אין להם תכנית, ואל תעשו דרמה

 

האמירה של צחי הנגבי למשפחות החטופים שאין לממשלה תכנית כיצד להחזירם, בעצם שאין לממשלה תכנית להחזירם, לא נאמרה מתוך כנות, ואין לה שום בסיס במציאות – חמאס מוכן להחזיר את החטופים תמורת סיום המלחמה, סיום שהתבקש מזמן, אילו נוהלה המלחמה כדי להשיג מטרות צבאיות או מדיניות כלשהן, ולא כדי להיאחז בשלטון. האמירה של הנגבי נאמרה אך ורק מתוך זדון ורשעות. מתוך רשעות, כי רשעות תהומית היא המדיניות הרשמית של ממשלת נתניהו, ומתוך זדון, כי היא נאמרה בכוונה לייאש את משפחות החטופים בתקוה שאכן יתייאשו ויזנחו את המאבק להשבת יקיריהם. לפני קצת יותר משבוע, כשעמדתי בחזית מאהל משפחות החטופים בטרה-סנטה בירושלים, חלף מישהו ליד אוזני ורטן ממש לתוך אוזני: "עוד לא נמאס לכם?" כי מבחינת הממשלה ותומכיה המאבק להשבת החטופים הוא בסך הכל "לעשות דרמה", מין גחמה מוזרה כזו של אנשים מוזרים שיש בחזם איבר שמכונה לב, איבר שהביביסטים החליפו מזמן בקלטת מסרים ממיאמי, כי חמלה וקידוש החיים הם מין נדנוד מעצבן כזה, שמפריע לנתניהו וממשלתו להידבק לכסאותיהם, ומזכיר להם כל הזמן את המחדל הנורא, את ההפקרה שהפקירו את תושבי עוטף עזה לידי החמאס, וכמה אינם ראויים למשרותיהם הנכבדות, כמה אסונות וכמה סבל הנחיתו על תושבי ישראל, וכמה סבל ומוות הם ממשיכים להנחית עלינו. מיד עם התברר ממדי הטבח וכמות הנחטפים, סימן נתניהו את משפחות הנרצחים והחטופים כאויב וכיוון אליהם את שנאת חסידיו השוטים והאלימים עד אין קץ, ושם לו למטרה לבודד אותם ולהתעלל בהם, לצייר אותם כאנוכיים ואלימים, ולא לבחול בשום אמצעי לרפות את ידיהם, וככל שהוא מתבצר בהמשכת המלחמה עד אין קץ כדי להיאחז בכסאו, כך גדלה ומתעצמת רדיפתו את משפחות הנרצחים והחטופים, ודבריו של צחי הנגבי היו חלק ממדיניות סדורה ומכוונת להפלת ייאוש על משפחות החטופים, בתקוה שיחדלו ממאבקם. נתניהו כבר הצליח באמצעות הטלת ייאוש להקטין את הפגנות המחאה נגדו, והוא מקווה שהמשך ההתאכזרות למשפחות החטופים יביא לאותה תוצאה. האם הוא יצליח בכך? כנראה שלא. משפחות החטופים לא תזנחנה את המאבק למען יקיריהם, ויותר מדי אנשים נפגעו בטבח שמחת תורה מכדי שאפשר יהיה לטאטא אותו תחת השטיח כפי שנתניהו ותומכיו מקווים. אבל אין די בכך. משפחות החטופים זקוקות לתמיכת הציבור, לתמיכה של ציבור גדול שייצא בהמוניו להפגין ולכפות על נתניהו לחדול מפעולות הלחימה שלא נועדו ואין בכוחן להכניע את החמאס, וכל מטרתן להפחית את ההתנגדות להמשך שלטונו, במחיר חייהם של חיילים צעירים וחטופים כמעט מדי יום ויום. מבחינתו של נתניהו הדם הנשפך הוא שמן בגלגלי שלטונו. "הגיבורים לא מתו לחינם", הכריז כתירוץ להמשך מלחמת שמירת הכסא. האיש שכאלפיים אזרחים וחיילים איבדו את חייהם לחינם בגללו ובגלל ממשלתו, בגלל שיחידות צה"ל שהיו אמורות להגן עליהם הועברו מעוטף עזה ליהודה ושומרון, ובגלל שגם כאשר הגיעו היחידות לפתח הקיבוצים והמוצבים בעוטף עזה, נשארו מחוץ להם ולא הסתערו על המחבלים, והפקירו את הקיבוצניקים והחיילים למות, מרהיב עוז להשתמש במי שמתו בגללו כתירוץ להמשך המלחמה ולהרג חיילים נוספי. כעת עסוקים השופרות במאמץ "מדעי" להאשים את הנרצחים במותם ואת החטופים בחטיפתם, כדי שיוכלו לנקות את אלילם מכל אחריות להפקרה ולמוות. לשמאלנים, כך הם גילו ב"מחקר מדעי", יש פי עשר יותר סיכוי למות! הם רק שכחו להוסיף "תחת ממשלת נתניהו". בממשלת נתניהו הגנה צבאית מגיעה רק למתנחלים, לא חלילה לקיבוצניקים. אותם אפשר להפקיר למוות, כי הם שמאלנים – לא תמיד אבל בתמונת העולם שמצייר נתניהו. אפשר להפקיר אותם למוות פי עשר: אם מידי חמאס, ואם בתאונות דרכים בחסות מירי רגב. כי אין לממשלת נתניהו זמן לשמאלנים, לא להגן עליהם, לא לטפל בצרכיהם, לא להתייחס אליהם בהגינות מינימלית. תודה לערוץ 14 שהוכיח לנו באורח מדעי את מה שכבר הבחנו בו ממילא: תחת שלטון נתניהו השמאלנים מתים בהמוניהם, ותומכי הממשלה שהפקירה אותם למוות, רוקדים על דמם וקוראים הידד.  

