די למלחמה ודי להכשלת עסקה

 

הדרישה של ישראל מחמאס למסור מראש את רשימת השמות של החטופים שהם מתכוונים לשחרר בעסקה שנידונה כעת היא לכאורה הדרישה הכי בסיסית והכי הגיונית, אבל בפועל היא דרישה שנועדה להכשיל את העסקה שנתניהו על פי כל הסימנים איננו מעוניין בה, כי החמאס, כמו בעסקה הקודמת, מוכן למסור את שמות המשוחררים רק ברגע האחרון, וכך נהג גם חיזבאללה בזמנו, כשהחזיר את הגופות של אהוד גולדווסר ואלדד רגב, וסירב למסור מראש אם הם חיים או מתים, והתמונה של חיזבאללה מעמיסים את ארונות המתים על רכב זעזעה את כל המדינה, למרות שהיו כבר קודם לכן ידיעות שהם לא בחיים. חיזבאללה וחמאס אוהבים להתעלל גם בחטופים וגם במשפחות, וגם בכולנו, ואפשר לומר שאין סיבה להניח להם להתעלל בחטופים ובמשפחות, ומצד שני בלי שמאפשרים להם את ההתעללות הזאת הם בכלל לא מוכנים לעסקה, ואם רוצים להחזיר את החטופים שעדיין חיים, עדיף לאפשר להם את ההתעללות הזאת, שיסתירו את המידע על החטופים עד הרגע האחרון, ובלבד שיחזירו אותם כבר ויפסיקו את ההתעללות הגדולה בחטופים שחייהם בסכנה בכל רגע בכל שנייה. הלואי שהיה לי אמון בנתניהו ובממשלתו, אבל אין לי טיפת אמון בהם, ואני מתקשה להאמין שהדרישה הזאת מהחמאס, שברור שהחמאס מסרב להיענות לה, וכולם יודעים שהחמאס מסרב להיענות לה, אני מתקשה להאמין שהיא הועלתה בכוונה טובה. אני הרבה יותר משוכנעת שנתניהו העלה אותה כדי להכשיל את העסקה ולהרחיק אותה, כי הוא רוצה להמשיך במלחמה שכבר מזמן איבדה כל טעם, במחשבה שכך ייקל עליו להישאר בכס ראש הממשלה שרוב הציבור כבר איננו מעוניין לראות אותו שם. למלחמה אין מטרות מוגדרות ואין אסטרטגיה, ואפילו צה"ל לא יודע מה הממשלה רוצה ממנו, חוץ מזה שברור שנתניהו רוצה שצה"ל יישא באשמת המחדל של טבח שמחת תורה, ויותיר את נתניהו צח כשלג מהפקרת והזנחת תושבי עוטף עזה ומטיפוח ומימון החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית ולמנוע הקמת מדינה פלשתינית. אבל למעט חסידיו המושבעים של נתניהו שתמיד ירחשו לו הערצה, רוב הציבור לא קונה את ההתנערות הזאת של נתניהו מאשמה ומכל אחריות.

בינתיים המלחמה נמשכת ומכיוון שאין אסטרטגיה ואין מטרה חיילים נהרגים לחינם בפעולות מטופשות. אתמול נהרגו שלושה חיילים וארבעה עשר נפצעו, רבים מהם נפצעו קשה ויישארו נכים, וכל זה כדי לפוצץ בית. זה איננו האסון הראשון שקורה כשמפוצצים בית בעזה. כבר היה אסון פיצוץ בית שנהרגו בו עשרים ואחד חיילים. כמה אובדן ושכול נוראים כדי לפוצץ בית. האם באמת יש צורך  בכל פיצוצי הבתים האלה שזורעים הרס ומוות בין העזתים ובין חיילינו הצעירים, שאנחנו צריכים אותם חיים, שהמדינה צריכה אותם חיים ומפסידה אותם לתמיד? כלכלת המלחמה היא כלכלת הפסד. במקום לייצר הורסים, במקום להחיות הורגים ונהרגים. האם מישהו יושב וחושב מה הטעם בכל הפיצוצים המסוכנים האלה? האם אין די בכל הבתים שהרסנו בעזה, והאם באמת השגנו בכך משהו ממשי? בהעדר מטרות מוגדרות, עבור מה אנו נלחמים? כדי להציל את נתניהו מהדחה? כדי להגן על שלטונו שהביא עלינו אסון ומוות?

הגיע הזמן לסיים את המלחמה ולהנמיך את הדרישות מחמאס ובלבד שישיב את חטופינו שעדיין חיים ויבוא סוף לסבל הנורא שלהם ושל משפחותיהם. נורא לחשוב שחייהם בידי חמאס מזה ובידי נתניהו, סמוטריץ' ובן-גביר מצד שני. אסור להשלים עם הכשלה של עסקה נוספת, עסקה של הצלת נפשות, ואסור שהציבור יילך שולל אחרי מי שמנסה להכשיל באצטלה של משא ומתן קשוח, שבעצם הוא עמידה על הדם.