אין לך רשות להשתמש במשפחת ביבס, נתניהו

 

 שלום לך מר נתניהו. אני לא מרבה לפנות אליך ישירות, עקב מיעוט הסיכויים לזכות בהקשבה, אבל הפעם אני לא מסוגלת להימנע מכך. הנפנוף שלך בתמונותיהם של שירי ביבס וילדיה שנרצחו מקומם ומרתיח בצורה שאי אפשר לשאת, ולא פחות מקוממים הדיבורים שלך שלא נעבור לסדר היום וכיו"ב. אין לך שום זכות להציג את עצמך כמי שמדבר בשם משפחת ביבס. עופרי ביבס, אחותו של האלמן והאב השכול ירדן, אמרה בשם אחיה וכל משפחתה שהם אינם רוצים נקמה, והם לא מינו אותך לנקום בשמם, וודאי לא לנצל את אסונם כדי לקדם את ענייניך הפוליטיים, שזה הדבר היחיד שאתה מסוגל לחשוב עליו, וכל דבר הוא מבחינתך אמצעי לקידום עצמך וענייניך. אבל אין לך זכות להשתמש באסונה של משפחת ביבס, לא רק מפני שאין לך סמכות לכך, אלא מפני שאתה אחראי לאסונה של משפחת ביבס. לא אתה רצחת את בני המשפחה, אבל אתה הפקרת אותם ואת כל בני קיבוץ ניר עוז שלוש פעמים: פעם אחת כאשר לא דאגת להגן על ישובי עוטף עזה ולמנוע מהחמאס לפלוש אליהם, ופעם שנייה כשבמשך שעות רבות לא דאגת שיגיע צבא להציל את ניר עוז, שזה בלתי נתפס איך קרה דבר כזה, שאתה אפילו לא מאפשר לחקור כהלכה מה קרה ולפחות להפיק לקחים לעתיד, ופעם שלישית כשלאחר החטיפה לא עשית שום מאמץ לשחרר במהרה לפחות את האמהות והפעוטות שנחטפו מחדר השינה שלהם. כשהגיעה העסקה הראשונה שירי ביבס וילדיה כבר לא היו בין החיים. הזמן שלהם אזל. מאז נרצחו ומתו בגללך עוד עשרות חטופים, שבמקום לעשות הכל כדי להציל אותם, עשית הכל ועדיין אתה עושה הכל כדי לטרפד עסקה לשחרורם של החטופים שעדיין בידי חמאס. פעם אתה מדבר על כיבוש רפיח, בפעם אחרת על הישארות בציר פילדלפי, ופעם שלישית על משהו אחר, אבל תמיד אתה מספר שאנחנו כפסע מנצחון אם רק נפקיר את החטופים עוד קצת. ושיא השיאים היה כשאמרת שהם סובלים אבל לא מתים. הם כן מתים, עשרות מהם כבר מתו בגללך, בנוסף לכל קרבנות ה-7 באוקטובר, שדמם על ידיך, כי הזהירו אותך ואתה פיטרת את שר הביטחון שהזהיר, ועכשיו פיטרת גם את הרמטכ"ל שהתחנן אליך שתקבל אותו לשיחה ואתה התחמקת ממנו, ואתה ממשיך לנסות לפטר את ראש השב"כ וראש המוסד ומכפיש אותם ללא הפסקה, כי הם אמרו לך מזמן שצריך לשלם את המחיר הנדרש ולהשיב את החטופים, ואתה סירבת ורק יצאת נגדם ברשעות ובשפלות כפי שאתה נוהג תמיד, במאמץ אינסופי לגלגל על הכפופים לך את אשמת ההפקרה שלך, ואשמת התמיכה בחמאס כנגד הרשות הפלשתינית, והכספים שדאגת שיועברו אליהם ושבהם הם בנו מנהרות ומחרטות לייצור רקטות. וגם כאשר הנשיא ביידן הציע לך להחליף את חמאס ברשות הפלשתינית בגיבוי סעודיה והאמירויות, הצעה שיכלה להביא לסילוק חמאס מהרצועה, לא רק שסירבת אלא מיד התחלת להסית נגד הרשות הפלשתינית וטענת טענת שקר שאין הבדל בינם לחמאס, למרות שאיתם יש לנו תיאום בטחוני והם מוכנים למדינה פלשתינית בגבולות הרשות הפלשתינית בעוד שחמאס רוצה את ארץ ישראל כולה ושואף להשמיד את היהודים שחיים בה. אבל אתה תמיד העדפת את חמאס על הרשות הפלשתינית, וגם כעת אתה מעדיף את חמאס, גם אם אינך מעז לומר זאת במפורש, אבל זאת המשמעות האמיתית של הסיסמה האווילית שלך "לא חמאסטאן ולא פתחסטאן", זו המשמעות של דחיית ההצעה של ביידן לפתרון המצב בעזה. יש רק או חמאס או רשות פלשתינית ואם לא בוחרים ברשות בוחרים בחמאס וזה מה שאתה עושה, דואג שלא יהיה שום גורם שלטוני ברצועה שאיננו חמאס, ובכך מנציח את שלטון חמאס. אתה הפקרת את תושבי עוטף עזה לידי החמאס, אתה לא דאגת להגן עליהם, ואסור לך לחלל את זכרם של הקורבנות, ואוי לך אם תעשה באסונם שימוש כדי להפקיר את החטופים פעם נוספת למטרה היחידה שמעניינת אותך, שהיא שימור ממשלת הזוועה שהקמת, ושהביאה עלינו אסון וממשיכה להביא עלינו אסונות. שלא תעז לנצל לטובתך את זכרם הקדוש של בני משפחת ביבס. יש רק שני דברים שמותר לך לעשות: לבקש סליחה ולהתפטר.

