לא יהיה כלום כי אין כלום

כל חג הפסח הזה לא היה לי ראש לחשוב על החג עצמו, כי כל הזמן חשבתי רק על מה שקורה בגבול עם עזה ואם חס וחלילה תהיה עוד פעם מלחמה בעזה, ומה יהיה עם האפריקאים, מה יקרה להם עכשיו, ומה יקרה ביום העצמאות, אם יהיה חג יפה או שכולם ימשיכו לריב עם כולם. ראיתי שעשו תשדיר שאנחנו צריכים להיות שמחים וגאים על שבעים שנות המדינה, שזה היה צריך להיות מובן מאליו, אבל כנראה שזה לא. כל האנשים שאני מכירה לא שמחים אלא מאד מודאגים מהמצב, וגם אני מאד מודאגת ואפילו מדוכאת. אני לא רוצה שום חגיגות שממילא רק רבים בגללן, אלא רק שלא תהיה מלחמה, לא עכשיו ולא בקיץ ולא בכלל. ואני רוצה שהמנהיגים שלנו לא יהיו כל כך רשעים, והם רשעים. אני תמיד ידעתי שלנפתלי בנט יש דעות גזעניות, ושתמיד הוא אומר על הפלשתינים דברים מגעילים, ובכל זאת הזדעזעתי מהרשעות שיצאה ממנו כלפי האפריקאים, שגם מי שחושב שלא מגיע להם להישאר בישראל, צריך להודות שהם בכל מקרה אנשים די מסכנים, ואפשר לפחות לגלות כלפיהם אנושיות, ולא כמו שפי פז שכל הזמן מזמינים אותה לדבר בטלויזיה, ובטלויזיה היא יותר מאופקת, אבל ראיתי בזמנו בכתבה של מיה איידן בערוץ 10, איך היא התנפלה על עמותת אליפלט שמטפלת בילדים של אפריקאים, כדי שלא ימותו במחסני ילדים שזה קורה כל הזמן, וחשבתי שהיא אשה מרושעת בלי גבול, והיא ממש מתחברת יפה עם הממשלה המרושעת הזאת, שהיא גם ממשלה שלא מסוגלת לעשות שום דבר ורק מקלקלת כל מה שאפשר, ועכשיו אומרים שנפתלי בנט ואיילת שקד רוצים לנצל את המצב עכשיו שראש הממשלה חזר בו מההסכם עם נציבות האו"ם לפליטים, כדי להעביר חוק שמבטל את פסיקות בג"ץ בעניינם, שזה חוק מסוכן מאד, שיכול לפגוע בכל מי שנזקק להגנה משפטית על זכויותיו הכי בסיסיות. בנט ושקד וכל המפלגה שלהם הם ביריונים, וצריך להחליף להם את השם למפלגת די-ניין שזה מתאר אותם הרבה יותר טוב מהשם האמיתי. קשה להבין איך אנשים שאומרים שלשלוט על מיליוני פלשתינים זה בכלל לא בעיה, מקימים מהומה על תכנית לקלוט ששה עשר אלף אפריקאים,שזה מעט מאד לעומת העובדים הזרים שמביאים בכל שנה, שלזה אין מתנגדים, כי קבלני כוח האדם מצביעים לליכוד. וגם גדעון סער שרוצה עכשיו להחליף את נתניהו, גם הוא נטפל לאפריקאים בתור הנושא שעליו הוא מתחיל את הקמפיין שלו לראשות הממשלה, כדי להבטיח לנו שהוא יתעלה בגזענותו אפילו על נתניהו, כדי שלא נתגעגע חלילה לנתניהו יותר מדי. והגברת סער בינתיים מדווחת על המהומות שבעלה מקים, ולי לפחות זה מרגיש קצת משונה, אפילו בארץ חסרת הבושה שלנו. עכשיו כמו שנתניהו אוהב להגיד, לא יהיה כלום כי אין כלום: לא יהיה הסדר, כי ביטלו אותו, ולא יתנו לשום אפריקאים זכויות שיקלו עליהם את החיים וגם ישפרו את המצב בסביבה, ורק ימשיך להיות רע, שזה גם מה שראש ועד שכונת התקוה אמר בטלויזיה, שהוא לא רוצה שישקמו, הוא רוצה שהשכונה תדרדר כדי שהאפריקאים יעזבו, והוא לא חושב שאם השכונה תדרדר כולם רק יסבלו, כי לאפריקאים אין כל כך לאן ללכת, ואם יהיה רע והממשלה לא תעזור, התוצאה היחידה תהיה שיהיה יותר ויותר גרוע לכל התושבים. אבל אם ראש ועד שכונת התקוה דוקא רוצה שהמצב ידרדר, מי אני שאעמוד בדרכו, וגם נתניהו בטח מאד שמח שעכשיו הוא לא צריך לעשות כלום: לא לתת זכויות ולא לשקם שכונות וגם לא לגרש, שזה המצב שהוא הכי אוהב, שלא יהיה כלום כי אין כלום ובכלל הוא בעד שהממשלה תעשה מה שפחות, וזה כמובן מה שהכי קל, לא לעשות כלום, ואולי זה לטובה שהממשלה הזאת פשוט לא מסוגלת לעשות כלום. אולי זה הביטחון והתקוה היחידים שלנו שלא תפרוץ מחר מלחמה.

