אין אחדות עם מבקשי נפשנו

 

מאז שנודעו תוצאות הבחירות ניסיתי להרגיל את עצמי לרעיון של ממשלת אחדות בין נתניהו לאיזנקוט, למרות שאיפתי לממשלה יהודית-ערבית, שהיא בעיניי המתכון היחיד לתיקון. אבל לאחר כמה ימים של האזנה להתבטאויות של אנשי נתניהו, ובפרט ההפגנה אתמול של יקירי השלטון מול ביתו של איזנקוט, אני מבקשת רק הקמת ממשלה עם המפלגות הערביות, בכל מחיר, ואם החרדים ירצו להצטרף – יבורכו, אפילו תמורת פטור מגיוס.

בשום אופן אי אפשר יותר להשאיר בשלטון את אוכלי המוות בהנהגת ראש המסיתים נתניהו, וכל שופכי דמו של רבין שמבקשים כעת את נפשו של איזנקוט ואת נפש כולנו, ושואפים להישאר בשלטון באותה דרך שבה עלו לשלטון – על ידי הסתה חסרת מעצורים שהם מקווים שתביא לרצח היריב ולשיתוק תומכיו על ידי הטלת אימה עליהם. אנחנו לא עם אחד, ואין לנו שום מכנה משותף עם מי שמעריצים את היטלר על רצח משפחותינו ומבקשים לרצוח גם אותנו. מי שרוצים לעשות לנו אושוויץ וסוביבור אינם שותפים ואינם בני עמנו. אולי הם בני עמו של היטלר. לפחות כך הם נשמעים.

מי שצועקים לאיזנקוט שרצח את בנו ומאיימים על חייו וחיי אשתו בשליחות פטרוניהם נתניהו ולוין, חייבים לעוף מכל גוף שלטוני ולעמוד לדין על הסתה רצחנית. מי שמתנהג כך למשפחה שכולה איננו רשאי לנפנף בהיותו משפחה שכולה. מי שלועג לשכול של הזולת פסול לעדות.

אני שומעת וקוראת את אנשי מכונת הרעל המכנים את איזנקוט קוף או איזנקוף ובא לי להקיא מרוב גועל. במשך שנים הציג הליכוד את עצמו כפטרונם של המזרחיים המדוכאים, אבל כעת, כאשר המפלגה הגדולה בגוש השינוי מונהגת על ידי יוצא מרוקו – שמעולם לא עשה עניין ממוצאו, אפילו לא כאסטרטגיית בחירות - מתגלה פרצופם האמיתי של הביביסטים: גזענים מחליאים, שאינם מאמינים שיוצא מרוקו מסוגל לחשוב בעצמו ולהנהיג, גם אם הם עצמם יוצאי מרוקו, כמו מלחך הפנכה הצבוע והדוחה אבישי בן-חיים, שאי אפשר לשכוח את צחוקו הבהמי למשמע דברי בן מינו שכינה את איזנקוט קוף. הם אינם מרוקאים גאים אלא עבדים נרצעים של אשכנזי קמצן וגזען שבז להם ולהתרפסותם כלפיו – ובצדק, כי הם אנשים בזויים.

גזענות היא תכונה טוטאלית, היא מבנה נפשי והשקפת עולם. מי שגזען כלפי ערבים, יגלה גזענות גם כלפי אחרים, ואפילו אם מוצאו זהה לשלהם. מי שמאמין שתכונותיהם של בני אדם הן פרי מוצאם, ולא פרי אישיותם, איננו מסוגל לראות אנשים כיחידים, אלא כחלק מקולקטיב בלבד. הוא איננו מסוגל להתייחס לאדם לגופו, אלא על פי התכונות שהוא מייחס לו, ואם המציאות איננה מתאימה לדימוי שבראשו, הוא ממציא לעצמו מציאות אחרת: מי ששנאת אשכנזים היא תמצית עולמו, ממציא לעצמו שנתניהו הוא מזרחי, אבל בראש וראשונה ממציא לעצמו את נתניהו כגאון וכמלך, כי בעיני עצמו רק סגידתו לנתניהו מעניקה לו ערך עצמי. השנאה הגזענית והסגידה למנהיג הגזען פועלות יחדיו ומחזקות זו את זו: ככל שהשנאה כלפי אשכנזים עזה יותר, ורגשי הנחיתות כלפי אשכנזים עמוקים יותר, כך גוברת ההערצה העיוורת למנהיג האשכנזי הגזען. לכאורה פרדוקס, אבל תוצאה בלתי נמנעת של נפש גזענית, ששנאתה לזולת מקורה בראש וראשונה בשנאה עצמית. השנאה החולנית לערבים מקורה בחוסר היכולת לקבל את עצמך כיוצא ארצות ערב, וכאדם בזכות עצמו. מי ששונא את עצמו משוכנע שהוא שנוא על אחרים. לאיזנקוט, שהיה תמיד אהוב על זולתו, אין רגשי נחיתות ואין צורך בשנאה. השנאה שנתניהו ואנשיו מלבים נגדו היא שנאתם לעצמם ואמונתם, שבולטת כל כך אצל נתניהו הפרנואיד, שכולם שונאים אותם וכולם נגדם, פרנויה ששום גילוי של אהבה איננו יכול לרפא. לא במקרה נתניהו איננו מסוגל לקבל שום ביקורת ומכור לפולחן אישיות ממכר, שנזקק להעצמה אינסופית, כפי שכל התמכרות נזקקת ללא הרף להגדלת המינון. הוא איננו חדל לאיים שסילוקו מהשלטון יביא לאסון, אך הוא זה שהביא על ישראל לא אסון אחד, אלא שורת אסונות הולכים וגדלים: מנהרת הכותל, המרמרה, אסון הכרמל, אסון מירון, ומעל כולם אסון השביעי באוקטובר. מוטב להתעלם מאיומיו, ובפרט מהאיום שסילוקו מהשלטון יביא תוך זמן קצר לחזרתו לשלטון ברוב גדול, כאילו מי שמאסו בו בכל לבם יהפכו פתאם לאוהביו. את האסונות הוא כבר הביא עלינו. כעת עלינו לסלקו כדי שנוכל להירפא.