הנאמנים יריב לוין וזאב אלקין, ימנע ממפלגות שאינן מפלגתו לנהל משא ומתן להרכבת ממשלה עם יריבו. גם לא ייתכן שימנע מחברי מפלגתו להתמודד מולו ולהחליף אותו, לאחר שכיהן כראש ממשלה למעלה משלוש עשרה שנים, פרק זמן ארוך במידה בלתי סבירה שמערער את אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל. כמובן וכמובן שנתניהו איננו רשאי להסית נגד המיעוט הערבי ונגד נציגיו הנבחרים, שלגביהם הוא איננו מכבד את מה שהוא דורש לעצמו, לכבד את הבחירה שבחרו בו תומכיו הרבים. אותן זכויות שנתניהו דורש לעצמו יש לחברי הכנסת הערבים, שהם נציגים נבחרים של הציבור הערבי, ונתניהו חייב לכבד את הבחירה הזו, שלא לדבר על כך שההסתה שלו נגדם נשאה אופי גזעני חולני, שמזכיר לבושתנו את הגרועים שברודפי העם היהודי. הלואי שהיינו מדינה שבה מסלקים ראש ממשלה גזען בגלל גזענותו, ולא רק בגלל שחיתותו המוכחת, ובניגוד לטענות תומכי נתניהו, כתב אישום איננו עניין של מה בכך, גם אם טרם הובא לבית המשפט, מה גם שמדובר בכתב אישום שהוגש בדחילו ורחימו, אחרי שנים של חקירות ודיונים שבהם נטלו חלק משפטנים רבים, וגם סניגוריו של נתניהו קיבלו זכויות מעל ומעבר למקובל להשמיע את טענותיהם בפני רשויות החוק.

פגיעתו הקשה של נתניהו בדמוקרטיה מתבטאת בהיבטים רבים של האווירה הציבורית ואופי השלטון שמכתיב נתניהו באמצעות מסע דה-לגיטימציה רב שנים למנגנונים הדמוקרטים עצמם. עקרון היסוד של המשטר הדמוקרטי הוא שניתן להחליף את השלטון. נתניהו עורך כבר שנים מסע שטיפת מוח שעל פיו התמודדות מולו ורצון להחליפו בשלטון, דבר שהוא נשמת אפה של כל דמוקרטיה, הוא מעשה בגידה וחתרנות, וכך הוא מתייחס הן להחלפתו כראש מפלגתו והן להחלפתו כראש ממשלה, כאילו מדובר בפשע ולא בהליך דמוקרטי חיוני כדי למנוע ממדינת ישראל להפוך לדיקטטורה נוסח רוסיה של פוטין, תורכיה של ארדואן או רומניה של צ'אושסקו הזכורה לרע, מדינות שאנו הולכים ונדמים אליהן, ודרישתו של נתניהו לחקור את החוקרים מזכירה לא במעט את מעשי ארדואן שהשליך לכלא את המשפטנים שחקרו שחיתות בממשלו, יחד עם העיתונאים שמתחו עליו ביקורת. גם נתניהו מנהל מסעות הכפשה נגד מיטב העיתונאים בתקשורת הישראלית באופן שחייב את המשטרה לאבטח כמה מהם, דבר שהוא בושה מאין כמוה למדינת ישראל, שעיתונאי איננו יכול לעשות את עבודתו מבלי שחייו יהיו בסכנה. את אווירת האימים שזורע נתניהו משלים מי שמונה לממשלת המעבר של נתניהו כשר חינוך, הרב רפי פרץ, שהתנפל על הגננת שהעזה לומר את המובן מאליו, שאין זה ראוי להציג את בנימין נתניהו כדוגמה ומופת לילדי הגן ובית הספר, לאחר הגשת כתבי האישום נגדו, שלו היה לנתניהו ולו טיפת כבוד לערכים מוסריים ודמוקרטים, הוא היה מתפטר מתפקידו כבר מזמן, כשהתברר כמה החשדות נגדו מבוססים, ולא מנסה לנצל את כוחו כראש ממשלה שמטיל טרור על מפלגתו ומחוצה לה כדי לסדר לעצמו חסינות בחתירה לבחירות בלתי נגמרות שיאפשרו לו להישאר לאין קץ כראש ממשלת מעבר. למרות שחשוב מאד להחליף את נתניהו כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית, עדיף ללכת לבחירות נוספות ולא לערוך עם נתניהו הסכמים שיתנו לו לגיטימציה כראש ממשלה נבחר, שהוא לא. עדיף להמשיך להילחם בעד סילוקו של נתניהו בכל מחיר, כי עם נתניהו אין דמוקרטיה בישראל, ורק סילוקו הגמור מתפקיד ראש הממשלה יאפשר לישראל לשקם את משטרה הדמוקרטי.         

