יום שלישי, 17 באוקטובר 2017

דורותי פורטר / כוכבי ים ועוד



בתי שרון נסעה לכנס באוסטרליה, ואני שולחת לה ד"ש עם שירתה של המשוררת האוסטרלית האהובה מאד בארצה דורותי פורטר (2008-1954) ופחות מוכרת מחוצה לה. שירתה של דורותי פורטר, שמתה לפני כעשור ממחלת הסרטן, מגוונת מאד, מרבה לעסוק באהבה, בתשוקה, ברגש, רגישה מאד לחי, לטבע, לנוף, עשירה באיזכורים תרבותיים מן הספרות וההיסטוריה, תובענית, סגנונה בוטה, לא מהסס לחבוט בתודעת הקורא, לעתים מתחכם, עשיר בדו- משמעויות, ותמיד רגיש מאד לסבלם של היצורים החיים, לרגשות הזולת וליופיו של הטבע.

צרות

"ג'יל",
אני מתגרה במראה,
"כמה אומץ יש לך?"

אני אוהבת את האומץ שלי גופני
אני אוהבת את האומץ שלי עם קמצוץ של סכנה.

בין משרות בענף הביטוח
התבוננתי במטפסי צוקים
כמו עכבישי משחק זעירים
על הצוק המקומי שלי.

אין לי ראש לגבהים
אבל יש לי תיאבון לצרות

צרות
צרות עמוקות של אנשים אחרים
כדי להדליק את המנוע שלי
ולשלם את המשכנתא שלי

וצרות פרטיות, הו, צרות יפות
להַגְאוֹת כַּגַּל את מיטתי

אני ממתינה

אני אשתה אתכן, צרות
עם הרבה קרח.

TROUBLE

‘Jill’
I challenge the mirror
‘how much guts have you got?’

I like my courage
    physical
I like my courage
    with a dash of danger

In between insurance jobs
I’ve been watching
    rock climbers
        like game little spiders
            on my local cliff

I’ve got no head for heights
    but plenty of stomach
        for trouble

trouble
    deep other-folks trouble
        to spark my engine
           and pay my mortgage

and private trouble
    oh, pretty trouble

to tidal-wave my bed

I’m waiting

I want you, trouble,
    on the rocks.

© 2000, Dorothy Porter
From: the monkey's mask
Publisher: Picador, Sydney, 2000



כוכבי ים

גֶבֶּלס צדק.

אפשר לומר לך
לשנוא מישהו.

אתמול
כוכבי הים
כה רבים, כה לבנים
כה קרובים למזח
באור הירוק של הוֹבַּרט
שבו את לבי
כשם שהמלח הזקן של קולרידג'
אימץ אל לבו
פקעות של פְּתָנֵי ים.

היום המוזיאון אמר לי
שכוכבי הים הם זרים
שהם מתרבים כמו חולדות
שהם זוללים את אלה
ששייכים לכאן.

הם עומדים לקבץ אתכם, כוכבי ים
ולהיפטר מכם –

אין מפלט
אין צאצאים
הגֶּנִּים שלכם יתפזרו להתאבל
וינסו להרבות אתכם שוב.

יהיו מים צלולים
ורק האשפה הרגילה.

הערות: הוברט היא בירת האי טסמניה שמדרום ליבשת אוסטרליה
המלח הזקן של קולרידג' – הכוונה לדמות המלח בשירתו של המשורר הבריטי סמואל טיילור קולרידג' (1834-1772) The Rime of the ancient Mariner, שכל חבריו להפלגה מתו, והוא צופה בהתרגשות בפתני הים (נחשי ים) המתפתלים סביב האניה, ושמח לראות יצורים חיים.


STARFISH
Goebbels was right.
You can be told
   to hate anything.
Yesterday
   the starfish
     so many, so white,
     so close to the dock
in the green light
       off Hobart
sent me rapt
   like Coleridge’s old mariner
     taking coils of sea snake
       to his bosom.
Today
   the Museum told me
the starfish
   are foreigners
   are breeding like rats
   are gobbling them
       who belong here.  
They’re going to round you up, starfish,
   and get rid of you –
no escape
no descendants
   with a  scatter of your genes
     to mourn
       and try and breed
         you back
there’ll be clear water
       and just the usual
         rubbish.