 

הסרטון, הצבא והממשלה

 

תחילה לא הבנתי למה כל כך מתרגשים מהמופע הביביסטי העילג והנלעג שכונה בהגזמה פראית "סרטון ההמרדה", שחשבתי שירגש רק את משפחת נתניהו, שכבר הפיקה כמה "מחאות מילואימניקים" ו"נציגות משפחות חטופים" של שלוש משפחות מתנחלים שתקפו את מטה משפחות החטופים האמיתיים ו"פורום גבורה" של מתנחלים לתמיכה בהמשך המלחמה עד אין קץ וכיו"ב מופעי תמיכה בנתניהו שידו המכוונת של נתניהו ניכרה בהם היטב, אבל כששמעתי על עברו הפלילי החמור של מציג הסרטון, ששמו נחשף ברשת אך עדיין אסור בפרסום, הבנתי שלא התרגזו מספיק, ולא מהסיבות הנכונות. על פי כתבתו של עמרי מניב בערוץ 2, מציג הסרטון הורשע בעבר בפריצות, גניבות ומעשי שוד, ביניהן גם גניבת נשק מדירה שאליה פרץ. עורך דינו טען שמדובר בעבר פלילי ישן על סף מחיקה, שכן העבירות בוצעו לפני שנת 2012, ושהוא שירת שירות ארוך במילואים במהלך המלחמה האחרונה. וזה בדיוק מה שמעורר חלחלה, שאדם בעל עבר פלילי כה חמור, גם אם חזר מאז למוטב, נקרא לשירות מילואים וקיבל לידיו נשק. כמליץ יושר נמצא לו רפי קדושים, אף הוא בעל עבר פלילי, ומקורב לבכירי הליכוד, ביניהם שר המשפטים יריב לוין, שמונה לתפקידו כדי להחריב את מערכת המשפט, ולפיכך אין להתפלא שמקורביו הם עבריינים.

האם אין הליך מסודר של דיווח לצה"ל על עבריינים שהורשעו בעבירות חמורות? מדוע הורחק האיש משירות מילואים רק לאחר פרסום הסרטון? מה לעזאזל קורה בצה"ל, שמאז  הטבח בשמחת-תורה נחשף כצבא בלתי ממושמע השרוי בכאוס גמור ומתקשה לתפקד כנדרש מצבא של מדינה מוקפת אויבים אכזריים. וכמה עוד עבריינים שכאלה משרתים בצה"ל? האם יש קשר בין נוכחות עבריינים בשורות הצבא למקרים הרבים והמחרידים של ירי קטלני של כוחותינו בכוחותינו, שכבר גרם במלחמה הנוכחית למספר הבלתי נתפס ובלתי נסבל של כחמישים לוחמים שנהרגו מירי כוחותינו? כמה מבין הלוחמים במילואים מסוכנים לסביבה ומראש אינם מצייתים לפקודות, כפי שראינו במקרה המזעזע של רצח שלושת החטופים שהצליחו להציל את עצמם מידי החמאס, אך לא מידי מפרי פקודה בצה"ל?

אבל אולי מה שקורה בצבא זה מה שקורה במדינה כולה תחת שלטון נתניהו: אפשר להיות פושע, ואפילו פושע מסוכן, אבל אם אתה ביביסט ומקורב לבכירי הליכוד, אין עליך שום מגבלות. הקירבה לפוליטיקאים הנכונים מטהרת כל שרץ. כדי לקבל נשק מבן-גביר רצוי להיות בריון שמתעלל בערבים ואפילו רוצח. כדי לקבל קידום במשטרה, צריך להכות מפגינים נגד הממשלה ואפילו להשליך עליהם רימון. וכדי להתמנות לשופט, עדיף להיות אדם לא הגון שמשתף פעולה עם מעשים שפלים. שלטון הליכוד בראשות נתניהו הוא שלטון הפושעים. לכל רוצח ערבים יש פמליה של שרים שמגוננת עליו. השיח לקוח ישירות מג'ורג' אורוול: לאפליה קוראים שוויון, לשחיתות קוראים צדק, לפשע קוראים פטריוטיות. אמרתו של סמואל ג'ונסון שמפלטו האחרון של הנבל היא הפטריוטיות, מקבלת המחשה מפחידה. שלטון נתניהו מכיר רק בפשע אחד שהוא בלתי נסלח: התנגדות לשלטון נתניהו ושאיפה להחליפו בשליט הגון ונקי כפיים. וחומרה מיוחדת יש למי ששאיפתו זו היא פרי היותו קורבן המחדל הנורא של שמחת-תורה: למי שאיבד את יקיריו בטבח, או שאלה נחטפו לעזה, אין מצד הביביסטים לא סליחה ולא מחילה.      

