דר שטירמר מאשים את היהודים בשריפת הרייכסטאג

 

בליל ה-27 בפברואר 1933 פרצו להבות בבניין הרייכסטאג בברלין. עד היום לא ידוע אם הנאצים עצמם הציתו את הבניין או שניצלו הצתה מקרית כדי ליצור רושם של מצב חירום שיאפשר הנהגת משטר דיקטטורי בגרמניה, כפי שאכן קרה ב-23 במרס 1933 כשהרייכסטאג אישר את חוק ההסמכה וגרמניה הפכה רשמית לדיקטטורה נאצית.

המשטרה הגרמנית עצרה בחצר הרייכסטאג הבוער קומוניסט הולנדי צעיר בשם מרינוס ואן-דר לובה שהואשם בקשר קומוניסטי להצתת הרייכסטאג והוצא מאוחר יותר להורג. המשטר הנאצי ניסה להאשים גם את ארנסט תורגלר, ראש הסיעה הקומוניסטית ברייכסטאג, וכן פעילים קומוניסטים בולגרים בהצתה, אך לבסוף כל הנאשמים שוחררו. איש מהם לא היה יהודי ושום יהודי לא נקשר לאירוע.

במאמר לא חתום ב"דר שטירמר", כנראה של המו"ל המאד מקורב להיטלר יוליוס שטרייכר, שאת תרגומו אני מביאה להלן, מנסה הכותב לגלגל את אשמת הצתת הרייכסטאג על היהודים כחלק מקשר יהודי עולמי שתיאורו מסתמך על "הפרוטוקולים של זקני ציון" - חיבור אנטישמי רוסי מראשית המאה העשרים שמתחזה למסמך היסטורי שחיברו יהודים כביכול לצורך השתלטות על העולם, והיה חביב מאד על הנאצים. כאן מכונה החיבור "הפרוטוקולים הציוניים", תוך יצירת בלבול מכוון בין הפנטסיה האנטישמית של "זקני ציון" בחיבור לבין התנועה הציונית הממשית. הבלבול מכוון: הנאצים נהגו לזהות את הציונות עם היהדות וכפי שכבר הצבעתי ברשימה אחרת, יחסם לציונות היה עוין לגמרי, ולא כפי שטוענים מי שמבקשים להכפיש את הציונות בשיתוף פעולה עם הנאצים. מעניין גם הקישור הנאצי של הפרוטוקולים של זקני ציון לקונגרס הציוני בבאזל, ויחוסם לאחד העם.

את עיקר חשיבותו של המאמר, ביום שואה זה, אני רואה בטענת "דר שטירמר" בפרסום מוקדם זה ממרס 1933 שהתגלו ידיעות על קשר יהודי ל"רצח של יחידים ורצח של המונים" מבני העם הגרמני. אני רואה בכך הוכחה נוספת לכך שמרגע עלייתו לשלטון החל היטלר להכין את דעת הקהל הגרמני להשמדת העם היהודי, ולא כפי שטוענים רבים שהשואה היתה תוצאה מתגלגלת ולא מתוכננת מראש של המשטר הנאצי. בעיני אין ספק שהיטלר עלה לשלטון כשבראשו תכנית להשמדת היהודים, ולא התגלגל לביצוע השואה ללא תכנון מוקדם. מוטיב זה של האשמת היהודים בכוונות להשמדת העם הגרמני כהכנה לשואה מופיע בפרסומים רבים ב"דר שטירמר". מאמר זה הוא רק דוגמה אחת לכך.

במאמר מוזכרים אישים יהודים רבים, במיוחד סוציאליסטים וקומוניסטים, שמוכרים יותר או פחות לציבור הישראלי, אך אין טעם להתעמק בכך, שכן אין מדובר אלא בזריקת שמות שיקשרו בין המפלגות הסוציאליסטית והקומוניסטית ל"יהדות העולמית" או ל"כל-יהודה", שני מושגי מפתח בתעמולה הנאצית שנועדו לתאר את היהודים כחברים בארגון חתרני כלל עולמי.

הנכם מוזמנים לעיין בתרגומים נוספים שלי מפרסומי העיתון תחת התגית "דר שטירמר".

 

דר שטירמר

נירנברג במרץ 1933, מס' 10

האשם

שריפת הרייכסטאג / פשעי הבולשביזם /  הרס העמים המרקסיסטי / היהודים כגורם המחולל / הפרוטוקול הציוני מוביל את הפשע העולמי

 

לפני ימים מעטים התפשטו בכל גרמניה החדשות שטרם נשמעו כמותן על ההצתה ברייכסטאג. ביותר מעשרים מקומות ניצתה בבניין הזה אש. הוא נשרף כמעט עד היסוד. הפושעים הם קומוניסטים. מניע הגלגל הוא יו"ר הסיעה הקומוניסטית ברייכסטאג, חבר הרייכסטאג תורגלר.

בה בעת פירסמה העיתונות הודעה שגם כן ראויה לתשומת לב, שבבית קרל ליבקנכט התגלו מרתפים סודיים וקטקומבות חבויות, שם הוחרם חומר שנועד להצית מלחמת אזרחים. נמצאו מסמכים שבהם הוסדר ואורגן לפרטי פרטים רצח יחידים ורצח המונים מבני העם הגרמני. כבר בימים הקרובים אמורה היתה התקוממות הדמים להתחיל בכל גרמניה. רצח ושריפה עמדו להשתולל בכפרים ובערים.

