ב-16 באוגוסט 2023 הכותרת הראשית ב"הארץ", של רוית הכט, היא
"נתניהו חותר להחליש את הצבא לקראת המשך חקיקת ההפיכה והגיוס". המשפט
הראשון בכתבה אומר כך: "בנימין נתניהו סימן את הרמטכ"ל הרצי הלוי ואת
צמרת צה"ל כאויבים, והחל במסע ההשחרה שלהם במטרה לשסות בהם את הבייס ולקעקע
את הלגיטימציה הציבורית שלהם... המטרה: השגת מטכ"ל חלש, כנוע ומורתע לקראת
שתי לבנות החבלה שירצה להטמין בכנס החורף: החוק השערורייתי לפטור מגיוס לתלמידי
ישיבות, והחוק לפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים."
יום קודם לכן דיווח יניב קובוביץ כי יאיר נתניהו שיתף פוסט של ארז
תדמור שטען כי הלוי ייזכר כ"רמטכ"ל הכושל וההרסני בתולדות
צה"ל". זאת מאחר שלטענת נתניהו, האב והבן, הלוי אשם בהפסקת ההתנדבות
לצה"ל של רבים ממתנגדי ההפיכה המשטרית, ובעיקר בכך שדיבר על הנזק שגורמת
ההפיכה המשטרית לכשירותו של צה"ל, שנתניהו ביקש להסתיר מהציבור. ב-8 באוגוסט
דיווח עמוס הראל ב"הארץ" שהשלכות ההפיכה כבר ניכרות, וצה"ל מתמודד
עם שחיקה חסרת תקדים, ובחיל האוויר מתקשים לשכנע קצינים להאריך את שירותם,
ובמטכ"ל שוררת אווירת נכאים. באותו יום דיווח גם יניב קובוביץ שגם בחיל הים הודיעו
בכירים שיפסיקו להתנדב למילואים. קובוביץ דיווח גם שראש השב"כ רונן בר הזהיר
שהטרור היהודי בגדה מלבה טרור פלשתיני. בתגובה תקפו אותו חברי קואליציה. אזהרה
דומה השמיעה באותו יום דובר צה"ל דניאל הגרי. ב-13 באוגוסט דיווח עמוס הראל
כי צמרת צה"ל כבר אינה מוכנה להסתיר מהציבור את עוצמת המשבר. ב-14 באוגוסט
דיווח "הארץ" שנתניהו הורה לצבא להימנע מפרסום בנושא.
בכתבתה הנ"ל מה-16 באוגוסט הסבירה רוית הכט שבלי חוקי ההפיכה אין
לנתניהו סיכוי לעצור את המשפט המתנהל נגדו ולהישאר על כס ראש הממשלה, וכמו כן יתקשה
ללא חוקי ההפיכה לשמר את הקואליציה שלו, וללא חוק הגיוס לא יתמכו החרדים בחוקי
ההפיכה.
החלשה מכוונת של הצבא, השתקתו והכנעתו לא החלו לאחר הטבח, אלא קדמו לו
ואפשרו אותו. מאז חזרתו לשלטון פעל נתניהו אך ורק להחלשת מערכת המשפט, ובמקביל
להחלשת הצבא וכוחות הביטחון, כדי להעביר חוק גיוס מנוגד לצורכי הצבא שישיג את
תמיכת החרדים להפיכה המשטרית, וכדי למנוע מהצבא והשב"כ לפעול לעצירת ההפיכה
המשטרית שבכירי הצבא ובעצם כל ראשי גופי הביטחון זיהו כסכנה ברורה ומוחשית לאיומים
על ישראל מצד אויביה, שראו בשסע החברתי המתגבר בעקבות ההפיכה המשטרית עדות לחולשת
ישראל והזדמנות לתקוף אותה.
ב-3 בספטמבר מדווח "הארץ" שבן-גביר ביקש לצמצם ביקורים אצל
אסירים ביטחוניים לפעם בחודשיים במקום פעם בחודש. הנהגת האסירים הביטחוניים, המייצגת
את חברי כל הפלגים הפלשתיניים הכלואים בישראל, איימה לנקוט צעדי מחאה, ומערכת
הביטחון הזהירה מהסלמה ביטחונית. נתניהו הקפיא את ההחלטה. עמוס הראל כתב תחת
הכותרת "שר הדלק": "זה נראה כמו הדבר האחרון שישראל זקוקה לו כרגע,
אבל השר לביטחון לאומי איתמר בן-גבירהצליח בסוף השבוע לגרום למהומה חדשה."