רוב מהומה

 

הודיעו שנשיא איראן ראיסי נהרג בתאונה. מיד ידעו לומר שדבר לא ישתנה במדיניות האיראנית. מנין הם יודעים? למה כולם כל כך בטוחים כאן בכל דבר, אחרי שהתברר שאין לאיש מושג מה עומד לקרות, גם כשאפשר לראות את הצפוי מול העיניים? אולי צריך לחכות קצת כדי לדעת מה יקרה? ואז התובע בבית הדין הפלילי בהאג ביקש צווי מעצר לנתניהו וגלנט, וגם להנייה, סינוואר ודף, ומיד החלו כולם לדבר כאילו הצווים כבר הוצאו, ושמחה רוטמן כבר הודיע שבית המשפט בישראל לא מונע תביעות בהאג ולכן צריך להמשיך ברפורמה המשפטית, כי לממשלת נתניהו אצה הדרך לנצל את הבקשה לצווים כדי להמשיך להרוס את מדינת ישראל לפני שברור אם בכלל יוציאו צווים, ואומרים לנו שבדרך כלל בית הדין נענה לתובע ומוציא צווים. יכול להיות, אבל אולי כדאי לחכות ולראות אם באמת יוציאו צווים? ואולי כדאי לספר לשמחה רוטמן שכל העולם יודע שמאז כינון ממשלת נתניהו האחרונה היא פעלה במרץ לערער ולהחליש את מערכת המשפט בישראל, מה שהקל על התובע בבית הדין בהאג לבקש צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט, וכדאי ששמחה רוטמן יעשה חשבון נפש לפני שהוא אץ להמשיך להרוס את מערכת המשפט ואת מדינת ישראל בכלל, כאילו לא די בהרס שהביאו עלינו ממשלת נתניהו והרוטמנים עד כה.

אני באמת לא יודעת מה יהיה אבל הניסיון לעצור בכירים ישראלים איננו חדש. כבר ניסו בעבר לפעול נגד אריאל שרון, ופעם ניסו לעצור את האלוף דורון אלמוג. בסופו של דבר לא קרה כלום. זה לא אומר כמובן שלא יקרה כלום גם עכשיו. פשוט אי אפשר לדעת מה באמת יקרה. מה שכן ברור זה שלא זו היתה כוונת חמאס, שיזם באמצעות ידידיו בדרום אפריקה ובמקומות אחרים את הפניות לבתי הדין בהאג. תגובת החמאס לבקשת הצווים נגד בכיריו כמעט שאיננה מסוקרת כלל בתקשורת הישראלית, אבל היא מעניינת – ומצאתי אותה רק בשולי הסיקור בעיתון "הארץ". חמאס הגיב כי התובע בבית הדין הפלילי בהאג "גוזר גזירה שווה בין הקורבן לתליין ומעודד את הכובש להמשיך במלחמת ההשמדה שלו." ובכן החמאס, שבדרך כלל מתבסס על משאלות לבו – ישנן עדויות לכך שסבר שיכבוש בשמחת-תורה את כל מדינת ישראל או לפחות חלק ממנה כיבוש בר-קיימא – סבר שרק בכירים ישראלים ייפגעו מפניית מקורביו לבתי הדין בהאג, זה שישראל חברה בו ופועל נגד רצח עם, וזה הפלילי שישראל איננה חברה בו וסמכותו לפעול נגדה שנויה במחלוקת, ומבוססת על כך שעזה היא חלק מהרשות הפלשתינית שחברה בבית הדין הפלילי בהאג, כאשר חמאס עצמו איננו מכיר בכך שהוא חלק בלתי נפרד מהרשות הפלשתינית כפי שסוכם בהסכמי אוסלו, שהרי תפס את עזה בכוח ואת אנשי הרשות הפלשתינית רצח או גירש. אני מדגישה את הדברים משום שכבר קראתי מאמרים שטוענים שלבכירי חמאס לא אכפת שיוצאו נגדם צווי מעצר. לפחות לפי תגובתם מאד אכפת להם והם מאד כועסים שהתובע פועל גם נגדם ולא רק נגד בכירים ישראלים. עובדתית מצבם גרוע יותר ממצבם של נתניהו וגלנט שההאשמות נגדם מתבססות בעיקר על התבטאויותיהם, ולא על מעשים ידועים כמו פשעי החמאס בשמחת-תורה. היו שתהו מדוע לא ביקש התובע צו גם נגד הרמטכ"ל הרצי הלוי. ההשערה שלי היא שמכיוון שבקשת הצווים מבוססת בעיקר על התבטאויות של נתניהו וגלנט ולא על מעשים של צה"ל, ומאחר שהרצי הלוי, אדם צנוע ומאופק, ממעט בהצהרות ואיננו מתלהם, לא היה לתובע על מה לבסס בקשת מעצר נגדו.

