כבר
לפני כמה שבועות הניחו ברחוב עזה קוביות בטון ענקיות צבועות כחול מול הבית הפרטי
של נתניהו. בתי שאלה אותי לשם מה ולא ידעתי לומר, אבל הבוקר, כשירדתי לרחוב ראיתי שחיברו
לקוביות הבטון שערי ברזל, כדי שיוכלו לחסום את הגישה לבית של נתניהו בקלות, בלי
להשתמש במחסומים ניידים. גם בגינת המשחקים ע"ש אנה טיכו שלידנו, מול ביתו של
נתניהו, התקינו בכניסה שמול ביתו שערי ברזל גדולים, כדי שיוכלו לחסום את המעבר
מהגינה לרחוב, פן יתכנסו בגינה מפגינים שיצאו לרחוב ויצעקו אתה הראש אתה אשם, או
משהו כגון זה שמטריף את נתניהו. כבר כתבתי פה כמה פעמים שברחביה אפשר לראות באופן
גרפי את התקדמות הדיקטטורה של נתניהו, וגם את התעצמות הפראנויה שלו, שלקראת
הבחירות הקרבות מגיעה לשיאה. הוא כל כך מפחד מהמפגינים והמוחים ובאופן כללי
מהציבור, וגם רחוב בלפור שהוא מהרחובות היפים ביותר בירושלים, וגם רחוב עזה, נראים
יותר ויותר כמו בסיס צבאי או בית סוהר, וכבר אי אפשר לטייל בהם בשלוות-נפש ולהרגיש
עם חופשי בארצנו. עכשיו בכל פעם ששרים את התקוה, המשפט "להיות עם חופשי
בארצנו" הפך בשבילי למאד משמעותי, ואני מדמיינת איך כל המחסומים והגדרות
והסורגים וקוביות הבטון ושערי הברזל נעלמים מרחוב עזה, ומהרחובות בלפור
וסמולנסקין, ושכונת רחביה חוזרת להיות מקום פתוח ונעים, וגם מדינת ישראל כולה, ואני
מדמיינת שנתניהו יברח למיאמי עם אשתו והילדים שלו ואנחנו נהיה שוב חופשיים, כל
האנשים בישראל יהיו חופשיים ושמחים.
אבל
בינתיים אנחנו בני ערובה של נתניהו, שגייס את טראמפ לדרוש מהנשיא הרצוג להעניק לו
חנינה, למרות שהוא לא הורשע ולא הודה בעבירות שבהן הוא מואשם. לפני הנסיעה שלו
הפרשנים התלבטו ושקלו ודנו מדוע הקדים את נסיעתו לארצות הברית, ורובם חשבו שהוא נסע כדי לשכנע את טראמפ
לתקוף באיראן, ואחרים חשבו שבעיקר הם ידונו במצב בעזה, לרגל התכנסות מועצת השלום
שהקים טראמפ בשבוע הקרוב, וחשבו שנתניהו הקדים את נסיעתו לארצות-הברית כדי שלא
יצלמו אותו יחד עם נשיא תורכיה ארדואן. אף אחד מהפרשנים לא חשב שנתניהו נוסע
לטראמפ כדי לשכנע אותו ללחוץ עוד יותר על יצחק הרצוג לתת לו חנינה, לחץ כזה שהרצוג
יתקשה להדוף, אבל אולי התוצאה היא הפוכה, כי על הרצוג צריך ללחוץ בעדינות ובתחכום,
וטראמפ הוא בולדוזר גדול וברוטאלי, ופתאם כולם הבינו שנתניהו נוסע לטראמפ ומדבר
איתו לא רק על איראן ועזה, אלא מבקש ממנו לסדר לו את ביטול המשפט שלו מהר, לפני
הבחירות שנתניהו עלול להפסיד בהן, ולא בטוח שטראמפ מסתפק בתמורה בפרס ישראל
ובהדלקת משואה לתפארת מדינת ישראל, בהחלט יכול להיות שטראמפ דורש מנתניהו לשלם לו
על הסיוע בחנינה בוויתור על אינטרסים ישראלים. ואני מנסה לדמיין איך בזמן שבישראל
כולם בטוחים שנתניהו משכנע את טראמפ לתקוף באיראן ולמוטט את המשטר שלה, נתניהו יושב
עם טראמפ ומסביר לו כמה חיוני לתת לו חנינה ולפטור אותו מהמשפט, שלפי נתניהו מתנהל
רק על בובת באגס באני שנתניהו קיבל במתנה מארנון מילצ'ן, אבל כמו שג'וליה רוברטס
אמרה בסרט "אשה יפה" שמילצ'ן הפיק, big mistake.
נתניהו יותר מתעניין אם ישלחו אותו לכלא מאשר בטילים הבליסטים שעלולים לנחות על
בניינים בתל-אביב או בבאר-שבע, ובעשרים השנים כמעט שנתניהו רודה בציבור הישראלי
ומעניש אותו על כך שהוא לא סוגד לו מספיק, הפרשנים עדיין לא למדו שנתניהו נמצא
בראשות הממשלה כדי לדאוג לנתניהו, ולא כדי לדאוג למדינת ישראל, וככה גם מדינת
ישראל נראית אחרי עשרים שנות נתניהו, ומי שמצפה ממנו עדיין לתפקד כראש ממשלה
ולדאוג לאזרחים שלו, שנמחצים תחת קוביות הבטון והברזלים שבהם הוא מקיף את עצמו, זה
כל מה שאפשר להגיד לו: big mistake, huge one.