בהמשך הוא כותב: " זה קורה בעיתוי רגיש, כשבגדה המערבית נרשמה עלייה מובהקת
בפיגועים ובתקריות, והמתיחות בבתי הסוהר גואה."
ב-11 בספטמבר דחה נתניהו את ההחלטה בעניין ביקורי האסירים לאחרי
החגים.
ב-12 בספטמבר התכנס בג"ץ לדון בחוקיות החוק לביטול עילת הסבירות.
באותו יום דיווח עמוס הראל מהכנס השנתי למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, ששר
הביטחון יואב גלנט הודיע שאיראן מקימה שדה תעופה בלבנון למטרות טרור, 20 ק"מ
מגבול ישראל, וראש המוסד דדי ברנע הזהיר מאיום קיומי פוטנציאלי מהסיוע הרוסי
לאיראן. הראל הסביר שהדברים בכנס מסתמכים על הערכת מודיעין ההולכת ומתחדדת בדבר
מאמץ איראני מוגבר לפגוע בישראל, הניזון גם מביטחון עצמי גובר של המשטר. הוא כותב:
"הגילויים החדשים על המהלכים האיראניים המדאיגים רק מחדדים את השאלה מדוע
נתניהו מושקע כל כך בקידום ההפיכה המשטרית – שלפי כל הסקרים , רוב הציבור הישראלי
מסתייג ממנה – במקום להתמקד בקידום פני הרעה. עניינית, וגם תדמיתית, הוא יכול היה
להשתמש בטיעון בדבר המצב הביטחוני המסתבך כדי להצדיק את הקפאת החקיקה לשנה וחצי
לפחות, כפי שנדון במתווה הנשיא."
נראה שהראל מתקשה להבין את מה שרוית הכט הסבירה היטב כל כך: נתניהו
חייב את ההפיכה המשטרית כדי לבטל את משפטו, ושום איום ביטחוני על מדינת ישראל לא
יניא אותו מכך.
באותו היום מתכנס הקבינט הביטחוני לדון במתיחות הביטחונית ובהיערכות מערכת
הביטחון לחגי תשרי. בן-גביר חזר ודרש לדון בהחמרת תנאי הכליאה לאסירים הביטחוניים.
נתניהו הודיע שלא יהיה שינוי בתנאי הכליאה עד לדיון בנושא באוקטובר.
יהונתן ליס ויניב קובוביץ מציינים באותה ידיעה ב"הארץ" ב-13
בספטמבר, ששר הביטחון גלנט צייץ כדלהלן: "נוכח האתגרים הגדולים הניצבים
לפתחנו עלינו לומר לעצמנו באופן ברור – מוטלת עלינו חובה לחזור ולעסוק בעיקר.
ביטחון, נורמליזציה עם שכנותינו, כלכלה משגשגת והשלטת חוק וסדר – כל אלו קודמים
וחשובים מכל מאמץ לאומי אחר." נתניהו ובן-גביר לא ממש הקשיבו לדברי שר
הביטחון.
ב-14 בספטמבר מדווח "הארץ" שמערכת הביטחון תומכת בהעברת עוד
ציוד צבאי לרשות הפלשתינית. סמוטריץ' ובן-גביר מתנגדים. במערכת הביטחון סבורים
שהעברת אמצעי לחימה ומיגון לרשות תסייע במיגור קיני הטרור במחנות הפליטים. לדברי
בכירים במערכת הביטחון, ההבדלים בין עמדת אנשי המקצוע לדרג הפוליטי מעמיקים
לאחרונה גם בשל המגעים לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. במערכת הביטחון סבורים
שצריך לנצל את המגעים להסכם בין ארה"ב, סעודיה וישראל כדי לקדם רגיעה
ביטחונית בגדה המערבית על ידי ויתורים ומחוות לפלשתינים. זאת בניגוד למדיניות
הממשלה האומרת כי צריך לנתק את הקשר בין הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערב לסוגיה
הפלשתינית, והנוטה לשלול כל אסטרטגיה שתיטיב את מצבם של הפלשתינים. באותו יום
מדווחים אמיר תיבון ובן סמואלס ב"הארץ" כי סעודיה הבהירה לארה"ב
שהפלשתינים הם חלק מרכזי בכל הסכם.