הקרפדה מהמפסטד הית'

היה זה אחד מאותם
לילות קיץ אנגליים יפהפיים
כאשר ריחוף על אור ירח
של עולם מואר ירח
היה גורלך הקסום בר המזל.

נצנוץ הלילך של אגמים שקטים
לחישת שועל רפאים דרך פעימת לבך.

אבל הקרפדה על ידך
הסריחה באמת.

הסריחה דרך עורה הרוטט
הסריחה מפחד.

האם מגען ההלוצינוגני האגדי
של הקרפדות,
בדיוק כפי שמַקְבֵּת חוה,
מלכודת מהפנטת
של התגלות רעילה?

אלו דלתות בינה מצמררות נפתחות
לנתזי המוֹשְׁק
של אימה משותקת נושמת?

כמובן באותו ליל משי משכר
רצית
ותמיד תרצי
שהקרפדה תירגע
שתדיף ריח נעים
ותחלוק בנדיבות
את סודותיה המתעתעים.

אבל הקרפדה על ידך
התגוננה.

הקרפדה על ידך
הסריחה באמת.

הַמְפְּסְטֶד הִית' – איזור גנים ואגמים בלונדון, אנגליה

THE HAMPSTEAD HEATH TOAD
It was one of those
beautiful
English summer nights
when levitating
on the moonshine
of a moonlit  world
was your entranced lucky
fate.

The lilac shimmer of silent
lakes.
The whisper of ghost fox
through your heartbeat.

But the toad in the hand
stank real.

Stank through his palpitating
skin.
Stank of  fear.


Is the fabled hallucinogenic
touch of toads
just as Macbeth
witnessed
a  hypnotising snare
of toxic apparition?

What thrilling doors of perception
open
to the musky ooze
of panting paralysed
terror?

Of course
on that silky intoxicating
night
you wanted
and will always want
the toad
to calm down
smell sweet
and give up his phantasmagorical
secrets
generously.

But the toad in the hand
protected himself.

The toad in the hand
stank real.

שני השירים הבאים לקוחים מספרה של דורותי פורטר "אחנתון" שבו היא מדברת מפי המלך המצרי שלדמותו נמשכה מאז נסעה לברלין לצפות בדיוקן אשתו היפהפיה נפרטיטי, שם התלהבה דוקא מדיוקנו של אחנתון, ומאוחר יותר נסעה למצרים לצפות בפסלו ובשרידי עירו. נראה שפורטר נמשכה במיוחד לצד נשי שהיא מצאה באחנתון, ובמשיכתו ליצירה אמנותית. מפיו היא מדברת על יצירה, אמנות, זוגיות, יופי וחושניות.

מַאעַת (אלת האמת, הצדק והסדר במיתולוגיה המצרית)

אמא,
בְּרִיאָה תמיד מתחילה
במשאלה,
במעשה של אל.

אפילו בסיפור הכהן
האל פְּתַח
צריך היה להתחיל איפשהו.

זכרי, הסדר הראשון היה כאוס!

הביטי בעירי!
האם הינה בית מטבחיים וחילול שמים?
היא מקדש אמיתי
שצָרוּ שמים ועמק
תוכלי לנשום אותה
כפי שתוכלי
לשתות את הנילוס.

יצורים חיים, אמא,
אני יוצר יצורים חיים.

מאעת שלך היא ארון מתים
מאעת שלי היא חיים!

Ma'at
Mother,
Creation always begins
With the wish
With the act
Of a god.

Even in the priest's yarn
Old Ptah
Had to start
Somewhere.

Remember
The first Ma'at
Was chaos!

Look at my city.
Is it a blasphemous shambles?
Shaped by the sky
And the valley
It is a true temple,
You can breathe it
Like you can drink
The Nile.

Living things, Mother
Imake living things.

Your Ma'at is a sarcophagus
My Ma'at is life!

שושנים

שושנה כהה צפה
בקערת מים קלים.

נִחוֹחָה זוחל
כעכביש אִטִּי
על פָּנַי.

והוא דוקר בעיניים.
אז אני בוכה מעונג
בלי סיבה
בחדר השושנה של נפרטיטי.

Roses
A dark rose
Floats
In a bowl
Of light water

Its scent creeps
Like a slow spider
Up my face

And it stings
 in the eyes

So I cry
For pleasure
For no reason
In Nefertiti's rose room.


