התרגום מוקדש לבתי ניצן ליום הולדתה
אלזה לסקר-שילר / לַנָּסִיךְ (הרצוג) מִוִּינֶטָה
בַּחֲגוֹרַת עֲנָנִים נוֹשְׂאִים הַשָּׁמַיִם
יָרֵחַ דְּמוּי קֶשֶׁת.
תַּחַת תְּמוּנַת הַמַּגָּל
אֲנִי רוֹצָה בְּיַדְךָ לָנוּחַ.
תָּמִיד אֲנִי אֲנוּסָה כִּרְצוֹן הַסַּעַר
הִנְנִי יָם לְלֹא חוֹף.
אַךְ מֵאָז אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת צִדְפּוֹתַי
לִבִּי זוֹרֵחַ.
זֶה מוּנָח עַל קַרְקָעִי מְכֻשָּׁף.
אוּלַי לִבִּי פּוֹעֵם אֶת הָעוֹלָם.
וְרַק עוֹד מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ –
כֵּיצַד עָלַי לִקְרוֹא אֵלֶיךָ?
וִינֶטָה היא עיר אגדית, גדולה ועשירה, שהוצפה מים ושקעה תחת פני הים,
כעונש על יוהרתם ורשעותם של יושביה. הסיפור מזכיר את סיפור המבול ועוד יותר את סיפורה
של אטלנטיס, וייתכן שסיפור אטלנטיס הוא המקור, מכיוון שהגיע לאירופה בתיווך אגדה
ערבית מהמאה העשירית של אברהים אבן-יעקוב. מסורת הסיפור הגרמנית מתחילה עם אדם מבְּרֶמֶן
בעשור השמיני של המאה ה-11, והוא מספר על עיר מסחר על אי בשפך נהר האודר ממזרח
לבישופות המבורג, בשם vimneאו jumne. בעשור השביעי של המאה
ה-12 העתיק הלמולד פון בוסאו Helmold von
Bosau את הקטעים מחיבורו של אדם
מברמן, ושם מופיעה העיר כ-iumenta, ובכותרות כתבי היד כ- Vinneta. בתקופות שונות זוהתה העיר עם מקומות שונים בפומרניה ובים הבלטי,
אך אלזה לסקר-שילר מתייחסת ללא ספק לעיר האגדית ולשליטה האגדי, ולא למקום ממשי בעולמנו.
An den Herzog von Vineta
Der Himmel traegt im Wolkenguertel
Den gebogenen Mond.
Unter dem Sichelbild
Will ich in deiner Hand ruhn.
Immer muss ich wie der Sturm will
Bin ein Meer ohne Strand.
Aber seit du meine Muscheln suchst;
Leuchtet mein Herz.
Das liegt auf meinem Grund
Verzaubert.
Vielleicht ist mein Herz die Welt
Pocht –
Und sucht nur noch dich –
Wie soll ich dich rufen?