לידיעות אלה היתה השפעה עצומה על כל העם הגרמני. האזרח שווה-הנפש, שעד כה לא רצה להכיר את סכנת הענק של הבולשביזם, צפה לברלין בחלחלה. כעת חש גם הוא באיום המפחיד על העם הגרמני. שבניין הרייכסטאג הבוער הוא לפיד שחייב לעורר כל גרמני להכרה.

מי שלא הופתעו הם הנאציונלסוציאליסטים. הם צפו אירועים אלה. הם הכירו מזה זמן רב את סכנת הפשע העולמי הבולשביקי. הם ניבאו כבר לפני שנים, את מה שגלוי כעת לכל עין. הם הזהירו מכך את העם הגרמני במאות אלפי אסיפות, וקראו באלפי הודעות למאבק נגדו. הם ארגנו תנועת מיליונים נגדו.

העם הגרמני התפכח. הוא התקומם. הוא רוצה במאבק נגד הפשיעה הבולשביקית. הוא דורש את השמדתו, החרבתו ועקירתו משורש.

אבל העם כיום איננו מכיר את האשמים. הוא איננו יודע מיהו הגורם המחולל לחורבן העם המחריד הזה. העם הגרמני יונהג לגמרי לשוא למערכה נגד המגפה הזו, נגד רעל זה, אם איננו מכיר את הפושעים שמערבבים את הרעל ומפיצים את המגפה.

האמת היא, ששתי המפלגות שחפצות במלחמת אזרחים, שנוטשות את המולדת, ומכירות רק ב"אינטרנציונל", נוסדו בידי יהודים. היהודי קרל מרקס, שעל שמו הם קוראים לתנועתם, העניק להם את התכנית. היהודים לאסאל (וולפסון), קאוטסקי, ברנשטיין, ד"ר הילפרדינג, ד"ר מוזס, רוזה לוכסמבורג, ליבקנכט, מינצנברג, הנהיגו ומנהיגים את המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הקומוניסטית.

אמת היא גם שהמנהיגים, הרודפים והמסיתים של מרד נובמבר ב-9 בנובמבר 1918 היו קליקה של יהודים. שהאזה, מיהסם, תולר, אייזנר, לוין, נויראת וכן הלאה, כולם השתייכו לעם היהודי.

אמת הדבר שהתנועה המרקסיסטית היא למעשה תנועה יהודית. תנועה שמטרתה לקבץ את ההמונים התועים, הנרדפים, לצבא ענק של עבדי יהודים, ושצבא זה נוצל וינוצל למטרה הגדולה של היהדות, לכבוש שליטה עולמית יהודית.

מי שעדיין מפקפק בכך, שיקח בידו את "הפרוטוקולים הציוניים", התכנית לכיבוש שליטה עולמית יהודית. אז הוא ישכיל. אז יהא הדבר עבורו כאילו נפקחו עיניו. המהלכים בברלין לא עוד יהיו עבורו סוד ולא יפתיעוהו. אז הוא יכיר את האשמים האמיתיים.

"הפרוטוקולים הציוניים נודעו ליהדות בקונגרס היהודי העולמי שהתקיים בשנת 1897 בבאזל שבשוויץ. חיבר והקריא אותם אחד העם. המנהיג העליון הסודי של היהדות העולמית הציונית. באמצעות שוחד הם נפלו לידי הממשלה הרוסית, שתירגמה אותם בעזרת פרופסור נילוס ומסרה אותם לדפוס. התרגום המקורי נמצא מאז שנת 1906 בספריית המדינה הבריטית. בפרוטוקולים אלה נכתב (ישיבה 3):

"רעב מעניק לכוח הכסף ביתר ביטחון כוח על העובדים, כאשר הוא שואל את כוחו החוקי של המלך. רעב זה אנו מחוללים כאשר אנו משתקים את עסקי הבורסה והתעשיות. אז נכנע העם לשליטתם של (ברמט, קותיסקר, שטלרק, יהודי הפחם פטשק, התעשיין היהודי זילברברג וכו'), שיטילו על העובדים את עול העבדות המרושעת. אז נופיע אנו כמובן כמצילי העובדים האלה מן העבדות. אנו מעודדים אותם להצטרף לשורות צבאנו מפני האנרכיסטים, הסוציאליסטים והקומוניסטים. העם בוטח כיום בעיוורון במלים מודפסות ובתורות השוא המוצעות לו. במוגבלותו הוא שונא כל מעמד שהוא מאמין שנמצא מעליו. אנו נחריף עוינות זו. בעזרת הכסף, שנמצא כולו בידינו, נגרום למתיחות כלכלית כוללת. בה בעת נשליך לרחובות בכל הארצות חבורות שלמות של עובדים. המונים אלה ישפכו אז ברצון את דמם (של הנאציונלסוציאליסטים) שאנו נציין כאויביהם שיכולים לשדוד את רכושם. כל זה יקרה תחת המלה "חירות"!!! שהיא התגלמות הכוח החייתי והופכת את ההמונים לחיות טרף צמאות דם. אמנם על חיות אלה נופלת תנומה כאשר הן נהנות מדם, אז הן מניחות בקלות לשימן בכבלים. אבל כאשר אין נותנים להן לגמוע שום דם, הן אינן נרדמות, אלא נלחמות."