                       

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים, שיר 104

 

אני כמובן שמחה עבור כל המשפחות שתחבקנה בשבת את יקיריהן, ביניהן גם משפחותיהם של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד שמחכות כבר יותר מעשר שנים, שזה סבל בלתי נתפס, אבל מאז ששמעתי על החזרת גופותיהם של שירי ביבס וילדיה ירד עלי עצב כבד. הלכתי למאהל משפחות החטופים בירושלים, ובאו כמה נשים לשאול  מה קורה וכשסיפרתי להן גם הן בכו. כל הזמן המצאתי לעצמי סיפורים שחמאס מחביא את משפחת ביבס כי הם מפורסמים ובכל העולם התינוקות הג'ינג'ים נכנסו לכולם ללב, ולא רציתי בשום אופן להאמין שבאמת הם כבר לא בחיים ושירדן ביבס שהתענה שנה וחצי בשבי חמאס איבד את כל משפחתו. עכשיו במקום לחבק אותם הוא צריך לקבור את אשתו ואת הילדים הרכים המקסימים האלה, והפנים המבועתים של שירי ביום הארור ההוא עומדים לי לפני העיניים, ואני חושבת איך בכלל מתמודדים עם דבר כזה, שאפילו לנו שמכירים את המשפחה רק מהטלויזיה זה בלתי נסבל ובלתי אפשרי להשלים עם המוות הזה, שקראתי שנגרם מהפצצה של צה"ל, שזה עוד יותר בלתי נסבל לקבל, אפילו עכשיו כשכבר אי אפשר להתכחש למציאות המחרידה.

 

פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים, שיר 104

 

הוֹ יַקִירַי אֲהוּבַי

שְְׁנֵי קְטַנְטָנַי, שְׁנֵי פָּעוֹטַי,

תָּמִיד יַחַד שֶׁבֶת אַחִים יָשְׁבוּ,

זֶה אֶת זֶה אַהֲבָה טְהוֹרָה אַהֲבוּ,

אֵיךְ אֶת הַזְּרוֹעוֹת כָּרַךְ

אָח עַל צָוַארוֹ שֶׁל אָח

וּלְחִִי עַל לֶחְיוֹ שֶׁל אָח.