יום שבת, 14 באוקטובר 2017

עין סגולה וחברי ילדות



אז מה שקרה זה שהכלב זינק על חתול והעיף אותי ונפלתי על המדרכה ונחבטתי חזק במצח וצעקתי, וראיתי בזווית העין איש שהלך לבית הכנסת מסתובב מהר ורץ אלי והוא עזר לי לקום ואמר: יש לך דם על המצח ומתחת לאף, והוצאתי ממחטה וניגבתי את הדם, ואז קלטתי שאושר ברח, וצעקתי: איפה הכלב? והאיש אמר שהוא רץ למטה לחצר הסמוכה, ואז הוא אמר: הנה הוא! ואושר הופיע בדילוגים עליזים, כי הוא מאד נהנה לרדוף אחרי חתולים. הרופא אמר שזה רק שטף דם והוא יגלוש אל גלגל העין מעל העין ומתחת לעין ויהיה סגול ואחר כך כחול ואחר כך ירוק ואחר כך צהוב. בינתיים אני בשלב הסגול ומיום ליום העין נראית גרוע יותר, והדם גולש גם לעין השנייה. מאד לא נעים לי להלך ככה ברחוב, אבל אין ברירה. שרון אמרה לי מה אין לך משקפי שמש, כמו לנשים מוכות בסרטים וסדרות טלויזיה, אבל אני רק מוכת כלב ואין לי משקפי שמש ומטפחת הראש לא ממש מסתירה. לפחות בטיולים הבאים אושר התנהג בסדר, ולא פגשתי הרבה אנשים שאני מכירה, רק שני בעלי כלבים שאמרו לי אוי מסכנה, ואת חוה שישבה על הספסל ומצמצה בעיניים ואמרה לי שהיא לא רואה כלום בלי משקפיים, ואמרתי לה שלפעמים זה לטובה. איתמר אמר שזה לא נעים, אבל זה לא יהרוג אותי. אני בעיקר חושבת על זה שזה לא נעים. בכל זאת ביום ששי כשיצאתי לטייל עם אושר באה מולי אשה עם תינוק בעגלה ואמרה לי: את ענת מרגלית, שזה שם הנעורים שלי, ואני בכלל לא זיהיתי אותה, אבל זאת היתה מלכי שהיתה חברה שלי בתיכון ומאז שהייתי בצבא לא ראיתי אותה, כי אני עברתי לירושלים והיא נשארה ליד חיפה. היה לי מוזר שהיא זיהתה אותי למרות העין הסגולה המפחידה, ואני בכלל לא זיהיתי אותה, למרות שנדמה לי שאני הרבה יותר השתניתי ממה שהיא השתנתה. היתה בתיכון שלנו עוד ענת מרגלית בכיתה יותר נמוכה שהיתה יפהפיה, ומישהו אמר לי איזה יפה ענת מרגלית, לא את. אחר כך ראיתי תמונה שלה בתחרות מלכת היופי, והיתה לה צמה שחורה ארוכה. לפעמים אני שוכחת שזה היה השם שלי בילדות, וגם דברים אחרים מהילדות אני שוכחת, לפעמים נדמה לי שאני שוכחת בכוונה, כי לא היתה לי ילדות כל כך שמחה, שמחתי במיוחד שמלכי זכרה את סבתא שלי, שבשנות התיכון גרתי אצלה, אבל לא כל החברים שלי זוכרים אותה, ומלכי סיפרה לי על כל מיני אנשים מהכיתה שלנו שהיא פוגשת, וחשבתי על זה שאם אתה נשאר בעיר הולדתך אתה נשאר מחובר יותר לאנשים שגדלת איתם, גם אחי היה מספר לי על כל מיני חברי ילדות שלו ושלי שאני לא ידעתי עליהם דבר, למשל הוא זכר את רמי פורטיס שהיה מצחיק גם בתיכון, ואני לא זכרתי אותו בכלל. לא סיפרתי למלכי על כל האנשים שכן פגשתי מאז התיכון אבל אני די מצטערת שפגשתי אותם. כל העניין הזה של חברים מהעבר יכול להיות נחמד אבל לפעמים די מביך, כי אנשים נורא משתנים מאז שהם היו ילדים ועד שהם נהיים זקנים, ויש אנשים שאהבתי בילדות ועכשיו אני כל כך מתעבת אותם, במיוחד את אלה מהם שנהיו מפורסמים, ובילדות חשבתי שהם אנשים נהדרים, ועכשיו אני חושבת איך הם השתנו כל כך לרעה, שאי אפשר אפילו לרגע לסבול אותם. מלכי הזכירה לי דוקא את החברות שמאד אהבתי, איילת ואסתי ודליה שגרה מזמן באמריקה ואת זה לא ידעתי. מלכי אמרה