איציק שמולי, איננו האינקובטור שלך

לפני עשרים ושתיים שנה הפכה אותי מדינת ישראל מאדם לרחם להשכרה. הייתי אם גרושה לשתי ילדות, והתבשרתי שנשים כמוני תשמשנה לפי החוק כרחם להשכיר. הנשים הכי חלשות כלכלית וחברתית במדינת ישראל הוכרזו על ידיה כחפץ להשכרה לצורך יצירת תינוקות. היה לחץ על המחוקק לספק נשים לצורך שימוש בהן כאינקובטור, והמחוקק שירא רק מחברי כנסת דתיים ומן האיסור הדתי על נשים נשואות להרות למי שאינו בעלן, חשב שאת האמהות הלא נשואות, העניות ביותר, הפגיעות ביותר, אלה שילדיהן תלויים בהורה יחיד, אפשר להפקיר למטרה זו, ששום מדינה הגונה ומתוקנת איננה מתירה. בכך הוסיפה מדינת ישראל על שעבוד הנשים לבעליהן על פי ההלכה שאיננה מאפשרת לנשים לקבל גט אלא ברצון בעליהן, ולשעבוד החליצה של האלמנות, גם את השימוש המסחרי בנשים כרחם להשכיר. עם הזמן הורחב ניצול הנשים כאינקובטור בשירות זולתן גם לנשים נשואות עניות ונזקקות, וכעת הרחיב החוק את האפשרות לניצול נשים כאינקובטור לצרכי ציבורים נוספים. כעת זועקים הגברים ההומוסקסואלים מדוע אין מתירים גם להם להשתמש בנשים כאינקובטור לצורך יצירת ילדים לעצמם, שכן לטענתם הם מופלים לרעה לעומת זוגות נשואים שבהם האשה עקרה.

בניגוד לטענתם של ההומוסקסואלים הדורשים את חופש השימוש בנשים כאינקובטור, המאבק בחוק המתועב המתיר להשתמש בגופן של נשים ליצירת ילדי אחרים איננו קשור כלל לזכויות הומוסקסואלים, אלא לזכויות נשים, שלמרות שאין להם עניין בהן, גם הן בנות אדם, ממש כמוהם. שנית, הדרישה של ההומוסקסואלים לספק להם נשים כאינקובטורים היא דרישה מקוממת במיוחד, מפני שמדובר בגברים בריאים שאין להם כל מניעה, לא גופנית ולא חוקית,  להביא ילד לעולם יחד עם אשה, בהסכמה על הורות משותפת ותוך כיבוד זכויותיה כאדם וכאם, כפי שעשו הומוסקסואלים לא מעטים במדינתנו, ויפה עשו. לאיש אין זכות לנצל נשים עניות ומוחלשות כדי שתהרנה את ילדיו בתהליך ממושך ועתיר סכנות של הזרקת הורמונים, השתלת ביציות, הריון בסיכון גבוה מרובה עוברים ופרידה מהילדים אחרי הלידה, לרוב פרידה לתמיד. הגשמת חלומותיהם של הומוסקסואלים איננה יכולה להתבצע על גבן של נשים, שמעמדן החוקי והחברתי בישראל נמוך מאד לעומת מעמד הגברים, ולו גם הומוסקסואלים. הרבה מהקידמה כביכול של מדינת ישראל בנושא ההומוסקסואלים, נובע מכך שמדובר בגברים בעלי עוצמה חברתית שהנשים חסרות אותה, וחוק השימוש בנשים כאינקובטורים, תוך הפקרת הנשים העניות לניצולן כרחם להשכיר, מקובל גם על הציבור הדתי, שמקדם את היחס לנשים כאל חפץ וכלי ואת הדה-הומניזציה שלהן, הן בקרב הציונות הדתית-מתנחלית והן בקרב ציבורים חרדים כמו חסידות גור, שעליה נמנה שר הבריאות. פעילי הקהילה ההומוסקסואלית מודעים לכך היטב, ולכן בישראל הלחץ לאפשר להומוסקסואלים שימוש בנשים כאינקובטור הרבה יותר חזק מהלחץ להנהיג נישואים אזרחיים, שיכלו להיטיב גם עם הומוסקסואלים, אבל בעיקר עם נשים, ובדיוק מסיבה זו אין להם לובי בכנסת. גם כאשר אנשי מר"ץ דורשים להרחיב את השימוש בנשים כאינקובטורים עבור הומוסקסואלים, הם מודעים לכוח החברתי של הגברים ההומוסקסואלים, שחזק פי כמה מזה של קהילת הנשים המנוצלות כאינקובטור, שספק אם נמצא ביניהן אפילו מצביעה אחת של מר"ץ, או אפילו של מפלגת העבודה.

כאשר הומוסקסואלים נלחמו על ביטול ההפללה שלהם ועל זכותם לחיות על פי נטייתם, הם כפרו  בטענה הדתית שזוגיות של גבר ואשה היא מקודשת, ודרשו בצדק לכבד את נטיות לבם. כעת מנסים דוקא ההומוסקסואלים ליחס קדושה לזוגיות ההומוסקסואלית, כאילו הדרישה מהם ליצור קשר מכבד ושוויוני של הורות משותפת עם נשים לצורך הבאת ילדים לעולם היא דרישה בלתי מוסרית, שפוגעת בקדושת הזוגיות ההומוסקסואלית. בעבר הבינו הומוסקסואלים שאם הם רוצים בילדים, עליהם להתחתן עם נשים, וכך עשו רבים מהם, שניהלו חיים כפולים. איש איננו דורש כיום מהומוסקסואלים להינשא לאשה ולחיות כהומוסקסואלים בסתר, אבל לא ייתכן שהם ידרשו לספק להם נשים לצורך הבאת ילדים לעולם, רק כדי שיוכלו להעמיד פנים, ששני גברים יכולים להביא ילדים לעולם, על ידי שימוש באשה לא במעמד של אם, אלא במעמד של מכונת הולדה. אשה איננה מכונה ואיננה אינקובטור, והריון עתיר סיכונים לצורך מסירת הילד לאחרים איננו דבר שיש למישהו זכות לקנות בכסף. רק תחושת הכוח של גברים, שהם מעמד מאד מאד חזק בישראל, גם אם הם הומוסקסואלים שהמימסד הדתי מתעב, ושהנשים הן מאד מאד חלשות וחסרות מעמד, מאפשר להעלות דרישה כזאת, להשתמש באשה כדי לייצר לעצמם ילדים, ואז להשליך אותה ככלי אין חפץ בו. בהצטרפו לדרישה הזאת איציק שמולי איננו נוהג כח"כ חברתי, אלא כבן למגזר פריוילגי באוכלוסיה, שחושב שהוא זכאי לשעבד מגזר חלש בהרבה כדי לשרת את ענייניו.