שנה למות אמי

אמא שלי מתה לפני שנה, ב-21 בנובמבר 2018, בדירתה בחיפה. זה קרה מאוחר בלילה, זמן קצר לפני חצות.

את הודעת הפטירה וטופס ההכרזה על מות אמי קיבלתי במטה משטרת חוף בחיפה ביום ה-28 באוגוסט 2019.

על פי הודעת הפטירה שמילא הפאראמדיק אמי נפטרה ביום ה-21.11.2018 בשעה 23:52, שתי יממות לאחר שחרורה מבית החולים.

וכך נכתב בטופס הכרזה על מוות ע"י פאראמדיק מד"א שנמסר לידי במטה משטרת חוף בחיפה:

"בת 90 סיעודית נמצאת בביתה. סבלה מקשיי נשימה לאחר שככל הנראה סבלה מאספירציה לאחר שככל הנראה שלפה את הזונדה. צוות אמבולנס רגיל מקדים למקום העניק חמצן. בהגעתנו נמצאה מחוסרת הכרה ונצפו נשימות אגונאליות ובמוניטור נצפה PEA. במקום נמצא נכדה של הגברת רופא במקצועו ד"ר........ לבקשתו לא בוצעו פעולות החייאה ובתיאום עם רופא ממל"מ התקבל אישור לאי ביצוע החייאה ובהמשך נצפה דום נשימה ודום לב ותועד אסיסטולה במוניטור והתקבל אישור לקביעת מוות."

הבנתי שהיה סיכוי להציל את אמי, אבל אחייני הרופא, ומי שהיה שם איתו העדיף שאמי תמות, וכנראה היתה לו סיבה טובה.  בעצם יכלו להציל אותה עוד קודם, כשצוות האמבולנס הראשון הגיע למקום, ויכול היה להבהיל אותה לבית החולים ולהציל את חייה. אני לא יודעת מדוע צוות האמבולנס הראשון שהגיע למקום לא פינה אותה לבית חולים. האם מי שהיה איתה באותה עת, אינני יודעת מי היה איתה באותה עת, אסר לפנות אותה? איך אמי, שחזרה הביתה רק שתי יממות קודם לכן מניתוח בכתף ימין ובקושי הניעה את ידה הימנית, ולכן כשניסו לקחת אותה הביתה נחבלה קשה בידה והגירה דם רב, ולכן הושארה בבית החולים יום נוסף לפני ששוחררה, איך יכלה לשלוף את הזונדה בעצמה? עורכת-הדין שלנו, שאחד מבניה רופא, אמרה לי שלא קשה לשלוף זונדה, אבל אני לא כל כך מאמינה שאמי שלפה את הזונדה בעצמה. אולי מישהו אחר שלף אותה. קשה לי מאד להאמין שהיא שלפה אותה בעצמה. ואם כן, האם הגיוני שהיא מתה מזה, ואיך נתנו לה למות מזה, האנשים שהיו שם ויכלו להציל אותה?