הפליטים והצביעות

כשגרנו בבודפשט הייתי נוסעת פעם בחודש לוינה כדי לקבל את מילגת המחיה הצנועה שהעניקה לי ממשלת אוסטריה, ויכולנו לחיות ממנה רק בהונגריה, ששם אפשר היה לחיות אז ממאתיים או אפילו ממאה דולר לחודש. בבוקר יצאתי ובערב שבתי אל תחנת הרכבת המזרחית, שהשבוע הצטופפו בה המוני פליטים וגם כתבי טלויזיה מכל העולם ששיבשו את שמה, כי איש לא אמר להם שזה איננו שם אלא תואר, והם יכולים לומר בשפתם תחנת הרכבת המזרחית במקום לשבש מלים בהונגרית. מאד קטנוני להתעצבן משיבוש של מלים בשפה זרה כשכל כך הרבה אנשים נלחמים על חייהם, אבל בכל פעם ששמעתי עוד כתב משבש את המלה "מזרחית" בהונגרית התעצבנתי, למרות שאף פעם לא אהבתי במיוחד את הונגריה, ואף פעם לא למדתי היטב הונגרית, חוץ ממלים כמו צבא, מלחמה, חיילים, תורכים וספינות שבזה התעסקתי. ריחמתי על הפליטים אבל גם על ההונגרים, שהעוני הקשה של רובם תמיד גרם לי להרגיש מאד רע, כי אני באתי מהמערב, היו לי דולרים אמריקאים ממילגה קטנה שבהונגריה אפשר היה לחיות ממנה שנה וגם מילגה אוסטרית שבוינה לא הספיקה אפילו בתור דמי כיס ובהונגריה יכולנו לחיות ממנה ברווחה יחסית. זה היה בתחילת שנות התשעים ומאז הרבה דברים השתנו, אבל הונגריה השתנתה פחות מכפי שקיוו. יש בה עכשיו ממשלה מאד לאומנית שעוינת ליהודים ולזרים, אני כבר לא נוסעת להונגריה, אבל קוראת עליה דברים נוראים, ועדיין אני מרחמת על ההונגרים, שהחיים שלהם הרבה יותר קשים מהחיים בישראל, שלא לדבר על מערב אירופה, שהיא עדיין יבשת אחרת ממזרח-אירופה, למרות האיחוד וכוח נאט"ו והמטבע המשותף והדור החדש של צעירים שנולד כבר אחרי נפילת הקומוניזם, אבל עדיין חי בצל המשטר הקומוניסטי, שצריך לחיות בהונגריה כדי להבין את זה. בניגוד לגרמניה ולאוסטריה וגם לישראל, להונגריה אין כסף לקלוט פליטים, ויחסית לארצות השכנות הצוענים בהונגריה הרבה יותר משולבים ומיושבים שזה דבר לזכותה, כי כל מדינה צריכה לדאוג קודם כל לעניי עירה, ומצב הצוענים בהונגריה טוב בהרבה ממצבם ברומניה או בסלובקיה השכנות. האם הונגריה מסוגלת לקלוט גם המוני