שחבל שלא באתי לפגישת המחזור כי היה מאד נחמד. אבל בפגישות מחזור אני תמיד פוחדת לפגוש אנשים שאני ממש לא רוצה לפגוש, ויש כאלה לא מעט, כמו זה שחשב שאני עיתונאית כי פירסמתי לפעמים מאמרים בעיתון והוא רצה שאני אכתוב על אשתו שהוא רצה להתגרש ממנה. כשגברים מתגרשים מאשה הם תמיד רוצים לנקום בה, גם אם הם אלה שעזבו אותה והיא זאת שסובלת, בכל זאת הגברים תמיד רוצים לנקום בנשים ותמיד מחפשים מישהו שיעזור להם לנקום בנשים, ורצוי להם שזאת תהיה גם אשה, אבל במקרה הפרטי שלי זה ממש לא רעיון טוב לנסות לגייס אותי נגד אשה שרוצים להתגרש ממנה, זה עלול לגרום לי לרצות לעזור דוקא לאשה נגד הבעל. והאנשים שאני הכי מתעבת הם אלה שתמיד מוכנים להתגייס לעזור לפגוע במישהו שהם בכלל לא מכירים, רק בגלל שמישהו שיש לו אינטרס מבקש מהם לעזור לו לפגוע במישהו. תמיד אני תוהה על האנשים האלה, שפגשתי לצערי כל כך הרבה בחיים, אלה שבקושי מכירים אותך או בכלל לא, אבל אם מישהו יבקש מהם לעזור לו לפגוע בך, הם מיד יתגייסו למשימה, אפילו בלי שייצא להם משהו מזה. ככה טיילתי עם אושר ועם מלכי והנכד שלה, והיא הזכירה לי אנשים שפעם אהבתי ולא חשבתי עליהם כל כך הרבה שנים, אבל כמו במסך מפוצל נזכרתי כל הזמן גם באנשים מהכיתה שרציתי לשכוח, זאת שהזמנתי אותה פעם למסיבה והיא אמרה שאין לה זמן בערב אבל הבת שלה תשמח לראות אותנו, והביאה אלינו את הבת שלה שנשמור עליה בזמן שהיא הולכת עם בעלה לסרט בסינמטק, וחשבתי למי היא היתה דוחפת את הילדה, דוקא ילדה ממש חמודה, אם לא הייתי מתקשרת להזמין אותה למסיבה. ודוקא בתיכון היא היתה אחת החברות שהכי אהבתי, ממש חברה טובה, וחשבתי שיש לה נפש כזאת טהורה, וגם ההוא שחשב שאני עיתונאית ורצה שאכתוב רעות על אשתו שבכלל לא היכרתי, היה בתיכון ממש ילד חמוד בלי שום כוונה רעה. אולי בתיכון אנשים הם עדיין יחסית אמיתיים, ולא מזויפים וצבועים כמו שהם נהיים לפעמים כשהם הופכים לעורכי-דין מפורסמים או יועצים משפטיים רמי-מעלה. בכל זאת שמחתי לפגוש את מלכי ולהיזכר בקומזיץ שעשינו פעם ביום העצמאות אצלה בקרית-ביאליק, אפילו שכחתי להזכיר לה את זה, למרות שזה היה הדבר הראשון שנזכרתי בו כשהיא אמרה לי מי היא ולא היה לי כל כך נעים שהיא זיהתה אותי ואני בכלל לא זיהיתי אותה, וחשבתי איך החיים לקחו אותי לכל מיני מקומות וכל מיני ארצות והיכרתי כל כך הרבה אנשים שהגיחו לחיי ואז נעלמו מחיי כשנדדתי מפה לשם ומשם לפה, והכי התרחקתי מחברי הילדות, ואפילו כשפגשתי את אחת האהבות הגדולות שלי עשור אחרי שנפרדנו בכלל לא היכרתי אותו, והוא מיד קרא לי ענת ענת, ולא ידעתי מה להגיד לו בכלל. ולפעמים אני מיטיבה לזכור דוקא את מי שעשו לי רעה, ואולי המוח שלנו בנוי ככה מסיבות אבולוציוניות, כדי שנדע ממי להיזהר, שבחיי הפרא זה יותר חשוב מאשר לדעת מי באמת חבר שלך. בכל זאת חשבתי כל השבת על הפגישה עם מלכי וגם על איילת ואסתי ודליה, ועל ערבי השבתות שבילינו יחד בילדות, כשדיברנו על האהבות הראשונות והכל כך תמימות שלנו, ועל כל החלומות שהיו לנו בחיים, שבמחשבה לאחור היו מאד צנועים, וחשבתי שיש לי גם זיכרונות ילדות יפים שכדאי לנצור, כמו צעיף ישן שמתחממים בו בימות הקור, ואפשר להתנחם בהם כל החיים.  