עַל אוֹתוֹ כִּסֵּא שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ,

עַל אוֹתָה מִטָּה שְׁנֵיהֶם שָׁכְבוּ,

עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן שְׁנֵיהֶם שִׂחֲקוּ.

כָּךְ בַּגֻּמְחוֹת מֻזְהָבוֹת שֶׁל גַּן עֵדֶן

הָלְאָה יְפַכּוּ

כְּמוֹ פַּעַם כָּאן בְּחַדְרִי

יַלְדָּתִי וְנַעֲרִי,

מְשׂוֹשׂ כָּל הַמַּלְאֲכִים

עִם גּוּמוֹֹת הַלְּחָיַיִם

וּתְמִימוּת הַמִּלְמוּלִים

וּצְחוֹקִים מְצַלְצְלִים,

כְּמוֹ אֶת לִבִּי, יַגְעִישׁוּ אֶת הַשָּׁמַיִם.

 

Ach von meinem lieben Schwärmchen Die zwei kleinsten, die zwei feinsten, Immer unter sich am einsten, Die sich hatten lieb am reinsten, Wie sie mit geschlungnen Aermchen Eines um des andern Näckchen, Eines an des andern Bäckchen, Saßen zwei auf einem Stühlchen, Lehnten zwei an einem Pfühlchen, Spielten zwei auf einem Tischchen; So im golden-schönsten Nischchen Paradieses-weiter Hallen, Wie einst hier im engen Stübchen, Soll mein Mädchen und mein Bübchen, Sitzen, allen Engeln itzt ein Wohlgefallen, Mit den leisen Wangengrübchen, Und ihr Unschuldslallen, Ihres Lachens Schallen, Mache wie mein Herz den Himmel wallen!

 

הנבל המיתמם אברי גלעד

 

אינני קוראת את "ישראל היום", ולא הייתי יודעת דבר מכל זה לולא בחר אברי גלעד בתכניתו "אברי ושרקי" להתלונן על המגיבים שזעמו על המאמר שפירסם באותו עיתון, ובו כתב שאם יפול בשבי הוא מבקש לא לשחרר מחבלים תמורתו וכיו"ב, ובקיצור: לו נפלתי בשבי, הייתי מעדיף למות שם כדי שמדינת ישראל לא תיאלץ לעשות ויתורים למען שחרורי.

אברי גלעד כידוע איננו יושב בשבי אלא באולפנים, שם הוא משמיע את דעותיו הלא דמוקרטיות: למשל, לא בסדר לדעתו שעיתון "הארץ" מפרסם עוולות שעושה ישראל, כי אנחנו במלחמה ולא צריך להלשין על פשעים, שעל כך ענה לו יפה אילון לוי שנכח באולפן, שעדיף לא לעשות דברים רעים מאשר לעשות אותם, ואז לנסות להסתיר אותם.

