יום שני, 8 בדצמבר 2014

שנאת נשים כדת



אתמול ראיתי את משדרי האקטואליה אחרי הצהרים וחשבתי איך הברבריות שמתחזה להשקפת עולם רוכשת לעצמה מכובדות ומקום בגבולות הנורמה. אצל לונדון וקירשנבאום התארחה אשה חרדית שפעילה בהתארגנות של נשים חרדיות למען ייצוג נשי ברשימות החרדיות לכנסת. אבל היא לא הצליחה לדבר הרבה, כי בטלויזיה חייבים לאזן. למשל אם מישהו יטען שגם אנשים כהי עור צריכים לקבל ייצוג בכנסת, יביאו כנגדו מישהו שחושב שרק לאנשים בהירי עור מותר להיבחר לכנסת, נכון? טוב, הרחקתי לכת. גזענות למרבה המזל איננה נחשבת במקומותינו לדיעה לגיטימית שיש לה זכות ביטוי. אפילו החרדים האשכנזים שמרחיקים חרדים מזרחיים מנסים להסוות את הגזענות הבוטה שלהם בטענה שיש להרחקה סיבות אחרות. שנאת ואפליית נשים לעומת זאת מוכרות בישראל כדיעה לגיטימית, שיש לה זכות ביטוי מוכרת, ולכן אם מגיעה אשה לאולפן לטעון נגד קיפוח בוטה של נשים, חייבים לאזן אותה בגבר בעל דיעות חשוכות שיעליב ויבזה אותה. למלאכה הזאת נקרא עורך העיתון החרדי "יתד נאמן" שאמר שאשה חרדית צריכה לשמוע בקול הרבנים ואם היא איננה שומעת בקול הרבנים היא איננה אשה חרדית. האשה החרדית ניסתה לטעון בקול ענות חלושה שייצוג נשים איננו עובר על שום איסור בתורה או בהלכה, ושאם כבר מסתמכים על איסורי רבנים, אז גם לבחוֹר אסור לנשים ולא רק להיבחר. אבל החרדים אוהבים לקבל את קולות הנשים בלי לתת להן ייצוג, ולכך הם כבר מוצאים את התקנה המתאימה ומעמידים פנים שמדובר במצוה מהתורה. ובכן, בתורה אין איסור על נשים להנהיג, כפי שכולנו יודעים מסיפור דבורה הנביאה, אשה יכולה לשפוט, להנהיג ולפקד, והיא נקראת "אשת לפידות" ו"אם בישראל". יש מנהיג שהוא כאב לבניו ויש מנהיגה שהיא אם בישראל, והכישורים להנהגה הם כישורים אישיים, מי שראוי ומי שראויה, מצד אישיותו או אישיותה ולא מצד אחר. כשם שיש במשפחה אב ואם, יש לעם ישראל אבות-מנהיגים ואמהות-מנהיגות, שהיחס שמגיע להן הוא יחס של כבוד אם ולא יחס של ביזוי והשפלה. אבל החרדים אינם מתעניינים בתורת משה ובמורשת נביאי ישראל. החרדיות נוצרה כדי להילחם בחדשנות ולקדש את השמרנות. המטרה המקורית היתה לשמור על היהודים מהתבוללות בחברה הנוצרית, אבל היא התרחבה הרבה מעבר לכך להתנגדות לכל מה שנתפס כמאפיין של העולם המודרני, ולקידושה של כל השקפה שהעולם המודרני מגנה, ומכיוון שהעולם המודרני מגנה את אפליית הנשים וקורא להעניק להן שיוויון, החרדים מתבצרים בכל כוחם באפליית נשים וגם בגזענות מכל סוג שהוא, מתבצרים בהן ומבצרים אותן והופכים אותן לדת חשובה יותר מדת משה וישראל, לעיקר עיקריה של הדת והאמונה, וכזה הוא גורלה של כל השקפה שאיננה פועלת בעד משהו, אלא כל כולה התבצרות בנגד, וכל מה שנתפס כמודרני, חדש, חילוני, מתקדם, כל רעיון שמגיע מהעולם הגדול, שיש לו מימד אוניברסלי ולא רק עדתי פרטיקולרי נתפס כדבר שיש להילחם בו בכל הכוח, כאילו שיוויון לנשים גרוע מעבודת אלילים, למרות שתפיסת השוויון בין בני האדם גם היא מתבססת על התורה, ושואבת את כוחה מהאמונה שכל בני האדם נבראו בצלם אלהים, זכר ונקבה, ואילו הגזענות ושנאת הנשים הן תופעות זרות לתורת משה שנשא לו אשה כושית, אבל בהיותן תואמות את מגמת החרדים ליצור חברה שנלחמת במודרנה, ומכיוון שתפיסת השיוויון בין נשים וגברים, כמו גם בין אנשים מכל גזע ומוצא, היא תפיסה שלמרות מקורה הדתי מזוהה עם המודרנה והחילון, למשל עם ערכי המהפכה הצרפתית, הרי החרדיות מאמצת ומטפחת את הגזענות ושנאת הנשים כאילו היו מצוה מהתורה. כמובן שקשה לטפח שמרנות קיצונית בחברה שמוקירה אינדיווידואליות, לכן מטילה החברה החרדית על בניה חובת ציות עיוור לרבנים שאין בה דבר מרוח היהדות, כולה חיקוי של מעמד הכמרים בכנסיה הקתולית, שמאמיניה מצווים להימנע מכל חשיבה עצמאית ולסור למרות הכמרים והאפיפיורים, ואף הלבוש