פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים, שיר 104

 

אני כמובן שמחה עבור כל המשפחות שתחבקנה בשבת את יקיריהן, ביניהן גם משפחותיהם של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד שמחכות כבר יותר מעשר שנים, שזה סבל בלתי נתפס, אבל מאז ששמעתי על החזרת גופותיהם של שירי ביבס וילדיה ירד עלי עצב כבד. הלכתי למאהל משפחות החטופים בירושלים, ובאו כמה נשים לשאול  מה קורה וכשסיפרתי להן גם הן בכו. כל הזמן המצאתי לעצמי סיפורים שחמאס מחביא את משפחת ביבס כי הם מפורסמים ובכל העולם התינוקות הג'ינג'ים נכנסו לכולם ללב, ולא רציתי בשום אופן להאמין שבאמת הם כבר לא בחיים ושירדן ביבס שהתענה שנה וחצי בשבי חמאס איבד את כל משפחתו. עכשיו במקום לחבק אותם הוא צריך לקבור את אשתו ואת הילדים הרכים המקסימים האלה, והפנים המבועתים של שירי ביום הארור ההוא עומדים לי לפני העיניים, ואני חושבת איך בכלל מתמודדים עם דבר כזה, שאפילו לנו שמכירים את המשפחה רק מהטלויזיה זה בלתי נסבל ובלתי אפשרי להשלים עם המוות הזה, שקראתי שנגרם מהפצצה של צה"ל, שזה עוד יותר בלתי נסבל לקבל, אפילו עכשיו כשכבר אי אפשר להתכחש למציאות המחרידה.

 

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים, שיר 104

 

הוֹ יַקִירַי אֲהוּבַי

שְְׁנֵי קְטַנְטָנַי, שְׁנֵי פָּעוֹטַי,

תָּמִיד יַחַד שֶׁבֶת אַחִים יָשְׁבוּ,

זֶה אֶת זֶה אַהֲבָה טְהוֹרָה אַהֲבוּ,

אֵיךְ אֶת הַזְּרוֹעוֹת כָּרַךְ

אָח עַל צָוַארוֹ שֶׁל אָח

וּלְחִִי עַל לֶחְיוֹ שֶׁל אָח.

עַל אוֹתוֹ כִּסֵּא שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ,

עַל אוֹתָה מִטָּה שְׁנֵיהֶם שָׁכְבוּ,

עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן שְׁנֵיהֶם שִׂחֲקוּ.

כָּךְ בַּגֻּמְחוֹת מֻזְהָבוֹת שֶׁל גַּן עֵדֶן

הָלְאָה יְפַכּוּ

כְּמוֹ פַּעַם כָּאן בְּחַדְרִי

יַלְדָּתִי וְנַעֲרִי,

מְשׂוֹשׂ כָּל הַמַּלְאֲכִים

עִם גּוּמוֹֹת הַלְּחָיַיִם

וּתְמִימוּת הַמִּלְמוּלִים

וּצְחוֹקִים מְצַלְצְלִים,

כְּמוֹ אֶת לִבִּי, יַגְעִישׁוּ אֶת הַשָּׁמַיִם.

 

Ach von meinem lieben Schwärmchen Die zwei kleinsten, die zwei feinsten, Immer unter sich am einsten, Die sich hatten lieb am reinsten, Wie sie mit geschlungnen Aermchen Eines um des andern Näckchen, Eines an des andern Bäckchen, Saßen zwei auf einem Stühlchen, Lehnten zwei an einem Pfühlchen, Spielten zwei auf einem Tischchen; So im golden-schönsten Nischchen Paradieses-weiter Hallen, Wie einst hier im engen Stübchen, Soll mein Mädchen und mein Bübchen, Sitzen, allen Engeln itzt ein Wohlgefallen, Mit den leisen Wangengrübchen, Und ihr Unschuldslallen, Ihres Lachens Schallen, Mache wie mein Herz den Himmel wallen!

 

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 85

 

הַחַנְפָנִית שֶׁבֵּין הַשַׁקְרָנִיוֹת,

תִּקְוָה,

אֶת אֲחִיזַת הָעֵינַיִם אַל תְּסַלְּקִי,

תִּקְוָה!

 

אִרְגִּי אֶת אָרִיג הַכָּזָב,

הַמְשִׁיכִי לִטְּווֹת נִיחוֹחַ זָהָב

תִּקְוָה!