יושבים להם שם שני הפשיסטים אברי ושרקי, האחרון טען בעבר שהשב"כ רצח את רבין, והראשון ממליץ לחטופים למות בשבי, ומטיפים מוסר לצופים כאילו היו צדיקי הדור. נתניהו, שמרבה ליילל מעל דוכן העדים שרודפים אותו כי רצה "גיוון" בתקשורת, לא מודאג מכך שיושבים באולפן שני פשיסטים, אחד שמסביר שלא צריך לשחרר מחבלים כדי לשחרר את אזרחי וחיילי ישראל שהופקרו בשביעי באוקטובר ונמקים ביסורי השבי, והאחר שמסביר שלמתנגדים לשחרור חטופים יש נימוקים בטחוניים כבדי משקל, למרות שכולם יודעים שהסיבה היחידה להתנגדות לשחרור החטופים היא הצורך בהפסקת הלחימה ובנסיגת צה"ל מרצועת עזה, מה שמנוגד לשאיפותיהם של סמוטריץ' ובן-גביר לנצל את הטבח כדי לגרש את תושבי עזה ולהקים בעזה התנחלויות. מי שכבר פועלת להקמת התנחלויות בעזה, דניאלה וייס, הצטלמה שלובת ידיים עם לימור סון הר-מלך בתמונה משותפת של מפלגת "עוצמה יהודית". בראיון לתכנית "זמן אמת" לפני כמה חודשים, היא הסבירה שהיא חייבת נוכחות של צה"ל בעזה כדי להקים שם התנחלויות. החטופים והחיילים שימותו כדי להקים בעזה התנחלויות הם מבחינתה ומבחינת סמוטריץ' קורבן ראוי למטרה ראויה, ואם רוב הציבור במדינה מתנגד להתנחלות בעזה ורוצה קודם כל להציל את החטופים, שיילך הציבור לעזאזל יחד עם החיילים והחטופים. סמוטריץ' ובן-גביר נכנסו לממשלה כדי לגרש ולהרוג פלשתינים ולגזול את אדמתם, לא כדי להציל יהודים חלילה, מטרה שכמנהג הפשיסטים הם בזים לה. הפשיזם איננו מתעניין בגורל הפרט, אלא רק בכבוד האומה. לחיי הפרט אין שום ערך, אלא כבשר תותחים בלבד.

ובכן, יושבים באולפן שני הפשיסטים, ועוד כמה פשיסטים בפאנל, ומקוננים על הקוראים שתקפו את רשעותו ושפלותו של אברי גלעד שיושב לו נינוח באולפנים וקורא להפקיר את החטופים לעינויים ולמוות. "אבל התכוונתי רק לעצמי, כתבתי את זה רק לגבי עצמי", מתחסד גלעד. אם כתבת את זה רק לגבי עצמך, למקרה המאד לא סביר שתיפול בשבי, מדוע פרסמת את הדברים ב"ישראל היום", ועוד ברגע הרגיש כל כך שבו אמורים להתקיים דיונים על השלב השני של העסקה שבו אמורים להשתחרר הגברים הצעירים יותר והחיילים תמורת סיום המלחמה, שלב שנתניהו איננו מעוניין בו מחשש שתתפרק ממשלתו. אם זה נוגע רק לך, מדוע לא הפקדת מכתב בידי עורך-דינך או בני משפחתך, כפי שעושים אנשים שמשאירים הוראות "רק לגבי עצמם"?

רצה הגורל שמאמרו של גלעד התפרסם בסמיכות לשחרורם של שלושה חטופים מורעבים ומעונים שהעינויים שעברו ניכרו בהם היטב, וההתחסדות המרושעת להחריד של גלעד, שנועדה ללא ספק לסייע לנתניהו וממשלת הזוועות שלו להפקיר את החטופים למוות, נחשפה במלוא כיעורה ושפלותה. ולנו לא נותר אלא לשאול אם נגזר גורלנו לשמוע מעל כל הבמות את דברי הרשע והזדון של לאומנים נטולי אנושיות ומצפון, או שאפשר לגוון מעט עם מגישים שיש בהם אנושיות וחמלה ורחמים, וחיי אדם חשובים להם יותר מגורל ממשלתו של נתניהו.  

בחשכה חטופים יושבים

 

בחשכה חטופים יושבים

לפת חרבה הם מתאווים

בכל יום מכות, סבל ועמל

אך לא בכל יום בא דבר מאכל.

 

במלון פאר ביבי ושרה שרועים

מסביב לשעון זוללים וסובאים

דגים ובשר ושמפניה ורודה

וסיגר משובח לסיום סעודה.

 

להשיב חטופים? אין כל חפזון.

הנשיא טראמפ הגה פה חזון:

יבנו את עזה טראמפ אנד קו

היא תיראה כמו מונקו.