הקצינה במשטרה הקריאה מאיזה מסמך אחר שהיה בתיק שאחייני הרופא סירב להחייאה של אמי וסירב לנתיחת גופה. אני הייתי רוצה נתיחה, אמרתי לקצינת המשטרה, למה היית רוצה נתיחה, כמעט צעקה עלי קצינת המשטרה. זה עניין שלי, אמרתי לה. לא אמרתי לה שהייתי רוצה נתיחה כי אני מאמינה שאמי נרצחה. לא אמרתי לה שאולי לא הייתי צריכה לבקש נתיחה כי הייתי דורשת שיעשו החייאה ואולי אמי היתה חיה. אבל הנכד היה שם, הנכד לקח אחריות, צעקה עלי הקצינה, אבל היא סירבה לתת לי את העדות המלאה של אחייני כי אלה חומרי חקירה. היא צילמה לי רק את שני העמודים של הודעת הפטירה וטופס ההכרזה על מוות. היה לי ערפל בעיניים וכשיצאתי משם לא ראיתי דבר אז הלכתי פשוט ישר עד שהגעתי לשוק תלפיות שאני מכירה מהילדות, כי סבא וסבתא שלי גרו ברחוב החלוץ, מאד קרוב לשם. הלכתי לרחוב הרצל למשרד של חברא קדישא, ואמרתי לאיש שישב שם שהסתירו ממני שאמי מתה וקברו אותה בלעדי. הוא היה קצת המום. ביקשתי לדעת מי ביקש לקבור אותה. הוא שאל אם יש לי אחים. אמרתי לו שהיה לי רק אח אחד שמת מסרטן לפני חמש שנים, ואני הבת היחידה של אמי שחיה. הוא שאל איך קוראים לאשתו של אחי, כי השם שלה היה רשום לו במחשב. היא זאת שביקשה את רישיון הקבורה כדי לקבור את אמי באותו יום אחרי הצהרים, אבל הודיעה לנו רק שעה ועשרים דקות לפני הקבורה, כשהיתה כבר בטוחה שלא נוכל להגיע. שאלתי איך נותנים רישיון קבורה לאנשים שאינם מקרבה ראשונה, כי למשל תעודת פטירה נותנים רק לבני זוג או לילדים. הוא אמר שאם בני משפחה מבקשים הם בדרך כלל מקבלים רשיון קבורה. אני חושבת שאולי הוא אף פעם לא שמע על מקרה כזה שהסתירו מוות של אשה מהבת שלה וקברו אותה בלעדיה. גם השופטת אמרה שהמקרה שלנו מקרה קיצון, והיא עוד לא ידעה מה שאני כבר ידעתי. האיש מחברא קדישא היה די נחמד אליי, אז הרגשתי יותר טוב מאשר עם הקצינה המפחידה במשטרה. אחר כך הלכתי לבית הישן של סבא וסבתא שלי ברחוב החלוץ, שבדיוק גמרו לשפץ אותו, שיפוץ שאמי שילמה עליו שנה לפני שמתה. ביקשנו מעורך-הדין שלה את ההמחאות בשביל המומחית לכתבי-יד. ממול היו כמה חנויות וכבר לא יכולתי לזכור היכן בדיוק היתה ממוקמת חנות העורות של סבי, שהיתה בדיוק מול הבית. עליתי קומה אחת לדירה של סבא וסבתא שהדלת שלה ממוסמרת ושום איש איננו גר בה. עורך-הדין הזקן שטיפל בענייניה לפני עורך-הדין שמצא לנו את ההמחאות שלה, אמר לה למכור את הדירה הישנה הזאת בבית הישן הזה, שהוא אמר שגורמת לה יותר הוצאות מרווחים, אבל אמי סירבה למכור את הדירה הזאת, כי היא גדלה בה, וגם אחי שמת מסרטן לפני חמש שנים ואני שעוד חיה גדלנו בה. לבית שאני גדלתי בו אינני יכולה להיכנס כי אשתו של אחי וילדיה השתלטו עליו וחוסמים בפנינו את הכניסה. בחצר שלו יש סבך שיחים וקוצים כמו ביער של היפהפיה הנרדמת. כל מה שקורה לנו נשמע כמו משהו שקורה בסרטים, אבל הוא קורה לנו בחיים. מאז שהייתי במשטרה קראתי את השורות שכתב הפראמדיק אלפי פעמים, וכל הזמן אני רואה לפני העיניים שלי את אמא שלי גוססת והאחיין הרופא והצוות של מד"א ואולי עוד אנשים, אני לא יודעת מי בדיוק היה שם, כולם עמדו והסתכלו איך אמא שלי גוססת עד שהיא מתה, ואף אחד לא ניסה להציל אותה. זה גורם לי לתחושת חנק. במשטרה מנסים למנוע מאיתנו לקבל את התיק. אולי הם מפחדים שנתבע אותם על רשלנות. אני לא חושבת שנתבע אותם על רשלנות, אבל אני רוצה לקבל את כל התיק, את כל המסמכים שהם קוראים להם חומרי חקירה. אני רוצה לפחות לדעת מה באמת קרה.