 

רְדִיד עַל עֵינֵי הָאֵם,

אֶת חוּשֶׁיהָ בְּסַנְוֵרִים הַכִּי,

תִּקְוָה!

 

שֶׁתְּדַמֶּה, דַּאֲגַת הָאֵם,

שֶׁלִּגְבּוֹר עַל הָמָוֶת תַּחְכִּים,

תִּקְוָה!

 

שֶׁבְּהִבְהוּב שַׁלְהֶבֶת הַמָּוֶת

תִּרְאֶה חַיִּים חֲדָשִׁים מְפַכִּים,

תִּקְוָה!

 

עַל מִטַּת הָחוֹלִים,

בַּחוֹלָה זְקוּפָה הַחֲזִיקִי,

הַמְּחַכָּה לַמְּחַכִּים,

תִּקְוָה!

 

כִּי חָמַקְתְּ מִמֶּנִּי

חָמַקְתִּי,

אַךְ מִלֵּב הָאֵם אַל תַּחְמְקִי,

תִּקְוָה!

 

מִי עוֹד תִּשָּׁאֵר לָה,

כְּשֶׁכֻּלָּם עוֹזְבִים,

אִם גַּם אַתְּ תִּסְתַּלְּקִִי,

תִּקְוָה!

 

אֶחָד נִשְׁאָר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִשְׁלַחְתְּ,

מִטַּלְטֶלֶת מַטָּה מֵהַסְּדָקִים,

תִּקְוָה!

מוקדש למשפחות החטופים שנרצחו

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 80

 

התרגום לזכר התצפיתניות שנרצחו

אַתְּ הֵקַצְתְּ וְאַתְּ קִפַּצְתְּ,

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

אַתְּ זִמַרְתְּ וְהִתְלוֹצַצְתְּ,

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

אַתְּ צָחַקְתְּ וְאַתְּ זִמַּרְתְּ

לִבֵּךְ מֵעוֹלָם לֹא כָּבַד

כָּעֵת כְּשֶׁלַיְלָה סְבִיבֵךְ יָרַד

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

כָּעֵת לַיְלָה יָרַד סְבִיבֵךְ

וּצְבָא צְלָלִים חֲרִישִׁי

בָּלַע אֶת יֹֹוֹפְיֵךְ

שְׁנִי! מַה עוֹד תְּבַקְּשִׁי?

 

הֲאִם נִבְלַע יוֹפְיֵךְ?

אֵיךְ מַה שֶׁחָשַׁבְתִּי כָּל כָּךְ

כָּל כָּךְ לֹא צָלַח,

שְׁנִי! מַה בַּקָּשָׁתֵךְ?

 

מַה שֶׁחָשַׁבְתִּי לֹא צָלַח

הַכֹּל רֵיק, רֵיק כָל כָּךְ!

בְּכֹחַ הַמָּוֶת נִכְבַּשְׁתְּ

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

בְּכֹחַ הַמָּוֶת נִכְבַּשְׁתְּ

לֹא עוֹד תִּצְחֲקִי וְתִקְפְּצִי

כְּמוֹ שֶׁלִצְּחוֹֹק וְלִקְּפּוֹץ תַּחְפְּצִי

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

יום הזיכרון תשפ"ד

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 75, 77, 78, 79

 

75.

בְּאָזְנַיִּם שְׁווֹת נֶפֶש,

אָבְדָּן בִּלְתִי הָפִיך,

אִבַּדְתִּי לֹא מְעַט מִלִּים

שֶׁזָרְמוּ מִפִּיךְ.

 

הֵן זָרְמוּ זַכּוֹת וּצְּלוּלוֹת

וְהִתְפַּתְּלוּ סְבִיבָן

לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵי פַּעַם

יִיבַשׁ הַמַּעֲיָן.

 

כָּךְ שָׁמַעְתִּי לְלֹא שְׁמִיעָה

וְעָנִיתִי לְלֹא הֶסְבֵּר

וְעָבַדְתִּי לְלֹא הַפְרָעָה

וְתָּמִיד אַתְּ הִמְשַׁכְתְּ לְדַבֵּר.

 

רַק לִפְעָמִים הִפְסַקְתִּי

כְּשֶׁמַּמָּשׁ כָּעַסְתְּ:

"לַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלִּי, אִמָּא,

בִּכְלָל לֹא הִתְיַחַסְתְּ".