פליטים מהעולם השלישי? אני מאד מסופקת אם יש לה המשאבים והיכולת לכך, גם לו היתה רוצה. מאד לא אהבתי את כל ההתגוללות על ההונגרים, שכרגיל היתה משולבת בהמון חנופה צבועה ודוחה לגרמניה, שמאד כדאי להתחנף אליה, כי היא מדינה עשירה שיודעת לגמול יפה לכל החנפים ומלחכי הפנכה שלה. הגרמנים קיוו שהונגריה תעשה בשבילם את העבודה ותמנע מהפליטים להגיע אליהם והם ירחצו כרגיל בניקיון כפיהם, אבל התכנית לא עלתה יפה, הונגריה לא יכלה לעצור את זרם הפליטים שכשנמנע מהם לעלות על הרכבות והאוטובוסים הם הלכו לאוסטריה ברגל, וגרמניה נאלצה להודיע שהיא תקבל את כל הפליטים, שזה אומר שהם יהיו במרכזי פליטים בגרמניה, יקבלו מאה ארבעים ושלושה אירו לחודש או מצרכים בערך זה, וימתינו לקבל מעמד רשמי של פליט שיאפשר להם להישאר בינתיים בגרמניה, ואם יהיה להם מזל אף אחד לא ירביץ להם, ובינתיים הונגריה תנסה להקים גדר שתחסום את הגבול הדרומי שלה לכניסת מהגרים. אני לא יודעת מה יקרה באירופה עם המהגרים ואני לא רוצה להיות צבועה, כי אני לא יודעת כמה פליטים המדינות באירופה מסוגלות לקלוט. גרמניה שהיא מאד גדולה ועשירה מסוגלת לקלוט לדעתי כמה מיליוני פליטים, ואוסטריה שהיא מדינה קטנה אבל במצב טוב יכולה בוודאי לקלוט כמה מאות אלפים. אפילו פולין הסכימה לקלוט אלפיים פליטים שבסוף זה בוודאי יהיה קצת יותר, כי תמיד באים עוד בני משפחה אחר כך, אבל יש מדינות באירופה שמתקשות להאכיל את התושבים שלהן עצמן. יש באירופה גם מדינות עניות ומדינות במשבר, וזה הדבר שהכי מטריד אותי, שגם אם כולם היו רוצים לקבל את הפליטים ולעזור להם, אני לא יודעת כמה באמת אפשר לעמוד בזה ולהציע לכולם עזרה. וזה שהמערב אשם כי הוא הפיל את שלטונם של סדאם וקדאפי וגרם לשרשרת שינויים טקטונים במזרח התיכון שגרמו לגל הפליטים האדיר, זה אולי צודק להגיד אבל ההתקפות של המערב אינן הסיבה היחידה למצב הקשה ולא כל המדינות במערב השתתפו בהתקפות האלה ולא כולן אחראיות למה שקרה, ואם כן אז קודם כל ארצות-הברית ובריטניה שעשו את כל המלחמות צריכות לקלוט את הפליטים ובטח לא הונגריה.

