גמד המים

לבתי שרון ליום הולדתה

לאחרונה מסתובב אצלנו גמד קטן, גובהו שמונים סנטימטר בערך. לרוב הוא מחייך חיוך שובה לב, שחושף ארבע שיניים. למרות השיניים הוא איננו ניזון מגזר אלא מחלב מתוק בלבד. אנחנו מנסות לפתות אותו לאכול ירקות, ואם עולה הרצון מלפניו הוא מכרסם קצת מלפפון. אחר כך אנחנו מוצאות בין הניירות שהוא מפזר חתיכת מלפפון או אבטיח מעוך. מים הוא מסרב לשתות, אבל מים בכל צורה שהיא מושכים את לבו והוא חייב לשכשך בהם, למשל בקערת המים של הכלב, שהוא אוהב לטבול בה את ידיו או להשיט בה את ברווזי האמבטיה שלו. לפעמים הוא משיט בקערת המים של הכלב את מקלות הכביסה. הוא מאד מחבב מקלות כביסה, והרבה פעמים הוא מסתובב כשבכל אחת מידיו מקל כביסה. כשצריך לתלות את הכביסה אנחנו מחפשות אחר המקלות מתחת למיטות, מתחת לכסאות ןלשולחן האוכל, בדלי לשטיפת הרצפה, בתוך האמבטיה וכאמור בקערת המים של הכלב. הגמד הניח בקערת המים של הכלב גם את המלחיה שנתתי לו לשחק בה, כדי שייהנה מקול שקשוק המלח, אבל עכשיו שהמלח קצת נרטב, המלחיה כבר איננה משקשקת כמקודם. גם את קופסת עלי התה המשובח שרק נקנתה טבל הגמד בקערת המים של הכלב. זו היתה הטעות שלי לתת לו לשחק בקופסאות המתכת של התה שכבר התרוקנו, אז הוא לקח מהשיש גם את הקופסה החדשה וטבל אותה בקערת המים של הכלב, ועל הרצפה ניגרו שאריות של תה שחור. לא רק המים של הכלב מושכים את לבו של הגמד - גם האוכל של הכלב מושך את לבו, במיוחד הגרגרים של הבונזו שהוא מנסה לתפוס ולהכניס לפיו, ואנחנו אומרות לו זה אוכל של הכלב, זה לא אוכל לגמדים, אבל בכל זאת הוא מנסה לטעום את האוכל של הכלב. גם הכלב עצמו מושך אותו, הוא רודף אחריו ובשעת הכושר מושך לו בזנב, או מנסה לתחוב את ידו לפיו. לפעמים הכלב סבלני, אבל לפעמים סבלנותו פוקעת והוא משחרר נביחה מאיימת לחלל שגורמת לגמד להירתע ואפילו לפרוץ בבכי מחמת העלבון. הוא חושב את עצמו לחבר טוב של הכלב, ולא מבין למה חברו הטוב עושה עניין ממשיכות קלות בזנבן וכיו"ב. לאחרונה גילה הגמד את מאגר קסטות הוידיאו שלנו, ששוכבות כאבן שאין לה הופכין. פעם נהגנו להקליט סרטים בוידיאו ולצפות בהם צפייה חוזרת. האמת שגם בימים שבהם צפינו בקסטות בוידיאו רוב הסרטים שהוקלטו לא נצפו הרבה אלא בעיקר שכבו בספריה, וחשמלאי אחד שנהג לתקן לנו את מכשירי החשמל חשב שאנחנו ספריית השאלה והיה מבקש תמיד לשאול מאיתנו סרט או שניים. הוא היה מחזיר אותם לאחר זמן, אבל בכל זאת קצת התעצבנו עליו והפסקנו להזמין אותו. עם הזמן גלו קסטות הוידיאו בחלקן למרומי הארון, לתא שכמעט לעולם איננו נפתח, ואחרות נדחפו לחלל בשידת הטלויזיה יחד עם עיתונים ישנים, נשכחו שם והעלו אבק. כעת מצא אותן הגמד ומיד החל לשוטט איתן בבית. את זו שלא הקלטנו אלא ממש קנינו בכסף כמתנה לסבא וסבתא, קסטה של הסרט שיצר אינגמר ברגמן לאופרה חליל הקסם, שסבתא החזירה לנו אחרי שסבא נהרג בתאונה, חמד הגמד במיוחד, כי בניגוד לכל הקסטות הפשוטות והשחורות שהקלטנו בעצמנו, היתה לה עטיפה אדומה עם ציורים. כנראה צר היה לו על השנים הרבות ששכבה בשידה באין דורש והוא החליט להשמיש אותה מיד, לקח אותה בידו, ניגש אל הכלב והיכה בקסטה בראשו של הכלב, שגילה לשמחתנו איפוק מופלא ולא עשה לגמד כל רע. נאלצנו איפוא לאבק את הקסטות ולהרים אותן למקום גבוה. בסופו של דבר התרגלנו להעלות הכל לגבהים: את הקסטות, את הספרים, את המחשבים, את השלט של הטלויזיה, את קרם הידיים, וכמובן את קערת המים של הכלב, שאנו מורידים לו חזרה רק כשהגמד ישן. הגמד לא מרבה לישון, אבל כשהוא ישן הוא נראה ממש כמו מלאך.