כך התגלה המניע של כל-יהודה, סוד המרקסיזם, שקורע לגזרים את העולם ואת בשר העמים. את מה שקורה היום קבע והחליט היהודי כבר בשנת 1897: לשתק את התעשיות, לעורר מתיחות כלכלית, להשליך את העובדים לרחובות ולהתיש על ידי רעב, ולהנהיג מיואשים אלה נגד אויבי היהודים, נגד הנאציונלסוציאליסטים – הכל מתאים משפט במשפט ומלה במלה. הכל קורה לפי תכנית גדולה, התכנית של "הפרוטוקולים הציוניים."

כך הפכו עובדי בתי החרושת המרקסיסטיים לכלי עבודה, לאיל הניגוח של הפושעים העולמיים היהודים. הנאציונלסוציאליסטים עם מנהיגם אדולף היטלר חשפו מעשה נבלה זה. הם הכניעו אותו. 14 שנה הם נאבקו נגדו בכל הכוח ובנחישות שלא נשמעה כמוה. ב-30 בינואר 1933 הם עלו לשלטון.     

סוף

 

יום השואה תשפ"א

דר שטירמר על חילול הגזע

במלאת 79 שנים לליל הבדולח אני מביאה את תרגום מאמרו של יוליוס שטרייכר מו"ל "דר שטירמר", שהתפרסם כמה שבועות לפני ליל הבדולח. ראו גם רשימתי "דר שטירמר על ליל הבדולח". טקסטים נוספים מהעיתון תוכלו למצוא תחת התגית "דר שטירמר", וטקסטים נוספים על גרמניה הנאצית תחת התגיות נאצים, שואה, הכחשת השואה ועוד. ההדגשות הן במקור.

דר שטירמר, גיליון 35, נירנברג, ספטמבר 38

חילול גזע ללא קץ?

יהודים מפרים את חוקי נירנברג

מה שמועיל לקיומה או להמשך התפתחותה של קהילה לאומית הוא צדק. מה שמזיק לה, הוא עוול. העם הגרמני הוא קהילת חיים של של אנשים נורדים עם מאפיינים גופניים ונפשיים דומים. הנהגת מדינה שמתירה שאנשים בעלי דם זר (שחורים, מונגולים, יהודים) יתערבבו בחברי קהילת הגזע הגרמנית, מסייעת לכך, שהתכונות הגופניות והנפשיות של העם הגרמני ישתנו ועקב כך יושחתו. אולם הנהגת מדינה שמתירה את השחתת קהילת הדם הגרמנית או אף מקדמת אותה, מזיקה לקיומה ולהמשך התפתחותה של קהילת העם הגרמנית, ולפיכך עושה עוול. אם הנהגת מדינה עושה עוול כזה בכוונה, היא מבצעת פשע.

הידיעה שהתערבבות עם אנשים בעלי דם זר מזיקה לקיומה של קהילת חיים גרמנית, תמיד נמצאה בעם הגרמני, וגם אם מנהיגי העם הגרמני באותם זמנים הזניחו מסיבה כלשהי את שמירת קהילת הגזע הגרמנית מפני דם זר, אזי נזהר מצפונו של העם לפצות על העוול שנעשה. מצפון העם הגרמני הזה הכריז על עירוב הדם כחילול הגזע וחוקק חוקים, שחילול הגזע ייענש אפילו במוות. חוקים אלה, המגינים על הדם הגרמני והכבוד הגרמני, כוונו באופן בלעדי נגד יהודים. הם כוונו נגד יהודים, כי הם בני הגזע הזר היחידים שחיו בקרב קהילת העם הגרמנית. לכן רק היהודים יכלו להיות מעוניינים וכמהים לפורר את מתן החוקים להגנת הגזע. באמצעות המהפכה הצרפתית שחוללו היהודים הם הצליחו, בעזרת האמירה "כל בני האדם שווים", להביא לעידן המכונה נאור, שבסופו של דבר הביא ליהודים בכל מדינות אירופה ובעולם "החדש" שיוויון זכויות אזרחי. אבל שיוויון זכויות זה היה הניצחון על מתן החוקים, שבמשך מאות שנים הגנו על העמים הארים ולפיכך גם על העם הגרמני נגד עירבוב הגזע. בעוד שאותם ממשלים עודדו ככל שרק ניתן את טיפוח הגזע אצל החיות, הם איפשרו לחנך את העם באמצעות המרקסיזם ואמונת הבונים החופשיים וגם התורה הכנסייתית של שיוויון כל בני האדם שהמציאו היהודים, להאמין שהדאגה לשמירת טוהר הדם בקרב האנשים היא בלתי-הומאנית, ימי-ביניימית ולכן מפגרת. זה יכול היה להביא לכך שהעם הגרמני לא רק שלא גילה כל התנגדות לשלטון היהודים שהושם עליו אחרי המלחמה, אלא אפילו נשא חן בעיניו לראות את שלטון היהודים הזה כמתקיים בצדק.