מאחר שהבקשה היא גם נגד נתניהו וגלנט וגם נגד בכירי החמאס, אם המדינות התומכות בחמאס, כמו דרום-אפריקה, תרצינה לפעול נגד נתניהו וגלנט, הדבר יחייב אותן לפעול גם נגד בכירי החמאס, ומאחר שהעולם נחלק בין אלה שרוצים לעצור בכירים ישראלים לבין אלה שרוצים לעצור את בכירי החמאס, ספק אם ה"איזון" בין שני הצדדים יהפוך את הצווים לישימים, אם בכלל יוצאו. כרגע יש זהות אינטרסים גמורה בין ישראל לחמאס למנוע הוצאת צווים כאלה של בית הדין הפלילי בהאג, וגם רוסיה שתומכת כעת בהתלהבות בחמאס איננה מעוניינת לחזק את בית הדין הפלילי בהאג שהוציא צו מעצר נגד פוטין. בקיצור, בכלל לא ברור מה באמת יקרה עם בקשות הצווים ועם פעולות בתי הדין בהאג, וליבוי ההיסטריה בישראל משרת בעיקר את נתניהו ומטרותיו הזדוניות לפגוע במערכת המשפט הישראלית, לגייס תמיכה בממשלת הזדון שלו ולהמשיך במדיניות ההרסנית של חיזוק המתנחלים והחרדים על חשבון המשך ההרס של המגזר ההתיישבותי בצפון ובדרום בעזרת שותפיו הוותיקים של הימין, חמאס וחיזבאללה, שעושים יד אחת להרס ההתיישבות בגבולות שנבנו והתבססו במשך מאה שנות התיישבות. למרבה הצער במה שנוגע לחורבן שהמיטה וממשיכה להמיט עלינו ממשלת נתניהו, התוצאות הנוראות כבר בשטח, ואיננו נדרשים למגידי עתידות כדי לצפות בהן מתרחשות.     

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 85

 

הַחַנְפָנִית שֶׁבֵּין הַשַׁקְרָנִיוֹת,

תִּקְוָה,

אֶת אֲחִיזַת הָעֵינַיִם אַל תְּסַלְּקִי,

תִּקְוָה!

 

אִרְגִּי אֶת אָרִיג הַכָּזָב,

הַמְשִׁיכִי לִטְּווֹת נִיחוֹחַ זָהָב

תִּקְוָה!

 

רְדִיד עַל עֵינֵי הָאֵם,

אֶת חוּשֶׁיהָ בְּסַנְוֵרִים הַכִּי,

תִּקְוָה!

 

שֶׁתְּדַמֶּה, דַּאֲגַת הָאֵם,

שֶׁלִּגְבּוֹר עַל הָמָוֶת תַּחְכִּים,

תִּקְוָה!

 

שֶׁבְּהִבְהוּב שַׁלְהֶבֶת הַמָּוֶת

תִּרְאֶה חַיִּים חֲדָשִׁים מְפַכִּים,

תִּקְוָה!

 

עַל מִטַּת הָחוֹלִים,

בַּחוֹלָה זְקוּפָה הַחֲזִיקִי,

הַמְּחַכָּה לַמְּחַכִּים,

תִּקְוָה!

 

כִּי חָמַקְתְּ מִמֶּנִּי

חָמַקְתִּי,

אַךְ מִלֵּב הָאֵם אַל תַּחְמְקִי,

תִּקְוָה!

 

מִי עוֹד תִּשָּׁאֵר לָה,

כְּשֶׁכֻּלָּם עוֹזְבִים,

אִם גַּם אַתְּ תִּסְתַּלְּקִִי,

תִּקְוָה!

 

אֶחָד נִשְׁאָר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִשְׁלַחְתְּ,

מִטַּלְטֶלֶת מַטָּה מֵהַסְּדָקִים,

תִּקְוָה!

מוקדש למשפחות החטופים שנרצחו

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים 80

 

התרגום לזכר התצפיתניות שנרצחו

אַתְּ הֵקַצְתְּ וְאַתְּ קִפַּצְתְּ,

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

אַתְּ זִמַרְתְּ וְהִתְלוֹצַצְתְּ,

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

אַתְּ צָחַקְתְּ וְאַתְּ זִמַּרְתְּ

לִבֵּךְ מֵעוֹלָם לֹא כָּבַד

כָּעֵת כְּשֶׁלַיְלָה סְבִיבֵךְ יָרַד

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

כָּעֵת לַיְלָה יָרַד סְבִיבֵךְ

וּצְבָא צְלָלִים חֲרִישִׁי

בָּלַע אֶת יֹֹוֹפְיֵךְ

שְׁנִי! מַה עוֹד תְּבַקְּשִׁי?

 

הֲאִם נִבְלַע יוֹפְיֵךְ?

אֵיךְ מַה שֶׁחָשַׁבְתִּי כָּל כָּךְ

כָּל כָּךְ לֹא צָלַח,

שְׁנִי! מַה בַּקָּשָׁתֵךְ?

 

מַה שֶׁחָשַׁבְתִּי לֹא צָלַח

הַכֹּל רֵיק, רֵיק כָל כָּךְ!

