יוסי
דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, היה מאד ממורמר אתמול בערב: הוא קיבל הרבה יותר
שיחות מעיתונאים אחרי פרעות המתנחלים בכפר חווארה, מאלה שקיבל כמה שעות קודם לכן,
אחרי רצח האחים הצעירים הלל ויגל יניב בעת שנסעו דרך הכפר. אני התפלאתי שבכלל התקשרו
אליו עיתונאים אחרי רצח האחים: מה יכול יוסי דגן לומר על פיגוע של מחבל פלשתיני שנמלט?
מה הוא יודע מעבר לדיווח של כוחות הביטחון ומד"א? הרי אין לו שום קשר לפיגוע.
לפרעות של המתנחלים, לעומת זאת, בהיותו ראש המועצה האזורית שומרון ולמעשה נציג
המתנחלים באיזור, יש לו מידה של אחריות, לא אחריות אישית, שהרי לא היה מעורב
בפרעות בעצמו, אבל אחריות של נציג ציבור למעשי הציבור שהוא מייצג. ויוסי דגן אכן
דיבר כמייצג וסינגר על הפורעים: אלה נערים שהתבלבלו, הוא אמר. "נערים",
משמע קטינים עדיין, כלומר שאין להם שיקול דעת בוגר, ולכן יש להפחית במידת אחריותם
לאירועים. האם באמת מדובר בנערים ולא בבוגרים? נדמה שלא רק "נערים
שהתבלבלו" היו שם, וה"בלבול" עלה בשריפתם של עשרות בתים ובפציעתם של
תושבים שחלקם נזקקו לאשפוז. פלשתיני שהתגורר בסמוך לחווארה נרצח ואין יודעים עדיין
מי אחראי למותו, האם גם מותו קשור לפרעות המתנחלים. הבוקר נראה הכפר חווארה ככפר
רפאים – החנויות לא נפתחו, וברחובות נראו רק חיילים שהובאו למקום לתגבר את השמירה
עליו. המחבל טרם נתפס ואין יודע מאין הוא בכלל. תושבי חווארה הותקפו רק מפני שהם
ערבים שמתגוררים בכפר שבו התרחש הרצח, שלפחות בינתיים לא ידוע אם המחבל הוא תושב
הכפר או פשוט מצא שם נקודה נוחה לפיגוע, ובכלל הגיע ממקום אחר. המחבל נמלט מיד
מהמקום, והפלשתינים שנפגעו מהפרעות הם אנשים חפים מפשע שמתגוררים בכפר, והותקפו על
לא עוול בכפם.
אלה
כנראה הפרעות החמורות ביותר שחוללו מתנחלים, אבל הן אינן הראשונות. כשבועיים לאחר
הבחירות האחרונות חגגו המתנחלים את נצחונם בבחירות בפרעות בתושבי חברון בשבת חיי
שרה. גם אז התחכמה השרה אורית סטרוק ושאלה מדוע עוסקים בפרעות בתושבי חברון במקום
להתפעל ולהתמוגג מהחגיגה הרוחנית של שבת חיי שרה. פרשת חיי שרה עוסקת בקניית מערת
המכפלה בארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר כמקום קבורה למתיו של אברהם אבינו, ולכן
חשובה למתנחלי חברון. אבל את שרה אמנו הם מחבבים מסיבה נוספת, מכיוון שדרשה מאברהם
לגרש את הגר וישמעאל, ואמרה "לא יירש בן האמה עם בני". עבור המתנחלים
זוהי הצדקה לגזל של תושבי חברון, לאו דוקא תמורת כסף עובר לסוחר. בדרכי השלום של
אברהם אבינו הם פחות מעוניינים. הפרעות בתושבי חברון בשבת חיי שרה היו דרכם לחגוג
את נצחונם בבחירות וברוח האמירה החביבה על נבחרם איתמר בן-גביר, "להראות מי
בעל הבית".
ח"כ
צבי פוגל ממפלגתו של בן-גביר שיבח את הפרעות בחווארה כי לדבריו "כך משיגים
הרתעה". האם המתנחלים היו פורעים פרעות כה חמורות בכפר חווארה לולא הרגישו
שהמדינה איתם? שהשלטון הוא שלהם? שכמו הממשלה הזו שפורעת בדמוקרטיה, רומסת את
שלטון החוק, מסיתה הסתה חסרת מעצורים נגד היועצים המשפטיים ובית המשפט העליון, גם
הם יכולים לנהוג באלימות מבלי לשלם מחיר? כי ראש הממשלה הרי מבין אותם. מה שהיה לו
לומר לפורעים הוא ש"גם כשהדם חם והרוחות לוהטות, לא לקחת את החוק
לידיים". איזו הבנה לרגש הנקמה המתנחלי בערבים, ולו גם חפים מפשע. במתנחלים
הפורעים הוא לא יהלום באגרוף, כפי שהוא מבקש להלום במפגינים שמנסים להציל את מדינת
ישראל ואת משטרה הדמוקרטי ממי שכבר שנים מכרסם בה ומקעקע את יסודותיה עד לחורבנה
המוחלט, למען שלטון היחיד שלו ושוד אוצר המדינה לטובת משפחתו החמדנית והנהנתנית.
הממשלה מתנערת משלטון החוק ומסיתה הסתה ארסית נגד השופטים והיועצים המשפטיים,
ובוחריה פורעים בערבים כי החוק כבר איננו שולט במדינה, ואין גבול לשנאה ולבריונות.
ואנחנו,
אנה אנו באים.