הנאציונלסוציאליזם הגרמני, שהציב לעצמו משימה, לשבור את שלטון היהודים הטוטאלי שקם אחרי המלחמה, הציב לעצמו לפיכך מטרה, שהשגתה נראתה בלתי אפשרית. היא נראתה לרבים בלתי מושגת מכיוון שידעו, ששבירת שלטון היהודים החיצוני תוכל לקרות, רק אם יצליחו לשנות מן היסוד את השקפת העם. השקפה לאומית שראתה את היהודים כבני עמנו, ולכן לא יכלה להבין ולתפוס את אזהרות הנאציונלסוציאליסטים. למרות כל אלה קרה הנס. במאבק הסברה ארוך, קשה, אך מודע למטרה, הצליח הנאציונלסוציאליזם לקרוע את כסות המתים שהיהודי העולמי הניח על עיני העם הגרמני. טובי העם הגרמני מתחילים להתעורר. יותר ויותר מתחזקות ההבנה והאמונה. וההבנה והאמונה סללו את הדרך לאותו יום ניצחון, שהעניק את הכוח במדינה לנאציונלסוציאליזם, ועם כוח זה את היכולת, לשבור את העוול ולשחרר מחדש את הזכות שנולדת יחד איתנו.

צדק הוא מה שמועיל לקיומה והמשך התפתחותה של קהילת החיים הגרמנית, ועוול הוא, מה שמזיק לה. ביום מפלגת הרייך בשנת 1935 הרהיבה הנהגת המדינה הנאציונלסוציאליסטית עוז לקומם שוב בעם הגרמני את חוקי ההגנה, שהיהודי גזל ממנו, ושאותם הניחו האחראים לעברו של העם הגרמני לקחת ממנו. ביום מפלגת הרייך בשנת 1935 חידש מנהיג הרייך השלישי את החוקים, שבמשך מאות בשנים שמרו על דמו וכבודו של העם הגרמני מזיהום ועלבון מצד היהודים. אבל מי שהאמין כעת, שחידוש החוקים יוביל כעת להגנה על הדם הגרמני והכבוד הגרמני, שחילול הגזע על ידי היהודים יסולק מן הרייך הגרמני, עדיין לא הכיר את סודם של היהודים. בספר החוקים היהודי התלמוד מוטלת על היהודים מצווה שלא לציית לחוקי המדינות הלא יהודיות, ולנהוג רק על פי ההלכות שניתנו ליהודים בתלמוד. אבל התלמוד לא רק מתיר ליהודים לקשור את עצמם מינית לנשים לא יהודיות, אפילו מוצהר שם, שילדה לא יהודיה מגיל שלוש מתאימה לניצול על ידי יהודי. זה שהיהודי בכוונה גמורה מבצע חילול ולפיכך השחתה של הגזע הלא יהודי, בזאת הודה יהודי בגלוי לפני בית הדין הגדול בהמבורג. כאשר נשאל כיצד הוא מתעסק רק עם נערות לא יהודיות, הוא הצהיר בגילוי לב ציני, שאין זה מקרה, אלא שזו היתה כוונתו. הוא מסר וידוי זה מרצונו, למרות שידע שבכך לא יקל על מצבו אלא יחמיר אותו.

אם גם חוקי המאסר עם עבודת פרך הקשים ביותר לא יכלו למנוע, שגם לאחר פירסום חוקי המגן של נירנברג, מקרי חילול הגזע בקושי מתמעטים, סיבת הדבר איננה רק ביצר הטבוע באותו יהודי להפקרות מינית. מי שרוצה לענות על השאלה, מדוע היהודי גם באיום של הענישה הכבדה ביותר איננו נמנע מחילול הגזע, חייב לדעת, שחילול הגזע עבור היהודים משמעו מימוש של ההבטחה האלוהית ליהודים. האל היהודי [השם המפורש] באמצעות נציגיו (הרבנים) מוסר ליהודים, שעליהם "לטרוף" את העמים הלא יהודים, ולהפוך לאדוניהם. היהודי יודע, שבאמצעות כל נערה לא יהודיה שחילל, נגרם לעם שאליו שייכת הנערה שחילל, נזק בלתי-הפיך. הנהגת המדינה הגרמנית קיבלה על עצמה להגן על העם הגרמני מעירבוב נוסף עם דם יהודי וכך מהשחתה גזעית נוספת. היהודי מתגונן נגד זה על ידי ביזיון חוקי נירנברג. אפילו העונשים שנגזרו עד כה של 10 ו-12 שנות מאסר עם עבורת פרך לא הצליחו להניא את היהודים ממעשי חילול הגזע שלהם. אם החוקים שנחקקו ביום המפלגה של הרייך בשנת 1935 להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני לא ימלאו את תפקידם, יימנע נזקם של מחללי הגזע על ידי הרחקתם לכל חייהם מקהילת העם הגרמני.

