יום רביעי, 31 באוקטובר 2012

צ'ינגלולו ואני



בדרך כלל אנשים קטנים כמוני, עם הכנסה קטנה וחשבון בנק קטן, שמשלם בעיקר דברים קטנים כמו חשמל ומים וארנונה וטלפון ואוכל וספרים, אינם מכירים את מר הליט צ'ינגלולו, וגם אינם מתעניינים בו במיוחד. לכל היותר הם ראו פעם תמונה של צ'ינגלולו בדה-מארקר, עיתון לאנשים עם כסף, ולא שמו אליה לב במיוחד. אבל השבוע דוקא קראתי הרבה על צ'ינגלולו, שהוא תורכי ויש לו בנק. הסיבה שקראתי הרבה על צ'ינגלולו היא שהוגש כתב אישום נגד דני דנקנר, שבזמן שהיה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים סידר לצ'ינגלולו הלוואה של עשרה מיליון אירו מבנק הפועלים, ובה בעת צ'ינגלולו סידר לדני דנקנר הלוואה של חמישה מיליון אירו מהבנק התורכי שלו. בהתחלה הפרקליטות רצתה להעמיד את דני דנקנר לדין על עבירת שוחד, בטענה שצ'ינגלולו נתן לו חמשה מיליון אירו שוחד, כדי לקבל הלוואה של עשרה מיליון אירו מבנק הפועלים, אבל בסופו של דבר בכתב האישום טענה הפרקליטות רק לעבירת מירמה, כלומר שדני דנקנר סידר לצ'ינגלולו את ההלוואה של עשרה מיליון אירו מבנק הפועלים במירמה, בלי לגלות להנהלת הבנק שהוא בעצמו יקבל מהבנק של צ'ינגלולו במקביל הלוואה של חמישה מיליון אירו, וזה גרם לעורכי הדין של דני דנקנר, שהם כמובן עורכי דין מאד מפורסמים ויקרים, לומר שההאשמות מופרכות ושהפרקליטות מגישה כתב אישום רק כדי להציל את כבודה. באמת טיפשי מאד לדבר כאן על שוחד. אני כשקראתי שדני דנקנר סידר לצ'ינגלולו הלוואה של עשרה מיליון אירו מבנק הפועלים, ובתמורה קיבל לעצמו מהבנק התורכי של צ'ינגלולו חמישה מיליון אירו, לי נשמע דוקא שדנקנר וצ'ינגלולו גנבו ביחד עשרה מיליון אירו מבנק הפועלים והתחלקו בכסף חצי חצי. ככה זה נשמע לי, אבל מה אני כבר מבינה. אני אשה קטנה עם הכנסה קטנה וחשבון קטן בבנק הפועלים. האמת שבנק הפועלים, כלומר הפקידים שלו, הציעו לי כמה פעמים לפתוח עוד חשבונות, חשבונות חיסכון, ואני לא רציתי, כי יש לי הכנסה קטנה ולהכנסה קטנה מספיק חשבון קטן אחד בבנק הפועלים, ובגלל זה הפקידים של בנק הפועלים מאד כעסו עליי ושלחו לי מכתב שמורידים לי את מסגרת האשראי מחמש מאות שקל למאתיים שקלים. אני בכלל לא ידעתי שהיתה לי מסגרת אשראי כלשהי, אבל בכל זאת כעסתי מאד על המכתב הזה שנראה לי מכתב מאד מכוער לכתוב ללקוח שהחשבון שלו בכלל ביתרת זכות – אמנם חשבון קטן עם יתרת זכות קטנה, אבל לא נראה לי שחשבון קטן עם יתרת זכות קטנה הוא משהו שצריך בגללו להציק לבן-אדם. בנק הפועלים חשב כמובן אחרת, כי בנק הפועלים הוא בנק גדול עם כסף גדול והוא חושב בגדול גם על כסף קטן, אבל הכסף הגדול של בנק הפועלים, שממנו דני דנקנר סידר לצ'ינגלולו הלוואה של עשרה מיליון אירו בדיוק באותו זמן שבו צ'ינגלולו סידר לדני דנקנר מהבנק התורכי שלו הלוואה של חמישה מיליון אירו, הוא הכסף של כל החשבונות בבנק הפועלים, שרובם חשבונות קטנים של אנשים קטנים כמוני, עם הכנסה קטנה, ואני מרשה לעצמי לחשוב שדני דנקנר וצ'ינגלולו פשוט גנבו את הכסף שלי. זו בוודאי מחשבה טיפשית ומופרכת, שנובעת מכך שאני אשה קטנה עם הכנסה קטנה וחשבון בנק