בְּכֹחַ הַמָּוֶת נִכְבַּשְׁתְּ

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

בְּכֹחַ הַמָּוֶת נִכְבַּשְׁתְּ

לֹא עוֹד תִּצְחֲקִי וְתִקְפְּצִי

כְּמוֹ שֶׁלִצְּחוֹֹק וְלִקְּפּוֹץ תַּחְפְּצִי

שְׁנִי! מַה עוֹד בִּקַּשְׁתְּ?

 

יום הזיכרון תשפ"ד

ארבעה חיילים צעירים נהרגו

 

ארבעה חיילים צעירים נהרגו ביום ששי. כולם בני תשע-עשרה. התגייסו בקיץ האחרון, אחרי שסיימו את הלימודים בבית-הספר. זה מה שהספיקו בחיים: ללכת לבית-הספר וליהרג במלחמה. אמרו שזה היה מטען שהתפוצץ, אבל לא לגמרי ברור באיזה נסיבות. זה קרה בשכונת זייתון בעיר עזה. צה"ל כבר היה שם ועכשיו חזר לשם. קודם היו שם הרבה כוחות מילואים ועכשיו נשארו חיילי הסדיר. אלה שסיימו את בית הספר והתגייסו לצבא. רק בני תשע עשרה. איתי לבני שיחק כדורסל וחלם ללמוד רפואה. הוא כבר לא יהיה רופא ולא יהיה אבא. דניאל לוי אהד את הפועל תל-אביב ואהב ללכת למשחקים. למשחק האחרון הוא לא הלך. הוא נהרג בעזה. ראיתי בחדשות שהפועל תל אביב ירדה לליגה הלאומית. לא הייתי שמה לב לזה. אני מבינה כל כך מעט בכדורגל, אבל פתאם חשבתי על דניאל לוי שהיה מצטער שהפועל ירדה ליגה. הוא היה בן תשע עשרה. הוא היה צריך לחשוב על כדורגל, כמו בני גילו בארצות אחרות, לא על מלחמה. יוסף דסה היה חברו מילדות. הם למדו ביחד, התגייסו ביחד ונהרגו ביחד. ארמיאס מקוריאו רק רצה להיות לוחם. הוא נהיה לוחם בחטיבת הנח"ל כמו שלושת חבריו, ויחד איתם נהרג. עכשיו יש ארבע משפחות שבורות לב. עוד ארבע משפחות שבורות לב. אמא של דניאל לוי אמרה שהיא לא רצתה אותו גיבור, היא רצתה אותו חי. אבל לא שאלו אותה. לפני שבוע בא דניאל לבית הספר לאסוף את תעודת הבגרות שלו. כבר לא יהיה בה שימוש. הוא לא יילך לאוניברסיטה, ואמא שלו לא תוביל אותו לחופה, רק לקבר. אמרו שהם מתו למען המדינה. הם בוודאי חשבו שהם נלחמים למען המדינה. בשביל זה הם התגייסו, בשביל להילחם למען המדינה. אבל האם המדינה הרוויחה משהו ממותם של ארבעה בני התשע עשרה? האם נכבש יעד חדש? האם התמוטט או נחלש החמאס? אמרו שהשמידו תשתיות טרור ואיתרו אמצעי לחימה. את זה עושים כבר שבעה חודשים. עדיין יש בעזה תשתיות טרור ואמצעי לחימה. במקום אלה שהושמדו יהיו חדשים.

שלושה עשר לוחמים נהרגו בשבוע האומלל הזה בצפון ובדרום, בגבול הצפון וברצועת עזה. וצה"ל כבש את מעבר רפיח. חצי יום נדרש לצה"ל כדי לכבוש את מעבר רפיח. אפשר היה כמובן לכבוש את מעבר רפיח לפני שבעה חודשים, או לפני חמישה חודשים, או לפני שלושה חודשים, או לפני חודש. אפשר היה כמובן לכבוש את רפיח כולה. לחמאס אין מטוסים וטנקים. אין לחמאס צבא, זה ארגון גרילה. יש להם רובים, טילי נ"ט, אר-פי-ג'י, רקטות מתוצרת עצמית. הם יכולים להרוג חיילים ולהרוג אזרחים ולירות רקטות על ישובים ישראלים. הם יכלו לפשוט על ישובים ישראלים כשהממשלה הכתיבה קונספציה שהחמאס מורתע והצבא הצטרף לקונספציה והעביר את יחידות הצבא שהיו צריכות להגן על עוטף עזה ליהודה ושומרון ולגבול הצפון, והשאיר את כל עוטף עזה ללא סוללות תותחים וללא כוחות שריון, ואפילו בלי רובים לכיתות הכוננות. החמאס יכול להציק לישראל מאד. הוא לא יכול לכבוש אותה בלי מטוסים וטנקים. אילו הממשלה והצבא הגנו על עוטף עזה כראוי החמאס לא היה יכול לעשות הרבה. אבל הממשלה והצבא לא הגנו על עוטף עזה כראוי. למעשה הממשלה והצבא לא הגנו על עוטף עזה בכלל אלא הפקירו את העוטף לגמרי, ותושביו נטבחו. ואז היה הכרח להיכנס לרצועת עזה להילחם בחמאס. אפשר היה לכבוש את כל הרצועה ולהחזיק בה, אפשר היה רק להכות בחמאס ואז לצאת מרצועת עזה, אפשר היה לעשות הסכמים עם כל מיני גורמים לגבי רצועת עזה. דבר מזה לא נעשה. צה"ל נכנס לערים ברצועה ויצא מהן וחזר אליהן ויצא מהן וחזר אליהן שוב, וכך אפשר להמשיך את המלחמה לנצח מבלי לשנות דבר. במקום לוחמי חמאס שנהרגו יתגייסו חדשים. במקום הרקטות שהושמדו ייצרו חדשות.

