לפעמים אני לומדת על דברים מאנשים שנכנסים לבלוג. הפעם זה היה מישהו שחיפש מידע על אנדריאס מלצר, וככה ראיתי שמתנחלים ואנשי ש"ס נסעו לכנס שהוא אירגן, למרות שהרב של וינה ביקש מהם להימנע מכך. כבר אינני עוקבת בדריכות אחר הפוליטיקה האוסטרית כפי שעשיתי בשכבר הימים, אבל השם אנדריאס מלצר תמיד מעורר בי חלחלה. בפעם הראשונה נתקלתי בשמו לפני יותר מעשרים שנה במאמר שכתב, מאמר שנון ומצחיק מאד שלעג לסופרים ולאמנים מן השמאל שהחרימו את קרינתיה בשלטון יירג היידר, שזמן מה אחר כך נאלץ לפרוש ממשרתו, אחרי שאמר שלהיטלר היתה מדיניות תעסוקה מצוינת וצריך לקחת ממנו דוגמה. המאמר המצחיק של אנדריאס מלצר התפרסם בעיתון המכובד Die Presse, העיתון שתיאודור הרצל עבד בו בזמנו, ומטעמו נשלח לפריס, שם סיקר את משפט דרייפוס, והשאר היסטוריה. אנדריאס מלצר בהחלט מעריך את הרצל. באחד ממאמריו ציין שהרצל הושפע מרעיונות של הלאומנות הגרמנית, ולכן יש לדעתו קשר בין מדינת ישראל לאוסטריה. בנוסף לכך ציין שמדינת ישראל הוקמה גם בזכות האנטישמיות האוסטרית וגם לכן היא קשורה לאוסטריה. לי הטיעון הזה נשמע קצת ציני, שלא לומר מרושע, אבל כזה הוא אנדריאס מלצר. רק מאוחר יותר גיליתי שאנדריאס מלצר הוא האידיאולוג שמאחורי יירג היידר, ושהוא מנהיג קבוצה שנקראת "חוג לורנץ" בעלת אידיאולוגיה לאומנית קיצונית, שסייעה להיידר להגיע לראשות מפלגת החירות, ושהוא עורך עיתון בשם Zur Zeit, שם תמים לכאורה, שפירושו "בַּזְּמַן". ידיד יהודי שחי בוינה שלח לי מדי פעם גיליונות של העיתון הזה. היו בו מאמרים שהסבירו שהמוסד הפיל את מגדלי התאומים ושישראל יזמה את המלחמה בעיראק ובמיוחד את שוד המוזיאונים שהתקיים במהלך המלחמה, כדי לנקום על כך שבבל שדדה את בית המקדש, וגם כדי לגרש לעיראק את כל הפלשתינים "ולישב אותם מחדש במזרח" שככה הנאצים קראו להשמדת היהודים - אצל אנדריאס מלצר תמיד היהודים עושים את מה שעשו הנאצים, "אבל אצלם זה כשר", ומצד שני הנאצים הם תמיד הטובים והקרבנות שלאף אחד לא אכפת מהסבל שלהם. "צור צייט" היה בהחלט עיתון עם תודעה היסטורית. עבר הרבה זמן עד שקלטתי שהלוגו של העיתון ZZ, לכאורה ראשי תיבות תמימים של שמו Zur Zeit, דומה מאד לסמל האס-אס כפי שהנאצים נהגו לכתוב אותו.
אחד הנושאים החביבים על העיתון "צור צייט" ועל עיתונים אחרים בסצינה היה זכות השיבה. לא של הפלשתינים, של הגרמנים. זכות השיבה לסודטים ולפולין של הגרמנים שגורשו משם בתום המלחמה. כמובן שזה גרם לאנדריאס מלצר וחבריו לגלות הרבה אהדה גם לפלשתינים, כי לפי תפיסתם גם הגרמנים וגם הפלשתינים הם קרבנות של היהודים. קודם אנדריאס מלצר גילה את הפוטנציאל של שיתוף פעולה עם הפלשתינים כדי לתת לגיטימציה לנאצים. רק מאוחר יותר הוא גילה שאפשר לקבל גם לגיטימציה מיהודים מסוימים, שחושבים שהנאצים הם דוקא חברים טובים שלהם.