 

חזון מזהיר, רעיון נפלא!

הוא שומר על שלמות הממשלה.

עם בצלאל הגזען ואיתמר הבריון

ביבי ימריא על כנף ציון.

 

חטופים יושבים בחשכה

גם פת חרבה מפיהם נחסכה

אולי כבר תמותו, במחילה,

שלא תתפרק הממשלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שני נרקיסיסטים

 

"ביידן לא עזר לנו בזה" אמר דונלד טראמפ על העסקה לשחרור חטופים שג'ו ביידן טרח עליה שנה שלמה ונתניהו דאג לסכל שוב ושוב. עכשיו טראמפ לוקח עליה קרדיט, על העסקה שביידן עבד עליה שנה ונתקל בקיר החסום של אטימות נתניהו. נתניהו הקשיב בשקט, ענוב בעניבה האדומה הרפובליקנית שהוא מקפיד לענוב מאז בחירתו של טראמפ, אבל הפעם טראמפ התנאה דוקא בעניבה בצבע תכלת. לפעמים חנופה נראית כמו עניבה. הם הרבו להחמיא זה לזה ולהכפיש את ממשלו של ביידן. לפעמים חנופה נראית כמו שתיקה. נתניהו התגולל על ממשלו של ביידן שלא העניק לו פצצות במשקל טונה. טראמפ הסביר שאילו היה בשלטון לא היה מתרחש הטבח בשביעי באוקטובר. ביידן אשם בכל. ביידן אשם בעיקר בכך שניצח את טראמפ בבחירות ומנע ממנו כהונה רצופה של שתי קדנציות. טראמפ לא יסלח לעולם. חשוב להחזיר את החטופים ולשקם את עזה החרבה. אבל הכי חשוב זה להכפיש את ביידן. נתניהו משתף פעולה, אם בדיבור ואם בשתיקה כהסכמה. שניהם חשים מושפלים מביידן, ואצל שני נרקיסיסטים ההשפלה איננה נסלחת לעולם.

נתניהו נראה קצת המום מהתכנית לפינוי עזה והעברת מיליון ושמונה מאות אלף מתושביה לכל המדינות שאינן מתכוונות לקבלם. הוא אמר שהוא רק רצה שעזה לא תהווה יותר סיכון לישראל, אבל שטראמפ התעלה הרבה מעל זה. סמוטריץ' ובן-גביר חגגו. גנץ אמר שהתכנית מעניינת ולפיד אמר שהוא צריך יותר פרטים. אף אחד לא אמר שהתכנית של טראמפ היא פשע נגד האנושות, שזה מה שהיא, והדבר היחיד שהיא תביא זה עוד טרור פלשתיני, כמו האסטרטגיה המבריקה של נתניהו לחזק את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית וככה להוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן.  הוא התגאה בזה שהוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן. ודוקא אז התרחש הטבח. ממש כמו הסוס שהתרגל לעבוד בלי לאכול, ודוקא אז מת. גם פרופסור אחד מאחד הפאנלים אמר שאף אחד לא מדבר עכשיו על מדינה פלשתינית, שזה לגמרי לא נוכח. הוא לא שמע שצועקים בכל מקום from the river to the sea, Palestine will be free

הם לא רק רוצים מדינה פלשתינית. הם רוצים מדינה פלשתינית במקום ישראל.

