יום שלישי, 24 בספטמבר 2019

הרהורים בעקבות פרשת נוה וכרייף


פעם נשים חשבו שאם יתאפשר להן לעסוק במקצועות שנחשבים גבריים, הן תזכינה למעמד של גברים בחוגי המקצוע ובחברה בכלל. מהר מאד התברר שנשים נשארות נשים, כלומר נחותות-מעמד, בחברה שממשיכה לקדש את הגבריות. לקדש זאת המלה הנכונה, בוודאי אם מקשיבים לרבני המכינה בעלי, שנדמה שביזוי נשים ורמיסת כבודן הם עיקרי הדת שלהם, ושמעולם הם לא קראו את בראשית פרק א' ולא העלו בדעתם שאלהים ברא את האדם בצלמו זכר ונקבה, ולא רק זכר. בדרך כלל נדמה שאצל הגברים היהודים התנ"ך מתחיל בפרק ב': הגבר הוא אמנם מאדמה אבל הוא אדם. האשה היא רק עצם. חשיבה מהותנית על גברים ונשים כל כך מושרשת בתרבות האנושית, שלא פעם היאוש גובר על התקוה שנשים תקבלנה יחס שוה.
המצב איננו שונה בחברה החילונית. מקצועות שנחשבו מכובדים בהחלט הפכו מבוזים כאשר הפכו למקצועות נשיים. הוראה שהיתה פעם, ועדיין הינה במקומות רבים, מקצוע מכובד ומתגמל, הפכה בישראל למקצוע מבוזה שהעוסקים בו, שהם בעיקר עוסקות, מבוזים ואפילו קורבן לאלימות מצד תלמידיהם והורי התלמידים. שהרי המורות הן כמעט כולן נשים, ומי בחברה היהודית מכבד נשים? מי את שתוציאי אותו מהכיתה, אמרה אם התלמיד המפריע למורה וכמעט היכתה אותה. האם היתה מעזה לנהוג כך במורה גבר? אינני מאמינה. בעידן נתניהו הפכו רבות מהמורות, כמו גם רבות מהאחיות והעובדות הסוציאליות, לעובדות קבלן מבוזות ועשוקות. רבות מהן עוזבות את המקצוע שלמדו שנים ומעדיפות לעסוק בעבודות לא מקצועיות, אבל פחות תובעניות ומתגמלות יותר. קשה להאמין שמשהו ישתנה כל עוד נחיה בעידן נתניהו וליצמן, אבל האם מפלגת כחול לבן משדרת משהו שאינו רווי התבשמות עצמית של חבורת גברים, שאינם מסוגלים להתייחס לנשים אלא בהתנשאות מדושנת עונג מעצמה?
גם עורכות דין יש כבר רבות, ואפילו מחצית מהשופטים הן שופטות. לכאורה עמדת שיפוט, שהיא סמל מסמלי השלטון, מעניקה מעמד מובן מאליו בחברה. אבל ממש לא. קשה לבלות עם עורכי-דין גברים, כל שכן לעבוד איתם, מבלי לשמוע אותם מדברים בשפה מבזה על שופטות. תמיד אלה השופטות הנשים, שעורכי הדין הגברים מסבירים שאינן מבינות דבר, מפני שהעובדה הדומיננטית בתודעתם היא שהן נשים, ולא שהן שופטות.
כשראש ממשלת איטליה הגזען והשוביניסט סילביו ברלוסקוני רצה לבזות נשים, הוא מינה דוגמניות שהיו מאהבות שלו לכהן כשרות בממשלה. הן כיהנו כשרות בממשלה, אבל איש לא התייחס אליהן כאל שרות אלא כאל דוגמניות שהיו מאהבות של ברלוסקוני. כך ביטא ברלוסקוני את דעתו על נשים שמכהנות כשרות, כפי שקליגולה ביטא את דעתו על הסנאטורים במנותו את סוסו לסנאטור.
גם אפי נוה פעל למנות שופטות ולקדם שופטות. בתכנית עובדה נראו שופטות מחלות את פניו ומחניפות לו. היו גם פרקליטים שהחניפו לו. משום מה השופטות המחניפות לו משכו את עיני, כי היה קשה לברוח בתמונות האלה מהסיטואציה של הזכר אלפא, איל הצפון עטור הקרניים, מסתובב בין האיילות הנאות. גם איילת שקד נראתה כמו עוד איילת שמסתובבת מסביב לזכר האלפא ומוחמאת מתשומת הלב שלו. הוא נהיה ממש חבר, היא אמרה. שופטות, פרקליטות, עורכות דין, וגבר אחד שסביבו הן חדלות להיות נשות מקצוע ואפילו בנות אדם, הן רק נקבות.
האם כשזו האווירה אפשר להימנע מכך שיחסי מין הופכים לאמצעי תשלום סחיר? האם כאשר גבריות דורסנית היא חלק בלתי נפרד מהעוצמה המימסדית, ניתן למנוע מצב שבו נשים יתמנו לשופטות משום שבעל העוצמה חמד אותן לעצמו? ומה יהא על סמכותן של שופטות, כאשר ולו רק אחת מהן, התמנתה לתפקידה בתמורה ליחסי מין, כפי שנמצאה, כך התבשרנו, תשתית ראייתית בפרשת אפי נוה והשופטת אתי כרייף, בחשד שנוה פעל למינויה בתמורה ליחסי מין? וכיצד אפשר לטעון, כפי שטענו, שיחסי מין אינם מטבע עובר לסוחר, אלא יחסים הדדיים בין שווים, כאשר המסחר במטבע יחסי המין הוא עובדה קיימת, חלק מן המציאות שבה אנו חיים?

כמה קיוויתי שהפרשה הזו תתגלה כשמועה פורחת בלבד. אבל כנראה שאיננה כזו. וגרוע מכך, גם כאשר שופטות מתמנות בניקיון כפיים, האם אין שיקולים אחרים שאינם ממין העניין? האם קל יותר להתמנות לשופטת כאשר יש לך בעל שיש לו מהלכים, או אולי בלתי אפשרי אחרת? האם מקרה הוא שפרופסוריות באוניברסיטה ושופטות הן לרוב רעיות של פרופסורים, או שופטים, או אנשי עסקים מצליחים, או עורכי דין ידועים? האם אשה יכולה להתמנות רק בזכות עצמה, בלי להיות בת של, רעיה של, קרובת משפחה של גבר בעל עוצמה? האם בלי קשר למה שאנו מצליחות לעשות בעצמנו, בעבודה קשה, בחריצות, בנחישות, חוזרת החברה ומחזירה אותנו למקום הזה, שבו אנו אנוסות לרצות גברים, ובו אנו אנוסות, ללא מוצא?
ואלה הרהורי העצובים בעקבות פרשת אפי נוה והשופטת אתי כרייף.