לא לכל בעיה ואסון בעולם יש פיתרון פשוט או יש פיתרון בכלל, ותמיד ככל שהבעיה יותר קשה ויותר בלתי פתירה ככה יש סביבה צביעות יותר גדולה. זה שיצחק הרצוג שהצבעתי בשבילו בסופו של דבר, בלי התלהבות יתרה, וגם זהבה גלאון, קראו לממשלת ישראל לקלוט פליטים סורים זה חלק מגל הצביעות הזה, שמאד מרגיז אותי, למרות שכשאנשים מתים אולי טפשי להתרגז מצביעות אבל עדיין צביעות היא מאד מרגיזה. קודם כל מה קרה שפתאם הם נזכרו? הרי המלחמה בסוריה כבר נמשכת שנים וכבר ברחו מסוריה מיליונים, אז מה הם פתאם נזכרו עכשיו שצריך לקלוט פליטים מסוריה? כי בגלל מה שקרה בשבוע האחרון באירופה כולם מדברים על הפליטים מסוריה? זה הדבר הכי צבוע, להיזכר בבעיה שהיתה כל הזמן מתחת לאף רק כשנהיה אופנתי לדבר עליה, ולהגיד דברים בלי לקחת שום אחריות. ישראל מקבלת כבר שנים פצועים מסוריה לטיפול בבתי החולים בארץ, ולא מזמן הדרוזים התנפלו על אמבולנס ורצחו פצועים סורים, כי הדרוזים בסוריה מעורבים במלחמה ורק השבוע היו פיגועים קשים שנרצח בהם מנהיג דרוזי חשוב, וכל מה שישראל עושה, מתוך בחירה או חובה, גורם לה לקחת צד ולהסתבך במלחמה לא שלה. ודבר שני, אם הרצוג דואג לפליטים, שידאג קודם כל לאלה שכבר נמצאים פה, וממשלת ישראל המופקרת, עם ראש הממשלה המופקר ושר הפנים המופקר שלה, זרקה אותם השבוע לרחוב ואסרה עליהם להגיע לתל-אביב שבה הם יכולים לקבל עזרה מקרובים ומתנדבים ולא מעניקה להם מקום ללינה ולשהייה, כדי שיתגלגלו ברחובות וירגיזו את התושבים והממשלה המופקרת תוכל להשתמש בזה כדי להסית נגד בית המשפט העליון שאסר לכלוא אנשים בלי סיבה, במקום להפנות את הפליטים למקומות שבהם זקוקים לידיים עובדות כמו למשל בישובי הערבה. אבל הממשלה איננה רוצה לפגוע בעסקים המגלגלים מיליונים של חברות כוח האדם שמצדם מקפידים לתרום יפה לליכוד, למרות שכולם יודעים כבר שנים שמדובר בסחר בבני אדם שגובל בפשע אם איננו ממש פשע. ואני כירושלמית לא יכולה שלא לזכור כמה מתושבי ירושלים הערבים איבדו את אזרחותם הישראלית בגלל מעשי נבלה של פקידים במשרד הפנים שעכשיו גם מתעלל במבקשי המקלט מאפריקה, ורק עכשיו, כשהמוני פליטים גדשו את תחנת הרכבת המזרחית בבודפשט פתאם נזכרו אצלנו בשמאל שיש בעיה בסוריה וצריך להגיד בתקשורת שצריך לקבל פליטים מסוריה כדי לזכות בנקודות. אבל מה הרצוג עשה עד כה למען הפליטים שכבר נמצאים פה? האם הוא דרש פעם מהממשלה לדאוג להם ולא לזרוק אותם סתם ברחובות או במתקני כליאה? רק כשכל התקשורת העולמית מסקרת פליטים מסוריה שטובעים בתורכיה או מתייאשים בהונגריה שמים לב בשמאל הישראלי מה קורה מעבר לגבול, ובעצם אפילו את מה שקורה בדרום תל-אביב או בערד ובבית-שאן לא רואים ולא מציעים שום הצעה מעשית ומועילה לעזור לפתרון הבעיה.

אם אי אפשר לעזור באמת עדיף לשתוק מאשר להגיד דברים שלא יעזרו לאיש ורק נועדו לפרכס וליַפּוֹת את עצמך.  