כולם יודעים להגיד שמדינה פלשתינית זה מסוכן ושמסוכן לשחרר מחבלים. אף אחד לא אומר שכשמתעלמים מעם שלם, מקבלים טבח. אף אחד לא מתייחס לדברי החמאס שהסיבות שלהם לטבח היו להעלות מחדש את הבעיה הפלשתינית על השולחן ולמחות על ההתגרויות של בן-גביר בעליות להר הבית. עדיף להאשים את עסקת שליט וההתנתקות, שזה לא ממש מסביר למה לא הגנו על עוטף עזה, אם עסקת שליט וההתנתקות יצרו כזו סכנה. אף אחד לא מתייחס להצהרת סעודיה שלא תסכים ליחסים דיפלומטיים עם ישראל ללא הקמת מדינה פלשתינית. למה להקשיב למה שאנשים אומרים אם אפשר להקשיב רק לעצמך. נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. נתניהו נשאל אם הוא תומך בהמשך עסקת החטופים. הוא עונה תשובה טיפוסית: הוא רוצה להחזיר את כל החטופים, אבל הוא גם רוצה למוטט את שלטון החמאס. נתניהו תמיד רוצה גם וגם, שזה אומר לא זה ולא זה. הוא אומר לא חמאסטאן ולא פתחסטאן, שזה אומר רק חמאסטן. נתניהו תמיד כפסע מניצחון שזה לא לנצח לעולם במלחמה, אבל אולי לנצח בבחירות. בכל מקרה לשרוד בשלטון.

טראמפ מאד מרוצה מעצמו וגם נתניהו. עכשיו שניהם בשלטון וזה מה שחשוב, להיות בשלטון. עסקת החטופים כנראה תמשך עד סופה, הודות למרים אדלסון שלוחשת על אוזנו של טראמפ. זה מה שרוצים רוב יהודי ישראל ורוב יהודי אמריקה, ומכיוון שסמוטריץ' ובן-גביר מאד מתלהבים מרעיון הטרנספר של העזתים, יש לנתניהו ממשלה, והוא פחות מודאג מכך שלא הצליח לסכל את המשך העסקה, שלשם כך הוא נסע, כדי לסכל את העסקה ולשוב למלחמה ולשמור על הממשלה. החטופים כנראה ישוחררו, וגם החללים כנראה יוחזרו, אם כי עדיין קשה להאמין ולהירגע. סיפורי החוזרים מהשבי נוראים, כמעט כמו סדרת השבי של נתניהו והעוול שנעשה לטראמפ כשהוכרח להעביר את השלטון לביידן. שני נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. הטרנספר של שני מיליון עזתים לא יקרה, גם לא הנורמליזציה עם סעודיה, לא לפני שתקום ממשלה ישראלית שתכיר במדינה פלשתינית. עזה לא תיראה כמו הריוויירה הצרפתית. השיקום יהיה ארוך וצנוע. כנראה שיממנו אותו בעיקר הסעודים. הם יסייעו גם למצרים ולירדן שטראמפ ינסה להעניש, והם ישקיעו פחות בארצות הברית מכפי שהתכוונו. רומי גונן שחזרה מהשבי אחרי יותר משנה תעבור ניתוח מסובך ביד ואולי היד שלה תחזור לתפקד ואולי לא, כי השאירו אותה בעזה הרבה יותר מדי זמן, למרות שאם זה היה תלוי בביידן היא היתה משתחררת לפני יותר משנה ואולי היה אפשר להציל לה את היד. אבל נתניהו ציפצף על ביידן וסיכל כל ניסיון לעסקה, ורומי נשארה בשבי יותר משנה. בעולם שולטים הנרקיסיסטים, ובדיוק ככה זה נראה.

מהן מטרות המלחמה

 