ליהודים קל לזהות נאצים כשהם מסתובבים גלוחי ראש עם צלב-קרס על החזה. אנדריאס מלצר איננו נאצי קל לזיהוי. הוא לובש חליפה, מסורק בקפידה, הוא אדם מלומד שמחבב מוסיקה קלאסית ואמנות רנסאנס, והוא יודע בהחלט מה כדאי לומר באוזני יהודים ומה לא כדאי לומר. ובכל זאת אנדריאס מלצר הוא נאצי שמתגעגע לעבר הנאצי של אוסטריה, והדעות שלו על יהודים לקוחות ממאגר הדעות הנאצי על יהודים. ציטטה אופיינית שלו ממאמר שפירסם בשנת 1991 בשופר נוסף של הנאציזם האוסטרי, כתב העת Aula, מתארת את היהודים כאחד העמים העקורים, שעיסוק במסחר וכספים עיצב את אופיים עד כדי כך שמלאכה, חקלאות ותעשייה ניראות להם מנוגדות לטבע. יכול להיות שאנדריאס מלצר אומר למתנחלים ולאנשי ש"ס, שעימם התחבר בשנים האחרונות, שהם דוקא יהודים מצוינים, הם בכלל לא כמו אבותיהם המנוונים שהיה צריך לשלוח לאושוויץ, הוא לא אומר את זה כמובן במלים מפורשות, הוא רק אומר למתנחלים שהם יהודים מצוינים, לא כמו יהודי הגולה, והם טפשים מדי להבין למה הוא מתכוון וחושבים שאם שמאלנים מרושעים – לצערי יש כאלה – מכנים את הלאומנים בישראל "ימין קיצוני", מלה שמשמשת בגרמנית ככינוי לנאצים, אז הימין הקיצוני באירופה, שזו לשון נקייה לנאצים, הוא החבר שלהם. הוא ממש לא, והם מדי טיפשים להבין את זה, גם כשהרב של וינה טורח ומזהיר אותם מהחברים החדשים שהם מוצאים לעצמם.
לכאורה משרד החוץ הישראלי היה צריך להזהיר את המתנחלים ואנשי ש"ס מהחברים הנאצים באוסטריה שעימם הם התחברו בעיקר מתוך טיפשות, אבל בראש משרד החוץ עומד אביגדור ליברמן, שיש לו קשרים מאד מיוחדים עם המיליונר היהודי האוסטרי המפוקפק מרטין שלאף. ליברמן נעזר בעבר בקשרים אלה כדי לשחרר את רפרם חדד שנעצר ועונה בידי הלובים כשביקש לצלם אתרים יהודיים בלוב, אבל למרות שליברמן עשה מדי פעם שימוש טוב בקשרים האלה, עדיין אלה קשרים בעייתיים מאד. מרטין שלאף מקפיד להיות חבר של כולם: הוא היה חבר של הקומוניסטים במזרח-גרמניה שאיתם הוא עשה את עסקיו הראשונים, והוא היה חבר של ערפאת ושל קדאפי וגם עם הנאצים באוסטריה הוא מקפיד להיות חבר. זה עוזר בעסקים, גם בעסקים של ליברמן זה עוזר לפעמים, וחנופה למפלגות הנאציות באוסטריה יכולה תמיד לעזור להסתיר מידע מפליל ממשטרת ישראל וכיוצא בזה, כפי שידע היטב פוליטיקאי ישראלי בכיר אחר, שגם לו היו עסקים חשודים עם מרטין שלאף, אבל משום מה משטרת ישראל לא הצליחה להוכיח שום דבר, ומשום מה בסמיכות זמנים חשודה לחקירות משטרתיות השתדרגו היחסים של ישראל עם אוסטריה, במיוחד עם הפוליטיקאים הנאצים שלה.
אני מודה ומתוודה שפעם הייתי הרבה יותר מתרגזת מסיפורים כאלה על פוליטיקאים ישראלים, אם מהימין ואם מהשמאל, שמתחבקים עם נאצים ומעניקים להם לגיטימציה. היום אני הרבה פחות מתרגזת. אולי אני מתרגזת פחות בגלל עייפות ויאוש, ואולי בגלל שאני כבר זקנה ואדישה יותר, ואני חושבת נו טוב, אם מישהו כל כך רוצה להיות חבר של נאצים, אולי זה מה שמתאים לו, למה להתאמץ כל כך להילחם בזה. שכל אחד יבחר את החברים שלו וייהנה מהם, ואם המתנחלים או אנשי ש"ס או כל פוליטיקאי שהוא רוצה דוקא להסתובב עם נאצים שמוציאים עיתון עם סמל האס-אס וכותבים שם שישראל הפילה את מגדלי התאומים כדי לסכסך בין הערבים לאמריקה, באמת שיהיה להם לבריאות.
