חבל על האירוויזיון

 

בדרך כלל לא מאד אכפת לי מהאירוויזיון, אבל אני כן רוצה שישראל תשתתף בו, גם מפני שהוא משמח הרבה אנשים, גם מפני שהוא במה נהדרת לזמרים ישראלים מעולים שרוצים לפרוץ לעולם, גם מפני שחשוב להיכנס למועדונים שלא כל כך רוצים לקבל אותך, ואותנו מאד רוצים לסלק עכשיו מהאירוויזיון, אז לא נראה לי חכם לתת למארגנים סיבה טובה. חבל מאד שבחרו בשיר הזה. השם שלו "גשם אוקטובר" נשמע כמו פרפראזה על "מבול אל-אקצה", וההתחלה שלו, לפחות לפי הגרסה שמצאתי ב"שירונט", "כותבי ההיסטוריה עִמדו לצדי", גם לא קשורה בכלל להמשך השיר, וגם מחברת את השיר, שלא בטובתו, לאקטואליה ולרצון הישראלי לקבל תמיכה בינלאומית, ובכך כמובן מזמינה בעיטה בינלאומית. וכמובן האזכור לאוקטובר, והדיבור על "שבעה באוקטובר", כדי שיישמע כמו האחד עשר בספטמבר, שהיה סתם יום חסר משמעות לפני מתקפת אל-קאעידה, בזמן שבמקרה שלנו מדובר בטבח שהתרחש במכוון בשמחת תורה, חג חשוב שקשור ללב הווייתנו, ובכך גם דומה למלחמת יום הכיפורים, שפרצה ביום הקדוש לנו ביותר, ואז עוד לא היינו כל כך משועבדים לאמריקניזמים, ורק הערבים קראו למלחמת יום-הכיפורים מלחמת אוקטובר. אנחנו קראנו לה תמיד מלחמת יום הכיפורים ולא היה צריך מחשב או וועדה שיבחרו לה שם. למה אנחנו בוחרים לטשטש את העובדה שלא רק שהתקיפו אותנו באכזריות בלתי נתפסת כלפי אזרחים בלתי חמושים כולל תינוקות וילדים וקשישים, אלא שעשו את זה בחג דתי שלנו שמוקדש לתורה שהיא תמצית הווייתנו הלאומית והדתית גם יחד וזה לא חסר משמעות, דוקא מפני שהחמאס הוא תנועה מאד דתית, ותנועות דתיות אמורות לכבד דתות של עמים אחרים. בכל אופן מרוב שהדגשנו דווקא את אוקטובר, מספיק שהמלה אוקטובר תופיע בשם של שיר או בתמליל שלו כדי שכולם יקפצו עלינו, ובמקרה הזה לגמרי הבאנו את זה על עצמנו, ולא בחכמה. אפשר היה לשלוח שיר אהבה או כמה פסוקים מולחנים משיר השירים שזה תמיד עובד ואז היינו מסתפקים במחאות של הסקנדינבים בתלבושת ויקינגים או כיו"ב ואולי מוצאים גם כמה אוהדים.

נכון שגם השיר חי של עפרה חזה היה קצת פוליטי וגם השיר של כוורת, אבל הם שרו בעברית ואף אחד לא הבין את המלים ולא היו בשירים מלים לא עבריות שכל אחד בעולם מזהה. השיר "גשם אוקטובר" אמנם נכתב על ידי יוצרים אהובים בישראל, אבל הוא נראה כאילו ניסה להתאים את עצמו לממשלה שאוהבת לעשות לכל העולם דווקא ומי שחוטף את המכה אחר כך הם אזרחי ישראל. אנחנו מצליחים באירוויזיון כשאנחנו מניחים לתחושת הקורבן שלנו ושולחים שירים משמחים כמו ששרו דנה אינטרנשיונל ונטע ברזילי, שאולי פחות משמחים את מיקי זוהר ומפלגתו, אבל מציגים צד אופטימי של ישראל שאנשים מתחברים אליו רגשית גם בניגוד לעמדתם הפוליטית. בשביל לגייס אהדה צריך שכל, ומי שנורא רוצה שיקשיבו לו צריך לדעת מתי להגיד מה ומתי לא להגיד מה שלא צריך. חבל שמראש אימצו עמדה לעומתית ועכשיו מעדיפים לא להשתתף מאשר להחליף את השיר שנשמע כמו אוסף ציטוטים מלהיטי עבר בסרטים הוליוודים בשיר יותר חביב ופחות יומרני, ובלי אזכורים ישירים או עקיפים למבול אל-אקצא, שאם החמאס רוצים שהם יחברו עליו שיר וישירו אותו במנהרות.