ועוד ב-14 בספטמבר: עמוס הראל מדווח על נאום שנשא הרמטכ"ל הרצי
הלוי בעצרת המרכזית של צה"ל לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. הלוי אמר ששורשי
המלחמה בחטא היוהרה. כשלון ההתרעה המודיעינית היה החמור בתולדות המדינה. בידיעה
המודיעינית אין ערך כשלעצמה, אם אין מבינים את משמעותה. לפני המלחמה לא חסרה
לצה"ל ידיעה, אלא מודעות. לאמ"ן היה מידע על האויב, על כוונותיו ועל
יכולותיו. "מה שנפקד היה ההבנה העמוקה של השלכות המידע, בעיקר בשל ביטחון
מופרז וזלזול באויב, עריצות מחשבתית ואי הטלת ספק בהנחות היסוד, המודיעיניות, המבצעיות
והאסטרטגיות."
גם הראל תהה האם הלוי דיבר על מלחמת יום הכיפורים או על חוויותיו שלו
במאמציו להביא לידיעת הקבינט המדיני את הפגיעה בכשירותו של צה"ל עקב הקרע שגרמה
ההפיכה המשטרית. כותרת הכתבה היתה "הלוי למד את לקחי 73 ויודע כי במשבר,
האחריות תוטל עליו". בכתבה מפרט הראל: "אם תפרוץ מלחמה בקדנציה של הלוי,
איש לא יעשה לו הנחות על שהמדינה נקלעה למשבר בשל ניסיון הממשלה לבצע הפיכה
משטרית." רק שלושה שבועות יעברו עד שהדברים יתגשמו התגשמות מצמררת.
ב-20 בספטמבר מדווחים ג'קי חורי ויניב קובוביץ ב"הארץ" על
הסלמה בגדה ובעזה. 3 פלשתינים נהרגו בפעילות הצבא בג'נין וכשלושים נפצעו, ואחד
נהרג בגבול עזה מאש צה"ל. נתניהו ששהה באותה עת בעצרת האו"ם בניו יורק
מסר כי הוא מתעדכן בנעשה בג'נין ובגבול רצועת עזה באופן שוטף. בעימותים בגבול עזה השתתפו עשרות
פלשתינים והם אירעו בשני מוקדים, ממזרח לעיר עזה וממזרח לחאן יונס. בחאן יונס נצפה
בלון תבערה לראשונה אחרי זמן רב, וכמה צעירים ניסו לפרוץ את הגדר ליד עזה. זוהו גם
כמה מקרים של הפעלת מטענים. בכירים פלשתינים טענו כי ההפגנות נועדו לאותת על החרפת
המשבר ההומניטרי ברצועה. בחמאס האשימו גם את ממשלת ישראל בהסלמה, עקב איומי בן-גביר
לפגוע בתנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים וכניסת מתפללים יהודים להר הבית במהלך
החג. הדיווח מציין שב-17 בספטמבר הפגינו מאות בגבול הרצועה והבעירו צמיגים במחאה
על כניסת מתפללים יהודים להר הבית, ושיומיים קודם תקף צה"ל עמדת חמאס במהלך
הפגנה שבה התקרבו פלשתינים לגדר, יידו אבנים, הפעילו מטענים והבעירו צמיגים.
ניכר שההסלמה בגבול עזה עוררה תשומת לב בממשלה רק כשנמשכה והחמירה. קובוביץ
מדווח גם על סגירת מעבר ארז עד להודעה חדשה. ב-21 בספטמבר הכריז בן סלמאן שבכל יום
מתקרבים להסכם עם ישראל, וחשף שמטרתו היא להשיג נשק גרעיני לסעודיה, כדי לחזק את
מעמדה מול איראן, מה שככל הנראה היה ידוע לנתניהו קודם לכן, אבל הוצנע היטב
מהציבור.
ב-22 בספטמבר דיווחו ג'קי
חורי ואמיר תיבון שהפלשתינים דורשים הקפאת התנחלויות ונציגות בארה"ב, ואילו מיכאל
האוזר טוב ויניב קובוביץ דיווחו שסמוטריץ' ובן-גביר לא יסכימו לפינוי מאחזים
והקפאת בנייה כחלק מהסכם עם סעודיה, ולא לצעדים מדיניים שיכשירו מדינה פלשתינית.
ב-24 בספטמבר, בערב יום הכיפורים תשפ"ד, שוב מדווחים ג'קי חורי
ויניב קובוביץ על יותר משבוע של הפגנות ליד הגדר בגבול עזה, ועל תקיפת עמדות חמאס
בקרבת הגבול, לאחר שמפגינים פתחו באש לעבר החיילים. הגר שיזף מדווחת באותו יום
שמאז 2022 נעקרו מבתיהם 1100 פלשתינים עקב אלימות מתנחלים. באותו יום מפרסם עמוס הראל
מאמר שמתייחס להפתעת פרל הרבור שכותרתו היא גם המסקנה: "ההפתעה הבאה תגיע –
השאלה איך צה"ל נערך אליה." שבועיים אחר כך נדע: צה"ל לא נערך
אליה.
ב-26 בספטמבר מדווחים יניב קובוביץ וגקי חורי שההפגנות בגבול עזה
נמשכו וצה"ל תקף פעמיים ברצועה. על פי הדיווח מאות פלשתינים הפגינו מול הגדר והבעירו
צמיגים, ובאל-בוריג' הושלך מטען אל הכוחות שלא פגע באיש. הם מדווחים גם שיומיים
קודם הודיעו חמאס, הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית כי יחריפו את המתיחות
הביטחונית ואת המאבק האלים נגד ישראל. ההחלטה של שלושת האירגונים, שלדברי
אנשיהם יגבירו את התיאום ביניהם, התקבלה בתום מפגש בביירות שבו השתתפו בכירי הארגונים,
בהם ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-ערורי.
שאלה: מדוע נזקק נתניהו לאזהרות של המצרים והאמירתים, או של אמ"ן
ושב"כ, אם בכירי החמאס, הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית הודיעו בעצמם שהם
עומדים להחריף את מאבקם האלים נגד ישראל? האם נתניהו איננו קורא עיתון? או שדבקותו
בהפיכה המשטרית דחקה כל ידיעה אחרת?
בעשרים ושביעי בספטמבר מדווח ג'קי חורי שיום קודם הפגינו עשרות
פלשתינים בגבול הרצועה, זה היום השנים-עשר, וכי צה"ל תקף בתגובה עמדות חמאס.
ואילו שגריר סעודיה הודיע לרשות הפלשתינית שסעודיה פועלת להקמת מדינה פלשתינית
שבירתה מזרח ירושלים.
ב-28 בספטמבר מדווח עמוס הראל שישראל, חמאס, האו"ם, מצרים וקטאר
מנסות להרגיע את ההסלמה בגבול רצועת עזה. ההפגנות מתקיימות מדי ערב כבר שבועיים,
ובין המפגינים מסתובבים גם צעירים חמושים באקחים, היורים מטווח של כמה עשרות מטרים
בחיילי צה"ל. "נראה שברקע ישנה גם הבנה של הנהגת חמאס בעזה כי מרחב
התמרון הישראלי מצומצם. לפי גישה זו, הממשלה עסוקה במשבר הפוליטי, שכולו מעשה
ידיה, ותתקשה לגייס קשב ומאמץ למבצע צבאי ברצועה." ועוד הוא כותב בהמשך:
"נראה שישראל מוכרת לעצמה קונספציה מוטעית שחמאס מחויב לחלוטין לרגיעה
ארוכת טווח, ושהציבור בעזה התאהב בשיפור הכלכלי ולכן ילחץ על חמאס שלא להפר את
השקט. בפועל, אף שהעזתים מפסידים כעשרה מיליון שקל ליום מאז הופסקה כניסת הפועלים,
הם עוד לא מצמצו."
גם את המאמר הזה נתניהו לא קרא כנראה.
ב-29 בספטמבר, ערב חג הסוכות, הודיעו מארגני ההפגנות האלימות בגבול
רצועת עזה על הפסקתן, כמה שעות לאחר שישראל פתחה את מעבר ארז לכניסת פועלים מעזה. בישראל
הניחו ככל הנראה שהמצב בעזה נרגע, מפני שזה מה שרצו לחשוב. משום מה לא חשב איש
שכדאי להשאיר בגבול עזה כוחות משמעותיים יותר ליתר ביטחון. אפילו התירו לחלק
מהכוחות לצאת לחופשת חג, מבלי להתייחס כלל לאיומי שלושת האירגונים בביירות ב-26
בספטמבר להחריף את המאבק האלים נגד ישראל.