יוליוס שטרייכר   

    

יוליוס שטרייכר על היהודי הנודד

דר שטירמר, נירנברג, אפריל 1939, מס' 14

אחשוור של קללת היהודים

לעם היהודי מוצא אפל. איש איננו יודע מתי והיכן ראה את אור העולם. אבל מכל אשר כבר נאמר על התהוות העם היהודי, דבר אחד יכול להיות נכון: היהודים נוצרו מעירבוב של שחורים, מונגולים ולבנים, שנפגשו באתרי התרבות של קדמת אסיה והים התיכון. בני תערובת הולכים תמיד בעקבות "היד המכעיסה", כלומר, תכונות האופי שלהם תואמות את סכום התכונות הרעות, שבעת התהוותם הם קיבלו לחיים. כך הדבר גם אצל היהודים. היהודים נושאים בתוכם תערובת דם משחורים, מונגולים ואנשים צפוניים (נורדיים) ותכונות אופיים תואמות לכך. כפסולת של עמי התרבות הגדולים של אותם ימים הם היו חסרי-מולדת כמו הצוענים של ימינו, ולכן הם התארגנו גם כן כעם של פושעים שהעניק לעצמו חוקים משלו וראה את תפקידו לחיות כטפיל מעמלם של עמי התרבות. מעל הכל, כאשר הופיעו בקרב עם כלשהו, הם הפכו תמיד בהכרח לזרע חיסולו והשמדתו המוחלטים.

כאשר עמי התרבות של קדמת אסיה מצאו את קצם עקב הזוהמה היהודית, לא נשארו היהודים בארצות שהפכו לשממה כדי להפוך את הארצות השוממות מחדש לפוריות ולפיכך לנבחרות. לא, היהודים נטשו את העמים והארצות שהם החריבו ובמהלך הדורות התפזרו בכל אירופה. כך קרה, שבמשך יותר מאלפיים שנה היהודי ביצע ועדיין מבצע כיום את פשעיו גם בארצות התרבות של אירופה. היהודים שהגיעו לאירופה נותרו לחיות בעמים רק מנדבות. הם הבינו על פי עקרונות התלמוד הנפשע שלהם איך לכבוש את הכוח הכלכלי והפוליטי בכל ארצות אירופה. מדהים ככל שיישמע הדבר למי שאינם מכירים את השאלה היהודית, בכל זאת עובדה היא: היהודים שמו להם למטרה להשיג שלטון עולמי, כלומר שלטון על כל העמים.

העם האיטלקי והעם הגרמני היו הראשונים, שלא רק התנגדו למטרות ההשתלטות העולמית של היהודים, אלא אפילו הכפיפו שוב את היהודים לחוק הזרים, שתחתיו הם נמצאו כבר במאות השנים הקודמות. התפתחות זו באיטליה הפשיסטית ובמיוחד בגרמניה הנאציונלסוציאליסטית הביאה לתוצאה שהיהודים בהמוניהם יצאו מארצות אלה והחלו לעזוב אותן ללא שהות וסופית. בחיפושם אחר הזדמנויות ניצול חדשות, הגיעו הרבה יהודים שעקרו מגרמניה לאוסטריה ולצ'כוסלובקיה שהוקמה אחרי מלחמת העולם [הראשונה]. עם היהודים שהגיעו לשם מגרמניה הגיע גם הרבה אספסוף. אלה היו לא יהודים שבחייהם המשותפים עם יהודים בגרמניה ובאיטליה הפכו לידידי היהודים וחשבו כעת לנכון לקשור את גורלם הלאה עם היהודים הנמלטים. באוסטריה של אחרי המלחמה ובצ'כוסלובקיה חשו מהגרים יהודים אלה את עצמם כבמבצר בלתי-נכבש. משם הם הטיחו את קללות שנאתם חסרת-האונים אל מעבר לגבול הגרמני ואיימו בנבואה שהם, המהגרים היהודים וידידי היהודים, ישובו בעתיד הנראה לעין כמנצחים, למקום שממנו נמלטו.

אבל קרה אחרת משהם קיוו וניבאו: עליית הנאציונלסוציאליזם, שאיפשרה את התהוותה של גרמניה החדשה, סיפחה את מה שהיה אוסטריה לרייך ומתכוונת להופכו למחוז מזרחי בלתי נפרד. ובימים אלה חווינו את קִצה של המדינה הצ'כוסלובקית הבלתי-טבעית ואת שובם הביתה של מחוזות בוהמיה ומוראביה בני אלף השנים לרייך הגרמני הגדול. ושוב מתחיל היהודי עם רעו הלא-יהודי לקשור את צרורו ולנטוש כל עוד נפשו בו את הארצות שבהן כבר כל כך הסתדרו, כאילו יכלו להישאר שם לנצח.

בימים אלה שוב מתברר: ישנו יהודי נצחי, היהודי אחשוור. ללא מולדת הוא נודד מזה מאות ואלפי שנים ממקום למקום, מארץ לארץ, ואיננו מוצא קורת-גג ואיננו מוצא מנוח. זוהי קללה שרודפת אותו ותרדפנו עד שתתגשם סופית. התגשמותה הסופית היא גולגלתא שלו.