בג"ץ שולל כליאת מסתננים

החלטת בג"ץ לפסול את חוקיותו של מתקן חולות שבו נכלאו מהגרים מאפריקה, ולשלול את זכותה של המדינה לכלוא אנשים ללא משפט, גם אם נכנסו למדינה שלא כחוק, משמחת אותי שמחה גדולה, למרות שמנהיגי המהגרים למודי הניסיון עדיין חוששים לשמוח, ולמרות שגדעון סער, שהופיע הופעה מזרת אימים בחדשות ערוץ 2, תיאר את בג"ץ כמי שמפקיר את המדינה לפלישת מהגרים ומסכן את קיומה כמדינה יהודית, ושואף להיאבק בהחלטה. כמעט תשעה מיליון נפש חיים כיום בישראל, ומספר הילודים בשנה שעברה הגיע למאה שבעים וחמישה אלף. האם חמישים אלף מהגרים מאפריקה, ואפילו מאה או מאתיים אלף, ישנו את אופיה של המדינה? לא באמת. ואם הסכנה היא כה גדולה, מדוע ממשיכה מדינת ישראל להתיר לחברות כוח אדם לייבא לישראל אלפי עובדים זרים מן המזרח הרחוק וממקומות אחרים, שחלקם נשארים פה כמובן לתמיד? מדוע יוצא הזעם דוקא על האפריקאים, מדוע מתמקדת ההסתה של אנשי כ"ך וגם של כמה חברי כנסת גסים וגזעניים של הליכוד כמירי רגב, הידועה כמקורבת לסער, דוקא בקהילה הזו? אולי מפני שכספי חברות כוח האדם, שממשיכות לייבא מדי חודש בחודשו עובדים זרים חדשים לישראל, זורמים גם למערכת הפוליטית, שנרתעת מעימות עם מכונת הכסף הזו? מדוע לא יוכשרו האפריקאים לעבוד בענפי החקלאות, הבניין והסיעוד, שמשוועים לידיים עובדות, דבר שיפתח בפניהם גם אפשרות להתגורר במקומות נוספים בארץ, ולא רק להתרכז בשכונות העניות של דרום תל-אביב? איזה היגיון יש להתלונן על השתקעות מהגרים בישראל, ולהמשיך לייבא הנה עובדים זרים מכל העולם, כדי להעשיר את הסוחרים בבני אדם, ולאפשר למעסיקים ישראלים לעקוף את חוקי העבודה והשכר בישראל, ולהעסיק עובדים בתנאי ניצול, דבר שמשפיע בסופו של דבר על מצב העובדים כולם, שכולם מידרדרים מטה בניסיונם להתחרות בעובדים הזרים? מדוע לא יעבדו במקומם האפריקאים שכבר נמצאים כאן?

וכיצד יכולה המדינה להתעלל כל כך באוכלוסיה הזו, שגם אם רוב בניה אינם פליטים על פי הגדרות האו"ם, הריהם נמלטים מיבשת מוכת מגפות, שחיתות ועוני, כדי לחיות במקום שמעניק סיכוי לחיים הרבה יותר טובים, ולעתיד טוב יותר לילדים.

העולם משתנה כל הזמן, ואנשים עוברים כיום מרחקים בקלות. אוכלוסיות מהגרים גדולות מתקבצות במרבית המדינות, גם באלה שתושביהן מרבים להגר מהן. מדינות אירופה נאלצות להתרגל לקיומן של קהילות ערביות-מוסלמיות גדולות שקשות להן לעיכול, ולצידן קהילות מאפריקה ומהמזרח הרחוק שהולכות וגדלות. ישראל שרוצה להשתייך לאירופה וגאה בצדק בהישגיה, צריכה להבין שהיותה מקור משיכה למהגרים היא חלק מההצלחה, ולרוב גם גורם להצלחה נוספת. אוכלוסיות מהגרים עלולות לכלול אנשים בעייתיים, אבל רוב בניהן הם אנשים נמרצים ועתירי יוזמה, שיכולים לתרום את תרומתם לארץ שתדע לקבל אותם. בכל מקרה הם כבר כאן, ומי שמסית נגדם איננו פותר שום בעיה, הוא רק נותן לגיטימציה לשנאה ולאלימות נגדם.

החיים בצותא של אוכלוסיות ממוצא ומתרבויות שונות אינם קלים אף פעם, ולרוב עניי הארץ הם אלה שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר. תפקידה של המדינה במקרים קשים כאלה לנסות לרכך את העימותים ולא להעצים אותם, בכך שתדאג לענייה וגם למהגרים שמתיישבים בקרבם, ותקצה לכך משאבים. גם רווחה היא ביטחון, וגם תקציבים ראויים לחינוך, לרווחה ולבריאות יעניקו לתושבי המדינה חיים בטוחים יותר. לא רק הגדלה של תקציב הביטחון תגדיל את תחושת הביטחון של תושבי המדינה.  

