ממש לא טוב

 

כשהשכן עלה עם בתו מהמקלט באחת מאזעקות הבוקר, הוא שאל מה נשמע, ועניתי שיכול להיות יותר טוב, והוא נראה מאוכזב ואפילו כועס על דבריי, ואמר שעכשיו הכי טוב, שהעולם נהיה מקום טוב יותר. הוא לא פירט למה אבל הבנתי שהוא חושב שאחרי שהרגו את שליט איראן חמינאי המצב נפלא וצריך להיות מאושרים. זה היה לפני מותם של תשעה אנשים מפגיעת טיל במקלט ציבורי בבית כנסת בבית שמש, אבל אחרי מותה של הרוגה ראשונה במלחמת איראן השנייה בתל אביב, שהיה לגמרי ברור  שהיא לא האחרונה, ואני חשבתי מה משמח כל כך בזה שחמינאי מת, כל כך משמח שלא משנה שבגלל זה ישראלים ימותו ובמקרה הטוב רק יפצעו, או יאבדו את ביתם ואת כל רכושם ואולי לא יצליחו לשקם את חייהם. הרי עדיין לא בנו מחדש את הבתים שנהרסו במלחמה עם איראן ביוני, ואפילו את בית החולים סורוקה שמשרת כל כך הרבה אנשים עדיין לא שיפצו מהפגיעה הקשה שנפגע במלחמה עם איראן, וכבר צפויות לנו פגיעות נוספות, שמי יודע מתי יתקנו וישקמו אותן. הנה אנחנו רק אחרי יומיים של מלחמה, וכבר יש לנו אחד-עשר הרוגים, מהם כמה בני משפחה אחת, ומאות אנשים שאיבדו את ביתם. איך יכול אדם שעיניו בראשו לחשוב שמותו של חמינאי הקשיש, שבוודאי כבר מזמן העביר סמכויות – בימים האחרונים עשה זאת רשמית ומינה לעצמו יורשים – עדיף על חייהם של מאות ישראלים מתוכנו, שמתים וסובלים ומאבדים את כל רכושם. ומה גם שאיראן כלל לא תקפה אותנו, אלא אנחנו תקפנו אותה ללא כל עילה, וההצדקה לתקיפתה מאד מפוקפקת, והיא חשודה כניסיון של מנהיג שעמו מאס בו, לקושש אהדה לפני הבחירות.  

לפעמים אני מרגישה שנתניהו מתייחס לציבור כמו ללהקת תנינים. מדי פעם הוא משליך לתנינים נתח בשר שיבלעו בהתלהבות בשלמותו, ואז ישכבו ללא נוע על גחונם, וכך מצפה נתניהו מהאזרחים להתנפל בהתלהבות על הגופה שהוא משליך אלינו, ולשכוח בכמה דמים הושגה הגופה הזו, ועד כמה גבוה המחיר ששילם הציבור בעבורה. וכמו להקת תנינים כבדי גוף וקטני מוח, מתמוגג הציבור מהגופה שהושלכה אליו כדי לסתום את פיו, פשוטו כמשמעו, ושוכח כמה דם נשפך עבורה.

והרי חמינאי הקשיש לא ניהל את איראן לבדו. הוא היה המנהיג העליון, בדומה לאדמו"רי החרדים שמנהיגים לכאורה את קהילתם עד שתמלאנה להם מאה שנים עגולות, אך בפועל בניהם ואפילו נכדיהם הם המביאים ומוציאים בפועל, והמנהיג הקשיש רק מעניק להם לגיטימציה לנהוג כראות עיניהם, מאחר שעיניו כהו וכוחו כבר איננו עמו. אמנם למנהיגים קשישים יש הילה שצברו בשנות שלטונם הרבות והיא נוסכת מאורה על תפקידם, אך עדיין מסוגלים יורשיהם להמשיך ולקיים את משטר אבותיהם גם בלעדיהם, שהרי ממילא לא ירחק היום שבו ייאלצו להיות עצמאיים ולשאת באחריות המלאה לשלטון. ולעתים הם אף עולים על אבותיהם, לטוב ולרע.

לא טוב, ממש לא טוב לצאת למלחמה ביוזמתנו על מדינה אחרת, מבלי שזו תתקוף אותנו, ובידיעה שאזרחים תמימים ישלמו את המחיר הכבד מנשוא. מאד לא טוב להתייחס לחיי אזרחים כאילו אין להם ערך ומעולם לא היה, כאילו אינם אלא דבורים פועלות הממיתות את עצמן למען המלכה, כאילו אין גבול כמה אבידות צריך הציבור לספוג עבור המנהיג העליון ולהמשיך למחוא לו כפיים. אבל ציבור כזה, שאיננו מבקר אלא רק מתלהב ומעריץ, הוא ציבור שוטה, גם אם לבו תמים ושוחר טוב. הוא מקריב את בניו ועוקד אותם על המזבח. יום שבו מצאו את מותם תשעה אנשים ואולי יותר, כי רבים עוד הנעדרים, איננו יום טוב, אלא יום של אבל, על המתים וגם על עצמנו ועל מי שמנהיג אותנו לאבדון.