יוליוס שטרייכר

הערה: כתבתו זו של יוליוס שטרייכר, מייסד ועורך "דר שטירמר" ומקורבו של היטלר במשך שנים רבות, מתחילה בתורת הגזע הנאצית, הרואה ביהודים תערובת גזעים. אבל במהרה הוא שב לתפיסה הנוצרית המסורתית, כי היהודים, כעונש על צליבת ישו, איבדו את ריבונותם ונידונים לנדוד בגלות ללא מנוח ולהיות מבוזים ונרדפים בקרב העמים, עד שיכירו בישו או ייצלבו כמותו - גולגלתא היא מקום צליבתו של ישו. אחשוור על פי האגדה הנוצרית הוא יהודי שלעג לישו בנושאו את הצלב על גבו אל מקום צליבתו ולכן נידון לנדודי נצח, והוא שם נרדף ל"יהודי הנצחי" שנידון על פי המסורת הנוצרית לנדודי נצח על שלא הכיר בישו. שטרייכר קושר איפוא את גורל היהודים עם התפיסה הנוצרית המסורתית, אך מסופה של הכתבה ניתן לראות שהוא כבר צופה את סופם של היהודים ב"צליבתם", כלומר שלתפיסתו הנדודים הינם רק הכנה לסופם האמיתי של היהודים שהוא הריגתם. תפיסת השואה כעונש על צליבת ישו ולפיכך כצודקת מקובלת בחוגים נוצריים, גם קתולים וגם אוונגליים, גם בימינו אלה, והובעה במפורש בחוג תומכיו של מל גיבסון, בהקשר של סרטו "הפסיון של ישו". יוליוס שטרייכר שלל את יהדותו של ישו – ראו רשימתי "האם ישו היה יהודי?" עוד תרגומים מ"דר שטירמר" תחת התגית "דר שטירמר". כתבה נוספת ב"דר שטירמר" המביעה רעיונות דומים, אך קושרת את נדודי היהודים לתורת הגזע ול"דמם המסוכסך" עקב מוצאם מתערובת גזעים ראו ברשימה "דר שטירמר: הטפיל היהודי".

אני מפנה גם לרשימתי "מורי דב קולקה וקין הגדול".

כמו כן ראו את רשימתי "שתיקת הארכיון והשקר המביס את עצמו". אפשר למצוא רשימות נוספות על השואה תחת התגיות "נאצים", "שואה", ו"הכחשת השואה".

היום, 27 בינואר, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, חל יום השואה הבינלאומי.

 

תכנית מדגסקר

"קראתי לא מזמן שסטלין שקל להקים ליהודים מדינה בחצי האי קרים. חשבתי שזה רעיון לא רע. כל דבר היה יותר טוב מישראל. אוגנדה, מדגסקר – כל מקום היה יותר טוב. תאר לעצמך אתכם במדגסקר. לו רק היה לכם אי משלכם."

  אלפרד נוון דומונט, מו"ל שותף ב"הארץ", בראיון לארי שביט

                                          התפרסם במוסף הארץ, 25.8.06

מחר ימלאו שבעים שנה לועידת ואנזה שהתקיימה ב-20 בינואר 1942 על שפת אגם ואנזה הסמוך לברלין. בראש הוועדה ישב ריינהרד היידריך, שמונה כמה חודשים קודם לכן לאחראי על "הפיתרון הסופי לשאלת היהודים". בועידה נכח אדולף אייכמן ואנשי אס-אס אחרים, והיא עסקה בסידורי העברת היהודים למזרח אירופה, כלומר באירגון השמדת היהודים. מוזר לומר זאת, אבל איננו יודעים מה היתה חשיבותה האמיתית של ועידה זו. כאשר התכנסה הועידה היתה כבר השמדת היהודים בעיצומה, וההחלטות נגעו לעניינים טכניים של אירגון ההשמדה כדי להקל על ביצועה, ולא לעצם ההשמדה, שאותה הגו הנאצים והחלו להוציא לפועל זמן רב קודם לכן. מן הסתם היו עוד הרבה ועידות ואנזה שאיננו יודעים עליהן. על זאת אנחנו במקרה יודעים ונמצאו מסמכים חשובים המעידים עליה, ויש המנסים להשתמש בעובדת קיומה כדי לתאר את השמדת היהודים כאילו לא תוכננה מראש אלא צצה ועלתה לאחר שתכניות נאציות אחרות לסלק את היהודים כשלו. אני משוכנעת בכך שהתכנית להשמדת היהודים קרמה עור וגידים זמן רב לפני המלחמה. העיתון "דר שטירמר" כתב זמן רב לפני המלחמה במפורש על הצורך בהריגת היהודים כדי שלא ישמידו את גרמניה. כאן אני מביאה תרגום שתי כתבות מעיתון "דר שטירמר" המקורב להיטלר, שתומכות באחת התכניות הראשונות להרחקת היהודים מגרמניה במטרה להביא למותם, תכנית מדגסקר, שעקב היות האי בשליטה צרפתית וקשיים אחרים לא הוצאה אל הפועל והוחלפה לאחר פרוץ המלחמה בתכניות השמדה אחרות, תחילה בצפון בליטא ולטביה ואחר כך במזרח בפולין, שבכך עסקה ועידת ואנזה. הכתבה הראשונה היא של עורך "דר שטירמר" יוליוס שטרייכר שהיה מקורב מאד באותם ימים להיטלר, והשנייה של אחד התועמלנים הנמרצים של העיתון קרל הולץ, שמסביר במפורש שהיהודי איננו אדם, אלא חיידק שיש להשמידו, ושדוקא משום שהעברת היהודים למדגסקר תביא למותם, יש להוציאה לפועל.