כל זה לא ישנה לארבעה חיילים שנהרגו ולמשפחות שלהם. הם אינם וזהו. חיו תשע עשרה שנה ומתו ונקברו. הספיקו לסיים בגרות ולהתגייס ולהילחם בעזה ולמות. עכשיו הם חסרים לכל אוהביהם וגם למדינת ישראל הם חסרים. כי כשאנשים צעירים מתים הם חסרים עשרות שנים שבהן יכלו להיות אזרחים מועילים. יכלו להיות רופאים ומהנדסים ואמנים ושחקני כדורסל. יכלו להיות אבות אוהבים לילדיהם שכבר לא ייוולדו ובנים אוהבים להוריהם שרק קבר נשאר להם. כל זה כבר לא יקרה. להוריהם השכולים יצטרפו עוד הורים שכולים ועוד הורים שכולים. חלקות המתים יתמלאו. רשימת הנופלים תתארך.

ודווקא בשבוע שעבר, לולא הכריז ראש הממשלה שנכבוש את רפיח, יכלה להיות הפסקת אש ועסקה להשבת חטופים. ויכול היה להיות שיתוף פעולה עם ארצות הברית במקום משבר. ואפשר היה להציל חיים של חטופים שמתענים במנהרות חמאס ולהציל את משפחותיהם הנטרפות מדאגה וצער, ואולי גם היו ניצלים חייהם של ארבעת החיילים בני התשע-עשרה, ושל כל שלושה עשר החיילים שנהרגו, ויכלה להיות שמחה במקום עוד צער ועוד צער, עוד אובדן ועוד אובדן, שבעצם לא ישנו דבר. לא יחזקו את מדינת ישראל ולא יעשירו אותה. ההיפך מכך. כמה חיילים עוד ייהרגו עד שייאמר די למלחמה? כמה דם עוד יישפך עד שמשהו סופסוף ישתנה?

ארבעה חיילים בני תשע-עשרה נהרגו, ואז שמענו שעוד חייל נהרג. קראו לו אריאל צים. הוא היה בן עשרים.

יום השואה לאחר הטבח

 