לאחרונה מתרבות התלונות על כך שישראל לא הגשימה את מטרות המלחמה בעזה, והשאלה המתבקשת היא: מטרות המלחמה של מי? לנתניהו היו שתי מטרות מלחמה: לדכא את המחאה נגדו ולהישאר בשלטון. את שתי המטרות האלה הוא השיג. כמובן שאלה אינן מטרות המלחמה המוצהרות, שהוגדרו כ"מיטוט החמאס" והשבת החטופים, שלנתניהו לא היתה שום כוונה לממש. לא במקרה הוגדרה המטרה הראשונה "מיטוט החמאס" לא על ידי יעד ממשי, כמו "כיבוש רצועת עזה והחלפת השלטון בה", אלא על ידי המליצה הריקה "מיטוט החמאס" שאין לה משמעות מעשית ברורה. ברגע שהוצעה הצעה מעשית להחלפת שלטון החמאס, כבר בשבועות הראשונים למלחמה, להכניס לעזה את הרשות הפלשתינית בגיבוי מצריים ומדינות המפרץ, מיהר נתניהו לדחות את ההצעה ולהכפיש את הרשות הפלשתינית, שמקיימת כבר שנים תיאום בטחוני עם ישראל, כאילו אין הבדל בינה לבין החמאס, שבניגוד לרשות הפלשתינית ששואפת למדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון ועזה, מעוניין להשמיד כליל את מדינת ישראל, ולא מבחין בין השטחים הפלשתינים לבין ישראל של הקו הירוק, ואף מאמץ ומחקה את המעשים המפלצתיים של ארגון דאע"ש שמשמש לו דגם ומקור השראה. לו שאף נתניהו למוטט את חמאס, היה פולש לרצועת עזה בכמה צירים, משלים את כיבושה בזמן קצר ומקבל את ההצעה לשלטון של הרשות הפלשתינית בגיבוי מדינות ערב המתונות, שלרובן כבר יש הסכמי שלום עם ישראל. ברגע שנתניהו דחה הצעה לפתרון כזה, הוא הסכים למעשה להישארות חמאס בשלטון בעזה, מפני שאין אפשרויות מעשיות אחרות. ישראל יכולה כמובן מבחינה צבאית לכבוש את עזה ולהכפיפה למימשל צבאי ישראלי או לספחה לישראל, אבל לפתרונות אלה אין היתכנות מדינית, כי שום מדינה, כולל ידידותינו הנאמנות וספקיות הנשק שלנו, לא תסכמנה לכך, שלא לדבר על מדינות ערב, ולו גם המתונות מביניהן שמקיימות איתנו הסכמי שלום. ההשתעשעות של טראמפ ומעריציו המתנחלים ברעיון העברתם של מיליון עזתים לארצות ערב או למדינות אחרות איננו יותר מהזיה, כמו שאיפתם של המתנחלים להתיישב ברצועת עזה. ככל שטראמפ חוזר על כך ביתר תקיפות, כך ברור שהוא מנותק מהמציאות כמו המתנחלים שהופתעו מרצונו לסיים את המלחמה בעזה, למרות שחזר והצהיר על כך במשך חודשים רבים. כמובן ששלטון ישראלי בעזה הנשען על כידוני הצבא, יהפוך את צה"ל למטרה לטרור אינסופי מצד ארגוני הטרור הפלשתינים, שיתמקדו בהרג חיילים שיאבטחו את שלטון ישראל ברצועה.

המטרה האמיתית של נתניהו היתה קיום מצב מלחמה מתמיד, כאמצעי לקיום שתי מטרותיו האמיתיות היחידות: דיכוי המחאה והישארות בשלטון, והעמדת פנים של חתירה להשמדת החמאס, שמחייבת את השארת צה"ל בעזה. הישארות צה"ל בעזה, כפי שהודתה המתנחלת דניאלה וייס, שפועלת במרץ להקמת התנחלויות בכל רצועת עזה, הוא תנאי יסוד להקמת התנחלויות בעזה. למתנחלים ברור שאין קיום לשאיפתם להקים בעזה התנחלויות ללא מטריה צבאית, שכן החמאס לא יבחל ברצח יהודים שינסו להתנחל בעזה, כפי שלא בחל ברצח משפחות שלמות בעוטף עזה והרס ההתישבות בעוטף. כמובן שהעול של מימשל צבאי ישראלי בעזה, שיתבסס בהכרח על גיוס נרחב ואינסופי של לוחמי מילואים, כי הצבא הסדיר קטן מדי מכדי לשאת במשימה זו, ייצור מצוקה כלכלית ותסיסה חברתית שבעצמן עלולות להפיל את שלטון נתניהו, ואנו רואים כיצד מתקשה נתניהו לממש את חקיקת הפטור משירות צבאי לחרדים.

