מה קורה בכיכר צרפת

 

 

חודשים רבים, אולי כבר שנה, שכיכר צרפת היא אתר בנייה מוקף גדרות אטומות, למרות שלא נראה שמשהו נבנה שם. העוברים בצומת שהיא אחת המרכזיות והסואנות בירושלים, מופנים לעבור למדרכה השנייה, לאורך חומת בניין טרה-סנטה, והלאה משם.

כיכר צרפת, שרבים טועים לכנותה כיכר פריז כמו הכיכר הותיקה יותר בעיר התחתית בחיפה, תחנתה הסופית של הכרמלית, מוכרת לציבור הישראלי מסיקור האירועים שכונו "ההפגנות בבלפור", למרות שלא התקיימו וגם לא יכלו להתקיים ברחוב בלפור שבימי שלטון נתניהו נסגר בגדרות סורגים לציבור הרחב ובפתחו מוצבים חיילים חמושים. המתחם עדיין סגור, למרות שנפתלי בנט כידוע לא עבר להתגורר שם. ההפגנות התקיימו בעצם במפגש הרחובות עזה ובן-מימון, לאורך חומת טרה-סנטה, וכשרבו המפגינים הן גלשו לכיכר צרפת הסמוכה והמפגינים אף קפצו למימי המזרקה שבכיכר. מימי המזרקה מלאו פסולת ועלונים והעירייה שפכה לשם קצף סבון, כנראה יותר כדי להרתיע את הקופצים למים מאשר כדי לנקות את המזרקה.

כבר בימי ההפגנות הפסקנו ללכת לשם, אני ואושר, שבשנים קודמות נהג לקפוץ למימי המזרקה ולשכשך בה בימי הקיץ הלוהטים. מראה הכלב הגדול רובץ בבריכה שעשע את העוברים ושבים, תיירים ומקומיים כאחד, והם הירבו לצלם אותו בטלפונים הנייידים שלהם. לפעמים פשוט צילמו ולפעמים שאלו את רשותי, אם מותר לצלם, ואמרתי להם בבקשה, וחשבתי לעצמי שהיה נחמד לבקש תשלום על כל תמונה, אבל כמובן לא ביקשתי דבר. פעם כשאושר שכשך במזרקה הגיע בחור אחד שהראה לי תמונה של אושר משכשך שמישהו שלח לו, וכמובן הוא צילם את אושר משכשך ושלח לחבריו. הרגשתי כמו מונומנט ציבורי ושמחתי שאנשים משועשעים, כי אלה היו ימי נתניהו והכל היה די מדכא.

בימי ההפגנות משכתי את אושר לעקוף את הכיכר והמזרקה, שהיתה כאמור מלאה פסולת ועלונים וקצף סבון, ובהיותה מרכז ההפגנות הגדולות נגד נתניהו הפכה גם למוקד זעמה של עיריית ירושלים, שבראשה עמד כמו היום משה ליאון, מי שהתחיל את הקריירה הציבורית שלו כראש לשכת נתניהו, והיה ראש עיר רצוי מאד למקורבו משכבר הימים. בזמנו היה ליאון מעורב בפרשת עמדי, שבה נחשד נתניהו בקבלת מתנות ושירותי חינם מהקבלן עמדי. נתניהו וגם ליאון יצאו מהפרשה בעור שיניהם, אך ללא פגע.

בתקופת נתניהו וביתר שאת בימי ליאון השתנתה אוכלוסיית רחביה. חילוניים עזבו, שלא לומר נמלטו, ויהודים חרדים מארצות הברית הפכו לאוכלוסיה הדומיננטית בשכונה. בגן הג'ירפה כמעט אי אפשר כבר לשמוע עברית, ובמקום חנות הנעליים ברחוב קק"ל שנסגרה בעקבות הקורונה נפתחה חנות פאות, במרחק חנות אחת מתלמוד התורה שנפתח שם בשנים האחרונות. גם קפה שוש בפינת קק"ל אבן-עזרא נסגר, ובמקומו נפתח סניף של בייגל בייגל. כך שונאי נתניהו התמעטו בשכונה ואוהביו התרבו, מגמה רצויה מאד גם לליאון וגם לנתניהו. בימי ההפגנות עשה ליאון כמיטב יכולתו לפגוע במפגינים. פקחי העירייה נלוו לצוותים של שוטרים וניסו למצוא כל תירוץ כדי להתנכל למפגינים ולקנוס אותם בכל עילה שהמציאו. מרוב מאמץ הם עצרו וקנסו לעתים סתם תושבים של ירושלים שנקלעו לסביבה, כשהם מעמידים פנים חשובות וכעוסות כאילו עצרו רוצחים ושודדים.

למרות מאמצי ההתנכלות למפגינים, ואולי גם קצת בגללם, הפסיד נתניהו את ראשות הממשלה. עוד קודם לכן נסגרה כיכר צרפת בגדרות אטומות וכלים כבדים חפרו בה ומסביבה, והחריבו את הכיכר ןהמזרקה שנבנתה בתרומה מצרפת שמכאן כמובן שמה. מאז עומדים הדברים בעינם. הכיכר חפורה והרוסה זה חודשים רבים ושיקומה איננו נראה באופק.

ואני חושבת לעצמי: אולי גם זו תרומת ראש העיריה למקורבו ומיטיבו נתניהו? האם נשבע ראש העיריה להרוס את הכיכר שממנה יצאה הרעה לנתניהו, ולהותירה בהריסותיה כמעשה יריחו המקוללה? ואולי כמנהג חסידי נתניהו, שדומים לחביביהם האוונגליסטים שמצפים לשובו של ישו, וחולמים על שיבתו השנייה של נתניהו שבעקבותיה תבוא כמובן אחרית הימים, מצפה גם ראש העיריה לשובו של נתניהו, ונזהר למנוע כל אפשרות לחידוש ההפגנות בכיכר צרפת, שנותרת סגורה והופכת את הצומת כולה לבלתי עבירה? ואולי רק נדמה לי הדבר, ויום אחד יוסרו הגדרות ובתוכן תתגלה כיכר חדשה ואפילו מזרקה חדשה? עד כמה שהצלחתי להציץ מבין הגדרות האפשרות האחרונה איננה מאד סבירה, בוודאי איננה קרובה.

ואתם תחשבו לעצמכם מה פשר הדבר, ומה סוד המתרחש בכיכר צרפת הסגורה.