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

מקור האריה Erbarme dich ב"מתיאוס פסיון" של באך



לפני עשור בערך שאלה אותי הסופרת מירי שחם כיצד יש לתרגם לעברית את שם האריה 39 המפורסמת Erbarme dich מתוך "מתיאוס פסיון" של יוהאן סבסטיאן באך, ובתשובה כתבתי אז את הרשימה שלהלן שאני מביאה כאן שוב בתיקונים קלים. בחודש זה מציינים חמש מאות שנה להדבקת התיזות של מרטין לותר על דלתות הכנסיה בויטנברג, אירוע שנחשב לראשיתה של המהפכה הפרוטסטנטית  בנצרות. את שם האריה ה-39 ב"מתיאוס פסיון" אין צורך לתרגם לעברית, כי מקור השם הוא בעברית, במזמור תהלים נ"א, פסוק ג': " חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעַי".

אֶרהַארט הֶגֶנוַאלט (Erhard Hegenwald, או בכתיב העתיק Erhart Hegen Walt), נזיר, רופא והוגה דיעות, שחיבר בשנת 1524 את מילות המזמור שעליו התבסס באך בחיבור האריה, הרכיב את התמליל מתוך תרגומו של מרטין לותר למזמור נ"א בתהלים, ליתר דיוק מתוך תרגום לותר לפסוקים ג-ו בתהלים נ"א:

ג. חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעַי.
ד. הרבה כַּבְּסֵנִי מעווני וּמֵחַטָאתִי טַהֲרֵנִי.
ה. כי פְּשָעַי אני אדע וחַטָאתי נגדי תמיד.
ו. לך לבדך חָטָאתִי, והרע בעיניך עשיתי, למען תִּצְדַק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְּשָפְטֶךָ.

בשנת 1517, זמן לא רב לאחר פירסום התיזות, פירסם לותר גם תרגום לגרמנית ופרשנות לשבעה מזמורי תהלים שהוא כינה "שבעת מזמורי הכפרה" Busspsalmen Die Sieben. פירסום זה התבסס על הרצאות שנתן לותר על מזמורי תהלים בשנים 1516-1513, במקביל להתגבשות רעיונות הרפורמציה שלו. המחזור כלל את מזמורי התהלים ו' (ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תייסרני), ל"ב, ל"ח, נ"א, ק"ב, ק"ל וקמ"ג, שכולם מיוחסים לדוד המלך או לפחות אינם מיוחסים למחבר אחר.  באוסף של לותר מצוינים המזמורים כמזמור הראשון, השני וכו', ולא על פי מניינם בספר תהלים. גם כותרות המזמורים קוצצו, ואין הם פותחים בכותרת אלא ישירות בתפילה. כך הופך הגוף הראשון שבו חוברו המזמורים לגופו של המאמין הקורא את המזמור, ולהקשר ההיסטורי המקורי של המזמור אין שום חשיבות אלא אך ורק לתוכנו של המזמור בתרגומו הגרמני ולפרשנותו של לותר המצורפת אליו. כך יצר איפוא לותר סדר תפילה חדש שהמאמין יכול לומר בביתו ובשפתו, במקום הוידוי ובקשת המחילה בכנסייה שלותר ביטל.