שמתלבשים בו רבני החרדים דומה ללבושם המפואר של הגמונים ואפיפיורים והמנהג לנשק את ידיהם כולו מנהג גויים לנשק את ידיהם של כמרים ואין בו דבר מרוח היהדות, שהיא דת של קיום מצוות ושל קשר ישיר בין האדם לבוראו. כל כך מרוממת החרדיות את הציות לרבנים על פני ערכי היהדות, שאנו נתקלים בשורותיה בתופעות זרות לגמרי למסורת היהודית, כמו הטיסות ההמוניות לקבר רבי נחמן מברסלב בראש-השנה, בניגוד גמור לאיסור לעזוב את ארץ-ישראל, בניגוד למסורת שאין עולים על קברים בימי חג, בניגוד לחובת איש לדבוק באשתו ובמשפחתו, הכל כדי להמשיך מסורת חסידית של ניתוק הגברים ממשפחותיהם בימי שבת וחג כדי להגביר ככל האפשר את ההפרדה בין נשים וגברים, כאילו מדובר בשתי מהויות שונות של קיום. כל כך מרוממת החרדיות את הציות לרבנים ואת ביזוי הנשים, שהיא מעדיפה על פני דרך-ארץ ותורה אמונות טפלות ומבישות, כמו זו שהפגין אותו עורך עיתון חרדי אצל לונדון וקירשנבאום, כאשר הגיעה אשה נוספת לשולחן כדי לדבר על אסון דליפת הנפט, והוא נזעק שאיננו יכול לשבת בין שתי נשים, ושינה את מקומו בשולחן כדי לשבת לצד הנשים ולא ביניהן, כדי להמחיש לנו לאן דירדרה החרדיות את תורת ישראל, שבשמה נלחמו אנשים בכל העולם לחירות ושיוויון. מדוע חייבת הטלויזיה להזמין אנשים כאלה בכלל? האם בשנת 2014 אסור לאשה להציג דרישה לשיוויון מבלי ש"יאזנו" את הדרישה המופקרת לכאורה? הרי התנהגות החרדים מנוגדת למגילת העצמאות ולחוקי יסוד שמחייבים מתן שיוויון לנשים, וראוי היה שהכנסת ובתי המשפט בישראל בכלל יפסלו כל מפלגה שמטילה איסור על בחירת נשים שסותר את השיוויון וכבוד האדם שמעוגנים בחוקי היסוד, ושמי שחברת נשים אינה נאה לו יתכבד וישב בביתו. האם תפקידה של הטלויזיה שהחרדים לכאורה שוללים ולמעשה עושים בה שימוש מניפולטיבי מקומם, להעניק לגיטימציה לאפליית נשים ולאמונות טפלות ברבריות כאילו היו דיעה לגיטימית שחייבת להישמע ולקבל ביטוי ויחס של כבוד? ואם מרואיין חרדי היה מסרב למשל לשבת בין שני אנשים כהי עור, האם גם אז היו מתייחסים אליו בסובלנות? מדוע זה כל כך שונה? מפני שהחברה החילונית איננה רחוקה בעצם משנאת הנשים החרדית, עד כדי כך שכל גילוי ברברי שלה, מטורף ומחפיר ככל שיהיה, צריך לזכות ליחס של כבוד? הרי זה בדיוק הנשק והאמצעי של בעלי הדיעות הקדומות, הדרישה להעניק לדיעות הקדומות מעמד של דיעה לגיטימית שיש לכבדה, וכך אמר הרב הצבאי לשעבר רונצקי בתכנית האקטואליה המקבילה של עודד בן-עמי, שחיילות יכולות לשיר, אבל שצריך לכבד את החיילים הדתיים שאינם רוצים להקשיב לשירה. מדוע צריך לכבד את החיילים שרוצים לבזות את הנשים השרות, ולא החיילים הדתיים צריכים לכבד את האשה השרה? האם באמת קיים ביהדות איסור להקשיב לשירת נשים? יש רבנים הטוענים כך, והם מתבססים על פרשנות פסוקים דחוקה מאד, כמו הנאמר בשיר השירים "הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב, ומראיך נאוה", שאפשר להבין ממנו דוקא את ההיפך הגמור ממה שהם טוענים. גם רבנים אלה מתקשים לסתור את דברי התורה, שמספרת לנו על שירת מרים וכל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. אבל אותה מגמה של התנגדות למודרניות ואימת החילוניות מביאה את הציבור הדתי, לא רק החרדי, לאותה התבצרות עיקשת באפליית וביזוי הנשים והפיכתה לראש תורתנו, כאילו ביזוי הנשים וקיפוחן ולא השיוויון וההקפדה בכבודן הם דרכה של תורה. המגמה הזו והדרך הזו אינן יכולות אלא לעורר חלחלה, ובשום אופן אסור להעניק להן מעמד של דיעה לגיטימית שצריך לכבד ולהעניק לה במה. הגיע הזמן שאנשים שפועלים לקיפוחן של נשים יקבלו את היחס שמקבלים גזענים, יוקעו ויודרו מן השיח הלגיטימי. הגיע הזמן שמי שפועל לקיפוח ולהשתקת נשים יושתק בעצמו, או לפחות יצטרך להתבייש ולהתנצל, כמו כל מי ששוכח שבצלם אלהים ברא את האדם, זכר ונקבה ברא אותם.