דר שטירמר, גיליון 1, נירנברג, ינואר 1938

מדגסקר

עם ראשית המהפכה האדומה בנובמבר 1918 ניצבו לפתע בכל העמדות החשובות במדינה יהודים. כך התגלה כלפי חוץ שלטון היהודים באותם ימים, שהתרחש מן הפנים החוצה.

אך רק יודעי דבר היו מודעים לסכנה שבהתרחשות הזו. עבור חלקו הגדול של העם הגרמני לא היתה למהלך זה כל משמעות. עבור העם הגרמני כבר הרבה זמן אין עוד בעיה יהודית. במשך תקופה מרקסיסטית-דמוקרטית-ליברלית חונך העם הגרמני שלא לראות עוד ביהודים בני גזע זר. הוא חונך לראות ביהודים את בני עמו ולפיכך להכיר בהם כשווים. כך יכול היה לקרות, שרוב העם הגרמני התייחס להשתלטות של היהודים ללא מודעות ובשוויון-נפש. בורות ואדישות אלה הביאו לתוצאה, שמקשה מאד על מלאכת ההפרדה האנטי יהודית שהחלה כעת.

אבל "דר שטירמר" הצליח מיד, למצוא את הפרצות הראשונות ולהוביל בתוך ומחוץ לתנועה הנציונלסוציאליסטית עשייה לאומית של חשיבה אנטישמית. מכיוון שהכרת היהודים נפוצה יותר ויותר בכל שכבות העם הגרמני והפכה כיום לנכס בר-קיימא, יכלה המדינה הנציונלסוציאליסטית לחוקק חוקים שיסיגו שוב את היהודים בבת אחת מהיתרון שהשיגו להם במירמה, כדי שהמצב הפנימי והחיצוני יתאימו לעת עתה.

אפשר היה לצפות מראש שגרמניה החדשה עם פעילותה האנטי יהודית תקומם את היהדות הבינלאומית ואת מדינות העבדים בעלות המשטרים הדמוקרטים המצייתות לה. (חיבור היסטורי שעומד לצאת עתיד לעורר את הנחישות והאומץ להעריך, בעזרת מה המדינה הגרמנית החדשה ידעה להתגבר על השנים הקשות לאחר תפיסת הכוח הנציונלסוציאליסטית).

אבל אפשר היה גם לצפות מראש, שהרייך השלישי עם החקיקה האנטי-יהודית, יהפוך בעתיד הנראה לעין לדוגמה לאותן מדינות שנזקקו רק לדחיפה, כדי ללכת בדרך דומה. מזמן חלפו הימים, כאשר בני העם היהודי יכלו לדבר ללא התנגדות, כשהאנטישמיות (שנאה נגד יהודים) הינה רק עניין של בני העם הגרמני. זה זמן רב התפשטה הכרת היהודים אל מעבר לגבולות הרייך השלישי וכבר הציתה התפוצצויות בעמים, שנחשבו לחסינים בעניינים אנטי יהודיים. לצד שנאת היהדות העולמית נגד כל דבר בלתי יהודי, צועדת כיום חזית של אותם עמים שזיהו בבולשביזם את פעולתה הרדיקלית של היהדות העולמית והחליטו כעת לעקור אותה על גזעה ושורשיה.

כמובן, דברים גדולים זקוקים לזמן כדי להתגבש. מי שמצפה להתגשמות המטרות האנטי-יהודיות האחרונות כבר בזמן הקרוב, אינו מכיר את תולדותיו של "היהודי הנצחי". אך מי שבהתפתחות התנועה האנטישמית בגרמניה החדשה רואה היווצרות התרחשויות גדולות לעתיד, הוא יודע, שאנו כבר חיים בזמן, שעשוי להביא הפתעות גדולות.          

כאשר "דר שטירמר" דיבר על כך לפני מספר שנים, ששהות היהודים במושבה הצרפתית באי מדגסקר, הינה אפשרות לפיתרון בעיית היהודים, לעגו לנו יהודים וידידי היהודים והצהירו שזה בלתי אנושי. כיום כבר קנתה לה הצעתנו מהלכים בעולם המחשבות של מדינאי חו"ל. כך הודיעה העיתונות היומית, שבשיחות שניהל שר החוץ הצרפתי דלבוס בורשה, עלתה לדיון גם שאלת היהודים המעיקה מאד על העם הפולני. בין השאר דנו גם בזאת, האם אפשר אולי להעביר חלק מן העודף היהודי מפולין למדגסקר.

יהא אשר יהא: גרמניה החדשה נמצאת בדרך המובילה לפיתרון. ועם גרמניה המשוחררת ישתחרר גם העולם. שחרור מן היהודי הנצחי!

                                                        יוליוס שטרייכר

לצד מאמרו של שטרייכר, תחת הכותרת "הסוף", תמונת יהודי מבועת מסובב את הגלובוס, ומתחתיה השורות:

משבר קשה על היהודי נחת

הזמן החדש עושהו מפוחד

לא יועילו לא שקר לא כזב

הוא רואה את סופו בא עליו.