באותו זמן לא היטיב לותר לדעת עברית, והוא תירגם איפוא את המזמורים לא מן המקור העברי, אלא מן הוולגטה, הטקסט הלטיני המקודש של הכנסייה הקתולית. מאחר שכאמור לעיל, לותר העדיף להשמיט את כותרות המזמורים, במקרה של מזמור נ"א את שני הפסוקים הראשונים רבי המשמעות: "למנצח מזמור לדוד, בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע" שמגדירים את המזמור כמזמור כפרה על פשע הניאוף עם בת-שבע ושליחת בעלה אוריה למות בקרב, פתח לותר את תרגומו בפסוק ג, "חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ", ומאחר שהוולגטה מתרגמת במקום זה:

Miserere mei Deus secundum misericordiam tuam

שפירושו: רחם עלי אלוהים ברחמיך,

תירגם אף לותר את הפסוק לגרמנית כך:

Ach Gott, erbarme dich meyn
Nach deyner grossen barmherzigkeyt
                              (ע"פ מהדורת ויימאר של כתבי לותר, כרך 1, עמ' 184)

לותר אף הוסיף לראשית הפסוק קריאה שמוסיפה דרמטיזציה ושומרת על משקל הפסוק:

הו, אלוהים, רחמני ברחמיך הגדולים!

תרגום שמתייחס גם לחלקו השני של הפסוק העברי " כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעַי". וכך פירש לותר בפירושו שהתלוה לתרגום, את צלעו הראשונה של פסוק ג, שהפך אצלו לפתיחת המזמור:

לב מתחרט באמת אינו נראה לעיניים, אלא חטאו ומצוקתו במצפון, לכן, מתוך כנות בסיסית הוא אינו רוצה לומר מלה זו, מי שעדיין מוצא בתוכו מחשבה או מעשה, שעליהם עדיין אינו מצטער לגמרי, אלא חש מעט נחמה בתוך תוכו, עקב רחמי האל. המשמעות הינה איפוא: הו, אלוהים, שום אדם ושום בריה אינם יכולים לנחמני עוד, לכן גדולה מצוקתי, כי נזקי אינו גופני ואינו זמני, לפיכך אתה, שהינך אל והינך נצחי, היחיד שיכול לעזור לי, רחם עלי. כי ברחמיך כל דבר נראה לי רע ומר. אבל איני מבקש את רחמיך הקטנים, שאתה מרחם באופן זמני על המצוקה הגופנית, אלא את רחמיך הגדולים, שאתה מרחם על מצוקת הנפש.  

הנה איפוא פסוקים ג-ו במזמור תהלים נ"א, על פי מהדורת 1517 של לותר לשבעת מזמורי הכפרה, מתורגמים על פי הוולגטה:

Ach Gott, erbarme dich meyn
nach deyner grossen barmherzigkeyt,
und nach der mennige [Menge] deyner erbarmung
tilge ab meyne ungerechtigkeyt.

Wasche mich jhe meer und meer von meyner ungerechtigkeyt
und mach mich reyn von meyner sunde

Dann ich erkenne, dass ich ungerecht byn,
unnd mein sunde ist myr alzeyt vor meynen augen.

Dyr alleyn byn ich eyn sunder und eyn ubel theter vor deynen augen,
Auff das du alleyn rechtfertig seyst yn deynen worten, und uberwindest (oder besteest) wan du wirst gerichtet

מתוך פסוקים אלה עיבד ארהארט הגנואלט את שירו שהתפרסם ב-1524, שמונה שנים לאחר פרסום התרגום לגרמנית של שבעת מזמורי הכפרה, ושימש לימים בסיס לאריה 39 ב"מתיאוס פסיון" של יוהאן סבסטיאן באך:

Erbarme dich mein, o Herre Gott,
Nach deiner grossn Barmherzigkeit.
Wasch ab, mach rein mein Missetat,
Ich kenn mein Sünd und ist mir leid.
Allein ich dir gesündigt hab,
Das ist wider mich stetiglich;
Das Bös vor dir niht mag bestahn,
du bleibst gerecht, ob du urteilst mich.

