אשה של בירה ואשה של יין

 

אשה של בירה כועסת: רציתי בראש השנה לטעום טעם חדש של בירה, אבל ישנם רק סוגים ישנים.

אשה של יין אומרת, אבל ראש השנה הוא חג של יין, לא חג של בירה.

אשה של בירה מתרגזת: ראש השנה זה לא פסח. אפשר לשתות בירה.

אפשר, אומרת אשה של יין. אבל שותים יין. מי ישים בחבילת שי לראש השנה בירה? ישימו יין, ואולי אדום ולבן גם יחד, כי דודי צח ואדום דגול מרבבה.

אשה של בירה מתקוממת: אפשר גם בירה. כי ראשו כתם פז קווצותיו שחורות כעורב.

אשה של יין אומרת טוב קנקן חדש מלא ישן מִיָּשָׁן שאפילו חדש אין בו. אשה של יין אומרת שיש בַּיָּשָׁן עונג שאין בחדש.

אשה של בירה מסכימה שיש תועלת גם בטעם ישן ואהוב. אבל עודנה כמהה לטעם חדש.

אשה של יין כמהה לטעם ישן, חרדה מן החדש. אשה של יין חולמת כרמים רחוקים שאליהם לא תשוב, חולמת משקה צלול שצבעו דבש, חולמת שיכרון. אשה של יין חולמת אשכולות ענבים כבדים מן הגפן, אבל אין טעם ענבים בפיה. גם לא טעם יין. אשה של יין לוגמת מים חיים. רק מים חיים, חולמת מעין מים זכים.

אשה של בירה לוגמת בירה בטעם דבש. כוסה כתם פז קווצותיה שחורות. היא טועמת טעם ישן. היא טועמת טעם חדש.

אשה של יין טועמת חלום. שפתיה יבשות.