 

הֶהָיָה עָלַי לְהִתְיַחֵס

לְמַשֶּׁהוּ מִלְּבַדֵּךְ,

חַיֵּי הַפִּטְפּוּט הַמְּתוּקִים שֶׁלִּי

שֶׁכָּעֵת נֶאֱלַם קוֹלֵךְ?

 

כָּעֵת בְּזָהָב אֶרְצֶה לְקַבֵּעַ

כָּל מִלָּה זְעִירָה

שֶׁפִּיךְ אֵי פַּעַם הִשְׁמִיעַ

בְּאוֹצַר הַזְּכִירָה.

 

 

77.

 

אַתְּ שֶׁאֶת סְתָיו חַיַּי

לְאָבִיב הֵמַרְתְּ לִי

אֶת פְּאֵרוֹ שֶׁל הֶאָבִיב

כָּעֵת לִסְּתָיו הִקְדַּרְתְּ לִי.

 

פַּעַם רַק בִּיְּמֵי הַסְּתָיו

עַל מָוֶת וְקֶבֶר חָשַׁבְתִּי

אַךְ בְּמוֹתֵךְ עַכְשָׁיו

בְּכָל לֵיל אָבִיב נֶעֱצַבְתִּי.

 

78.

כַּמָּה מְנַחֵם הַלַּיִל שֶׁסְּבִיבֵנוּ צָף!

לוּ יָדַעְתִּי שֶׁהַמָּוֶת מְצַפֶּה לְךָ עַל הַסַּף

לעו­לם ל­א הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחַיֶיךָ.

הֶאֱמַנְתִּי שֶׁבְּחַיֵּי נֶצַּח אוֹתְךָ זִכּוּ

וְֱלֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁחַיֶּיךָ יַחְמְקוּ

עַד שֶׁרָאִיתִי שֶׁאָכֵן חָמְקוּ מִיָדֶיךָ.

 

79.

בִּדְּמָעוֹת חַמּוֹת לִבְכּוֹת עָלַיִךְ

לְעַצְמִי לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן

פֶּן תִּצְטַנֵּנָה עַל לְחָיַיִּךְ

וְלָךְ תִּגְרֹמְנָה לְהִצְטַנֵּן.

 

כֶָּעְֵת כְּשֶׁלְחַיַּיִךְ קָרוֹֹת

אֶרְצֶה שֶׁדִּמְעוֹתַי יִבְכּוּ

אֲבָל עֵינַיִךְ אוֹתָן עוֹצְרוֹת

כְּאִלּוּ עַל אֲבָנִים הִכּוּ.

יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה תשפ"ג

 

 

 

 

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 71, 74

 

71

לְיַלְדָּתִי אֹמַר עַכְשָׁיו:

הֵרָדְמִי, עִצְמִי עֵינַיִם!

בְּקָרוֹן עִם גַּלְגַּלֵּי זָהָב

הַיֶּלֶד יֵשׁוּ רוֹכֵב בַּשָּׁמַיִם.

 

דְּבָרִים כֹּה יָפִים מִשָּׁמַיִם

בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הוּא מַחְבִּיא

וּכְשֶׁתִּפְקְחִי עֵינַיִם

אֶת כֻּלָּם מַתָּנָה לָךְ יָבִיא.

 

בִּתִּי נִרְדֶמֶת בְּשַׁלְוָה

וּכְשֶׁהִיא מְקִיצָה מְסַפֶּרֶת:

"רָאִיתִי בַּלַּיְּלָה מֶרְכָּבָה

עִם גַּלְגַּלֵּי זָהָב עוֹבֶרֶת.

 

כָּל גַּלְגַּל זָהָב הִתְגַּלְגֵּל

וְנָסַע מַהֵר הָלְאָה

וְחוּט זָהָב מַטָּה הִשְׁתַּלְשֵׁל

וְעָלָיו טִפַּסְתִי לְמַעְלָה."

 

"לֹא, לֹא, הוּא יֵרֵד אֵלַיִךְ

עִם מַתְנוֹתָיו, בִּתִּי,

אַל תַּעֲלִי לְמַעְלָה,

הִשָּׁאֲרִי אִתִּי!"

 

וְאָז יַלְדָּתִי הִשְׁתַּתְקָה לָה

מִלָּה לֹא דִִּבְּרָה עוֹד עַכְשָׁיו.