הקהילה האפריקאית היא מציאות

אמרו לי שאגיע יותר מהר מן התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, ושכדאי שאלך ברגל, אז אחרי שנים שבהן פחדתי להגיע לתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב חזרתי לנסוע לשם. בקומה הששית שבה עוצר האוטובוס מירושלים היו רוב האנשים לבנים, אבל כשהגעתי לתחנת קו חמש שמתי לב שאני הלבנה היחידה. אז הבחנתי שיש עוד בחורה לבנה ששותה קפה על הספסל. אחרי כמה דקות היא נכנסה לתוך המרפאה הסמוכה והתברר שהיא עובדת שם, אבל כל החולים שהמתינו שם בתור, מעט גברים והרבה אמהות צעירות עם ילדים ותינוקות בעגלה, היו אפריקאים. בפעם הקודמת, כשירדתי לרחוב והלכתי ברגל דרך גן לוינסקי, ראיתי כמעט אך ורק אנשים שחורים, כאלה שמוכרים בחנויות וכאלה שהולכים ברחוב וכאלה שיושבים בגן לוינסקי בחבורות. הקהילה האפריקאית בדרום תל-אביב היא קהילה ענקית שיש לה רקמת חיים משלה. אלה כבר לא מהגרים זה מקרוב באו ולא אוסף של פרטים חסרי קשר. זוהי קהילה גדולה מאד של אנשים שחיים בישראל יותר או פחות שנים, זה כבר לא משנה. לקהילות יש כוח של קהילות, בין אם הן חדשות ובין אם הן ותיקות. גם העובדים הזרים שהובאו מן הפיליפינים ותאילנד במחשבה טפשית שאפשר לנצל אנשים ממדינות עניות לעבודות קשות בשכר מגוחך ואז לשלח אותם חזרה לארצותיהם, העובדים הזרים הם מזמן עוד קהילה ישראלית שחלקם נישאו לישראלים, חלקם נישאו בינם לבין עצמם, ורבים מילדיהם נולדו כאן ואינם מכירים שום ארצות אחרות.

את מחיר התיישבותם של המהגרים בישראל, כמו בכל מדינה אחרת, משלמות תמיד השכבות החלשות ביותר – אלה שידם אינה משגת לעקור משכונות העוני, שבהן מתיישבים המהגרים, אלה שהמהגרים שמוכנים לעבוד בשכר רעב מתחרים בהם על מישרות. לכן קליטת מהגרים היא תמיד שדה-קרב בין קבוצות חברתיות, וקרקע נוחה למסיתים ומבקשי הון פוליטי. תהא אשר תהא עמדתו של אדם, הוא יוכל לטעון לצדקתו, כי סבלם של המהגרים וגם סבלם של העניים החיים בשכנותם הוא בשני המקרים סבל של אמת.

אבל מעבר למוסר ולעמדות הפוליטיות יש מציאות: לדבר על לסלק מכאן את הקהילה האפריקאית שנטועה כעת בדרום תל-אביב פירושו שלא להכיר במציאות. גם הניסיונות למרר את חייהם כדי שיעזבו מרצונם, מעבר להיותם מרושעים ובלתי אנושיים, הם מטופשים. לרוב האנשים האלה אין לאן ללכת ומספרם הגדול הופך את הדיבורים על סילוקם מכאן, מעבר למרכיב ההסתה וחוסר-האנושיות שבכך, ללהג ריק: הקהילה האפריקאית, כמו קהילת העובדים הזרים ממזרח אסיה, כמו העולים מרוסיה ומאתיופיה או מכל מדינה אחרת, כמו כולנו פחות או יותר שאם איננו מהגרים בעצמנו הננו בני ונכדי מהגרים: עכשיו אנחנו חיים כאן, ואין לנו מקום אחר ללכת אליו, ומדינת ישראל, כמו שכנותיה, צריכה להכיר בעובדת קיומנו כאן, ובכך שקיומנו כאן הוא עובדה.