קטן, ואני לא מבינה דברים מורכבים בסכומים גדולים, כמו שעורכי-דין ובנקאים עשירים ומפורסמים עם הרבה חשבונות בנק גדולים מבינים. משום מה כל המחשבה על דני דנקנר וצ'ינגלולו זרקה אותי ליוני 2010, כשהכלב שלי קאיקאי נתקף לילה אחד בשבץ והתמוטט והבאנו אותו לבית החולים הוטרינרי בבית דגן, שהרופאים שם מאד טובים לחיות וגם לאנשים שאוהבים אותן, והם ניסו לעזור לי להציל את החיים של קאיקאי, אבל אחרי יום הבינו שמצבו קשה מדי ואין שום סיכוי, והוא בכלל לא חזר יותר להכרה אלא רק הידרדר והידרדר וגם גילו לו סרטן קטלני בטחול. הם התקשרו ואמרו לי שאין סיכוי ושאני אבוא לבית החולים, כי ההחזקה שלו בחיים עולה המון כסף ועוד תעלה, ואני ביקשתי מהם שיחזיקו אותו בחיים עוד יום, כי לא הייתי מסוגלת עוד להיפרד ממנו, ורק למחרת באתי להיפרד ממנו, והוא כבר היה מונשם כי כבר התקשה לנשום בכוחות עצמו, ושילמתי לבית-החולים בבית דגן הרבה כסף על הטיפול בקאיקאי שלי ועל הניסיון שלהם להציל אותו, שלצערי לא עלה יפה. שבועיים אחר כך בתי ניצן ובעלה גיא החליטו להינשא בקפריסין, ורציתי לקנות לניצן משהו לחתונה, אבל לא היה לי כבר בכלל כסף, אחרי ששילמתי את כל חסכונותי בשביל להציל את קאיקאי. בכל זאת קניתי לה עגילי פנינה קטנים, שיהיה לה בטקס הנישואין משהו קטן ממני. נותרו רק ימים ספורים לסוף חודש יוני, וידעתי שבתחילת יולי תיכנס לי שוב לחשבון הקטן שלי בבנק הפועלים ההכנסה הקטנה שלי, אבל בכל זאת קיבלתי טלפון מהבנק, מפקידה צעירה שאמרה: "יש לך מינוס בחשבון." אני מודה שדי התרגזתי, ושאלתי שאלה רטורית: "כמה המינוס בחשבון שלי?" והפקידה מבנק הפועלים אמרה: "יש מינוס", ואני שוב התעקשתי לא בלי רוגז: "כמה המינוס שלי?", והיא ענתה: "מאה חמישים ואחד וחצי שקל". "בשביל זה אתם מתקשרים אליי?" שאלתי לא בלי כעס. "אבל בדרך כלל אין לך מינוס, אמרה הפקידה, אולי את בקשיים כספיים, אולי את צריכה הלוואה?" מאד התרגזתי ואמרתי "אתם לא מתביישים להתקשר אליי בשביל מינוס של מאה חמישים ואחד וחצי שקל, שהוא אפילו לא חריגה ממה שמותר לי אפילו לדעתכם? למה עוד לא עזבתי אתכם?" ואז הפקידה אמרה: "טוב, שלום", או אולי משהו אחר שאינני זוכרת, בכל אופן השיחה הסתיימה, ונדמה לי שמאז לא התקשרו אליי יותר מהבנק, או שסתם לא הצליחו למצוא יותר סיבה, או שלא שמעתי את הצלצול ולא עניתי לשיחה. אבל מאז שקראתי על דני דנקנר ועל החבר שלו צ'ינגלולו, שנדמה לי שנתתי לשניהם הלוואה, או איך שלא קוראים לזה, הרי אני אשה קטנה עם חשבון קטן ולא ממש מבינה, אני נזכרת כל הזמן בחודש יוני 2010 ובשיחה הזאת מהבנק, וגם איך עמדתי ליד המיטה של קאיקאי שלי הגוסס וראיתי איך הוא בקושי נושם עם מסכת החמצן, ובכיתי ונתתי לו נשיקה ואז הרופא בא עם החשבון והייתי צריכה להיפרד ממנו לתמיד וללכת. יש אנשים שאומרים שהבגדים עושים את האדם ויש אנשים שאומרים שהכסף עושה את האדם, ויש אנשים שאמרו שהאדם ניכר בכיסו ובכעסו, ואני באמת אשה כעסנית עם כיס קטן וכעסים גדולים, ואני חושבת שהאדם ניכר באיך שהוא נוהג בכסף של אחרים, וגם במה  שהוא עושה בכסף של עצמו, בין אם זה כסף קטן ובין אם זה כסף גדול.