פרידריך ריקרט / שירי מות ילדים, שירים 31, 36

שיר 31.

כְּשֶׁנִּשְׁמָתִי פָּרְחָה

שִׁירַת מַלְאָךְ הָיְתָה צְרִיכָה

מֵעָלֶיהָ לְרַחֵף

וּלְלַמְדֵּנָה לְעוֹפֵף

לָעוּף בָּרוּחַ.

אֲבָל סוּפָה רָעָה

בַּלַּיְלָה הִתְפָּרְעָה

אֲפִילוּ הַמִּגְדָּל רָצָה

כְּאִלּוּ חַי הָיָה

לָעוּף בָּרוּחַ.

זֶהוּ הַמַּשָּׁב

לְבַעֲלֵי כָּנָף

אוּלַי גַּם פַּרְפָּרִים

הָיוּ כָּךְ נוֹהֲרִים

לָעוּף בָּרוּחַ?

עַזָּה הַסּוּפָה

לֹא תָּחוּס, לֹא תָּנוּחַ

נִחוֹחַ מַדִּיפָה

הָאִם גַּם שׁוֹשַׁנָּה יָפָה

תָּעוּף בָּרוּחַ?

מַמָּשׁ כַּבָּרָק

הַסּוּפָה נָפְלָה לָה

הַגִּצִּים חָזְרוּ

לַמּוֹשָׁב שֶׁל מַעְלָה

עָפִים בָּרוּחַ.

בְּרָצוֹן הָיִיתִי עָף

וְזֶהוּ מִין אַקְלִים

שֶׁגַּם אָדָם לוֹמֵד

מַמָּשׁ כְּמוֹ הֶעָלִים

לָעוּף בָּרוּחַ.

לֹא רַק אָבָק וְחוֹל

גַּם אֶבֶן חַלָּמִישׁ

לֹא עֵץ אֲשֶׁר יִבּוֹל

כִּי יַעֲרוֹת שְׁלֵמִים

עָפִים בָּרוּחַ.

אַךְ מַעְלָה לֹא אוּכַל

לִפְרוֹשׂ כְּנָפַיִם

כְּמוֹ בַּת יַעֲנָה

אַחְבִּיא עַצְמִי מֵעַיִן

לָעוּף בָּרוּחַ.

גַּם הַגַּעְגּוּעִים

אוֹתִי אֵינָם נוֹשׂאִים

לָאוֹר שֶׁבּוֹ תָּנוּחַ

וְכָך נִגְזַר עַל הַחַיִּים

לָעוּף בָּרוּחַ.

שיר 36.

מֵהָאָחוֹת  בַּחֲדַר הַיְּלָדִים

מְבִיאָה הַמְּשָׁרֶתֶת אֶת הַבְּשׂוֹרָה

וְהֵם קוֹרְאִים בְּפֶה אֶחָד

הִיא לֹא מֵתָה, זֶה לֹא קָרָה!

הֵם רוֹאִים אֶת פִּיהָ הַחִוֵּר

אֶת לִבְנַת לְחָיֶיהָ בִּשְּׁחוֹר שְׂעָרָה

וְחֶרֶשׁ הֵם לוֹחֲשִׁים סָבִיב:

הִיא לֹא מֵתָה, זֶה לֹא קָרָה!

בּוֹכֶה הָאָב מִלִּבּוֹ הַמְּדַמֵּם

בּוֹכָה הָאֵם, הָאֱמֶת בְּרוּרָה

וּבְכָל זֹאת הֵם בְּשֶׁלָּהֶם:

הִיא לֹא מֵתָה, זֶה לֹא קָרָה!

וּכְשֶׁמַּגִּיעָה הָעֵת

מַנִּיחִים אוֹתָה בָּאֲרוֹן הַקְּבוּרָה

מוֹרִידִים אוֹתָה לַאֲדָמָה הַקָּרָה

הִיא לֹא מֵתָה, זֶה לֹא קָרָה!

כָּךְ עִמָּכֶם הִיא תִּשָּׁאֵר

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה הִיא יָפָה יוֹתֵר

וּמֵרֶגַּע לְרֶגַּע יוֹתֵר יְקָרָה

הִיא לֹא מֵתָה, זֶה לֹא קָרָה!

יום הזיכרון תשע"ז