דר שטירמר, גיליון 38, נירנברג, ספטמבר 1938

החיידק Der Bazillus

היהודים אינם רוצים למדגסקר. הם אינם יכולים לשאת את האקלים.

יהודים הינם מזיקים וגורמי מחלות. שבכל עם שהם מתיישבים ומתפשטים בקרבו, הם מעוררים את אותן השפעות, שמעוררים חיידקים בגוף האדם. וכמו שגוף האדם מתגונן נגד החיידקים החודרים ומנסה להרחיקם, כך מתגוננים העמים הלא-יהודים נגד חדירת והתפשטות היהודים. לכל העמים כבר חדר היהודי. לכן בכל העמים הבעיה היהודית היא בעיה בוערת. בכל העמים גוברים קולות, שתובעים את הרחקת היהודים מן העמים הלא יהודים.

בזמני עבר קיימו עמים בריאים ומנהיגי עמים בריאים עם מזיקי העם הליך קצר. הם גרמו או לגירושם או להריגתם. בזמן הנוכחי מעורפלים וחולים מוחותיהם של הלא יהודים ממחשבת ה"הומניות", מ"אהבת אדם" לכאורה. היהודי הוא שהירוה את הלא יהודי בסחרחורת הומניות זו. אם מדברים כיום על כך, שחייבים להפריד ולהרחיק את היהודי כמזיק מקהילת העם, מגיעות מכל הצדדים טענות: "זו פגיעה בהומניות", "גם היהודי הוא אדם", "אי אפשר לפעול נגד היהודים בחוסר-אנושיות" וכיו"ב. כדי לסתום את פיותיהם של אותם חמורי הומניות וידידי יהודים מוסווים, הגיע אנטישמי חכם למחשבה, שצריך לשלוח את היהודים למדגסקר. מדגסקר הוא אי באוקינוס ההודי. הוא מיושב בדלילות ויש בו מקום לכל העם היהודי בעולם. לפני מספר שנים הופיע בהולנד חוברת בכותרת "מדגסקר?" שם נדונה אפשרות יישובה של היהדות הבינלאומית במדגסקר בפירוט וביסודיות. מאז התייחסו מדינות לא יהודיות יותר ויותר לרעיון זה ושקלו אותו. לפני זמן לא רב מונתה בפולין ועדה בראשות המיור לפצקי, לעסוק בבעיית מדגסקר. לוועדה השתייכו גם שני יהודים. שמם אלטר ודיק. גם השגריר הפולני בפריס, גראף שלפובסקי, התקשר כבר בשנת 1926 עם מושל מדגסקר באותם ימים, מרסל אוליביה, עקב בעיה זו. המיור לפצקי בדעה, שאפשר ליישב במדגסקר מספר גדול של יהודים.

אבל היהודים בדעה אחרת. היהודים אלטר ודיק הצהירו ב"יידישה רונדשאו" מן ה-31 בדצמבר 1937, שאין שום אפשרות במדגסקר להגירה המונית יהודית. דברים דומים הצהירו עיתונים יהודים בכל העולם. דברים דומים אומרים כל הארגונים היהודים וכל מנהיגי היהודים. האקלים, כך הם טוענים, איננו בריא, ולכן אי אפשר לצפות מן היהודים, שיהגרו למדגסקר. אם רוצים לשלוח יהודים למדגסקר, צריך לשלוח איתם כבר מיד ארונות מתים.

דר שטירמר יודע, מדוע היהודים מדברים וכותבים כך. את היהודי אפשר למצוא בכל העולם, במקום שבו אפשר לנצל ולרמות את הלא יהודי. אי אפשר למצוא אותו, במקום שבו חייב היהודי לקיים את עצמו בעבודתו שלו. שם "היהודי אינו יכול לשאת את האקלים". במדגסקר זה יהיה המקרה. במדגסקר חייב היהודי להתיישב. כלומר הוא יהיה חייב לעבוד את האדמה וחייב להתפרנס מעמל כפיו. לכן "אינו יכול לשאת את האקלים" ולכן כותבים העיתונים היהודים שליהודים הנשלחים לשם צריך "לשלוח גם ארונות מתים". היהודי מת יותר, כאשר הוא עובד ומרוויח ביושר.

בדיוק משום כך "דר שטירמר" בדעה, שבמהירות האפשרית יקחו את בעיית מדגסקר ויוציאוה לפועל. אז יחוה העולם את הפלא הכחול שלו. אז הוא יקבל הדרכה בשאלת היהודים, שתרפא אותו מיד מסחרחורת ההומניות שלו. אז יכירו העמים הלא יהודים, אם טרם עזבום כל הרוחות הטובות , מה ומי הוא היהודי. הם יכירו שהיהודי אינו "גם בן אדם", אלא הינו חיידק, טפיל, מזיק, חסר תועלת, גורם מחלות, שחייב להיות מורחק לטובת האנושות.

                                              קרל הולץ

עוד תרגומי כתבות מ"דר שטירמר" ראה ברשימותיי:

האם ישו היה יהודי?

http://anatperi.blogspot.com/2011/05/blog-post_06.html

דר שטירמר על ליל הבדולח

http://anatperi.blogspot.com/2011/11/blog-post_09.html