--Erhart Hegenwalt, 1524


וכך אומר איפוא מזמורו של הגנואלט, שהתחבב מאד על המאמינים הלותרנים:

חֲנֵנִי אֱלֹהִים,
כרוב רַחֲמֶיךָ עלי
כַּבְּסֵנִי, טַהֲרֵנִי מֵעֲווֹנִי
כי אני אדע פְּשָעָי.

לך לבדך חָטָאתִי
וחַטָאתִי לנגדי תמיד
הרע בעיניך לא יִזְכֶּה
תִּצְדַק בשופטֶךָ אותי יחיד.

שירו של הגנואלט, כמו מזמור תהלים נ"א המקורי, נפוץ במהרה בגרמניה כמזמור "חָנֵּנִי", על פי לותר .Erbarme dich meyn

אבל בשנת 1525, לאחר ששקד על התנ"ך והשתלם בשפה העברית, ונוכח כי הטקסט של הוולגטה איננו מדויק, ואיננו מביע את תובנותיו התיאולוגיות מן המזמורים, פירסם לותר תרגום חדש לשבעת מזמורי הכפרה, הפעם על פי המקור העברי. לאחר שהתברר לו שהשורש חנן בעברית איננו זהה לשורש רחם, אלא משמעו חנינה, מחילה וחסד, מצא לותר במזמור הזה - שמלכתחילה ראה בו מזמור מפתח בתפיסתו התיאולוגית, בעקבות פרשנותו של אוגוסטינוס למזמור, ובפרט לפסוק ז' "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", שהן אוגוסטינוס והן לותר הבינו כמתייחס לחטא הקדמון - הוכחה לתפיסתו בעקבות אוגוסטינוס, כי לא המעשים הטובים, אלא החסד האלוהי לבדו מעניק לאדם גאולה. הוא שינה איפוא את תרגומו שכבר נפוץ והתחבב כל כך על חסידיו, ותירגם את הפסוק מחדש, באופן הבא:

Gott, sey myr gnedig nach deyner guete

שפירושו:

אלוהים, עשה עמי חסד בטובך.

מאחר שכעת לא הופיעו כבר בפסוק הרחמים הגדולים, מחק לותר את המשפט האחרון בפירושו, שנראה כעת כך:

לב מתחרט באמת אינו נראה לעיניים, אלא חטאו ומצוקתו במצפון, לכן, מתוך כנות בסיסית הוא אינו רוצה לומר מלה זו, מי שעדיין מוצא בתוכו מחשבה או מעשה, שעליהם עדיין אינו מצטער לגמרי, אלא חש מעט נחמה בתוך תוכו, עקב רחמי האל. המשמעות הינה איפוא: הו, אלוהים, שום אדם ושום בריה אינם יכולים לנחמני עוד, לכן גדולה מצוקתי, כי נזקי אינו גופני ואינו זמני, לפיכך אתה, שהינך אל והינך נצחי, היחיד שיכול לעזור לי, רחם עלי. כי בלי רחמיך כל דבר נראה לי רע ומר.

התיבה gnedig, בכתיב מודרני gnaedig, נגזרת מן המלה Gnade, חסד, ובצורה זו, sey myr gnedig תירגם לותר כעת את כל המקומות בתהלים שבהם מופיעה המלה "חָנֵּנִי". הצורה erbarme dich, שכבר נשתרשה בפי העם, הושרה והולחנה, אינה מופיעה עוד בתרגום התהלים המוסמך של לותר. אבל המזמורים שנתביישו נותרו חביבים על המאמינים הלותרנים שהמשיכו לזמרם באהבה, וכך בחר באך להלחין דוקא מזמור שמבוסס על נוסח התרגום הישן, שלותר מחק מתרגום התנ"ך המוסמך שלו, וכך הנציח גדול המלחינים הלותרנים דוקא את התרגום שלותר בחר ברבות הימים להסתייג ממנו.

אמר אדם שנון, נשתכח ממני בעוונותי מי, שלכל העמים יש המון שייקספירים, ורק לאנגלים המסכנים יש רק שייקספיר אחד. כך גם אנו היהודים – לכל העמים יש המון תנ"כים, ולנו רק תנ"ך אחד ויחיד, ואין לנו צורך להתלבט כיצד לכנות את האריה 39 מ"מתיאוס פסיון": הרי זוהי אריית "חָנֵּנִי", או בשתי מלים "חָנֵּנִי אֱלֹהִים".