ב-2 באוקטובר דיווח "הארץ" שישראל שוקלת שורת צעדים למניעת
הסלמה ביטחונית ברצועת עזה, כולל הגדלת מכסת הפועלים הפלשתינים הרשאים להיכנס לתחומיה
והקלות בתנאי הכנסת הסחורות לרצועה, ומתקיימים מגעים מול קטאר על העברת סיוע כספי
מטעמה לשלטון חמאס ברצועה, וזאת מחשש שהתלקחות ברצועה תפגע במגעים עם סעודיה להסכם
נורמליזציה (ולא חלילה מחשש שהתלקחות ברצועה תפגע בתושבי עוטף עזה, לכן גם לא מצאו
לנכון לעבות את הכוחות בגבול הרצועה).
בידיעה נאמר שבצהרי האחד באוקטובר הודיעו מארגני ההפגנות בגדר על
כוונתם לחדש את העימותים בעקבות עליית מאות יהודים בבוקר אותו יום להר הבית, "כדי
להעביר מסר לאויב שממשיך בפגיעה במסגד אל אקצא שהוא קו אדום." בעקבות התערבות
של המצרים והקטארים חזרו בהם מכוונתם להפגין. "הארץ" מדווח שעלו להר
הבית 748 יהודים כולל ח"כ יצחק קרויזר, שכמה מהעולים ניסו להתפלל ואחד אף
תיכנן לשחוט גדי.
ב-3 באוקטובר מפרסם ג'קי חורי: "מצרים הזהירה: המשך עליית יהודים
להר הבית יביא להסלמה". הוא כותב: "מקור המעורה בפרטים אמר
ל"הארץ" כי לאירועים בירושלים ובגדה המערבית, כמו גם להחמרה בתנאי
האסירים הפלשתיניים הכלואים בישראל, עשויה להיות השלכה ישירה על הנעשה בגבול
הרצועה." שמתם לב? אזהרה מצרית לגבי המצב ברצועת עזה כמה ימים לפני השביעי
באוקטובר. כנראה זו האזהרה המצרית המדוברת, שנתניהו מעולם לא שמע עליה, אבל אני
קראתי עליה בעיתון "הארץ", בזמן אמיתי.
ב-6 באוקטובר כתב עמוס הראל כי מבצעי המעצרים של צה"ל, הנשק
הפלשתיני ופעולותיו של סמוטריץ' גורמות להסלמה. הכותרת היתה "כל הדרכים
לאינתיפאדה." בגדה המערבית לא פרצה אינתיפאדה, אבל למחרת בבוקר קרה בגבול רצועת
עזה משהו שאיש בישראל לא התכונן לקראתו. ההפתעה הגיעה מהר יותר משציפו, חמישים שנה
בדיוק אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, וישראל לא היתה מוכנה. היו מי שאמרו שהחמאס
הרדים אותנו. האמנם? האם השתלשלות הדברים שכולם היו גלויים ולא מוסתרים מצביעה על ניסיון
של החמאס להרדים אותנו, או אולי דווקא לעורר אותנו? האם הדברים היו מידרדרים לידי
כך לולא פעל נתניהו להחלשת הצבא לצורך ההפיכה המשטרית והדהיר את מדינת ישראל לתהום
ללא מעצורים? האם חסרו אזהרות בתוך ישראל ומחוצה לה? והאם הכל היה באמת בלתי נמנע,
או שדווקא אפשר היה לעצור את פלישת החמאס, בוודאי שאפשר היה לעבות את הכוחות בגבול
עזה ולהקטין את האסון? והאם אפשר להסיר כל אחריות מפעילותם המתגרה של בן-גביר
ואנשיו בהר הבית למתקפת חמאס שלא במקרה כונתה "מבול אל-אקצא", ושוב –
כיצד התייחסו לאזהרה המצרית בנידון, שהיתה פומבית ומפורשת? האם היה החמאס מצליח
לגייס התלהבות כזו בקרב העזתים ללא ההתגרות של בן-גביר, שנתניהו אמנם ניסה לרסן,
אך לאחר שמינה אדם כה מסוכן לשר לביטחון פנים, איבד בעצמו את השליטה על המתרחש?
נתניהו ואנשיו מנסים לשכנע את הציבור שלא ידעו דבר ושהאסון היה בלתי
נמנע, אבל אני אינני משוכנעת בכך. האמת היא שאני משוכנעת שרק ממשלת נתניהו-סמוטריץ-בן-גביר
יכלה להמיט עלינו את אסון השביעי באוקטובר, והיא לא רק אחראית מתוקף תפקידה לאסון
ולאבידות הנוראות, אלא היא לגמרי אשמה בטבח ובמוות שזרע, וראוי שחבריה יבלו עד
יומם האחרון בכלא, ומחריד לחשוב שימשיכו לשבת על כסאם, ואפילו עוד דקה.