לכן דיבוריהם של ראש הממשלה ושר-הפנים, שנועדו ככל הנראה לקרוץ לחסידיהם של מירי רגב ומרעיה, הם דיבורים ריקים. מדינת ישראל שקמה כדי להעניק מקלט לעם היהודי הנרדף צריכה להכיר במציאות של שנות האלפיים: שכבר אין בעולם מדינות הומוגניות מבחינה אתנית, ואין גבולות עמידים בפני מהגרים מכל העולם, ומדינה צריכה להיות איומה ונוראה באמת כדי שאנשים רק יברחו ממנה ולא יהגרו אליה, וישראל למרבה השמחה איננה מדינה כזאת, אלא היא מדינה שדי נעים לחיות בה, למרות מגרעותיה, ולכן אנשים מכל העולם רוצים לבוא ולחיות בה: חלקם מפני שהם יהודים שרוצים לחיות במדינה יהודית, חלקם מפני שהם ערבים פלשתינים שרוצים לחיות בקרב הציבור הערבי במדינת ישראל, חלקם מפני שהם עניים מאד או נמלטים ממדינות ששוררת בהן מלחמת אזרחים והחיים בהן בלתי נסבלים, ולפעמים מכמה וכמה סיבות. הם מגיעים לכאן, ואפשר להגביל את כניסת חלק מהם, אבל אי אפשר למנוע כליל את כניסתם ובוודאי שאי אפשר לגרש אלפים ורבבות אנשים שכבר הגיעו וכבר התיישבו כאן.

המציאות הזאת מחייבת אותנו לחשוב על מדינתנו אחרת מכפי שחונכנו. חונכנו לכך שנחיה במדינה יהודית חלוצית, שהעלייה אליה היא צו מוסרי בלי קשר להנאה מן החיים בארץ לכשעצמם, והיא נועדה לאפשר קיום יהודי מוגן, אבל אנו חיים במדינה שכבר מזמן איננה מדינת חלוצים, אלא מדינת שפע משגשגת, שאנשים מכל קצוי העולם נמשכים לחיות בה מפני שהחיים בה טובים, או לפחות טובים דיים או יחסית לארצותיהם, ולכן המדינה שלנו, לא רק שעליה להכיר בעובדה שהיא הוקמה בארצו של עם ערבי פלשתיני שיש לו זכויות ראשונים לחיות בה, אלא שהיא איננה מתחם סגור אלא מקום דינמי שאוכלוסייתו מתעצבת ומשתנה כל הזמן על פי לחציה של האוכלוסיה המתדפקת על שערינו ומתיישבת בקרבנו, וכמובן שעלינו להכיר בכך שקיומן של קבוצות אוכלוסיה נבדלות ושונות ברקען, שפתן, אמונותיהן ותרבותן, הוא רקע לעימותים וסכסוכים בין קבוצות האוכלוסיה השונות.

ראש ממשלתנו וגם שריו מצטיינים מאד בלהג והרבה פחות במעשה, אבל תפקידה של ממשלה אחראית איננו ללהג ובוודאי שלא להסית, אלא לחפש פתרונות מעשיים שיאפשרו לקהילות השונות, שקיומן כאן הוא עובדה, לחיות בדו-קיום זו לצד זו. תפקידה של הממשלה ותפקיד כל הרשויות הוא למתן את החיכוכים, לסייע לנזקקים מכל הקהילות ולמצוא פתרונות מעשיים. קריאות ותכניות הבל לסילוק הזרים מפה אינן רק מרושעות – הן מופרכות ולא מעשיות ואינן אלא להג ריק שנוטה לגלוש להסתה ממש. עדיף למנהיגינו לדבר פחות ולעבוד יותר: במקום להקים בתי סוהר ומחנות מעצר שרק המחשבה עליהם מעוררת חלחלה, מוטב שיבדקו אפשרות ליישוב המהגרים במושבים חקלאיים ובערים נוספות, מוטב שיניחו להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד, כנגד האלימות הגואה בדרום-תל-אביב דרושה נוכחות משטרתית מוגברת וגם סיוע של גורמי הרווחה – כל אלה כמובן עולים כסף ונוגדים את האידיאולוגיה הרפובליקנית של נתניהו שמדינה צריכה להשקיע רק בביטחון – יותר ויותר בביטחון - ואת כל שאר התחומים צריך להזניח ולייבש – אבל יש מציאות, ולמציאות יש כוח משלה, וגם אם הממשלה תתעקש להתעלם ממנה ולנסות לקנות את לב בוחריה בתעמולה ריקה מתוכן, המציאות רק תחזור ותחבוט בפניה ביתר עוצמה.