יום השואה. מזג האוויר קודר. שלושה לוחמים צעירים נהרגו אתמול במלחמה חסרת התוחלת שהיום מתרחבת לרפיח ותמשיך את מסע המוות. גשם שוטף. בראשי מתרוצצות השורות של עמיחי: גשם יורד על פני רעי החיים אשר מכסים ראשיהם בשמיכה ועל פני רעי המתים שאינם מכסים עוד. ברחוב הרטוב מגשם פרושים מחסומים וגדרות. שוב חסמו את רחוב עזה סביב ביתו של נתניהו. גם ביום השואה נתניהו מסתגר מפני אזרחיו. בשבוע שעבר הסתננו שמועות על עסקת חטופים והוא מיהר להכריז שבכל מקרה ניכנס לרפיח ולא נפסיק את המלחמה, ומאחר שחשש שלא יהיה די בכך כדי לסכל את העסקה, דאג גם לסגור את משרדי רשת אל-ג'זירה הקטארית, בתקוה שקטאר תפרוש מהתיווך לעסקה. כעת הוא חושש מפני משפחות החטופים שבהן הוא מתעלל מאז הטבח. מיד סימן את משפחות החטופים כאויב שמסכן את שרידותו בשלטון. לא רק בגלל הצורך לסיים את המלחמה כדי להשיב את החטופים, אלא קודם כל מפני שהם מנכיחים את המחדל, את הכישלון, את ההפקרה הבלתי נתפסת. הם מראה פני עליבותו של הדיקטטור המגלומן, ולכן אין גבול לרשעות כלפיהם. חמאס מצדו דאג לירות פצצות מרגמה שהרגו את שלושת החיילים הצעירים ופצעו עוד רבים. יותר ויותר מצטיירים נתניהו וסינוואר כשותפים, שדואגים בצוותא לשפוך את דם עמיהם כדי לשרוד בשלטון בכל מחיר. גם אלימות המשטרה גוברת מיום ליום, מיום ליום מתעצמת הדיקטטורה. כשהחליטו שהמחסומים אינם חוסמים די הצורך הגביהו את הגדרות וקיבעו אותן. החיים בין מחסומים וגדרות משפיעים על הנפש במידה שקשה לתאר. לפעמים קשה לנשום. מה חשים השבויים בעזה. כמה מהם עוד חיים. כמה מהם מעונים, מורעבים, אינם רואים אור שמש. איילת נחמיאס-ורבין מזכירה את משפחת ביבס מסלוניקי. האם משפחת ביבס החטופה עוד בחיים והאם יזכו עוד לשוב ולהתאחד. האם נחזור להיות מי שהיינו לפני הטבח. כל מי שמדבר על השואה מדבר על הטבח וכל מי שמדבר על הטבח מדבר על השואה. האנשים מעוטף עזה שמרגישים שעברה עליהם שואה מדברים מלבם. מה יכול היסטוריון לומר לאנשים שמדברים מלבם, שמרגישים שעברו שואה. אחת מהם אפילו אמרה שהטבח כואב לה יותר כי זה קרה במדינת ישראל, ובמדינת ישראל אסור שיהודים יופקרו בצורה כזו. ניצול שואה אחר שניצל גם מן הטבח אמר שבשואה שעבר בצרפת לא נכנסו אליו הביתה כמו בטבח. כמובן שהנאצים בשואה פרצו להרבה בתים וירו באנשים מיד או לקחו אותם להשמדה. השופט אהרון ברק סיפר אתמול איך אנשי הגסטאפו פרצו לבתים בקובנה וחטפו את הילדים להשמדה, והוא ניצל בנס, ובנס הוברח אל מחוץ לגטו, לבתי אכרים צדיקים שהסתירו את משפחתו והצילו את חייהם. מאז מציקה לו השאלה אם במצב דומה היה מסכן את חיי משפחתו כדי להציל אנשים אחרים. האם הייתי מסכנת את חיי משפחתי כדי להציל אנשים אחרים? האם אני אמיצה די הצורך? האם יש בכלל ערך למה שאדם חושב על עצמו בזמנים כתיקונם? כשמחבלים חדרו לביתה של סמדר הרן ולקחו עמהם את בעלה ובתה ורצחו אותם היא התחבאה עם בתה הקטנה בבוידם וחנקה אותה למוות. הוריה היו ניצולי שואה והיא אמרה שהיא הרגישה בשואה כמו הוריה. אני שפטתי אותה לחומרה, אבל היו אנשים שהצדיקו אותה. בשואה היו מקרים של אנשים שחנקו את ילדיהם כדי שבכיים של הילדים לא יסגיר אותם לידי הנאצים. אני מקוה שלא היו הרבה מקרים כאלה, אבל אני יודעת שהיו. בעוטף עזה אנשים לא חנקו את הילדים שלהם, רק הרגיעו אותם. אולי היום האנשים טובים יותר משהיו, ההורים מסורים יותר לילדיהם מכפי שהיו פעם. אבל היו משפחות שנשרפו ונחנקו למוות בממ"ד. האם אפשר להטיף להם שלא להשוות לשואה? אם הקרבנות מרגישים שיש דימיון, מי יכול לערער על תחושותיהם? והרי החמאס ככל הפונדמנטליזם האיסלמי מעריץ את הנאצים וקורא בהתלהבות את הספרות הנאצית. את היסודות הנוצריים בנאציזם אין המוסלמים יכולים לחקות, אבל דווקא את האכזריות חסרת המעצורים כלפי יהודים, ואת הדמוניזציה של היהודים, את התאווה להשמדת יהודים הם מאמצים בקלות. האם אפשר להבחין בבירור בין האכזריות הנאצית לבין האכזריות החמאסית? אהרון ברק ביקש שלא נשווה את הטבח לשואה, שלא נאמר שכל טבח באנשים הוא שואה, כדי שלא נגמד את רצח המיליונים. אבל לא בטוח שאפשר. אולי עוד צריך לחכות, לקבל פרספקטיבה. קשה לשפוט את ההיסטוריה בזמן אמת. את השואה אנחנו לומדים ולומדים ועדיין מתקשים להכיל, גם אחרי שמונים שנה. את החריצים שחרץ בנו הטבח עדיין איננו מבינים. האם אני מסוגלת להפריד בין המועקות שאני חשה, בין השבר מהמחדל וההפקרה, בין הזעזוע מיחס הממשלה ותומכי נתניהו לחטופים ולמשפחותיהם, בין המצוקה והמועקה שגורמים לי המגורים מול ביתו של נתניהו, בין הגדרות, המחסומים, השוטרים, מכוניות השרד האימתניות, הנוכחות המבעיתה של בני הזוג מול המקום שהוא ביתי כבר ארבעים שנה, שהם משתלטים עליו ונוהגים בו כצבא כובש, בוודאי לא כמו שלטון דמוקרטי. והאכזבה והבעתה גם מהשלטון וגם מהאנשים שאינם יוצאים לרחובות, שאינם נלחמים בכל כוחם בדיקטטורה המתהדקת, שאפילו מגינים עליה ותומכים בה, ואובדן האמונה במין האנושי, באחוות אדם, בשותפות. האם רק הכלב הוא ידידו של האדם, ומלבדו אין איש ואין דבר?

 

מדוע אליקים ליבמן ז"ל הוגדר והוצג כחטוף?

 

ביום ו' האחרון, 3 במאי, הודיעו נציגי צה"ל והמכון לרפואה משפטית שגופתו של אליקים ליבמן ז"ל, ששימש כמאבטח במסיבה ברעים ונרצח שם, נקברה בטעות יחד עם גופתה של ויקטוריה גורלוב, ששימשה אף היא כמאבטחת במסיבה. עד כה הוגדר אליקים ליבמן כחטוף ורק כעת הוכרז כנרצח. אבל כיצד ומדוע הוגדר אליקים ליבמן כחטוף ללא כל ראיה להיותו חטוף? יתרה מכך: חלק מגופתו נמצא כבר לפני זמן רב בשטח המסיבה, עדות לכך שנרצח במקום.