כעת מנסה נתניהו, באמצעות הדלפות על הפרות הסכם צפויות כביכול מצד חמאס, לפוצץ את העסקה להשבת החטופים, או לפחות ליצור אצל שותפיו מהימין הקיצוני תחושה שהוא עומד לשוב ללחימה, מבלי להגדיר כמובן שום יעד מעשי להמשך הלחימה לבד מהמליצות הריקות על "מיטוט החמאס" ו"הכרעה". כך כמובן עשה כבר מספר פעמים בשנה האחרונה, בתוצאה הנוראה של מות עשרות חטופים ומאות חיילים במשימות שימור מצב המלחמה: פיצוץ בתים ומנהרות. אלה משימות מסוכנות וקטלניות שאין להן קץ, כי אין שום אפשרות מעשית לפוצץ את כל המנהרות שנחפרו בעזה ולהרוס את כל הבתים שבהם פועלים אנשי חמאס. העבודה הסיזיפית והקטלנית שחיילי צה"ל מבצעים בעזה כבר יותר משנה תוך הקרבת חייהם ושלומם איננה יכולה להסתיים סופית, כי מספר המנהרות עצום, ולכן משימה סיזיפית זו מאד מתאימה לנתניהו, שמעוניין להעסיק את צה"ל במשימות בלתי נגמרות בעזה, אבל מבלי לכונן ברצועה שלטון אלטרנטיבי, ומבלי לסיים את המלחמה.

כמובן שלצורך שימור מצב המלחמה וההיאחזות בשלטון נתניהו סירב להצעות קודמות לעסקה להשבת החטופים בטענה שהוא חותר עדיין לניצחון המוחלט, שגם הוא מליצה ריקה ולכן שימושית למי שאיננו רוצה לסיים את המלחמה ולא לחסל את שלטון חמאס. את האשמה להמשך שלטון החמאס ברצועה הטילה הממשלה כמובן על הרמטכ"ל וצמרת צה"ל, למרות שהאשמה בכך היא הממשלה עצמה, כפי שהיא אשמה בטבח החמאס, מפני שנתניהו, ולא צה"ל, טיפח ומימן את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, ולכן גם טען שהחמאס מורתע, ועודד את ריכוז הכוח הלוחם ביהודה ושומרון ולא בגבול עזה, כדי לרצות את תומכיו המתנחלים. במלים אחרות: מטרות המלחמה המוצהרות הפוכות למעשה ממטרות המלחמה האמיתיות של נתניהו, אלה שאליהן חתר ואותן השיג: הפקרת החטופים וחיילי צה"ל למוות, הסתה כנגד משפחות החטופים כאילו הן ולא הוא עצמו אחראיות לאי השבתם, והשארת החמאס בשלטון כדי למנוע את חיזוק הרשות הפלשתינית. המתנחלים עדיין מדברים על כך שצה"ל יביא להכרעת החמאס, מה שזה לא אומר. מטרתם האמיתית היא כמובן להשאיר את צה"ל בעזה לזמן בלתי מוגבל כדי להקים בחסותו התנחלויות, ולכן עדיף להם בהחלט שהחמאס יישאר בשלטון, ויספק להם סיבה מתמדת להישארות צה"ל ברצועה. את הקרבת חיי החטופים הם מעלים על נס וחיילי צה"ל הם לדידם בשר תותחים להגשמת מטרותיהם. כל המטרות האלה של נתניהו וממשלתו ותומכיו המתנחלים מנוגדות כמובן בתכלית לרצונו של רוב הציבור הישראלי, מה שגורם כמובן לנתניהו וממשלתו לשווק אותם בתור "מימוש רצון העם", בתקוה לכך שאפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן.