האסון שנמנע והאסון שקרה

 

כשנתניהו הודיע שצריך לחקור האם טייס המשנה שניסה להפיל את המטוס העמוס ישראלים בדרכו לתל-אביב נשלח על ידי איראן, חשבתי לעצמי, שכנראה לדעת נתניהו חשוב יותר לחקור את האסון שלא קרה, מאשר את האסון של השביעי באוקטובר שכן קרה, ובפרט אם אפשר יהיה להאשים את איראן ולהצדיק מלחמה נוספת, אבל די מהר התברר שגם האסון שנמנע מקורו במחדל של ממשלת ישראל, שהיתה אמורה לבדוק ולוודא שצוותי המטוסים שממריאים מדובאי לישראל אמינים, ולצורך זה ישנה מחלקה ברשות המיסים שאם הבנתי נכון כפופה גם למשרד התחבורה, ולכן מן הסתם גם האסון שלמרבה המזל נמנע, לא ייחקר כראוי, כי ממשלת נתניהו חוקרת רק אם תוצאת החקירה הצפויה אמורה לשרת אותה, ואם לא זה המצב, נתניהו כבר ידאג שלא יחקרו דבר. מירי רגב כבר התראיינה הערב לאיילה חסון והסבירה בצורה קצת מבולבלת שהמוסד צריך לבדוק חברות זרות, ואחר כך אמרה ששב"כ אחראי, ואחר כך אמרה שגם בחברה בריטית יכול להיות טייס מוסלמי. היא אמרה את זה כאילו בחירה של צוותי תעופה היא משהו כמו מזג האוויר, שאין לבני האדם שום שליטה עליו, והכל עניין של מזל. כמובן שלא זה המקרה. נושא בטיחות הטיסות, ובפרט מאז ה-11 בספטמבר, כשהתברר שאפשר לחטוף מטוסים לא רק כדי לשבות את נוסעיהם, אלא כדי להשתמש בהם להפיל בניינים ולגרום לאלפי אבידות, מעסיק מאד את חברות התעופה ורשויות התעופה, ובדיוק מסיבה זו סובלת מדינת ישראל וסובלים תושביה מהפסקת טיסותיהן לישראל של חברות זרות, כל אימת שהמצב הבטחוני בישראל מתערער, כפי שקורה כבר שלוש שנים עקב המלחמה הבלתי נגמרת. גם בהסכמי השלום בין ישראל לדובאי נכלל סעיף שאוסר על טייסים ממדינות שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עימן להטיס מטוסים לישראל. כלומר, מישהו כבר חשב על כך שעלולה להיות בעיה בטיחותית בטיסות מדובאי. בעצם השב"כ אוסר כבר מזה זמן על חברות ישראליות לטוס לדובאי בגלל בעיות בטיחות. מדוע הניחו איפה לחברות תעופה מדובאי לטוס לישראל? ומה משמעות הדבר, שכולם ציינו לשבח, שגם כאשר חברות זרות רבות הפסיקו את טיסותיהן לישראל בגלל מצב המלחמה המתמשך, וחלקן עדיין נמנעות מלטוס לישראל, חברת Fly Dubai המשיכה לקיים את טיסותיה לישראל, ואפילו הוסיפה טיסות אליה? האם הנכונות לטוס לישראל בזמן מלחמה מצביעה על יחסים טובים במיוחד בין דובאי לישראל, או משקפת זלזול של שתי המדינות בבטיחות הטיסות ובבטיחות הנוסעים? אולי האסוציאציה לשביעי באוקטובר, לטענה של נתניהו שהמזהירים מפני סכנת מלחמה מפריזים באזהרותיהם, ואטימת אוזניו לאזהרות, היא אסוציאציה נכונה? אולי ידעו שהטיסות מדובאי לישראל אינן בטוחות דיין, אבל סמכו על המזל? אולי הישראלים שפותו לטוס לדובאי בהמוניהם או לחנות בה חניית ביניים פשוט הופקרו, כפי שהופקרו תושבי עוטף עזה, בטענה שהחמאס מורתע ולא מסוגל לבצע פלישה בהיקף גדול, לא מפני שזה היה נכון, אלא מפני שחשוב היה יותר לנתניהו להרוס את מערכת המשפט ולבצר את שלטונו, ולא מפני שלא היתה סכנה? ובדומה לכך חשוב היה למכור לאזרחי ישראל פיתויים של חופשות זולות  ומפנקות בדובאי העשירה, ואשליות שדיכוי הפלשתינים איננו מעניין את מדינות המפרץ כמו הכסף הקל שהתיירות הישראלית מבטיחה? כפי שבאחד באוקטובר 2023 התפרסמו הבטחות לשלום קרוב עם סעודיה, שעל פי ההדלפות לא הפריע לסעודים העדר ההתקדמות ביחס ישראל לפלשתינים, הדלפה שרק תמימים במיוחד לא זיהו בה את עקבות הספין העקבי של נתניהו, שהוא יביא לישראל שלום עם מדינות ערב גם ללא מדינה פלשתינית, ושאפילו התעללות בפלשתינים וגירושם לא יפריעו לסעודיה, שתמיד ראתה בעצמה את מנהיגת העולם המוסלמי ופטרונית הר הבית, לקיים יחסי שלום עם ישראל.

שלום עם סעודיה לא נחתם, והשבוע סירבה סעודיה אפילו להתיר למטוסים ישראלים לנחות בה כדי להשיב לישראל את נוסעי המטוס שניצל רק בזכות קברניט נחוש ונוסעים בעלי תעוזה ותושיה יוצאות דופן. מה יהיה כעת על הטיסות בקו תל-אביב-דובאי אין לדעת. האם המטוסים יחזרו לטוס ובאלו תנאים, והאם הנוסעים הישראלים ימשיכו לבטוח בחברות התעופה של דובאי שכה הכזיבו. כמו במקרה של השביעי באוקטובר, כאשר התעלמות נתניהו מהסכנה הבטחונית גרמה לאסון אדיר ממדים, שעירער את שלטונו יותר מכל משפטיו, כך הזלזול וההפקרות בנושא הפיקוח על בטיחות הטיסות בקו דובאי-תל-אביב, אולי במטרה להקל על הפעלת הקו ולפתות את הישראלים בחופשות מפנקות באדיבות ממשלת ישראל, פגעה בסופו של דבר באמינות הקו, ועלולה לפגוע אנושות ברווחיות ובהמשכיות שלו, וגם לערער את יחסי ישראל עם מדינות המפרץ, שמתוחים ממילא עקב ההרס וההרג שזרעה ממשלת ישראל בעזה. שכרו של הזלזול יוצא בהפסדו.