כָּעֵת הִיא טִפְּסָה לְמַעְלָה

עַל חוּט שֶׁל זָהָב.

 

הִיא הָיְְתָה יַלְדָה כֹּה קַלָּה

שֶׁהִתְעוֹפְפָה מִלְּבָבָה

וְדַי הָיָה בְּחוּט זְהָבָה

לַקַּחַת אוֹתָה לְמַעְלָה.

 

וְאַף שֶׁכְּבֵדִים הִנְנוּ

מִדְּאָגָה אוֹ אַשְׁמָה עַכְשָׁיו,

גַּם אוֹתָנוּ יִשָּׂא בְּשָׂרֵנוּ

מַעְלָה עַל חוּט זָהָב.

 

74

מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיךְ מְקִיצָה

אֶלָא בִּצְּחוֹק מְלֵא גִּילָה וְדִיצָה

כְּמוֹ מֵעֲצֵי גַּן עֵדֶן פּוֹרְחִים

בַּחֲלוֹמֵךְ קָטַפְתְּ פְּרָחִים.

 

אֲקַוֶּה שֶׁבִּצְּחוֹק מְלֵא גִּילָה וְדִיצָה

גַּם כָּעֵת אַתְּ מְקִיצָה

מֵעַל חֲלוֹם קָצָר שֶׁל חַיִּים

תַּחַת עֲצֵי גַּן עֵדֶן נָאִים.

 

יום הזיכרון תשפ"ב

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 58, 63, 65, 67, 69

 

שיר 58

 

הֵם שָׁכְחוּ

אֶת עֵינֵיךָ לִסְּגֹר

שֶׁכָּעֵת אֵין בְּכֹחָן

 לִשְּׁפֹּךְ עָלַי אוֹר.

 

אַךְ אֶת טָעוּתָם אֲנָצֵל

וְאֶרְאֶה עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה

בְּעֵין נִשְׁמָתִי

הִבְהוּב שֶָל נְשָׁמָה.

 

כְּמוֹ אוֹהֵב שֶׁרוֹאֶה אֶת אֲהוּבָתוֹ

מִבַּעַד זְגוּגִית חַלּוֹנוֹת,

נוֹתָרִים שָׁם לַעֲמֹד

עֲבוּרוֹ הַדְּיוֹקָנוֹת.

 

הוּא מַאֲמִין שֶׁיִּמְתַּק לוֹ

לִרְאוֹת אוֹתָם כִּבְיָמִים יְמִימָה

אַךְ הֵם מִזְּמַן נָסוֹגוּ

אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר פְּנִימָה.

 

אָז נִדְמֶה עוֹד שֶָהַנְּשָׁמָה

תְּבָרְכֵנִי מִן הָעַיִן

כַּמָּה מִזְּמַן נֶעֶלְמוּ הַחַיִּים

מִן הָרֹאשׁ עַד הָרַגְלַיִם.

 

אוּלַי טֶרֶם מִן הַבַּיִת

לְגַמְרֵי הִתְפַּנְתָה

בַּיָּפֶה שֶָבַּחֲדָרִים

עוֹד פַּעַם הִשְׁתַּהֲתָה.

 

הִבִּיטָה עוֹד פַּעַם

בַּחַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת

בְּטֶרֶם תֵּצֵא לְמָעוֹף

לְרַחֵף בִּמְּרוֹמֵי עוֹלָמוֹת.

 

הָאֵין זוֹ שֶׁלְךָ

הַנְּשָׁמָה הַזּוֹהֶרֶת

אוֹ אוּלַי זוֹ שֶׁלִּי

בָּרְאִי מִצְטַיֶּרֶת.

 

כָּל עוֹד בְּעֵרָה מַכְאִיבָה

עוֹד רוּחַ חַיִּים מְפִיחָה

עֵינְךָ הַשְּׁחוֹרָה נְטוּלַת הַחַיִּים

לֹא אוּכַל לִקְּרֹא בְּשִׁמְּךָ.

 

כָּל עוֹד בְּעֵרָה בִּכְאֵב

חַיִּים בִּי מְפִיחָה

מֵעֵינְךָ הַשְּׁחוֹרָה, נְטוּלַת הַחַיִּים,

אֵיךְ אוּכַל לִקְּרֹא בְּשִׁמְּךָ?