כשאדם נעלם ולא ידוע מה גורלו, הוא מוגדר כנעדר ולא כחטוף. למשל רון בנימין, שיצא בבוקר שמחת תורה להיפגש עם חבריו לרכיבה על אופניים ליד קיבוץ בארי, ומכוניתו נמצאה נטושה עם סימני ירי, נחשב כמעט חודשיים לנעדר, ורק לאחר 57 ימים של חוסר ודאות הודיעו נציגי צה"ל למשפחתו שעל פי ראיות שמצאו הוא חטוף בעזה. חלק מהחטופים זוהו בסרטונים שתיעדו את חטיפתם, אחרים הוגדרו כחטופים על פי עדויות של שבים מהשבי שפגשו אותם, אחרים על פי ראיות אחרות שצה"ל מצא, אך מי שלא נמצאה כל ראיה להיותו חטוף וגופתו לא נמצאה, הוגדר כנעדר, לכן הגדרתו של אליקים ליבמן כחטוף כבר בחודש אוקטובר מעוררת תהייה.

והתהייה גוברת עוד יותר כאשר חושבים על התפקיד המכוער שמילא אביו של אליקים, ראש מועצת קריית ארבע אליהו ליבמן, בשירות מאבקו השפל של בנימין נתניהו במשפחות החטופים ונגד הצלתם של החטופים האמיתיים מהשבי. כשהוא חוזר ומציג את עצמו, כבר בחודש אוקטובר, כאב לבן שחטוף בעזה, הכפיש ליבמן את מטה החטופים, וטען שהמטה, שמייצג את משפחות החטופים האמיתיות, שרובם כידוע נחטפו מקיבוצים בעוטף עזה, מייצג משפחות בודדות ופועל מתוך שנאה לגוש הימין ולנתניהו, והאשים את אנשי המטה, שהוא פרי התארגנות אותנטית של משפחות החטופים, בסתימת פיות. הוא כמובן הוזמן להיפגש עם נתניהו כנציג משפחות החטופים, כאשר כבר היה ברור למדי שבנו נרצח במסיבה ולא נחטף, ואף עתר לבג"ץ נגד העסקה לשחרור החטופים שבה ניצלו חייהם של כמאה ועשרים חטופים, שוב כאשר הוא מציג את עצמו כאב לבן חטוף שמוחזק בעזה, ומאשים את אנשי מטה החטופים באחריות לעסקת שליט, שלטענתו בגללה אירע הטבח בשמחת תורה. על פי ליבמן, לא ממשלת נתניהו שהפקירה כליל את עוטף עזה אשמה בטבח, אלא אנשי מטה החטופים, שאחראים לטענתו לעסקת שליט, למרות שעל עסקת שליט החליט והוציא לפועל בנימין נתניהו. אבל כמו לגבי ההתנתקות שביצע הליכוד בראשות אריאל שרון, אוהבים אנשי ימין כליבמן להאשים בטבח שמחת תורה את השמאל, ולפטור מכל אחריות ואשמה את נתניהו וממשלתו שמייצגת אותם.

אחת משתיים: או שאליקים ליבמן מעולם לא הוגדר כחטוף ואביו הציג את בנו כחטוף בשקר, או גרוע מכך, שאליקים ליבמן אכן הוגדר כחטוף בניגוד לנהלים שעל פיהם נהגו בקרבנות אחרים, וזאת כדי שאביו אליהו ליבמן יוכל לפעול נגד משפחות החטופים האמיתיות בשירותו של נתניהו, וכמובן גם מטעם עצמו, שכן הוא נמנה על מארגני כנס ההתיישבות בעזה שבו הציגו המתנחלים הקיצוניים ביותר תכניות להתיישבות יהודית בעזה, ולכן מתנגד לכל עסקה שתביא להפסקת אש או לסיום המלחמה חסרת התוחלת ברצועה, שמדברת על מיטוט והשמדת החמאס ובפועל פועלת, בהכוונת נתניהו, להמשך שלטון החמאס ברצועה, מתוך אותו הגיון מעוות שביטאו נתניהו וסמוטריץ' כאשר טענו שהחמאס הוא נכס למדינת ישראל, כי הוא עוזר להחליש את הרשות הפלשתינית ולמנוע הקמת מדינה פלשתינית. האם בנימין נתניהו המציא את אליהו ליבמן כאביו של חטוף כדי להשתמש בהגדרה השקרית כנגד החטופים האמיתיים שנמקים ונרצחים בשבי חמאס, וכנגד משפחות החטופים האמיתיות שנאלצות להיאבק כדי להציל את חיי יקיריהן, לא רק נגד רוצחי החמאס, אלא נגד ממשלת ההפקרה והאסון, שאין גבול לאכזריותה, רשעותה ושפלותה? זהו מעשה הונאה ושפלות שראוי לברר ולחקור.