 

 

שיר 63

 

אֶת הַלֵּב מֵחָזִי הִבְרִיחוּ

וְאַחֲרֵי שֶׁבַּקֶּבֶר אוֹתוֹ הִנִיחוּ

הַחַיִּים נִשְׁמְטוּ מִיָּדַי

מַטָּה נָפְלוּ חַיַּי.

מְעִיקוֹת אַנְחוֹתֶיךָ

מֻצָּפוֹת עֵינֵיךָ

כֵּיצַד הִסְתַּלַּקְתָּ מְעִמֶּךָ?

אֶת הַכֹּל לָכֶם מָסַרְתִּי

וְעִמָּכֶם קָבַרְתִּי.

 

 

שיר 65

 

כְּשֶׁמֵהַחַלּוֹן צָפִיתִי

בִּשְׁמֵי חֹרֶף אֲפוֹרִים,

שָׁם רַק פַּס יָחִיד שֶׁל אוֹר

נִרְאֶה כִּמְּסַמֵן אֶת הַנְּתִיבִים

שֶׁבָּהֵם עָף מַלְאֲכִי,

נָפְלוּ טִפּוֹת דִמְעוֹתַי,

וְהִבְחַנְתִּי שֶָנָּפְלוּ

רַק מִשּׁוּם שֶׁנָּקְשׁוּ עַל גְּבִיעִים

שֶׁעָמְדוּ שָׁם לִפְנֵי הַחַלּוֹן,

גְּבִיעִים כֹּה רַבִּים שֶׁל תְּרוּפוֹת,

בִּסְּמָלִים מִיסְטִים מְעֻטָּרִים,

נִמְנִים עַל פִּי שָׁעוֹת וְטִפּוֹת,

לֹא יָכְלוּ לְשַׁמֵּר חַיִּים,

רוּחוֹת כֹּה רַבּוֹת מִן הָאֲדָמָה

שֶׁהָאֳמָנוּת בְּבַקְבּוּקִים כָּלְאָה

לֹא יָכְלוּ בַּמָּוֶת לְהִלָּחֵם.

כּוֹחוֹת כֹּה רַבִּים מִתַּחַת לַקַּרְקַע

כּוֹחוֹת זָרִים שְׂטָנִיִּים,

בִּמְּשׁוֹל בָּהֵם הַמַּשְּׁבִּיעִים

יֵשׁ לְקוֹרְאָם, יֵשׁ לְלוֹכְדָם,

כְּדֵי לְהוֹצִיא לַחֹפְשִׁי מַלְאָךְ.

 

 

שיר 67

 

הוֹ עֵינֵי כּוֹכָבַיִךְ

אוֹ כּוֹכְבֵי עֵינַיִךְ!

הַאִם מִמֶּרְחַקִּים

אֶת דִּמְעוֹתַי תִּנְקִי

שֶׁאֶבְכֶּה וְאֶבְכֶּה בְּרָצוֹן עָלַיִךְ.

 

הוֹ עֵינֵי כּוֹכָבַיִךְ

אוֹ כּוֹכְבֵי עֵינַיִךְ!

כֵיצַד יוּכְלוּ

גַּרְעִינֵי אוֹרוֹתַיִךְ

לְסַלֵּק עֶצֶב קוֹדֵר עָלַיִךְ?

 

הוֹ עֵינֵי כּוֹכָבַיִךְ

אוֹ כּוֹכְבֵי עֵינַיִךְ!

הַאִם בְּרָצוֹן תִּנְקִי

אֶת דִּמְעוֹתַי מִמֶּרְחַקִּים

שֶׁאֶבְכֶּה וְאֶבְכֶּה עָלַיִךְ.

 

 

שיר 69

 

רָצִיתִי לְגַדֵּל לִי בַּת טוֹוָה

בְּטֶרֶם עֵת תִּלְמַד בִּתִּי לִטְווֹת

קָנִיתִי כְּבָר גַּלְגַּל טְוִיָּה

גַּלְגַּל קָטָן בּוֹ מֶשִׁי טָהוֹר לִטְווֹת!

הוֹ חוּט טְוִיָּה אֻמְלָל שֶׁל תִּקְוָתִי!

לֹא רְאִיתִיהָ חוּט רִאשׁוֹן לִטְווֹת

כָּעֵת מֵעַל הַקֶּבֶר בּוֹ תָּנוּם בִּתִּי

בְּזֹהַר הַחַמָּה תּוֹלַעַת וְיַלְדָּה טוֹווֹת.